דוגמא להחלטה בנושא המצאה לעורך דין לשעבר: מבוא עניינה של החלטה זו היא בבחינת השאלה, האם הומצאה התביעה כדין לנתבעת 1. בכתב התביעה נטען, כי ביום 24.6.05 חתם התובע על חוזה לרכישת דירה בנתניה הידועה כגו"ח 8258/18/03 על פיו מכרה לו הנתבעת 1 דירה. התובע טוען, כי מספר חודשים לפני הגשת תובענה זו ביקש למכור את הדירה, אז גילה כי לדירה אין היתר בניה. הנתבע 2 ערך את הסכם המכר וייצג את שני הצדדים לעסקה, כאשר בהתאם לסעיף 17 להסכם נקבע, כי כתובת הצדדים לחוזה הינה כאמור במבוא, שם הוגדרה כתובתה של הנתבעת 1, שהינה תושבת חוץ, אצל הנתבע 2. 3. התובע המציא את כתב התביעה לשני הנתבעים אצל הנתבע 2. 4. ביום 28.11.11 התקיים קדם משפט ראשון, אז הודיע הנתבע 2 כי הוא אינו כתובת להמצאה כדין לנתבעת 1 והצהיר לפרוטוקול כדלקמן: "אני אומר שיש ניגוד אינטרסים ביני לבין הנתבעת 1. אם הייתי מקבל את זה באופן רשמי לנתבעת 1 אז הייתי יכול למסור לה. לא שהיא לא יודעת היא יודעת שיש הליכים משפטים אבל אני באופן רשמי לא יכולתי למסור לה. אני יודע איפה היא גרה. אני לא אתן את הכתובת כי אסור לי למסור את הכתובת." (הדגשה הווספה - א.ר.ב.) התובע טען, כי ההמצאה לנתבעת 1 אצל הנתבע 2 הינה המצאה כחוק, זאת מאחר וכתובתו של נתבע 2 נמסרה ככתובתה של נתבעת 1 בהסכם ומכיוון שהוא זה ששימש כעורך דינה בהסכם נשוא התובענה. התובע ביקש לראות את ההמצאה כהמצאה כדין למשיבה 1 והפנה להלכה בעניין ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח' פ"ד, לח, חלק רביעי, תשמ"ד/תשמ"ה 1984 (להלן: "עניין יוחימק"). 5. הנתבע 2 מסר הודעה, בה ציין כי הוא מתנגד לכך שיראו במסירה לידיו של כתב התביעה לנתבעת 1, כהמצאה על פי דין. לטענתו, משהסתיים הטיפול בהסכם ברישום הנתבע בטאבו, הושלמה עסקת המקרקעין וחדל ייצוגה של הנתבעת 1 על ידו. לטענתו, האמור בהסכם אינו מתייחס למסירת כתבי טענות ובוודאי לא בתקופה בה חדל לייצגה. לטענתו, בנסיבות כאן אין תחולה להלכה שנקבעה בע"א 23/83 בעניין יוחימק עליה מבקש התובע להסתמך. לטענתו, בנסיבות התובענה דנן, הוא אף מנוע מלייצג את הנתבעת 1 שכן הוא בעצמו בעל דין באותה תובענה. 6. התובע, בתגובתו, טוען כי יש לראות בכתובתו של נתבע 2 ככתובת למסירת כתבי בי דין של הנתבעת 1 וכי יש להבחין בין מען למסירת כתבי בי דין לבין סוגיית הייצוג בבית משפט. התובע טוען, כי תכלית הזמנה לדין היא להביא לידיעת הצד למשפט את קיומו, כאן אין מחלוקת כי המשיב 2 יידע את המשיבה 1 בדבר ההליכים נגדה והיא יודעת על קיומם גם אם באופן "לא רשמי". לטענתו יש להורות למשיב 2 למסור את כתובתה של המשיבה 1. התובע אף טוען בתגובתו כי התקנה הרלוונטית לעניין זה הינה תקנה 483(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין "מורשה הממונה על המקרקעין" ומפנה לע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108. 7. במסגרת תשובתו לתגובת התובע, מסר הנתבע 2 כי כיום הוא אינו בקשר רציף או קבוע עם נתבעת 1, אינו משמש כעורך דינה, מיופה כוחה או מורשה מטעמה. לשיטתו, המצאה לעורך דין לשעבר של בעל דין שחדל להיות עורך דינו בעת ההמצאה אינה המצאה כדין. נתבע 2 טוען כי לא המציא לנתבעת 1 את כתב התביעה. יחד עם זאת, ציין בתגובתו כך: "..הנתבע, בהגינותו, למרות טענותיו כמפורט לעיל ולמרות שאינו עורך דינה של הנתבעת מס' 1 ואינו מורשה שלה, ועוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד בקשר עם סוגיית ההמצאה כדין ושאלת סמכות של הנתבע לקבל כתבי בי דין בשם הנתבעת מס' 1 - שלח לנתבעת מס' 1, לכתובת האחרונה הידועה לו בצרפת, מכתב אליו צירף את כתב התביעה ואולם יובהר כי לנתבע לא ידוע פוזיטיבית כיום האם הכתובת המצויה ברשותו היא כתובתה המעודכנת ומאז משלוח המכתב ביום 30/11/11 לא קיבל ממנה כל התייחסות בנדון". לעניין תקנה 483 טען הנתבע 2, כי התקנה מתייחסת ל"ממונה" בלשון הווה וכי היום הוא אינו ממונה על המקרקעין אשר הינה בבעלות התובע ועל כן תקנה זו אינה רלוונטית כאן. לטענתו, קביעת הכתובת בהסכם המכר היתה טכנית בלבד ואינה ממלאת את דרישת ההמצאה כדין. 8. התובע הוסיף וטען, כי הנתבע 2 ייצג את הנתבעת 1 בהסכם ומאז נמצא איתה בקשר אינטנסיבי. הנתבע 2 הכחיש טענה זו וטען כי לא מתקיים בינו לבין הנתבעת 1 קשר אינטנסיבי. דיון והכרעה 9. נקודת המוצא הינה כי הנתבעת 1 מתגוררת מחוץ לישראל. לפיכך, ההכרעה האם ההמצאה לנתבעת 1 בוצעה כדין, משמעה אף הכרעה כי בית משפט ישראלי רכש סמכות שיפוט לדון בתובענה כנגדה, שעה שהינה נמצאת מחוץ לישראל (ר' ענין יוחימק). 10. כתב התביעה הומצא, לפי הנטען, לנתבעת באמצעות המצאה לנתבע 2. הנתבע 2 שימש כעורך דינה לצורך ההסכם וכתובתו נמסרה ככתובתה לצורך ההסכם. בכותרת ההסכם נכתב: בין: מרת בורקין הלן שרלוט דרכון צרפתי מס' 53028 PC 00 כתובת: אצל- עו"ד גיי מרדכי נמך כיכר העצמאות 12/א' נתניה (להלן: "המוכרת") בסעיף 17 להסכם נכתב כך: "כתובת הצדדים לחוזה הינה כאמור במבוא. כל הודעה אשר תישלח ע"י אחד הצדדים למישנהו בדואר רשום לפי הכתובת שבמבוא, יראוה כנמסרת לתעודתה תוך 72 שעות לאחר תאריך המשלוח." 11. בכל הנוגע להמצאה לעורך דין, בהתאם להלכה, משרדו של עורך-דין הוא כתובת להמצאת מסמכי בי-דין לבעל דין, כאשר בעת ההמצאה קיימים ביניהם יחסי לקוח-עורך-דין (עניין יוחימק). המצאה למשרדו של עורך-דין לשעבר, של בעל דין, אשר פסק להיות עורך-דינו בעת ההמצאה, אינה המצאה כדין ראה בעניין זה, תא (תא) 150/92 מחסני ערובה ישראליים בע"מ נ' אסתר מיראקור, פ"מ, כרך תשנ"ג, חלק שני, תשנ"ג 1993 (להלן: "עניין מחסני ערובה"). בהחלטת בית המשפט, כב' השופטת שטיין, בעניין מחסני ערובה נקבע כך: "משרדו של עורך-דין היא כתובת להמצאת מסמכי בי-דין לבעל דין, כאשר בעת ההמצאה קיימים ביניהם יחסי לקוח-עורך הדין. המצאה למשרדו של עורך-דין לשעבר של בעל דין, אשר פסק להיות עורך-דינו בעת ההמצאה, אינה המצאה כדין. עול הראיה, כי ההמצאה נעשתה כדין הוא על בעל הדין, הטוען כך. בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעת ההמצאה עו"ד גל לא היה עורך הדין של הנתבעת, וכי פסק להיות עורך-דינה, כשמונה חודשים לפני מועד ההמצאה. בנסיבות אלה, אין לראות את עו"ד גל, כעורך-דינה של הנתבעת לצורך המצאת מסמכי בי-דין...." בהמשך פסק הדין, קבע בית המשפט מתי יראו המצאת מסמכי בי-דין לעורך דין לשעבר כהמצאה למורשה בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כדלקמן: "עו"ד מושינסקי הרחיב את הדיבור על כך, כי המצאה למורשה אינה מיועדת בהכרח לגרום להמצאת מסמכי בי-דין לבעל הדין, אלא די בה כדי להביא לידיעת בעל הדין על קיום ההליך נגדו, על כן, לטענתו, ההמצאה לעורך-דין לשעבר מקימה הנחה נורמטיבית, כי ימסור על דבר ההליך ללקוחתו לשעבר, ועל כן, ההמצאה אליו היא המצאה כדין. איני רואה עין בעין עם הפרקליט המלומד. כל פסקי הדין, אליהם מפנה עו"ד מושינסקי, בחנו את מידת האינטנסיביות של הקשר בין בעל הדין לבין מי שנטען כי הוא מורשהו ועל כן מוסמך לקבל מסמכי בי-דין מטעמו. בחינת מידת האינטנסיביות היתה דרושה, כדי להגיע על פיה להנחה הנורמטיבית, כי המורשה ימסור על דבר ההליך לנתבע. הבחינה נעשתה לנקודת הזמן בה הומצאו כתבי בי-דין למורשה". בעניננו, הנתבע 2 בתצהיר מיום 22.12.12 הצהיר כי טיפולו וייצוגו את הצדדים לרבות המשיבה 1 הסתיים עם סיום עסקת המכר ורישום הזכויות על שם התובע ומאז איננו מייצגה. לפיכך, לא הוכח כי הנתבע 2 שימש בעת ההמצאה, כעורך דינה של המשיבה 1 ואף לא הוכח כי התקיים קשר אינטנסיבי בין הנתבעים. 12. אף בכל הנוגע לעצם מסירת כתובתו של נתבע 2 בהסכם, הרי שאין בכך כדי להכשיר המצאה כדין של כתב תביעה לנתבעת 1 שאינה מתגוררת בישראל. בעניין זה ניתן להפנות לרע"א 1947/91 סיריל שטיין נ' דוד מרקוס כץ, פ"ד מה, חלק רביעי, תשנ"א/תשנ"ב 1991. שם קבעו הצדדים בסעיף 12 להסכם הרכישה בניהם, כי כתובת הצדדים למטרת ההסכם לעניין הקונה הינה למשרדם של הרצוג-פוקס-נאמן, בית המשפט קבע כדלקמן: "השופט המלומד סבר, שיש לראות את ההמצאה למשרד הרצוג-פוקס-נאמן כהמצאה חוקית לפי תקנה 477; לעניין זה הוא הסתמך בעיקר על ההלכה שנפסקה בע"א 23/83 [1], בעמ' 309; אלא ששם פעלו עורכי הדין כעורכי-דין של הנתבעת בנושא ההסכמים נושא התביעה ההיא, אם כי הם לא הוסמכו לייצגה במשפט, ובית המשפט הרחיב את פועלה של הגדרת "עורך דין" בתקנה 477מעבר ל"עורך דין" שמשרדו משמש כתובת לצורכי המצאה לעניין תקנה 10; בכך כבר הרחיב בית המשפט את תחומה של תקנה 477עד קצה הגבול, ואין להרחיב את תחולתה נוספות גם למקרה שכתובתו של "עורך דין" נמסרה ככתובתו לצורכי המצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר." (ההדגשה הוספה - א.ר.ב.). ר' גם א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009 ) בעמ' 723 : "יש להוכיח כי משרד הפרקליטים שבו בוצעה ההמצאה אכן מייצג את הנמען. אם אותו מען נקבע בחוזה שבין הנתבע לבין תושב חוץ רק כמען לצורך המצאה לנתבע - אין בכך משום המצאה כדין." עולה מן האמור כי אף ביישום לענייננו, אין די בקביעת הכתובת של הנתבע 2 בהסכם על מנת שהמצאה של כתב התביעה לכתובת האמורה תשמש כהמצאה כדין לנתבעת הנמצאת מחוץ לישראל. 13. התובע טען כי ההמצאה בוצעה כדין בהתבסס על תקנה 483(א) לתקנות סדר הדין האזרחי: "היתה התובענה בענין מקרקעין, כל כתב בי-דין שאי אפשר להמציאו לנמען גופו, די בהמצאתו למורשהו הממונה על המקרקעין." התובע הוא בעליו של המקרקעין והוא המחזיק בו. לענין התנאים הנדרשים להוכחת הרשאה ר' בש"א (י-ם) 10147/09 (מחוזי ירושלים) רושרוש נ' אלעקרמי ואח' (פורסם במאגרים) מפי כב' השופט זילברטל. לא הוכח כי הנתבע 2 הינו כיום מורשה מטעם הנתבעת לטפל במקרקעין וזאת לאחר שהעסקה הסתיימה לפני מספר שנים ברישום המקרקעין על שם התובע. לנוכח האמור, אין בתקנה זו כדי להכשיר את ההמצאה לנתבעת 1 באמצעות נתבע 2. 14. בנסיבות אלה, אין לראות את הנתבע 2 כמורשה לצורך המצאת מסמכי בי-דין עבור הנתבעת 1 ואין לראות את המסירה שבוצעה לנתבע 2 כמסירה כדין לנתבעת 1. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. עורך דין