הוספת אישום נוסף לכתב האישום

דוגמא להחלטה בנושא הוספת אישום נוסף לכתב האישום: 1. נגד הנאשם הוגש ביום 26.11.12 כתב אישום המייחס לו רצח של גב' ג'ני מור חיים ז"ל, אותה פגש בשנת 1999 ולה נישא בקפריסין במהלך חודש אוגוסט 2007 (להלן: "כתב האישום המקורי"). 2. ב"כ הנאשם העלה במהלך הדיון ביום 4.2.11 טענה מקדמית לפי סעיף 149(3) לחסד"פ תשכ"ב-1982 ובה עתר למחוק את החלק הכללי של כתב האישום, את סעיף 2 ואת שני המשפטים הראשונים בסעיף 4 לחלק הכללי של פרק "העובדות". 3. הדיון נדחה על מנת שהמאשימה תגיב בכתב על הטענה המקדמית אך בטרם הגשת התגובה עתרה המאשימה לתקן את כתב האישום ע"י הוספת אישום המייחס לנאשם רצח של גב' אורית קופר ז"ל, לה נישא בשנת 1983. 4. עפ"י הנטען באישום הראשון בכתב האישום, נושא הבקשה, רצח הנאשם את אשתו הראשונה, גב' קופר ז"ל, בלילה בין 17-19.1.94 או בבוקר יום 19.1.94 בדרך שאינה מותירה סימן בגופה. עפ"י הנטען באישום השני בכתב האישום נושא הבקשה (הוא האישום שיוחס לנאשם בכתב האישום המקורי). הנאשם רצח את אשתו השלישית, גב' מור חיים ז"ל, בלילה שבין 20-21.8.09 בכך שהחדיר לגופה חומר שנתנה לו, עפ"י הנטען, ד"ר מריה זקוטסקי, רופאה מרדימה בבי"ח מאיר בכפר סבא, איתה ניהל חיי זוגיות מאז שנת 2006. עפ"י הנטען בסעיף 19 לאישום השני מדובר בחומר שענה על בקשת הנאשם לתת לו חומר קטלני שממית מבלי להותיר סימן בגוף ושלא נגלה בבדיקה טוקסיקולוגית. 5. ב"כ הנאשם מתנגד לתיקון כתב האישום ע"י צירוף האישומים וטוען שלא מתקיימים התנאים המתירים צירוף אישומים בכתב אישום אחד עפ"י סעיף 86 לחסד"פ . 6. להלן טיעוני ב"כ הנאשם, המסתמך, בין השאר, על פסיקה אמריקאית המובאת בטיעוניו בכתב: (א) מאחר שבין שני המעשים נושא הבקשה מפרידות 15 שנים לא ניתן לדבר על החלופות שנוגעות ל"אותן עובדות" ו"לסדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". (ב) מאחר ורק לגבי מעשה הרצח נושא האישום השני בכתב האישום נושא הבקשה (הוא המעשה נושא כתב האישום המקורי) מחזיקה המאשימה בתיזה עובדתית בכל הקשור לאופן ביצוע הרצח לא ניתן לדבר על "עובדות דומות" כנדרש לצורך צירוף אישומים לפי סעיף 86 לחסד"פ. (ג) כתב האישום נושא הבקשה כולל שני אישומים שאף אחד מהם לא כולל ראיות ישירות להוכחת אשמתו של הנאשם אלא לכל היותר ראיות נסיבתיות. לכן קיים חשש ממשי שמכלול הראיות ישמש להרשעה בשני האישומים מבלי יכולת לדון בכל אישום בנפרד ובכך תיפגע יכולתו של הנאשם להתגונן. (ד) צירוף שני האישומים עלול ליצור דעה קדומה כלפי הנאשם בגלל אופיו השלילי. הרצח נושא האישום השני לא יכול להיות מובא כראייה נסיבתית על עדות שיטה או מעשים דומים לעניין הרצח נושא האישום הראשון שכן "עדות שיטה" מיועדת להוכיח את זהות העבריין ו"מעשים דומים" מיועדים להוכיח את היסוד הנפשי של מבצע העבירה והם לא נועדים להוכיח את ביצוע העבירות, שביצוען מוכחש ע"י הנאשם. (ה) הואיל ואין כל ראייה לביצוע הרצח נושא האישום הראשון, מאחר והמאשימה לא מציינת ממה מתה גב' קופר ז"ל, האישום ברצח גב' מור חיים ז"ל לא יכול לשמש "עדות שיטה" ולא ניתן לדבר על שיטת ביצוע. כך גם לא ניתן להשתמש בכלל של "מעשים דומים" שכן אין טענה שהנאשם המית את המנוחות בטעות אלא הנאשם טוען שלא המיתן כלל. (ו) עדות התביעה המרכזיות שנוגעות לאישום השני לא נוגעות כלל לאישום הראשון נושא בקשת הצירוף. אין כל עדים משותפים להוכחת שני המעשים כך שהצירוף לא יגרום ליעילות דיונית. (ז) מטרת בקשת הצירוף היא להשחיר את אופיו של הנאשם על מנת להגדיל את סיכויי הרשעתו ברצח נושא האישום השני (נושא כתב האישום המקורי), שאין כל ראיות להוכחתו. לאור האמור, יגרום צירוף האישומים להכבדה דיונית ולא לייעול הדיון. תגובת המאשימה המאשימה טוענת לגבי שני מעשי הרצח שהנאשם גרם למות שתי המנוחות בכך שהחדיר את החומר שגרם למותן בדרך שאינה ידועה למאשימה. המבחן הרלוונטי לתיקון כתב אישום לפי סעיף 92 לחסד"פ הוא מבחן ההזדמנות הסבירה שניתנת לנאשם להתגונן בפני כתב האישום המתוקן. מאחר והתיקון מתבקש לפני מתן תגובת הנאשם לאישום, נתונה לו ההזדמנות המלאה להתגונן בפני המיוחס לו בשני האישומים נושא בקשת התיקון. 3. כתב האישום נושא הבקשה מגלה לכאורה דפוס שיטתי לפיו נוהג הנאשם ביחס לעיסוקו, לקשריו הזוגיים, להתנהלותו הכלכלית ולדרך שבה עפ"י הנטען המית את המנוחות, כאשר ראיות המאשימה להוכחת דפוס זה כרוכות זו בזו ומשמשות להוכחת שני המעשים. 4. מדובר בשני אישומים שמייחסים לנאשם שני מעשי רצח בעלי קווים משיקים רבים וקיים אינטרס ברור בגילוי האמת, בעשיית צדק ובקיום ההליך ביעילות, כאשר הערכת טיב הראיות ע"י ההגנה לא משמש שיקול רלוונטי להכרעה בבקשה. 5. סעיף 86 לחסד"פ לא דורש זהות מוחלטת בין האישומים נושא הבקשה. בחינת העובדות של שני האישומים נושא הבקשה מלמדת ששניהם מבוססים על עובדות דומות שרמת הדמיון ביניהן מגיעה לכאורה לשיטת ביצוע יחודית. בשני האישומים מיוחס לנאשם רצח של אישה שהיה נשוי לה באותו זמן, בדרך שאינה מותירה סימנים בגוף המנוחה, כאשר הוא מקיים קשר רומנטי עם אחרות במהלך נישואיו למנוחות ומבצע מהלכים משפטיים וכלכליים שקשורים במותה העתידי של אשתו. 6. ביהמ"ש לא נדרש להכריע בשלב זה אם ראיות המאשימה מספיקות להרשעת הנאשם בהסתמך על שיטת ביצוע ואין לאמץ לדין הישראלי את ההסדר האמריקאי עליו מסתמך ב"כ הנאשם, שכן בארה"ב נהוגה שיטת המושבעים, שעלולים לטעות בשאלת הרלוונטיות של הראיות, סכנה שלא קיימת כאשר מדובר בשופטים מקצועיים. מעשי השוד נושא פסה"ד האמריקאיTUBOL היו שונים זה מזה באופן מהותי בשיטת הפעולה בה השתמש השודד ולכן אין ללמוד מפס"ד זה על המקרים נושא הבקשה. 7. קיימים עדים מרכזיים שנוגעים לשני האישומים ושמיעתם במסגרת כתב אישום אחד תייעל את הדיון. הוכחת כתב אישום שמבוסס על שיטת ביצוע על פני סידרת מעשים מחייבת שמיעת הראיות במאוחד כדי שבפני ביהמ"ש תהיה כל התמונה הראייתית והפרדת הדיון תיצור מצב לא יעיל כאשר כל מותב יצטרך לשמוע את כל הראיות. תגובת הנאשם ותגובת המאשימה ב"כ הנאשם טוענים שהניסוח של המאשימה לגבי שני האישומים "בדרך שאינה מותירה סימן בגופה" לא מצביע על דרך פעולה ויכול להתאים לדרכי פעולה שונות. דיון והכרעה 1. על הבקשה שבפנינו חלות הוראות סעיפים 92 ו - 86 לחסד"פ. סעיף 92 לחסד"פ קובע כי עד לתחילת המשפט (הקראת כתב האישום) מסורה הסמכות לתיקון למאשימה ואילו כאשר התיקון מתבקש לאחר פתיחת המשפט, כמו במקרה שבפנינו, מסורה הסמכות לביהמ"ש שיתיר את התיקון בתנאי שלא יהיה בו כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם (ראה סעיף 3 א' בעמ' 948 בספרו של י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, כרך א' והפסיקה המוזכרת בה"ש 138). 2. במקרה שבפנינו מתבקש תיקון כתב האישום סמוך לאחר פתיחת המשפט, ובטרם קבלת תגובת הנאשם לאישום נושא כתב האישום המקורי. משכך לא תיפגע הגנתו של הנאשם אם תתקבל הבקשה לתיקון כתב האישום ודין הבקשה ככל שהיא מבוססת על סעיף 92 לחסד"פ להתקבל. 3. אך באמור לעיל ולא סגי, שכן נושא הבקשה הוא צירוף אישום נוסף לאישום נושא כתב האישום המקורי, שעניינו מעשה רצח נוסף שמיוחס לנאשם ומשכך על המאשימה לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 86 לחסד"פ שזו לשונו: "מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע". 4. סעיף 86 לחסד"פ מתיר, כאמור, צירוף אישומים בכתב אישום אחד אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות שעיקרן או רובן דומות או על סדרת מעשים נפרדים מבחינת הזמן והמקום שקיים ביניהם קשר, כאשר בפועל נוהגים בגמישות בעניין זה ומצרפים אישומים כדי להציג את הפרשה המלואה או מנימוקי יעילות, ובלבד שהצירוף לא פוגע בהגנתו של הנאשם. בבג"צ 5283/98 חדר נ' ביהמ"ש המחוזי בירושלים פדי' נה (3) 721, נפסק ע"י כב' השופט מצא כי יש צורך במכנה משותף עובדתי על מנת להכשיר צירוף אישומים, דהיינו, מספיק שהאישומים נושא הבקשה יהיו מבוססים על עובדות שרובן או עיקרן דומות וההחלטה בבקשת הצירוף תינתן על סמך העובדות בכל אישום נושא הבקשה מבלי לבחון את הראיות שיש בידי המאשימה להוכחתן (ראה גם החלטת בימ"ש זה, במותב אחר, בתפ"ח 13170/04/11 מדינת ישראל נ' גולדמברג, ניתנה ביום 19/9/11 וספרו של י. קדמי הנ"ל, ע"מ 938 - 939, סימן שלישי סעיף 1(א) ו - (ב)). המגמה היא להתיר צירוף אישומים כאשר אין בו כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם שנעוצה, בין השאר, בחשיפת אופיו השלילי עקב ריבוי אישומים ויצירת משפט קדום לחובתו (ראה ספרו של י. קדמי הנ"ל, עמ' 944 סיפא). 5. ומן הכלל אל נושא הבקשה שבפנינו. עיון בעובדות שני האישומים נושא הבקשה מעלה שהם לא מבוססים על אותן עובדות או על סדרת מעשים שקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת ומשכך יש לבחון אם מדובר על אישומים שעניינם עובדות דומות. 6. עיון בעובדות האישומים נושא הבקשה, ככל שהן נוגעות למעשי הרצח הנטענים עצמם ולרקע לביצועם, מעלה שמדובר בעובדות דומות המצדיקות צרופם בכתב אישום אחד. כך למשל טוענת המאשימה כי בשני המקרים נושא הבקשה החדיר הנאשם לגופן של המנוחות, בדרך שאינה ידועה לה, חומר שגרם למותן. אין בעובדה שהמאשימה אינה מציינת את הדרך שבה הוחדר החומר לגופן של המנוחות כדי ליצור שוני בין העובדות הנוגעות לאופן המתתן של המנוחות. כן טוענת המאשימה כי לאחר ביצוע המעשים נושא שני האישומים פיזר הנאשם כדורים וחפיסות ריקות של כדורים על מנת ליצור מצגי שווא כאילו המנוחות התאבדו (ראה סעיף 26 לעובדות כתב האישום המקורי וסעיף 13 לכתב האישום המקורי). כך טוענת המאשימה להמתתן של המנוחות כאשר הנאשם היה נשוי להן, אך באותו זמן קיים קשר רומנטי עם נשים אחרות (ראה סעיף 1 לחלק הכללי של כתב האישום המקורי וסעיפים 3 - 8 ו - 10 לעובדות האישום נושא בקשת הצירוף). כן טוענת המאשימה כי הנאשם שיקר לנשים עימן ניהל קשרים רומנטיים במהלך נישואיו למנוחות, לרבות למנוחות באשר למצבו המשפחתי ולעבודתו (ראה סעיפים 2,8 ו - 10 בעובדות כתב האישום המקורי וסעיפים 4,6 ו - 7 בעובדות האישום נושא הצירוף). 7. השוואת העובדות הנ"ל בין כתב האישום המקורי לאישום נושא הבקשה מעלה שמדובר בעובדות דומות, שנוגעות גם לעצם ביצוע המעשים, הדמיון ביניהן מצדיק את בקשת המאשימה שבאה בשלב מוקדם של ההליך ומשכך אין בצירוף כדי לפגוע בהגנת הנאשם. כך במיוחד כאשר עפ"י הנטען ע"י ב"כ הנאשם, ולא הוכחש ע"י ב"כ המאשימה, אין בידי המאשימה ראיות ישירות נגד הנאשם להוכחת מעשיו הנטענים אלא ראיות נסיבתיות בלבד. 8. איננו מקבלים את הגזירה השווה שמבקש ב"כ הנאשם ללמוד מהמשפט האמריקאי ומפס"ד TUBOL לשיטת המשפט הישראלית ולמקרה שבפנינו, שכן בשיטת משפטנו מדובר בשופטים מקצועיים שחזקה עליהם שלא יקבלו ראיות לא רלוונטיות ואשר יש בהן, לטענת ב"כ הנאשם, כדי ליצור דעה קדומה כלפי מרשו. השוואת המעשים נושא פס"ד TUBOL למעשים נושא הבקשה מעלה שבפסה"ד של TUBOL העובדות היו שונות אלה מאלה ולא היה קיים דמיון ביניהן כפי שקיים בין המעשים והסובב אותם במקרה שבפנינו. 9. לאור האמור לעיל, מוצדק צירוף האישומים המבוקש גם אם לא היה בכך, לטענת ב"כ הנאשם, המוכחשת ע"י ב"כ המאשימה, כדי לייעל את הדיון בכך ששני מותבים לא יצטרכו לשמוע את עדויותיהם של חלק מהעדים, שכן מדובר בעובדות דומות והצירוף של האישומים לא יגרום עיוות דין לנאשם ולא יפגע בהגנתו. 10. אנו מקבלים את הבקשה וקובעים כי כתב האישום המתוקן יהיה כתב האישום בתיק זה. משפט פליליכתב אישום