דוגמא לפסק דין בנושא הבטחה לרוכשי דירות שלא יבנו מולם בניינים גבוהים שיסתירו את הנוף: התובעים רכשו מהנתבעת מס' 4, דירות מגורים. חוזה מכר לרכישת דירתם של התובעים מס' 1, 2 נחתם ביום 23.3.1995. חוזה מכר לרכישת דירתו של התובע מס' 5 נחתם ביום 17.5.1994. לטענת התובעים, במהלך המשא ומתן לרכישת הדירות וגם לאחריו, מסרו הנתבעים 5 ו - 6 אשר שימשו באותה עת כמנהלי המכירות של הנתבעת 4, כי בשטח המפריד בין הדירות לבין הים, מתוכנן להיות פארק גולף ולא ייבנו באותו שטח מבנים גבוהים שיסתירו את הנוף לכיוון הים. לטענת התובעים 1 ו-2, המו"מ לרכישת הדירה התנהל מול הנתבע 6 אשר אמר להם כי מחירה של הדירה המוצעת למכירה, הינו יקר יחסית, בעיקר בשל מיקומה והנוף לים הנשקף ממנה. כך גם ציין כי בשטח המפריד בין הדירה לבין הים, לא מתוכננים להיבנות בניינים גבוהים שיסתירו את הים. לגרסת התובעים 1 ו-2, הנתבע 6 הפנה אותם לפרוספקט הצבעוני המתאר את הפרויקט, המכונה שכונת "נפתלי על הים" והציג את מיקום השכונה בפרוספקט, ממנו נצפה הים. לטענת התובע 5, המשא ומתן לרכישת הדירה התנהל מול הנתבע 5, והלה מסר לו כי בשטח המפריד בין הדירות לבין הים, מתוכנן להיות פארק גולף ולא קיימת לגביו תוכנית במסגרתה יבנו בשטח מבנים גבוהים שיסתירו את הנוף ואת הים. לטענת התובעים, הם לא הסתפקו במידע ובמצגים שניתנו על ידי הנתבעים 4, 5 ו-6, ועל כן פנו במהלך חודש פברואר 1995, לפקידי מחלקת התכנון בעיריית אשדוד (הנתבעת 1), ואלו מסרו להם כי השטח המפריד בין הדירות לבין הים, מוגדר בתוכניות כשטח ל"אחסון ונופש מיוחד" והתוכנית החלה מאפשרת הקמת פארק גולף שישולב במבנים דו קומתיים במפוזר. עיקר טענות התובעים נגד הנתבעים 1-3, נוגעות לפגישה שנערכה בין התובע 2 לבין הנתבע 3, אשר שימש באותה תקופה כמנהל אגף התכנון בעירייה. לטענת התובעים, קודם לרכישת הדירה הגיע התובע 2 אל הנתבע 3 כדי לבדוק את תוכניות הבינוי. בפגישה זו מסר הנתבע 3 לתובע 2 מידע מוטעה, לפיו השטח המפריד בין דירתו לבין הים, מיועד לאחסון ונופש מיוחד, דהיינו, מגרשי גולף ולכל היותר מבנים פזורים דו קומתיים. עוד נטען, כי מאוחר יותר הודה הנתבע 3 במתן המידע המוטעה. לטענת התובעים, רק לאחר עריכת הבירור במחלקת התכנון וקבלת המידע מהנתבע 3 בעצמו, נחתמו חוזי הרכישה של הדירות. לטענת התובעים, ביום 12.9.1996 הם הבחינו בפועלים המקימים גדר מפח סביב השטח המפריד בין הדירות שרכשו לבין הים ולשאלתם נענו כי במקום מתחילים בעבודות בהקמת בית מלון בגובה 10 קומות. התובעים פנו בבהלה למשרדי הנתבעת 1 ונדהמו להיווכח כי התוכנית החלה בשטח האמור, אשר הוצגה ותוארה על ידי הנתבעים כמיועדת ל"אחסון ונופש מיוחד", שונתה עוד בשנת 1992, ועל השטח האמור חלה תוכנית בניין עיר המיועדת ל"מלונאות ונופש", המתירה לבנות באותו שטח בניה לגובה 10 קומות. לגרסת התובעים, התברר להם גם כי קודם לתחילת המו"מ והתקשרותם בהסכמים לרכישת הדירות מהנתבעת 4, כבר אישרה הנתבעת 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תוכנית להקמת בית מלון בגובה 10 קומות. לעמדת התובעים, תוכנית זו תגרום לחסימת המראה והנוף לים וכן למפגעים נוספים. לגרסת התובעים, הקמת גדר הפח מסביב לשטח, נעשתה במקביל למתן היתר בניה לביצוע עבודות עפר ויסודות לבניית בית המלון. בהקשר זה יצוין, כי בפועל, משנת 1996 ועד היום לא נבנה באותו מקום מבנה כלשהו, והשטח עומד חשוף. התובעים טוענים, כי נגרמו להם נזקים כבדים כתוצאה מהתנהלות הנתבעים, ובכלל זאת בגין ירידת ערך הדירות עקב קיום התוכנית החלה במקום, שאינה התוכנית שהוצגה להם על ידי הנתבעים קודם לרכישת הדירות. התובעים תמכו תביעתם בחוו"ד של שמאי, אשר התייחס לירידת הערך הקשורה להבדלים הקיימים בשווי הנכס, על פי כל אחת מהתוכניות. כמו כן, כללו התובעים בתביעתם גם דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש וסבל. הנתבעים 1-3 טענו בכתב ההגנה, כי עילת התביעה התיישנה. עוד הדגישו הנתבעים 1-3, כי בית המלון אותו הזכירו התובעים בתביעתם, כלל לא נבנה. הנתבעים 1-3 ציינו כי מסירת המידע התכנוני מקורה בהוראות חוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה (מסירת מידע), אולם התובעים לא ביקשו מידע על פי האמור לעיל. הנתבעים 1-3 הכחישו את טענות התובעים ביחס למצגים שהוצגו להם על ידי פקידי מחלקת התכנון ומנהל המחלקה, הנתבע 3. באשר לטענות התובעים בדבר נזקים, הנתבעים 1-3 הכחישו את טענות התובעים לנזקים, לרבות ירידת הערך הנטענת. הנתבעים 1-3 שלחו הודעה לצד שלישי נגד שתי חברות ביטוח אשר ביטחו אותם במועדים שונים, וביקשו לקבוע כי אם יחויבו בתשלום פיצוי הרי שקיים כיסוי ביטוחי ועל חברות הביטוח לשלם את הפיצוי שייקבע. חברות הביטוח, אשר צורפו כצד ג', הכחישו את הטענה בדבר חבותן בתשלום פיצוי, אם ייפסק נגד הנתבעים 1-3. גם הנתבעים 4-6 העלו בכתב הגנתם טענה להתיישנות. לגוף התביעה, הנתבעים 4-6 הכחישו את טענות התובעים בדבר מצגים אשר הוצגו בפניהם, קודם למכירת הדירות. בהקשר זה, מפנים הנתבעים 4-6 להוראות הסכמי המכר, בהם נקבע במפורש כי ההסכמים משקפים וממצים את כל ההסכמות בין הצדדים והנתבעת 4 אינה קשורה לכל הבטחה, פרסום, הצהרה, מצג, פרוספקט, או התחייבות בעל-פה, שקדמו לחתימת ההסכמים, אם היו כאלה. לגרסת הנתבעים 4-6, המידע שנמסר לתובעים תאם את המידע שהיה ידוע לנתבעים 4-6 בקשר לתוכנית החלה על השטח, והודגש בפני התובעים כי עליהם לברר בעצמם את התוכניות החלות באזור. הנתבעים 4-6 טענו, כי בכל מקרה, לא ניתנה הבטחה או התחייבות לפיה הנוף המשקיף מדירות התובעים יכלול את הים. גם הנתבעים 4-6 הכחישו טענות התובעים בדבר קיומם של נזקים ואף טענו להעדר קשר סיבתי בין המצגים הנטענים המיוחסים להם, ובין קיומו של נזק, וזאת לנוכח עמדת התובעים לפיה אומנם בדקו במשרדי מחלקת התכנון בעירייה והתבססו על המידע שנמסר להם שם. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכן חוות דעת של מומחים מטעמם. בנוסף, בית המשפט מינה מומחה מטעמו, מר צבי רון, אשר הינו מהנדס בניין ושמאי מקרקעין. המומחה מטעם בית המשפט התייחס בחוות דעתו לירידת הערך הנובעת מההבדל הקיים בין התוכניות השונות (התוכנית החלה על השטח לעומת התוכנית אשר על פי טענת התובעים הוצגה בפניהם כתוכנית שחלה באותו שטח). בדיונים שנערכו בפניי העידו המצהירים, אשר תצהירי עדות ראשית מטעמם הוגשו על ידי הצדדים, למעט התובע 5, אשר לא התייצב לדיונים שנקבעו לשמיעת עדותו ועל כן נקבע כי תצהירו לא יוכל לשמש כראיה. מטעם התובעים העיד התובע מס' 2, ונחקר בחקירה נגדית על האמור בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 3,5, ו-6 וכן נציג הנתבעת 4, ואלו נחקרו בחקירה נגדית ביחס לתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמם. כמו כן, העידו בפניי המומחים, הן המומחים מטעמם של הצדדים והן המומחה מטעם בית המשפט. קודם למתן פסק הדין, חזרו בהם התובעים 3, 4 מתביעתם, ועל כן, זו נדחתה. כך נותרה תביעתם של התובעים 1, 2 ו- 5. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את עדותם של העדים והמומחים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה דין התביעה להידחות. התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. עילת התביעה עליה נסמכים התובעים בתביעתם מבוססת על מצגים אשר על פי הנטען הוצגו כלפיהם ועל יסודם הם התקשרו בהסכמים לרכישת הדירות. המצגים הנטענים נוגעים לפרוספקט המכירות של הפרויקט, למצגים בעל-פה שנמסרו להם על פי הנטען על ידי נציגי המכירות של הנתבעת 4 וכן מצגים בעל-פה שהוצגו בפניהם על ידי נציגי מחלקת התכנון בעירייה במסירת מידע תכנוני. לפי טענת התובעים, המצגים האמורים ניתנו קודם לחתימה על הסכמי המכר, היינו, מדובר באירועים אשר התרחשו לכל המאוחר בחודש פברואר 1995. התביעה הוגשה ביום 11.9.2003, היינו - למעלה מ- 8.5 שנים לאחר אותו מועד. לטענת התובעים, נודע להם על קיומה של התוכנית החלה בפועל, אשר שונה מהתוכנית שהוצגה להם קודם לרכישת הדירות, רק ביום 12.9.1996, כאשר החלו בשטח עבודות להקמת גדר מפח, לצורך תיחום המקום. לא שוכנעתי כי התובעים ידעו את העובדות המהוות בסיס לכתב התביעה, לרבות על קיומה של התוכנית החלה בשטח אשר קיבלה תוקף עוד בשנת 1992, רק במועד האמור. לנוכח הראיות שהוגשו והתרשמותי מהעדויות אני קובע, כי התובעים ידעו על התוכנית החלה עוד קודם ליום 11.9.1996. הרושם הוא, כי התובעים התאימו את התאריך שבו לפי טענתם נודע להם על התוכנית כך שיהיה זה יום אחד לפני חלוף 7 שנים עד למועד בו הוגשה התביעה. בהקשר זה יצוין, כי ביום 26.9.1996 התקיימה ישיבה רבת משתתפים, בה השתתפו דיירים המתגוררים בפרויקט ועורך דינם של הדיירים, וכן נציגי העירייה, לרבות הנתבע 3. גם ראש העיר השתתף באותה ישיבה. מטבע הדברים, לא סביר שישיבה כזו ובהרכב כמפורט לעיל, תוכל להתקיים בתוך פרק זמן כה קצר מהמועד בו התגלו לתובעים, לטענתם, פני הדברים. כך או כך, היה על התובעים לדעת על קיומה של התוכנית, אשר חלה בפועל, וזאת לנוכח שינויים שנדונו ביחס לאותה תוכנית, עוד במהלך החודשים הראשונים של שנת 1996, ואשר פרסום לגביהם ניתן למעלה מ - 7 שנים לפני הגשת התביעה. מעבר לנדרש יצוין, כי גם אלמלא קיומה של התיישנות, היה מקום לדחות התביעה. התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לצורך הוכחת תביעתם. לא שוכנעתי מעדותו של התובע 2, כי אומנם הוצגו בפני התובעים המצגים הנטענים על ידיהם בעת רכישת הדירה, או כי הם הסתמכו על מצגים כאמור בעת רכישת הדירה. מטעמם של התובעים העיד התובע 2 בלבד. מדובר בעדות יחידה של בעל דין. התובע 2 העיד בפני ממושכות ועלה בידי להתרשם היטב מעדותו. בחנתי עדותו היטב, על רקע מכלול הראיות וכן לנוכח התרשמותי מהעדות, והגעתי למסקנה, לפיה מדובר בעדות בלתי מהימנה, שאינני יכול לקבלה. בעדותו של התובע 2 התגלו סימני שאלה רבים, ונוכח התרשמותי מהעד ומעדותו בפניי, הגעתי למסקנה לפיה אין מקום לבסס על עדות זו את הקביעות העובדתיות הנדרשות, בקשר לנושאים השנויים במחלוקת. התובע 2 לא השיב לחלק ניכר מהשאלות שהוצגו בפניו בחקירתו הנגדית. תשובות רבות שניתנו על ידי התובע 2, כלל לא התייחסו לשאלות שהוצגו לו, אלא לנושאים אחרים, אותם ביקש להעלות. באשר לתביעתו של התובע 5, זו נסמכה על הנטען בתצהירו. אולם, התובע 5 לא התייצב כאמור למתן עדות, ועל כן נקבע כי תצהירו לא יוכל לשמש כראיה. כך נותרה תביעתו של התובע 5 ללא כל בסיס עובדתי. באשר לתביעה נגד הנתבעים 4-6, אין מחלוקת כי הסכמי המכר אינם מתייחסים כלל לקיומו של נוף לים, או לשטח המצוי בין הדירות ובין הים. לא ניתן לקבל טענות התובעים אשר נוגעות להסתמכות על הפרוספקט, הואיל ולא עולה ממנו התחייבות לאפשר, בכל מקרה, נוף אל הים. אכן, עובדת קירבתו של הפרויקט לים הובלטה בפרוספקט וכך גם עולה משמו של הפרויקט. עיון בפרוספקט מעלה, כי הפרוספקט בפני עצמו אינו יכול לשמש לביסוס עילת תביעה, אשר בעיקרה נוגעת לשאלת קיומו של מצג בדבר התוכנית החלה בשטח שבין הדירות לבין הים וקיומו של נוף מהדירות לים. שמו של הפרויקט "נפתלי על הים", אינו מהווה מצג בדבר התחייבות לקיומו של נוף לים. הבלטת קירבת הפרויקט לחוף הים, אינה כרוכה בהכרח לקיומו של נוף ישיר מהדירות אל הים ובודאי שאינה כוללת התחייבות כי לכל הדירות יהיה נוף כזה. עניין זה, אינו נתון אשר מצוי בשליטתה של הנתבעת 4, אלא נובע מהוראות התוכנית החלה על השטח אשר מצוי בין דירות התובעים לבין הים, שטח שאינו בשליטתה של הנתבעת 4 והיא לא פעלה ואינה קשורה לקידום התוכניות החלות בו. לפיכך, אין צורך לדון בשאלת היחס בין הפרוספקט לבין הוראות חוזה המכר. כמפורט לעיל, לא מצאתי כי יש בפרוספקט מצג ברור אשר יכול לבסס טענה בדבר הבטחת קיומו של נוף בין הדירות לבין הים. גם בפרוספקט וגם בחוזה המכר, אין כל מצג או התחייבות מכוחה מובטח לתובעים כי הנוף הנשקף מדירותיהם יהיה נוף ישיר לים. בכל הנוגע למצגים הנטענים מצד נציגי הנתבעת 4, הרי שעדותו של התובע 2 לא היתה משכנעת. מאידך, הנתבעים 5, 6 הכחישו בעדותם את טענות התובעים בנוגע לאותם מצגים. לא שוכנעתי כי יש להעדיף את עדותו של התובע 2 על פני עדותו של הנתבע 6, אשר על פי טענת התובעים, שימש כמנהל מכירות מטעם הנתבעת 4 למכירתה של הדירה לתובעים 1, 2. באשר לעדותו של נתבע 5, אשר שימש כמנהל מכירות מטעם הנתבעת 4 למכירת הדירה לתובע 5, עדות זו כלל לא נסתרה, שהרי התובע 5 לא העיד ותצהירו נמחק. התרשמתי כי התובע 2 ביקש להתאים את עדותו לטענות שהועלו בכתב התביעה. עדותו היתה עדות מגמתית ועניין זה היה בו כדי לפגוע באופן ממשי במשקל העדות ובאפשרותו של בית המשפט לבסס עליה, או על חלקים שלה, את הכרעתו. מאחר ולא שוכנעתי כאמור שיש לקבל גרסת התובעים לגבי המצגים שהוצגו להם, הרי שממילא גם אין צורך לדון בשאלת תוקפם של מצגים בעל פה, על רקע הוראות חוזה המכר, אשר קבעו מפורשות כי רק המפורט בחוזה תקף ומחייב את הצדדים, ואין כל תוקף למצגים שנמסרו בעל פה קודם לחתימת החוזה. ביחס לתביעת התובעים נגד הנתבעים 1-3, תביעה זו מבוססת בעיקרה על טענות התובע 2, למידע שנמסר לו במחלקת התכנון וכן על ידי מנהל מחלקת התכנון באותה עת, הנתבע 3, עובר לרכישת הדירה. לא היתה מחלוקת בדבר המידע שנמסר על ידי הנתבע 3, אך קיימת מחלוקת לגבי מועד הפגישה שנערכה בין הצדדים, במהלכה נמסר המידע. לטענת התובע 2, הפגישה היתה קודם לחתימת החוזה לרכישת הדירה, ואילו לגרסת הנתבע 3, הפגישה היתה לאחר רכישת הדירה. כך גם קיימת מחלוקת לגבי מטרתה של אותה פגישה שנערכה בין התובע 2 לנתבע 3. לטענת התובע, מטרת הפגישה היתה לקבל מידע תכנוני קודם לרכישת הדירה ואילו הנתבע 3 טען, כי פנייתו של התובע 2 אליו היתה בשלב מאוחר יותר, בעקבות התראה על חריגת בניה. מחלוקת נוספת נוגעת לאופיה של הפגישה. לגרסת התובע 2, היתה זו פגישה מתוכננת, שכאמור מטרתה היתה לקבל מידע מפורט ומבוסס על המצב התכנוני בשטח, ואילו לגרסת הנתבע 3, היתה זו פגישה אקראית שלא תואמה מראש. גם בכל הנוגע למחלוקות האמורות, לא אוכל לקבל את עדותו של התובע 2, וזאת על רקע קביעתי ביחס להעדר המהימנות של העדות. התובע 2 טען, כי בפגישה האמורה נכחה גם התובעת 1, אולם לא הוגש תצהיר של התובעת 1 והיא לא העידה מטעם התובעים. מאידך, התרשמתי כי עדותו של הנתבע 3 היתה עדות כנה. הנתבע 3 לא היסס להודות בכך שמסר מידע מוטעה על אודות התוכנית החלה במקום, אך עמד על כך, כי הפגישה אשר במהלכה נמסר המידע האמור, נערכה במועד המאוחר לחתימת התובעים על חוזה המכר. גרסתו של הנתבע 3 בעדותו בבית המשפט, אותה מצאתי לקבל, אינה סותרת את הודאתו, המאוחרת יותר למועדים הרלבנטיים, בדבר מסירת מידע מוטעה לתובע 2. הנתבע 3 הודה, כי מסר מידע מוטעה, אך הבהיר כי מדובר היה במועד מאוחר יותר למועד רכישת הדירה, ובנסיבות שונות מאלו שנטענו על ידי התובע 2. התובעים ביקשו להתבסס על תרשומת של ישיבה שנערכה בשלב מאוחר יותר, כאשר פנו באמצעות עו"ד לעירייה, והעלו טענות לגבי הטעייתם על ידי הנתבע 3. אינני מקבל את המפורט בתרשומת האמורה כמשקף באופן מדויק את שנאמר בישיבה. התרשומת נערכה על ידי עורך דינם של התובעים, אולם הלה לא העיד לצורך ביסוס הטענה בדבר התאמת המפורט בתרשומת למה שנאמר בישיבה. מכל מקום, מצאתי לקבל את עדותו של הנתבע 3, ועל יסוד זאת, הגעתי למסקנה לפיה התובעים לא הסתמכו על מידע מוטעה שנמסר להם מפיו, לצורך החתימה על החוזה לרכישת הדירה. לפיכך, יש לדחות התביעה גם ביחס לנתבעים 1-3 הואיל והתובעים לא הצליחו להוכיח כי המידע שנמסר להם מהנתבע 3, ניתן קודם לחתימת חוזה המכר. אם נמסר מידע מוטעה לאחר חתימת החוזה, הרי שממילא לא קיים קשר סיבתי בינו לבין התקשרות התובעים עם הנתבעת 4 ברכישת הדירה על ידיהם. בכל הנוגע לטענות התובעים בדבר קבלת מידע ממחלקת התכנון, קודם לרכישת הדירה (טענות שאינן נוגעות לנתבע 3), הרי שגם ביחס לטענות אלו, הרי שלא השתכנעתי שיש לקבלן. לגרסת התובעים, שני התובעים 1,2 הגיעו למשרדי העירייה על מנת לקבל את המידע. אולם, גם בהקשר זה, לא הוגש תצהירה של התובעת 1, ולא הובאה עדותה מטעם התובעים. כך או כך, התובע 2 הודה, כי לא מלאו טופס ולא שילמו אגרה. אינני מקבל גרסת התובע, כי לא ידע שעליו לעשות כן. בהקשר זה, יש לקבל טענת הנתבעים 1-3 לפיה מסירת מידע תכנוני מקורה בהוראות חוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה (מסירת מידע), אולם התובעים לא ביקשו מידע על פי האמור לעיל. לעניין זה העיד הנתבע 3, כי באותה תקופה, אם היו מבקשים מידע תכנוני, הפרוצדורה היתה כוללת תהליך שלם של טפסים ובדיקת מפות. לגרסתו של התובע 2 עצמו, הוא לא הסתמך על המידע שלפי טענתו קיבל ממחלקת התכנון בעירייה. לגרסתו, הוא ביקש לאמת מידע זה, אל מול מנהל אגף התכנון, הנתבע 3, ועל פי טענתו, התבסס על המידע שמסר לו הנתבע 3 באופן ישיר מספר ימים בודדים לאחר מכן. כמפורט לעיל, גרסתו של התובע 2 לגבי קבלת המידע מהנתבע 3, נדחתה. בנוסף, יש לכך גם משמעות בבחינת גרסתו לגבי קבלת המידע ממחלקת התכנון. המדובר בטענות עובדתיות אשר לפי גרסת התובע 2 שלובות זו בזו ובאירועים שהתרחשו בסמיכות של ימים בודדים. הואיל והטענה לגבי נסיבות קבלת המידע מהנתבע 3, נדחתה, הרי שהדבר משליך על העדר אפשרות למתן אמון גם לגבי חלקה הנוסף של הטענה המופנית נגד הנתבעים 1-3. לנוכח המפורט לעיל, אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות. מעבר לנדרש, הרי שגם אילו לא חלה התיישנות, היה דין התביעה להידחות, בעיקר בשל כך, שלא מצאתי לקבל את עדותו של התובע 2, אשר למעשה היתה עדות יחידה של בעל דין. עוד יצוין ולמעלה מן הצורך, כי משך שנים ארוכות ועד כה, לא נבנה כל מבנה מול ביתם של התובעים ועל כן המצב בפועל הינו טוב יותר אף ביחס לתוכנית אשר לפי טענת התובעים הוצגה בפניהם בסמוך למועד רכישת הדירות, כתוכנית החלה, ואשר אפשרה בניית מבנים באותו שטח. אשר על כן, התביעה נדחית. התובעים ישאו בתשלום הוצאות הנתבעים בהליך זה. כמו כן, התובעים ישאו בתשלום שכ"ט עו"ד של הנתבעים 1-3 בסך של 10,000 (כולל מע"מ) וכן בתשלום שכ"ט עו"ד של הנתבעים 4-6 בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים האמורים ישולמו תוך 45 יום. מקרקעיןבנייןרוכשי דירות