היתר תכנית שינויים

דוגמא לפסק דין בנושא היתר תכנית שינויים: 1. עתירה שהוגשה לביטול החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה מיום 7/8/11, בגדרה אושרה בתנאים בקשת שכניהם של העותרים, למתן היתר לתכנית שינויים ולאישור מצב סופי לתוספת בניה בבית המשותף בו הם גרים ונדחתה בקשתם של העותרים לביטול היתרי הבנייה שניתנו למשיבים 2- 3. העתירה כוללת בחובה טענות על פגמים שנפלו בבקשות למתן היתרי בנייה שהגישו המשיבים 2-3 לוועדה המקומית ואשר אושרו בהחלטות מהשנים 2006, 2007. במיוחד נטען כי המשיבים "זייפו" את חתימותיהם של העותרים על תכנית שינויים שהגישו ביום 16/4/2007. כן נטען כנגד שינויים שבוצעו ובהם בניית מעלון במקום מעלית והריסת חלק מגג משותף. רקע 2. כדי להבין את המחלוקת ראוי להקדים תיאור קצר של המצב העובדתי והתכנוני. העותרים והמשיבים 2-3 הינם בעלים של דירות בבית משותף המצוי בשדרות הנדיב 8 בחיפה הידוע כחלקה 10 גוש 10774 (להלן: "הבית המשותף"). בני הזוג בן דב (להלן: "בן דב") הינם הבעלים של שתי הדירות בקומת הקרקע של הבית המשותף. בני הזוג מילר (להלן: "מילר") הינם הבעלים של הדירה בקומה הראשונה של הבית המשותף. המשיבים 2-3, בני הזוג בנדרסקי (להלן: "בנדרסקי") הינם הבעלים של הדירה בקומה השנייה- העליונה של הבית המשותף. 3. בנדרסקי רכשו את הזכויות בדירתם בשנת 2005 וביקשו לבצע בה שינויים שונים הכוללים תוספת בנייה על גג הבית והקמת מעלית. בנדרסקי פנו לשכניהם, ביקשו וקיבלו את הסכמתם לביצוע שינויים ולתוספות בנייה. ביום 26/1/06 חתמו בן דב ומילר על הסכמתם לבקשת בנדרסקי לקבלת היתר בניה לביצוע השינויים (להלן "הבקשה המקורית"). הבקשה המקורית כללה בקשה לתוספת בנייה בקומה השנייה בה מצויה דירת בנדרסקי, תוספת בנייה על גג הבית והוספת מעלית שתשרת את דירות מילר ובנדרסקי. הבקשה הובאה לאישור הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (להלן: "הוועדה"). 4. הבקשה להיתר בניה אושרה ביום 19/3/07 בתנאים שונים. בין היתר נקבע כי "יבוטל חלק משטח הקומה הנוספת המוצע מעל חדר המדרגות המשותף לבנין. ניתן יהיה להתירו בהמשך לקומה הנוספת המוצעת ועל חלק שטח הגג הפנוי והמוצמד לדירת המבקשים". 5. בנדרסקי ערכו את התיקונים הנדרשים וביום 16/4/07 הגישו בקשה מתוקנת להיתר בניה (להלן: "הבקשה המתוקנת"). בבקשה המתוקנת סומן גג הבית, בחלק שמעל חדר המדרגות כגג להריסה. הבקשה המתוקנת לא נחתמה מחדש על ידי העותרים, אלא הוגש עותק צילומי של הבקשה המקורית ועליו התיקונים. ביום 24/5/07 אישרה הוועדה את הבקשה המתוקנת וניתן לבנדרסקי היתר בניה (להלן: "ההיתר המקורי"). עם קבלת ההיתר המקורי החלו בנדרסקי בשיפוץ דירתם, לרבות בניית קומה נוספת ובניית פיר למעלית. 6. לאחר שהחלו עבודות הבנייה התגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות. בשנת 2008 הגישו מילר ובן דב תביעה בפני המפקחת על רישום מקרקעין חיפה (תיק 181/08). בכתב התביעה טענו מילר ובן דב כי בנדרסקי סיפחו חלק מחדר המדרגות לדירתם, הקימו את מתקן המעלית במבואת חדר המדרגות ללא הסכמה שלהם, השליכו פסולת בנייה ועוד. לא הועלתה כל טענה בנוגע להריסת הגג שמעל חדר המדרגות. 7. עם סיום עבודות הבנייה הגישו בנדרסקי בקשה נוספת לקבלת היתר בנייה בגדרה בקשו לאשר מספר שינויים שבוצעו על ידם במהלך עבודות הבנייה. בבקשתם עתרו בנדרסקי לאשר להם הרחבה של התוספת שבנו בדירתם בקומה השנייה של הבית, שינוי ברוחב פיר המעלית והפיכת חלק מהקומה למרפסת פתוחה. בקשה זו כונתה בקשה לאישור מצב סופי (להלן: "הבקשה לאישור מצב סופי"). 8. הבקשה הובאה לדיון בפני הוועדה, ללא הסכמתם של העותרים. ביום 11/6/08 נערך דיון בבקשה בפני הוועדה לשמיעת התנגדויות שכנים בראשות הגב' חדוה אלמוג. בפני ועדת ההתנגדויות נשמעו טיעוניהם של העותרים ובא כוחם, ביום 22/9/08 דנה הוועדה המקומית בבקשה, בחנה את טענות העותרים, ולאחר מכן החליטה לאשר את הבקשה בכפוף למילוי מספר תנאים (נספח "ח" לעתירה). העותרים שלא שבעו נחת מהחלטה זו הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה (ערר מס' 288/08). 9. הערר נדון בפני ועדת הערר בישיבתה מיום 5/2/09. בסופו של דיון החליטה ועדת הערר כי לעותרים אין זכות ערר. עם זאת, מצאה הוועדה כי נותרו מספר עניינים בהם יש הבדל בין הבקשה לאישור מצב סופי לבין הבנייה בפועל ולכן הורתה על השבת הדיון לוועדה על מנת שתקבל בקשה "תואמת מציאות" ותפעל לאישורה על פי דין. 10. ביום 4/6/09 הוגשה בקשה לדיון חוזר בפני הוועדה. ביום 9/8/09 נערך דיון נוסף בפני הוועדה לשמיעת התנגדויות שכנים (נספח "יב" לעתירה). העותרים ובאי כוחם הביעו עמדתם. באי כוח העותרים אף הגישו פירוט טענותיהם בכתב. ביום 12/8/09 ערכה הוועדה לשמיעת התנגדויות סיור במקום. 11. במקביל פנו העותרים לבאי כוח העירייה והעלו את טענותיהם בעניין "זיוף" החתימות על גבי הבקשה המתוקנת לקבלת ההיתר. העותרים אף הגישו תלונה למשטרת ישראל. בעקבות פניות אלו החליטה הוועדה המקומית להשהות את הדיון בבקשה לאישור מצב סופי על מנת לאפשר ליועצת המשפטית לוועדה לבחון את הטענות ולהביע עמדתה (החלטה מיום 28/12/09, ראו נספח "ו" לתשובת המשיבה 1). בסופו של יום התכנסה הוועדה שוב ביום 7/8/11 ודנה בבקשה לגופה והחליטה לאשרה כפוף למספר תנאים (נספח "כא" לעתירה). בהחלטתה התייחסה הוועדה לטענות העותרים בנוגע לשינוי ממעלית למעלון וציינה כי "המעלון הינו בעל מנגנון פשוט יותר ולכן מאפשר ניצול טוב יותר של שטח בפיר נתון, וקבלת תא במידות סבירות, כולל תא בגודל מתאים לאדם נכה". הוועדה הוסיפה כי הסטייה במידות הפיר הייתה מזערית. לגבי הבקשה לביטול ההיתר המקורי בשל טענת הזיוף, קבעה הוועדה כי לא התקיימו עילות המצדיקות את ביטול ההיתר (להלן: "ההחלטה"). העתירה 12. לאחר קבלת ההחלטה הגישו העותרים את עתירתם בתיק זה. בעתירתם העלו העותרים טענות רבות, הן ביחס לתוקפו של ההיתר המקורי שניתן לטענתם תוך הסתמכות על הבקשה המתוקנת שכללה "זיוף" של חתימותיהם והן ביחס לבטלות ההחלטות השונות שבגדרן ניתן לבנדרסקי. העותרים גם תוקפים את ההחלטה לאישור המצב הסופי ועותרים לביטול האישור, לביטול ההיתר המקורי ולחילופין עותרים להתערבות בית המשפט בהחלטה והתנית ההיתר בתנאים נוספים. 13. המשיבים כולם טוענים כי לא התקיימו התנאים לביטול ההיתר המקורי. במיוחד מדגישים הם כי עבודות הבנייה הסתיימו זה מכבר. בנדרסקי מוסיפים וטוענים כי אין כל בסיס לטענת ה"זיוף". בנדרסקי מבהירים כי לאחר ההחלטה הראשונה מיום 19/03/2007 התבקשו לבצע מספר תיקונים בבקשה להיתר וכך עשו. התיקונים בוצעו על גבי התכניות המקוריות ועל כן נותרו חתימותיהם של העותרים. בנדרסקי מאשרים כי בתכנית המתוקנת סומן הגג מעל חדר המדרגות להריסה, אולם טוענים כי שינוי זה אינו מהווה כל שינוי לתכנית המקורית. גם על פי התכנית המקורית יועד הגג להריסה וכל שהוסף זה סימון ההריסה שהיה חסר בתכנית המקורית. המשיבים כולם מוסיפים וטוענים כי ההחלטה לאישור המעלון במקום המעלית הינה החלטה מקצועית תכנונית המסורה לשיקול דעת הוועדה ועל כן אין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטותיה. דיון והכרעה 14. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על כל חלקיה, כי אין מקום לבטל את ההיתר המקורי ואין מקום להתערב בהחלטת הוועדה לאישור מצב סופי. אתחיל את הדיון בטענות לגבי ביטול ההיתר. ביטול ההיתר המקורי 15. ההיתר המקורי ניתן לבנדרסקי ביום 4/5/07, לאחר שאלו הגישו בקשה מתוקנת. העותרים טוענים כי בבקשה המתוקנות זויפו חתימותיהם. בעניין זה נציין כי אין כל מחלוקת שהעותרים לא חתמו על הבקשה המתוקנת. המשיבים מבהירים כי רק עדכנו את התכנית המקורית. לדבריהם כל השינויים נעשו על ידי המתכננת בהנחייתו של בודק התכניות בוועדה המקומית. העדכון בוצע על גבי צילום של הבקשה המקורית, בהוראת והנחיית בודק התכניות (סעיף 3ז' לתשובה). בנדרסקי מבהירים עוד כי הגג אינו מופיע בתכנית המקורית ורק לבקשת הוועדה הוסף הסימון גג להריסה (סעיף 11 לתשובת בנדרסקי). 16. לצורך הליך זה אין צורך להכריע בשאלה האם נפל פגם בדרך הגשת הבקשה המתוקנת, דהיינו האם הגשת בקשה מתוקנת על גבי צילום של הבקשה המקורית גרמה או יכלה לגרום למאן דהוא לחשוב כי העותרים הסכימו לבקשה המתוקנת. אין גם צורך להכריע האם הריסת הגג הייתה מוסכמת על העותרים גם בעת חתימתם על ההסכמה לתכנית המקורית או לאו. בהערת אגב אציין כי לכאורה לא מדובר רק בהוספת הערה על הריסת הגג שכן מהתכנית המקורית לא ניתן להבין כי התכנון היה להרוס את הגג ולפחות מחתכי הצד של המבנה לא ניתן היה להסיק כי הגג המקורי ייהרס. 17. לצורך ההליך הנוכחי עלינו לבחון רק האם צדקה הוועדה כאשר סירבה לבטל את ההיתר המקורי והאם עומדת לעותרים עילה לדרוש את הביטול (להבדיל מעילות תביעה אחרות שעשויות לעמוד להם). 18. כפי שראינו, ההיתר המקורי ניתן בשנת 2007. מיד לאחר מכן החלו עבודות הבנייה. הריסת הגג לא נעשתה במחשכים, אלא כל אדם, לא כל שכן מי שגר בבניין עצמו, יכול היה לראות את ההריסה. למרות זאת, העותרים לא פנו לבית המשפט, לא ביקשו לעצור את ההריסה ולא ביקשו להחזיר מצב לקדמותו במשך שנים רבות. ודוקו, לא מדובר בעותרים שלא ידעו לעמוד על זכויותיהם. ראינו כי בשנת 2008 הגישו העותרים תביעה בפני המפקחת על רישום מקרקעין. בתביעתם זו לא העלו כל טענה בכל הנוגע להריסת הגג ולא ביקשו להשיב את המצב לקדמותו. בשנת 2009 הגישו מילר תביעה לבית משפט השלום (ת.א 2760-09-09). העותרים אפשרו לבנדרסקי להשלים את כל עבודות הבנייה ורק לאחר שאלו הגישו בקשה לאישור מצב סופי נזכרו לבקש את ביטול ההיתר. יתרה מזו, גם בדיונים בפני הוועדה המקומית, במסגרת התנגדותם לאישור תכנית המצב הסופי וגם בדיוני ועדת הערר לא טענו העותרים כנגד הריסת הגג. העותרים טענו אמנם כי ההיתר המקורי ניתן על פי תכנית המזויפת אולם מיקדו טענותיהם בעיקר בעניין השינוי ממעלית למעלון ומיקום המנוע. אין זכר בערר ובפרוטוקול הדיונים בוועדת הערר לטענה כי הריסת הגג נעשתה שלא בהסכמתם. 19. כידוע, מי שנפגע כתוצאה מפעולה או החלטה של רשות מינהלית אינו יכול להמתין לשעת כושר אלא עליו לפעול ולמחות על ההחלטה ללא שיהוי (ראו א' שרגא ר' שחר המשפט המינהלי כרך II 193 (2008); בג"צ 56/05 קבהא נ' שר הפנים (ניתן ביום 3/3/05)). מי שמשתהה בהגשת השגותיו ובפניה לבית המשפט עלול להיחסם ובמיוחד מקום שבשל השיהוי הרב נוצרו צפייה והסתמכות אצל אחרים (ראו בג"צ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5) 630 (1994); עע"מ 4768/05 מרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז הדרום (ניתן ביום 29/3/06)). העותרים השתהו שנים רבות בטרם העלו את טענותיהם כי השינויים בתכנית המתוקנת והריסת הגג בוצעו שלא בהסכמתם. שתיקתם יצרה אצל רשויות התכנון ואצל בנדרסקי הנחה כי העותרים אינם מתנגדים לשינויים. בנדרסקי סמכו על השתיקה והשלימו את הבנייה. יתרה מזו, בתכנית המתוקנת הקטינו בנדרסקי את תוספת הבנייה על גג הבניין. הם עשו זאת על בסיס התכנית הכוללת את הריסת הגג. שינוי מבנה הגג והשבתו למצבו הקודם משמעו קעקוע כל הבסיס לתכנית המתוקנת. 20. זאת ועוד, גם אם הוועדה טעתה לחשוב כי ניתנה הסכמתם של העותרים לתכנית המתוקנת אין בכך די כדי להביא לביטול ההיתר. הלכה היא כי החלטות הוועדה אינן "סוף פסוק", ולוועדה יש סמכות טבועה לחזור ולעיין בהחלטה שנתקבלה על ידה ולשנותה (עע"מ 1386/04 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' עמותת נאות ראש העין (ניתן ביום 20/5/08); עע"מ 317/10 שפר נ' סקאל יניב (ניתן ביום 23/8/12)). כאשר קיימת הסתמכות של הפרט על החלטת מוסד התכנון, נתנה הפסיקה משקל להסתמכות זו ולערכים של יציבות וודאות, ונקבע כי הוועדה רשאית לשנות החלטתה אם ראתה כי נשתנו הנסיבות (בג"צ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה, פ"ד ל(2) 133, 136-137 (1976); בג"צ 574/81 ירמיהו עיני בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, מרחב תכנון מקומי קריות, פ"ד לו(3) 169 (1982)). עם זאת, נקבע בפסיקה כי לאחר שכבר ניתן היתר בניה, בבסיס ההחלטה לבטל את ההיתר צריכים להיות טעמים כבדי משקל של אינטרס ציבורי (ראו עע"מ 1386/04 לעיל; עע"מ 317/10 לעיל). 21. חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 מעגן את סמכותה של הוועדה המקומית לבטל היתר שנתנה. הסעיף העיקרי הינו סעיף 216 לחוק הקובע: "(א) ניתן לאדם אישור או היתר לפי חוק זה על סמך פרטים בלתי נכונים ולא חל על המקרה סעיף 215, רשאית הועדה המקומית, לאחר שנתנה לאותו אדם הזדמנות להשמיע את טענותיו, לבטל את האישור או ההיתר, הכל לפי הענין, אולם כשהיה האישור או ההיתר לענין בניה, לא תעשה כן אחרי שהחל אותו אדם בבניה. (ב) דין החלטת הועדה המקומית לבטל אישור או היתר כאמור כדין החלטת סירוב לענין סעיף 152". סעיף זה מעניק לוועדה סמכות לבטל היתר שניתן לאדם שמסר פרטים בלתי נכונים. שיקול הדעת הינו של הוועדה והיא אינה חייבת להחליט על ביטול. עם זאת, הוועדה מוגבלת בשניים; עליה לשמוע את מבקש ההיתר החשוד במתן פרטים לא נכונים בטרם מתן ההחלטה; היא מנועה מלהורות על ביטול היתר לאחר שהבנייה הסתיימה. בצד הוראה זו קיימת גם הוראת סעיף 215, שקובע בטלותו של היתר שניתן על סמך הודעה כוזבת ובתנאי שמוסר ההודעה הורשע כדין. 22. בנדרסקי לא הועמדו לדין ולא הורשעו. לפיכך, מצויים אנו בד"לת אמות סעיף 216. לכאורה, מאחר והבנייה הסתיימה, הרי שהוועדה כלל אינה רשאית להורות על ביטול ההיתר המקורי. 23. אם נזכור כי טענת העותרים נוגעת אך ורק לחתימתם על ההסכמה לבנייה המוצעת, גם אם העותרים לא היו נותנים הסכמתם לשינויים על פי התכנית המתוקנת, הרי שהוועדה רשאית הייתה לדון בבקשה ולאשרה. טענות העותרים לגופן הובאו בסופו של יום בפני הוועדה, אף אם בדיעבד, התנגדותם נשמעה ונדחתה. ודוקו, ההתנגדות נסבה על שינויים במעלית ולא לשינויים בגג. בשים לב לכל האמור צדקה הוועדה כאשר קבעה כי לא קמה כל עילה לביטול ההיתר המקורי. השינויים במעלית 24. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי העותרים עוסקת בשינויים שבוצעו במעלית. מדובר במעלית שתוכננה כך שתשרת רק את דיירי קומה "א" - משפחת מילר - ואת דירת בנדרסקי. בסופו של יום נבנה פיר מעלית קטן במעט מהפיר המתוכן על פי התכנית המקורית. במקום מעלית נבנה מעלון. העותרים צירפו חוות דעת של המהנדס יוסף ורדי שמפרט את ההבדל בין המעלית המתוכננת למעלון שנבנה. 25. טענות אלו של העותרים, באו כולן בפני הוועדה ונבחנו על ידה. הוועדה אף טרחה לצאת לביקור במקום, בחנה את המעלון שנבנה, את מיקום המנוע והחליטה לאשר את הבקשה. החלטות הוועדה כולן הינן במישור המקצועי התכנוני. 26. אזכיר כי בית המשפט אינו שם עצמו במקום רשויות התכנון המוסמכות ואינו מתערב בהחלטותיהן אלא מקום שנפל בהן פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (בג"צ 5137/08 אלבז נ' הועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ניתן ביום 14/10/2010); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678, 688 (1991); בג"צ 1125/91 ליטמן נ' הוועדה למגורים מחוז המרכז (ניתן ביום 31/12/1991); ע"א 1805/00 מחצבות כנרת נ' משרד התשתיות, פ"ד נו(2) 63, 70 (2001); ע"א 5927/98 בחות' נ' הוועדה המקומית חיפה, פ"ד נז(5) 752, 760 (2003); עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת נ' ועדת ערר מחוז דרום, פ"ד נח(3) 199, 209 (2004); בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441, 469 (1996); עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, פסקה 9 (ניתן ביום 24/11/05)). 27. הואיל ועסקינן בשיקול דעת תכנוני מקצועי, אין מקום להתערבות בית המשפט. יתרה מזאת, הוועדה מצאה, בניגוד לטענת העותרים, כי המעלון מתאים גם להסעת אדם נכה. הוועדה מצאה כי השינוי בגודל הפיר הינו מזערי. שינוי זה נובע, ככל שניתן להבין, מבקשת בן דב ולא מגחמה של העותרים. הוועדה מצאה גם שלבניית מעלון יתרון בכל הנוגע לגובה המגדל והתאמתו להנחיית היחידה לשימור מבנים. אין כל פגם בהחלטות אלו. הן אינן חורגות ממתחם הסבירות ואין כל עילה שבית משפט זה יתערב בהן. סוף דבר 28. ראינו כי לא הוצגו עילות המצדיקות את ביטול ההיתר המקורי וכי אין כל עילה להתערבות בית המשפט בהחלטותיה המקצועיות של הוועדה שאישרה את הקמת המעלון. בטרם סיום אעיר כי שיתוף בנכסים וחיים בבית משותף מחייבים התחשבות של האחד באחר, סובלנות, כיבוד הדדי ולעיתים מחייבים גם ויתורים הדדיים. הגיעה העת שהצדדים יחדלו ממאבק זה בזה וימצאו יחדיו דרכים לחיים משותפים ודאגה לרווחתם ולטובתם של כל דיירי הבית. יש לקוות כי סיום ההליכים בתיק זה יסייע לצדדים להשיג חיים שכאלו. אשר על כן אני דוחה את העתירה. העותרים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ לכל אחד (לעניין זה משיבים 2 ו- 3 יחדיו). בניהתכנית שינויים