דוגמא להחלטה בנושא הבטחה בהסכם פשרה שלא ינקטו הליכים פליליים: מונחת לפני בקשה למחיקת כתב אישום זה, מטעמי הגנה מן הצדק. כללי - הרקע הצריך לבקשה 1. המבקשת 1, חברת השחר מוטורס (2000) בע"מ, היא חברה המפעילה מוסך בחולון, והנאשם 2, מר שחר אלימלך, הוא בעליה ומנהלה של אותה חברה (להלן: "המוסך" ו - "אלימלך", או "הנאשמים", בהתאמה). 2. נגד אלימלך ומוסכו הוגש כתב אישום על ידי מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה, לאחר שמספר בדיקות שנערכו מתחילת 2004 ועד סוף שנת 2006 חשפו לכאורה שורה של הפרות חוק, שעיקרן בזיהום מים בכלל ובהזרמה של כשמונה טון שמן משומש ומזוהם למערכת הביוב. על פי המאשימה, אותו שמן הכיל חומרים מסוכנים ומסרטנים ואין דרך להפריז בחומרת הסיכון הנגרם לציבור כתוצאה משפיכת השמן אל מערכת הביוב ו/או אל הים, מבחינה אקולוגית ובריאותית, כאחד. 3. כתב האישום נגד הנאשמים דכאן הוגש לבית משפט זה ביום 14.7.2011. 4. ברם, עוד קודם לכן, קרי - עובר להגשת כתב האישום דנא, פעלה המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אויר בישראל (להלן: "המלר"ז") נגד הנאשמים, כך שביום 5.5.2010 הגישה נגדם כתב תביעה אזרחי לבית משפט השלום בראשון לציון, מכוח סעיף 16 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992. הסעד המבוקש באותה תביעה כיוון למטרה עיקרית אחת: הפסקת המפגע הסביבתי שגרם המוסך, זה המתואר לכאורה בכתב האישום שלפנינו (להלן: "התביעה האזרחית"). 5. כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה האזרחי האמור, ביום 11.10.2010, עוד תלויה ועומדת אותה התביעה בבית המשפט האזרחי, נחקר אלימלך במשטרה הירוקה, על ידי המאשימה, מן הסתם - שלא במסגרת התביעה האזרחית. 6. ביום 17.3.2011 פנתה המלר"ז אל הנאשמים, והודיעה להם על הכוונה להגיש נגדם גם קובלנה פלילית, בנוסף לתביעה האזרחית, וזאת לנוכח הפרות החוק, והיקפן, שבוצעו לכאורה על ידי הנאשמים. 7. ביום 14.7.2011 הוגש, כאמור, כתב אישום זה לבית המשפט הפלילי. 8. ביום 18.7.2011, ארבעה ימים לאחר הגשת כתב האישום דנא, ניתן בבית משפט השלום בראשון לציון תוקף של פסק דין להסכם פשרה בתביעה האזרחית (להלן: "פסק הדין"). על פי הנאשמים, הסכם הפשרה נחתם עימם לא בכדי, שכן הם עשו רבות לסילוק המפגעים, ועל כן בזכות ולא בחסד הסתיים ההליך האזרחי בפשרה. 9. הנאשמים נושאים עיניהם - במסגרת בקשה זו - אל פסק הדין האמור ובפרט אל סעיף 10 לו, שקובע כדלקמן: " עם חתימת הסכם פשרה זה, מתחייבת התובעת שלא לנקוט נגד הנתבעים או מי מהם הליכים משפטיים ו/או מנהליים ו/או אחרים מכל סוג, לרבות קובלנה פלילית בכל עניין הקשור עם הזרמת שפכים תעשייתיים למערכת הביוב העירונית על ידי נתבעת 1 שבוצעה עד למועד אישור הסכם זה על ידי המשפט". 10. הנאשמים מבקשים להישען על ההסכמה או ההבטחה דלעיל, שניתן לה תוקף של פסק דין, לשם ביטול כתב האישום דנא מטעמים שבצדק, הואיל ולטענתם נדהמו לגלות כי חרף האמור לעיל, ובניגוד לציפייתם ולהסתמכותם, הוגש נגדם - בכל זאת - כתב אישום. דיון והכרעה: הבקשה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי כאחד 11. בישיבת יום 10.5.12 העלה הסנגור, בעל פה ובאופן כללי, את הטענה לפיה דינו של כתב האישום לביטול, מפאת האמור לעיל. הואיל והטענה הועלתה בעל פה, מבלי להעמיק בעובדות ובמצב המשפטי, הוריתי למבקש להגיש בקשה בכתב, עליה תגיב המדינה. הבקשה הוגשה, באיחור של כשלושה חודשים, יש לומר, וללא כל בקשה נלווית לקבלתה באיחור, זולת התנצלות מעורפלת ברישא לה. אין זה הטעם לפגם היחיד שמצאתי בבקשה, ועל כך אעמוד בהמשך. 12. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ומצאתי כי הבקשה משוללת כל יסוד, עובדתי או משפטי, כאחד, והכל כמפורט, בקצרה, להלן. 13. עיקר וראשית: כתב האישום הוגש ביום 14.7.2011, ואילו הסכם הפשרה שבין המלר"ז לבין הנאשמים נחתם ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 18.7.11. מפאת חשיבות הדבר להחלטה זו, אביא שוב, במלואה, את אותה פסקה עליה מבקשים הנאשמים להישען: "עם חתימת הסכם פשרה זה, מתחייבת התובעת שלא לנקוט נגד הנתבעים או מי מהם הליכים משפטיים ו/או מנהליים ו/או אחרים מכל סוג, לרבות קובלנה פלילית בכל עניין הקשור עם הזרמת שפכים תעשייתיים למערכת הביוב העירונית על ידי נתבעת 1 שבוצעה עד למועד אישור הסכם זה על ידי המשפט". (ההדגשות הוספו - ש.ב.). רוצה לומר: אפילו אסכים עם הנאשמים ביחס ל"הבטחה" שלכאורה ניתנה להם, לפיה לא יינקט נגדם הליך משפטי "מכל סוג", הרי שהבטחה זו ניתנה - "עם חתימת הסכם פשרה זה", כמודגש לעיל. דא עקא, שכתב האישום הוגש על ידי המדינה ארבעה ימים לפני חתימת הסכם הפשרה הנ"ל, ובוודאי לפני שבית המשפט הנכבד בראשון לציון נתן תוקף של פסק דין למוסכם בין הצדדים. כבר מטעם זה, איפוא, דינה של הבקשה להידחות. בשולי נקודה זו, אני מוצא להביע מורת רוחי מהילוכה של ההגנה בבקשתה; זו ציטטה אך חלק מפסקה 10 לפסק הדין המוסכם, או להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך שהיא משמיטה את המילים "עם חתימת הסכם פשרה זה" מהציטוט (ראו סעיף 9 לבקשה), מבלי שהקורא יכול להבין כי הציטוט חסר (למשל: אין ציון, מקובל, של "..." לפני תחילת הציטוט). כך אין נוהגים. 14. סעיף ה"הבטחה" מדבר על כך כי התובעת לא תגיש כל הליך משפטי נגד הנאשמים, ואין הרי המלר"ז כהרי המדינה. 15. אולם, גם מעבר לכך, גם במישור המשפטי והמהותי, אין בידי לקבל המבוקש. ההסכמה בין המלר"ז לבין הנאשמים אינה יכולה להקים מחסום משפטי מלפני המדינה, לפעול במישור הפלילי, העונשי. המלר"ז פועלת בהתאם לסמכותה לפי החוק למניעת מפגעם סביבתיים, ותפקידה - כפי שם החוק - למנוע ולעצור מפגעים סביבתיים בעודם באיבם. המלר"ז הינה עמותה, המנויה בתוספת לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992 והיא זכאית להגיש תובענה לפי חוק זה, מכוח סעיף 6א לחוק. החוק מסמיך את המלר"ז לפעול בהליכים משפטיים אזרחיים, ולתבוע מניעה או החזרת המצב לקדמותו לפני הזיהום. כל זאת, על מנת להעמיד כלי אכיפה נוסף ולצד רשויות המדינה המופקדות על הנושא, אשר סובלות ממחסור במשאבים, ובמסגרתו יוכלו אזרחים ליזום הליכים משפטיים נגד מזהמים ובכך להגן על סביבתם מפני זיהום בלתי סביר ובלתי חוקי. המחוקק ציין מפורשות, הן בחוק והן בדברי ההסבר לחוק, כי מתן מעמד לארגוני איכות הסביבה, נועד לארגן ולרכז את הפעילות האזרחית בנושא איכות הסביבה מאחר ולהם הידע, האמצעים והזמן להשקיע בתביעות בנושא איכות הסביבה (ראו: דברי ההסבר להצעת החוק, הצעות חוק התשנ"ב, עמ' 179-180). המדינה, מאידך גיסא, בהגישה אישומים פליליים, פועלת לפי חוקים אחרים ו/או סעיפים אחרים בחוק, ולנגד עיניה מטרות שונות מאלו של המלר"ז, שכן היא באה בפני בית המשפט כדי להעניש מְפַגעים סביבתיים, לגמול להם על מעשיהם, ולהרתיע אחרים מללכת בדרכם, ובדרך כלל - זמן רב לאחר שהמִפגע פגע, והופסק, כך או אחרת. האבחנה האמורה ברורה וחדה מבחינה משפטית, קל וחומר מקום שבו הנאשמים מיוצגים על ידי עורכי דין. ייתכן ומצב הדברים היה שונה קמעה כאשר מדובר בִּמְפגע סביבתי שאינו מיוצג, ויכול שאז המצב היה שונה, במידה כזו או אחרת (שעל פני הדברים אינם עולים כדי ביטול כתב אישום), אולם ממילא אין זה המצב כאן. 16. גם העובדה שאלימלך נחקר על ידי המשטרה הירוקה, עוד לפני החתימה על הסכם הפשרה עם המלר"ז, בהליך שהוא בעליל שונה ונפרד מהליך אזרחי, מביא למסקנה כי הלה ידוע ידע, בוודאי עת הוא מיוצג, כי המלר"ז הוא רק צרה אחת ברקע, וקיימת צרה נוספת לפניו, לא פחות מאיימת. 17. ובמלים משפטיות: הנאשמים טוענים למעשה, לקבלתה של מעין "הבטחה שלטונית", לפיה לא יוגש נגדם כל הליך משפטי נוסף. הגשת הבקשה שלהם היום, לפיה יבוטל כתב האישום, אינה אלא עתירה לאכיפתה של אותה הבטחה, על ידי בית המשפט. ברם, בית המשפט העליון הבהיר, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי חובה משפטית לקיים הבטחות שניתנו על ידי הרשות תבוסס רק אם אכן מדובר במעשה העולה כדי "הבטחה מינהלית". התנאים המצטברים להולדתה ולהכרה בקיומה של הבטחה מינהלית הם אלה: על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות לתיתה; היתה לו כוונה להקנות להבטחה תוקף משפטי; הוא בעל יכולת למלא אחריה. בהמשך אף ראוי לבדוק - בהינתן קיומה של הבטחה מינהלית - אם אין צידוק חוקי לשנות או לבטל את אותה ההבטחה [ראו, בין היתר: בג"צ 135/75 סאי-טקס נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673, 676 (1975); בג"צ 9634/08 מועצה אזורית חוף השרון נ' שר הפנים ( ניתן ביום 05.10.09)]. 18. תנאי הפסיקה ביחס לשאלת קיומה של הבטחה מינהלית רחוקים מלהתממש כאן. המלר"ז איננה בעלת סמכות להבטיח אי-הגשת כתב אישום (להבדיל מקובלנה פלילית) נגד פלוני, וספק רב אם פלוני - בוודאי ובוודאי כזה המיוצג על ידי עורך דין - יכול לטעון כי היא אפילו נחזית להיות בעלת סמכות כאמור. המלר"ז אף אינה בעלת יכולת שלא להגיש כתב אישום נגד פלוני, מן הטעם הפשוט שגם הגשת כתב אישום אינה בסמכותה. אדרבא - אפילו הגשת קובלנה פלילית על ידי המלר"ז מחוייבת באישור מוקדם של השר לאיכות הסביבה. אף ברור, כי המלר"ז איננה בעלת יכולת למלא אחר ה"הבטחה" שלכאורה ניתנה על ידה, כך לטעם הנאשמים, שלא יוגש נגדם כתב אישום. 19. הואיל וכך הם פני הדברים, הרי שנקל לקבוע כי כלל לא השתכללה הבטחה, אף לא ראשית הבטחה, כלפי הנאשמים. לאחר שקבעתי כי אין בידי הנאשמים הבטחה מינהלית כדת וכדין, ואף ספק רב אם בנסיבות הענין יכלו הנאשמים לפתח ציפיה כלשהי (אפילו לא כזו בעלת תוקף משפטי דווקא), לפיה יניחו להם לנפשם לאחר "סגירת" הפרשה אל מול המלר"ז - אין כלל מקום לצאת ולבדוק אם מתקיים המבחן התלת-שלבי שקבעה הפסיקה ביחס לשאלה אימתי תתקבל טענת הגנה מן הצדק. או, במילים אחרות: כלל לא התקיים פגם בהליך שנקטה המדינה נגד הנאשמים, כך שאין מקום לזהותו ולמודדו, ולהמשיך הלאה בבחינת השלבים שנקבעו בפסק הדין נושא ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, אביו-מולידו של המבחן התלת - שלבי האמור. בין כך ובין כך, הבקשה שהגישו הנאשמים אינה מתמודדת, ולו באופן שטחי, עם שאלת יישומה של הלכת בורוביץ על המקרה דנא, וטענה לפיה "אין כל ספק כי המקרה שלפנינו עומד בשלושת המבחנים..." - חרף פסקנותה ונחרצותה, אינה יכולה להחליף ניתוח עובדתי-משפטי רציני של עובדות המקרה ביחס לאותה ההלכה. 20. סוף דבר, שאני דוחה את הבקשה. 21. ובכל זאת, אחר כל הדברים האלה, מחייבות הנסיבות והבקשה הפקת מסקנות ולקחים על ידי המדינה (בשיתוף המלר"ז?), כפי העולה באופן ברור גם מתגובת המדינה. ודוק: אם לא היו הנאשמים מיוצגים בהליך האזרחי, הרי שטענה מפיהם כי סברו שהם שמים את הפרשה מאחוריהם, עם חתימת הסכם הפשרה, היתה פחות מופרכת, הלא כן? (יובהר: הגם שעדיין לא היה בכך כדי לקבל בקשה כגון דא). אף ראוי והוגן להזכיר, כי טרם הונחו העובדות כולן, הכרונולוגיות ואחרות, בפני בית המשפט, נראה גם לו, לכאורה, כי יש מקום לבירור הענין טרם כניסה לעובי קורת המשפט. בית המשפט ער לכך שבשעה שהמלר"ז מבקשת לעצור פגיעה או המשך פגיעה בסביבה, עליה להצטייר כבעלת סמכויות לרוב על מנת להשיג אפקט מיידי, לטובת הציבור כולו. אף אינך צריך להיות מומחה למשא ומתן, כדי להבין שהבהרה או אזהרה מצד המלר"ז באוזני פלוני, לפיהן עם תום או התקדמות ההליכים אל מולה, עלולה המדינה להגיש הליך - ועוד פלילי - מצידה, כדי להכשיל או למצער - להקשות, על השגת מטרותיה של המועצה. אולם, חרף כל זאת, ועל אף האינטרסים החיוניים הגלומים בפעילות המלר"ז והמדינה ביחס לשמירה על איכות הסביבה, גוף-גוף ומטרותיו, שומה על גופים אלו לעבוד אם לא בהרמוניה, הרי שבתיאום מינימאלי ובהוגנות, על מנת למנוע טענות ולזות שפתיים כלפי מי מהן, כפי העולה מבקשה זו. חזקה על הייעוץ המשפטי במשרד לאיכות הסביבה שתטכס עצה, עם המלר"ז או בלעדיה, ביחס לסינכרון הראוי בהליכים שמנהלים גופים אלה. משפט פליליחוזההסכם פשרהפשרה