דוגמא להחלטה בנושא הוספת חברת ביטוח כנתבעת: התובע הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף מגדל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הנתבעת 2, שהינה חברה בפירוק מאז חודש 12/03, כנתבעת נוספת בתביעה. מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") מתנגדת לבקשה כאשר טעמה הינו כי התביעה כנגדה התיישנה מאחר ומדובר בתביעת שיבוב ביחס לגמלאות ששולמו לנפגע כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 14.11.02, ומשכך, במועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, ביום 10.10.12, התביעה כנגד התיישנה. השאלה שבפני הינה: מתי מתיישנת תביעת המוסד לביטוח לאומי, שהינה תביעת שיבוב, כנגד מבטחת המזיק, מקום בו המזיק מצוי בפירוק? כפי שאפרט להלן, אני סבורה כי בנסיבות הענין, תביעת התובע כנגד המבטחת טרם התיישנה, וזאת משלא חלפו 3 שנים ממועד הגשת התביעה כנגד המבוטח (המזיק) ולמרות שמאז התאונה חלפו 10 שנים ומאז מתן צו הפירוק חלפו 9 שנים, ולהלן יובאו נימוקי. משכך אין צורך כי אכריע בטענות הצדדים באשר להתקיימות התנאים להארכת תקופת ההתיישנות (בהנחה שזו הסתיימה קודם להגשת הבקשה לתיקון) מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות. עיקרי העובדות הצריכות להכרעה: 1. התובע הגיש ביום 11.11.09 תביעת שיבוב כנגד מס' נתבעים, ביניהם מגיד מהנדסים בע"מ (להלן: "החברה" או "המזיק"), בגין תגמולים ששולמו לנפגע בשל תאונת עבודה שארעה ביום 14.11.02 (להלן: "התאונה"). 2. בעת הגשת התביעה היה התובע מודע לכך שהמבוטח הינו חברה בפירוק. צו הפירוק ניתן עוד בחודש 12/03. 3. קודם להגשת התביעה נעשו על ידי התובע נסיונות לקבל את פרטי מבטחת החברה אולם נסיונות אלו לא הניבו, עד להגשת התביעה, פירות. בעקבות הגשת התביעה קיבל התובע מכתב מהמבטחת ובו היא ביקשה, תוך שמירת כל הזכויות ובאופן ספציפי טענת ההתיישנות, ארכה להגשת כתב הגנה בשם החברה. 4. ביום 18.3.10 ניתן אישור בית המשפט המחוזי, במסגרת תיק פש"ר (מחוזי חי') 506/03, להמשך ניהול ההליכים באופן פורמאלי כנגד החברה וזאת לאור הסוגיה הביטוחית (נספח "ט" לבקשת התובע). 5. ביום 10.10.12 הוגשה הבקשה שבפני, דהיינו מעט פחות משלוש שנים לאחר הגשת התביעה, ויותר מ-7 שנים מאז מועד התאונה ומאז מתן צו הפירוק. דיון: 6. המדובר בסוגיה שטרם נקבעה לגביה הלכה מפורשת, דהיינו הלכות בית המשפט העליון שדנו בסוגיית ההתיישנות, לרבות ביחס לתחולת הוראות 68, 69 ו-70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), לא ניתנו ביחס לסיטואציה זהה למקרה שבפני. טענת המבטחת כי התביעה כנגדה התיישנה משחלפה תקופת ההתיישנות לתביעת התובע לאור הוראת סעיף 68 לחוק וההלכה שנקבעה בע"א 6945/98 "משמר" חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' קסטיאל, פ"ד נו(5) 170 (2002), לפיה תקופת ההתיישנות של התביעה לתגמולי ביטוח חופפת לתקופת ההתיישנות החלה על תביעת הניזוק כנגד המבוטח, מתעלמת לטעמי מהוראת סעיף 69 לחוק, ומכך שלתובע, מלבד היותו צד שלישי שחלות עליו הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, הינו גם מי שעוברות אליו זכויות של המבוטח מכוח הוראה זו. 7. סעיף 69 לחוק קובע: "(א) ארע במבוטח בביטוח אחריות אחד מהאירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהא רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. (ב) ואלה האירועים: .... (3) במבוטח שהוא תאגיד - ניתן עליו צו פירוק....." משמעות הוראה זו הינה כי זכויות המבוטח כלפי המבטחת במצב של פירוק (והמצבים האחרים המנויים בה) מופקעות ומועברות לצד השלישי, כאשר המטרה היא להגן על הצד השלישי ולמנוע את העברת הזכות לתגמולי ביטוח לקופת הפירוק. נכון הוא שאין בהוראה כדי להוסיף לזכויות הצד השלישי, מעבר לזכויותיו של המבוטח (ת.א. (שלום ת"א) 164639/02 המוסד לביטוח לאומי נ' אביבי ראשון קבלנים בע"מ (13.11.05)), אולם המשמעות היא שהתובע במקרה דנן "חובש שני כובעים", כובע של צד שלישי שלגביו חלה הוראת סעיף 68, וכובע נוסף של "מבוטח" שלגביו יש לבחון בנפרד באם התיישנה תביעתו כנגד המבטחת. משכך, על מנת להכריע בשאלה מתי מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות ביחס לתביעת צד שלישי מכוח הוראת סעיף 69, יש לבחון מתי מתיישנת תביעת המבוטח, שבנעליו בא הצד השלישי, כלפי המבטחת והאם יש במועד מתן צו הפירוק להשפיע על מועד זה? 8. בסוגיה זו אני סבורה, כפי שנקבע בשתי הכרעות של בתי המשפט המחוזיים בבש"א (מחוזי י-ם) 1945/05 דורון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשס"ד (2) 259 (2006) וכן בע"א (מחוזי מרכז) 16818-08-09 ציבלין אייל 1997 בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (.....) כי האיזון הנכון בפרשנות הוראות החוק מחייב את המסקנה כי מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעת המבוטח כלפי המבטח מתחיל במועד הגשת תביעת הנזק כנגדו, ואורך תקופת ההתיישנות לתביעה זו הינו 3 שנים כקבוע בסעיף 70 לחוק. לטעמי "כל עוד לא הגיש הצד השלישי את תביעתו נגד המבוטח, אין המבוטח יכול לתבוע שיפוי מהמבטח, שכן תביעתו תיראה כתיאורטית ומוקדמת מדי...הגשתה של תביעת הצד השלישי מהווה, אפוא, נתון עובדתי חיוני, אשר ללא ידיעתו אין המבוטח יכול להגיש תביעת שיפוי, ולא כל שכן להצליח בה". (דברי השופט ענבר בענין דורון הנ"ל בעמ' 268). בשתי ההחלטות הנזכרות התמודד בית המשפט המחוזי עם הטענה כי הלכת משמר מחייבת את המסקנה שתביעת המבוטח מתיישנת בד בבד עם התיישנות תביעת הצד השלישי, דהיינו תוך 7 שנים ממועד האירוע הנזיקי, ודחו טענה זו מהנימוקים המפורטים בהרחבה בשתי ההחלטות. המסקנה בשתי ההחלטות היתה כי פרשת משמר לא קבעה מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעת המבוטח אלא שם רק נדחתה האפשרות שהועלתה כי מירוץ ההתיישנות בתביעת המבוטח מתחיל רק במועד מתן פסק הדין בתביעת הצד השלישי (בדומה להלכה שנפסקה ביחס לתביעות השתתפות - ע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' קבוצת כנרת, פ"ד יח(2) 225 (1964)) אולם זאת מבלי שנקבעה הלכה מה הוא אם כן המועד ממנו צריך להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות ביחס לתביעת המבוטח כלפי המבטח (ראה פסק הדין בענין ציבלין סעיפים 21 ואילך). 9. מאז הוגשו טיעוני הצדדים בפני ניתנה החלטתה של חברתי, כב' השופטת אטיאס בת.א. (קריות) 25875-10-09 המוסד לביטוח לאומי נ' אשל הירדן יישום ובנין בע"מ (26.11.12) אשר נסיבותיו היו דומות להפליא למקרה שבפני, למעט עובדה אחת, שהטתה את הכף לטובת קבלת טענת ההתיישנות, והיא כי שם, להבדיל מכאן, לא ניתן אישור בית המשפט לפירוק להמשך ניהול ההליך כנגד החברה בפירוק. מכאן הסיקה שם השופטת אטיאס כי התביעה כנגד המבוטח (על אף שפורמאלית הוגשה בפניה) התיישנה במועד הגשתה, בהעדר אישור של בית המשפט לפירוק (אף לא בדיעבד) להמשך ניהול ההליך כנגדו, ומשכך, ממילא התיישנה תביעת הצד השלישי "הבא בנעלי" המבוטח. בהחלטתה המקיפה סוקרת כב' השופטת אטיאס את הגישות השונות שבאו לביטוי בפסיקה ובספרות המשפטית באשר להשפעת מתן צו הפירוק על שאלת ההתיישנות ומאמצת, בסופו של הדיון, את הגישה שהותוותה בענין דורון ובענין ציבלין בהמשך, באשר למועד תחילת מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעת המבוטח, והצד השלישי הבא בנעליו מכוח הוראת סעיף 69 לחוק (ראה שם בסעיפים 15-23). 10. לאור ההחלטה המנומקת ומפורטת אינני מוצאת צורך להרחיב ולהאריך בענין שכן אני סבורה כי בנסיבות המקרה שבפני למועד מתן צו הפירוק כנגד החברה אין כל השלכה על תקופת ההתיישנות ביחס להפעלת זכות התביעה של התובע מכוח סעיף 69. הנתבעת לא טענה כי יש רלבנטיות למועד מתן צו הפירוק אלא כל טענתה היתה כי תביעת הצד השלישי התיישנה במועד הגשת הבקשה לצירוף המבטחת, וזאת על סמך הלכת משמר. יתכנו מצבים בהם יתכן ויהא מקום להזקק למועד מתן צו הפירוק והתנהלות הצד השלישי מאז ועד להגשת הבקשה לצירוף מבטחת, למשל, במקרים בהם צו הפירוק ניתן לאחר שהוחל בניהול התביעה כנגד המבוטח, ותתעורר השאלה באם יש במתן צו הפירוק במועד כזה כדי להאריך באופן כלשהו את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעת הצד השלישי כנגד המבטחת באם חלפו כבר 3 שנים ממועד הגשת התביעה כנגד המבוטח. אולם, במקרה דנן כל שעלי לבחון הוא האם התביעה כנגד המבוטח התיישנה במועד הגשתה, ובאם לא - האם חלפו שלוש השנים של מירוץ ההתיישנות ממועד הגשת התביעה כנגד המבוטח ועד להגשת התביעה כנגד המבטחת, וכאמור לעיל, אין זה מצב הדברים כאן. 11. טענותיה של המבטחת כנגד התובע, בדבר ידיעה אודות צו הפירוק ואי נקיטת כל הצעדים הנדרשים לבירור זהות המבטחת, וכן הטענות בדבר שיהוי בהגשת התביעה המקורית והגשת בקשת התיקון, אין בהן כדי להקים התיישנות כנגד תיקון התביעה על דרך של צירוף המבטחת לאור קביעתי דלעיל. אוסיף רק כי מצד אחד, ניתן לומר כי מדובר באבחנה מלאכותית משהו שכן התובע הינו אותו "צד שלישי" שמבקש כעת לחבוש את כובעו כ"מבוטח" וזאת מבלי שפעל ב"שקידה סבירה" לברר את זהות המבטחת ולצרפה להליך מיד עם הגשת התביעה או לכל הפחות סמוך לאחר מכן. אולם לטעמי, האבחנה בין "שני הכובעים" שחובש התובע בהליך כזה מחויבת מן הדין ולפיכך גם אם תוצאת מתן ההיתר לצרף את המבטחת קרוב ל-3 שנים לאחר הגשת התביעה וכ-10 שנים לאחר האירוע יש בה "מעין" הארכה של תקופת ההתיישנות, אין בכך כדי להביא למסקנה אחרת. 12. אוסיף, למעשה מעבר לנדרש, כי גם אם יש ממש בטענות המבטחת בדבר העדר "שקידה סבירה" מצידו של התובע לברר מי היא מבטחת החברה קודם להגשת התביעה (ואינני קובעת מסמרות באשר למידת השקידה הנדרשת והאם נתמלאו תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות), הרי שאני מוצאת גם מידה לא מועטה של חוסר תום לב בהעלאת טענת שיהוי מצידה של המבטחת מקום בו, לפחות מאז הגשת התביעה, היא מודעת להליך המתנהל ואף מינתה עו"ד מטעמה לייצג את החברה (כפי שעולה מהתכתובת בין הצדדים), כך שטענת השיהוי, לכל הפחות ביחס לתקופה זו, אינה טענה של ממש. אשר על כן אני מתירה את תיקון התביעה על דרך של צירוף מגדל חברה לביטוח בע"מ כנתבעת נוספת בהתאם לטיוטת כתב התביעה המתוקן שצורפה לבקשה. המזכירות תסרוק את כתב התביעה המתוקן לתיקיית התצהירים. ככל שעד למועד הדיון הקבוע בפני לא יוגש כתב הגנה מטעם מגדל חברה לביטוח בע"מ וטרם תוגש חוות הדעת מטעם הצד השלישי מס' 2 תדאג ב"כ התובע להגיש בקשה מוסכמת ומתואמת לדחיית הדיון. פוליסהחברת ביטוח