דוגמא לפסק דין בנושא תביעה בגין אבזור רכב נכה: 1. בפניי תביעה כספית חוזית, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם ובהחזר הוצאות בעין, שהוציאה בקשר עם ההסכם שנערך בין הצדדים. התובעת עוסקת באבזור רכבי נכים, והנתבע, נכה בשיעור של 175%, כך לשיטתו, התקשר עם התובעת לאספקת רכב מאובזר בהתאם לצרכיו. אין חולק כי בין הצדדים נערך הסכם קודם, באמצעות נציג של התובעת בשם עופר, ואולם, משפוטר עופר מעבודתו ולשיטת התובעת נטל את מלוא מסמכי הנתבע עימו, נכרת בין הצדדים הסכם חדש והוא ההסכם נשוא התובענה דנן. בהתאם להסכם האמור, התחייב הנתבע לבצע אבזור הרכב אצל התובעת, וכן התחייב כי אם יאבזר את רכבו בחברה מתחרה, ישלם לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 20 אלף ₪. במסגרת השירותים הניתנים על ידי התובעת, התחייבה זו לסייע בידו בהשלמת התהליכים אל מול כל הגופים הרישמיים הנוגעים בדבר, וכן נטלה על עצמה, כך לשיטתה, לממן עבורו לימודי נהיגה אצל מי מטעמה במטרה לזרז את ההליך, וכן את מימון תשלום המקדמה בסך של 2,000 ₪ עבור הזמנת הרכב. 2. לשיטת התובעת, הפר הנתבע את ההסכם שעה שהזמין רכב מאובזר בחברה מתחרה, ועל כן עליו לשלם את הסכום הנקוב בהסכם כפיצוי מוסכם, וכן עליו להשיב לידיה את התשלומים אשר שולמו על ידה במסגרת ההטבות הניתנות כאמור. 3. הנתבע טען, כי התובעת התחייבה, במועד החתימה על ההסכם האמור, לספק את הרכב בתוך 3 חודשים מיום חתימתו. לטענתו, ההזמנה בוצעה בפועל רק כ - 9 חודשים לאחר מכן, ולאחר שהודיע לתובעת כי בשים לב להפרת ההסכם על ידה, אשר בא לידי ביטוי בעיכוב באספקת הרכב, הוא מבקש לבטל את ההזמנה ולא להזמין את הרכב דרכה. בהתאמה טוען אם כן הנתבע, כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, וכי זה בוטל על ידו כדין. בנוסף טוען הנתבע, כי העיכוב שנגרם באספקת הרכב על ידי התובעת, גרם לו לנזק כלכלי שיש לקזזו כנגד החוב הנטען כאן, וזאת בשים לב לכך שבשל אי אספקת הרכב לא זכאי היה לקבל את תוספת הקיצבה אשר אושרה לו, לפי חוקי הניידות של המוסד לביטוח לאומי, בסך של 3,000 ₪ לחודש, וכן נאלץ להוציא הוצאות עבור שימוש בתחבורה ציבורית והסעות מיוחדות. בסה"כ מעמיד הנתבע את נזקיו, בהתאם למפורט כאן, בסך של כ - 68,000 ₪, בטענה שהעיכוב אשר נגרם על ידי התובעת הגיע לכ - 17 חודשים. בנוסף על כל אלו, טען הנתבע, כי את הודעת הביטול מסר טלפונית ולא בכתובים, בשל העובדה שמפאת מצבו הרפואי ולאור חומרת האירועים המוחיים שעבר, אין הוא יודע קרוא וכתוב, אף שבעבר שלט ב - 7 שפות. 3. בפנינו אם כן מספר שאלות במחלוקת, הדורשות בחינה לצורך הכרעה כאן, ואלו הן: א. האם התחייבה התובעת לספק רכב בתוך 3 חודשים, והאם הפרה התחייבותה האמורה? ב. אם הפרה התובעת התחייבותה - האם ביטל הנתבע את ההסכם כדין? ג. אם לא הפרה התובעת את התחייבויותיה על פי ההסכם, האם הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפיה? ד. האם הפיצוי המוסכם סביר? ה. האם זכאית התובעת להחזר הוצאות שהוציאה, ובאיזה שיעור? ו. האם בהתנהלותה גרמה התובעת נזקים לנתבע הניתנים לקיזוז כאן? 4. טרם שתיבחנה השאלות האמורות ראיתי לנכון, מפאת חשיבות הדברים כאן, להקדיש מספר מילים לטענת הנתבע בדבר העדר יכולת לקרוא ולכתוב, הן לאור חשיבות הדבר מבחינת משמעות חתימתו על המסמכים הקושרים בין הצדדים והן מפאת חשיבות שאלת מתן הודעת ביטול על ידו. בנוסף, לדבר חשיבות בהיבט של בחינת מהימנות העדים, במסגרת העדויות שבפניי. בסוגיה זו העיד הנתבע מספר פעמים. כך, למשל, בעדותו במסגרת הישיבה המקדמית ובתשובה לשאלות ביהמ"ש, טען הנתבע, כי הודיע לאביה של עדת התובעת, מר משה אופק, מנכ"ל החברה, טלפונית, כי הוא "לא בכיס שלהם" וביטל את ההסכם. הנתבע נשאל האם הודיע בכתב והשיב, כי לא עשה כן הואיל והוא איננו יכול לכתוב מאז האירוע שעבר, וכי מי שטיפל בענייניו הוא המטפל העובד אצלו, אשר מקריא לו את המסמכים. כאשר נשאל מדוע לא ביקש אם כן מהמטפל לכתוב מכתב ובו להודיע כי הוא מבקש לבטל את ההסכם, השיב "הוא לא כותב בשבילי, הוא כותב ואני חותם לו" (ראה עמ' 5 לפרו' מיום 29/10/12 ש' 15). בהמשך אותה חקירה, כאשר נשאל כיצד ניתן יהיה לברר באיזה מועד ביקש לבטל, השיב "אני מסתכל בניירת שלי, זה היה שלושה חודשים לפני כן". במהלך דיון ההוכחות, חזר הנתבע על טענתו כי הוא אינו יכול לקרוא ולכתוב, ואולם אישר כי הוא אמנם מנהל עמוד בפייסבוק ומפעיל באותו עמוד תחנת רדיו, וכאשר נשאל מהם הדפים המופיעים בתמונה, אשר צורפה כנספח לתצהיר התובעת ובה ניתן לראות את הנתבע בעמדת השידור, השיב הלה, כי אלו הם דפים שעל גביהם הוא רושם, ולאחר מכן תיקן עצמו וטען כי המטפלת שלו היא שרושמת, וזאת על מנת שהנתבע לא ישכח פרטים שנדרשים לו בזמן השידור, והיא שמה את הפתקים ליד המחשב. לשיטתו, הוא איננו קורא את הפתקים שמניחה לו אותה מטפלת ליד המחשב, פתקים אותם היא מניחה, לשיטתו, כדי שלא ישכח את הדברים שביקש לומר במהלך השידור. יצויין עוד כי בעוד בדיון שנערך ביום 29/10/12 ציין הנתבע כי הוא נעזר בעת הצורך במטפל המטפל בו, הרי שבדיון שנערך ביום 26/2/13 שינה מעט מגירסתו זו וטען כי נעזר תחילה בבתו אשר התגוררה עימו עד לפני כשנתיים וכי הוא נעזר עתה במטפלת, ששמה עדי יפרח. נדמה אם כן כי אף בעניין זה לא היתה עדותו של הנתבע עקבית ויש בכך כדי להשליך על קביעת המהימנות כאן. בסה"כ התרשמתי, כי אין ממש בטענה שהנתבע איננו יודע קרוא וכתוב, ואף אם בשל מצבו הרפואי חלה ירידה ביכולתו זו, הרי שאין מדובר באובדן מוחלט של היכולת, והתרשמתי כי הנתבע מעיין במסמכים, קורא פתקים, ואף רושם על פי הצורך. 5. התחייבות התובעת לספק רכב בתוך 3 חודשים - לטענת הנתבע, עליה חזר במסגרת הדיון שנערך ביום 29/10/12, הבטיחה לו התובעת כי הרכב יסופק בתוך 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם, שנחתם בחודש אוגוסט 2010. בתצהיר העדות הראשית, הסביר הנתבע, כי זמן האספקה אמור להימשך כ - 6 חודשים, וזאת בשל העובדה שתהליך הזמנת הרכב ותשלומי הביטוח הלאומי עד לשחרורו, אורכים כ - 3 חודשים, משלוח הרכב לחו"ל לצורך הנמכת הריצפה והחזרתו לארץ אמורים להימשך כ - 3 חודשים, וזמן ההתקנה בארץ עד לאספקה לצרכן, אמור להימשך כחודשיים (בסה"כ, על פי פירוט הנתבע - מדובר ב- 8 חודשים, ונדמה כי מדובר בטעות קולמוס). אם יש ממש בטענות אלו של הנתבע, הרי שאין זה סביר כי התובעת התחייבה לבצע את כל אלו בתוך 3 חודשים בלבד, אף לשיטתו. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים, שעה שאין חולק, כי ביום 3/8/10 (כ- 10 ימים לפני החתימה על הסכם ההתקשרות החדש), ניתנה החלטה של ועדת משרד הבריאות, ועדת גודל רכב, בעניינו של הנתבע, ולפיה ההחלטה בעניינו מוקפאת עד לקבלת תוצאות מבחן נהיגה שעליו לעבור בשל שינוי במצב בריאותו. עוד צוין באותה החלטה כי החלטה על זימונו למבחן נהיגה במבחן הרישוי תישלח על ידי הועדה למשרד הרישוי, וכי עליו להמתין לקבלת זימון מתאים ממשרד הרישוי בעניין. יצויין, כי באותה החלטה צויין מפורשות, כי פרק זמן ההמתנה עד לקבלת זימון ממשרד הרישוי הינו כ - 60 ימים, וכי רק לאחר שיעבור מבחן נהיגה חוזר, עליו לשלוח טופס בהתאם לדרישות הועדה ולשולחו אל הועדה לצורך המשך דיון בעניינו. במהלך חקירתו בישיבת ההוכחות, העיד הנתבע, כי ללא רישיון כאמור לא ניתן היה להזמין לו רכב. נראה אם כן, כי לשיטת הנתבע, ביום 15/8/10, מיד לאחר שהתקבלה התשובה האמורה מאת הועדה, ממנה עולה, כאמור, כי לא יוכל לעבור טסט נוסף ולא יזומן לטסט כאמור על ידי משרד הרישוי טרם שיחלפו כ - 60 ימים, התחייבה התובעת לספק לו בתוך 3 חודשים רכב, אף שלא ניתן להזמין רכב ללא רישיון כאמור. טענה זו איננה סבירה ואיננה מתיישבת עם השכל הישר. בנוסף עלה מן העדויות ומן המסמכים שהוצגו בפניי, כי הנתבע למד שיעורי נהיגה על חשבון התובעת, בבית ספר אליו הופנה על ידה. האסמכתאות אשר הוצגו מלמדות על כך, ששיעורי הנהיגה החלו ביום 28/11/11, קרי, לאחר שחלפו למעלה מ - 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם, ולאחר שהתובעת הפרה, לשיטת הנתבע, את ההסכם שנערך בין הצדדים. הנתבע לא ידע להסביר מדוע למעשה בחר ללמוד נהיגה על חשבון התובעת על אף שלכאורה הפרה זו את ההסכם, ואף אם יש ממש בטענתו כי הוסכם בין הצדדים שהרכב יסופק בתוך 3 חודשים, הרי שמשהבהיר במסגרת הדיון כי ללא רישיון נהיגה חדש לא ניתן היה להזמין רכב על שמו, העיד למעשה, כי ידע שהרכב לא יסופק ולא יוזמן טרם שילמד את שיעורי הנהיגה, ולמעשה, הסכים במעשיו ובדרך התנהלותו להמשך ההתקשרות מעבר לאותם 3 חודשים נטענים ועד להשלמת התנאים לשם קבלת אישורי הועדה, והכל במטרה שהרכב יוזמן ויאובזר על ידי התובעת. הנתבע העיד כי ההסכם שנערך ביום 15/8/10 לא היה ההסכם הראשון שנערך בינו לבין התובעת, וכי בשלב זה כבר המתין זמן רב לאספקת הרכב. נתון זה מעלה תהיות לעניין חתימת ההסכם כלשונו. נדמה בעיניי כי ניתן להניח שלו היה הנתבע בהמתנה ממושכת וללא טיפול מטעם התובעת משך זמן רב עובר להתקשרות מחודשת זו - היה עומד על הוספת תנאים שלא נזכרו בהסכם שבין הצדדים, לרבות לעניין לוח זמנים אשר יחייב את שני הצדדים, במיוחד בשים לב לכך שכאמור שוכנעתי כי הנתבע ידע קרוא וכתוב במועד הרלוונטי ואף נעזר בעת הצורך במטפל/ת מטעמו. במיוחד נכונים הדברים בשים לב לכך שלשיטתו התחייבה התובעת, במועד מאוחר זה ,לספק את הרכב בתוך 3 חודשים בלבד, וחזקה כי לנתבע היה אינטרס להעלות התחייבותה זו על הכתב. מכל האמור, אני קובעת כי לא שוכנעתי כי התובעת התחייבה לספק הרכב בתוך 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם החדש (הסכם שנחתם כאמור ביום 15/8/10), כי התחייבות כזו לא היתה הגיונית ואף לא סבירה בנסיבות המקרה, וכי ממילא יש בהתנהלותו של הנתבע כדי להעיד כי בחלוף 3 חודשים לא ביקש לבטל את ההסכם, כי אם היפוכו של דבר, ביקש לתת לו תוקף משפטי בעצם התנהלותו. 6. ביטול ההסכם - מעבר לצורך, שכן כאמור לא מצאתי כי התובעת הפרה התחייבות מפורשת אשר ניתנה על ידה בנוגע למועד האספקה, ו/או כי הפרה את ההסכם בין הצדדים, אני רואה לנכון להוסיף דברים לעניין טענת ביטול ההסכם כדלקמן - במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות, טען הנתבע בהקשר זה, כי לאחר שפנה מספר פעמים לתובעת ולא קיבל תשובות בעניין אספקת הרכב, הבין כי התובעת אינה עומדת בהתחייבויותיה וכי זו אינה מתכוונת לספק עבורו את הרכב, ועל כן לא נותרה בידיו ברירה אלא לפנות לחברה מתחרה ולהזמין רכב. למעשה, טוען הנתבע בהקשר זה הן להפרת ההסכם לאספקת הרכב בתוך 3 חודשים, והן לקיומה של הפרה צפויה, לפיה כלל לא תעמוד התובעת בהתחייבותה לספק רכב לנתבע. בחקירה שנערכה ביום 29/10/12 טען הנתבע כי הודיע למר משה אופק, מנכ"ל התובעת, טלפונית, שהוא איננו "בכיס שלהם" וזאת לאחר שבשיחה קודמת ביקש להפסיק את ההתקשרות בשל אי שביעות רצון מהנציג המטפל בו, אלי, והובטח לו כי הטיפול יועבר לידיו של מר אופק. לטענתו, בשיחה השניה שנערכה כאמור חודשיים מאוחר יותר, ביטל את ההתקשרות לאחר שהובהר לו שמר אופק מצוי בחו"ל וכי עליו לפנות לבתו, גלי אופק, עדת התובעת שהתייצבה בפניי. הנתבע טען, כי אין בידיו אסמכתא לאותה הודעת ביטול אשר לטענתו ניתנה, שכן זו ניתנה טלפונית, הואיל ואין באפשרותו לשלוח הודעה בכתב מפאת מצבו הרפואי. כאמור מעלה, לא שוכנעתי כי הנתבע אינו יודע קרוא וכתוב, וממילא, השתמע מחקירתו כי אף אם הוא מתקשה, הרי שהוא נעזר במטפל/ת בכתיבה, לרבות בהעלאת סטטוסים באתר הפייסבוק שהוא מנהל, ברישום פתקים ובטיפול בניירת, ועל כן מן הסתם לא היה מתקשה במשלוח הודעה מסודרת בעניין. כך או אחרת, ניתן לבטל הסכם במקרה של הפרה יסודית, לרבות בדרך של מסירת הודעה בע"פ, ואולם, הנתבע לא הצליח להבהיר באיזה מועד במדויק מסר הודעה כאמור, ככל שמסר, ומעדותו התרשמתי כי לא הודיע באופן מפורש על הפסקת ההתקשרות, כי אם איים שעשוי להפסיק את ההתקשרות, וכלשונו, הבהיר כי הוא אינו מצוי "בכיס שלהם", ועל כן אני קובעת, כי הנתבע לא ביטל בצורה מסודרת את הסכם ההתקשרות, אף לא בגין קיומה של הפרה צפויה. זאת ועוד, משאין ביכולתו של הנתבע להצביע על מועד מדויק בו ביקש להודיע על ביטול ההסכם בשל ההפרה הצפויה הנטענת, ממילא לא ברור האם הוזמן הרכב על ידי התובעת לפני או אחרי אותה הודעה נטענת, ובהתאמה, האם יש ממש בטענתו כי ניתן היה להבין שהתובעת אינה עומדת לקיים את חיובה לספק לו את הרכב ובו השינויים הנדרשים, התואמים את מצבו. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שמן העדויות והמסמכים שהוצגו עלה כי למעשה ועדת גודל הרכב אישרה את בקשתו של הנתבע רק בחודש מרץ 2011, והמוסד לביטוח לאומי אישרר את החלטת הועדה רק ביום 18/5/11. 7. הפרת ההסכם על ידי הנתבע - התובעת טוענת כי הנתבע אבזר את רכבו בחברה אחרת, ומכאן שהפר את התחייבותו על פי הסכם ההתקשרות, והנתבע איננו מכחיש כי התקשר עם חברה אחרת, אלא, שלשיטתו, התובעת היא שהפרה את ההסכם ועל כן רשאי היה לבטלו ולהתקשר עם חברה אחרת מבלי שיחוייב בפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם. משמצאתי כאמור כי התובעת לא הפרה את התחייבויותיה, והנתבע לא זכאי היה לבטל את ההסכם, ככל שאמנם ביטלו, הרי שמשהתקשר עם חברה אחרת הפר את התחייבותו בהתאם למוסכם בין הצדדים. כאן המקום לציין כי התובעת טענה שלמדה אודות הפרת ההסכם על ידי הנתבע מהתעלמותו מפניותיה והתחמקויותיו כפי שתוארו לעדת התובעת על ידי הנציג אלי. כשלעצמה, מדובר אם כן בעדות מפי השמועה שאין להסתמך עליה כאן, וממילא לא ברורה הטענה, בשים לב לכך שלשיטת העדה הוסמכה היא עצמה לטפל בעניינו של הנתבע, לאחר שביקש שאלי לא יטפל עוד בענייניו, ובהתאמה, הקשר עם הנתבע אמור היה להיערך, בסמוך לסיום מערכת היחסים בין הצדדים, על ידי העדה עצמה, ואולם הנתבע לא הכחיש כי עבר להתנהל מול חברה אחרת, מתחרה, והזמין רכב דרכה, ולמעשה בכך פטר את התובעת מהחובה להוכיח כי ההסכם הופר על ידו. 8. הפיצוי המוסכם - התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי המוסכם, בסך של 20,000 ₪, הנקוב בהסכם, ובהקשר זה טען הנתבע כי מדובר בסכום שהוא מוגזם ואיננו סביר. "מהו המבחן הקובע לסבירותה של תניית פיצויים, וכיצד יבחן בית משפט תוכנה של תניית פיצויים? מבחן יסוד לפירוש החוק קבע השופט ש' לוין בפרשת יוסף, באומרו כך (בעמ' 800 ובהסתמכו על דברים שאמר בת"א (ת"א) 2334/75 שינדלר נ' גריסרו ואח', בעמ' 91): '... כאשר באים לבחון את השאלה, אם יש מקום להפחית את שיעור הפיצויים המוסכמים לפי ס' 15 (א) סיפא לחוק הנ"ל, יש להעביר את ההפרה הקונקרטית, על תוצאותיה, בכור המבחן של הסעיף הנ"ל, דהיינו, לקבוע, אם מלכתחילה בעת כריתת החוזה, עשוי היה המפר לראות את הפיצויים המוסכמים כמשקפים לפי קנה מידה סביר כלשהו את הנזק, העשוי להיגרם מאותה הפרה'. ... בית המשפט קובע את טיבה של ההפרה, ולאחר קביעה זו, מסיע הוא עצמו לאחור, אל עבר יום כריתת ההסכם. משמגיע הוא אל יום כריתת ההסכם, מעמיד ביהמ"ש את תניית הפיצויים ואת ההפרה הקונקרטית (אשר תיוולד רק לימים) זו אל מול זו, ואו אז שואל הוא את עצמו אם הפיצויים שבתניית הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מצטברת של ההפרה הקונקרטית. אם ישיב לשאלה בשלילה - יכבד בית המשפט את תניית הפיצויים ויאכפנה על הצד המפר; ואילו אם ישיב לשאלה בחיוב - כי אז ימשיך ויבדוק כמה ראוי שיפחת מן הפיצויים שנקבעו בתניית הפיצויים". (ר' ע"א 4481/90 ישראל אהרן ואח' נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח', ). במקרה שלפנינו, הופר ההסכם על ידי הנתבע, כמפורט מעלה, שעה שבשלב הזמנת הרכב ולאחר שהושלמו כל ההליכים המקדמיים הנדרשים לצורך הזמנתו, פנה לחברה מתחרה לצורך אבזור הרכב אצלה. ההסכם שבין הצדדים מחייב את התובעת, בין היתר, לסייע בידי הנתבע בביצוע כל אותם הליכים מקדמיים עד לשלב הזמנת הרכב והתקנת האביזרים, ולאחר הזמנתו של הרכב עליה לפעול למעשה לשחרור הרכב המוזמן, לשליחתו לחו"ל לשם הנמכתו ולהתקנת האביזרים הנוספים לאחר מכן בארץ. הצעת מחיר אשר צורפה כנספח 4 לתצהיר התובעת, מפרטת מהו האבזור שהוזמן, ומהן הפעולות שיש לבצע, וניכר ממנה כי העלות הכוללת לביצוע כל ההתקנות הנדרשות, עומדת על כ - 250,000 ₪. בהתאמה, נדמה כי הסכום המוסכם כפיצוי במקרה של הפרה מהווה כ - 10% מהעלות הכוללת. התובעת מעניקה במסגרת שירותיה, כפי שעלה מהעדויות במקרה זה, שירותים נלווים הכוללים כאמור ליווי בכל התהליכים הקודמים להזמנת הרכב, הליכים אלו אינם מתומחרים על ידה בנפרד במסגרת ההסכם, יחד עם זאת, אלו מסופקים על ידה בשים לב להתחייבות הלקוח לבצע את עבודות האבזור באמצעותה, וחזקה כי לא היתה משקיעה מזמנה, מרצה ומשאביה לולא התועלת המובטחת בצידה של העיסקה בתום ההליך. למעשה, תשלום ממשי יכולה היתה התובעת לקבל לידיה מאת המל"ל רק לאחר הזמנת הרכב. משמעות הדבר, שביטול ההסכם בשלב בו הושלמו כל התהליכים המקדמיים, מותיר את התובעת ללא כל תמורה בעבור העבודה שביצעה עד אותו מועד, כך על פי ההסכם. ראוי לציין, כי הנתבע הפר את ההסכם בשלב מאוחר, לאחר חודשים של טיפול ולאחר שכפי שהוכח, התובעת השקיעה בנתבע ואף נטלה סיכונים בין היתר בהזמנת הרכב עובר לקבלת אישרור מאת המל"ל, מי שאמור היה לשאת בעלות עבודתה של התובעת על פי הסכם ההתקשרות. נראה בעיניי אם כן כי ביטול ההסכם בשלב כה מתקדם של ההתקשרות, לאחר שהשקיעה התובעת כאמור ממרצה, וכאשר לכאורה קרובה היא לקידום החלק בהסכם המזכה אותה בתמורה כספית מובטחת על ידי כספי המל"ל יש בה כדי להוות פגיעה המצדיקה פיצוי בשיעור של 10% וניתן בעיניי לקבוע כי לו ידעו הצדדים כי זו ההפרה אשר יפר הנתבע את ההסכם בתחילת ההתקשרות, כאשר התובעת תיוותר ללא כל תמורה בעד עבודתה והשקעתה, סיכוניה וטיפולה בענייניו של הנתבע, אשר כאמור התקשר עם התובעת בהסכם החדש כאשר לפניו הליך ארוך ומסורבל של הוצאת רשיון נהיגה מחדש, בחינה מחודשת בפני ועדת גודל הרכב ובחינה בפני ועדת המל"ל - היו אלו אומדים את שיעור הפיצוי המוסכם על שיעור של 10% מכלל עלות העסקה, ואין מדובר בפיצוי שאינו סביר בנסיבות העניין. אוסיף ואציין כי הנתבע, אשר טען כאמור כי הפיצוי המוסכם אינו סביר, לא הניח בפני ביהמ"ש כל נתון אשר יתמוך בטענתו זו. כך, בין היתר, לא הביא הנתבע כל ראיה בנוגע לעלות הזמנת הרכב מחברה אחרת, ובהתאמה אין לדעת האם העלות שסוכמה בסיומו של דבר עם החברה המתחרה, ולאחר שכל האישורים מצויים היו זה מכבר בידיו, זהה לזו שסוכמה עם התובעת כאן, או שמא קיבל הנחה והוצע לו מחיר טוב יותר עבור התקשרותו האמורה, אשר מביא בחשבון את תמחור ההשקעה והזמן שהושקעו על ידי התובעת ואשר החברה המתחרה לא נדרשה להם. מכל האמור, אני קובעת כי הפיצוי המוסכם סביר והגיוני ביחס להפרה הקונקרטית שבפנינו, וכי לו נצפתה הפרה זו בראשית ההתקשרות בין הצדדים, היה הפיצוי המוסכם המסוכם ביניהם דומה או זהה לזה שנקוב בהסכם שבין הצדדים. 9. קיזוז נזקים שנגרמו לנתבע כתוצאה מהתנהלות התובעת - הנתבע טוען שבשל התנהלותה של התובעת והעיכובים שגרמה, נגרם לו נזק, אותו יש לקזז מהחיוב, ככל שיושת עליו במסגרת ההליכים כאן. לשיטתו, התנהלות התובעת הביאה לכך שהטיפול בעניינו התעכב במשך כ - 17 חודשים, במהלכם נמנעה ממנו האפשרות לקבל קיצבה כפי שאושרה לו, ונאלץ להוציא הוצאות בקשר עם הסעות התואמות את צרכיו המיוחדים. לאחר ששמעתי את הצדדים התרשמתי, כי התובעת התנהלה כנדרש, כי פעלה במרץ לקידום עניינו של הנתבע, בין השאר בכך שמימנה שיעורי נהיגה על חשבונה במטרה לזרז את ההליך, והזמינה את הרכב טרם שהתקבל אישור סופי של המל"ל (המאשרר את החלטת ועדת גודל הרכב בנוגע לזכאותו של הנתבע למימון רכב זה), ולפיכך אני קובעת, כי אין ממש בטענה שהתובעת התמהמה והשתהתה בטיפול בעניינו מעבר לצורך וכי זו אחראית לנזקיו. מעבר לכך ראוי לציין, כי אינני מקבלת את טענת הנתבע לפיה, יכולה היתה התובעת להזמין את הרכב מיד עם החתימה על ההסכם ובכך לזרז את ההליך, שכן, אין חולק כי מימון הרכב ושחרורו מן המכס תלויים היו באישורי המל"ל, ולא שוכנעתי כי היתה קמה תועלת כלשהי לנתבע לו פעלה התובעת כאמור שכן בצידה של פעולה כאמור שובר בדמות מימון עלוות אחסון הרכב לתקופה האמורה, מה עוד שלכאורה היה בכך כדי להטיל על התובעת סיכון גדול מדי בשים לב לכך שועדת גודל הרכב הקפיאה את הטיפול בעניינו של הנתבע ולא ניתן היה לדעת באותו שלב, האם אמנם יצליח הנתבע לעבור את מבחן הנהיגה, ותוך כמה זמן, אם בכלל, תבחן הועדה את בקשתו מחדש בהמשך. מעבר לכך, לא הבהיר הנתבע כיצד ערך את החישוב ביחס ל - 17 חודשים של עיכוב, ומעבר לצורך אציין, כי במהלך חקירתו עלה שבמסגרת הקשר הראשוני אשר נוצר בינו לבין התובעת עבר הנתבע מבחן נהיגה קודם, אלא שמשחלה החמרה במצבו, שאיננה בשליטת התובעת, חלו עיכובים באישור גודל הרכב והאביזרים הנדרשים לנתבע, והם אלו אשר הביאו להקפאת עניינו בדיון בוועדה, הקפאה שאין בינה לבין התובעת ולו דבר. כך, שאף אם נמנה את התקופה בה היה הנתבע מצוי בקשר עם התובעת בגין התקשרותו הראשונה כאמור, אין לומר כי התובעת היא שהתמהמה בטיפול בעניינו אז באופן שגרם לנזקיו, וממילא עלה מעדותו כי עופר, נציגה הקודם של התובעת טיפל בענייניו ואף ליווה את ענינו בכל הנוגע לוועדות קודמות אותן עבר. מכל האמור, אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח מהו הנזק אשר נגרם באשמה של התובעת, ככל שקיים כזה, ובהתאמה לא הוכיח טענת הקיזוז לה טען. מעבר לצורך אציין כי לשיטת הנתבע, כפי שעלה מסיכומי בא כוחו, ממילא אף החברה המתחרה, אשר טיפלה בעניינו לאחר אישור גודל הרכב ואישרורו של המל"ל, כך לכאורה, לא הצליחה לספק לנתבע רכב בתוך 3 חודשים, וכי הנתבע המשיך והמתין כחצי שנה נוספת עד להשלמת הטיפול על ידי זו האחרונה, עובדה המלמדת לכאורה על כך שאין התובעת אחראית לעיכוב בטיפול בעניינו. 10. החזר הוצאות נלוות - התובעת טענה כי מימנה את המקדמה עבור הרכב שהוזמן על ידה עבור הנתבע, בסך של 2,000 ₪, מכיסה, ואולם משבוטלה עסקת הזמנת הרכב הוחזר הסכום לידיו של הנתבע, בשים לב לכך שהעסקה נערכה על שמו, כמקובל. להוכחת טענתה זו צירפה התובעת קבלה וכן צילום של שיק ששולם על ידה לצורך כך, שיק שנמשך מחשבונה , ואשר פרטיו נזכרו בקבלה שהופקה על ידי חברת נטקר, ונושאת את שם הנתבע. הנתבע העיד כי הסכום אמנם הוחזר לידיו, ואולם לשיטתו מדובר בהחזר סכום שהוא עצמו העביר לידי הנציג, אלי, במזומן. הנתבע לא צירף כל ראיה להעברת הסכום האמור לידי אלי, והטענה האמורה הועלתה על ידו רק בשלב שמיעת הראיות כאן, ולא נמצא לה כל אזכור בתצהיריו ובחומר הראיות אשר הוגש על ידו לתיק ביהמ"ש עובר לישיבת ההוכחות. התובעת הרימה הנטל להראות כי שילמה באמצעות המחאתה עבור המקדמה האמורה, והנטל להוכיח כי הקדים ומסר סכום במזומן למימון מקדמה זו מוטלת על הטוען לכך - הנתבע. משהועלתה הטענה לראשונה בשלב ההוכחות מדובר בשינוי חזית, ועל כן לא ראיתי לנכון לזקוף לחובת התובעת את העובדה שנציגה, אלי, לידיו טוען הנתבע כי העביר את הסכום, לא התייצב להעיד. מכל האמור - אני מקבלת את גירסת התובעת בעניין זה וקובעת כי זו זכאית להחזר הוצאות שהוציאה, בבחינת השבה לה היא זכאית מכח הפרת ההסכם על ידי הנתבע. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית להחזר הוצאות שהוציאה בקשר עם מימון שיעורי הנהיגה של הנתבע. הנתבע אינו מכחיש כי התובעת מימנה את שיעורי הנהיגה שלקח עובר למבחן הנהיגה הנוסף אשר נדרש על ידי ועדת גודל הרכב לעבור, ואף שניסה לטעון כי התובעת הוציאה הוצאה זו על דעתה, על אף שזכאי היה ללמוד שיעורי נהיגה על חשבון המל"ל, העיד כי שיתף עימה פעולה במטרה לזרז את הליך הוצאת הרישיון, הואיל והיה לו ברור כי ללא רשיון חדש לא יוכל לקבל את הרכב אשר התחייבה התובעת לספק לו. בנוסף, בין מסמכי ההתקשרות שנערכו בין הצדדים נחתם על ידי הנתבע טופס נוסף, ובו התחייבות להשיב לתובעת את עלות שיעורי הנהיגה בהם תישא, אם לא יוזמן אבזור רכבו אצלה בסיומו של ההליך, ומשכאמור שוכנעתי כי הנתבע יכול לקרוא ולכתוב, הירי שאני סבורה כי יש לקבוע כי מתקיימת בעניינו ההלכה לפיה רואים אדם כמי שקרא והבין את המסמך עליו חתם, וכי עשה כן מתוך כוונה להתחייב כמשתמע ממנו. יצויין כי התובעת צירפה לתצהירה אישור המעיד על דרישת התשלום ביחס לשיעורי הנהיגה שעבר הנתבע, וממנו עולה כי זו נדרשה לשלם 300 ₪ לכל אחד מ- 13 השיעורים שקיבל הנתבע. הנתבע לא הכחיש כי עבר 13 שיעורים כאמור, ולא ביקש להביא ראיות לעניין העלות הסבירה של שיעורים אלו. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי התובעת נשאה בעלות שיעורי הנהיגה בשיעור של 3,900 ₪ בסה"כ, וכי היא זכאית להחזר הסכום האמור. 11. סיכומו של דבר, אני קובעת כי התובעת לא התחייבה לספק רכב בתוך 3 חודשים, כי זו לא הפרה את ההסכם, וכי הוכח בפניי כי הנתבע הוא שהפר את ההסכם שבין הצדדים. עוד אני קובעת כי התובעת זכאית בנסיבות אלו לפיצוי המוסכם כפי שהוסכם בין הצדדים וכן להשבת הכספים ששולמו על ידה בקשר עם ההסכם האמור ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה. בהתאמה אני מורה לחדש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לגביית מלוא החוב שם, וכן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בקשר עם ההליכים כאן בסך של 3,500 ₪. סכום זה יתווסף לחוב בתיק ההוצאה לפועל. חוזהרכבנכותחניית נכים / תו נכה