הוצאת מגרש למכרז פומבי

דוגמא לפסק דין בנושא הוצאת מגרש למכרז פומבי: הקדמה 1. בפניי עתירה מינהלית שהגישה העותרת, ארשם תעשיות בע"מ, (להלן גם "החברה") נגד מדינת ישראל - משרד התמ"ת ומינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המשיבות" ו/או "משרד התמ"ת ו/או "המינהל"), במסגרתה עתרה לכך שבית המשפט יורה על ביטול החלטת המשיבות מיום 07.05.09 לביטול ההקצאה אשר הוקצתה לעותרת בנכס הידוע כגוש 13846 חלקה 48,47,46 וזאת בהתאם לתוכנית ג/997 B, מגרש 110 בחצור הגלילית (להלן: "המגרש"), וכן לבטל את הוצאת הזכויות בהמגרש למכרז פומבי. 2. בד בבד עם העתירה הגישה העותרת, בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבות להקצות את המגרש או לפרסם מכרז להקצאת הזכויות במגרש . 3. בהחלטתי מיום 06.12.11 ניתן צו ביניים במעמד צד אחד. 4. בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים מיום 06.02.12, הסכים מנהלה של העותרת מר דוד חן (להלן: "דוד חן"), כי במידה ולא יחזור בו מן העתירה יוגשו סיכומים ויינתן פסק דין על סמך כל החומר שבתיק. 5. ביום 22.04.12 ומשלא הוגשה כל הודעה מטעם העותר הורתי על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. 6. ביום 15.07.12 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. בהסכמת המשיבות הורתי על ביטול פסק הדין וניתנה הוראה להגשת סיכומים על סמך החומר שבתיק. 7. מכאן העתירה שלפניי. הרקע לעתירה והשתלשלות העניינים על פי סדרם הכרונולוגי בהסתמך על החומר והמסמכים שבתיק. 8. בשנת 2002 הגישה העותרת בקשה לקבלת זכויות במגרש הסמוך למגרש נשוא העתירה, שמספרו 114, בפטור ממכרז, לצורך הקמת מפעל תעשייתי וזאת מכוח תקנה 25(5)(ב) לתקנות חוק חובת המכרזים. 9. נוכח ניסיון עבר בעייתי עם דוד חן והליכים משפטיים עימו (ת"א 210/99 שלום קרית שמונה וע"א 1007/04 מחוזי נצרת) התנו המשיבות במכתבן מיום 19.08.02 את המשך הדיון בבקשת העותרת בסיום ההליכים המשפטים בגין מגרשים 64,65 נשוא הסכסוך המשפטי (הקודם) עם דוד חן. 10. בתגובה המציאה העותרת את המסמכים הבאים: מכתב לפיו אין למר דוד חן מניות בחברה. שאילתה מרשם החברות לגבי בעלי החברה. תמצית רישום ממרשם האוכלוסין לפיו מר דוד חן גרוש כך שאין קשר בינו לבין גב' רימונד חן הרשומה כבעלת מניות בחברה (נספח ד' לכתב התגובה). 11. ביום 14.06.04 הוקצו לעותרת זכויות במגרש מס' 114 לצורך הקמת מפעל לייצור ארגזי תחמושת וארונות משרדיים . 12. ביום 21.07.2010 שלח המינהל מכתב התראה לעותרת לפיו, למרות שהזכויות במגרש הוקצו אך ורק לשימוש תעשייתי התברר, כי העותרת עושה בו שימוש מסחרי והקימה במגרש סופרמרקט. כמו כן הודע לעותרת, כי ביום 06.06.07 פג תוקף הסכם הפיתוח והיא מחזיקה במגרש ללא כל הסדר חוזי. 13. בחודש אוקטובר 2007 הגישה העותרת למשיבות בקשה נוספת להקצאת זכויות במגרש בפטור ממכרז, לפי תקנה 25(5)(ב) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 וזאת לצורך הרחבת המפעל הקיים לייצור מתכת, הוא המגרש נשוא העתירה - מגרש מספר 110. בבקשה נרשמו כבעלי המניות: אבירי שמעון, בורנשטיין אברהם וחן רימונד (נספח ה' לכתב התגובה)(להלן: "הבקשה הראשונה"). 14. ביום 06.01.2009 ובהתאם לקביעת השמאי הממשלתי שלח המינהל אל העותרת את המפרט הכספי תוך ציון הסכום שיהא על העותרת לשלם לצורך הקצאת המגרש. העותרת נתבקשה לאשר הסכמתה לערך העסקה והתשלום (נספח ו' לכתב התגובה). 15. ביום 25.01.09 חתמה העותרת על המפרט הכספי ונתנה את הסכמתה לביצוע העסקה במחירים כפי שצוינו במפרט (נספח ז' לכתב התגובה). הגדילה לעשות העותרת ועל טופס הערבות אשר צורף למפרט הכספי רשם מר אבירי שמעון מנהל העותרת בכתב ידו: "בקשתכם לערבות מיותרת היות והתשלומים יבוצעו בזמן. ללא צורך במתן אשראי זה או אחר בתודה אבירי שמעון 25-01-09 חתימה של אבירי שמעון חותמת החברה" 16. ביום 29.01.09 שלח המינהל לעותרת מכתב בדבר אישור העסקה בצירוף שובר תשלום ע"ס 95,481 ₪ בו צוין, כי "אין לקבל תשלום אחרי 28/02/09" (להלן: "השובר"). מחמת חשיבותו של מסמך זה לעתירה להלן תובא תמציתו: "הנדון: אישור עיסקה -חתימת הסכם פיתוח לחכירה הננו להודיעך כי בישיבתנו ביום 29/01/09 (להלן- המועד הקובע) אישר מנהל מקרקעי ישראל (להלן- המניהל) את בקשתך להקצות לך את הקרקע הידועה כ: גוש 13846 חלקה 46, 47, 48, תכנית ג/8997 מגרש 110, ב: חצור הגלילית בשטח של כ-2,149מ"ר, (להלן- הקרקע) למטרת מפעל לייצור רהיטי מתכת עבודות הרכב, בכפוף לאמור בהודעה זו. .... הינך מתבקש להשלים את כל המוטל עליך תוך 60 יום מהמועד הקובע, לרבות חתימת ההסכם עם המניהל ותשלום הסכומים החלים עליך, ולשם כך הינך מוזמן לסור למשרדנו באחד הימים הקרובים בשעות הקבלה. למען הסר ספק הננו להודיעך, כי אם תוך 60 יום מהמועד הקובע, מכל סיבה שהיא, בין מחמת סיבה שיש לך שליטה עליה ובין מחמת סיבה שאין לך שליטה עליה, לא תחתום על ההסכם בנוסח ובתנאים שאושרו ע"י המינהל, או לא תמלא אחר כל תנאי או דרישה שיחולו עליך לפני חתימת ההסכם או במעמד חתימתך עליו, לרבות ביצוע מלא של התשלום לפי אחד משני המסלולים הנזכרים לעיל, נראה את בקשתך להקצאת הקרקע לך בטלה מעיקרה, והמניהל יראה את עצמו חופשי לעשות בקרקע כרצונו, לרבות התקשרות עם כל אדם אחר ביחס להקצאתה והקנית זכויות בה לכל אדם שהוא, וכל פניה, בקשה או הצעה שלך לגבי הקרקע תחשב כבקשה חדשה שלך, אשר תידון ע"י המינהל לגופה" (ההדגשה בקו-במקור) 17. במכתבו מיום 15.02.09 ביקש מנהל העותרת, מר אבירי שמעון להחליף את הזכויות במגרש שהמינהל אישר לעותרת (מגרש מס' 110) בזכויות במגרש מס' 104 (נספח ט' לתגובת המשיבות). 18. במכתב תשובה מיום 23.02.09 הבהיר משרד התמ"ת לעותרת, כי לא ניתן להיעתר לבקשה. יתירה מכך, משרד התמ"ת "הזכיר" לעותרת, כי עליה להשלים את התשלומים וכי כל שינוי בהקצאה יחייב דיון מחדש בבקשה. 19. ביום 11.05.09 נשלחה לעותרת הודעה, הן ממשרד התמ"ת והן מהמינהל, בדבר ביטול הקצאת הזכויות במגרש הואיל ולא שולמו הוצאות הפיתוח . 20. ביום 19.05.09 התקבל מכתבו של עו"ד הייב מוניר המודיע למשרד התמ"ת, כי מר אבירי שמעון אליו נשלח שובר התשלום חדל מלשמש כמנהל בחברה ועל כן עצם קיומו של השובר לא הובא לידיעת מנהלה החדש של העותרת (נספח יב' לתגובת המשיבות). 21. במכתב תגובה מיום 20.05.09 מודיע משרד התמ"ת לעותרת, כי במידה ונעשו שינויים בחברה על העותרת ליידע את המשרד ולהמציא בקשה חדשה חתומה על ידי המנהל החדש. (נספח יג' לתגובת המשיבות). 22. ביום 16.08.09 הגישה העותרת בקשה חדשה להקצאת זכויות במגרש. בבקשה החדשה צוינו בעלי המניות: דוד חן ורימונד חן (נספח יד' לתגובת המשיבות) (להלן: "הבקשה השנייה"). 23. בועדת תאום מיום 25.01.10 הוחלט לדחות את הבקשה החדשה. הודעה על דחיית הבקשה החדשה נשלחה לעותרת ביום 28.02.10 (נספח טו'). טענות העותרת 24. לטענת העותרת, שובר התשלום נשלח באמצעות הדואר, אולם הגיע לידיו של מר אבירי שמעון, אשר במועד קבלת השובר לא היה בעל עניין בחברה. לטענתה, אבירי שמעון העביר את השובר לידי דוד חן, מנהל החברה, יום לאחר מועד התשלום האחרון המצוין בשובר. דוד חן התייצב עוד באותו הבוקר בדואר ישראל וביקש לשלם את השובר אלא שהוא סורב מאחר והמועד המצוין בשובר עבר. 25. לטענת העותרת, דוד חן התייצב במשרדי המינהל, הסביר את השתלשלות העניינים וביקש לקבל לידיו שובר חדש לצורך תשלומו אך בקשתו נדחתה בטענה שהסמכות להוצאת שובר חדש מסורה למשרד התמ"ת. העותרת פנתה למשרד התמ"ת לגב' שרה סולומון, מנהלת המחוז, וביקשה להוציא שובר חדש לתשלום. בתשובה נענתה העותרת, כי הדבר מצריך כינוס וועדה אשר תדון בבקשה. 26. לטענת העותרת, התעכב כינוס הוועדה ורק בחודש אוגוסט 2011 נודע לה, כי הקצאת הזכויות במגרש בוטלה. 27. לטענת העותרת, החלטת ביטול העסקה הינה שרירותית, חורגת ממתחם הסבירות ובלתי מידתית. 28. לטענתה, טענת המשיבות בדבר הצורך לקיים מכרז פומבי דינה להידחות, שכן במועד הרלוונטי לא חלה החובה לערוך מכרז ומדובר בחובה שנוצרה בדיעבד. 29. העותרת מוסיפה, כי בבקשתה להקצאת זכויות במגרש ציינה, כי הקצאת הקרקע נחוצה לצורך שינוי ייעוד המפעל מאריזת נשק לאריזת סוכר המיובא מחו"ל כך, שההרחבה נועדה לצורך התאמה מחדש של פס הייצור המצריך שינוי מבני ופרצלציה מחודשת. לגרסתה, העבודה בתנאים הקיימים אינה אפשרית ועלולה להוות "מכת מוות" למפעל אשר ממילא עובד באזור מוכה אבטלה ובפריפריה שאין בה תחרות רבה על מגרשים, שכן היזמים אינם רואים בה אטרקציה עסקית או כלכלית. לשיטתה, השקיעה במגרש ובסביבתו כסף רב משנתנו לה המשיבות להבין, כי ה"מגרש בכיסה". 30. לטענת העותרת, אין לשעות לטענת המינהל בדבר ניסיון שלילי עם דוד חן, שכן על אף היותו מנהלה של העותרת המדובר ביישות משפטית נפרדת ואין לערב בין השניים. טענות המשיבות 31. לטענת המשיבות, דין העתירה להימחק על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ושיהוי ניכר בהגשת העתירה. לחלופין, דינה להידחות לגופה. 32. לטענת המשיבות, העותרת לא עמדה במועדים ולא שילמה את הוצאות הפיתוח אותם נדרשה לשלם. מאוחר יותר התגלו עובדות נוספות, שאילו המשיבות היו יודעות עליהן מבעוד מועד, הרי שהבקשה הייתה נדחית לגופה. העותרת הגישה לוועדה בקשה לחדש את המלצתה להקצאת המקרקעין זאת בשינוי הרכב בעלי המניות של החברה וביקשה לאשר לה הרחבת מפעל כשבפועל נעשים במגרש הסמוך שימושים מסחריים בניגוד לחוזה עם המינהל. הוועדה דחתה את בקשת העותרת לאור העובדה שאין מדובר בהרחבת מפעל, נוכח שימושים חורגים שעשתה העותרת בעבר ובמגרש סמוך, ניסיון בעייתי בעבר עם בעל המניות והעובדה שמדובר במגרשים אחרונים באזור התעשייה ועל כן נכון יותר להקצות המגרש במכרז פומבי ושוויוני. 33. עוד נטען, כי העותרת הסתירה מבית המשפט, את העובדה שלאחר קבלת שובר התשלום ביקשה להחליף את הזכויות במגרש שהוקצה לה. כן הסתירה את העובדה, כי למעשה העתירה מתייחסת לבקשה החדשה שהוגשה על ידי העותרת ולא לבקשה המקורית. 34. לטענת המשיבות דין העתירה להימחק גם מחמת השיהוי הניכר בהגשתה. ככל שמדובר בהחלטה הראשונה הרי שזו נתנה בשנת 2009,ואם המדובר בבקשה החדשה הרי שזו נדחתה בפברואר 2011 כ- 10 חודשים לפני מועד הגשת העתירה. 35. לטענת המשיבות גם לגופה דין העתירה להידחות, שכן לא הונחה תשתית להתערבות בית המשפט בעניין. הקצאת קרקע ללא מכרז הינה חריג לכלל לפיו דרך המלך היא לשווק קרקע במדינת ישראל במכרז. לעותרת ניתנה הזדמנות להשלים העסקה ב-2009 אך מטעמים השמורים עימה בחרה היא שלא לעשות כן. 36. לסיום טוענות המשיבות, כי יש לראות בהגשת הבקשה החדשה אותה הגישה העותרת לקבלת המגרש כמי שוויתרה על טענותיה בעניין החלטת הוועדה משנת 2009 . דיון והכרעה 37. לאחר שעיינתי במכלול הטענות כמו גם במסמכים העומדים בפניי, הגעתי למסקנה, כי דין העתירה להידחות. 38. ראשית, אדון בטענות הסף אשר הועלו על ידי המשיבות. חוסר ניקיון כפיים 39. למקרא העתירה והבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, סברתי שאכן יש מקום ליתן צו במעמד צד אחד וכך עשיתי. אולם, עם קבלת תגובת המשיבות התגלתה תמונה שונה לחלוטין מזו שהוצגה בעתירה והתברר שרב הנסתר על הנגלה בהתנהלותה של העותרת וכי עתירתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, וזאת בלשון המעטה, תוך העלמת עובדות מהותיות מבית המשפט. 40. העובדות הרלוונטיות העולות למקרא תגובת המשיבות שונות מאלה שבאו לידי ביטוי בעתירה ולא בכדי פרטתי בהרחבה את הרקע לעתירה והשתלשלות העניינים על פי סדרם הכרונולוגי, שכן בכתב העתירה העותרת "שכחה" לציין את הבקשה הנוספת שהגישה והתמקדה בטענה אחת בלבד בדבר האיחור שבתשלום השובר שהוצא לה בעקבות אישור בקשתה הראשונה. יתירה מכך, אף בדיון בפניי טען מר דוד חן, כי: "כל העתירה שלי מתבצעת לגופו של עניין לעניין האיחור בשובר התשלום ותו לא" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 13) הגדילה לעשות העותרת ואף בסיכומים מטעמה התייחסה לטענה זו בלבד, תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבקשה השנייה שהגישה ומהחלטתן השנייה של המשיבות לדחות את הבקשה השנייה. 41. ודוק! יש לראות בהגשת הבקשה החדשה להקצאת קרקע בפטור ממכרז, משום זניחה וויתור על הטענות בגין דחיית הבקשה הראשונה. לאחר שהעותרת פנתה מחדש והגישה בקשה מחודשת לקבלת מגרש הרי, שיש לראותה כמי שהשלימה עם החלטת הועדה משנת 2009 לבטל את אישור העסקה בשל אי תשלום השובר. 42. התנהלות בתום לב, ניקיון כפיים וגילוי נאות הינם תנאי סף בפנייה לבית המשפט בעתירה מנהלית . לצערי, לא מצאתי ולו אחד מהתנאים האלה בעתירה שבפניי. בבג"צ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו פד"י לו (4) 53, 56 נקבע: "עותר אשר חוטא בהעלמת עובדות חשובות מכתב עתירתו אינו נוהג בתום לב, עתירתו מוכתמת באי נקיון כפיים, על כן לא יזכה לכל סעד של צדקה, אפילו היו עמו טעמים הראויים להישמע לגופו של עניין". שיהוי 43. תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000 קובעת, כי בהעדר הוראה אחרת "תוגש עתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר, לפי המוקדם". העתירה דנן הוגשה בחודש דצמבר 2011. כאמור לעיל, בכתב העתירה כלל לא מוזכרת הבקשה השנייה שהוגשה, כך שככל שמדובר בהחלטה שניתנה בבקשה הראשונה בשנת 2009. ברי, שהעתירה לוקה בשיהוי ניכר המצדיק את דחיית העתירה על הסף. 44. גם אם אתייחס להחלטה השנייה שניתנה בבקשה השנייה בחודש פברואר 2011, עדיין עסקינן בשיהוי ניכר, שכן העתירה הוגשה כ- 10 חודשים ממועד ההחלטה. 45. גם לו הייתי מקבל את טענת העותרת, כי נודע לה על ההחלטה רק בחודש אוגוסט 2011 (סעיף 10 לכתב העתירה) ואיני מקבל את הטענה נוכח נספח טו' לתגובת המשיבות, הרי שהעותרת השתהתה חודשים ארוכים בטרם הגישה את העתירה, שכן העתירה הוגשה רק ביום 06.12.11. קרי, בחלוף כ-4 חודשים מהמועד אשר לטענת העותרת עצמה נודע לה על דחיית בקשתה. 46. יוער ויודגש בדיון בפניי מיום 06.02.12 הוצג נספח טו' בפני דוד חן שטען, כי לא קיבל אותו. טענה זו לא יכולה להישמע, שכן נספח טו' נשלח לת.ד. של החברה וכשם שלטענת העותרת "העותרת הינה חברה ובעלת גוף משפטי ורשומה כדין ואין כלל חשיבות מי הם בעלי מניות חברת ארשם" (סע' 28 לסיכומי העותרת) הרי שכך גם לגבי השובר וההחלטות שנשלחו על ידי המשיבות לחברה ולא לבעלי המניות שבה. כאן המקום להוסיף, כי גם הכתובת המופיעה על השובר הינה כתובתה של החברה: "אר שם תעשיות חצור בע"מ ת"ד 329 חצור הגלילית 10300" ולא כתובתו הפרטית של אבירי שמעון. דבר הסותר את טענתו של דוד חן, כי השובר נשלח למענו של מר אבירי שמעון אשר חדל לשמש כמנהל בחברה. לא זו בלבד אלא שטענה זו סותרת את הכתוב במכתבו של דוד חן לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, מר שלום שמחון, מיום 11.09.11 בסעיף ד' לפיו, שובר התשלום לא הגיע ליעדו בשל טעות הדואר אשר הניחו את המכתב בטעות בת.ד שונה וכדלקמן: "עם אישור הבקשה נשלח למבקשת שובר תשלום אולם זה לא שולם במועד. עקב טעות של הדואר השובר הונח בת.ד שונה ועקב זאת נמסר יומיים אחרי מועד התשלום" (נספח ז' לעתירה). 47. די בשיהוי הניכר ובהשמטת העובדות הרלוונטיות כדי לדחות העתירה על הסף. מעבר לאמור דין העתירה להידחות גם לגופו של עניין וכדלהלן. 48. עיון במכתב מיום 29.01.09 אשר נשלח מהמינהל אל העותרת (נספח ח' לתגובת המשיבות), שעניינו אישור העסקה, מראה מפורשות ובאופן ברור מהו המועד האחרון, לקיים התחייבותה של העותרת וכדלהלן, "תוך 60 יום מהמועד הקובע, לרבות חתימת ההסכם עם המינהל ותשלום הסכומים החלים עליך". בהמשך המכתב חזרו המשיבות והדגישו את חשיבות העמידה במועדים ואף ציינו את הסנקציה בדבר אי עמידה בזמנים: "למען הסר ספק הננו להודיעך, כי אם תוך 60 יום מהמועד הקובע, מכל סיבה שהיא, בין מחמת סיבה שיש לך שליטה עליה ובין מחמת סיבה שאין לך שליטה עליה, לא תחתום על ההסכם בנוסח ובתנאים שאושרו ע"י המינהל, או לא תמלא אחר כל תנאי או דרישה שיחולו עליך לפני חתימת ההסכם או במעמד חתימתך עליו, לרבות ביצוע מלא של התשלום לפי אחד משני המסלולים הנזכרים לעיל, נראה את בקשתך להקצאת הקרקע לך בטלה מעיקרה, והמניהל יראה את עצמו חופשי לעשות בקרקע כרצונו, לרבות התקשרות עם כל אדם אחר ביחס להקצאתה והקנית זכויות בה לכל אדם שהוא, וכל פניה, בקשה או הצעה שלך לגבי הקרקע תחשב כבקשה חדשה שלך, אשר תידון ע"י המינהל לגופה" 49. אל המכתב הנ"ל צורף כאמור שובר התשלום בו נקבע במפורש, כי המועד האחרון שבו על העותרת לקיים התחייבותה הינו 28.02.09 .מועד שלא עמדה בו העותרת. אדגיש, כי אין מחלוקת, כי המכתב נמסר לעותרת, שכן במכתבו מיום 15.02.09 ביקש מנהל העותרת מר אבירי שמעון להחליף את הזכויות במגרש שהמינהל אישר לעותרת בזכויות במגרש מס' 104. (נספח ט' לתגובת המשיבות). שוב וכאמור לעיל, במכתב תשובה מיום 23.02.09 הבהיר משרד התמ"ת לעותרת, כי לא ניתן להיעתר לבקשה וכי עליה להשלים את התשלומים וכי כל שינוי בהקצאה יחייב דיון מחדש בבקשה. 50. אשר על כן, חובה היה על העותרת להסדיר את נושא התשלום ויתר ההתחייבויות עד ולא יאוחר מיום 28.02.09 ומשלא עשתה כן במועד, הרי שהפרה את תנאי ההסכם ולכן קמה למשיבות זכות לבטל את העסקה. 51. מעיון בנספחים ובמכתבים שנשלחו לעותרת עולה בבירור, כי הפרת ההוראה בדבר מועד התשלום הינה הפרה יסודית שתביא לביטול העסקה והעותרת ידעה זאת היטב ואף אישרה את האמור בחתימתה. לרשותה של העותרת עמד זמן רב ולכן משלא פעלה במסגרת אותו זמן, אין לה להלין אלאעל עצמה בלבד. 52. כאן המקום להזכיר את ההלכה הכללית לפיה, בית המשפט הבוחן החלטה מינהלית אינו נכנס בנעלי הרשות, אלא הוא צריך לבחון אם ההחלטה הינה סבירה, נתקבלה כדין ומשיקולים ענייניים. בענייננו לא מצאתי בהחלטה כל דופי. 53. החלטת המשיבות לבטל את העסקה ולא ליתן לעותרת ארכה לביצוע התשלום הינה התנהגות ראויה וסבירה, על אחת כמה וכמה משהתגלו עובדות נוספות שאילו המשיבות היו יודעות עליהן מבעוד מועד הרי שהיו דוחים את בקשתה של העותרת גם לגופה, שכן בבקשה החדשה הופיעו בעלי מניות אחרים מאלה שהופיעו בבקשה הראשונה כשהעותרת מודעת לכך שהמשיבות לא היו מסכימות להקצות את הזכויות במגרש לחברה שדוד חן הוא בעל מניות בה וזאת לאור ניסיון קודם בעייתי עימו. (הגם שסופו של יום לא מסיבה זו נדחתה נבקשה) 54. נקודת המוצא בעניין זה הינה, כי על המשיבות לנהוג בשוויון, שכן מתן ארכה לעותרת אף במספר ימים מועט יש בה משום פגיעה בשיווין בין העותרת לבין יזמים אחרים במיוחד כאשר מקור האיחור נובע ממחדלה של העותרת בלבד. 55. אפנה בעניין זה לדברי כב' הנשיאה הש' ד' בייניש (כתוארה אז) בע"א 9347/01 יעקב וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל אשר נאמרו לעניין מכרזים אולם יפים הם בהתאמה גם לענייני החוזים כבענייננו: "... היה המינהל רשאי, מכוחן של הילכות השוויון בניהול מכרז, שלא להתיר את מתן הארכה. מתן ארכה כמבוקש על-ידי המערער היה פוגע בשוויון בין המציעים, שאילו היו יודעים כי עומדים להם ימים נוספים לתשלום, היו יכולים לשפר את הצעותיהם ....המינהל קבע כי לשם קיבולה של ההצעה ולשכלולו של חוזה בין המינהל ובין המציע לא יהיה די בהודעת הזכייה, אלא המציע שהצעתו נבחרה יהיה כפוף לתנאים נוספים, ובהם חובת התשלום במועד. משקבע כך באופן מפורש שמר לעצמו המינהל את הזכות לקבל הצעות ולשכללן רק עם עמידה במכלול התנאים שהוגדרו בתנאי המכרז, והוא נתן ביטוי מפורש לכוונתו כי לא היה די בהודעת הזכייה לשם כריתת חוזה...אחד הכללים הבסיסיים בתחום המשפט המינהלי הוא החובה לנהוג בשוויון. החלטת המינהל שלא להאריך את מועד התשלום יש בה כדי לקיים את עקרון השוויון שחל על ההתקשרות בין הצדדים גם בשלב החוזי (ראו שלו חוזי רשות [15], בעמ' 164). משכך, הואיל והמערער לא עמד בתנאי התשלום, והמינהל לא היה מחויב להאריך את המועד, היה המינהל רשאי - בהתאם לאמור בתנאי המכרז - לראות בהתקשרות עמו כבטלה. במאמר מוסגר יצוין כי לתוצאה דומה נגיע גם תוך שימוש בהוראות דיני החוזים בלבד. נוכח מרכזיותה של דרישת התשלום במועד הקבוע - דרישה שכאמור קיבלה ביטוי הן במסמכי המכרז הן בהודעת הזכייה - היא תנאי יסודי בחוזה, שהפרתו הינה הפרה יסודית אשר הקימה למינהל את זכות הביטול". 56. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית העתירה וביטול צו הביניים. 57. העותרת תישא בהוצאות המשיבות בסכום כולל של 10,000 ₪. מכרזקרקעות