דוגמא לפסק דין בנושא הסכם לביצוע עבודות גינון: תביעה כספית, שעניינה דרישה לתשלום יתרת התמורה, בגין עבודות גינון והשקיה שביצעה התובעת עבור הנתבע, בפרויקט שביצע עבור משרד הבינוי והשיכון, בישוב שלומי. התביעה התבררה בפני כב' השופט א.שחורי, אשר לא עלה בידו ליתן פסק דין בתקופה הקבועה בסעיף 15(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984. בעלי הדין נתנו הסכמתם למתן פסק דין על בסיס כתבי הטענות, הראיות וסיכומי הצדדים. פסק הדין ניתן על ידיי, בהתאם לתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ולאור הסכמת הצדדים, כאמור. גדר המחלוקת: העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת: ביום 6.02.04 חתמו הצדדים על הסכם לפיו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבע עבודות השקיה וגינון בפרויקט בשלומי. ע"פ ההסכם, התחייב הנתבע לשלם לתובעת, את הסכום שיאושר ע"י משרד הבינוי והשיכון, בהתאם למחירים הקבועים בכתב הכמויות, בקיזוז רווח קבלני בשיעור של 2.5% מהסכום המאושר. ע"פ החשבון הסופי, משרד הבינוי והשיכון אישר לתשלום בגין כל עבודות הגינון וההשקיה שבוצעו בפרויקט, סך של 256,630 ₪ לא כולל מע"מ. הנתבע שילם לתובעת סך של 214,465 ₪ לא כולל מע"מ. הצדדים חלוקים במספר סוגיות: מתי היה על התובעת למסור את העבודה שבוצעה במסגרת הפרויקט. האם עזיבת השטח ע"י התובעת בחודש ספטמבר 2009 מהווה נטישה ללא השלמת העבודות ומסירתן למזמין כמוסכם ? האם ביצעה התובעת עבודות נוספות מעבר למוסכם בחוזה מיום 6.02.04, בגינן התחייב הנתבע לשלם לה שכר נוסף על האמור בהסכם? האם כטענת הנתבע, שילם לתובעת ביתר, וכן האם יש לקזז מכל חוב המגיע לתובעת את עלות עבודות אחזקת הגינון בפרויקט, בה נאלץ לשאת לאחר שהתובעת עזבה את המקום 5 חודשים לפני מועד מסירת הפרויקט למשב"ש? דיון והכרעה 3. מועד השלמת העבודות המוסכמות ומסירתן- 3.1 טענות התובעת: לטענת התובעת, השלימה בחודש אוקטובר 2004 או בסמוך לכך, את ביצוע העבודות המוסכמות לשביעות רצונם המלאה של הנתבע, של המועצה המקומית שלומי ושל המפקחים על ביצוע הפרויקט. לראייה צירפה התובעת פרוטוקול סיור מיום 3.09.04 ואישורי מסירה נוספים. ביום 30.07.04 הגישה התובעת לנתבע חשבון סופי לפיו יתרת החוב שעל הנתבע לשלם לה עומדת על סך 144,592 ₪ לאחר ששולם לה על חשבון העבודות סך של 214,465 ₪ ללא מע"מ. לאחר הגשת התביעה, הגיע לידיה החשבון הסופי המאושר ע"י משרד השיכון לפיו אושר עבור ביצוע עבודות הגינון וההשקיה סכום של 292,316 ₪. על כן, החליטה התובעת להתייחס לחשבון סופי זה כבסיס להתחשבנות עם הנתבע ולהקטין את סכום תביעתה בהתאם. יתרת החוב, אם כן, על פי החשבון הסופי, לאחר ניכוי שווי העבודות שבוצעו ע"י הנתבע והציוד שסופק על ידו, ובניכוי הרווח הקבלני והסכומים ששלומו לתובעת, מסתכמת ב - 35,750 ₪ בתוספת מע"מ בנוסף ליתרת החוב בגין העבודות הנוספות בסך של 47,380 ₪ נכון לספטמבר 2004. בתצהיר העדות הראשית מטעם מנהלה של התובעת, מר שוכרי אבו רומי (להלן: "שוכרי") נטען כי התובעת השלימה בפועל את העבודות לקראת סוף יולי 2004 ובניגוד לטענת הנתבע, המשיכה התובעת לתחזק את השטח כמקובל וכנהוג, במשך שלושה חודשים, במהלכם טיפלה באופן שוטף בשטח ותחזקה את עבודות הגינון, עד שנמסר על ידיה לפיקוח העליון בנוכחות הנתבע, נציגי המועצה המקומית ושאר המפקחים על ביצוע הפרויקט. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי מעולם לא הוסכם שתמשיך ללוות את הנתבע תקופה כה ארוכה של שמונה חודשים לאחר שהשלימה את העבודות. לטענתה, הטענה בלתי סבירה לחלוטין, בעיקר כאשר הפרויקט התנהל בעצלתיים בגין עיכובים בעבודות אחרות שאינן קשורות לעבודות הגינון. מטעם התובעת הוגש גם תצהירו של מר אבו רומי אנואר (להלן: "אנואר") ששימש כמנהל עבודה מטעמה בפרויקט. בתצהירו, תמך אנואר בטענות שוכרי אודות מועד סיום העבודות בחודש יולי, וכן הצהיר כי המסירה בוצעה באוקטובר 2004 לאחר 3 חודשים בהם המשיכה התובעת לטפל ולתחזק את העבודות, כנהוג וכמקובל בענף. עוד טוענת התובעת כי במהלך עדותו של המפקח והמתכנן מטעם משרד השיכון, מר אבולעפיה, נתגלה כי לאחר תחילת העבודות, התקבלה ביום 11.3.04, החלטה משותפת על ידי הנתבע, משרד השיכון, המועצה המקומית שלומי והמפקח לפיה יש למסור את עבודות הגינון בהקדם האפשרי (עדות בכתב להחלטה סומנה ת/1). החלטה זו הועלמה מהתובעת ע"י הנתבע. אבולעפיה העיד כי לאחר שהתקבלה ההחלטה המשותפת, נעשתה מסירה בתאריך 14.10.04 בנוכחותו ובנוכחות נציגי הנתבע ונציגי משרד השיכון (מוצג ת/2). המסמך עליו מסתמך הנתבע להוכחת טענתו כי המסירה בוצעה רק בפברואר 2005 (נספח ב' לתצהירו) הינו תעודת השלמה לפרויקט בכללותו, אך הצדדים לא הסכימו ולא התכוונו כי התובעת תמסור את עבודות הגינון יחד עם מסירת הפרויקט בכללותו, שכן מדובר בפרויקט רחב היקף במסגרתו העסיק הנתבע קבלני משנה רבים, בעוד עבודות הגינון הינן חלק קטן ממנו. בחוזה שערכו הצדדים בכתב יד ביום 6.2.04 לא נקבע לוח זמנים ברור לביצוע העבודות ע"י התובעת ולא נקבע תאריך יעד להשלמת העבודות ומסירתן למזמין. עוד נטען כי תקופת הליווי המקובלת של קבלן גינון לעבודות, לאחר סיומן, הינה כ- 60 יום, כפי שהעיד המפקח אבולעפיה. לחלופין נטען כי אף אם היתה חובה על התובעת להמשיך ולהחזיק את העבודות עד למסירת הפרויקט בכללותו, אין מדובר בהפרה יסודית שכן בהימנעותה מלעשות כן, לא הסבה כל נזק משמעותי לנתבע מאחר ובעונת הגשמים אין כל צורך בתחזוקה מיוחדת לעבודות הגינון, כפי שהעידו אבולעפיה ושוכרי. 3.2 טענות הנתבע: על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי הנהוג בענף, מסירת שטח העבודה למזמין צריכה להיעשות כשהוא נקי מאורגן ומסודר. מסירה כזו הינה תנאי לקבלת מלוא יתרת התשלום ע"י המזמין. לטענת הנתבע, מסירת הפרויקט לנציג המזמין התבצעה רק ביום 25.02.05, כפי שניתן ללמוד מאישור מסירה שצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע, אך התובעת נטשה את עבודתה בפרויקט עוד בתחילת חודש ספטמבר 2004 מבלי שהשלימה את העבודה ומבלי שמסרה את אשר התחייבה למסור. הנתבע טוען עוד, כי בתחילת 09/2004 אישר המזמין תשלום סך 254,889 ₪ בגין עבודות הגינון וההשקיה וכי סכום זה כלל תשלומים עבור חומרים שסופקו ע"י הנתבע ועבודות שנדרש לבצע במקום התובעת ואשר בגינם הוא זכאי לקיזוז עלויות. משמעות מסירת עבודות הגינון הינה, לטענת הנתבע, מסירת הפרויקט בשלמותו, כפי שהעיד גם העד מטעם התובעת, יצחק אבולעפיה שבין היתר הבהיר ביחס למסמך מאוקטובר 2004 כי לא אמר לתובעת שהיא סיימה עבודתה ויכולה ללכת. אבולעפיה העיד גם שלא היה נוכח במסירה בחודש פברואר 2005 וכי למעשה הסיור האחרון שלו היה בחודש אוקטובר 2004 אותו עשה על מנת שיקבל שכר טרחתו בגין עבודתו בפרויקט, משמע שהיה לו אינטרס מובהק לערוך את הסיור כמה שיותר מוקדם תוך מעילה באמון. עוד מוסיף הנתבע, כי התובעת לא מסרה את העבודה למזמין העבודה, שהוא משרד השיכון, כמתחייב ע"פ ההסכם. להמחשת ידיעתה של התובעת על חובתה למסור למזמין, מדגיש הנתבע את עדות מנהל התובעת לפיה פעמים רבות ניסתה למסור את השטח למזמין בלא הצלחה, לטענתו, ובהמשך גם ניסתה למסור את השטח למועצה המקומית בשלומי אך הרשות סירבה. חרף זאת ולמרות "הבלגן" שהיה לטענתה בנושא, בחרה התובעת לעשות דין לעצמה ולנטוש את השטח מבלי למסור אותו למזמין בניגוד להסכם. ועוד, הוכח כי התובעת לא תחזקה את השטח כמתחייב וכמו כן הוכחה חשיבות אחזקת השטח באותה תקופה. מנהל התובעת העיד כי ניסה למסור את השטח למועצה כי היה חשוב לו שהעבודה תישמר. בנוסף לסתירות הרבות בגרסת התובעת לעניין אחזקת השטח, העיד גם העד אבולעפיה על חשיבות אחזקת השטח. 3.3 דיון: ההסכם שנחתם בין הצדדים לצורך ביצוע העבודות נושא התביעה, הינו פסקה שנכתבה בכתב יד, בשולי כתב הכמויות, בה רשמו הצדדים בתמצית את תנאי העבודה והתשלום. בין היתר סוכם כי: "..שוקרי יבצע את העבודה לפי דרישת המזמין ולפי תוכניות השקיה ונטיעות ומתחייב למסור את השטח למזמין " אין חולק כי "המזמין" הינו משרד הבינוי והשיכון. השאלה הנשאלת הינה האם התכוונו הצדדים לכך שהתובעת תמשיך ללוות את העבודות ולתחזק אותן עד למסירת כל הפרויקט בכללותו לידי המזמין, קרי משרד הבינוי והשיכון, או שעם סיום העבודות תוכל התובעת לבצע את המסירה של עבודות הגינון ללא קשר לסיום כלל העבודות בפרויקט. אין חולק כי בחוזה שערכו הצדדים בכתב יד ביום 6.2.04 לא נקבע הדבר. לא נקבע לוח זמנים ברור לביצוע העבודות ע"י התובעת ואף לא תאריך יעד להשלמת העבודות ומסירתן למזמין. התובעת נסמכת על פרוטוקולי הסיור והמסירה שנערכו בחודש אוקטובר 2004 בנוכחות המפקח העליון והמתכנן של הפרויקט מטעם המזמין, האדריכל יצחק אבולעפיה ובנוכחות נציגי התובעת והנתבע, המאשרים כי העבודות בוצעו לשביעות רצונו המלאה. מאידך, הנתבע מפנה לאישור מסירת הפרויקט בכללותו ביום 25.02.05. שוקרי העיד כי התובעת ניסתה, ללא הצלחה, למסור את העבודות למועצה המקומית שלומי שהתחמקה מלתחזק את השטח ועדותו זו גובתה גם בעדותו של אבולעפיה. אבולעפיה, בחקירתו הנגדית, דחה את טענת הנתבע לפיה המהנדס ולדימר מטעם המזמין הוא זה שצריך לאשר את קבלת עבודות הגינון וטען שהוא מהווה הנציג של ולדימר לעניין עבודות הגינון ואישורו הוא הקובע. בעדותו גם הבחין בין מסירה לרשות המקומית שצריכה להתבצע ביחד עם מסירת הפרויקט בכללותו לבין מסירה למשרד השיכון שניתן היה לבצעה עם גמר עבודות הגינון (ראה עדותו בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 19.05.11). עדותו זו של אבולעפיה לא נסתרה ע"י הנתבע, והיא עדות מטעם צד בלתי מעוניין, שיש לתת לה משקל. הימנעותו של הנתבע מלזמן לעדות את המהנדס ולדימיר, בניסיון לסתור את עדות אבולעפיה, צריכה לפעול לרעתו, שכן כלל ידוע הוא כי: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת , מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד" ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658-659. ראו גם ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד - 2003, עמ' 1656. בנוסף, מקובלת עלי טענת התובעת כי אין זה סביר שמסירת עבודות הגינון נכרכה במסירת הפרויקט בכללותו, ומוצג ת/1 מחזק ותומך במסקנה זו. מאותו מסמך (ת/1) עולה כי התקבלה החלטה, שלטענת התובעת הועלמה ממנה ע"י הנתבע, לפיה בכל מקום שניתן לבצע גינון, עדיף לבצעו בהקדם ולמסור אותו לפני סיום יתר העבודות בפרויקט (ראו עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול שורה 26). לעניין תקופת הליווי המינימאלית, תמכה עדותו של אבולעפיה בטענת התובעת בעוד שהנתבע לא סתר טענה זו ולא הביא אסמכתא שתוכיח תקופת ליווי ארוכה יותר. קל וחומר, ליווי עד למסירת הפרויקט בכללותו כטענתו. זאת ועוד, חרף טענת שוקרי וגם אבולעפיה כי תקופת הליווי הנדרשת קבועה בהסכם שבין המזמין לנתבע (ראו עמ' 11 ו-18 לפרוטוקול), בחר הנתבע שלא להציג את העתק ההסכם בכדי להזים טענה זו, ואף זאת יש לזקוף לחובתו. אשר על כן, אני קובעת כי הוכח שהתובעת ביצעה "מסירה" של עבודות הגינון וההשקיה שביצעה, בהתאם להסכם, במועד, ולשביעות רצונו של המפקח על הפרויקט. הנתבע לא הוכיח את טענת ההגנה שלו לפיה התובעת הפרה את ההסכם או פעלה בניגוד למקובל בענף, עת ביצעה מסירה של עבודות הגינון לפני מועד מסירת הפרויקט כולו למשב"ש. בנפול טענת ההגנה של הנתבעת, זכאית התובעת לתשלום יתרת התמורה בהתאם להסכם. 4. העבודות הנוספות- 4.1 טענות התובעת: לטענת התובעת, ע"פ המוסכם בין הצדדים ועל פי הנהוג והמקובל בענף, היה על הנתבע להכין את השטח ולמסור אותו לתובעת מוכן וראוי לביצוע עבודות השתילה והגינון ובין היתר לספק אדמת גן ראויה ולהכשירה לביצוע העבודות. בפועל, סיפק הנתבע אדמת גן, אך ביקש מהתובעת לבצע במקומו את הכשרתה תוך שהוא מתחייב באופן ברור כי ישלם לה עבור עבודה זו. לבקשתו, ביצעה התובעת בנוסף לעבודות המוסכמות שפורטו בכתב הכמויות, גם עבודות נוספות בעלות של 47,380 ₪ בתוספת מע"מ נכון לספטמבר 2004 ע"פ הפירוט להלן: עבור ביצוע עבודות הסרת צמחיה, סיכול אבנים, תיחוח, זיבול ויישור אדמה על פני שטח של 12,320 מ"ר, אומנם לא סוכן מחיר עם הנתבע, אך לטענת התובעת, התמורה המגיעה לה לפי מחירון דקל מסתכמת ב- 30,800 ₪ בתוספת מע"מ לפי 2.5 ₪ למ"ר. בגין עבודות ריסוס שטח של 14,680 מ"ר, סך של 14,680 ₪ בתוספת מע"מ (לפי 1 ₪ למ"ר על פי מחירון משרד הבינוי והשיכון). בנוסף, התובעת תיקנה צנרת השקיה שניזוקה על ידי הנתבע, בעקבות התקנת מתקני משחקים באתר. תמורת התיקון התחייב הנתבע לשלם לה סך של 1,150 ₪ בתוספת מע"מ. בתצהיר אנואר נטען, בנוסף, כי הוא התבקש לבצע את העבודות הנוספות שלא נכללו בכתב הכמויות ע"י מנהל העבודה מטעם הנתבע אבו מהדי, והמהנדס מטעמו בשם אלכס וכי רק לאחר שקיבל אישור ממנהל התובעת, ביצע יחד עם צוות העובדים את העבודות הנוספות. בסיכום טענותיה בכתב, הוסיפה וטענה התובעת כי, בניגוד לטענת הנתבע, מכתבה אליו מיום 5.6.07 כלל דרישה לתשלום בגין עבודות נוספות. התובעת הציגה, כראיה מטעמה את החשבונות החלקיים שהגישה במהלך ביצוע העבודות, מהם עולה כי ביקשה כבר בחשבון הראשון שהגישה, תשלום בגין העבודות הנוספות. עוד הפנתה התובעת לריבוי גרסאותיו של הנתבע ולכך שנמנע מהבאת ראיות מצדו. לכך שהנתבע הצהיר כי מעולם לא הגישה לו את החשבון מיום 30.07.04 בעוד שבעדותו העיד תחילה כי אינו זוכר אם הוגש לו החשבון ובהמשך שינה גרסתו והעיד ששוקרי הגיש לו חשבונות אך הוא לא דייק ולא בדק כל פריט. בהמשך שוב סתר עצמו והכחיש קבלת חשבונות חלקיים וטען כי אמנם הסתכל על החשבונות אך לא קיבל אותם. 4.2 טענות הנתבע: לטענת הנתבע, התובעת לא ביצעה עבודות נוספות. התובעת לא נתבקשה לבצע עבודה נוספת לא ע"י הנתבע ולא ע"י המזמין שהוא היחיד היכול לאשר ביצוע עבודות נוספות. מוסיף וטוען הנתבע, כי התובעת מעולם לא טענה בפניו כי ביצעה עבודה נוספת שבגינה ביקשה תשלום. לטענתו, ביום 5.6.07, כשלוש שנים לאחר המועד בו לטענת התובעת השלימה את העבודות, טענה התובעת, במכתב ששלחה אליו, כי היא זכאית ליתרת תשלום בסך 35,101 ₪ בלבד. עוד טוען הנתבע כי בהתאם להסכם, ההתחשבנות הינה על פי העבודות שיבוצעו בפועל ויאושרו ע"י המזמין, משרד השיכון, שהוא המוסמך לאשר חשבון סופי. לפיכך, החשבון הסופי לו טוענת התובעת חסר ערך. מעבר לאמור, החשבון הסופי הנטען מעולם לא הוצג בפני הנתבע וסותר את מכתב הדרישה מיום 5.6.07. זאת ועוד, הנטען בתצהיר מטעם התובעת בעניין העבודות הנוספות מהווה הרחבת חזית אסורה משלא הועלו בכתב התביעה. בסיכום טענותיו, טען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה כי קיבלה הזמנה ו/או דרישה מהנתבע לבצע עבודות נוספות וגם לא הוכיחה ביצוע בפועל. בנוסף, גם לו הוכח כי ביצעה עבודות נוספות כלשהן, בסופו של יום היה על המזמין לאשר ביצוע העובדות הנוספות הנטענות על מנת לשלם לנתבע בגינם מאחר שמדובר על הסכם "גב אל גב". גם שוכרי בחקירתו אישר כי ידוע לו שעבודה נוספת דורשת אישור אך טען כי קיבל אישור בע"פ מהנתבע. טענה זו פרט להיותה הרחבת חזית אסורה, לא פורטה דיה. גרסת אחיו של שוכרי לפיה נדרשה התובעת לבצע עבודות נוספות ע"י אבו מהדי (מזייד חלבי) נסתרה בתצהירו של מזייד שהתובעת ויתרה על חקירתו. ועוד, בהזמנת העבודה לא היה מוטל על התובעת ביצוע עבודות נוספות וכנגזרת מכך לא אושרו עבודות נטענות. התובעת לא תבעה מכוח דיני עשיית עושר, כך שגם לו היתה מוכיחה כי ביצעה עבודה כלשהי, אינה יכולה לדרוש בגינה תשלום. מוסיף וטוען הנתבע, כי טענת התובעת בדבר ביצוע עבודות נוספות נולדה רק לצורך ההליך המשפטי, וכי גם בפרוטוקולים של הסיורים הנטענים שהציגה התובעת,לא מופיע זכר לעבודות נוספות כלשהן על אף שהתובעת טוענת כי נציגיה נכחו בסיורים. 4.3 דיון: תחילה, יש לדחות טענת הנתבע כי במכתב מיום 5.6.07 טענה התובעת כי היא זכאית רק לסך של 35,101ש"ח (נספח ה' לתצהיר הנתבע), שכן עיון במכתב מעלה כי התובעת העלתה בשולי המכתב גם את הדרישה לתשלום עבור עבודות נוספות כבר אז ואף ביקשה מהנתבע להיפגש עמה ועם המפקח בכדי לאשר את העבודות לפני התשלום. עוד אציין, כי התובעת לא נמנעה מלחקור את מזייד חלבי על תצהירו, אלא הסכימה, לאור אי התייצבותו למועד שמיעת הראיות, כי תצהירו לא יפסל, וכי הצדדים יוכלו לטעון לעניין משקלו. לא מצאתי להידרש לסוגיה, משום שדי היה לי בראיות מלבד עדותו על מנת להגיע להכרעה בסוגיה שעל הפרק. בהסכם מיום 6.02.04 הסכימו הצדדים כי: "שוקרי יבצע את העבודה לפי דרישות המזמין ולפי תוכניות השקייה ונטיעות...." אין חולק כי הדרישה לביצוע עבודות נוספות לא הגיעה מהמזמין. לטענת התובעת, התקבלה הדרישה מהנתבע עצמו. מתצהיריהם של שוכרי ואנואר, עולה בבירור כי פרטי ההזמנה של אותן עבודות נוספות, לא הוסכמו בין הצדדים. כלומר, אף לשיטת התובעת, לא נקבע מחיר לביצוען של העבודות הנוספות. מחקירתו הנגדית של שוכרי ניתן ללמוד כי התנאים לביצוע עבודות הכשרת האדמה (העבודות הנוספות) לא סוכמו בינו לבין הנתבע. הנתבע ביקש ממנו לבצע ריסוס לאדמה ולהכינה לשתילה, וכאשר אמר לו שוכרי, לטענתו, ש"יש בעיה עם הכספים כי זה לא כתוב" השיב לו הנתבע כי יגיש חשבון ויהיה בסדר (בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 5-8). הנתבע מכחיש כי בוצעו עבודות נוספות. לטענתו, לא דרש מן התובעת לבצע עבודות נוספות, ואף לא קיבל מן המזמין תשלום עבור עבודות נוספות (ראו עמוד 22 לפרוטוקול שורות 27-28 ועמוד 23 לפרוטוקול שורות 6-10). לא הוכח שהתקבלה הסכמתו של הנתבע לתשלום נוסף עבור ביצוע עבודות נוספות. עדי התביעה, שוקרי ואנואר העידו כי האישור לביצוע העבודות הנוספות ניתן בע"פ, אולם עדותם זו לא נתמכה בראיות נוספות. יתרה מכך, עדותו של שוקרי לפיה בינו לבין הנתבע לא סוכם מחיר עבור ביצוע עבודות נוספות בטרם ביצוען, מעידה אף היא, שלא היתה הסכמה ביחס לתשלום נוסף (ראה סעיף 10 (א) ו-(ב) לתצהיר שוקרי). ממכלול הראיות שהובאו, לא ניתן ללמוד כי היה בין הצדדים מפגש רצונות. אף לשיטתה של התובעת, שוכרי לא הבהיר לנתבע מהו המחיר שידרוש ממנו עבור עבודות הכשרת האדמה לשתילה. לפיכך לא ניתן לומר כי הנתבע הסכים לשלם לו עבור הכשרת האדמה תשלום נוסף, בהתאם למחירון דקל או אחר. תביעת התובעת הינה תביעה חוזית. חלקה מבוסס על ההסכם בכתב, וחלקה האחר - בגין העבודות הנוספות - מבוסס על הסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים, לטענת התובעת, בנוסף להסכם הכתב. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של הסכם בעל פה, שתנאי הכרחי בו הוא קיומו של מפגש רצונות. כאשר אדם מחליט לבצע עבודות נוספות עבור מזמין העבודה, על סמך הבטחה ש"יהיה בסדר", מבלי לפרט אפילו את המחיר שידרוש עבור אותן עבודות, איך יוכיח לאחר מכן שהמזמין הבין ממנו שעליו לשלם לו סכום נוסף, ומהו גובה הסכום? במקרה זה, אין לה לתובעת להלין אלא על עצמה. מכל מקום, תנאי לתשלום חשבונות המוגשים ע"י התובעת הינו אישורן ע"י המזמין, כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים בזו הלשון: "..קבלן הגינון יקבל חשבון לפי חשבון מאושר מהפיקוח.." גם כאן, לשיטת התובעת, אמר לה הנתבע כי יהיה עליה להגיש חשבון בגין העבודות הנוספות. משמע, אף התובעת ידעה, לשיטתה, כי תשלום בגין אותן עבודות מותנה באישור המזמין. לא נטען וממילא לא הוכח, כי חשבון בגין עבודות נוספות כלשהן אושר ע"י המזמין. בנסיבות אלה, משלא הוכח כי הוסכם בין הצדדים תשלום עבור עבודות כאמור, דין תביעת התובעת ביחס לעבודות הנוספות, להידחות. טענת הקיזוז- 5.1 טענות הנתבע: בין חודש 09/2004 ועד למועד המסירה ביצע הנתבע השלמות לעבודות, במקום התובעת. בין היתר שתל שתילים בעלות של 10,000 ₪, התקין 4 מחשבי השקיה בעלות של 27,520 ₪ ומחשב חמישי נוסף שהותקן לאחר עזיבתה של התובעת את השטח בעלות של 6,880 ₪. זאת בנוסף לשרוולים שרכש והתקין בעלות של 3,026 ₪ כפי שהודתה התובעת חלקית. עוד טוען הנתבע, כי לאחר שהתובעת נטשה את השטח, נאלץ הנתבע לנקות את השטח ובין היתר להסיר עשבייה ולשתול שתילים חדשים לצורך מסירת השטח למזמין ולצורך כך נדרש ל-15 ימי עבודה, 3 פועלים בעלות של 500 ₪ לעובדה ליום ובסך הכך 26,325 בתוספת מע"מ. לעניין זה מפנה הנתבע בסיכומיו לעדותו של אבולעפיה, לפיה בשביל לתחזק שטח של 15 דונם צריך עובד במשרה מלאה ובמקרה דנן בשטח 12 דונם לתקופה של 5 חודשים, נדרשים חמש משכורות בסך של 4,100 ₪. הנתבע מפנה לעדותו של אנואר, מטעם התובעת, לפיה מחודש יולי ועד אוקטובר 2004 לשם תחזוק השטח נדרשה התובעת ל-3 עובדים פעמיים בשבוע, מה שמחזק את טענתו. ועוד, מהחשבון המאושר זכאי הנתבע גם לרווח קבלני בגובה 2.5% בסך של 7,455 ₪ בצירוף מע"מ. לטענת הנתבע סך כל הסכומים המוחסרים כדין מהחשבון המאושר הינו 64,326 ₪ ולאחר החסרתו מהחשבון, מתקבל סך של 190,563 ₪ ובצירוף מע"מ 17% יוצא סך של 222,958 ₪ שהוא הסכום הכולל לו זכאית התובעת בגין כל העבודות שביצעה. בעוד שהנתבע שילם לה סך של 251,135 ₪. מכאן, לטענת הנתבע הוא שילם לתובעת ביתר סך של 28,176 ₪. סכום שלטענתו יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעת. בנוסף, התנהלות התובעת גרמה לעיכוב במסירת הפרויקט כולו אשר הביא לנזקים כספיים, עוגמת נפש ובגינם יש לקזז סך של 120,000 ₪. 5.2 טענות התובעת: הנתבע נכשל בהוכחת הנזק שנגרם לו לטענתו מעזיבת התובעת, כלשונו, את אתר העבודה. טענתו כי שתל שתילים בעלות של 10,000 ₪ לא הוכחה כלל, משלא הציג חשבוניות רכישה לשתילים או תעודות משלוח, ולא הציג ראיה על התשלום. בחקירתו הנגדית, לא זכר הנתבע כמה שתילים שתל ולא זכר כמה שילם לאותו אבו מהדי שלטענתו רכש עבורו את השתילים אותו אף לא זימן לעדות. גם טענתו לפיה נגרמו לו הוצאות בסך 26,325 ₪ בגין שכר לעובדים שהעסיק בניקוי האתר לא הוכחה. הנתבע לא העיד אף עובד ולא הציג תלוש שכר או כל ראייה אחרת ללמד על ההוצאה הנטענת. בחקירתו הנגדית אף סתר את גרסתו בתצהיר והעיד כי העובדים עבדו שבוע ימים ולא 15 יום וגם סתר את הצהרתו לעניין השכר ששילם לעובדים בסך של 550 ₪ לכל עובד. מתווספת לכך גם טענתו התמוהה כי שילם גם מע"מ על שכרם של העובדים וביקש לקזזו. באשר לבקשת הנתבע לקזז סכום של 27,520 ₪ בגין מחשבי השקיה- טוענת התובעת שמעולם לא ביקשה לחייבו בעלותם ואף ביקשה להפחית עלותם של 5 מחשבים ולא ארבעה כפי שביקש הנתבע מהחשבון המאושר. כך גם לעניין השרוולים שע"פ החשבון המאושר אושרה כמות של 228 מטר כאשר התובע ביקשה בחשבונותיה לחייב בכמות 141 מטר והפחיתה את הסכום שאושר בגין הכמות העודפת בסך 1,286 ₪. דרישת הנתבע לפיצוי בסך 120,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות, הועלתה בצורה סתמית ולאחר שהוכח כי מי שהפר את החוזה הוא הנתבע שמתעשר על חשבונה שלא כדין, יש לדחות את הטענה ולחייבו בהוצאות לדוגמא. 5.3 דיון: לעניין הדרישה לקזז את עלות מחשבי ההשקיה, התובעת כאמור טוענת כי היא לא בקשה לחייבו בגינם, ועלותם אינה כלולה בחשבון שהגישה. טענתה זו לא נסתרה ע"י הנתבע. כך, גם באשר לשרוולים, טענה התובעת כי הפחיתה מהחשבון סך של 1,286 ₪ בגין הכמות העודפת לא נסתרה, ולא הוכח מדוע יש לקזז בגינם 3,026 ₪ כטענת הנתבע. מכל מקום, משלא הוכחה חובתה של התובעת ללוות את עבודות הגינון מעבר לתקופה של 3 חודשים כטענתה, אין מקום לחייבה לשפות את הנתבע בגין כל הוצאה שהוציא בכדי לתחזק את השטח מעבר לתקופה זו עד למסירת הפרויקט בכללותו למזמין. למעלה מן הצורך, אני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את הנזק שלטענתו נגרם לו, משלא הציג חשבוניות מס או קבלות להוכחת התשלום עבור השתילים שרכש לטענתו. הנתבע אף לא הציג ראיות להוכחת ההוצאה הנטענת עבור תשלום שכר עבודה בין ע"י הצגת תלושי שכר ובין באמצעות זימונם של העובדים לעדות. בנוסף, אכן נמצאו סתירות רבות בעדותו באשר לכמות העובדים וגובה השכר היומי ששולם להם. הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד, ולא ניתן לתבוע פיצויים בגין עגמת נפש והוצאות שונות במסגרת טענת קיזוז. מכל מקום, ולאור התוצאה אליה הגעתי, לא היה מקום ממילא לחייב את התובעת בסכומים אלו, שכן לא הוכח כי הפרה את ההסכם עם הנתבע בדרך כלשהי. סיכומו של דבר, אני מקבלת את התביעה לתשלום יתרת התמורה בגין עבודות הגינון וההשקיה שבוצעו בהתאם להסכם בין הצדדים. תביעת התובעת לתשלום עבור העבודות הנוספות נדחית. כן נדחית טענת הקיזוז שהעלה הנתבע. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 35,740 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.9.04 (מועד החשבון הסופי) ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסך 3,088 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח. חוזהגינון