דוגמא להחלטה בנושא הכרה כאריתראי במשרד הפנים: זו היא עתירה התוקפת את החלטות המשיב מימים 26-27.4.10 בהן נקבע כי העותר אינו נתין אריתראי אלא נתין אתיופי (להלן "ההחלטה"), וכן את אימוצה של ההחלטה בראיונות אשר נערכו לעותר בפני יחידת המסתננים בימים 25.1.11 ו- 26.5.11. לחילופין מבקש העותר מעמד זמני בישראל מכוח עיקרון אי-ההחזרה. העובדות הצריכות לענייננו ביום 14.4.10 הסתנן העותר לישראל, נעצר והושם במשמורת. שלושה ימים לאחר מכן, נערך לעותר תשאול ראשוני בסיומו זוהה העותר כנתין אריתראי. עשרה ימים לאחר מכן, הוציאו מנהל האגף לזרים, מר יוסי אדלשטיין, והממונה על ביקורת הגבולות, גברת רותם מליכי, צווי הרחקה ומשמורת לעותר (להלן "הצווים") וקבעו כי העותר אכן נולד באריתריאה אך הוא בעל אזרחות אתיופית. בימים 25.1.11 ו- 26.5.11 נערכו לעותר ראיונות ביחידת המסתננים, שם הותיר המשיב על כנה את החלטתו כי העותר הינו אתיופי ולא אריתראי. בין לבין, נערכו לעותר מספר דיונים בפני בית הדין למשמורת אשר אימץ את החלטות המשיב והותיר את צווי המשמורת בעינם. ביום 10.10.11 הוריתי על שחררו של העותר בתנאים וציוותי על המשיב להנפיק לעותר אשרה בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל (להלן "החוק") אשר תחודש מעת לעת. טענות הצדדים ב"כ העותר טען כי העותר עמד בנטל הרובץ עליו והוכיח ברמה המנהלית כי הוא אריתראי. לדידו, החלטת המשיב, המתעלמת מגרסתו הקוהורנטית של העותר, שרירותית ובלתי סבירה, וביתר שאת נוכח קביעתו הראשונית של המשיב כי העותר אריתראי, אשר שונתה ללא כל סיבה הנראית לעין. העותר נולד באריתריאה, הוריו אריתראים והוא אף הוציא תעודת זהות אריתראית אשר אבדה לו. העותר דובר טיגרנית, השפה המדוברת באריתריאה, ובחזקתו מספר מסמכים המוכיחים את זהותו כגון: מכתבים אשר נשלחו אליו מאריתריאה, תעודת הזהות של דודתו, תעודת ההטבלה שלו, מכתב מראש הכפר של אביו ואישור נציבות האו"ם על מוצאו האריתראי. בכתב התשובה הסתמכה ב"כ המשיב על העובדה כי רוב חייו שהה העותר באתיופיה והציע את מבחן ה"תושבות" כמבחן אלטרנטיבי למבחן ה"אזרחות". ב"כ העותר הפנה להנחיותיו של המשיב מהן עולה כי יש לבכר את מבחן "האזרחות, על-פני מבחן "התושבות". בנוסף הפנה ב"כ העותר לדין האתיופי בו נאמר כי לא ניתן להחזיק בזהות אתיופית ואריתראית במקביל. לעניין קביעת המשיב כי העותר אתיופי- ב"כ העותר טען כי בראיון לא נשאל העותר דבר באשר לאתיופיה, המשיב לא פנה לשגרירות אתיופיה (להלן "השגרירות") בכדי לברר על מעמדו של העותר והלהג בו משתמש העותר מוכיח כי הוא אינו אתיופי. לבסוף ציין ב"כ העותר כי תעודת המעבר, אותה הנפיקה השגרירות, הוצאה שלא כדין על סמך מצג שווא אשר הציג המשיב בפניי השגרירות. לדידו, המשיב הטעה את השגרירות בכך שהציג בפניה את פסיקתו של בית הדין למשמורת כהחלטה לעניין נתינותו של העותר. דא עקא, שלבית הדין אין כל סמכות לקבוע את זהותם של מבקשי המקלט. בנוסף, תהה ב"כ העותר על הוצאת תעודת המעבר בניגוד לנהליה הפנימיים של השגרירות. באשר לעקרון אי ההחזרה - בהתייחסו לחוות הדעת שהמציאה ב"כ המשיב בדבר העדר סכנת חיים לאריתראים ממוצא אתיופי באתיופיה, הדגיש ב"כ העותר כי העדר סכנת חיים אין משמעותו כי אין רדיפה. בבסיס טיעוני המשיב עומדת תעודת המעבר אותה הנפיקה השגרירות האתיופית לעותר. לטענת ב"כ המשיב, הסכמת אתיופיה לאפשר לעותר לשהות בתחומה והעדר כל טענה מצדו כי צפויה לו סכנה כלשהי ברמה האישית, מובילים למסקנה כי אין מניעה להרחיקו לשם. מעבר לאמור, טענה ב"כ המשיב כי אין במסמכים, עליהם הסתמך העותר, בכדי להשליך על זהותו של העותר. תעודות הזהות אינן מקוריות ומיוחסות לבני משפחה רחוקים של העותר, המסמך מנציבות האו"ם מהווה טופס רישום בלבד ותעודת ההטבלה אינה מסמך רשמי. ב"כ המשיב הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון ולנטייתו שלא להיכנס בנעליה של הרשות. לדבריה, החלטותיו של המשיב הן החלטות מקצועיות המתבססות על מראיינים מקצועיים אשר הוסמכו לצורך בחינת זהותם של מבקשי המקלט. לחיזוק טענותיה צירפה ב"כ המשיב את חוות דעתו של ראש ענף מחקר ביחידת הטיפול במבקשי המקלט בה נאמר כי לא נמצאו דיווחים על רדיפה המהווה סכנת חיים לאתיופים ממוצא אריתראי באתיופיה. דיון והכרעה: הסכמתה של אתיופיה לקלוט את העותר מייתרת את הדיון בשאלת נתינותו. שכן בין אם העותר אריתראי ובין אם העותר אתיופי, הרי שניתן להרחיקו לאתיופיה באם מדינה זו תבטיח את שלומו כפי שיפורט בהמשך. מעבר לאמור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניינו של העותר, הרי שמסמכים כדוגמת מסמכיו של העותר נדחו בעבר על-ידי מותב זה. לעניין תעודת ההטבלה ראה [עתמ (מרכז) 35037-07-11 מולו טחלהיימנוט גברהקיסטוס נ' משרד הפנים] ולעניין אישור נציבות האו"ם ראה [עתמ (מרכז) 49008-06-11 טוודרוס אלמיו נגוסי נ' משרד הפנים]. לא נעלמה מעיניי ביקורתו של ב"כ העותר כלפי התנהלות המשיב בתהליך הוצאת תעודת המעבר. לדידי יש ממש בביקורת זו ואכן עבודתם המשותפת של המשיב והקונסול הופסקה. יחד עם זאת, אין בית המשפט אמון על פעילותו של הקונוסול האתיופי ובהענקת תעודת המעבר הסכימה אתיופיה, באמצעות נציגה, לקלוט את העותר. להרחבה ראה החלטתי בעניינו של טפרה בה קבעתי כי: "יובהר כי בית משפט זה אינו יכול להעביר תחת שבט ביקורתו את התנהגותו, מעשיו ומחדליו של קונסול אתיופיה בישראל. אולם, נראה תמוה שקונסול מדינה זרה מוצא לנכון להעניק תעודת מעבר למדינתו לאדם אותו לא ראה מעולם, לא שוחח עמו ולא אימת את נתינותו. חמורה מכך היא התנהגות המשיב. ברור שהמשיב ידע שהענקה סיטונית של תעודת מעבר לאתיופיה על בסיס קביעה של בית הדין למשמורת בדבר נתינותו של אדם, כאשר בית הדין אינו מוסמך לקבוע קביעות כאמור - יש בה משום פעולה לא תקינה של המינהל הציבורי.שיתוף הפעולה של המשיב בעניין זה עם הקונסול האתיופי, הופסק וטוב שכך" (עת"מ (מרכז) 10097-08-11 אלהס יוהנס טפרה נ' משרד הפנים] אברהם יעקב לאור פסיקתו של בית המשפט העליון, זה מכבר, בעע"מ 4566/11 משרד הפנים נ' פאולוס וולדסילאסי (להלן "עניין פאולוס") נטל ההוכחה כי המדינה, אליה יורחק העותר, אינה מסוכנת, רובץ על כתפיו של המשיב. להרחבה ראה החלטתי מיום 19.7.12 בעת"מ (מרכז) 46932-08-11 גרמאי אריתריאה נ' משרד הפנים ודבריהן של המשנָה לנשיאה והשופטת חיות בעמוד הרביעי לפרוטוקול הדיון בעניינו של פאולוס]. לב"כ העותר תינתן על ידי המשיב הודעה מראש של 30 יום כאמור בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעע"מ 4566/11.. במקרה של מתן הודעה, רשאי העותר לפנות לערכאה המוסמכת בטענה כי קיימת מניעה להרחקתו למדינה המיועדת. עד להחלטה אחרת בעניינו, יחולו על העותר הוראות סעיף 2(א)(5) לחוק והתנאים אשר הושתו עליו ביום 10.10.11. לאור האמור לעיל, איני מוצא לנכון להתערב בקביעותיו של המשיב ואני דוחה את העתירה משרד הפנים