הזכות לפרטיות של אנשים במעצר

דוגמא להחלטה בנושא הזכות לפרטיות של אנשים במעצר: פתח דבר: 1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 29/11/12, על ידי השופט ערן קוטון בתיק פלילי 19574-05-12, (להלן - "ההחלטה"). 2. המדובר בהחלטה המורה לעוררת להעביר לרשות בא כוח המשיב פרטי העצורים ששהו ביום האירוע נשוא כתב האישום (02/05/12), בתא המעצר שבהיכל המשפט בחיפה, (להלן - "תא המעצר"), כ- 60 במספר ובנוסף את פרטי סוהרי נחשון ( שלטענת המערערת היו כ - 60 במספר) ושהיו באותה משמרת וזאת עד ליום 16/12/12. 3. העוררת ביקשה צו זמני המעכב את ביצוע ההחלטה עד לשמיעת הערר ומתן ההחלטה לגופו של עניין ואכן נעתרתי לבקשה, הגם שלא ביקשתי תגובת המשיב בהתחשב במועד הגשת הבקשה, והוריתי שלא במעמד הצדדים על עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בערר. 4. הערר מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא דנא. טענות הצדדים: 5. העוררת טוענת כי יש לקבל את הערר ולבטל את החלטת בית משפט קמא משום שההחלטה מאפשרת מסירת נתונים ופרטים ביחס לעצורים וביחס לשוטרים, לרבות כתובת המגורים, דבר שעלול לפגוע בפרטיות אותם אנשים. 6. עוד נטען כי הגם שהעוררת הסכימה ומסרה את רשימת האנשים, לוחמים ועצורים, ששהו במתחם תא המעצר למשיב, הרי שיתכן וטעתה משהסכימה לתת פרטים אלו ואין בכוונתה לטעות שוב. מכאן שאין לאפשר פגיעה נוספת בפרטיות אנשים אלו בדרך של מסירת אמצעי ההתקשרות איתם, בין אם זה כתובתם ובין אם זה אמצעי אחר כגון טלפון וכו'. 7. עוד טענה העוררת כי אין זה מתפקידה לעשות את המוטל על המשיב ולאתר עדי הגנה. הטלת משימה זו עליה תכביד מאוד על רשויות החקירה. 8. המשיב סבור כי יש לדחות את הערר. לטעמו, החלטת בית משפט קמא מנומקת ומבוססת. המדובר בהחלטת שופט ששומע את הראיות ואשר החליט בתחילת שמיעת הראיות שלא להיעתר לבקשה ורק לאחר ההתקדמות בשמיעת הראיות, שקל את עמדתו שוב ונעתר לבקשת ההגנה. דיון והכרעה: 9. בטרם אכריע בערר שבפניי, אציין בקליפת אגוז כי למשיב יוחסה עבירת תקיפת לוחם נחשון, עקב אירוע אלים שהתרחש בתא המעצר. האירוע האלים נחקר על ידי משטרת ישראל והחקירה הביאה להגשת כתב אישום נגד המשיב. במסגרת חקירת המשטרה נחקר חלק מאלו שהיו באותו מתחם. 10. המשיב מבקש לבדוק אם היו עדים נוספים שראו את האירוע מעבר לעדי העוררת ולשקול את הבאתם לעדות מטעמו בפני בית משפט קמא. 11. יש להזכיר כי העוררת מסרה כבר לידי בא כוח המשיב את רשימת השמות של מי שהיה במתחם הן של העצורים והן של הסוהרים והשאלה המתבקשת היא שגם אם עמדת העוררת מתקבלת והחלטת בימ"ש קמא מתבטלת, האם ניתן למנוע מההגנה להזמין את העדים מטעמה על פי אותה רשימה, להעיד בפני בימ"ש קמא. לטעמי, התשובה לכך תהיה שלילית, גם לאחר בחינת בקשת המשיב על פי מבחן הרלוונטיות שבהזמנת עדים. 12. בהתחשב בטענות העוררת שנזעקה כדי להגן על פרטיות אנשים אלו, ובדרך זו לתקן את טעותה הראשונית במסירת פרטי האנשים, לשיטתה, הצעתי לשני הצדדים במהלך הדיון בפני בשלב מסוים של שמיעת הערר, להסכים להטיל משימה זו על משטרת ישראל שתערוך בירור עם האנשים שהיו בתא המעצר בעת האירוע ותבדוק עם כל אחד מהם אם ראה ומה ראה מהאירוע - בדיקת הרלוונטיות - ובמידה ואכן יהיו כאלה, לגבות את עדותם ולמסור אותה להגנה. 13. ההגנה הסכימה להצעתי, אם כי בא כוח העוררת סבר שיש בכך כדי להכביד על רשויות החקירה. מה גם, שאין זה מתפקידה של התביעה לעשות עבודתה של הסנגוריה, לדעתו. 14. אציין כבר עתה כי אינני מסכים עם טענת העוררת, כי הרי תכלית החקירה היא להגיע לחקר האמת ולגבות כל עדות שיש בה כדי להביא לבירור עובדות האירוע שהתרחש בתא המעצר, בין אם עובדות אלו נוחות וטובות לתביעה או לסנגוריה ובין אם לאו ובדרך זו לא יובאו לעדות העדים שלא ראו דבר ואינם רלוונטיים 15. ראוי להזכיר כי במהלך שמיעת הראיות, בית משפט קמא ביקר בזירת האירוע ושמע עדי העוררת ואף מצוי בעיצומו של שלב שמיעת ראיות ההגנה ובהחלטתו, (סעיף 4), ציין כי: "במהלך הביקור הוברר, כי לא מן הנמנע שחלק מן השוהים במקום, עצורים ולוחמים כאחד, יכולים היו להבחין בחלקה של ההתרחשות, גם אם לא בכולה". 16. בית משפט קמא המשיך וכתב בהחלטתו כי: "מן העדויות שנמסרו מפי העדים השונים, עלה כי ייתכן מאוד שחקירה מאומצת, בטרם הגשת כתב האישום, אף עשויה הייתה להניב ראיות בהקשר הנדון, גם אם המעורבים המעטים שנחקרו טענו בחקירתם כי לא היו עדים לאירוע או שאינם יודעים אם היו לו עדים" (אודות חובות המאשימה לפעול במהלך ההליך להשגת ראיות רלבנטיות אף שאינן נכללות בתיק החקירה, ראו גבריאל הלוי, תורת הדיון הפלילי(כרך ב', 2011, בעמ' 545))". 17. בית משפט קמא הוסיף וקבע במפורש על יסוד הביקור במקום והראיות ששמע, כי קיימת אפשרות סבירה שהאנשים ששהו במתחם או חלקם, יכלו להבחין במה שהתרחש, אם לא במלוא האירוע, הרי שבחלקו ולכן כדי למנוע עיוות דין ופגיעה ביכולת המשיב להתגונן כראוי, הוא החליט לקבל את הבקשה. 18. דעתו של בית משפט קמא מקובלת עליי ושיקוליו נכונים והולמים. במקרה שבפניי טוענת העוררת כי יש לתת את הבכורה לזכות להגנת הפרטיות של העצורים והלוחמים ששהו במקום ולהעדיפה על פני הזכות להליך הוגן וזכות הנאשם, ובענייננו, המשיב, להתגונן כראוי בדרך של בדיקת העובדות הידועות עם כל מי שנכח במקום בו התרחש אותו אירוע אלים. 19. לאחר ששבתי ובחנתי בקשת העוררת ונימוקיה אומר, כי דעתי אינה כדעתה. המדובר בהליך פלילי שמתייחס לאירוע שהתרחש במקום מוגדר, סגור ובו נכחו רבים, שחלקם הגדול טרם נחקר. העוררת לא טענה כי היא בדקה עם כל מי שהיה נוכח בזירת האירוע (בתא המעצר), אם הוא ראה את האירוע אם לאו, לכן לא נתן לשלול את ההנחה שהיו עוד אנשים שראו את האירוע כולו או חלקו, מעבר לעדי העוררת שנחקרו על ידי המשטרה. 20/ אומר עוד כי כדרך הטבע, מופנית תשומת לב כל מי שנמצא בסביבה, לאירוע אלים שמתרחש בסביבתם, כשאינסטינקטיבית הם מפנים מבטיהם למקום האירוע.על כן, היה ברור כי יש ממש בבקשת הסנגור, ואף הדבר התבקש מאליו. היה ראוי שרשויות החקירה תבדוקנה עם כל אלו שלא מסרו עדות בתיק ויכלו לראות את האירוע, את העובדות הידועות להם ובעיקר אם אכן ראו אם לאו ומה ראו; ובהתאם לגבות עדותם או לערוך מזכר על כך. היה וימצאו עדים לאירוע ואשר לא נחקרו על ידי המשטרה, יש לעדותם, מבלי לדעת את תוכנה ומהותה, כדי לסייע בידי בית המשפט להגיע לחקר האמת. 21. מיותר לציין כי העוררת לא חלקה על כך שרשימת האנשים שנכחו במקום, בין אם מדובר בעצורים ובין אם מדובר בלוחמי נחשון, מהווה חומר חקירה ובשל זה אף הזדרזה ומסרה לסנגור את פרטי האנשים, אם כי טרם מסרה לידיו פרטים שמאפשרים לו ליצור קשר עם אותם אנשים ולברר עם כל אחד מהם, בדרך זו או אחרת, אם ראה את האירוע או את חלקו ומה ראה או אם לא ראה דבר. 22. החלטת בית משפט קמא קבעה כי הפרטים יימסרו רק לסנגור, כך שניתן להניח כי האחרון ישכיל לעשות שימוש נכון וראוי בפרטים אלו, תוך צמצום רב ואף עד כדי מניעת כל פגיעה לא מידתית בהגנת הפרטיות של כל אחד ואחד מאותם אנשים. 23. הגם שהיה בהצעתי לבירור העובדות על ידי משטרת ישראל - ביצוע פעולות חקירה - עם אותם אנשים ששהו בקרבת מקום או בזירת העבירה, בין אם אלו לוחמים ובין אם אלו עצורים, כדי להכביד, במידה מסוימת, על רשויות החקירה, אך להכבדה זו, משקל מצומצם אל מול משקלו העצום של עיקרון חקר האמת והזכות להתגונן כראוי. ברי כי יש בדרך שהוצעה על ידי, כדי ליצור איזון נכון וראוי בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכות אותם אנשים להגנת הפרטיות ויש להצטער על כך שהעוררת לא הסכימה לפעול בהתאם להצעה זו. 24. וכהמשך טבעי לעניין הזכויות המתנגשות בערר שבפני, אפנה לאשר נאמר ע"י בימ"ש העליון, בהקשר לחשיבותה של זכות הנאשם להליך הוגן: "בית-משפט זה הכיר בחשיבותה של הזכות להליך הוגן עוד קודם לחקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על מעמדה של זכות זו בתקופה שלאחר חקיקתו, נשפכו נהרות של דיו בפסיקה ובספרות (ראו לדוגמה: א' ברק "כבוד האדם כזכות חוקתית" הפרקליט מא 271, 281 (תשנ"ד); ד' וינר "בעקבות פרשת עמוס ברנס" קריית המשפט ד' 169, 186 (תשס"ד)), ורבים סבורים כיום כי הזכות להליך הוגן זכתה למעמד חוקתי. נראה כי אין עוד חולק שלפחות בנסיבות מסוימות, פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן תעלה כדי פגיעה בזכות החוקתית לכבוד-האדם (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה  נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 609 (2005))". עוד יש להפנות לבג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נגד בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360, שם נאמר כי: "מקום שמדובר בחומר אשר העיון בו טומן בחובו פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים, יש למצוא את האיזון הראוי בין זכויות אלה לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן, כאשר השיקול הדומיננטי נותר הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום ולנאשם והערכת הסיכוי, על פני הדברים, כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם." (שם בעמ' 389). לאחרונה ניתן פסק דין בבש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' ברוך אהרון, (ניתן ביום 18.12.12) - עמ' 8 פיסקה 12, שנידון בפני הרכב, נאמרו דברים רלוונטיים גם לעניין שבפי: " אכן, בשל מעמדה של הזכות למשפט הוגן, בית משפט זה נוקט גישה מרחיבה בהגדרת "המונח חומר חקירה" כאשר הוא נדרש לבחון רלוונטיות של מסמכים מבוקשים (ראו בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נגד בית המשפט השלום בירושלים, פ"ד ס (1) 360, 378 (2005)). יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך כי " ... הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות. הרחבה יתרה עשויה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך .... לא תתרום להגנת הנאשם" (ראו פרשת התצ"ר. אזכיר כי העורררת אינה חולקת על כך שרשימת הלוחמים והעצורים מהווה חומר חקירה ואף כבר מסרה אותה. 25. במקום אחר נקבע כי: " .... מקום בו קיימת אפשרות סבירה שהחומר המבוקש יסייע בהגנת נאשם, ההגנה על זכותו להליך הוגן גוברת על זכותה של המתלוננת לפרטיות" - ראו בש"פ 6237/06 הנרי קלושנדלר נגד מ"י (ניתנה ביום 17.12.06). על כן ומקל וחומר בענייננו גוברת זכות המשיב להליך הוגן על פני הזכות לפרטיות, של עדים פוטונציאליים שנכחו במקום בו התרחש האירוע הפלילי ועקב זאת קיים סיכוי סביר שראו את אשר התרחש או פרטים מהאירוע, ומכאן הצורך בבירור עובדתי איתם. 26. המדובר בהליך פלילי שבו הנאשם נמצא במעצר עד תום ההליכים והרשעתו עלולה להביא לשליחתו למאסר לתקופה מסוימת ולכן לטעמי, זכותו להליך הוגן גוברת בנסיבות העניין על זכות מי שנכח בזירת האירוע, בין אם זה במסגרת תפקידו ובין אם זה עקב מעצרו, על זכותם של אלה להגנת הפרטיות. 27. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערר. על העוררת לקיים את החלטת בית משפט קמא תוך 7 ימים. הזכות לפרטיותמעצר