דוגמא לפסק דין בנושא הכרה כשוכר פרטי : 1. לפנינו שני ערעורים, שהוגשו ביום 27.9.12 על ידי עו"ד ניב רביב, לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק), על החלטות המשיבה בעניינם של המערערים שבהן נדחו תביעותיהם להכיר בהם כ"שוכר פרטי" לפי סעיף 47א לחוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 בחודש מרץ 2011 (ס"ח התשע"א עמ' 642) (להלן - תיקון מס' 3). 2. על אף ששני הערעורים הוגשו בנפרד, החלטתי , למען היעילות והחיסכון, לדון בשניהם במסגרת פסק דין זה, וזאת מאחר שמועלית בשניהם שאלה זהה, הנוגעת לפרשנות ההגדרה של "שוכר פרטי" בתיקון מס' 3 לחוק. יצוין בהקשר זה, כי במסגרת דיון שנערך בפניי ביום 31.1.13 בתיק 52485-09-12 אמר ב"כ המערערים, עו"ד ניב רביב: "אני חוזר על טענותיי כפי שנטענו במסגרת הערעור של עמית זהבי, תיק 52522-09-12" (פרוטוקול עמ' 1 שורה 159). גם ב"כ המשיבה אמר בדיון כי הוא חוזר על טענותיו כפי שנטענו במסגרת הערעור האמור (שם, שורה 17). מכאן, שגם הצדדים עצמם מתייחסים לשני הערעורים כמקשה אחת. כמובן, שההתייחסות לכל מערער מבחינת העובדות הנוגעות אליו והמסקנות המתבקשות מעובדות אלה - תהיה בנפרד. המסגרת הנורמטיבית 3. סעיף 47א לחוק, כפי שתוקן בתיקון מס' 3, קובע: "ישראלי שאינו שוכר פרטי בעל מגרש רשאי להגיש בקשה לקבלת החלטה של ועדת הזכאות ולפיה הוא שוכר פרטי, ובלבד שבקשה כאמור תוגש לא יאוחר מששה חודשים מיום תחילתו של תיקון מס' 3". 4. "שוכר פרטי" ו"שוכר פרטי בעל מגרש" מוגדרים בסעיף 43א לחוק. "שוכר פרטי" מוגדר כך: "שוכר פרטי" - ישראלי שאינו זכאי לפיצוי לפי סימן א' לפרק ה' או לתשלים לפי החלטת הוועדה המיוחדת שניתן חלף פיצוי לפי אותו סימן, ומרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע, היה בבית מגורים ביישוב מפונה, ובמהלך תקופה זו ניהל בבית המגורים משק בית עצמאי; לעניין זה לא ייחשב כשוכר פרטי מי שבמהלך השנתיים האמורות או בחלקן - (1) התגורר במגורים של מוסד חינוך פנימייתי; (2) היה סמוך על שולחנו של ישראלי כאמור; היו שניים או יותר העונים להגדרת שוכר פרטי כאמור, והתגוררו באותו בית מגורים, ייחשבו כולם יחדיו כשוכר פרטי אחד;" 5. תכליתו של תיקון מס' 3 לחוק ואופן הפרשנות של ההגדרה "שוכר פרטי" נקבעה בהחלטה עקרונית של המשיבה מס' 1147 מיום 29.8.11 (להלן - ההחלטה העקרונית). באותו מועד קבלה המשיבה גם החלטה מס' 1143/05 ברוח דומה, שעליה מתבססים המערערים. 6. בהחלטה העקרונית מס' 1147 נקבע, בין היתר: "תכלית ההסדר לשוכר פרטי הייתה אפוא לתוקן מעוות. מתן פתרון התיישבותי למשפחות אשר היו חלק מהקהילה אך לא זכו להיכלל בשום הסדר קהילתי של התיישבות מחדש אך ורק משום שהיו במעמד של "שכירות פרטית". לאור האמור לעיל , יקל להבין מדוע נקבע בתיקון לחוק התנאי של "ניהול משק בית עצמאי" בהגדרת "שוכר פרטי", שכן מטרת ההסדר הייתה השבתם למסגרת הקהילה של כל המולקולות שלה, כל אותן יחידות משפחתיות אוטונומיות נפרדות ,שנשזרו עוד תקופה משמעותית טרם הפינוי ,במארג בתי האב של הקהילה. אך תכלית איחוי המארג הקהילתי אין כלולה בה לטעמנו קריעת המארג המשפחתי, והייעוד של איחוד המולקולות אינו סובל שימוש באותו הסדר לשם פיצולן לאטומים. מפונה אשר היה חלק ממארג משפחתי אשר בכללו קיבל פתרון קהילתי בדרך של מתן אפשרות להצטרפות להעתקה קהילתית, אינו אותו "השוכר הפרטי" אשר אליו התכוון המחוקק... לפיכך, אנו סבורים כי על מנת שלא תצא מכשלה תחת ידינו, עלינו לדקדק ולבחון האם התובע את הסדר השוכר הפרטי היווה אכן במסגרת הקהילה יחידה אוטונומית נפרדת , הזקוקה וראויה לפתרון התיישבותי - קהילתי נפרד... אנו סבורים כי לצורך ההסדר לשוכר פרטי עלינו לנקוט במבחן משולב פיזי - כלכלי, שיבחן האם התקיימה במגוריו של התובע הן עצמאות פיזית והן עצמאות כלכלית , המחייבת מתן פיצוי נפרד בדרך של פתרון מגורים נפרד במסגרת התיישבותית - קהילתית. ברם, מכיוון שעיקרו של הפיצוי הינו אותו פתרון מגורים התיישבותי קהילתי נפרד, מתחייבת המסקנה כי הבכורה בין המבחנים תינתן למבחן הפיזי ורק בהתקיימו ייבחן גם המבחן הכלכלי. במסגרת המבחן הפיזי שומה עלינו לבדוק האם בית המגורים בו גר התובע פעל כיחידת מגורים אוטונומית. האם נעשו בו בפועל פעולות משק בית אנושיות בסיסיות כגון שינה, רחצה, בישול, וכביסה? האם הוא כלל את כל הרכיבים המאפשרים חיים עצמאיים כאמור? היינו, האם היו קיימים בבית המגורים הנידון מיטות, מקלחון/אמבטיה, שירותים, מטבח המצויד במקרר ובאמצעי חימום והכנת אוכל, מכונת כביסה, וכד'. חסרונם של פריט אחד או שניים הכרחיים כאלו יוביל אותנו כבר בשלב זה למסקנה שאין המדובר בניהול משק בית עצמאי , התואם את תכליתו של ההסדר. לאחר מכן, במסגרת המבחן הכלכלי, עלינו לבדוק האם נוהל בית המגורים כיחידה פיננסית עצמאית. היינו, האם שילם התובע בנפרד בגינו דמי שכירות? ארנונה? חשבון חשמל? חשבון מים? חשבון גז? מנוי טלפון? מנוי טלוויזיה? האם קנה מזונותיו בכספו שלו? ככל שירבו יותר חשבונותיו העצמאיים של התובע, כן ירבה משקלו של המבחן הכלכלי במאזני המשקל של הוועדה". 7. מהאמור עולה, כי על מנת שאדם ייחשב כ"שוכר פרטי" בהתאם לתיקון מס' 3 לחוק, לא די בכך שיוכיח כי הייתה קיימת יחידת מגורים אשר יכולה לשמש מבחינה פיזית יחידת מגורים אוטונומית, אלא בנוסף - יש להוכיח כי היחידה האמורה נוהלה בפועל כיחידה פיננסית עצמאית, וזוהי במהותה שאלה עובדתית. הרקע והשתלשלות ההליכים לגבי המערער אלירן חלילי 8. כפי שעולה מכתב הערעור של אלירן חלילי (להלן - חלילי), הוא היה תושב הישוב המפונה מורג החל בשנת 1987 ועד לפינוי בשנת 2005. החל בחודש ינואר 2002 ועד לפינוי התגורר חלילי, לטענתו , בנפרד מהוריו ביחידת דיור הממוקמת על משקם החקלאי וניהל ביחידה זו משק בית עצמאי לכל דבר ועניין. 9. ביום 6.2.12 נערך לחלילי שימוע בפני המשיבה, אשר קבעה בהחלטתה מיום 20.2.12 כי חלילי אינו זכאי לקבלת אישור עקרוני כשוכר פרטי בהתאם לחוק (להלן - ההחלטה הראשונה). לטענת חלילי, בדיון ביום 6.2.12 (אשר בו לא היה מיוצג על ידי עו"ד), הוא לא הציג כל מסמכים להוכחת טענתו, וכלל לא היה מודע להחלטה העקרונית ולמבחן הפיזי - כלכלי המשולב, וכן נדרש, ללא כל הכנה , להיזכר בתאריכים ומועדים שאירעו לפני למעלה מעשר שנים. 10. לאחר מתן ההחלטה הראשונה, ניתנה לחלילי הזדמנות נוספת להציג את טענותיו בפני המשיבה. 11. ביום 30.5.12 פנה חלילי ,באמצעות בא כוחו , אל המשיבה בבקשה מנומקת, אשר בה ענה על טענות המשיבה בהחלטתה הראשונה, הציג ראיות לקיומו של המבחן הפיזי (אשר התקבלו על ידי המשיבה), וכן הציג ראיות לקיומו של המבחן הכלכלי, המהוות , לטענתו, הוכחות ברורות לכך שניהל משק בית עצמאי. בין היתר, הציג חלילי בפני המשיבה יתרות חשבון בנק שלו ושל אביו, המעידות לטענתו על תשלומים אשר שולמו לו בשל עבודתו במשק של הוריו, כרטסת הנהלת חשבונות של הוריו המעידה על תשלום מסי ישוב כפולים למושב מורג החל בחודש ינואר 2002 , אישורו של יו"ר האגודה , מר ניסים ברכה, על גביית מסים כפולים עקב מגוריו של חלילי ביחידת הדיור בנפרד מהוריו, אישור על תשלום חשבון חשמל של חלילי בנפרד מהוריו, מכתב של רס"ן ירון חוכימה - רמ"ד הגמ"ר בפיקוד דרום המעיד על התרשמותו כי חלילי ניהל משק בית עצמאי, תצהיריהם של ניסים ברכה וחבריו של חלילי המעידים שהוא ניהל משק בית עצמאי , ועוד. 12. לאחר שהתקיים דיון בפני המשיבה ביום 23.7.12, קבעה המשיבה בהחלטתה מיום 9.8.12 כי יש להשאיר את ההחלטה הראשונה על כנה, וכי חלילי איננו זכאי לקבלת אישור עקרוני כ"שוכר פרטי" (להלן - ההחלטה השנייה). בהחלטה השנייה נקבע, בין היתר: ". ...כפי שהעיד אביו של התובע בשימוע שנערך ביום 6.2.12 "אלירן למעשה בשנת 2002 התחיל לגור שם, הייתה לו חברה והיה לו צורך לגור לבד". בתצהירים של יצחק איתי ושלהבת בן ישי, חברי ילדות של התובע , הם מציינים שהיחידה שימשה אותם לצפייה בשידורי הטלוויזיה, בארוחות על האש וכיו"ב. משום כך, סבורה הועדה כי המעבר ליחידת הדיור נועד לאפשר לתובע פרטיות וחירות ולא מלמד כלל ועיקר על "ניהול משק בית עצמאי". יחידת הדיור בה גר התובע אכן עמדה או יכלה לעמוד במבחן הפיזי...אך בכך לא די. לא מצאנו באורחות חייו של התובע דבר מה המאבחן ומייחד אותו מבני גילו. המסיבות שערך בחצר בית הוריו או ביחידת הדיור בה גר אינן מגיעות כדי "ניהול משק בית עצמאי". יתירה מכך, נער תיכון בן שמונה עשרה, לפני שירות הצבאי העובד ומסייע להוריו לא מנהל משק בית עצמאי אך בשל העובדה שהוא קונה מצרכים על חשבונו במכולת, או בשל העובדה שרכש לעצמו מכשיר טלוויזיה או מקרר. על מנת שנגדיר נער לפני שירות צבאי כמי שמנהל משק בית עצמאי עליו להוכיח כי הוא שונה מייתר חבריו בני גילו; בכך, כאמור, לא השתכנענו. התובע עבד בעבודות האופייניות לילדים - נערים בני גילו, ואך טבעי שילד - נער דוגמת התובע שבפנינו המרוויח דמי כיס ינהל את חייו בעצמאות מסוימת, בין אם ישלם על מצרכים במכולת ובין אם ישלם על חשבונו את חשבון הטלפון הנייד או הטלוויזיה. עצמאות זו אין לה ולא כלום עם הדרישה לניהול משק בית עצמאי. העד מר ניסים ברכה טען כי הנסיבות באזור המפונה היו חריגות ומציאות הזו הפכה את הילדים - נערים לעצמאיים, "כשאתה מדבר על ילד בגיל 18 אתה מדבר על ילד מאוד מאוד עצמאי, על ילד שחתום כבר על נשק ושיש הקפצות ויש לו תפקידים לעשות". טענה זו אינה מקובלת עלינו; במציאות בה אנו חיים ילדים בני 18 שנים מתגייסים לצבא ומשתתפים במבצעים צבאיים מורכבים ומסוכנים, איננו רואים כל ייחודיות בילדי האזור המפונה לשאר בני גילם המשרתים בצבא. התובע לא הציג בפינו אסמכתאות לכך שניהל משק בית עצמאי; לא חוזה שכירות, לא תלושי משכורת ולא חשבונות חשמל, גז ומים. נציין כי גם לו היה התובע משלם אי אלו חשבונות - אין בכך כדי לשנות מהחלטתנו. אנו סבורים שתכלית התיקון לחוק לא נועדה לתת משאב יקר של המדינה לילד בגיל תיכון המגלה עצמאות ומסייע לאביו בעבודתו. לא מצאנו בעדויות שנוספו משקל ראייתי אשר יש בו בכדי לשנות את ההחלטה הקודמת ... ". 13. הערעור של חלילי נסב הן על החלטה הראשונה והן על ההחלטה השנייה. הרקע והשתלשלות ההליכים לגבי המערער עמית זהבי 14. כפי שעולה מכתב הערעור של עמית זהבי (להלן - זהבי), הוא היה תושב הישוב המפונה בדולח החל מיום לידתו ב- 17.10.1984 ועד לפינוי הישוב באוגוסט 2005. החל בשנת 2001 ועד לפינוי בשנת 2005 התגורר זהבי בנפרד מהוריו ביחידת דיור הממוקמת על משקם החקלאי ובמהלך שנים אלה ניהל, לטענתו, משק בית עצמאי לכל דבר ועניין ביחידת המגורים האמורה. 15. גם לגבי זהבי, כמו לגבי חלילי, ניתנו שתי החלטות על ידי המשיבה - החלטה ראשונה ביום 27.2.12, והחלטה שנייה ביום 30.7.12, כאשר בין לבין, ביום 21.6.12, פנה זהבי באמצעות בא כוחו עו"ד ניב רביב אל המשיבה בבקשה מנומקת , ובה הציג ראיות שיש בהן כדי להוכיח, לטענתו, את קיומו של המבחן הפיזי - כלכלי המשולב. בין היתר, הציג זהבי בפני המשיבה את הצהרתו של אביו לפיה שילם משכורת לבנו עבור עבודתו הקבועה במשקו החקלאי בקיזוז הוצאות יחידת הדיור, את תצהירו של מר יוסי אביטן , בעליו של סופר מרקט , לפיו החזיק זהבי כרטיס נפרד מהוריו ונהג לרכוש מוצרי צריכה יומיים כגון: מזון, חומרי ניקיון וכביסה ועוד, וכן ראיות נוספות המעידות על הכנסות נוספות , לרבות תצהירים המעידים, לטענת זהבי , על ניהול משק בית עצמאי . 16. בהחלטתה מיום 30.7.12 קבעה המשיבה, בין היתר לגבי זהבי , בדומה למה שקבעה לגבי חלילי: "יחידת הדיור בה גר התובע אכן עמדה או יכלה לעמוד במבחן הפיזי... אך בכך לא די. לא מצאנו באורחות חייו של התובע דבר מה המאבחן ומייחד אותו מבני גילו. המסיבות שערך בחצר בית הוריו או ביחידת הדיור בה גר אינן מגיעות כדי ל"ניהול משק בית עצמאי". יתירה מכך, נער בן שבע עשרה - שמונה עשרה, לפני שירות הצבאי העובד או בפיצרייה המקומית או במשק של הוריו לא מנהל משק בית עצמאי אך בשל העובדה שהוא קונה מצרכים על חשבונו במכולת, או בשל העובדה שרכש לעצמו מכשיר טלוויזיה או מקרר. על מנת שנגדיר נער לפני שירות צבאי כמי שמנהל משק בית עצמאי עליו להוכיח כי הוא שונה מיתר חבריו בני גילו; בכך, כאמור, לא השתכנענו. התובע עבד בעבודות האופייניות לילדים - נערים בני גילו, ואך טבעי שילד - נער דוגמת התובע שבפנינו המרוויח דמי כיס ינהל את חייו בעצמאות מסוימת, בין אם ישלם על מצרכים במכולת ובין אם ישלם על חשבונו את חשבון הטלפון הנייד או הטלוויזיה. עצמאות זו אין לה ולא כלום עם הדרישה לניהול משק בית עצמאי. כפי שפורט לעיל, תכלית התיקון לחוק אינה להעניק פיצוי נוסף ונפרד לכל בן משפחה מתבגר או חייל אשר חפץ בפרטיות או באירוח חבריו , ומשום כך ישן או שהה ביחידת דיור הצמודה לבית הוריו...". גם הערעור של זהבי מתייחס לשתי ההחלטות של המשיבה בעניינו. טענות המערערים 17. שני המערערים טוענים כי בהחלטותיה נשוא הערעורים שינתה המשיבה לגביהם, באופן מהותי, מההחלטה העקרונית, ובחרה להחיל דרישות נוספות דווקא בעניינם של המערערים, הזהה לחלוטין לעניינם של תובעים רבים אחרים אשר נדונו בפניה. לטענתם, דינן של החלטות המשיבה בעניינם להתבטל , ככל שהן מוסיפות על המבחנים שנקבעו, ובמילים אחרות - על המשיבה לבחון את עמידתם של המערערים במבחן הפיזי ובמבחן הכלכלי בלבד, ולא להוסיף תנאים כגון "תכלית התיקון לחוק לא נועדה לתת משאב יקר של המדינה לילד בגיל התיכון המגלה עצמאות ומסייע לאביו בעבודתו", או "על מנת שנגדיר נער לפני שירות צבאי כמי שמנהל משק בית עצמאי עליו להוכיח כי הוא שונה מיתר חבריו בני גילו", כפי שנקבע בהחלטות נשוא הערעורים. 18. המערערים טוענים כי לא יעלה על הדעת שהמשיבה תיצור בהחלטותיה אפליה פסולה בינם לבין תובעים אחרים, שעניינם נדון בפנייה, ודי באפליה זו בין שווים כדי לבטל ולפסול את החלטותיה של המשיבה לעניין המערערים, ועל בית המשפט לקבוע כי התנאים היחידים אשר על פיהם תיבחן זכאותם של המערערים הם התנאים שנקבעו בהחלטה העקרונית. בהקשר זה מוסיפים המערערים בסיכומיהם , כי הואיל והמשיבה לא התייחסה בתשובתה לכתבי הערעור לטענות אלה של המערערים - חזקה היא שהמשיבה מקבלת את טענותיהם כלשונן. 19. עוד נטען, כי המשיבה התייחסה רק לחלק מן הראיות שהוצגו בפניה על ידי המערערים ועל כן, דינן של הראיות וההסברים אשר לא זכו להתייחסות המשיבה להתקבל כלשונם, ועליה לקבוע כי המערערים עמדו במבחנים שנקבעו לצורך ההכרה כ"שוכר פרטי" על פי החוק. 20. המערערים טוענים עוד , כי החלטותיה של המשיבה מתעלמות באופן ישיר מלשון החוק הברורה. לטענתם, לשון החוק בחרה שלא להחריג צעירים אשר התגוררו ביחידות הדיור הצמודות לבית הוריהם, אלא נקבעו מפורשות תנאי הזמן (שנתיים לפחות לפני היום הקובע) והתנאי של ניהול משק בית באופן עצמאי כפרמטרים לשוכר פרטי. המערערים טוענים כי לו היה המחוקק סבור שאין להכיר בצעירים כאמור כזכאים להכרה זו - היה מציין זאת באופן מפורש , כפי שעשה לגבי צעירים אשר התגוררו בתנאי פנימייה . לפיכך, סבורים המערערים כי פרשנותה של המשיבה לתכלית ההסדר לשוכר פרטי, איננה יכולה לגבור על לשון החוק הברורה. טענות המשיבה 21. המשיבה טוענת כי המערערים , בהיותם תלמידי תיכון ולאחר מכן חיילים , לא קיימו משק בית אוטונומי ועצמאי ביחידת הדיור הצמודה לבית הוריהם , ולא מתקיימים לגביהם היסודות שבהגדרת "שוכר פרטי", כאמור בסעיף 43א לחוק. לטענתה, המערערים לא הוכיחו מכלול מקיף המשלב מבחנים פיזיים וכלכליים המבטאים באופן מובהק ניהול רציף של משק בית עצמאי בבית מגורים נפרד בישוב מפונה ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום הקובע. 22. לטענת המשיבה , היא שמעה את המערערים ואת העדים הנוספים מטעמם, ולאחר שבחנה את ראיותיהם והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי - ביססה את החלטתה על התרשמותה. בנסיבות אלה , טוענת המשיבה, כי אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות המבוססות כדבעי, ועל אחת כמה וכמה אין להתערב בהחלטות אלה כאשר נמצאו סתירות מהותיות בעדויות של המערערים ושל העדים האחרים. 23. המשיבה סבורה כי התיקון לחוק לא נועד לילדים / נערים דוגמת המערערים, וכי ההכרה בצעירים אלה כ"שוכר פרטי" תוביל לחוסר שוויוניות מול אחיהם שנשארו לגור בבית המרכזי , כאשר אין הבדל בינם לבין אחיהם, ולמעשה מדובר במגורים בחדר נוסף - הא ותו לא. המשיבה סבורה כי ההחלטות ניתנו כדין, הן החלטות סבירות בנסיבות העניין , ואין מקום להתערב בהן. 24. המשיבה מבקשת לדחות את טענות המערערים לאפליה ואי שוויון, וטוענת כי ההחלטות אליהן מפנים המערערים בכתבי הערעור לביסוס טענתם זו אינן דומות כלל למקרים שלפנינו , ולפיכך - לא ניתן להשליך מהן לענייננו. 25. לעניין בקשת המערערים בסיכומיהם למחוק חלק מכתב התגובה של המשיבה - טוענת המשיבה בסכומיה כי הדבר מעיד על חולשת גרסת המערערים, ו"החזקה" שמציינים המערערים לא מוכרת בשיטת המשפט הישראלי. לטענתה, העובדה כי ניתנה למערערים הזדמנות שניה להשמיע טענותיהם אינה מאיינת את העובדה שבעדותם הראשונה נמצאו סתירות של ממש , המעמידות בסימן שאלה את כלל בקשתם. עצם הנכונות לערוך שימוע נוסף אינה יכלה לצמצם או לפגוע בחובתה של הרשות לקבל החלטה חדשה וכך נעשה. המשיבה טוענת כי ההחלטה השנייה, אינה באה במקום החלטה הקודמת או באה תחתיה, ובוודאי אינה מבטלת את החלטתה הראשונה. כל שנועדה ההחלטה השנייה לעשות היא להוסיף עליה. וכל טענה לפיה, ההחלטה השנייה "מוסיפה קריטריונים" או משנה את המצב המשפטי - איננה נכונה. לטענת המשיבה, ההחלטה השנייה באה לאבחן סדרה של מקרים שהובאו בפניה, המעוררים בעיות דומות - ילדים-נערים שעברו להתגורר ביחידת דיור הצמודה לבית הוריהם, מחמת מצוקה של מקום בבית או אי-התאמה לאורח החיים הדתי בבית ההורים, כשהם בגילאי תיכון עד צבא, וביקשו להוסיף לחייהם מאפיינים של עצמאות, וכוונת המחוקק לא הייתה לראות בהם כמנהלים "משק בית עצמאי" שלא ניתן לו פתרון הולם במסגרת היישוב מחדש של המפונים. דיון והכרעה 26. השאלה שעומדת בפנינו בשני הערעורים היא - האם שגתה המשיבה כאשר דחתה את בקשת המערערים להכיר בכל אחד מהם כ"שוכר פרטי" כהגדרתו בסעיף 43א לחוק. 27. אכן, כטענת המערערים, לשון החוק בהגדרת "שוכר פרטי" ברורה, לעניין התנאים שהוא מציב ולעניין החריגים. דא עקה, שאין בחוק הגדרה מפורשת של המלים "משק בית עצמאי" לעניין "שוכר פרטי", ולכן היה צורך לפרש מונח זה ולצקת תוכן לתוכו, כפי שעשתה המשיבה בהחלטה העקרונית, עת קבעה את המבחן הפיזי - הכלכלי המשולב. 28. הואיל ולגבי שני המערערים אין למעשה מחלוקת כי יחידת המגורים שבה התגוררו עומדת בתנאי המבחן הפיזי - הרי שהמחלוקת בענייננו מתמקדת במבחן הכלכלי. 29. נראה שבמסגרת בחינת קיומו או אי קיומו של המבחן כלכלי במקרה של מי שהוא תלמיד ולאחר מכן חייל (כמו שהמערערים במקרה דנן) - רשאית הייתה המשיבה להידרש גם לשאלה הכללית האם אדם מסוג זה יכול להיחשב כמקיים משק בית אוטונומי ועצמאי ביחידת הדיור הצמודה לבית הוריו. במילים אחרות, אף כי יתכנו מקרים שבהם אדם מסוג זה יוכיח כי הוא אכן ניהל משק בית עצמאי - הרי שבחינת שאלה זו במסגרת המבחן הכלכלי הינה בחינה לגיטימית, ואף מתבקשת, שכן ההנחה הראשונית היא שלא מדובר במקרה כזה במי שניהל משק בית עצמאי אלא במי שסמוך על שולחן הוריו, ומסיבות כאלה ואחרות (שאינן רלבנטיות), בוחר להתגורר ביחידת מגורים נפרדת. בחינה זו נעשית, בין היתר, לאור ההנחה המקובלת שאדם צעיר שהוא תלמיד ולאחר מכן חייל, נעדר בשלב זה של חייו כושר השתכרות אשר יאפשר לו ניהול יחידה עצמאית ואוטונומית מבחינה פיננסית, וגם אם יוכיח השתכרות כזו או אחרת - אין די בכך כדי להכיר בו כ"שוכר פרטי". תכלית החקיקה לא הייתה להעניק לאדם אשר לו יחידת דיור נפרדת בבית הוריו מעמד כשל שוכר פרטי, על כל ההטבות האמורות במעמד זה, לרבות קבלת קרקע על חשבון המדינה, כאמור בתיקון 3 בחוק, או כלשון ההחלטה העקרונית: "מפונה אשר היה חלק ממארג משפחתי אשר בכללו קיבל פתרון קהילתי בדרך של מתן אפשרות להצטרפות להעתקה קהילתית, אינו אותו "השוכר הפרטי" אשר אליו התכוון המחוקק". 30. לאור האמור, דינן של טענות המערערים בדבר שינוי מהותי בהחלטות המשיבה לגביהם מן ההחלטה העקרונית - דינן להידחות. 31. לצורך הבחינה האם המערערים הוכיחו, כל אחד בפני עצמו, את קיומו של המבחן הכלכלי - בחנה המשיבה את הראיות שהומצאו על ידם, תוך התרשמות מעדויותיהם במהלך השימועים שנערכו להם, וזאת על מנת להיווכח ,בעיקר , האם המערערים היו מסוגלים לכלכל עצמם, כפי שטענו, והאם צלחו את המבחן הכלכלי לצורך ההכרה בהם כ"שוכר פרטי". יצוין כי המשיבה הלכה כברת דרך לקראת המערערים כאשר אפשרה להם , לאחר ההחלטה הראשונה, להמציא את ראיותיהם הנוספות, ולמערערים "היה יומם " בפני המשיבה. 32. לאחר עיון בכל טענות הצדדים, לרבות הפרוטוקולים של השימועים אשר נערכו למערערים ולאחר עיון בכל החומר שהוצג - הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטות המשיבה לגבי המערערים , ולכן דין הערעורים להידחות. 33. לגבי חלילי - עיון בעדותו של חלילי ובעדות של אביו מגלה כי כמעט לגבי כל פרט הקשור בעצמאותו של חלילי (כגון קבלת משכורת, תשלומים בשל טלפון נייד, וכיוצא באלה) ישנן סתירות מהותיות בין העדויות. בסיכומיו לא הצליח חלילי ליישב את הסתירות, וגם אם שילם חשבונות כאלה ואחרים - עדיין אין בכך כדי להביא למסקנה כי חלילי ניהל יחידה פיננסית אוטונומית. חלילי לא הצליח להוכיח כי קיבל בפועל משכורת, ככל עובד, ולא הצליח להסביר מדוע רק לו לא ניתן תלוש משכורת על ידי אביו ולא דווח לאף גורם, לרבות המוסד לביטוח לאומי, על מתן משכורת. גם תדפיסי הבנק אין בהם כדי לשנות מסקנה זו. בנסיבות אלה לא נפל פגם בהחלטת המשיבה לפיה היא לא שוכנעה כי חלילי התפרנס או שהיה יכול לתמוך בעצמו בקיום משק בית עצמאי מבחינה פיננסית ללא עזרה מהוריו. 34. לגבי זהבי - מעדותו של זהבי ומעדותה של גב' זהבי עולות סתירות לגבי התקופה שבה החל זהבי להתגורר ביחידה הנפרדת , והמשיבה לא שוכנעה כי זהבי הצליח להוכיח קיומו של התנאי בהגדרת "שוכר פרטי" לפיו הוא ניהל משק בית עצמאי בתקופה של שנתיים עובר למועד הקובע (6.6.04). משלא הוכח תנאי מהותי זה - התייתר למעשה הצורך לבחון את יכולתו הכלכלית של זהבי לנהל משק בית עצמאי מבלי להיות סמוך על שולחן הוריו, יכולת כלכלית שממילא לא הוכחה כדבעי. סוף דבר 35. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטות המשיבה לפיהן לא הוכרו המערערים כ"שוכר פרטי" לפי תיקון מס' 3 לחוק. לפיכך, הערעורים נדחים. כל אחד מהמערערים ישלם למשיבה, תוך 30 ימים, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. שכירות