הוצאת שטר בכפיה

דוגמא לפסק דין בנושא הוצאת שטר בכפיה: ראשיתה של התובענה שבפניי בעילה שטרית, במסגרתה הגישה התובעת (להלן: "אסרף") שטר בו היא אוחזת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע (להלן: "אייל") הגיש התנגדות מטעמו לביצוע השטר וטען בתמצית 3 טענות עיקריות - השטר הוצא תחת ידו בכפיה, ולפיכך נפל פגם במסירתו; במסגרת עסקת היסוד נגרמו לתובע נזקים הנובעים בין היתר מביצוע העבודות על ידי התובעת באופן לקוי, מאי עמידה בזמנים ומהוצאות אחרות אשר הוצאו על ידו בקשר עם עסקת היסוד; השטר ניתן לבטחון בלבד. לאחר שניתנה לאייל הרשות להתגונן נדרשו הצדדים להתאים כתבי טענותיהם לסדר דין מהיר, וכל אחד מן הצדדים גולל בפני ביהמ"ש את גירסתו הן בנוגע לנסיבות מסירת השטר והן בנוגע להסכמות הצדדים. נראה כי הצדדים אינם חלוקים בסוגיה אחת, והיא כי אייל רכש רכב מצד ג', לאחר תאונת דרכים. הרכב נרכש במצבו כפי שהוא, והוסכם בינו לבין צד ג' כי אייל ישלם לצד ג' את מלוא התמורה עבור הרכב, הרכב יתוקן, ועלות התיקון תמומן על ידי חברת הביטוח, כך שלמעשה "יזכה" אייל בפיצויים מחברת הביטוח עבור תיקון הרכב, שכן אלו יועברו אליו מידי צד ג', ובעקבות הסכמות אלו אייל העביר את הרכב למוסכה של אסרף, וזו ערכה ברכב את התיקונים הנדרשים. לשיטתו של אייל, הרכב הועבר למוסכה של אסרף לאחר שזו אישרה כי תערוך את התיקון ברכב בהתאם לקביעות השמאי אשר בחן זה מכבר את הרכב לאחר התאונה, ובעלות שנקבעה על ידו (20,000 ₪), והוסכם ביניהם כי לכשיתקבל תשלום מאת חברת הביטוח עבור נזקי התאונה, יועבר הסכום שיפסק בגין הנזק לרכב לאסרף, כתשלום עבור התיקונים. לטענתו של אייל, סוכם בין הצדדים באותו מעמד כי אסרף היא שתפעל לגביית הכספים מאת חברת הביטוח באמצעות עו"ד ושמאי מטעמה, וללא מעורבותו, ועל כן הסכים למסור את המכונית לתיקונה אצל אסרף. בהקשר זה ביקש אייל להוסיף במסגרת תצהירו כי במועדים הרלוונטיים היה עסקו חדש ובשלבי הקמה ועל כן השקיע את כל מרצו וזמנו בביסוס העסק, ולא פנוי היה להתמודד מול חברת הביטוח. לפיכך לשיטתו, בחר לקבל את הצעתו של אבי, מנהלה של אסרף, ולתקן את הרכב במוסכה. בנוסף טען אייל כי הרכב נרכש על ידו לצרכי עבודתו, ואסרף הבטיחה כי תסיים לבצע את כל התיקונים ברכב בתוך שבוע ימים, ואולם לבסוף, ולאחר טרטורים רבים השיבה אסרף את הרכב לידיו רק כעבור כחודשיים ואף אז לא סיימה את כל העבודות ורק לאחר כחודש ומחצה ממועד זה התקינה בו את החלקים האחרונים. לדבריו, בפרק זמן ארוך זה נאלץ להפסיד מספר ימי עבודה כדי להגיע אל המוסך של אסרף לשווא, נאלץ לשכור רכב חלופי, ואף ביקש לשכור מאסרף רכב אחר, על פי הצעתה, אלא שאף רכב זה, עבורו שילם בנפרד, לא הועמד לרשותו בשל תקלות שנפלו בו. לדבריו, בתום התיקון דרשה אסרף סכום גבוה באופן משמעותי מזה עליו הוסכם מלכתחילה, וזאת בהסתמך על דו"ח שמאי אשר כלל לא אושר על ידי חברת הביטוח, ואשר לשיטתו אינו מוכר על ידה. אייל מלין, נוסף על האמור מעלה, כי התיקונים אשר בוצעו על ידי אסרף בוצעו באופן רשלני וכי ערך הרכב ירד בשל אופן ביצוע התיקונים האמורים, והוא צריך לבצע בו תיקונים לתיקונים אשר בוצעו על ידי אסרף. אשר לנסיבות מסירת השטר טען אייל כי השטר נמסר לידי אסרף רק לאחר שהרכב הושב לידיו, וזאת תחת הפעלת לחץ מצד מנהלה של אסרף, אבי, בטלפונים, גידופים ואיומים, ומתוך חשש. לדבריו, הבטיח לו אבי כי השטר לא ייפרע, והוא ישמש אמצעי בטחון בלבד לביצוע תשלום התמורה, ודרש ממנו לשלם בנפרד בשיק מזומן אך ורק עבור המע"מ באותו שלב, וכך עשה. באשר לכספי הביטוח הוסיף אייל והבהיר כי לימים קיבל פיצוי מחברת הביטוח, הכולל בחובו פיצוי עבור ירידת ערך ופיצוי בגין נזק בעין לרכב. לדבריו, ביקש להעביד לידי אסרף את החלק בפיצוי המתייחס לנזק בעין, וזה עמד על סך של 17,325 ₪, בניכוי סך השווה ל- 5,293 ₪, הוא הסך אותו שילם לאסרף בנפרד עבור המע"מ, ואולם אסרף סירבה ועמדה על קבלת התשלום המלא. אסרף התייחסה לטענותיו של אייל וגירסתה שונה מעט מגירסתו. לטענתה, הרכב הובא אל מוסכה על ידי אייל, אשר טען בפניה כי רכש את הרכב לאחר התאונה, כי צד ג', המוכר/ת הגיש/ה תביעתו/ה לחברת הביטוח, וכי את כספי הביטוח הוא אמור לקבל לידיו (לטענת אסרף הוצג בפניה צד ג' כאדם יחיד, ואולם מטענות ההגנה של אייל כאן הבינה כי מדובר בחברה בע"מ). לדבריה, ביקש אייל לתקן את הרכב, והוסכם כי הרכב יתוקן בהתאם לדו"ח שמאי שייערך. לדבריה, מעולם לא הוסכם בינה לבין אייל כי היא אשר תפעל לגביית הסכומים מאת חברת הביטוח, וכאשר ביקש זאת - דחתה את בקשתו, והבהירה כי אין זה מעניינה אילו סכומים יגיעו מחברת הביטוח, וממילא עשויה חברת הביטוח לבצע הפחתות בסכומים שונים בשל נסיבות שונות שאינן מעניינה, ועל כן היא נוהגת לגבות עבור התיקונים שהיא מבצעת על פי דו"ח השמאי ובמנותק מקביעות חברות הביטוח. לדבריה, הובהר על ידה כי ממילא אין היא יכולה להכנס בנעליו של אייל ולתבוע את חברת הביטוח, שכן אין עומדת לה זכות כזו על פי הדין, ואין בעל הזכות (מוכר הרכב או אייל בהתאמה) רשאי להמחות לה את זכויותיו לתבוע בגין נזקים שנגרמו לו. לטענת אסרף, הסכימה ליטול המחאה עתידית מאת אייל להבטחת ביצוע התשלום, אשר תפרע רק בחלוף מספר חודשים ולאחר שימצה אייל את זכויותיו אל מול חברת הביטוח/מוכר הרכב, כפי שהיא נוהגת לעשות במקרה של נזק בגין ת.ד. אסרף טענה כי בניגוד לטענותיו של אייל באשר לעלות התיקונים, הרי שהתיקונים בוצעו בידיעתו בהתאם לחוות דעתו של שמאי, מר אורן יעקב, אשר בדק את הרכב בסמוך לאחר הכנסת הרכב למוסכה. לדבריה מעולם לא נמסר לידיה דו"ח שמאי אחר עובר לביצוע התיקונים, ולמעשה נודע לה על בדיקה של שמאי אחר רק בדיעבד ולאחר השלמת כל התיקונים, ודו"ח של אותו שמאי לא נמסר לידיה מעולם. לטענת אסרף, השמאי אורן יעקב בדק את הרכב מספר פעמים במהלך ביצוע העבודות במוסכה, והעבודות בוצעו בהתאם להערכותיו, במסגרתן נקבע, בחוות הדעת הסופית שהוציא, כי עלות התיקון היא 33,083 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. אסרף הוסיפה וטענה כי בהתאם להערכות אלו הוצאה דרישת התשלום, אייל שילם את שיעור המע"מ בהמחאה נפרדת, בהיותו עצמאי, והפיק לאסרף את ההמחאה נשוא תיק זה כתשלום עבור עבודות התיקון, כשהיא נושאת תאריך עתידי, כמוסכם. אשר לשכ"ט השמאי - סכום זה שולם, לטענתה, בנפרד על ידי אייל, בהמחאה לטובת מר אורן יעקב, ומדברי אייל הבינה כי חוות דעתו של השמאי, מר אורן יעקב, אף צורפה על ידו לדרישה שהוגשה אל חברת הביטוח לקבלת פיצוי. אסרף הוסיפה כי פנתה אל אייל בדרישה לפרוע את השטר לאחר שנודע לה ממאן דהוא כי חברת הביטוח שילמה בגין הנזקים, ואולם בתגובה טען אייל כי אינו חייב לה דבר ואו אז העלה כלפיה שורה של טענות שאין בהן ממש. אשר למשך הטיפול טענה אסרף כי הרכב שהה במוסכה תקופה קצרה יחסית של כחודש ימים, וזאת בשל העובדה שלא נמצאו חלפים מתאימים עבור הרכב והיה צורך בהזמנת חלפים חדשים ביבוא. עוד טענה כי לאחר שחרור הרכב נדרש אייל לשוב אל המוסך לצורך התקנת חלפים שהגיעו, אלא שמשלא שמרה בידיה את המסמכים המלאים בעניין אין היא יכולה לומר בוודאות באילו מועדים היה הדבר. במסגרת ההליכים כאן הסכימו הצדדים כי תיק הביטוח הרלוונטי יומצא לתיק ביהמ"ש ולעיון הצדדים, וצו כאמור ניתן. עיון בתיק הביטוח (הן זה שהתנהל אצל סוכן הביטוח והן זה שהתנהל אצל חברת הביטוח) העלה כי לחברת הביטוח הוגשה תביעה לתשלום בגין נזקי הרכב, אליה מצורפת חוות דעת שמאי אחר, מר אשר נידם, המעריכה את נזקי הרכב (ללא תיקון) על סך של 20,000 ₪ בלבד. אסרף התייחסה לדברים במסגרת ראיותיה וביקשה לציין כי היתה מופתעת מהעובדה שדו"ח השמאי אשר ערך חוות דעתו במקביל לביצוע התיקונים לא צורף לתביעה שהוגשה אל חברת הביטוח, ומכל מקום נראה בעיניה כי צד ג' הגישה את תביעתה לחברת הביטוח מבלי לשתף את אייל בתביעתה ובתוכנה. עוד עלה מתיק הביטוח כי מוכר הרכב הגיע להסכם פשרה עם חברת הביטוח בנוגע לגובה הפיצוי, והסכים להפחתת התגמולים בגין רשלנותו התורמת לתאונה. בהקשר זה ביקשה אסרף לציין, כי ההמחאה נשוא תיק זה חוללה על ידי אייל עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה בין צד ג' לחברת הביטוח, ועל כן ממילא אין בעובדה שחברת הביטוח שילמה לבסוף סכום נמוך מזה שנתבע ממנה כדי להצדיק חילולו של השטר. הצדדים הגישו לתיק אסמכתאות שונות. כך, בין אסמכתאותיו של אייל נכללו - דו"חות רווח והפסד של אייל, טופס הצעת תיקון אשר נערך על ידי השמאי אשר נידם ביום 21/6/10, חשבוניות השכרת רכב מופנות אל אייל, ביחס להשכרת רכב חלופי מיום 21/5/10 ועד יום 18/8/10, תדפיס תנועות בכרטיס אשראי של אייל ביחס לתקופה שמיום 30/6/10-13/9/10, אישור רו"ח של אייל ביחס לשיעור הכנסתו היומית הממוצעת נכון ליום 18/9/11, ותמליל שיחות שנערכו בין אייל לבין אבי, מנהלה של אסרף. בין אסמכתאותיה של אסרף נכללו - העתק מחוות הדעת של מר אורן יעקב, חשבונית הדרישה שהופקה על ידה, העתק מן הקבלה שהפיק מר אורן יעקב בעבור תשלום שכר טרחתו, מופנית אל אייל, העתקי ההמחאות שמסר אייל בידי אסרף והעתק מהודעת החילול. בתיקי הביטוח שהומצאו לביהמ"ש נכללו בין היתר חוות הדעת של השמאי אשר נידם מיום 16/8/10, בה צוין כי ההערכה נעשתה לבקשת בעל הרכב ללא תיקון, כי הרכב נבדק ביום 21/6/10 במוסך גרשון ברעננה וכי פיצוי המע"מ מותנה בהמצאת אישורים מאת בעל הרכב, וכן נכללו בתיקי הביטוח עותק מהתביעה אשר הוגשה על ידי צד ג' לחברת הביטוח, חשבונית דרישת תשלום שכה"ט לשמאי אשר נידם ועותק מכתב הויתור והסילוק עליו חתומה צד ג'. אייל, מר אבי אסרף, מנהלה של אסרף (להלן ולעיל: "אבי"), ומר יעקב סקר, סוכן הביטוח, נחקרו בפניי. אבי חזר על גרסתו והתרשמתי מעדותו כי זו היתה כנה ועניינית. אבי העיד כי סבר שהרכב היה במוסך במשך חודש שלם, שכן כך נראה הדבר בשים לב למועד התאונה ולמועד הפקת החשבונית על ידו, ואולם לאחר שעיין בדו"ח השמאי אורן יעקב הוא סבור שיתכן וטעה בהערכתו הראשונית. לדבריו, מדו"ח השמאי אשר בחן את הרכב לאורך כל תקופת תיקונו במוסך, הגיע מספר פעמים כדי לבדוק את ההתקדמות, ליווה את הליך התיקון ואף נתן חוות דעתו לעניין עלותה, עולה כי התיקון עצמו ארך 8 ימים בלבד, ועל כן הוא מניח כי את החשבונית הוציא לאחר מכן לאור העובדה שהיה חלק חסר שטרם הגיע על פי ההזמנה, והותקן ברכב רק לאחר כחודש, וזמן רב לאחר שהרכב שוחרר זה מכבר לידיו של אייל. מכל מקום, אבי לא יכול היה לומר בודאות כמה זמן היה הרכב במוסך, ואני סבורה כי עדותו בהקשר זה היתה כנה וזהירה, ואין ללמוד מן העובדה שלא זכר בוודאות את משך התיקון כדי ללמד כי אין לסמוך על דבריו. בנוסף חזר אבי והבהיר כי הוא נמנע מליטול על עצמו אחריות לתוצאות הגשת תביעות לחברות ביטוח, כי הוא מודע היטב לעובדה שלא ניתן להמחות זכויות בנזיקין ולפיכך ידע כי לא עומדת לו כל עילת תביעה כנגד חברת הביטוח או כנגד צד ג', בעלת הרכב הרשומה, וכי הדברים נאמרו על ידו מפורשות לאייל. בסה"כ הותיר אבי רושם מהימן על ביהמ"ש ועדותו נמצאה בעיניי ראויה לאמון. ראוי לציין כי דבריו של אבי בעניין ההסברים שניתנו על ידו לאייל מתיישבים היטב עם התמלילים שהגיש אייל לתיק ביהמ"ש, ועדותו מתחזקת דווקא נוכח האמור בתמלילים אלו. אייל העיד אף הוא בפניי, ומעדותו עלה כי התמלילים מתייחסים לשיחה שנערכה לאחר שאסרף ניסתה לפרוע את השטר נשוא התיק שבפניי ולאחר שהכספים מחברת הביטוח התקבלו, תיקון הרכב הושלם והאמון שלו באבי ובאסרף התערער. עוד העיד כי מעולם לא מסר יפוי כח רשמי לאסרף לייצגו בהליכים אל מול חברת הביטוח או בכל הליך אחר, וכי הקשר עם סוכן הביטוח נעשה על ידו אך ורק באמצעות צד ג'. אייל העיד כי את חוות הדעת של מר אשר נידם ראה רק במסגרת צו הגילוי שניתן כאן לחברת הביטוח, וכי ידע באופן כללי מה צפויה להיות ההערכה שיעריך מר נידם את הנזק משיחה שנערכה בינו לבין מר נידם, עובר להכנסת הרכב למוסך של אסרף. לא שמעתי מפי אייל כל הסבר מדוע לא ציין על גבי ההמחאה כי זו ניתנה "לבטחון בלבד", אף שנשאל בעניין, לא שמעתי מפיו הסבר מניח את הדעת בשאלה האם היתה אסרף, לשיטתו זכאית אך ורק לקבל את התגמול שישולם מחברת הביטוח, גם במקרה בו יערך הסכם בין חברת הביטוח לצד ג' בסכום זעום בשל העדר העניין של צד ג' בשיעור התמורה, ולא שמעתי מפיו הסבר מניח את הדעת מדוע צירף חשבוניות המעידות לכאורה על כך ששכר את הרכב החלופי עוד בטרם הכניס את הרכב נשוא הדיון למוסך של אסרף. בסה"כ נדמה היה בעיניי כי אייל מתחמק ממתן מענה הולם לשאלות נוקבות הנחוצות לצורך הכרעה כאן. עיון בתמלילים שצורפו על ידי אייל מלמד כי במעמד השיחה הציג אייל מצג כלפי אבי לפיו התגמולים מחברת הביטוח טרם שולמו לידיו, בניגוד לאמור בפרוטוקול הדיון, ובסה"כ אני מוצאת שלא לסמוך על דבריו של אייל כאן ושלא להסתמך על עדותו בנוגע להסכמות שנערכו בין הצדדים עובר לביצוע התיקונים, ואני רואה על כן להעדיף את גירסתה של אסרף בסוגיה זו. סוכן הביטוח, מר יעקב סקר, העיד בפניי אף הוא ומעדותו עלה כי עמד בקשר ישיר עם צד ג' בכל הנוגע להגשת התביעה לחברת הביטוח, כי מעולם לא הובא דו"ח השמאי של מר אורן יעקב לידיו וכי לא עמד בקשר עם אייל בקשר עם התביעה בגין התאונה. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ועיינתי בראיותיהם אני סבורה כי ניתן לקבוע ממצאים כדלקמן: הרכב עבר תאונה ביום 21/6/10, בו ביום נבחן על ידי שמאי בשם אשר נידם, אשר לא הפיק באותו מועד דו"ח מטעמו. באותו מועד נמכר הרכב לאייל על ידי צד ג', והוסכם ביניהם כי אייל ישלם את תמורתו המלאה של הרכב, הרכב יתוקן על ידי מי מטעמו, צד ג' תתבע את חברת הביטוח בגין הנזקים ואת התגמולים שיתקבלו בידיה תעביר לאייל. בין הצדדים כאן התנהלה מערכת יחסים עסקית עובר לסכסוך נשוא תיק זה, בעקבותיה פנה אייל לאסרף לשם ביצוע התיקונים אצלה. אסרף הציגה בפני אייל את השמאי מר אורן יעקב, אשר ערך בדיקות לרכב במוסכה, עקב אחר הטיפולים ברכב והפיק חוות דעת לשם הגשה לחברת הביטוח. נחה דעתי כי אסרף לא נטלה על עצמה מעולם לעסוק בהגשת תביעה אל מול חברת הביטוח, וכל חלקה הסתכם בתיווך בין אייל לבין השמאי אורן יעקב, על מנת שזה האחרון יוכל להעריך את הנזקים ולסייע בהכנת חוות דעת לצורך הגשתה אל חברת הביטוח, ובביצוע התיקונים עצמם, כמובן. עוד שוכנעתי כי אייל לא הציג בפני אסרף כל חוות דעת מאת שמאי אחר עובר לביצוע התיקונים, ולא דרש ממנה להיצמד בביצוע התיקונים לאמור שם (כאמור, חוות הדעת של השמאי אשר נידם הוצאה רק בחודש אוג' וזמן רב לאחר שהרכב הובא לתיקון אצל אסרף). מעבר לכך, שוכנעתי כי התביעה אל חברת הביטוח הוגשה על ידי צד ג', מבלי שאייל יהיה מעורב בדרך כלשהי באופן הכנת התיק להגשת התביעה מול סוכן הביטוח, ולפיכך, אף שחוות הדעת של מר אורן יעקב הונחה בידיו של אייל, בחר זה שלא לקדם קבלת הפיצוי על פיה. אציין עוד כי שוכנעתי כי ההמחאה נשוא תיק זה לא ניתנה, אף לשיטתו של אייל, כהמחאה לבטחון בלבד, שכן תחילה טען כי לשיטתו לא נועדה ההמחאה להיפרע מעולם, והדבר סותר את הגדרת "שיק לבטחון". בהמשך העיד כי מסר את ההמחאה על מנת שזו תבטיח פירעון החשבונית שנמסרה לו, בעתיד. מעבר לסתירה שבין הטענות אבהיר כי ככלל, שטר לבטחון הוא שטר שנועד להפרע בהתקיים התנאי שהוסכם בין הצדדים, והנטל להראות כי תנאי כזה אמנם הוסכם רובץ לפתחו של הטוען לו. על גבי ההמחאה עצמה לא צוין בכל דרך שהיא כי מדובר בהמחאה שנמסרה לבטחון בלבד, וכאמור, אייל לא הבהיר מהו התנאי שבהתקיימו רשאית היתה אסרף, לשיטתו, לפרוע את השטר, ובהתאמה אין לומר כי ככל שהוסכם על תנאי כלשהו - זה לא התקיים בנסיבות העניין. אשר לטענת אייל כי נאלץ לשכור רכב חלופי בשל משך הטיפול ברכב נשוא המחלוקת כאן אצל אסרף, אני קובעת כי הראיות אשר הוצגו מלמדות על כך כי הלה שכר את הרכב החלופי עוד בטרם הובא רכבו לטיפול אצל אסרף (כאמור הרכב הועבר למוסך של אסרף ביום 21/6/10, לאחר קרות התאונה, ואילו הקבלות שהציג אייל ביחס להוצאות השכרת הרכב מעידות לכאורה על כך שהלה שכר רכב כבר ביום 21/5/10), ועל כן איני מקבלת את עמדתו לפיה שכר את הרכב אך ורק בשל עיכוב הטיפול ברכבו במוסך. כמו כן ממילא לא שוכנעתי כי אסרף התחייבה להשלים התיקון בתוך שבוע ימים בלבד, ולא שוכנעתי כי הטיפול הראשוני ברכב (שאינו מתייחס לחלפים שהותקנו לאחר שחרור הרכב לידיו של אייל בשל העובדה שהיה צורך לייבאם) לא הושלם בתוך 8 ימים כמתואר בחוות דעת השמאי אורן יעקב. יצויין, מנגד, כי מרבית העדויות תומכות בקביעה כי רכבו של אייל ממילא לא שהה במוסך של אסרף במשך כל התקופה המתוארת על ידו, ומדובר במשך זמן קצר בהרבה, ולפיכך כל טענותיו בנוגע לנזקים שנגרמו לו בגין משך הטיפול כאמור אין להן מקום כאן, וממילא לא הוכחו כנדרש. כאן המקום להתייחס לטענותיו של אייל ביחס למהימנותו של השמאי אורן יעקב ולציין כי איש מן הצדדים לא ביקש לזמן את מר אורן יעקב לעדות כאן, ולזה לא ניתנה הזדמנות להחקר על חוות דעתו ולהבהיר פשרה. מכל מקום עיינתי בחוות הדעת ועולה מזו כי זו נערכה ביום 12/8/10, והיא מכילה פירוט של כל הביקורים שביקר השמאי במוסך החל מיום 24/6/10 ועד יום 4/7/10. חוות הדעת מציינת מפורשות כי הרכב שהה במוסך לצורך ביצוע התיקונים למשך 8 ימים, ולא מצאתי כל סתירה בין הנתונים האמורים בשים לב לכך שהבין המועדים האמורים חלו 2 ימי שבת ו-8 ימי עבודה. בהעדר חקירה למר יעקב, אין לדעת מפיו האם הלה בדק את הרכב לאחר השלמת כל התיקונים או שמא רק במועדים הנקובעים בחוות הדעת, ולא ניתן לשמוע גירסתו בסוגיה. שקלתי האם יש לזקוף עניין זה לחובתה של אסרף, אשר לא הזמינה אותו לעדות, אף שלכאורה יש בעדותו כדי לתמוך בגירסתה לעניין מנין הימים המועט בו היה הרכב במוסכה, ואולם החלטתי שלא לזקוף זאת לחובתה כאמור בשים לב לכך שזו מלכתחילה הוסיפה למנין הימים הנקוב שם עוד ימים רבים, לחובתה. אציין כי אסרף לא הביאה מטעמה ראיות לעניין מועד כניסת הרכב למוסכיה ומועד יציאתו, ראיות אשר מצויות לכאורה בשליטתה של אסרף, כגון כרטיס לקוח ממוחשב, הזמנות עבודה ביחס לחלפים אשר הזמינה ותעודות משלוח מתאימות, ואף שיש בכך כדי לפרוע לחובתה, אין בכך, לטעמי, כדי להעיד כי הרכב אמנם הוחזק במוסך במשך חודשיים ימים, שכן שוכנעתי כי לשיטת שני הצדדים הגיע אייל עם רכבו אל המוסך במועד מאוחר למועד שחרורו של הרכב, כדי להתקין בו חלק נוסף, ונדמה כי לו נמצא תיעוד ביחס למועד הזמנת החלק ולמועד משלוחו לאסרף, לצורך התקנתו ברכבו של אייל, ממילא לא היה בכך כדי ללמד כמה זמן שהה הרכב במוסך ונמנעה מאייל האפשרות לעשות בו שימוש. אייל ביקש להוכיח משך הטיפול ברכבו אצל אסרף באמצעות הקבלות המעידות על השכרת רכב על ידו, ובעניין זה אציין כי העובדה שאייל המשיך לשכור רכב אין בה כשלעצמה כדי להעיד כי רכבו מצוי היה עדיין במוסך, שכן כאמור הלה שכר רכב נוסף עוד לפני רכישת הרכב נשוא תביעה זו, ומעדויותיו עלה כי הוא מעסיק שורה של עובדים אשר נאלצים להתנייד ברכבי הארץ כדי לתת שירותים למוסכים שונים, ולא שוכנעתי כי הרכב הושכר על ידו דווקא כדי להוות תחליף לרכב נשוא הדיון כאן. כאן המקום לציין כי עיון בתדפיס התנועות בכרטיס האשראי של אייל, אשר צורף על ידו כדי להוכיח טענתו כי שילם לאסרף תשלום עבור רכב חלופי שלא הועמד לרשותו, בדרך של תשלום עבור ביטוח ורשיון לרכב האמור, מלמד למעשה כי תשלום ראשון בוצע על ידי אייל בגין עסקאות אלו כבר בחודש מאי, ועוד בטרם הוכנס רכבו של אייל למוסכה של אסרף, ולא ברור הכיצד סבור הוא כי יש בהמצאת תדפיס זה כדי ללמד בדרך כלשהי כי שילם לשוא עבור רכב חלופי לרכב נשוא הדיון, אשר לא סופק לו, ואני קובעת כי זה לא הרים הנטל להוכיח טענתו האמורה. כאן אציין כי העובדה שאסרף התייחסה לעניין זה רק בסיכומי התשובה אין בה כדי להעלות או להוריד מהנטל המוטל על אייל בעניין זה ועל כך שמסמכיו לא תומכים בגרסתו, ולפיכך מצאתי לנכון לייחס לכך חשיבות כאן, על אף העלאת טענות אסרף בעניין בסיכומי התשובה מטעמה. טענותיו של אייל בנוגע לימי העבודה שנאלץ להפסיד על מנת להגיע אל המוסך אף הן אינן מקובלות עליי, שכן שוכנעתי כי הלה הפריז בתיאור ימי העבודה שנאלץ להפסיד, במיוחד בשים לב לכך שמעדותו עלה כי בקרבת מה למוסך ממוקם לקוח של הנתבע, והוא עצמו מודה כי באותם ימים בהם הגיע אל המוסך, פנה ונפגש עם לקוחות כאלו ואחרים, ומכאן שאין מדובר בהפסד ימי עבודה מלאים אף לגרסתו. זאת ועוד, ובאותו הקשר, אציין כי מן העדויות אשר הוצגו עלה כי אייל מכר לאסרף מוצרים, במסגרת מערכת יחסים עסקית שהיתה קיימת בין הצדדים, ובהזדמנויות בהן הגיע אל המוסך נערכו בין הצדדים עסקאות אשר עניינן באותה מערכת יחסים. אוסיף ואציין, למעלה מן הצורך, כי איני מקבלת את טענותיו של אייל לעניין עלות יום עבודה, שכן מתצהירו עלה כי במועדים הרלוונטיים היה עסקו בשלבי הקמה, וממילא האסמכתאות אשר צורפו על ידו לעניין שיעור הכנסות העסק, מעידות על שיעור הכנסות ביום עבודה במועד שאינו רלוונטי לתובענה דנן ו/או על כך שבזמנים הרלוונטיים היה שיעור הכנסתו ברוטו ליום עבודה נמוך משמעותית מזה הנטען על ידו. באשר לאופן ביצוע התיקונים על ידי אסרף - בהקשר זה לא שוכנעתי כי התיקונים אשר בוצעו על ידי אסרף לקויים הם ואבהיר, לשיטת אייל רכש את הרכב במחיר מלא, ולאחר השלמת התיקונים צריך היה הרכב לעמוד במצב לפיו ערכו כערך רכב בגילו בשוק. אין חולק כי חברת הביטוח פיצתה את צד ג', אשר העביר בתורו את שיעור הפיצוי לאייל, בין היתר בגין ירידת ערך הרכב בשיעור של 8% משווי הרכב על פי מחירון. אייל העיד כי הרכב נמכר על ידו לימים תמורת סך של 115,000 ₪ "לערך", בעוד מחירו על פי המחירון עמד על סך של 126,000 ₪ באותו מועד. נראה אם כן כי במכירת הרכב לא ספג אייל אלא את ירידת הערך שנקבעה על ידי השמאי אשר נידם, שכן לפי הערכת השמאי כאמור אמור היה אייל להפחית ממחיר המחירון של הרכב סך של 10,080 ₪, ואמור היה למכור את הרכב תמורת סך של 115,920 ₪ לכל היותר. כאמור, אייל לא מסר פרטים מדויקים של שיעור התמורה אשר שולמה לו, ואולם נדמה כי המחיר בו נמכר הרכב תואם את מצבו לאחר התאונה, בכפוף לביצוע תיקון טוב וראוי, ומכל מקום אייל לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלכלי כלשהו. עוד עלה מחקירתו של אייל כי שילם עבור הרכב סך של 145,000 ₪, ומר אשר נידם העריך שווי הרכב במועד הרכישה בסך של 149,250 ₪. הנה כי כן, לא זו בלבד שאייל לא הפסיד מן העסקה בשל עבודתה הלקויה של אסרף, כי אם הרוויח, שכן לכאורה במצבו של הרכב חל שיפור יחסי, וניתן היה למכור אותו במחיר המחירון (בניכוי ירידת הערך עליה פוצה אייל) ולא למטה מן המחירון, כפי שהוא עצמו רכש אותו לפני תיקונו אצל אסרף. אציין כי אייל העריך את שיעור עלות תיקוני הרכב בסך של 1,500 ₪, אלא שכל הוכחה לשיעור הסכום שננקב על ידו לא הובאה, כמו גם כל ראיה של ממש לכך שהתיקון בוצע באופן לקוי, וכאמור, כלל לא הראה כי אמנם נגרם לו חסרון כיס כלשהו בגין טענותיו האמורות, אותו יש לשקול לקזז משיעור התמורה המגיעה לאסרף עבור עבודתה. לבסוף אוסיף ואבהיר כי נסיבות מסירת השטר המתוארות על ידי אייל בהתנגדותו לא הוכחו כאן, וזה לא הראה כי אמנם מסר את השטר תחת איומים וכפיה. אציין כי לו היה ממש בדברים יש להניח כי אלו היו באים לידי ביטוי במסגרת התמליל אשר הוגש מטעמו, ואולם לא כך הדבר. אציין כי התרשמתי כאמור לעיל, כי אייל לא העביר את חוות הדעת של השמאי אורן יעקב לידיו של סוכן הביטוח, וכי לא פעל לטיפול בתביעה מול חברת הביטוח באמצעות צד ג' כנדרש, שכן לו עשה כן יש להניח כי חוות הדעת האמורה מגיעה היתה ליעדה, ויתכן כי היה זוכה לפיצוי גבוה יותר מחברת הביטוח בזכותה. מעבר לצורך אציין כי הטענה לפיה אורן יעקב אינו שמאי מוכר על ידי חברת הביטוח נטענה על דרך הסתם, ונדמה כי אין בה ממש. מכל האמור, נדמה בעיניי כי לעניין גובה הפיצוי שהתקבל מחברת הביטוח בסיומו של הליך שם אין לאייל להלין אלא על עצמו. לסיכום אני רואה לנכון להבהיר כי עניין לנו בתביעה שטרית, אשר הוגשה על ידי אסרף, המחזיקה בשטר. בהתאמה, נהנית אסרף מהחזקות הקבועות בדין, ויש לראות בה כמי שמחזיקה בשטר בתמורה ולאחר שהמסירה בוצעה לידיה כדין. הנטל להוכיח כי החזקות שנקבעו כאמור אינן מתקיימות בנסיבות אלו מוטל על אייל, כמו גם הנטל להראות, בשים לב לכך שמדובר בצדדים קרובים לשטר, כי עומדות לו טענות טובות כנגד אסרף על פי עסקת היסוד. התובעת במסגרת כתב התביעה המתוקן, אותו נדרשה להגיש להתאמת ההליך לסדר דין מהיר ציינה כי עילת תביעתה היא "כספית/שטרית", ובסעדים המפורטים בו היא מציינת כי "אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבע לדין ולחייבו בתשלום התביעה בסך של... בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהמועד הנקוב בהמחאה נשוא התובעה דנן... או בתשלום הסכומים שהצטברו בתיק ההוצאה לפועל נשוא תובענה זו כמו גם בהוצאותיה של התובעת ושכ"ט עו"ד." שקלתי טענותיו של אייל לפיהן מבקש לקבוע כי בכך ביקשה למעשה התובעת להמיר את עילת תביעתה לעילה החוזית, ולא מצאתי לנכון לקבלן. מי שמגדיר את העילה בגינה הוא תובע הוא התובע עצמו, באופן ניסוח כתב תביעתו. שינוי עילת התביעה ותיקון התביעה כפופים לאישורו של ביהמ"ש. במקרה דנן לא ביקשה התובעת לשנות את עילת התביעה בתביעתה, לא עתרה לכך ואף לא ניתנה כל החלטה המתירה לה לעשות כן. בהתאמה, כתב התביעה "המתוקן" אשר הוגש על ידי התובעת לא נועד אלא להעמיד בפני ביהמ"ש את תביעתה השטרית של התובעת במתכונת של הליך בסדר דין מהיר, וזאת בשים לב להוראות תקנה 214ב1 לתקסד"א, ובהתאם להוראות שניתנו כאן בהחלטות מיום 19/3/12 ו- 21/3/12. איש מן הצדדים לא ביקש לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף עילות ו/או סעדים שלא נזכרו בכתב הטענות המקורי, ורשות כאמור לא ניתנה. בהתאמה, ממילא לא עתרה אסרף במסגרת כתב התביעה ה"מתוקן" מטעמה אלא לקבלת הסעדים העומדים לה מכח עילת התביעה השטרית שהגישה. יחד עם זאת, ומשסוגיית הנטלים היא מהותית בנסיבות המקרה שבפניי, ראיתי לנכון, מעבר לצורך לציין כי אף לו קיבלתי את עמדתו של אייל לפיה הוסבה העילה בתיק זה לעילה חוזית, עדיין סבורה אני כי היה מקום לקבוע שנטל ההוכחה ביחס למרבית הטענות רובץ לפתחו של אייל, בשים לב לכך שאף לשיטתו, ולגירסה שביהמ"ש כאן שוכנע בה בשים לב לראיות אשר הוצגו, כמפורט לעיל, הביא אייל את רכבו למוסכה של אסרף לשם תיקונו שם, ידע כי הובא שמאי לעריכת חוות הדעת לביצוע התיקונים, היה ער לתיקונים המבוצעים, שילם שכ"ט השמאי, הזדכה על המע"מ בגין החשבונית שהוצאה לו ומסר בידי הנתבעת שטר לביצוע החיוב הנדרש על ידה. כל טענותיו של אייל ביחס לליקוי בביצוע העבודות, להוצאות שנדרש להוציא ולזכותו לערוך קיזוז הן טענות מסוג "הודאה והדחה", אשר הנטל להוכיחן רובץ לפתחו. אשר על כן אני קובעת כי נטל ההוכחה והשכנוע בנסיבות העניין רובץ על כתפיו של אייל מתחילתו ועד סופו. אייל טען לעניין נסיבות המסירה, ואולם טענותיו בעניין זה לא הוכחו, וכאמור לא מצאתי מקום לקבלן. גם טענותיו של אייל לעניין התמורה שהתקבלה בידיו כתוצאה מפעולותיה של אסרף לא הוכחו, לא שוכנעתי כי אסרף לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי אייל או כי התיקונים אשר בוצעו על ידה בוצעו באופן לקוי. אייל לא הוכיח כי עומדת לו טענת קיזוז ראויה כנגד התובענה השטרית שבפניי, ובהקשר זה אזכיר כי איני מקבלת את טענתו של אייל כי הפסיד ימי עבודה רבים (מעבר לאלו שנדרש להפסיד במסגרת הכנסת הרכב למוסך ברגיל), כי הוציא הוצאות בקשר עם השכרת רכב חלופי הנדרש בשל משך ביצוע העבודות ו/או כי הוציא הוצאות נוספות כמתואר על ידו במסגרת ההתנגדות. אציין כי טענותיו של אייל בקשר עם הנזקים שנגרמו לו בשל חילולו של השטר בבנק אין להן כל מקום בנסיבות העניין, שכן משנחה דעתי כי חלה עליו חובת תשלום בגין העבודות אשר בוצעו כנדרש על ידי אסרף, הרי שאין לו להלין אף בעניין זה אלא על עצמו. מכל האמור, אני דוחה את ההתנגדות, מורה לחדש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לגביית החוב הנקוב שם, ובנוסף אני מחייבת את אייל בתשלום סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות ההליכים כאן. סכום זה יתווסף לחוב בתיק ההוצאה לפועל. שטר