דוגמא להחלטה בנושא המרצת פתיחה תוקף הסכם שכירות: בהמרצת פתיחה מיום 19.7.12 טוענות המבקשות להפרה מצד המשיבה של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים, בעיקר בגין הפחתה חד צדדית של דמי השכירות שנקבעו בהסכם. הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי המכיר בתוקפו של ההסכם האמור, ובהיות פעולות המשיבה הפרה יסודית שלו, המזכה, לכן, את המבקשות בכל התרופות המגיעות להן על פי הדין. האם ראוי לדון בהליך בדרך של המרצת פתיחה? תמצית העובדות וההליכים המבקשות הן בעלות זכות החכירה מאת עיריית תל אביב יפו במקרקעין המכונים גוש 7094 חלקה 43 (להלן: "המושכר"). ביום 19.8.08 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, נספח א' להמרצת הפתיחה, להלן: "ההסכם", לפיו משכירות המבקשות למשיבה את המושכר לצורך הפעלת תחנת תדלוק. תקופת השכירות החוזית נקבעה ל-7 שנים, החל מיום 1.8.08. ניתנה, בנוסף, למשיבה אופציה להארכת ההסכם בשתי תקופות נוספות. סך כל התקופות להשכרה: 19 שנים. המשיבה התחייבה בהסכם, בין היתר, לשמור על תחנת הדלק במושכר ולהפעילה, וכן לשלם דמי שכירות בהתאם לקבוע בו. ביום 31.8.11 אושרו המלצות ועדת המחירים המשותפת למשרדי האוצר והתשתיות, ובתוך כך נחתם צו, ובו הופחת מרווח השיווק ב-19 אגורות לליטר בנזין בממוצע, ר' צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק (תיקון), תשע"א- 2011, להלן: "צו ההפחתה". למחרת, פנתה המשיבה יחד עם חברות דלק נוספות לבית המשפט הגבוה לצדק, בג"צ 6271/11 דלק חברת הדלק הישראלית נ' שר האוצר בטענות שונות כנגד צו ההפחתה, לרבות בטענה, כי ההפחתה הצפויה תביא אותן להפסדים, כי ההפחתה האמורה נעשתה בחוסר סמכות של הרשות, וכי היא בלתי סבירה, וחורגת באופן קיצוני ממדיניות הרשות לאורך שנים. בית המשפט קבע כי הבקשה לצו ביניים נדחית, וכן כי יבוצע הליך שימוע מחודש על בסיס מסד נתונים עדכני במסגרת לוח זמנים מזורז של מספר חודשים [ר' החלטות מיום 1.9.11 ומיום 19.9.11]. אלה דבריו של השופט הנכבד בפניו הובאה בקשה לצו ביניים: "שרי האוצר והתשתיות תיקנו אתמול את צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק) (תיקון), תשע"א-2011, כך שבין השאר הקטין משמעותית את מרווח השיווק בתדלוק בשירות עצמי לחברות הדלק. ... לטענת העותרות בשלוש העתירות, חברות המשווקות דלק, המשמעות היא ירידה ברווחיותן עד כדי מכירה במחירי הפסד, על המשתמע..." טרם ניתן פסק דין בהליך האמור. לנוכח זאת, הודיעה המשיבה למבקשת במכתב מיום 5.12.11 [נספח ב' להמרצת הפתיחה], כי בכוונתה להפחית בתשלום דמי השכירות החודשיים בעבור המושכר לנוכח השינויים שחלו במרווח השיווק ב-12% מדמי השכירות. המבקשת השיבה לפנייה זו כי היא מתנגדת נחרצות להפחתה חד צדדית ואף רואה בכך הפרה יסודית של ההסכם [ר' מכתב מיום 7.3.12, נספח ג' להמרצת הפתיחה]. בפועל לא ביצעה המשיבה הפחתה זו, ובין הצדדים התנהלו מגעים שונים להידברות בניסיון ליישב את המחלוקת האמורה. למרות האמור, במכתב מיום 15.4.12 הודיעה המשיבה כי החל מחודש אפריל 2012 יופחתו על ידיה דמי השכירות המשולמים [ר' נספח ה' להמרצת הפתיחה], ואכן הפחתה זו בוצעה בפועל, ודמי השכירות הופחתו בכ-20,000 ₪. לטענת המשיבה הפחתה זו מבטאת את שווי דמי השכירות בעבור תוספת של חנות ממכר אותה ביקשה המשיבה להקים במושכר, ולנוכח עיכוב במתן היתר מתאים לבנייתה, באופן שיביא לרווחיותו [ר' סעיף 37 לתגובת המשיבה מיום 30.7.12 לבקשת צו המניעה]. 4. בהחלטתי מיום 24.9.12 אפשרתי למבקשות להגיב באופן נוסף ובנפרד לטענה, כי ההליך שבפניי אינו מתאים להתנהל כהמרצת פתיחה על פי טיבו, ובפרט לנוכח העובדה שמדובר בסיכומו של עניין בתביעה כספית להשבת דמי השכירות שהופחתו, כנטען, באופן חד צדדי על ידי המשיבה. ב-14.10.12 ניתנה תגובתן המפורטת של המבקשות. לטענת המבקשות ההליך הראוי לדיון בבקשה הוא הליך מסוג המרצת פתיחה וזאת משום שהסעדים המבוקשים בה הם הצהרתיים גרידא. ראשית מבוקש סעד הצהרתי המכיר בתוקפו של הסכם השכירות בין הצדדים ובהתאם מבוקש סעד הצהרתי הקובע כי המשיבה היפרה את ההסכם הפרה יסודית בההפחתה החד צדדית שביצעה, כמפורט שם. המבקשות טוענות, כי אין מדובר בפעולת הפחתה חד פעמית אלא בהפרה צפויה מתמשכת, ואף בטענות משתנות מצד המשיבה, ולפיכך יש לקבוע באופן הצהרתי את תוקפו של ההסכם במערכת היחסים בין הצדדים, על מנת למנוע סרבול והליכים מיותרים בהמשך. המבקשות הוסיפו והפנו לפסיקה לפיה בסכסוך בו נדרשת הצהרה על זכויות או חובות לפי הסכם ההליך המתאים הוא בקשת סעד הצהרתי [ר' סעיף 2 לתגובה מיום 14.10.12 מטעם המבקשות]. דיון והכרעה 5. "המרצת פתיחה" היא הליך ייחודי ומקוצר, שמטרתו מתן סעד מהיר, בעיקרו הצהרתי, בנסיבות בהן לא נדרשת הוכחה מורכבת וממושכת של העובדות. סימן ב' לפרק כ' בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 מונה ומפרט את העניינים שניתן לבררם בדרך של המרצת פתיחה [ר' תק' 249 לתקנות] ואת הנסיבות הרלוונטיות הנדרשות. בין היתר קובעת תקנה 253 כדלקמן: "תובענה לסעד הצהרתי גרידא מותר להגיש בדרך המרצת פתיחה". השאלה אם ההליך ראוי להתנהל על דרך של המרצת פתיחה אם לאו, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. כך קובעת תקנה 258: "בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות." 6. בענייננו, הצדדים אכן חלוקים גם במספר מישורים עקרוניים, לרבות בנוגע לסבירותו של צו ההפחתה, ובנוגע למתן היתר בעבור חנות ממכר בנכס המושכר, אולם המחלוקת בהמרצת הפתיחה נוגעת להפחתה החד צדדית שבוצעה על ידי המשיבה בדמי השכירות. מחלוקת זו היא מחלוקת כספית גרידא במהותה, וככל שתתקבל טענת המבקשות, הסעד המתאים הוא פיצוי כספי. המחלוקת הכספית מביאה לידי מסקנה את המחלוקת בעניינים העקרוניים, ולא ניתן להכריע במחלוקת הכספית מבלי לפסוק בשאלות העקרוניות. ברור, כמו כן, שהאינטרס היחיד של המבקשות הוא בהכרעה במחלוקת הכספית כפי עמדתן. אם תקבל המשיבה את עמדת המבקשות בשאלות הכספיות, לא יהיה למבקשות יותר עניין או צורך בהכרעה בשאלות "העקרוניות". יפים לענייננו דבריה של השופטת רנה משל בעניין קודקס: "העובדה כי בידי התובע לתבוע סעד מלא וממשי, תחת הסעד ההצהרתי אותו תבע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן סעד הצהרתי (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 563 ; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' יצחק ברנר, פ"ד לב(1) 85). הרציונל העומד בבסיס הלכה זו, הוא מניעת כפל התדיינויות. ככלל, תביעה לאכיפת הסכם וחיוב בפיצויים עקב הפרתו, יש להגיש בדרך של תובענה רגילה, הכוללת את מלוא הסעדים להם זכאי התובע על פי דין. - ה"פ (ת"א) 793/05 קודקס בע"מ נ' לשכת עורכי הדין (2006). (ההדגשות הוספו) הסכסוך דנן אינו מתאים להליך מסוג המרצת פתיחה גם משום היותו מורכב, ומצריך בירור עובדתי בעל היקף לא מבוטל לרבות, כנראה, שמיעה של מספר עדים בעל-פה. כעולה מכתבי הטענות שהוגשו, בין הצדדים קיימות מחלוקות מהותיות, רבות מהן עובדתיות על פי טיבן, והן טעונות הוכחה [ר' לעניין זה סעיפים 7 ו-9 בתגובה מטעם המבקשות מיום 14.10.12]. כך, למשל, חלוקים הצדדים בנוגע לסיבת הפחתת דמי השכירות בפועל על ידי המשיבה. לטענת המבקשות הסיבה היא פעולה חד צדדית לנוכח צו ההפחתה, ולטענת המשיבה זו הפחתת שווי שכירות נוסף בעבור חנות ממכר, שטרם ניתן היתר לבנייתה. הכלל בדבר ניהול הליך בדרך המקוצרת של "המרצת פתיחה" הוגדר בעניין קוטלר כדלקמן: "על בית המשפט הדן בבקשה ליתן דעתו לשתי שאלות: (1) האם תתבררנה העובדות השנויות במחלוקת די הצורך אף במתכונת של המרצת פתיחה ובהעדר כתבי טענות ; (2) האם יקופח אחד מבעלי הדין על ידי הגבלת האפשרות להביא עדים ככל העולה על רוחו, וכי יהא תלוי בהיתר מבית המשפט על פי תקנה 257" - ע"א 1937/92 משה קוטלר נ' חיה קוטלר, פ"ד מט(2) 233 בעמ' 240-241 (1995). סכסוך מן הסוג האמור אינו מתאים לבירור במסגרת המרצת פתיחה, המהווה הליך דיוני מזורז, המיועד על פי טיבו לבירור "עניינים דחופים ובלתי מסובכים מבחינה עובדתית, שאין טעם להמתין לפתרונם בתור המשפט הרגיל..." - א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 485 (מהדורה עשירית, 2009) וראו גם: ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק (1992). בית-המשפט אמור להקפיד על כך שבעל-דין יביא את עניינו בהליך המתאים, הקפדה המתחייבת משמירה על עקרון השיוויון בין המתדיינים כולם. אין גם מקום לאפשר דיון לכאורה בסעד הצהרתי במקום בתביעה כספית, תוך הימנעות מתשלום האגרות המתאימות. סיכום 8. בשים-לב לשיקולים דלעיל, מסקנתי היא, כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה. בהתאם לתקנה 258 אני מבטל את המרצת הפתיחה ומפנה את בעלי-הדין לתובענה בדרך הרגילה. אני מחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה שלפניי וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,000 (תשעת אלפים) ₪, להיום. חוזה שכירותחוזההמרצת פתיחהשכירות