דוגמא לפסק דין בנושא החזר הוצאות עורך דין: מבוא בפניי תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות עבור טיפולו המשפטי של התובע, עורך דין במקצועו, בתיקים השייכים לנתבעת. בהחלטה מיום 12.01.12 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה, פסק הדין יינתן לפי סיכומים בכתב ובהסתמך על כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו, במידה ולא יושג הסדר פשרה בין הצדדים. טיעוני התובע לטענת התובע, נכרת הסכם שכר טרחה בינו לבין הנתבעת, לפיו, התובע יעניק לנתבעת שירותים משפטיים שונים בתיקי הוצל"פ, לשם גביית חובות התושבים המתגוררים באזור שיפוטה, באמצעות הגשת שטרות ופסקי דין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. שכר הטרחה המוסכם בין הצדדים, לטענת התובע, הינו שכר טרחת עורך דין שנפסק על ידי בית המשפט בהליך אזרחי, בנוסף לשכר טרחה שנקבע בגין הגשת פסק דין או שטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. עוד סוכם כי התובע יהא זכאי לקזז את שכר טרחתו והוצאותיו מכל פיקדון שיתקבל מגביית החובות בתיקים אחרים של הנתבעת. לטענת התובע, חלק מן התיקים אשר הועברו לטיפולו היו תיקים אשר עו"ד סאמי עבאדי החל לטפל בהם, ולבקשת הנתבעת, הועברו לטיפולו של התובע על ידי עו"ד עבאדי, לפי הסכם בכתב שנכרת בינו לבין עו"ד סאמי עבאדי, להעברת תיקים אלה, תמורת סך של 97,650 ₪, ששילם התובע לעו"ד סאמי עבאדי, כאשר עו"ד עבאדי, לפי תצהירו שהוגש מטעם התובע, הוא יידע את הנתבעת אודות הסכם זה, וזו הסכימה לכך, ואף ציין כי הוא מוסמך להעביר את הטיפול בתיקים לכל עורך דין אחר, בהתאם ליפויי הכוח מטעם הנתבעת. יתרה מכך, פעמים רבות ולבקשת הנתבעת, עוכבו ההליכים נגד החייבים או בוטלו תוך מתן הוראה לסגירת תיק ההוצל"פ, וכתוצאה מכך, אופס בתיקים האלה החוב בהוצאה לפועל, לרבות שכר טרחת עורך הדין וההוצאות שנלוו לתיק, זאת, תוך הבטחה של הנתבעת לתובע כי היא תכסה את שכר טרחתו והוצאותיו. לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הסכם שכר הטרחה שנכרת ביניהם, בכך שלא שלמה לו את שכר טרחתו והוצאותיו, כפי שהתחייבה בפניו, ולפיכך, הוא זכאי לאכיפתו של ההסכם. טיעוני הנתבעת לטענת הנתבעת, היא לא הזמינה כל שירות משפטי מהתובע, ובספריה לא קיים כל הסכם, מסמך או הזמנת עבודה בין הצדדים, מטעם מחלקת הגזברות. לטענתה, בתור רשות מקומית, היא מחויבת לקיים נוהלי עבודה בעת ביצוע התקשרות עם ספקים או נותני שירות, והנוהל מעוגן בצו המועצות המקומיות. בהתאם לסעיף 193 לצו המועצות המקומיות, כך, שמי שמוסמך על פי דין לחתום על התחייבות כספית או התקשרות עם נותני שירות הינם יו"ר הרשות, גזברה והחשב המלווה, אשר הינם מורשי החתימה של הרשות, וכל התחייבות אשר אינה חתומה על ידם, אינה ברת תוקף. לטענתה, חלק מהטיפול בתביעות הנתבעת לגביית חובות התושבים והגשת שטרות ופסקי דין לגבייה, הועבר לטיפולו הבלעדי של עו"ד סאמי עבאדי, ולא היה כל הסכם התקשרות, החתום על ידי מורשי החתימה הנ"ל, בין הנתבעת לבין התובע, בעניין העברת הייצוג והטיפול מעו"ד סאמי עבאדי לטיפולו של התובע והיא ידעה על ההסכם שבין התובע לבין עו"ד סאמי עבאדי אך לאחר הגשת התביעה שבפנינו, והיא לא קיבלה כל הודעה מטעם התובע בעניין טיפולו בתיקים של הנתבעת וכן לא קיבלה דפי חשבון בגין התשלומים שבוצעו, כנטען, במסגרת התיקים שהיו בטיפולו. לטענת הנתבעת, בבדיקה שערך ב"כ הנתבעת, אשר הוציא את רשימת 52 תיקי ההוצל"פ הסגורים והפתוחים שהיו בטיפולו של התובע, התברר כי התובע "גבה סכומים אדירים ושלשל לכיסו, וכל אשר העביר למועצה הינו סך של כ- 582 ₪ מתוך 144,359 ₪", ובהתאם לכך, מעלה הנתבעת בסיכומיה טענת קיזוז של הסכומים הנ"ל. אשר ליתר תיקי ההוצל"פ שהתובע טען לגביהם כי היו בטיפולו ונסגרו על ידו בהוראת הנתבעת, התברר לנתבעת, לאחר בדיקה כי, כל התיקים הנ"ל בוערו או נגנזו, והתובע לא העביר בגינם לקופת הנתבעת ולו אגורה אחת, ועוד, לפחות שישה תיקים נסגרו בטרם החל התובע לטפל בהם, ולגבי חלקם של התיקים נשוא התובענה, חלה עליהם התיישנות, ואין לתובע כל זכות לתבוע בגינם, שכן תביעתו הוגשה רק בחודש אפריל 2010. זאת ועוד, לאחר קבלת המכתב מאת התובע מיום 29.07.07, זומן התובע למשרדי הנתבעת באמצעות בא כוחה לצורך ברור הנושא והתובע ציין כי מדובר בהרבה תיקים וכי יש צורך בהכנת רשימה, לתיקים שבטיפולו. בהמשך, לאחר קבלת המכתב מאת התובע מיום 28.12.09, פנתה הנתבעת לתובע באמצעות בא כוחה וציינה בפניו כי בטרם תשיב עניינית לטענותיו, עליו להעביר לידיה רשימה מפורטת של מספרי התיקים ושמות החייבים נגדם ננקטו, כביכול על ידי התובע, הליכי הוצל"פ, כולל סכומי החוב הנטענים בכל תיק ותיק, וכן פרוט הפעולות שבוצעו על ידו, כנטען, בכל התיקים, לרבות גביית כספים על חשבון החוב, אך התובע לא הגיב התובע למכתב ולא הציג את שנדרש ממנו, עד היום. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח אלו תיקים פתח בהתאם לייפוי הכוח החסר אשר היה בידיו, ומעבר לכך, פעולותיו של מנהל מחלקת הגבייה, לרבות התחייבויותיו הנטענות כלפי התובע, באשר לשישה תיקים, אינם חוקיות, שכן מנהל מחלקת הגבייה אינו מוסמך להתחייב בשם הרשות ולא הייתה לו כל סמכות להעביר תיקים אלה לטיפולו של התובע. דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים לכך שבין הנתבעת לבין עו"ד סאמי עבאדי ( להלן - "עו"ד עבאדי" ), נכרת הסכם, לפיו, שכרה הנתבעת את שירותיו של זה לייצגה בהליכי גבייה ותיקי הוצל"פ כנגד חייבים, והתחייבה לשלם לעו"ד עבאדי שכר טרחה כנגד שירות משפטי. כן מוסכם בין הצדדים כי בין התובע, עו"ד במקצועו, לבין הנתבעת, לא נכרת הסכם בכתב לטיפול משפטי של התובע בתיקיה של הנתבעת כנגד אחרים, בין במקומו של עו"ד עבאדי, בתיקים בהם החל זה לטפל בהם, ובין בתיקים אחרים. לעניין זה, רלבנטית הוראת סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות, התשי"א 1950, הקובעת כי: " חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה לא יחייבוה, אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה..." לפי ההוראה הנ"ל, הסכם יחייב רשות מקומית שעה שהוא מקיים את דרישת הצורה, הכוללת שלושה שני יסודות: ההסכם הוא בכתב, ונושא חותמת המועצה המקומית וחתימות ראש המועצה וגזברה. דרישת הצורה הנ"ל הינה דרישה מהותית, אשר נועדה להבטיח כי כספי הציבור יושקעו כדין ע"י המועצה המקומית, תוך הפעלת בקרה אובייקטיבית ומקצועית, ע"י אישור של ראש המועצה והגזבר לדבר ההסכם או ההתחייבות, שהרי, שני גורמים אלה הינם נציגי המועצה המקצועיים האחראים על היבטים הכלכליים והכספיים של המועצה. דרישת הכתב טומנת בחובה המטרה כי בטרם ייחתם הסכם עם לקוח, תינתן הדעת לכל רכיבי הסכם זה והשלכותיו, וכי הסכם כזה, הכולל התחייבות כספית של המועצה, לא ייעשה בצורה פזיזה, רשלנית, אלא לאחר בחינה מקצועית משולבת של ראש המועצה וגזברה, שתיעשה בטרם יחתמו על ההסכם. כך נקבע על ידי בית המשפט העליון, ברע"א 10565/07: " בפרשת בית הרכב נקבע כי דרישת הצורה שבסעיף 203 לפקודת העיריות הינה דרישה מהותית. מסקנה זו התבססה על שני אדנים: האחד הוא לשון הסעיף הקובע כי הסכמים שיש בהם התחייבות כספית לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם הגורמים המנויים בסעיף. השני הוא תכלית דרישת הצורה שבסעיף כפי שפורשה בפסיקה, והיא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי הציבור". ( רע"א 10565/07 עיריית עיר הכרמל נ. עו"ד כמאל, ). עוד נקבע שם: " דרישת הצורה המהותית בפקודת העיריות ( ובהתאם גם בצו המועצות המקומיות ) הינה מחייבת, וכאשר אינה מתקיימת, החוזה בלתי חוקי ובטל ". כלומר, הסכם בין מועצה מקומית לבין צד אחר, שאינו מקיים אחר דרישת הצורה שבסעיף 193 לצו הנ"ל, הינו הסכם בלתי חוקי, ובהתאם, ולפי סעיף 30 לחוק החוזים, הוא הסכם בטל. בצד זאת, קובע בית המשפט העליון כי, על הסכם בטל, כאמור, בשל אי חוקיותו, לרבות הסכם שאינו עונה על דרישת הצורה בסעיף 193 לצו הנ"ל או בסעיף 203 לפקודת העיריות, חלה הוראת סעיפים 31 לחוק החוזים, המורה כי: " הוראות סעיפים 19 ו- 20 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו ". לפי זאת, בית המשפט רשאי להחיל על חוזה בלתי חוקי, שהינו חוזה בטל, את דוקטרינת הבטלות היחסית, במידה ונכון וצודק, בנסיבות העניין, לעשות כן, ולהורות לאחד הצדדים בהסכם זה לקיים את חיובו, כולו או חלקו, במידה והצד האחר קיים את חלקו בהסכם. לעניין החלת דוקטרינת הבטלות היחסית, ראוי לציין את דברי בית המשפט בע"א 2444/03, לפיהם: " הגיון הדברים שבבסיס ההלכות שצוטטו מחייב גם שלילה של חיוב כספי על יסוד תיאוריה של עשיית עושר ולא במשפט בהסתמך על טענת מנע או השתק כלפי הרשות הציבורית. אם ניתן היה לקבל טענות חלופיות אלה, הרי בכל מקרה שטענה חוזית כנגד המועצה המקומית תיכשל, מכיוון שלא נעשה חוזה, תתקבל התביעה על בסיס חלופה והמטרה של מתן תוקף להתקשרות רק אם זו נעשית בדרך שקבע המחוקק, תיכשל לחלוטין ". ( ע"א 2444/03 מועצה מקומית אור עקיבא נ. שיריון שיווק דלתות ). היינו, בית המשפט לא ייעתר לטענה, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום כספי לטוען לכך, מכוח עילה אחרת, לרבות לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, במידה ונקבע כי ההסכם שנכרת בין הרשות המקומית לבין צד אחר בלתי חוקי, ובהתאם, בטל. במידה ובית המשפט מצא נכון וצודק, בנסיבות העניין, לחייב את המועצה כנגד חיוב שהצד האחר קיים לטובת המועצה, יפעל לפי הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, על ידי הוראה להשיב כספים ששולמו, או להורות על קיום חיוב כנגד חיוב שבוצע, כולו או חלקו. יחד עם זאת, יש לנהוג לפי הכלל, הקובע כי בהעדר הדרישה הצורנית הנ"ל, על כל רכיביה, כאמור בהוראת סעיף 193 לצו הנ"ל, אין תוקף מחייב להסכם שבין המועצה לבין אחר. לאחר עיון, וכפי שיפורט להלן, לא הוכח כי בין הנתבעת לבין התובע נכרת הסכם כלשהוא, בין בכתב ובין בעל פה, ואף לא הסכם בלתי חוקי, כזה שאינו מקיים אחר הוראת סעיף 193 לצו הנ"ל, ולכן, אין בסיס לטענה כי יש לחייב את הנתבעת, מכוח הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, לקיים את חיובה לפי ההסכם, כנגד חיוב שהתובע, לפי הנטען קיים אותו לזכותה. שוכנעתי כי ההסכם היחיד נכרת בין התובע לבין עו"ד עבאדי, להעברת הטיפול בתיקיה של הנתבעת מעו"ד עבאדי לתובע, תמורת סכום שהתובע שילם לעו"ד עבאדי, לפי הסכם זה, כאשר הנתבעת, הלקוח של עו"ד עבאדי, בתיקים אלה, איננה צד להסכם זה, ולא הוכח כי גורמיה המקצועיים, ראש המועצה וגזברה, ידעו על הסכם זה והסכימו לו. אכן, בית המשפט המחוזי, בע"א ( חיפה ) 3624/06 עו"ד זכי כמאל נגד מועצה מקומית עוספיה, ( פסק דין שאושר ע"י בית המשפט העליון, בתיק ברע"א 10565/07 ) קיבל את ערעורו של התובע, עו"ד זכי כמאל, והורה לחייב את הנתבעת, מועצה מקומית עוספיה, לשלם לתובע שכר טרחה בגין טיפולו של זה במספר תיקים השייכים לה, לאחר שהוכח כי בין שני הצדדים, התובע והנתבעת שם, נכרת הסכם, ואף שנקבע כי הסכם זה בלתי חוקי, משלא קיים אחר דרישת הצורה סעיף 193 לצו הנ"ל. בית המשפט נהג שם לפי הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, בקובעו כי צודק ונכון, בנסיבות העניין, לחייב את הנתבעת לקיים את חיובה לפי ההסכם, שעה שהתובע קיים את חלקו לפי ההסכם הבלתי חוקי, משסיפק טיפול וייצוג משפטיים לנתבעת ולתושביה, למשך שנתיים. בית המשפט קבע כי הצדדים לא הסכימו, במסגרת ההסכם הבלתי חוקי, על שכר טרחה מוגדר, ומשכך, חייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה ראוי, לפי הערכת בית המשפט. לאחר עיון, מצאתי כי נסיבות המקרה הנ"ל אינן דומות לעניינו של התובע שבפניי, משלא הוכחו נסיבות אשר הוכחו בעניין הנ"ל ואשר הצדיקו כי בית המשפט המחוזי יפעיל את סמכותו לפי הוראת סעיף 31 לחוק החוזים, ולהורות לנתבעת לקיים את חיובה לפי ההסכם. שכן, בית המשפט המחוזי קבע, בפרשה הנ"ל, את הממצאים הבאים: התובע פעל רבות וממושכות בכל הנוגע לאירועים ואף עדכן את המועצה בפעולות אלה ביום 12/7/00, הנתבעת. המועצה המקומית, הייתה זו שפנתה לתובע על מנת שייצג אותה ואת תושביה בפרשה נשוא התביעה שם. לא מדובר בפעולות ראשוניות שהופסקו, אלא בפעולה שוטפת לאורך שנתיים בעניין אותה פרשה. הוכח כי נכרת הסכם בין הצדדים שם למתן שירות של ייצוג ע"י התובע, אף שלא הוסכם על שכר טרחה מסוים. הוגש פרוטוקול ישיבה של המועצה, בה נכחו ראש המועצה, סגנו, ממלא מקומו, 7 חברי המועצה וכן התובע, שהוגדר שם כיועץ המשפטי של המועצה לעניין הפרשה עצמה, ובפרוטוקול זה צוין כי מטרת הישיבה, בין היתר, לקבוע מה הוא שכר הטרחה בתיק ולקבל עדכון באשר לשלב בו נמצא התיק. וממלא המקום התייחס, בפרוטוקול הישיבה הנ"ל, לתפקידו של עורך הדין, בניהול הפרשה שם, וראש המועצה הסביר שם כי התובע הוזמן על מנת למסור פרטים על טיפולו ועל הדרך שיש ללכת בה. התובע ציין לפרוטוקול הישיבה כי הוא קיבל את יפויי הכוח בשל חשיבות העניין והיבטיו. גזברית המועצה חתמה, להוראת ראש המועצה, על הוראת תשלום בלתי חוזרת אל בנק אוצר השלטון המקומי לטובת עורך הדין, התובע שם. על רקע מכלול הנסיבות הנ"ל בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הוכח קיומו של חוזה בין התובע לבין המועצה. וכך ציין שם: " לטעמי, התנהגות הצדדים - פעולתו של עורך הדין, כולל סקירת פעולתו וסקירת המצב בפני המועצה בישיבתה מ - 12.7.00 ולא בידיעה שנושא שכרו לא הוסדר עד תום, העובדה שהמועצה או נציגיה לא עצרו מבעדו ולא ביקשוהו, לאורך כל התקופה, להפסיק לפעול, מלמדים על קיומו של הסכם למתן טיפול משפטי בשכר. לטעמי הוכח במידה מספקת בראיות שהובאו כי הגורם שהתקשר עם עורך הדין היא המועצה...המועצה היא מי שקיבלה את הדיווח, היא מי שקיימה את הקשר עם עורך הדין ( בין במלואה ובין ע"י נציגיה ), והיא הינה מי שביקשה להסתייע בועד לענין תשלום שכר עורך הדין ". בית המשפט קבע כי המדובר בהסכם לא חוקי, משלא קיים אחר הדרישה של הוראת סעיף 193 לצו הנ"ל, והחיל את הוראות סעיף 31 לחוק החוזים הכללי, בקובעו כי על הנתבעת לקיים את חיובה, כנגד החיוב של התובע שבוצע. לאחר עיון בטענות הצדדים שבפניי, בכתבי הטענות, בתצהיריהם ובסיכומיהם, על נספחיהם, מצאתי כי אף אחת מהנסיבות המהותיות הנ"ל, שהוכחו בעניין זכי כמאל נ. עיריית הכרמל, בע"א 3624/06 לעיל, לא הוכח כי התקיימה בעניינו של התובע שבפניי, ולא הוכח כי בין התובע לבין הנתבעת שבפניי נכרת הסכם כלשהוא. אנמק: אין מחלוקת כי הנתבעת לא פנתה, ע"י מי מנציגיה, אל התובע, על מנת שזה ייצגה בתיקים נשוא התביעה. אין חולק כי בין התובע לבין הנתבעת לא נכרת הסכם בכתב. התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לכך כי לא דאג כי ייערך בינו לבין הנתבעת הסכם בכתב, הנושא חותמת הנתבעת וחתימות ראשה וגזברה. יש לציין, לעניין זה, כי התובע ועו"ד עבאדי חתמו על הסכם בכתב ( ראה תצהירו של עו"ד עבאדי, וכן נספח א' לתצהיר התובע ), לפיו, קיבל התובע מאת עו"ד עבאדי את כל התיקים המנויים ברשימה המצורפת להסכם זה, על מנת לטפל בהם, בהליכי ההוצל"פ, ותמורת זאת שילם התובע לעו"ד עבאדי סך של 97,650 ₪. אין כל הסבר סביר לכך כי התובע, אשר קיבל על עצמו, לפי ההסכם הנ"ל, לייצג את הנתבעת במקומו של עו"ד עבאדי, לא ערך הסכם בכתב עם הנתבעת, להסדיר את קבלת ייצוגו לנתבעת, בתיקים נשוא ההסכם שבינו לבין עו"ד עבאדי. התובע מבקש להסתמך על יפויי כוח הנושא חותמת של הנתבעת וחתימה אחת ( נספח א' לתצהיר התובע ). לא מצאתי במסמך זה ראיה המוכיחה כי בין התובע לבין הנתבעת נכרת הסכם, לפיו, שכרה הנתבעת את שירותיו של התובע. ראשית, לא מדובר בהסכם שכר טרחה אלא ביפויי כוח, שאינו מפרט סוג ההליכים ומספר התיקים בהם הסכימה הנתבעת כי התובע ייצג אותה, אינו מפרט כי הנתבעת מסכימה כי התובע ייצג אותה במקומו של עו"ד עבאדי או שמא בנוסף לו, לא מפרט את שכר הטרחה המוסכם בין הצדדים, או מועד ואופן תשלומו של שכר טרחה זה. שנית, מסמך זה נושא חתימה אחת, כאשר לא ברור האם החתימה שעל גביו היא של ראש המועצה או של גזברה או של גורם אחר בה. התובע, שציין כי הנתבעת חתמה לו על יפויי הכוח הנ"ל, נמנע מלנקוב בזהותו של החותם בשם הנתבעת על מסמך זה ( סעיף 4 לתצהירו ). מכל האמור, אין לומר כי מסמך זה הינו הסכם בכתב, שמקיים אחר דרישת הצורה של סעיף 193 לצו הנ"ל. גם הפניות בכתב של מנהל מחלקת גבייה אל התובע ( נספחים ב' - ד' לתצהיר התובע ), אינן הוכחה כי בין הצדדים נכרת הסכם, כאמור, ומכל מקום, אין לראות בפניות אלה הסכם בכתב המקיים אחר דרישת הצורה הנ"ל, משאינו נושא חתימות ראש המועצה וגזברה. המדובר בפניות בעניין תיקים בודדים, ולא בהסכם המסדיר התקשרות בין התובע לבין הנתבעת לייצוגה של זו על ידי התובע בהליכי גבייה של חייבים בתיקים נשוא התובענה. שנית, ראש מחלקת הגבייה איננו הגזבר או ראש המועצה, ולכן, אינו מוסמך לחתום על התקשרות מחייבת של הנתבעת כלפי לקוח, ולכן, מסמך כזה אינו בבחינת חוזה מחייב כלפי הנתבעת. שלישית, גם מסמך זה אינו מוכיח מה שכר הטרחה עליו הוסכם בין התובע לבין הנתבעת, והאם הייתה הסכמה כי זה ישולם לפי התעריף המינימאלי לפי כללי לשכת עורכי הדין או לפי חישוב אחר, מה מועד תשלומו של שכר טרחה זה ואופן התשלום. התובע ועו"ד עבאדי לא טרחו להודיע לנתבעת על העברת ייצוגה בתיקים הנ"ל, מעו"ד עבאדי לתובע, לפי ההסכם שנכרת בין השניים. אציין כי ההסכם שבין התובע לבין עו"ד עבאדי נערך ביום 16/8/2000, כך, שבמשך מספר שנים, מאז כריתת הסכם זה ועד לפנייתו של התובע לנתבעת, בשנת 2007, בדרישה לקבל שכר הטרחה הנטען, לא הודיע התובע לנתבעת כי נכרת בינו לבין עו"ד עבאדי הסכם כאמור, וכי הוא מייצג אותה בתיקים הנ"ל במקום עו"ד עבאדי, שהרי, לא הוגשה כל ראיה להוכיח כי הייתה הודעה כאמור לנתבעת. נוסף, לא הוכח כי התובע או עו"ד עבאדי המציאו לנתבעת, בשלב כלשהוא במשך השנים, העתק ההסכם שנכרת ביניהם, לעניין העברת ייצוג הנתבעת לתובע, שכן, התובע לא הגיש, לראיה מטעמו, כל פנייה בכתב, ממנו או מעו"ד עבאדי אל הנתבעת, אליה מצורף העתק של ההסכם שנכרת ביניהם, שנכרת עוד בשנת 2000. למעלה משבע שנים ייצג התובע, לפי טענתו, את הנתבעת, וחרף זאת לא טרח להמציא לה העתק של ההסכם שנכרת בינו לבין עו"ד עבאדי, ונמנע מלהסדיר את ייצוגו הנטען, בהסכם בכתב בינו לבין הנתבעת. מוסכם הוא כי העברת ייצוגו של לקוח מעו"ד אחד לאחר טעונה הסכמה של הלקוח. לא הוכח כי הנתבעת הסכימה להעברת ייצוגה מעו"ד עבאדי לתובע, לפי ההסכם שנכרת בין עורכי הדין הנ"ל. שכן, התובע לא טרח לקבל את תגובת הנתבעת להעברת הייצוג אליו, לפי הסכם שנכרת בינו לבין עו"ד עבאדי, כאשר הנתבעת איננה צד להסכם זה. על כן, התובע לא יכול להסתמך על ההסכם שבינו לבין עו"ד עבאדי, כהוכחה לקיומו של הסכם בינו לבין הנתבעת. לפי סעיף 6 (א) להסכם שבין התובע לעו"ד עבאדי, נקבע כי: " מוסכם בזאת בין הצדדים כי כל התיקים שפורטו בנספח א' להסכם יועברו לטיפולו של צד ב' ללא יוצא מן הכלל ". כאמור, הנתבעת לא נתנה את הסכמתה להסכמה הנ"ל, משאינה צד להסכם זה. בסעיף 6 (ד) להסכם הסכימו התובע ועו"ד עבאדי כי: " מוסכם עוד כי המועצה המקומית ג'דידה מכר תוכל להסדיר באופן תשלום חובו של החייב ככל שהוא נוגע לקרן החוב...אך בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד וההוצאות, המועצה המקומית איננה רשאית או מוסמכת להתערב בכל צורה שהיא ". התובע ועו"ד עבאדי הטילו על הנתבעת התחייבות, כמתואר, שעה שהנתבעת איננה צד להסכם, ומבלי לקבל הסכמתה או עמדתה להתחייבות זו. לא ברור מתוקף מה אסרו התובע ועו"ד עבאדי על הנתבעת להתערב בעניין שכר הטרחה המגיע ממנה לתובע, עם העברת הייצוג בתיקים הנ"ל מעו"ד עבאדי לתובע, מה גם והנתבעת כלל לא נתנה את הסכמתה לעצם העברת הייצוג, כאמור. אוסיף ואציין כאן כי מלבד אי הוכחת עצם כריתת הסכם, בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בין התובע לבין הנתבעת, לעניין ייצוגה של זו על ידי התובע, התובע לא הוכיח את שכר הטרחה המוסכם או הראוי המגיע לו ממנה, במידה והיה מוכח גיבושו של הסכם בין הצדדים. שכן, התובע לא הוכיח מה טיב הליכי הגבייה בהם נקט במסגרת התיקים נשוא התובענה, היקף הליכים אלה, מה הסכומים שנגבו במסגרת הליכים אלה, מה ההוצאות ששולמו על ידו לשם פתיחת הליכי גבייה כאמור, ומה היקף הסכומים, אם בכלל, שהוא קיבל על חשבון שכר הטרחה, מהסכומים שנגבו. העדר תשתית ראייתית לכל אלה מובילה למסקנה כי לא הייתה כל התקשרות בין הצדדים, אחרת היו ברשות התובע ראיות ללמד על הנתונים הנ"ל, ועל הדיווחים שהיה מוסר לנתבעת, הלקוח, אודות הליכים אלה ותוצאותיהם. הדברים מקבלים משנה חשיבות, לעניין ההכרעה במחלוקת שבפניי, לנוכח ההסכמה שבסעיף 8 להסכם. לפי סעיף זה: " במידה והמועצה המקומית ג'דידה מכר תפעל באחת הדרכים המפורטים להלן אזי צד א' יהיה חייב להשיב לצד ב' את הסכומים שקיבל ממנו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום חתימת הסכם ועד התשלום המלא בפועל, ואלה המקרים: א. המועצה המקומית תחליט לפטר או להפסיק את יצוגו של צד ב' בתיקים הנ"ל ב. המועצה המקומית תתפשר בתיקים הנ"ל שלא על דעתו של צד ב' וצד ב' לא יקבל שכר טרחתו וההוצאות שנגרמו לו בגין ניהול אותו תיק. במקרה זה צד א' יהיה חייב להשיב את אותו הסכום שהיה מגיע לצד ב' אילו הוא המשיך את הטיפול בתיק זאת בצירוף ההוצאות שהיו. ג. ...". כאמור, לא הוכח כי הנתבעת נתנה את הסכמתה להסכמות הנ"ל שבין עו"ד עבאדי לתובע. למעלה מזאת, ההסכמה הנ"ל, לפיה, לתובע יש זכות השבה מאת עו"ד עבאדי, במידה והנתבעת תסיים את ההליכים כנגד אחד החייבים, ללא סיועו של התובע, ולא תשלם לתובע את שכר טרחתו. הסכמה זו, כשלעצמה, מלמדת ומוכיחה כי עו"ד עבאדי והתובע ידעו כי הנתבעת, ע"י גורמיה המוסמכים, שהינם ראש המועצה וגזברה, לא מסכימה להסכם שביניהם או שלא ידעה עליו, וכי ייתכן והיא תגבה את חובותיה בעצמה, ללא קבלת שירות מאת התובע, וכי ייתכן והיא לא תשלם, עקב כך, לתובע כל שכר טרחה. עוד אציין כי התובע ועו"ד עבאדי כלל לא ציינו, בהסכם הנ"ל, כי במידה והנתבעת לא תשלם לתובע שכר טרחה באחד המקרים הנ"ל, והתובע יקבל את שכרו מעו"ד עבאדי, תהיה לעו"ד עבאדי הזכות לחזור ולתבוע שכר זה מהנתבעת. הדבר אך מלמד כי הנתבעת, שאינה צד להסכם זה, איננה חייבת בחוב כלשהוא כלפי התובע, בעקבות העברת הייצוג אליו. ועוד, ראוי לבחון את נספח ה' לתצהיר התובע. המדובר בדרישה בכתב לנתבעת, מיום 30/8/01, לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחה בתיק ההוצל"פ המתואר שם, כאשר דרישה זו אושרה בכתב על ידי מנהל מחלקת הגבייה אצל הנתבעת. לא נטען ולא הוכח כי הנתבעת שילמה חוב נטען זה לתובע. חרף זאת, המשיך התובע ליתן, לטענתו, שירות משפטי לנתבעת, למשך מספר שנים, מבלי שזו תשלם לו שכר טרחה, כלל, חרף דרישתו כאמור, עוד משנת 2001. התביעה, בתיק נשוא הדרישה הנ"ל, התיישנה בשנת 2008, והתובע לא נתן הסבר סביר מדוע לא פנה לראש המועצה או לגזברה על מנת לחתום על הסכם שכר טרחה או התחייבות של הנתבעת לתשלום שכר הטרחה וההוצאות בתיק הנ"ל, לאחר שהוברר לו כי הנתבעת לא שילמה לו זאת, חרף אישורו של מנהל מחלקת הגבייה לביצוע התשלום. התנהגות זו של הנתבעת, היינו, אי תשלום שכר טרחה בהתאם לדרישה של התובע משנת 2001, מלמדת כי ראש המועצה וגזברה, הגורמים המוסמכים לעניין מתן התחייבות כספית, לא מאשרים את התשלום ולא מסכימים לייצוג הנתבעת על ידי התובע. התובע לא הגיש כל ראיה להוכיח כי הוא פנה אל ראש המועצה או הגזבר לעניין זה, ולא הגיש תגובה של ראש המועצה או הגזבר המאשרים את התשלום, ולא הסביר פשר המשך הייצוג של הנתבעת משך שנים ללא הסדרת הייצוג על ידי הגורמים המוסמכים. עוד אציין כי המסמך היחיד שנערך ונחתם על ידי ראש המועצה, ואותו צירף התובע כראיה מטעמו, הוא פנייתו של זה לבנק לשם ביטול עיקול כנגד אחד החייבים, מיום 19/6/06 ( נספח ז' לתצהיר התובע ). מסמך זה, שהתובע מבקש להסתמך עליו, מחזק את גרסת הנתבעת, להעדר הסכם בין הצדדים, ואינו תומך בראיות התובע. שכן, מסמך זה של ראש המועצה אינו מופנה לתובע, אלא שהוא מופנה מראש המועצה לבנק, ישירות. אילו אכן הסכים ראש המועצה כי התובע ייצג את הנתבעת בתיק זה או שידע על העברת הייצוג מעו"ד עבאדי לתובע, הוא היה מעביר את הטיפול בעניין נשוא הפנייה הנ"ל לתובע, על מנת שזה, בתפקידו כבא כוח הנתבעת, יפנה אל הבנק, לפי הוראת הלקוח, הנתבעת. פנייתו הישירה של ראש המועצה אל הבנק לעניין הליך הגבייה נשוא הפנייה הנ"ל, מבלי שגם העתק הפנייה יועבר לתובע, מצביעה על העדר כל התקשרות בין הנתבעת לתובע, כי זה ייצגה בהליכים מסוג זה. ואם לא די בכך, הרי שהתובע, הטוען כי נתן לנתבעת שירות משפטי בעשרות תיקים, במשך מספר שנים, לא הוכיח כי הוא השתתף בישיבות של הנתבעת, יחד עם חבריה או ראש המועצה, סגנו או גזבר המועצה או עם מי מנציגיה, שכן, לא הוגשה כל ראיה, לרבות פרוטוקול ישיבת מועצה, להוכיח כי התובע שימש בא כוחה בתיקים הרבים, למשך מספר שנים. כמו כן, וחרף מספר התיקים הרב, שלפי הנטען, התובע ייצג את הנתבעת בהם, משך שנים, לא הוכיח התובע כי הנתבעת שילמה לו, ולו פעם אחת, במשך למעלה משבע שנים, שכר טרחה כלשהוא, בתיק כלשהוא, על מנת להצביע על התקשרות וכי גזברות המועצה ידעה והסכימה לייצוג הנתבעת על ידו. התובע לא הגיש, לעניין זה, חשבונית או קבלה המלמדת כי הנתבעת שילמה לו חלק משכר הטרחה המגיע לו באחד מעשרות התיקים הנטענים. ואם לא די באלה, הרי שהתובע לא הגיש כל ראיה להוכיח כי במשך השנים הרבות בהן, לטענתו, הוא ייצג את הנתבעת בעשרות התיקים הנ"ל, הוא העביר לנתבעת כספים אשר נגבו במסגרת הליכי ההוצל"פ בהם נקט, לטענתו, בתיקים אלה, וזאת, על מנת להצביע על התקשרות בין הצדדים, וכי הנתבעת ידעה כי התובע, אשר העביר לה כספים, עשה כן כבא כוחה, באותם תיקים. אין כל הסבר לכך כי חרף התקופה הארוכה של ייצוג, וחרף מספר התיקים הרב, לא בוצעה כל העברה של כספים, שנגבו בהליכים אלה, לנתבעת, ולא שולמו לתובע, על ידי הנתבעת, כספים על חשבון שכר הטרחה, ולא התקיימה, ולו פעם אחת, פגישה בין התובע לבין ראש המועצה, גזברה או עם נציג בכיר בה, ולא התקיימה כל ישיבה המתועדת בפרוטוקול, לעניין ייצוגו של זה או לקבלת דיווח ועדכון אודות אופן הטיפול המשפטי ומצב התיקים בהם מטפל התובע ומידת הצלחת הליכי הגבייה בהם. ועוד, התובע כלל לא הוכיח כמה כספים הוא גבה בהליכים בהם, לטענתו, ייצג את הנתבעת בתיקים הנ"ל, במשך מספר שנים, ומה שכר הטרחה המגיע לו ממנה, והאם הוא גבה שכר טרחה תוך קיזוזם מהסכומים שנגבו מחייבים בתיקים הנ"ל. לשם המחשה אפנה לנספח ד' לתצהיר התובע, שעניינו פנייה בכתב מאת מנהל מחלקת הגבייה אצל הנתבעת, מיום 27/5/02, לפיה, מבקש זה מהתובע לבטל את התיק נשוא הפנייה, כנגד החייבת, ששמה נרשם באותה פנייה, וכן מודיע מנהל מחלקת הגבייה כי בתיק זה נגבו כספים, מהם יש לקזז את שכר הטרחה של התובע, ואת היתרה להעביר לנתבעת. חרף הצהרה זו של מנהל מחלקת הגבייה של הנתבעת, במסמך שהתובע מבקש להסתמך עליו, כאמור, ולפיה, בתיק זה נגבו כספים בהליכי הגבייה, התובע לא הגיש כל ראיה להוכיח מה סכום הכסף שנגבה בהליכים אלה, מה סכום שכר הטרחה שהוא גבה בתיק זה, אם בכלל, ומה היתרה שהועברה לנתבעת, לאחר מכן. על כך להוסיף כי התובע לא צירף כל ראיה, לרבות בקשתו ללשכת ההוצל"פ או החלטה של ראש ההוצל"פ, לסגירת תיק זה בהתאם להוראת מנהל מחלקת הגבייה, והאם הוא עדכן את הנתבעת לעניין זה. התובע מבקש להסתמך על הטבלה שצורפה לכתב התביעה ולסיכומיו בכתב. טבלה זו מפרטת את שמו של החייב, מספר תיק הוצל"פ, סכום שכ"ט והוצאות, הסכום שנגבה ויתרת שכר הטרחה, וכן, מפרטת, בצד חלק מהתיקים המופיעים שם, הערות בכתב, לפיהן, מנהל מחלקת הגבייה של הנתבעת הורה על עיכוב הליכי הגבייה או שהחייב ישלם את החוב לנתבעת, ישירות, וכי התובע יגבה את שכר הטרחה בעצמו, והערות אחרות. ראשית, הטבלה לא מאושרת בחתימת מי מנציגיה המוסמכים של הנתבעת, לאמיתות תוכנה. שנית, התובע לא צירף תצהיר מאת מנהל מחלקת הגבייה של הנתבעת, על מנת לאמת את האמור בהערות הנ"ל, מפיו של זה. שלישית, אין כל הסבר לכך שההערות הנ"ל לא נתמכות בבקשה בכתב של הנתבעת לעניין אותם תיקים, תוך ציון סכום שכר הטרחה המגיע לתובע, בכל תיק ותיק. רביעית, בחלק מאותן הערות נרשם כי התיק נסגר להוראת הנתבעת, תוך התחייבותה של זו לשלם לו שכר טרחה. לא ברור מי מנציגי הנתבעת נתן התחייבות זו, האם היא נערכה בכתב, ומה סכום שכר הטרחה שהוסכם כי זו תשלם באותו תיק מסוים. המדובר בתיעוד שבחלקו הגדול הוא כללי, ונעדר אישור בכתב מאת ראש המועצה או גזברה או אף של מנהל מחלקת הגבייה, שההערות הנ"ל מיוחסות אליו, מבלי שהדבר נתמך בפניות בכתב ממנו אל התובע, לעניין זה. יתרה מזאת, בטבלה הנ"ל צוינו סכום שכר טרחה והוצאות בתיקים המתוארים שם, וכן צוינו סכומים שנגבו, ויתרת חוב. לא הוגשה על ידי התובע חשבונית או קבלה בגין קבלת חלק משכר הטרחה באותם תיקים, הכיצד הסכומים שם נגבו, האם על דרך קיזוזם מפיקדונות שהתקבלו לזכות הנתבעת בהליכי הגבייה, או שמא מתשלום של הנתבעת לתובע, ישירות. למעלה מכך אציין כי, בחלק מהטבלאות של תיקי ההוצל"פ המצורפים לתצהיר התובע נרשם כי בוצעו תשלומים לזוכה ( היא הנתבעת ), באמצעות בא כוחו ( ראה נספחים 14/86, 15/86, 17/86, 18/86, 19/86, ותיקים נוספים שם ). הנתבעת התייחסה לעניין זה בתצהיר העד מטעמה, גזבר המועצה, וכן בסעיפים 24-26 לסיכומיה בכתב. התובע לא הוכיח האם כספים אלה הועברו אליו או לנתבעת או לעו"ד עבאדי, והאם הנתבעת קיבלה דיווח ממנו אודות הסכומים שנגבו בתיקים הנ"ל, והאם הכספים הועברו לזוכה, הנתבעת, על חשבון החוב או לבא כוחה, חל חשבון שכר הטרחה. חרף הרשום באותם דו"חות המצורפים לתצהיר התובע, בדבר תקבולים לטובת הזוכה שהועברו לבא כוחו, כאמור, נמנע התובע מלהתייחס לכך בכתב התביעה או בתצהירים מטעמו, ויש בכך כדי לגרוע ממשקל גרסתו. התובע טען בסיכומיו ( סעיף 3 י"ב ), כי הנתבעת לא העלתה, בכתב טענותיה, טענה זו של קיזוז ושל אי גילוי קבלת כספים על ידי התובע בהליכי הגבייה, וכי מדובר בשיניו חזית אסורה. לא מצאתי בתשובה זו של התובע מספקת ומשכנעת, שכן, התובע הוא שצירף את הטבלאות של תיקי ההוצל"פ השונים, שבחלקם נרשם כי כספים שנגבו הועברו לנתבעת, באמצעות בא כוחה, והתובע לא הסביר מה עלה בגורל סכומים אלה, והאם הוא דווח לנתבעת אודותיהם, האם הועברו לעו"ד עבאדי או לו, כחלק משכר הטרחה, והאם הם חלק משכר הטרחה הנתבע בתובענה שבפניי. לכל אלה יש להוסיף כי התביעה, בחלקה, דינה להידחות מחמת התיישנות, ככל שהיא מתייחסת לתיקי ההוצל"פ מהשנים 2001-2003, שכן, התביעה הוגשה בשנת 2010, כך שתקופת ההתיישנות חלפה ממועד התגבשות עילת התביעה בתיקים אלה ועד למועד הגשת התביעה. להמחשה, מפנה אני לדרישתו בכתב של התובע לנתבעת, מיום 30/8/01 ( נספח ה' לתצהירו ), לתשלום שכר טרחה והוצאות. חרף אישור מנהל מחלקת הגבייה לכך, על גבי הדרישה, לא נטען כי הנתבעת שילמה את החובה הנטען שם. חרף זאת, התובע המשיך, לטענתו, ליתן שירות משפטי לנתבעת, משך מספר שנים, מבלי שיתבע חובו זה. ברור כי עילת התביעה התגבשה בשנת 2001, עם העלאת הדרישה לתשלום ואי ביצועה, והיא התיישנה, בחלוף 7 שנים, בטרם הגשת התביעה. טוען התובע כי הנתבעת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, היינו, בכתב ההגנה מטעמה ( היינו, בבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר התומך בה ), אם כי מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה, ההזדמנות הראשונה שהייתה לרשותה להעלאת טענה זו הינה עם הגשת תצהיר העדות הראשית של העד מטעמה, גזבר המועצה, זאת, מאחר והתובע לא המציא לה, לפני כן, את רשימת התיקים שלטענתו הוא קיבל לטיפולו מעו"ד עבאדי, ולא יכולה הייתה לדעת כי התביעה מתייחסת גם לתיקים מהשנים 2001-2003. גם בהנחה והייתי מאמץ את טענת התובע לדחיית טענת ההתיישנות, משלא נטענה בהזדמנות הראשונה, כאמור, מצאתי כי הגשת התביעה הייתה בשיהוי הניכר, עד גבול ההתיישנות, ממועד התגבשות עילת התביעה ועד למועד הגשתה כאמור, שכן, התובע, לפי הנטען, קיבל את ייצוג הנתבעת במקומו של עו"ד עבאדי עוד בשנת 2000, והוא לא קיבל את שכר הטרחה הנטען מהנתבעת במשך שנים, וחרף זאת, פנייתו הראשונה לנתבעת לקבל את שכר הטרחה הייתה בשנת 2007, בחלוף כ - 7 שנים מתחילת ייצוגו הנטען, ובפעם השנייה הייתה אך בשנת 2009, בפעם בדרישה כי תשלם לו את החוב המגיע לו ממנה ( ראה סעיף 11 לתצהירו של העד מטעם הנתבעת, מר ג'מאל כיאל ), ואך באפריל 2010 הוא הגיש את התביעה. לשיהוי ניכר וקיצוני זה אין כל הסבר מניח את הדעת, והוא גורע ממשית מעוצמת ראיות התביעה, וייזקף לחובת התובע, שהרי, שיהוי זה גרם נזק ראייתי לנתבעת, אשר טוענת כי חלק מהתיקים שנסגרו כבר בוערו ואינם עוד ברשותה ( סעיף 26 לסיכומיה ), ואין ברשותה כל פירוט או דיווח מאת התובע אודותיהם, לגבי הסכומים שנגבו בהם, והיא לא קיבלה כל סכומים במידה ונגבו כאלה בתיקים אלה ( לפי הנתבעת, המדובר ב - 48 תיקים מתוך רשימת התיקים נשוא התביעה ). התובע לא חלק על הטענה כי תיקים אלה בוערו, בעוד שהוא מתבסס על הטבלה שהוא ערך, בה הוא ציין הערות של הוראות מנהל מחלקת הגבייה אצל הנתבעת לעניין סגירת אותם תיקים, והתחייבות הנתבעת לשלם לתובע את שכר הטרחה ( סעיף 3 י"ג לסיכומיו בכתב ). אין בתגובה זו של התובע כדי להסביר את פשר השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה ואין בה מענה לנזק הראייתי שנגרם לנתבעת בעקבות זאת, כאשר הטבלה הנ"ל, הכוללת הערות אודות הוראות נטענות של מנהל מחלקת הגבייה כאמור, לא נערכה על ידי הנתבעת, ולא אושרה על ידה. סוף דבר אני דוחה את התביעה. בנסיבות, ולאור היקף הדיונים המצומצם, אין צו להוצאות. עורך דין