הכרה כפליט מגאנה בישראל

דוגמא לפסק דין בנושא הכרה כפליט מגאנה בישראל: 1. העותר הוא תושב גאנה, ועתירתו מתייחסת לבקשתו לקבל מעמד של פליט בישראל, בקשה שנדחתה על ידי המשיב. 2. לטענתו של העותר, אביו היה מנהיג מקומי "צ'יף" בגאנה. עם מות האב, מנע ממנו הדוד שלו את הכתרתו כיורש של אביו, והשתלט על הכתר. לטענתו של העותר, הוא מכר אדמות בכפר. הדוד - הצ'יפ החדש, היה סבור כי אסור היה לעותר למכור את הקרקעות. לכן, הדוד רדף אחריו ואיים עליו. העותר נמלט לכפר אחר, ולאחר מכן הוא נמלט מגאנה. 3. העותר נכנס לישראל ביום 29.10.2008 דרך מצרים. לעותר נערך ראיון זיהוי ביום 4.8.09. ביום 18.10.09 נערך לעותר ראיון ביחידת ה-RSD. ביום 18.10.09 המלית מראיין ה-RSD לדחות את בקשתו של העותר. בחודשים ינואר ופברואר 2010 נדון עניינו של העותר בוועדה המייעצת, ביו 11.2.2010 הועבר תיקו של העותר למנכ"ל רשות האוכלוסין. ביום 14.2.10 קבל מנכ"ל רשות האוכלוסין את המלצת הוועדה המייעצת לענייני פליטים ודחה את בקשת העותר למקלט מדיני. הודעה בדבר החלטה זו נמסרה לעותר ביום 4.3.10. 4. ביום 8.3.10 התקבלה במשרדי המשיב בקשת העותר לעיון מחדש בהחלטה הדוחה את בקשתו למקלט מדיני. ביום 8.8.11 נדחתה בקשת העותר לעיון מחדש בין היתר משום שהעותר לא הציג בבקשה זו מידע חדש ורלוונטי אשר היה משנה את ההחלטה בה נדחתה בקשת המקלט שלו. כן צוין כי העותר לא ביסס טענת רדיפה בהתאם ליסודות אמנת הפליטים. העותר טוען כי ההחלטה לא נמסרה לו, וכי הוא לא ידע אודותיה עד שנעצר ביום 24.11.11. החלטה זו היא נושא העתירה דנן. טענות העותר 5. העותר העלה מספר טענות נגד החלטת המשיב. לטענת העותר, אין חולק כי הוא נמצא אמין על ידי החוקר שערך לו את הראיון. למרות זאת, נקבע בהחלטת כי אין דברי העותר דבר המצביע על חשש לחייו. העותר הוסיף כי המסקנה של המשיב בדבר הטעם לרדיפה שלו לא היתה נכונה, וכי הוא אכן נרדף מטעמים פוליטיים. היריבים של העותר הם יריבים פוליטיים שלו, והוא נמלט מפני "סוכני הרדיפה". רדיפה יכולה להיות גם מפעילות של חלקים באוכלוסיה, שלא מכבדים את חוקי השלטון או כאשר השלטון מסרב או אינו יכול להעניק הגנה כנגדם. העותר אף טען כי הוא נרדף כתוצאה מהשתייכותו לקיבוץ חברתי מסוים כאמור באמנת הפליטים. 6. העותר טען כי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה יש לו אפשרות לקבל הגנה במקום אחר בארצו. לגישתו, קיומה של אפשרות כזו איננה שוללת מיניה וביה את האפשרות של פליטות. עוד נטען כי האלטרנטיבה של מעבר למקום מגורים אחר, צריכה להיות מגורים סבירים תוך ניהול אורח חיים נורמאלי, באזור ספיציפי, גם בעתיד, ויש לאפשר לעותר להגיב להצעה כזו. 7. עוד טען העותר כי רמת ההוכחה בדיני פליטים היא כזו שעליו להוכיח "חשש מבוסס", ואין חובה להוכיח את הסכנה לפי מאזן הסתברויות. לגישת העותר, לא נערך בעניינו בירור מעמיק, וההחלטה היתה שיטחית ולא מקצועית. העותר טען כי אין להשיבו לארצו גם מכוח עיקרון אי ההחזרה, משום שצפויה לו סכנת חיים או סכנה לחירותו אם יחזור לארצו. 8. לגישת העותר החלטת המשיב לא היתה סבירה, ונפלו בה טעויות. כך, עורך הראיון קבע כי העותר חושש מפני תביעה לגיטימית בארצו משום שהוא מכר אדמות ורכוש שלא היו שייכים לו. אולם בפועל העותר טען כי האדמות אכן היו בבעלותו, וכך עולה מהראיון. עוד נטען כי מהראיון עולה במפורש כי העותר אוים מילולית, חרף האמור בהקשר זה בהמלצתו של עורך הראיון. לגישת העותר, אף שהמראיין קבע כי העותר הוא אמין, הוא בפועל "הפך את דבריו על פניהם". 9. במסגרת השלמת הטיעון מטעמו, התייחס העותר למסגרת הדיון של "ההליך המקוצר". הוא טען כי בהליך כזה הוועדה כלל אינה מתכנסת, וכי על ההליך הזה נמתחה ביקורת. הוא הוסיף כי העותר שטען לרדיפה על ידי שלטונות הכפר שלו, נמצא אמין, ולכן עילת הרדיפה לה הוא טען היא "עילה קלאסית". מדובר בנסיבות אובייקטיביות של רדיפה, ולכן לא היה מקום לדון בעניינו של העותר בהליך מקוצר. העותר הוסיף כי עניינו לא נבחן, וכי לא ניתן לדעת מה החומר שעמד בפני חברי הוועדה בטרם הם קבלו את החלטתם. עוד נטען כי הוועדה הסתמכה על תמצית חוות דעת שמסקנותיה מוטעות. לא התקיים הליך של קבלת החלטות וחברי הוועדה לא נחשפו למגוון הדעות ולמכלול הראיון. טענות המשיב 10. המשיב טען מנגד כי יש לדחות את העתירה. לגישתו, הבקשה מבוססת על סכסוך קרקעות. העותר הודה כי הוא חושש למחזור למדינתו רק משום הוא חייב כספים לאחר מכר קרקעות שלא כדין. מהראיון שנערך לו עולה כי האיומים עליו החלו לאחר שהוא מכר את הקרקע. הוא אף הודה כי הוא מכר את הקרקעות באופן לא חוקי, וכי המנהיג רוצה ממנו כסף, וכי אם הוא יחזיר את הכסף "יעזבו אותו במנוחה". מעבר לכך, אף שלטענת העותר הבעיות החלו עוד בשנת 2007, הוא עזב את גאנה רק בשנת 2008. 11. המשיב טוען כי העותר לא ביסס פחד אובייקטיבי ומבוסס היטב ולא הוכיח טענת רדיפה בהתאם ליסודות אמנת הפליטים. העותר לא טען בהליך הבקשה למקלט מדיני כי הוא נרדף על רקע השקפה פוליטית. טענותיו ביחס לאפשרות מעבר לכפר אחר אינן יכולות לעמוד משום שהן לא נטענו בהליך בחינת בקשתו למקלט מדיני. לגישת המשיב, מבקשת העותר עולה כי מדובר בסכסוך קרקעות כלכלי, וכי הוא חושש שיהיה עליו להשיב כסף לדוד שלו. העותר גר בכפר למעלה משנה לאחר שהוא מכר את הקרקעות, ולא חווה פגיעה פיזית כלשהי. אם הוא אכן הגיש מאוים, עליו לבקש הגנה משלטונות ארצו. הנטל להוכיח כי המדינה בה הוא חי אינה מסוגלת להגן עליו, מוטל על העותר הטוען לכך. העותר אף הצהיר כי הוא יצא מהמדינה באופן חוקי. 12. באשר לעיקרון אי ההחזרה, המשיב טען כי העותר אינו נופל לגדר המקרים בהם עיקרון זה חל. הוא לא הוכיח חשש אובייקטיבי ומבוסס לחייו. אין די בהקשר זה בהערכה עצמית שלו שאינה מבוססת על ניסיון מעשי או על הערכה של הרשויות. 13. דין טענות העותר בדבר השתייכותו לקיבוץ חברתי, להידחות משום שהוא לא טען אותן במהלך בחינת בקשתו אלא טען כי הוא נרדף משום שמכר קרקעות שאינן שלו, וכי אם יחזיר את הכסף, לא יאונה לו כל רע. גם את הטענה בדבר רדיפה בשל השקפה פוליטית העותר לא העלה בעת בחינת בקשתו למקלט, וגם טענה זו צריכה להידחות - כך טען המשיב. הטענות הפרוצדוראליות 14. בראשית הדברים יצוין כי במסגרת עתירתו, העלה ב"כ העותר מספר טענות הקשורות בנוהל הטיפול במבקשי מקלט מיום 2.1.11 ולתחולתו של הנוהל הזה. ב"כ העותר חזר בו מטענות אלה, לאחר שבית המשפט העליון קבע באופן מפורש בפסק דינו בעע"מ 2431/12 גסטינה אמארש נ. משרד הפנים כי לנוהל הזה יש תחולה אקטיבית. לכן, אין עוד מקום לדון בטענות אלה. 15. כפי שתואר לעיל, המשיב טען בין היתר כי אין מקום לבחון את ההחלטה שניתנה בעניינו של העותר לגופה, משום שהעותר תוקף את ההחלטה שניתנה במסגרת הבקשה לעיון מחדש שהוא הגיש. מאחר שהעותר לא צירף לבקשה זו ראיות חדשות, לא היה מקום לקבל את בקשתו לעיון מחדש ולו רק מטעם זה, ולכן יש לדחות את טענותיו בעתירה. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש לדחות את העתירה לגופה. יחד עם זאת, אינני סבורה כי יש לקבל את התיזה העולה מטענות המשיב, לפיה בשום מקרה אין לקבל בקשה לעיון מחדש אלא אם כן העותר מצרף אליה ראיות חדשות. בקשה למתן הגנה כפליט היא בקשה שלגישתו של המבקש - מתייחסת לסכנה לחייו. דחייה מוטעית של בקשה כזו עלולה לכן להביא לסכנת חיים למבקש, אם יוחזר לארצו. 16. לכן, בבקשות מסוג זה, על הגורם המחליט להיות זהיר, ולא לדחות בקשות רק מטעמים פרוצדוראליים, כאשר ברור לו כי לגופו של ענין יש ממש בטענות המבקש. כך, אם לדוגמא מראה המבקש במסגרת בקשה לעיון מחדש כי הבקשה המקורית בעניינו ניתנה על סמך מסקנות שגויות לחלוטין, על סמך דברים שלא נאמרו על ידיו בראיון (או תוך התעלמות מדברים שהוא אמר), לא יהיה זה נכון לטעמי כי בקשתו לעיון מחדש תידחה רק מהטעם שהמבקש לא העלה במסגרת הבקשה לעיון מחדש כל ראייה חדשה. יחד עם זאת, במקרה דנן וכפי שיפורט, אני סבורה כי ההחלטה המקורית לדחות את בקשת העותר לא היתה כזו שעל בית המשפט להתערב בה, וכך גם ההחלטה בבקשה לעיון מחדש. 17. העותר העלה גם טענות ביחס לדיון בהליך המקוצר, אשר לגישתו אינו כולל דיון ודיאלוג. אני סבורה כי לא ניתן לשלול בכול מקרה את האפשרות לקבל החלטות במסגרת ההליך המקוצר. כל מקרה צריך להיבחן לגופו, אולם במקרה דנן העותר לא הראה כי לו היה עניינו נדון שלא במסגרת ההליך המקוצר, המסקנות אליהן היה הגוף המחליט מגיע - היו שונות. העותר הדגיש בהקשר זה בין היתר את העובדה כי הוא נמצא אמין על ידי עורך הראיון. אולם, דווקא במקרים בהם מבקש המקלט נמצא אמין, ישנה אפשרות לקיים דיון בהליך מקוצר, משום שאפשר לבחון את השאלה הפרשנית - האם העובדות כפי שמבקש המקלט מציג אותן, והמשיב מקבל אותן, די בהן כדי להקנות לו מקלט בהתאם לתנאי האמנה. 18. ההליך המקוצר עלול לפגוע בזכויות של מבקש מקלט כאשר ישנה מחלוקת ביחס לעובדות הרלוונטיות. במקרה כזה, יתכנו נסיבות בהן יהיה מקום לבחון את העובדות בצורה מעמיקה יותר ולא במסגרת הליך מקוצר. כאמור - המקרה דנן אינו מקרה כזה. במקרה דנן יכול גם בית המשפט לבחון על נקלה את מסקנות המשיב, בהתאם לרקע העובדתי כפי שהוא נמסר על ידי העותר, ובהתאם למסקנות המשפטיות שיש להסיק מרקע זה - בהתאם להוראותיה של אמנת הפליטים. האם הוכיח העותר זכאות למקלט מדיני? 19. אני סבורה כי העותר לא הוכיח כי הוא זכאי למקלט מדיני על פי תנאי אמנת הפליטים. "פליט" מוגדר באמנת הפליטים כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגללה פחד האמור". אמנת הפליטים קובעת כי "שום מדינה ממדינות האמנה לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסגנה מטעמי גזע, דת, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת". כלומר, מכוח האמנה זאי אדם למעמד של פליט אם הוא הוכיח קיומו של "חשש מבוסס" - well founded fear לרדיפה מאחד הטעמים המפורטים באמנה. 20. מדינת ישראל חתמה על אמנת הפליטים בשנת 1951, ואשררה אותה בשנת 1954. בהמשך היא חתמה על הפרוטוקול המשלים משנת 1967 ואישררה גם אותו. אף שאמנת הפליטים לא נקלטה בחקיקה הפנימית של מדינת ישראל, אין חולק כי ישראל מכבדת את מחויבותה על פיה. 21. עמדתו של העותר ביחס למקור לרדיפה הנטענת נגדו, נמסרה בראיון שנערך לו ביום 18.10.09. הוא מספר בראיון כי הסכסוך הוא על האדמות. הוא מציין כי הוא חושש לחזור לגאנה משום שהוא מכר אדמות, והצ'יפ לא ידע על כך. הוא מציין כי הבעיות החלו רק לאחר שהוא מכר את האדמות. לגישתו, לאחר שהוא מכר את האדמות, הצ'יפ רצה להרוג אותו, הוא לא יכול היה לישון בלילה. אנשים הגיעו לביתו. הוא טען כי הוא קיבל איומים בעל פה, כאשר מישהו נשלח כדי לומר לו שהצ'יפ רוצה אותו. לגישת העותר, הוא לא היה צריך לקבל אישור למכירת האדמות, שכן מדובר היה באדמות שלו, משום שהוא היה ה"מלך" לאחר שאביו נפטר. אף על פי כן, מי שהוכתר בסופו של דבר היה הצ'יפ הנוכחי, שאיתו יש לעותר סכסוך. עוד יש לציין כי העותר השיב בראיון כי בני המשפחה שלו נותרו בכפר בגאנה, וכי להם לא נשקפת סכנה. הוא אף הודה כי למרות שהבעיות שלו החלו בשנת 2007, הוא עזב את גאנה בחודש אוקטובר 2008, וכי הוא נותר בביתו במשך כל אותה שנה. 22. בסוף הראיון נשאל העותר את השאלות הבאות (הדברים מובאים כפי שהם הוקלדו במקור): What he wants from you is the money? Yes If you were pay he was live you alone? Yes He wants from you the money? Yes I stool it Way you don’t pay him? I don’t have it כלומר - מהדברים כפי שהובאו מפיו של העותר, הצ'יפ החדש תובע ממנו כסף, אם הוא ישלם לו את הכסף - הצ'יפ יניח לו לנפשו, והוא לא משלם משום שאין לו כסף. 23. כפי שצוין לעיל, העותר טען כי קיימות טעויות במסקנות היחידה לטיפול במבקשי מקלט, במסגרת "טופס הערכת מעמד פליט" מיום 26.10.2009 (נספח ו' לעתירה). שני העניינים המרכזיים המצוינים בהקשר זה בעתירה הם המסקנה לפיה העותר טען כי הוא מכר אדמות ורכוש שאינם שייכים לו, והמסקנה לפיה הוא לא אוים מילולית. העותר טען כי מהראיון עצמו עולה כי העותר טען כי הוא היה זכאי למכור את האדמות והרכוש, שהיו שייכים לו; וכי הוא אכן אוים מילולית. 24. אכן, עיון בראיון שנערך לעותר מעלה כי העותר טען כי האדמות היו צריכות להיות בבעלותו, וכי לכן הוא היה זכאי למכור אותן. נראה כי עמדתו של הצ'יפ החדש בהקשר זה היא שונה. בנוסף עולה מהראיון כי העותר אוים מילולית - כאשר נאמר לו כי הצ'יפ "מחפש" אותו. אף על פי כן, אני סבורה כי העובדה כי האמור בטופס הערכת מעמד פליט בנושאים הללו לא היה מדויק, אינה משליכה על המסקנה שאליה הגיע המשיב ביחס לעותר. אני סבורה כי גם אם נניח כי העותר לשיטתו מכר אדמות שהיו שייכות לו, וגם בהנחה שהוא אוים מילולית לאחר מכן - אין מקום לקבל את עתירתו. 25. מספר טעמים למסקנה זו. ראשית, העותר - גם לשיטתו ועל פי גרסתו כפי שפורטה לעיל, איננו נרדף מטעמים פוליטיים וגם לא על רקע השתייכותו הקבוצתית. כך, אלמלא היה העותר מוכר את האדמות - גם לשיטתו הוא לא היה נרדף. יתרה מזאת - לשיטתו של העותר, הוא גם לא יהיה נרדף אם יחזיר לצ'יפ את הכסף שקבל לאחר שמכר את האדמה. כלומר - הרדיפה אינה נובעת מזהות פוליטית או קבוצתית כזו או אחרת של העותר, אלא מדובר ברדיפה נטענת על רקע סכסוך אזרחי - קנייני וכספי. פיתרון הסכסוך הזה, יביא להפסקת הרדיפה. העותר אינו שונה ממי שלווה כספים ואינו מחזיר אותם, והנושה מאיים על חייו. בשני המקרים, הטעם לרדיפה הוא הטענה (שעשויה להיות נכונה או בלתי נכונה מבחינה משפטית) לחוב כספי. 26. זאת ועוד, אמנת הפליטים מגנה על מי שנרדף בשל היותו חלק מקבוצה - קבוצה פוליטית, דתית, או אף קבוצה חברתית מסוימת. אולם, האמנה אינה מתייחסת למקרים בהם אדם נרדף באופן אישי - בין בשל סכסוך שיש לו עם אדם אחר או מטעם אחר. למסקנה דומה הגיע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט סובל) בעת"מ י-ם צ'יקה קווין אוקופור נ. משרד הפנים, שם קבע בית המשפט: "הרדיפה לה טוען העותר הינה אישית ומכוונת כלפיו בלבד.... שורש הסכסוך בעטיו רואה עצמו העותר נתון לרדיפה אינו בעצם השתייכותו לכפר מסוים". כך גם נקבע על ידי בעת"מ 2846-02-12 אולמפאני נ. משרד הפנים, שם קבעתי כי: "אין די בכך כי לעותר יש חשש מבוסס - משום שכדי לזכות בהגנה מכוח האמנה, החשש צריך להיות מפני רדיפה על רקע אחד העניינים המנויים באמנה. כאמור, אינני סבורה כי העותר הוכיח זאת. גרסתו של העותר מעידה לטעמי על סכסוך מקומי ביחס להנהגת הכפר בו התגורר העותר... אין מדובר אם כן ברדיפה על רקע היותו של העותר חלק מקבוצה כזו או אחרת, אלא מדובר ברדיפה אישית נטענת של העותר עצמו, על ידי אמו החורגת (ואולי אף על ידי מי מטעמה)". 27. בדומה, גם הרדיפה הנטענת במקרה דנן היא רדיפה אישית נטענת של העותר על ידי מי שמכהן כיום כ"צ'יפ" של הכפר, או על ידי מי מטעמו, ואין מדובר ברדיפה על רקע היותו של העותר חלק מקבוצה כזו או אחרת. 28. מעבר לכך, אני סבורה כי העותר אינו זכאי להגנת האמנה גם משום שהרדיפה לה הוא טוען איננה רדיפה של המדינה או של שלטונות המדינה. לכן, העותר יכול היה לבקש סיוע והגנה מהמדינה. מובן כי אין הצדקה לאיומים על שלומו של העותר בקשר עם הסכסוך הכספי שיש לו עם הצ'יפ של הכפר - וזאת ללא קשר לשאלה עמדתו של מי מבין שני הצדדים היא העמדה הנכונה מבחינה משפטית. יחד עם זאת, כאשר אדם נתקל באיומים לא לגיטימיים, עליו לפנות לשלטונות המדינה ולבקש מהם סיוע. העותר לא טען כי ניסה לפנות לשלטונות, ואף לא הבהיר מדוע לא עשה כן. כך עולה גם מחוות הדעת נספח ו' לעתירה, בה צוין כי אם הרגיש העותר מאוים, היה עליו לחפש את הגנת השלטונות בארצו, מה שלא נעשה. 29. ואכן, בנסיבות בהן העותר אינו טוען לרדיפה על ידי שלטונות המדינה (וכאלה הן הנסיבות במקרה דנן), מוטל הנטל על העותר להבהיר מדוע הוא לא ניסה להיעזר בשלטונות כדי למנוע את הסכנה שהוא נתון לה (ור' בענין זה גם את האמור בפס"ד אולמפאני שנזכר לעיל). התפקיד של הגנה על אזרחים מפני אלימות של אחרים, הוא אחד התפקידים של השלטונות במדינה ריבונית. כאשר העותר לא הוכיח כי השלטונות במדינתו אינם יכולים לסייע לו, או כי ניסה להסתייע בהם והם לא עזרו לו - אין מקום לקבל את בקשתו למקלט מדיני. 30. העותר אף טען כי מן הראוי להימנע מגירושו לאור עיקרון אי ההחזרה (non refoulement). אינני סבורה כי יש מקום לקבל בקשה זו של העותר. עיקרון אי ההחזרה ענייינו רק בסכנת חיים, ורמת ההוכחה הנדרשת כדי להוכיח סכנת חיים המצדיקה הימנעות מהחזרה של אדם למולדתו מכוח עיקרון זה היא רמת הוכחה גבוהה. ספק אם העותר במקרה דנן עמד ברמת ההוכחה הזאת. הוא לא הוכיח כי נעשה ניסיון לפגוע בו פיזית, הוא הוסיף לחיות בכפר כשנה לאחר שלגישתו החלו ה"בעיות", ואין לו טענה כי אונה לו כל רע, או כי מישהו ניסה לפגוע בו במהלך התקופה הזאת. כל שהוא טען היה כי אנשים מטעם הצ'יפ הגיעו אליו ואמרו לו כי הצ'יפ מחפש אותו. 31. מעבר לכך, אני סבורה כי העותר לא עמד בנטל להוכיח כי צפויה לו סכנת חיים אם יחזור לגאנה. כפי שהובהר לעיל, הוא אף לא טען כי עשה ניסיון להיעזר בשלטונות גאנה כדי שאלה יסייעו לו ויגנו עליו מפני האיומים הנטענים. גם מטעם זה אני סבורה כי העותר לא עמד בנטל הכבד המוטל על מי שטוען כי אין להחזירו למולדתו מכוח עיקרון אי ההחזרה. 32. לכן, מכול הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי דין העתירה להידחות. אינני עושה צו להוצאות. משרד הפניםפליטים