הטסת כלב לישראל אל על

דוגמא לפסק דין בנושא הטסת כלב לישראל אל על: התובע ורעייתו טסו לגרמניה להביא ארצה שני כלבי ענק במשקל 90 ק"ג כל אחד. התובע בנה כלובי ענק במידות חיצוניות של 80 ס"מ X 115 ס"מ X 160 ס"מ. כלובים אלו לא יכלו להיכנס למטוס בו השתמשה הנתבעת 1 בנמל התעופה ממנו היה אמור להמריא התובע ארצה. על כן התעכב התובע בגרמניה מס' ימים. בתביעה זו תובע התובע את הוצאותיו בגין השהייה הנוספת בגרמניה ופיצויים בגין עגמת נפש. כללי: בעלי הדין: 1. התובע, אדם המנהל אורח חיים דתי, ביצע הזמנת כרטיסי טיסה בקו ישראל - ברלין וחזרה בנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2. 2. הנתבעת 1 היא חברה למתן שירותי תעופה והובלה. 3. הנתבעת 2 היא סוכנות נסיעות המשמשת כמתווכת בין נוסעים לספקי תיירות שונים. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 4. ביום 2.3.11 הזמינו התובע ורעייתו דרך אתר האינטרנט של הנתבעת 2, שני כרטיסי טיסה אצל נתבעת 1, בקו ישראל - ברלין וחזרה. עוד באותו היום, נשלח אליהם בדואר אלקטרוני אישור ביצוע הזמנה מאת נתבעת 1 בשעה 21:56. מאישור ביצוע ההזמנה עולה כי ההמראה לברלין תוכננה ליום 6.4.11 שעה 17:30 והחזרה ארצה תוכננה ליום 13.4.11 שעה 22:05 שעון ברלין. 5. באותו היום בשעה 22:42 קיבלו התובע ורעייתו מעובד הנתבעת 2 מר יוסי יאשי (להלן- "מר יאשי") אישור בדואר אלקטקוני לכך שההזמנה אושרה. באישור הופיעו פרטי הטיסות וסוג המטוס '737-800 Boeing' .עוד באותו יום שלח התובע למר יאשי הודעה בדבר שמה השני של רעייתו המופיע בדרכונה ומר יאשי השיב שהוא הזין הערה במחשבי הנתבעת 1 אודות השם השני. 6. ביום 7.3.11 שלח התובע למר יאשי דואר אלקטרוני; "דברתי אתכם לגבי הטסה בחזרה של שני כלבי ענק בתוך כלובי הטסה המשקל הכולל שלהם עם הכלובים יהיה בסביבות 160 ק"ג אני צריך לדעת מראש שיש לי אישור מאל על אני מביא את כלובי ההטסה אני צריך לדעת אם יש תנאים מסויימים של חברת אל על אני מטיס את הכלבים מברלין לישראל מחכה לתשובתך אילן." בהודעת תגובה מיום 8.3.11 השיב מר יאשי שהעניין בטיפול והוא יעדכן בהקדם. 7. ביום 9.3.11 שלח התובע בדואר אלקטרוני הודעה נוספת למר יאשי ובה שאל האם יש אפשרות לאחסן הכלובים בשדה התעופה, ואם לא, האם יסכימו בבית המלון להכנסת כלובים "כאלה גדולים" למלון או לחדר. מר יאשי השיב בהודעה חוזרת שהעניין יטופל בהקדם. 8. ביום 13.4.11 המועד שתוכנן לטיסה חזרה ארצה, התייצבו התובע ואשתו בשדה התעופה בברלין, אך נציג הנתבעת 1 הודיע להם כי אין אפשרות להטיס את הכלבים, שכן הכלובים אינם יכולים להיכנס למטוסים בהם משתמשת הנתבעת 1 בנמל תעופה זה. 9. אשת התובע עלתה על הטיסה כמתוכנן, אך התובע נותר בברלין עם הכלבים. 10. לאחר שיחות עם סוכני הנתבעת 2 נרשם התובע לטיסה שאמורה להמריא ארצה ביום 14.4.11 שעה 23:00 מפרנקפורט לנמל התעופה בן גוריון, אך לא הספיק להגיע לטיסה. התובע הועבר לטיסה חלופית, גם היא מפרנקפורט לנמל התעופה בן גוריון שתוכננה ליום 16.4.11 שעה 23:10, אולם ביום זה התובע לא עלה על הטיסה כיוון שנאמר לו על ידי פקיד הקבלה בשדה התעופה כי מאוחר מדי. סוכני הנתבעת 1 רשמו את התובע לטיסת אל על שתצא למחרת ביום ראשון 17.4.11 בשעה 14:30 מפרנקפורט לנתב"ג והתובע וכלביו שבו ארצה בטיסה זו. טענות הצדדים: 11. לטענת התובע על הנתבעות לפצותו בסך של 40,000 ₪ מהסיבות כדלקמן; מטרת הנסיעה הייתה הבאת הכלבים ארצה. הנתבעות עודכנו בדבר מידות הכלובים ומשקל הכלבים ובהזמנה נכתבה הערה בדבר חזרתו של התובע ארצה עם שני כלבי ענק בכלובי הטסה; הנתבע ערך שיחות טלפוניות רבות מול נציגי הנתבעות בהן מסר פרטי הכלובים והכלבים; ביום 13.4.11 יום טיסת החזרה ארצה מברלין, מנהל המשמרת ונציג הנתבעת 1 הסביר להם בגילוי לב כי הטסת כלובים בגודל שאושר על ידי נציגי הנתבעות אפשרי רק במטוסי בואינג 767 וכי מנמל התעופה בברלין יוצאות טיסות רק במטוסי בואינג 737; התובע ורעייתו הקטינו הנזקים בכך שרעייתו שבה ארצה והוא בלבד נשאר בגרמניה עם הכלבים; הנתבעות לא דאגו לתובע וכלביו במהלך הימים הבאים ועד לטיסת החזרה; התובע עודכן כי נרשם לטיסה שיוצאת מפרנקפורט לנתב"ג בשעה 23:00 רק בשעות אחר הצהריים ומבלי שניתנה לו אפשרות להספיק ולהגיע לפרנקפורט הנמצאת במרחק 6 שעות נסיעה; התובע הועבר לטיסת הנתבעת 1 היוצאת מפרנקפורט במוצ"ש ביום 16.4.11 בשעה 23:10. הוא הודיע מראש לנציגי הנתבעות כי הוא שומר שבת ובאפשרותו להגיע לנמל התעופה רק בשעה 21:30 מבית המלון בו מצא מקום ללון והפנסיון בו שיכן את כלביו, סוכן הנסיעות "רונן" ציין שלא תהיה בעיה, נרשמה הערה אודות האיחור ונאמר לו כי מנהל אל על בפרנקפורט ימתין אישית להגעתם והוא יסייע בהליכי קליטת הכלבים וכי "טינה" האחראית על המטענים , מיודעת אף היא וממתינה לסייע לתובע בעניין העמסת הכלובים. למרות הבטחות נציגי הנתבעת והתייצבות התובע לשדה התעופה במועד שסוכם, אף גורם אחראי לא התייצב לסייע לו. התובע המתין זמן רב, ופקיד הקבלה לא מצא את ההזמנה במחשב ולאחר שאיתר ההזמנה, הודיע לתובע כי אין באפשרותו לעלות על הטיסה כיוון שכבר מאוחר מידי. לאחר טלפונים רבים מנהל אל על בפרנקפורט אישר העלאת התובע על הטיסה, אך ביטל החלטתו ברגע האחרון; התובע נאלץ לערוך שיחות טלפון רבות נוספות לסוכנים בארץ ובחו"ל שהתנצלו ולא הבינו איך קרה הדבר, והתובע נרשם לטיסה ביום 17.4.11. אף איש לא דאג ולא הציע פתרון לתובע וכלביו והוא נאלץ להישאר בנמל התעופה כ-16 שעות צמא, עייף ורעב, כשהוא לן על הספסלים כחסר בית וללא סידור לכלביו, כשאין באפשרותו להשאיר הכלבים ללא השגחה ולרכוש לו ולהם מזון ושתייה; התובע נאלץ להיעדר מתפקידו, לקחת ימי חופשה נוספים חלף ימי חופשה מתוכננים אחרים וננזף עקב ההיעדרות הלא מתוכננת מתפקידו על ידי מפקדיו; לתובע נגרמו הוצאות חריגות מיום 13.4.11 עד יום 17.4.11 בסך 12,900 ₪ בגין לינה בבתי מלון, פנסיון לכלבים, תובלה, שיחות טלפון, הפסד ימי חופשה ומזון. לתובע נגרמה עגמת נפש רבה שהוערכה בסכום של 27,100 ₪; על הנתבעות לשלם לתובע בגין נזקיו עקב רשלנותם והפרת חובה חקוקה, כמו כן בעניין חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בפעולותיה כלפיו. 12. לטענת הנתבעת 1 יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאותיה מהסיבות כדלקמן; התובע לא הודיע מראש לנתבעת 1 ולא תיאם עימה האפשרות להטיס כלובים במימדים של 80 ס"מ X 115 ס"מ X 160 ס"מ; הנתבעת לא נתנה אישור להטסת הכלובים משדה התעופה בברלין ולא ידעה את מימדי הענק של הכלובים; הנתבעת לא רשמה התובע לטיסה ביום 14.4.11 והתובע לא צירף כל ראיה לכך; התובע החמיץ את הטיסה שתוכננה ליום 16.4.11 מאחר והגיע במחדלו, באיחור לדלפקי הבידוק; דלפקי הבידוק היו פתוחים בין השעות 20:10 ועד 22:40 ועד מועד זה התובע לא התייצב לטיסה. איחור זה מהווה הפרת התנאי המופיע בסעיף 10 לתנאי החוזה וקובע כי על נוסע להתייצב לא פחות מ-180 דקות קודם למועד ההמראה המתוכנן של הטיסה; "רונן" סוכן הנסיעות אשר לטענת התובע הבטיח הבטחות שונות הוא נציג הנתבעת 2; על פי הכללים המקובלים בגין הטסת הכלובים מפרנקפורט היה התובע צריך לשלם סך של 3,000$, לפיכך אם יקבע בית המשפט כי יש לפצות התובע בסכום כלשהו יש לקזז סכום זה; הוצאות התובע המתוארות בכתב התביעה נמוכות מהסכום שהיה עליו לשלם בעבור הטסת הכלובים; הנתבעת 1 הציעה לתובע פיצוי הוגן מתוך גישה שירותית וכדי למנוע התדיינות מיותרת, אך התובע דחה ההצעה; אין היא נושאת באחריות כלשהי לנזקים הנטענים והמוכחשים. 13. לטענת הנתבעת 2 יש לדחות התביעה במלואה כנגדה ולחייב התובע בהוצאותיה מהסיבות כדלקמן; היעדר יריבות; היא לא מספקת בעצמה את שירותי התיירות או אחראית על ביצועם והיא משמשת כמתווכת בין נוסעים לספקי תיירות שונים. במקרה הנוכחי הנתבעת 1 היא האחראית על ההובלה האווירית של התובע ומטענו. ועל פי סעיף 19 לאמנת ורשה היא האחראית לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלת נוסעים, כבודה או טובין; תפקידה הוא לבצע את הזמנת הנוסעים ולקבל את כל האישורים להזמנה, להעביר לנוסעים את מסמכי הנסיעה ולהעביר לספקי השירותים את התמורה בגינם, בניכוי עמלת סוכן כמקובל כפי שנעשה במקרה הנוכחי; כל התנהלות התובע הן לבקשת ההזמנה ולאישורה בפועל לפי דרישות התובע והן כאשר הביא טענותיו אודות אירועי כתב התביעה התנהלו ישירות מול נציגי הנתבעת 1, ולנתבעת 2 אין כל יד ורגל לאירועים המתוארים בכתב התביעה. ולכן על הנתבעת 1 לשאת באחריות לנזקים המוכחשים ככל שהם נגרמו; ביום 8.3.11 יצר התובע קשר עם הנתבעת וביקש לברר פרטים בעניין הטסת כלבים בטיסת החזרה מהיעד, אך מאחר ומדובר בפרטים שאינם בידיעת הנתבעת הפנתה הנתבעת את התובע ישירות אל הנתבעת 1; התובע רכש באמצעותה רק את כרטיסי הטיסה בעבורו ובעבור רעייתו, והנתבעת העבירה לו את כל האישורים הנדרשים לכך. את שירות הטסת הכלבים רכש התובע ישירות מהנתבעת 1. העדויות: 14. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ורעייתו הגב' הדס מייזלס. 15. גב' מייזלס הגישה עדות ראשית ונחקרה על תצהירה. מעדותה עולה כדלקמן: היא נכחה במעמד הזמנת הכרטיסים, הייתה עדה לתכתובות הדואר האלקטרוני ולחלק מהשיחות שערך בעלה עם נציגי הנתבעות ובהן מסר את פרטי הכלובים והכלבים לרבות מידות הכלובים. היא העידה כי לאחר ששבה ארצה לבדה ערכה שיחות טלפון רבות עם נציגי הנתבעת 2 וכי באחת הפעמים הועלתה נציגת הנתבעת 2 לשיחה ואמרה שקיבלה את הפרטים והעבירה אותם לנתבעת 1 ומאותו רגע התנהלו השיחות רק עם נציגי הנתבעת 1; סוכן הנסיעות "רונן" היה נציג הנתבעת 1. לטענתה נציג הנתבעת 1 הודה בפניה כי מדובר בטעות שלהם וכי כספי הפיצוי כבר כאן; אינה יכולה להציג את האישור שקיבלו להטסת הכלבים והכלובים מאחר וחלק מהשיחות נערכו בטלפון מול נציגי הנתבעות; היא ובעלה דתיים שומרי שבת וכי ביום 16.4.11 השבת בגרמניה יצאה בשעה 21:00. נציגי הנתבעת 1 בקשו שהתובע יתייצב בשדה התעופה בשעה 21:00. בירור שערכו העלה שלא היה מקום בטיסה שלאחר מכן ארצה. הודיעה לסוכן אודות הבעיה שהתובע יוכל לצאת מבית המלון בפרנקפורט רק בשעה 21:00 ולכן יאחר. הנציג אמר שלא תהיה בעיה, והוא ירשום הערה על איחור. הם דיברו גם עם מנהל של הנתבעת 1 שיקבל את התובע עת יגיע באיחור ו"טינה" תעזור בנושא העמסת הציוד; העידה כי לא ידוע לה כי הטסת הכלבים והכלובים אמורה הייתה לעלות כ-3,000 $; 16. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מעדותו עולה כדלקמן: זו פעם ראשונה שהוא מבצע הזמנה של כלבים מחו"ל והטסתם לארץ; הוא הבין שעליו לשלם לנתבעת 2 בגין המשקל העודף, ולכן הודיע מראש שהוא מביא כלבים וכלובים במשקל ומידות מסוימים. מעבר להזמנה ערך שיחות טלפון והתכתבויות בנושא אך מידות הכלוב המדויקות נמסרו טלפונית; את האישור להטסת הכלבים קיבל ממר יאשי טלפונית ואם היו מביאים את הקלטת השיחות היה ניתן לשמוע זאת. יחד עם זאת פנה לנתבעת 1 כדי לוודא שהם קיבלו את ההזמנה מהנתבעת 2 וגם בנתבעת 1 אמרו לו במפורש טלפונית שהערה נרשמה והוא קיבל אישור ובנתבעת 1 יודעים על כך שהוא חוזר עם הכלובים הללו אך הוא לא זוכר את שמות הנציגים עימם שוחח; התובע לא זכר כי שוחח עם נציגת הנתבעת 2 בשם אירה. ולדבריו פנה לנתבעת 1 כדי לוודא שהם קיבלו את ההזמנה מהנתבעת 2; במהלך הימים בהם שהה בברלין שוחח עימו נציג הנתבעת 1 וניסה לסייע לו; ביום 16.4.11 הגיע לדלפק הבידוק 21:30 השעה שאושרה לו כפי שאשתו אמרה לו ובשעה 21:36 שוחחה עימו בטלפון רעייתו; בגין הטסת הכלובים שילם את הסכום 208 יורו שכן זהו הסכום שהנתבעת 1 דרשה ממנו, ולא ידוע לו כי הדבר היה אמור לעלות 3,000$ והוא לא יודע לפי איזה חישוב. 17. מטעם הנתבעת 1 העידה הגב' דניאל נוף, נציגת קשרי לקוחות בנתבעת 1. מעדותה עולה כדלקמן: לא נכחה באירוע ולא הייתה חלק מהנושא דנן בזמנו. יחד עם זאת העידה שהנתבעים טופלו בתחנת ברלין, אך לפני כן לא טופלו ולא הייתה שיחה מוקדמת עם הנוסע בעניין גודל הכלובים. כי בגין משקל עודף היה על התובע לשלם בין 17-30 $ לכל ק"ג עודף ממשקל 20 ק"ג. לדבריה, הפיצוי שהציעה הנתבעת 1 לתובע הוצע רק מטעמי שימור לקוחות ומתוך הבנה כי הוא השתרך 4 ימים עם הכלבים. לדבריה לא כל השיחות מוקלטות, והנתבעת 1 עברה מערכת למערכת הקלטה אחרת, והקלטה יכולה להישמר עד חודשיים אולי קצת יותר; לדעתה מסמך הPNR מסודר באופן כרונולוגי, אך אין היא יכולה לומר בוודאות כי היא לא מומחית בהזמנות. היא הסכימה כי הודע לנתבעת 1 משקל הכלבים והדבר נכתב בדו"ח הPNR אך לא על גודל הכלובים, וכי הם ידעו מראש שהולכים להגיע כלבים ואף הורו להדליק החימום בתא המטען, אך ה-90 ק"ג שדווחו לגבי הכלבים לא אומר דבר לגבי גודל הכלובים; אין בנתבעת 1 נוהל ברור שמוכר לה על פיו יש לקבל הבהרות או מידע נוסף לגבי גודל או כל דבר אחר הקשור באותה כבודה. הנתבעת 1 מטיסה כלבים בכלובים מידי יום אך כאן דובר על כלובים בגודל לא סטנדרטי אשר נועדו מראש לכלבים מהסוג הזה, וכי זה משהו שהם לא יכלו לצפות לו מראש כי זה לא כלוב רגיל גדול; יש אפשרות לראות מי כתב את ההודעה בדו"ח הPNR אך לא מעבר לכך, ולא ניתן לדעת מדו"ח ה-PNR אם התובע פנה ישירות לנתבעת 1; אינה מכירה באופן אישי נציג בשם "רונן" או נציגה בשם "טניה", אך ייתכן וישנם נציגים כאלה. לצורך הכנת התצהיר לא ביררה אם יש עובדים בשמות אלו הנתבעת 1, אלא התכתבו עם התחנה ומייצג הנתבעת 1 בגרמניה. העדיפו שלא להביא לעדות את מנהל הנתבעת 1 בגרמניה מאחר וזה ייצור בעיות טכניות, ועלות הבאת מנהל התחנה לעדות בארץ עולה ממון רב; לא ניתן לדעת עם מי שוחחה רעיית התובע בחב' אל על בטרם חזרתו של התובע ארצה, מאחר ולא נשלחה כל הודעת דואר אלקטרוני כפניה מקדימה למחלקת שירות לקוחות כמקובל, בה הם מתבקשים לעזור ללקוח מסוים. 18. מטעם הנתבעת 2 העידו גב' קורודצקי יפעת והגב' אירנה סליוז. 19. גב' קורודצקי מנהלת מח' קשרי לקוחות והמחלקה המשפטית בנתבעת 2 הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה שכנגד. מעדותה עולה כדלקמן: הסוכנים של הנתבעת 2 לא מבינים בדברים הקשורים להטסת כלובים וכלבים, ונתנה את פרשונותה לתשובותיו של מר יאשי; כאשר נשאלה אם במקרים כאלה האחריות מוטלת רק על חברת התעופה השיבה כי זה תלוי מה עשה סוכן הנסיעות מול הלקוח. והעידה כי באופן עקרוני כאשר מדובר בדברים שחורגים מהנורמה וגדר הסטנדרט, הם פונים אל חברת התעופה מקבלים את המידע ומעבירים אותו ללקוח, אך הדרך הטובה ביותר היא להפנות את הלקוח לחברת התעופה. לדבריה בעת ההזמנה באתר לא דובר על הכלבים והיא רואה כי ביום 7.3.11 בעקבות שיחה של אירנה, הם התחילו לדבר עם הנתבעת 1 בעניין זה, וכי זה תואם את שיחת התובע עם מחלקת האפטר סייל שלהם; אם וכאשר יש ללקוח בקשות חריגות שלא נאמרו בעת ביצוע ההזמנה, יש לסוכן הנסיעות חובה להתנהל מול הספק על מנת לעזור לו ולטפל בבקשותיו, וכך הם עשו במקרה זה; הם ידעו אודות הכלבים 6-7 ימים לאחר ביצוע ההזמנה, והם דיברו עם חברת אל על שאלו מה צריך לעשות והעבירו את המידע לתובע. לאחר שעומתה עם הצהרתה שכל התנהלות התובע ורעייתו בעניין זה הייתה ישירות מול הנתבעת 1 השיבה כי הם הפנו אותו לנתבעת 1 לאחר שקיבל את כל המידע מהם, אך אז תיקנה תשובתה ואמרה כי התנהלות הלקוח הייתה כולה ישירות בין הלקוח לנתבעת 1, וזאת מאחר ויוסי לאחר שאמר לתובע שהעניין יטופל בהקדם, העביר את העניין למחלקה הרלוונטית לאירנה, אשר התנהלה מול הנתבעת 1 והפנתה את התובע להמשיך ולהתנהל מול הנתבעת 1; תפקיד הנתבעת 2 להודיע ללקוח אם בקשתו החריגה אושרה או לא, אך גב' סליוז במקרה זה אמרה לתובע כי הם לא יכולים לעזור לו ולהמשיך לסייע לו ולא יכולים לאשר לו את הבקשה; מר יאשי עדיין עובד באיסתא ואף נמצא במהלך עדותה באיסתא, אך הוא לא צירף תצהיר כיוון שאין רלוונטיות לתביעה. 20. גב' סליוז הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה שכנגד. מעדותה עולה שסיפרה למר יאשי אודות המקרה והיא אינה יודעת אם הוא ידע על כך לפני כן. היא אישרה כי התובע פנה אליהם טלפונית וביקש להעביר 2 כלבים במשקל חריג ושהיא לא יודעת אם מר יאשי העביר את ההערה אודות הכלבים לנתבעת 1 או מה הוא אמר או עשה. אך היא בעקבות השיחה הטלפונית על הלקוח פנתה לנתבעת 1 וביררה והיא קיבלה מידע כללי ולפיו כמו בכל הזמנה יש לשלם בגין משקל חורג 150$ על כל 50 קילו ו-5$ על כל קילו נוסף וכי יש צורך באישור וטרינרי. את המידע העבירה ללקוח. מאחר ונציגי הנתבעת 1 הציעו לה להפנות הלקוח ישירות אליהם, אמרה לו לעשות כן. כמו כן היא אישרה כי תפקידה הוא להודיע ללקוח הזמנתו ובקשותיו המיוחדות אושרו. כל טיפול זה נעשה טלפונית, כי היא לא נוהגת להתכתב עם לקוחות, אך יש להם שיחות מוקלטות. לטענתה, התובע שאל אודות הכלבים אך לא אודות הכלובים. הסיכומים: 21. בסיכומיו טען התובע כי הנתבעות נמנעו מהבאת ראיות אשר יכלו לחזק ולתמוך בגרסתן, ובהם העובדים אשר הזינו נתונים בדוח הPNR מטעם הנתבעת, עדים אשר נכחו בזמן אמת בהשתלשלות העניינים והיו מעורבים בה מטעם הנתבעת 1 והנתבעת 2. הנתבעות נמנעו הנתבעות להשמיע הקלטות של שיחות. הנתבעת 1 הרחיבה חזית שינתה גרסתה שבכתב ההגנה והעלתה טענת הודאה והדחה בכך שבכתב התביעה הכחישה כי קיבלה כל מידע מוקדם לעניין גודל ומשקל הכלבים אך מעדות הגב' נוף עלה כי הטסת הכלבים ומשקלם הייתה ידועה אך לא גודל הכלובים. 22. בסיכומיה טענה הנתבעת 1 כי התביעה נגדה חסרת בסיס, מכיוון שהתובע לא מסר לאל על את מימדי הכלובים, ולא הציג ראיה לכך שמסר זאת או שקיבל אישור לכך. הכלובים היו גדולים ולא נכנסו דרך דלת המטוס בברלין, והדבר היחיד שידעה הנתבעת הוא את משקל הכלבים. לו הנתבעת הייתה יודעת את גודל הכלובים, הייתה מודיעה לתובע שאין אפשרות להטיס אותם דרך נמל התעופה בברלין. לטענתה, התובע נמנע מהצגת ראיה לכך שהוא עצמו היה מודע לגודל הכלובים מראש. ככל שהתובע אכן הודיע לנתבעת 2 את מידות הכלובים, היא לא העבירה אותם לנתבעת 1. לכן האחריות לנזקי התובע, ככל שנגרמו, יוטלו על הנתבעת 2, אשר באחריותה היה להודיע לתובע אם אושרה בקשתו או לא. הנתבעת נמנעה מלהעיד את מר יאשי ולצרף תמלול והקלטות השיחות שגב' סליוז אשר טיפלה גם היא בעניין מול הלקוח ואל על אישרה כי הן קיימות. דו"ח הPNR הוא רשומה מוסדית. לטענתה התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו, והנתבעת 1 לא הפרה חוזה כלפי התובע או עוולה כלפיו. הנתבע הודה כי איחר לטיסת יום 16.4.11, והוא התעקש להגיע לטיסה זו ולא להזמין טיסה מאוחרת יותר מאוחר. ערב החג התקרב וכבר נגמרו לו ימי החופשה שלקח. התובע לא דאג לקבל אישור לכבודה המיוחדת, ולפיכך הוא אחראי במחדליו לנזקיו, והוא לא עשה דבר להקטינם. מכל סכום שתחויב לשלם לתובע, יש לקזז סך של 3,000$ המהווים עלות הטסת הכלובים והכלבים ואשר לא נגבו מהתובע. 23. בסיכומיה טענה הנתבעת 2 גם היא כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, לא צירף ראיות הקשורות לידיעתו מראש למידות הכלובים ולא ביקש לזמן לעדות את מר יאשי, למרות שידע כי הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעמו ודבר זה פועל לרעתו. לטענתה, הקשר הישיר של התובע בקשר לכלבים ולכלובים היה עם הנתבעת 1. גרסת התובע כי ווידא עם הנתבעת 1 כי היא מודעת להטסת הכלבים, ניתקה הקשר הסיבתי בינה לבין האירועים הנטענים, ויוצר היעדר יריבות כלפיה. ככל והיו ליקויים בשירות שקיבל התובע, הם באחריות הנתבעת 1. דיון ומסקנות: שאלת האחריות: אחריות הנתבעת 2: 24. מהעדויות עולה שהנתבעת 2 הפנתה את התובע לנתבעת 1 עקב בקשתו המיוחדת להטסת הכלבים, ונוצר קשר ישיר בין התובע לבין הנתבעת 1. פרטי הטסת הכלבים סוכמה בין התובע לבין הנתבעת 1 באופן ישיר. על כן, הנתבעת 2 יצאה ידי חובתה לאחר שהתובע והנתבעת 1 יצרו קשר ישיר להטסת הכליבם. 25. לאור זאת, סבור איני שאין לנתבעת 2 כל אחריות שהיא לאי הטסת הכלבים ארצה, ויש לדחות את התביעה כנגדה. אחריות הנתבעת 1: 26. הנתבעת 1 לא זימנה לעדות את נציגיה שהזינו ההערות בדו"ח הPNR, לא העידה אדם אשר ידע להסביר כיצד לקרוא את הדו"ח ואת הנציגים והעובדים שהיו מעורבים ישירות בעניין. גם בהנחה שאקבל טענתה בעניין אי שמירת הקלטות השיחות מעבר לחודשיים, הרי התובע פנה אל הנתבעת 1 כחודש לאחר חזרתו ארצה, ועם פנייה זו היה על הנתבעת 1 לשמור את הקלטות השיחות עד לגמר הטיפול בתלונת התובע. מחדלים אלו של הנתבעת 1 פועלים כנגדה, שכן הלכה היא כי כאשר בעל דין אינו מביא ראיה שיכולה להיות לטובתו, פועל דבר זה כנגדו. ראה בענין זה את ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ. מתתיהו פ"ד מה(4),651,658; ע"א 55/89 קופל נ. טלקאר פ"ד מד(4) 595,602; ע"א 27/91 קבלו נ. ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1) 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. רוזנברג ואח' פ"(ד מז(2) 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ. חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 385. 27. סבור אני שיש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 1 בשאלת האחריות מהסיבות כדלקמן: עדות רעייתו אשר הייתה עדה לחלק מהשיחות, וקיימה חלקן בעצמה;. התכתבויות הדוא"ל עם מר יאשי תומכות בגרסת התובע ויש בהן התייחסות לכלבים, לכלובים ולגודל הכלובים החריג; בדו"ח הPNR נכתבו הערות אשר קשורות להבאת הכלבים ומשקלם בסמוך להערה בדבר שמה הנוסף של רעיית התובע, אשר נרשמה ככל הנראה סמוך ליום 6.3.11 בו כתב מר יאשי לתובע כי הזין הערה במחשבי אל על אודות שמה של רעייתו; הימנעות הנתבעת 1 מלהביא ראיות אשר יתמכו או יחזקו גרסתה, כך שלמעשה גרסתה אלה נותרו ללא תימוכין. כך, העדה מטעם הנתבעת 1 העידה כי לא נכחה באירוע ולא הייתה חלק מהנושא ואינה בקיאה בקריאת דו"ח הPNR ולפיכך עדותה לא מעלה ולא מורידה; עדותה של גב' סליוז תומכת בגרסת התובע וממנה עולה כי נציגי אל על אמרו לה שיש לשלם עבור הכלבים בגין משקל חורג 150$ על כל 50 קילו ו-5$ על כל קילו נוסף כמו בכל הזמנה, ויש צורך באישור וטרינרי. היא אישרה כי תפקידה הוא להודיע ללקוח הזמנתו ובקשותיו המיוחדות אושרו, והעידה כי הכל נעשה טלפונית וכי אינה נוהגת להתכתב עם לקוחותיה. 28. מאחר והעדפתי את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 1, סבור אני שהנתבעת 1 הפרה את החוזה שנכרת בינה לבין התובע, ולכן אחראית לפצותו בגין נזקיו. שאלת הנזק: 29. לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות חריגות מיום 13.4.11 ועד יום 17.4.11 כדלקמן; תשלום לאיש חב"ד שסייע לתובע להעמיס הכלבים והכלובים בחזרה ולהסיעם למלון- 80 יורו, 400 ₪; - לינה ביום 13.4.11 95 יורו, 481.85 ₪; - לינה ביום 14.4.11 92.2 יורו, 467.65 ₪; - לינה בימים 15-16.4.11 92 יורו, 466.63 ₪; - תשלום עבור מזון 120 יורו, 600 ₪; - השכרת רכב מיום 13.4.11-16.4.11 753 יורו, 3850 ₪; - דלק 120 יורו, 600 ₪; - פנסיון לכלבים 256 יורו, 1280 ₪; - תשלום עבור שיחות טלפון 1,753 ₪; - פיצוי בגין 4 ימי חופשה 3,000 ₪; - פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 27,100 ₪. 30. התובע הגיש לתיק בית המשפט תלוש משכורת, אך בתלוש המשכורת לא רשום שהתובע אכן לקח ימי חופשה כלשהם, ומהי עלות ימי חופשה אלו. התובע גם לא המציא אישור ממעבידו שהימים בהם שהה בגרמניה בעל כרחו, אכן הופחתו ממכסת ימי החופשה להם היה זכאי. על כן, אין לפסוק לתובע כל פיצוי שהוא בגין ימי חופשה. 31. התובע צירף פירוט שיחות וחשבון טלפון ע"ס כולל של 593 ₪ מתוכם חלק מהחיובים הינם חיובים שוטפים וחלקם בעבור שיחות לחו"ל ושיחות מקומיות מחו"ל. סבור אני שיש לאמוד הנזק בעבור השיחות שנגרמו מחו"ל בעבור תקופה זו בסך של 150 ₪. 32. התובע צירף קבלות בגין הוצאותיו בסך 1,408.2 יורו אשר הינם 6,951 ₪, לפי שער היורו מיום 14.4.11. 33. לתובע אכן נגרמה עגמת נפש, אך התובע מפריז בסכום הפיצוי בגין עגמת נפש אותו תבע. אני מעריך את עגמת הנפש אשר ניכר כי נגרמה לתובע בשל הטלטלה, שיחות הטלפון המרובות, חוסר הוודאות, הנזקים האחרים, והעובדה ששהה בשדה התעופה שעות מרובות עם כלביו בחוסר נוחות בשל מחדלי הנתבעת 1 בסך של 5,000 ₪. 34. אני דוחה את טענת הנתבעת 1 לקיזוז סך של 3,000$ בגין עלות הטסת הכלבים שלא נגבתה מהתובע. זאת מאחר והתובע שילם את הסכום שהתבקש לשלם. סכום הקיזוז לא הוכח כתעריף שהיה לגבותו, ולא ניתנה כל סיבה מספקת לכך שאם זה הסכום שהייתה הנתבעת 1 גובה באותה עת על משקל עודף, מדוע לא גבתה סכום זה. עדותה של גב' סליוז מחלישה עוד יותר טענה זו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל על הנתבעת 1 לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 7,101 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (31.7.11) ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. על התובע לשלם לנתבעת 2 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהבעלי חייםכלבתעופה