דוגמא לפסק דין בנושא היתר להפעלת תחנת מוניות: 1. העותרת, חברה המפעילה שירותי מוניות בחיפה, פועלת מזה שנים לקבלת היתר להפעלת תחנת מוניות ברח' פיק"א, בצמוד למרכז הקניות הידוע כמרכז חורב. בקשותיה של העותרת נדחו שוב ושוב. בעתירתה הנוכחית מבקשת העותרת להורות על ביטולן של החלטות המפקח על התעבורה מחוז חיפה מיום 29/5/11 ומיום 23/4/12 לדחות את בקשותיה. ההכרעה בעתירה מחייבת התייחסות לטענות העותרת בדבר פגמים שנפלו בהחלטה ובעיקר הטענה בדבר משוא פנים וניגוד עניינים וכן טענותיה בדבר חוסר סבירות ההחלטה. הואיל ועתירה זו הינה השלישית במספר אפרט בקצרה את ההליכים הקודמים ורק לאחר מכן אדון בטענות נשוא העתירה הנוכחית. רקע והליכים קודמים 2. העותרת הינה, כאמור, חברה המפעילה שירותי מוניות בחיפה ופועלת ממרכז הקניות הידוע כמרכז חורב. בשנת 2004 פנתה העותרת לוועדת תיאום התנועה הפועלת במרחב חיפה ("ועדת תות"ח"), ועדה אשר מהווה גוף ממליץ לרשות התמרור ולמפקח על התעבורה, וביקשה לקבל היתר להפעלת תחנה לאיסוף והורדת נוסעים ברח' פיק"א בצמוד למרכז הקניות. ביום 20/5/04 החליטה ועדת התיאום להמליץ על ניסיון של 3 חודשים, במסגרתם יינתן לעותרת היתר לתחנת מוניות לשתי מוניות בלבד. המלצה זו הובאה בפני המפקח על התעבורה (להלן: "המפקח") שהחליט ביום 30/6/04 לאמצה. ביום 13/7/04 הוצבו על ידי עיריית חיפה התמרורים (ב-58 וב-59) המאפשרים עצירת מונית במקום. בתום תקופת הניסיון החליט המפקח להורות על הסרת התמרורים וביטול תחנת המוניות (להלן: "החלטת הביטול"). 3. על החלטת הביטול הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה (עת"מ 2388/04) אשר נדונה בפני השופט ג' גינת. בית המשפט דחה את העתירה וקבע שההחלטה להסרת התמרורים מצויה במתחם הסבירות ועל כן אין להתערב בה . על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 3197/05). ביום 19/7/06 ניתן פסק הדין בערעור. בית המשפט העליון מצא שההחלטה מצויה במתחם הסבירות וכי לעותרת אין זכות מוקנית להמשיך ולהפעיל את תחנת המוניות. עם זאת, קבע בית המשפט כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטה. עוד ציין בית המשפט כי הובאו בפניו נתונים על שינויים צפויים בצומת הרחובות הסמוך ועל כן הורה כי בתוך 6 חודשים מתום ביצוע העבודות, יערכו רשות התמרור ועיריית חיפה ביחד עם ועדת התיאום דיון מחדש. עוד צוין כי לעותרת תהא זכות להגיש חוות דעת ולהשמיע טענותיה. 4. ביום 15/5/07 התכנסה לראשונה ועדת התיאום לדון בהסדרי התנועה בצומת בעקבות העבודות שבוצעו. ביום 11/7/07 נשמעו טיעוני העותרת וכן נשמעו עמדות המומחים מטעמה. בסופו של יום החליטה הוועדה שלא להמליץ על הקמת תחנת מוניות. פניות העותרת לשינוי ההמלצה נדחו והמפקח החליט שלא ליתן היתר להקמת תחנת המוניות (החלטה מיום 28/4/08). 5. על החלטה זו של המפקח הוגשה עתירה נוספת שנדונה בפני כב' השופטת ב' בר-זיו (עת"מ 536/08). ביום 11/2/2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט אשר הורה על ביטול ההחלטה והחזרת הדיון בבקשת ההיתר לבדיקה מחודשת. בית המשפט ציין כי נמצאו פגמים בהליך קבלת ההחלטה. בין אלו נמצא כי המפקח לא הפעיל שיקול דעת עצמאי אלא סמך על הוועדה המייעצת (ועדת תות"ח); נקבע שההחלטה לא נומקה כראוי וכן נמצא פסול במעורבותו של פרופ' דורון בלשה בדיוני הוועדה. צוין כי פרופ' בלשה שימש בעבר כמנכ"ל חברת "יפה נוף" שעסקה בביצוע העבודות בצומת וכי דעתו כנגד הקמת התחנה גובשה כבר בתפקידו הקודם. 6. בעקבות פסק דין זה החלו מגעים בין הצדדים לקראת דיון מחודש בבקשה. בסופו של יום נערכה ישיבה אצל המפקח אשר בה הוצגו טיעוני הצדדים. בין היתר הוצגה חוות דעתו של מר מהלאל, המומחה מטעם העותרים, נשמעה עמדת חברת יפה נוף ונשמעה עמדת משטרת ישראל. ביום 29/5/11 ניתנה החלטת המפקח לדחות את הבקשה (נספח "א" לעתירה). בהחלטתו ציין כי "תנאי הגאומטריה הקיימים בדרך אינם מאפשרים להפעיל תחנת מוניות כמבוקש". המפקח הדגיש כי בקטע הדרך ברח' פיק"א, בו מבקשת העותרת להקים את התחנה, מצוי מקבץ של תחנות אוטובוס. המפקח ציין כי "הפעלת תחנת המוניות בתוך המרחב המשותף עם תחנת האוטובוס תגרום להפרעות בזרימת התנועה, בטיחותה וגם לא תאפשר המתנה בטוחה להולכי הרגל וזרימה חופשית, על המדרכה, של הולכי רגל ונוסעים". 7. על החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית. בעתירה העלתה העותרת טענות שונות בקשר לפגמים בהליך ובמיוחד טענה כי המשיב והעירייה הפרו את חובותיהם לעריכת שימוע ראוי. נטען כי לאחר שהעותרת הגישה חוות דעת היא הועברה לתגובת הגורמים השונים אולם לעותרת לא ניתן לעיין בתגובות אלו ולא ניתנה אפשרות להשיב עליהן. עוד נטען כי בהחלטת המפקח אין התייחסות עניינית לחוות הדעת מטעם העותרת וכי ההחלטה ניתנה ללא הנמקה מספקת. העותרת טענה גם כי לאור השינויים התחבורתיים בצומת, ופתיחת מנהרות הכרמל ששינתה את עומסי התנועה, הרי שהחלטת המפקח הייתה בלתי סבירה. 8. לאחר שנערך דיון בעתירה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ייערך דיון מחודש שבו יישמעו טענות כל המומחים, הן המומחים מטעם העותרת והן מומחי הגורמים האחרים. כן הוסכם כי המפגש יתועד וכי בעקבותיו תינתן החלטה משלימה של המפקח (ראו הודעה מיום 24/10/11). 9. בהתאם למוסכם נערך דיון כאמור ונשמעו הטענות השונות. ביום 23/4/12 ניתנה החלטתו המחודשת של המפקח (נספח "א" לטיעון המשלים) אשר שב ודחה את בקשת העותרת. המפקח פירט בהחלטתו את נימוקיו ושב וחזר על קביעתו כי "מיקום תחנה בנקודה הגיאומטרית המוצעת על ידכם אינו אפשרי מכיוון שאינו עולה עם סטנדרטים בטיחותיים ותחבורתיים". המפקח התייחס גם להצעת העותרת להקים "מרחבים משותפים" לאוטובוסים ומוניות וציין כי מרחבים שכאלו אסורים על פי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (תקנה 76(ב)). כן ציין כי באותם מקרים שבהם אושרו מרחבים משותפים שכאלו הרי שהתנאים הפיסיים באותם מקומות היו שונים. לגישתו במקום המוצע "לא ניתן לקיים תחנת מוניות נפרדת בעלת גבולות מוגדרים, ברורים ולא משותפים עם תחנת האוטובוס". המפקח שב וחזר על הסיכונים הבטיחותיים לנוסעים והולכי רגל וכן על החשש מעומסי התחבורה והפרעה לתנועה. המפקח התייחס גם לפתיחת מנהרות הכרמל והדגיש כי על אף השינוי בהיקף התנועה הרי שעדיין מדובר ב"צומת תנועה עמוס מאוד" (להלן: "ההחלטה המשלימה"). הטענות 10. בעקבות ההחלטה המשלימה הוגשו על ידי העותרת טיעונים משלימים. הטענה המרכזית שמעלה העותרת הינה כי בדיון שנערך השתתף גם פרופ' בלשה, כיועץ למשרד התחבורה. פרופ' בלשה, אשר שימש בעבר כמנכ"ל חברת יפה נוף, קבע דעה נחרצת כנגד הקמת תחנת המוניות כבר בשנת 2005 ועל כן, כך נטען, שיתופו כיועץ מעלה חשש למשוא פנים. העותרת סבורה כי פרופ' בלשה, שהיה מנכ"ל אחד הגופים המתנגדים לבקשתה, נגוע בניגוד עניינים המצדיק את פסילת ההחלטה. העותרת טוענת גם כי ההחלטה אינה סבירה וכי אין כל מניעה לאפשר שילוב תחנת מוניות בצד תחנת האוטובוס במקום. העותרת חוזרת על טענותיה כי במקומות אחרים ברחבי העיר נמצאו פתרונות לשילוב תחנות מוניות עם תחנות אוטובוס. העותרת סומכת טענותיה גם על חוות הדעת מטעמה. 11. משרד התחבורה מצידו טוען כי לאחר כל הדיונים הרבים נשמעו טענותיה של העותרת במלואן. המפגש האחרון בו נשמעו טענות המומחים השונים מיצה את מלוא זכותה של העותרת להישמע. לעניין מעורבותו של פרופ' בלשה נטען כי העותרת איחרה את המועד להעלאת הטענה. העותרת לא אמרה דבר במהלך הדיון שנערך ביום 22/12/11 ולא מחתה על השתתפותו. גם לאחר הדיון לא העלתה כל טענה והמתינה לקבלת ההחלטה. לפיכך, כך נטען, מנועה העותרת מהעלאת הטענות כעת. עוד נטען כי פרופ' בלשה שימש רק כיועץ וכי הגורם המקצועי - המפקח, מר מריאן ברוק, הוא שקיבל את ההחלטה לאחר שמיעת עמדות הצדדים השונים. לבסוף נטען כי פרופ' בלשה אינו משמש יותר בתפקיד מנכ"ל חברת יפה נוף אלא מועסק כיועץ במשרד התחבורה. מכל מקום לא מדובר בניגוד עניינים כלשהו שהרי פרופ' בלשה רק הביע, גם בעבר, דעה מקצועית. המשיבה סבורה כי ההחלטה למנוע הקמת תחנת מוניות בסמוך לצומת חורב הינה החלטה סבירה ומושתתת על נימוקים עניינים ומקצועיים. דיון והכרעה 12. כפי שיפורט להלן הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות וכי אין מקום להתערב בהחלטתו של המפקח. בפתח הדיון נזכיר את ההלכה המושרשת היטב בפסיקה ולפיה לא ישים עצמו בית המשפט במקומה של הרשות המינהלית. בית המשפט הדן בעתירה כנגד החלטת הרשות בוחן רק אם ההחלטה עומדת בכללי המשפט המינהלי; האם נשמרו כללי הצדק הטבעי; האם הגורם המחליט פעל בגדר סמכותו; האם ההחלטה מבוססת על שיקולים מקצועיים; והאם ההחלטה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות (ראו בג"צ 1024/00 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נח(6) 673 (2004) וכן עע"מ 9057/09 איגנר נ' השמורה בע"מ (ניתן ביום 20/10/2010). בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות ואינו שוקל במקומה את השיקולים המקצועיים למיניהם (ראו עע"מ 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז מרכז (ניתן ביום 29/6/2009); עע"מ 6937/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון נ' שטרית (ניתן ביום 19/2/2013); עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז ירושלים (ניתן ביום 24/11/05)). סבירות ההחלטה 13. כפי שתואר לעיל בהרחבה, בקשת העותרת להקמת תחנת מוניות נבחנה פעמים רבות על ידי הרשויות השונות. בתחילה נערך ניסוי לתקופה מוגבלת ולאחר מכן נבחנו הטענות שוב ושוב. ראינו כי במהלך השנים נפלו פגמים בהחלטות הרשות המוסמכת, פגמים שבעקבותיהם הוחזר הדיון לבחינה מחודשת. עם זאת, מעולם לא נקבע כי החלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות או שאינה מידתית. דומני כי גם כעת לא השכילה העותרת להצביע על פגם בהחלטה לגופה. החלטת המפקח הינה מנומקת ומפורטת. בהחלטה ניתן למצוא הסברים מניחים את הדעת לקשיים התחבורתיים והבטיחותיים שעשויים להתעורר אם הבקשה תאושר. בחוות הדעת שהגישה העותרת אין די לסתור הערכות מקצועיות אלו. 14. גם ללא חוות דעת, דומה שכל העובר בצומת מרכז חורב מודע לעומסי התנועה במקום. מדובר בצומת מרכזי המצוי על ציר הכרמל ועוברים בו מידי יום רכבים רבים, פרטיים וציבוריים, וכן עוברים במקום עוברי אורח והולכי רגל רבים. הדבר מחייב את הרשויות לתכנן היטב את הסדרי התנועה במקום לרבות מיקומן של תחנות הסעה למיניהן. 15. הצעת העותרת להקמת מרחבים משותפים למוניות ואוטובוסים אינה נראית, על פני הדברים, כפתרון מעשי במקום כה עמוס וכאשר לא ניתן להפריד בין מקומות עצירת האוטובוס ומקומות לעצירת המוניות. קל לשער מה תהא המשמעות של מונית המעלה או מורידה נוסעים בתוך תחנת האוטובוס ובכך מעכבת את כניסת האוטובוסים לתחנה (יש לזכור כי במקום עוברים קווי אוטובוס רבים). אוטובוס שיתעכב מחוץ לתחנה וימתין למונית שתצא ממנה, עלול לחסום נתיבי תנועה וליצור עומסים כבדים במקום. יתרה מזו, קיים חשש שציבור הנוסעים הממתינים במקום ירדו לכביש על מנת להגיע לאוטובוס (או במקרה ההפוך למונית) והדבר יהווה סיכון ממשי לביטחונם - והכל באחד הצמתים העמוסים ביותר בעיר. 16. צריך לזכור גם כי בחניון של מרכז הקניות הסמוך מצויה תחנה של העותרת. תחנת מוניות זו הוקמה כדי לספק את צרכי הנוסעים ואין כל קושי כיום, במיוחד בשים לב לאמצעי התקשורת הרבים, להפגיש בין נוסע מעוניין למונית החונה בחניון הסמוך. 17. עוד נזכיר כי לפי הצעת העותרת יהיה צורך להגביל את מספר המוניות שיעצרו בתחנה - עד שתי מוניות- אכיפת הגבלה שכזו תחייב הימצאותם של שוטרים ופקחים בכל שעות היממה. אין הצדקה לקבוע תחנה שמראש ידוע כי תחייב פיקוח ונקיטת אמצעי אכיפה, כאשר ניתן לספק את השירות באופן יעיל גם ללא הקמת תחנה במקום. 18. גם הטענה כי במקומות אחרים ברחבי העיר אושרו מרחבים משותפים אינה יכולה להועיל לעותרת. כל אתר להקמת תחנת מוניות צריך להיבחן על פי נסיבותיו המיוחדות, היקף הנוסעים הצפוי, מספר האוטובוסים העוברים במקום ועוצרים בתחנה, עומסי התחבורה, השטח המוקצה לתחנה, אפשרות ההפרדה בין המוניות לאוטובוסים וכדומה. ניגוד עניינים 19. גם הטענה בעניין מעורבותו של פרופ' בלשה אינה מצדיקה התערבות בהחלטתו של המפקח. ראשית, נזכיר כי המפקח הינו גורם מקצועי שהפעיל שיקול דעת עצמאי. פרופ' בלשה לא שימש כיועץ תחבורה בלעדי אלא רק כאחד היועצים שהביעו את עמדתם בפני הגורם המקצועי המחליט. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 22/12/11 ניתן ללמוד כי הובעו דעות של גורמים רבים; החל מגורמי העירייה, רשות החניה, מחלקת התנועה בעירייה, מהנדסת תנועה מטעם משטרת ישראל וגורמים יועצים לעותרת עצמה. בדיון נשמעו דעותיהם של מומחי העותרת בהרחבה. מעורבות פרופ' בלשה בדיון הייתה פחותה בהרבה ממעורבותם של הגורמים האחרים. שנית כפי שאפרט להלן, אין כל פסול במעורבותו של פרופ' בלשה. אין חולק כי הכלל האוסר על רשות מינהלית להימצא במצב של ניגוד עניינים חל גם על יועצים מקצועיים לרשות (ראו ד' ברק -ארז משפט מינהלי כרך א' 553 (2010); בג"צ 5734/98 עזריאל נ' ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, פ"ד נג(2) 8 (1999); עע"מ 3030/03 לב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, באר שבע, פ"ד נט(1) 851 (2004)). עם זאת, בדרך כלל מדובר בניגוד עניינים שבין האינטרס הציבורי שעליו מופקד בעל התפקיד לבין אינטרסים אחרים שלו, בין אם מדובר באינטרס אישי או אינטרס מוסדי (ברק-ארז לעיל עמ' 530). הכלל האוסר ניגוד עניינים נועד למנוע מצב שבו בעל הסמכות ישקול שיקולים הנובעים ממחויבויות אחרות שלו (ראו בג"צ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הביטחון פ"ד לז(2) 505 (1982); בג"צ 5575/94 מהדרין בע"מ נ' ממשלת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, פ"ד מט(3) 133 (1995); בר"מ 4443/03 עיריית חולון נ' רשות שדות התעופה בישראל (ניתן ביום 17/7/11)). 20. יחד עם זאת, לטיבו של ניגוד העניינים עשויה להיות השפעה על השאלה האם הופר האיסור והאם יש מקום לבטל את החלטת הרשות. כאשר המחויבות האחרת של בעל התפקיד אינה אישית אלא נובעת מתפקיד ציבורי/שלטוני אחר יש צורך במבחנים שונים מאלו המשמשים אותנו בבדיקת ניגוד עניינים אישי. בהתאם, כאשר האינטרס האחר הינו אינטרס נוגד שנועד לקדם תכליות שלטוניות אחרות, לקדם אינטרסים ציבוריים מנוגדים, יהיה מקום להחיל את האיסור (ראו בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח תקוה נ' מועצת עיריית פתח תקוה, פ"ד לד(2) 566, 571 (1979)). עם זאת, כאשר אין ניגוד בין התפקידים השלטוניים השונים, וכאשר שני התפקידים נועדו לקדם אותם אינטרסים ציבוריים, אין די בתפקידיו הכפולים של בעל הסמכות כדי לפסול אותו מלהחליט בעניין (ראו בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד(1) 409 (1990); בג"צ 7767/07 אסרף נ' שר הפנים (ניתן ביום 27/3/08)). 21. יתרה מזו, גם אם גורם מייעץ מצוי בניגוד עניינים בין תפקידיו השונים, הדבר אינו מחייב פסילה. הדבר מותנה בטיבה של ההחלטה שהתקבלה על ידי הגורם שקיבל את הייעוץ, במידת ההשפעה שהייתה ליועץ על קבלת ההחלטה, בעוצמת ניגוד העניינים ועוד (ראו בג"צ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז הצפון, פ"ד מז(3) 741 (1993), עע"מ 3030/03 הנ"ל). 22. העותרת אינה טוענת כי פרופ' בלשה מצוי בניגוד עניינים אישי. אין גם טענה כי הוא ממלא או מילא בעבר תפקיד שנועד לקדם אינטרסים מנוגדים לתפקידו הנוכחי כיועץ למפקח. פרופ' בלשה שימש בעבר כמנכ"ל חברת יפה נוף תחבורה ותשתיות בע"מ, שהיא חברה עירונית בבעלות ובשליטת עיריית חיפה ועוסקת בתכנון פיתוח וביצוע פרויקטים תחבורתיים ברחבי העיר (ראו תצהירו של פרופ' בלשה שסומן נספח ה-1 לטיעון המשלים מטעם העותרת). עמדתו ה"נחרצת" של פרופ' בלשה לא הובעה לצורך קידום אינטרס שלטוני נוגד אלא להיפך, האינטרס הציבורי בשמו הביע פרופ' בלשה עמדתו בעבר זהה לאינטרס הציבורי הנוכחי. בתפקידו כמנכ"ל חברת יפה נוף, שאמונה על תכנון פרויקטים תחבורתיים, הביע פרופ' בלשה את עמדתו ביחס לקשיים התחבורתיים שיגרמו כתוצאה מהקמת התחנה. עמדתו של פרופ' בלשה בעבר, כמו גם כעת, מבוססת על כישוריו ומומחיותו בתחום התחבורה. עמדתו זו לא נועדה לקדם כל אינטרס זר לאינטרס הציבורי שאמור לשמש בסיס להחלטת המפקח. לחברת יפה נוף אין ולא היה כל אינטרס מנוגד לעותרת. עמדת חברת יפה נוף כמוה כהבעת עמדה של גורמי התחבורה בעיר. 23. בפסק דינה של השופטת בר-זיו בעת"מ 536/08 אין די כדי לבסס את טענת ניגוד העניינים בו מצוי, על פי הנטען, פרופ' בלשה כעת. השופטת בר-זיו הביעה רק עמדה לכאורית בדבר הימצאותו של פרופ' בלשה בניגוד עניינים בעת מתן המלצה בוועדת תות"ח בעת שמילא תפקיד בחברת יפה נוף. אולם, לא הביעה כל דעה לגבי פעילותו האישית לשמש כיועץ. 24. כך או כך ואפילו היה פסול כלשהו בקבלת ייעוץ ממר בלשה, הרי שלייעוץ זה הייתה השפעה מועטה על מתן ההחלטה. עמדת פרופ' בלשה לא הייתה עמדה יחידה אלא עמדתו הייתה חלק מעמדת כל גורמי התחבורה בעירייה ובמשטרה. רון סוקול 25. על כל אלו יש להוסיף ולהזכיר כי מי שמבקש לטעון כי קיים חשש לניגוד עניינים של ממלא תפקיד או יועץ, אינו יכול לנצור את טענותיו בלבו ולהמתין עד קבלת החלטה בעניינו. מי שסבור כי קיים פגם בהליך, כדוגמת ניגוד עניינים, צריך לפרוש את טענותיו מיד עם התגלותו של אותו פגם (ראו רע"א 7191/11 אורגד ח.ש.ן. בע"מ נ' משב הנדסת קירור ומיזוג אוויר בע"מ (ניתן ביום 14/12/11); רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ. בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (ניתן ביום 13/11/12); בג"צ 1622/00 יואב יצחק נ' נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק, פ"ד נד' (2) 54 (2000); . בענייננו ישבה העותרת בשב ואל תעשה והמתינה לקבלת ההחלטה. רק כשהתברר לה שבקשתה נדחתה נזכרה לטעון כי קיים ניגוד עניינים בין תפקידו של פרופ' בלשה כיועץ לבין תפקידיו בעבר. על כן גם מטעם זה דין הטענה להידחות. סוף דבר 26. בשים לב לכל האמור אין כל מקום להתערב בהחלטת המפקח. ההחלטה מבוססת על שיקול דעת מקצועי של המפקח, מעוגנת בנתונים עובדתיים ולא רק שאינה חורגת ממתחם הסבירות אלא דומה שזוהי ההחלטה הסבירה ביותר בנסיבות המקרה. לעותרת תחנת מוניות בחניון הסמוך ודומה שדי בכך כדי להבטיח מתן שירות ראוי לציבור הנוסעים ולהבטיח תעסוקה ראויה לעותרת. 27. על כן, הנני דוחה את העתירה. העותרת תשלם למשיב - משרד התחבורה - הוצאות בסך של 25,000 ₪. מונית