דוגמא להחלטה בנושא הארכת ערבות במעצר: בפני בקשה להאריך את תוקף הערבויות אשר הוטלו על המשיב ביום 19.4.12, למשך 180 יום נוספים, מכוח סעיף 58(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כנגד המשיב ואחרים מתנהלת חקירה של משטרת ישראל (היחידה הארצית לחקירות הונאה) בחשד לביצוע עבירות גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון. מדובר בחקירה שראשיתה בהגשת תלונה כנגד מר אברהם ישראל - יו"ר, מנהל ומורשה חתימה בעמותת "חזון ישעיה" (להלן: העמותה) שעניינה חשד להונאת תורמים שהעבירו עשרות מיליוני שקלים לעמותה. העמותה עצמה הינה עמותה שהוקמה בשנת 1998 לצרכי צדקה, וביניהם חלוקת מזון לנזקקים ומתן טיפולי שיניים לנזקקים, והיקף פעילותה עומד על עשרות מיליוני שקלים בשנה. על פי החשד מר אברהם ישראל ועובדים אחרים בעמותה, וביניהם המשיב (המוגדר כעוזרו האישי ויד ימינו של מר אברהם ישראל), הונו את התורמים לעמותה וגנבו מכספי העמותה עשרות מיליוני שקלים, זאת תוך כדי הטעיית התורמים ויצירת מצגי שווא. המחלוקת בין הצדדים מתמצת בהארכת תוקף צו עיכוב היציאה מן הארץ וההפקדה במזומן (שהועמדה על סך 50,000 ₪), כשאין המשיב מתנגד לבקשה, ככל שהיא מתייחסת להארכת תוקף שאר הערבויות (ערבות עצמית וערבויות צד ג'). בעת הדיון בבית המשפט מסר נציג המבקשת כי ככלל החקירה ברובה הסתיימה, ותיק החקירה כמעט במלואו עבר לעיון הפרקליטות, עם המלצה להעמיד את המשיב לדין. נציג המבקשת עתר להארכת תוקף הערבויות וטען כי קיים חשש שביטול תנאי הערובה יגרום לשיבוש הליכי חקירה ומשפט על ידי המשיב, כמו גם כי קיימת סכנה שבמידה והמשיב יוכל לצאת את הארץ, ינצל עובדה זו וימלט מפני אימת הדין. בתמיכה לבקשה הוגשו לבית המשפט חומרים חסויים (דו"ח סיכום חקירה - במ/2 ואמרת המשיב מיום 14.8.12 - במ/3). ב"כ הנאשם העלתה טיעונים כנגד הארכת תוקף הערבויות וביקשה שלא להעתר לבקשת המדינה. לדבריה בהעדר הצהרה מטעם הפרקליטות כי יוגש כתב אישום כנגד המשיב, אין מקום להעתר לבקשה. לחילופין טענה כי מדובר בבקשה לא מידתית, אשר אינה מבוססת על אדנים מוצקים, שכן אין בידי המבקשת כל אינדיקציה כי המשיב יעזוב את הארץ וימלט ממנה. נהפוך הוא מדובר במי שמרכז חייו בישראל, היא מקום מגוריו ומגורי משפחתו ובה תשעת ילדיו הקטינים. כמו כן אין בידי המבקשת בדל ראיה כי המשיב ניסה או מנסה לשבש הליכי חקירה ומשפט. ב"כ המשיב הוסיפה כי בקשת המדינה אינה מידתית, באשר היא פוגעת יתר על המידה הן בזכות הקנין של המשיב, אשר נאלץ להלוות כספים ממקורות שונים לצורך תשלום ההפקדה, והן בזכות המשיב לחופש התנועה וזכות היציאה מן הארץ. דיון והכרעה יאמר מיד כי העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות ביותר, וסכומי הכסף הקשורים בביצוע עבירות אלו הינם בהיקפים גדולים עד מאוד. על פי החומר שנאסף עד כה והועבר לעיוני עולה כי בידי המבקשת מצוי בסיס ראייתי המלמד כי הפעילות של מנהלי ועובדי העמותה, ובהם המשיב (שהיה יד ימינו ועוזרו הקרוב של מר אברהם ישראל), כמעט כולה, ממסד עד טפחות, טבלה בפעילות פלילית שעיקרה בהתנהלות בלתי חוקית מתמשכת, בדמות יצירת מצגי שווא בפני תורמים במטרה לגרוף כספי תרומות בהיקפים ניכרים, תוך הצגת נפח פעילות גדול הרבה יותר מזה הקיים בפועל, תוך רישום כוזב של דו"חות כספיים במטרה להסוות את הפעילות הבלתי חוקית, ובאמצעות כל אלה גניבת עשרות מליוני שקלים מכספי העמותה (ראה בענין זה גם החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פר"ק 3784-04-12, מיום 20.9.12, שם ניתן ע"י כב' השופט מינץ צו לפירוק העמותה, המתבסס בין היתר על פעילותם הבלתי חוקית של מנהליה ועובדיה - במ/1). למקרא החומר שהועבר לעיוני, מצאתי כי קיים בעת הזו, בסיס ראייתי המקים חשד סביר, אם לא למעלה מכך, להתנהלות פלילית מצד המשיב, ובענין זה מוצאת אני להפנות לבמ/2 עמ' 42 ו - 44-45 ובמ/3 על הנספח שצורף לו, כמו גם לעובדה שהנאשם בחר לשמור על שתיקה רועמת ומוחלטת ולא סיפק כל הסבר לממצאים המפלילים בעניינו. יחד עם זאת אדגיש כי החלטתי לעת הזו נעשית על בסיס חומר החקירה שהוצג לי, בזהירות המתבקשת, ומבלי שיהיה בכך כדי קביעת מסמרות בנוגע לתשתית הראייתית. בכל מקרה לשלב בו אנו מצויים די בראיות שנאספו עד כה ובחומר שהוצג לי כדי ליצור תשתית ראייתית ולבסס חשד סביר לביצוע העבירות ע"י המשיב באופן המצדיק הארכת תוקף הערבויות, עד לקבלת החלטה בדבר המשך ההליכים ע"י הפרקליטות, ככל שתכלית הערבויות עדיין קיימת. משכך יש גם לדחות טענת ב"כ המשיב לפיה בהעדר הצהרה מטעם הפרקליטות כי יוגש כתב אישום כנגד המשיב, אין מקום להעתר לבקשה. סעיף 58 המבסס הסמכות להארכת תוקף ערובה אינו מונה בין תנאיו דרישה להצהרה בדבר הגשת כתב אישום כתנאי להארכת תוקפן של ערבויות. כל עוד תכלית הערובות שהושתו על המשיב קיימת, יש סמכות לבית המשפט להאריך תוקפן, והוא אינו נזקק לכל הצהרה כי בסופו של יום אכן יוגש כתב אישום. די בשלב זה באישור הפרקליט המלווה - עוה"ד שמואל הרבסט, שצורף לבקשה והוגש לתיק בית המשפט, המבהיר כי חומר החקירה רב ההיקף נמצא בשלבי בחינה מתקדמים, והערבויות נדרשות כדי להפיג חשש הימלטות ולמנוע שיבוש הליכי חקירה, אם וכאשר ידרשו השלמות חקירה טרם הגשת כתב - האישום. ככלל סבר המחוקק כי תקופה של 180 יום די בה כדי להשלים חקירה ולהגיש כתב אישום, לפיכך נקבע בסעיף 58(א) רישא לחוק המעצרים, כי הערובה ותנאי השחרור יפקעו כעבור 180 יום. יחד עם זאת לעיתים, ומטבע הדברים בחקירות מורכבות ומסועפות יותר, כגון החקירה בה עסקינן, החקירה לא מסתיימת תוך פרק הזמן של 180 יום. בנסיבות הללו יש באפשרות המדינה, מכח סעיף 58(א) האמור לבקש את הארכת תוקף הערבויות ותנאי השחרור, כאשר יש צורך בכך, היינו עדיין שרירה וקיימת אחת או יותר מן העילות שהביאו להטלת התנאים מלכתחילה (ראה בש"פ 5955/99 מ"י נ' שוורץ). ברי כי לשם הארכת תוקף הערובה יש לבחון האם אחת העילות שהביאו להטלת התנאים מלכתחילה עדיין שרירה וקיימת. לכן גם נקבע בפסיקה, כי אין לומר שחלוף התקופה הראשונה, יש בה כדי להביא להקלה אוטומטית בתנאי השחרור, מניה וביה. מנגד, ככל שחולף הזמן ויש צורך בהארכת התקופה, יש לשוב ולבחון את נחיצות תנאי השחרור, תוך איזון עם מידת הפגיעה בחשוד ותוך מתן משקל להמשכות התקופה. ובלשון בית המשפט בבש"פ 3738/00 שאלון נ' מ"י: "הקטנה אוטומטית של גובה הערובות בשל חלוף הזמן עלולה לפגוע קשות בתכלית שלשמה נקבעו אותן ערבויות. יחד עם זאת, מקובל עלי העיקרון כי ככל שההליכים מתמשכים ונוספות תקופות הארכה, יש לשוב ולשקול את גובה הערבויות הראוי, תוך בחינת מידת הפגיעה בחשוד, אל מול הנזק שייגרם להליכים כתוצאה משחרור הערובות". המבחן אותו יש לערוך בשאלת איזון האינטרסים בין תכלית ההגבלה לבין מידת הפגיעה בחשוד, הוא מבחן האפשרות הסבירה לסיכול מטרת תנאי ההגבלה. באשר להארכת תוקפו של צו איסור יציאה מן הארץ, הרי שיש צורך לבחון האם עדיין קיימת אפשרות סבירה כי החשוד יימלט מהארץ ו/או החקירה/ההליך ישובשו, כמו גם האם תנאי זה יש בו כדי להבטיח כל אחת ממטרות החקירה האחרות, לרבות צרכי חקירה והבטחת ההתייצבות לדין בכל עת (ראה בש"פ 5955/99 מד"י נ' שוורץ). נוסחת האיזון בהקשר זה הינה בין תכלית ההגבלה לבין זכות החשוד לצאת את הארץ, והמבחן הוא מבחן האפשרות הסבירה לסיכול מטרת תנאי ההגבלה, אם יקלו בתנאים. ככלי עזר ליישום הנוסחה, הפסיקה קבעה רשימה לא סגורה של שיקולים שיש לבחון, לרבות - האם קיים חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לחשוד, האם התגלו ממצאים חדשים וחומר ראייתי חדש אשר מפנה לכיווני חקירה נוספים, האם קיים חשש שהחשוד יתחמק מהתייצבות לחקירה או ימלט מהארץ (ולעניין זה ראו את בש"פ 5851/00 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 666; וכן ב"ש (פ"ת) 3233/03 מדינת ישראל נ' אנה פובולוצקי, ). יישום העקרונות שנקבעו על המקרה שבפניי מטה את הכף לטובת הארכת תנאי הערובה. כאמור לעיל, מעיון בחומר החקירה עולה כי קיים חשד סביר, ואף למעלה מכך, לביצוע העבירות המיוחסות לחשוד. כמו כן אזכיר כי איסור היציאה מן הארץ היה תנאי מוסכם על הצדדים. דהיינו, במועד הדיון ביום 19.4.12, מוסכם היה כי קיים חשש להימלטות, שהצדיק ההגבלה. המשיב לא הציג בפני היום כל נתון חדש שיש בו כדי להפריך חשש זה, ואף לא הציג כל חלופה סבירה שמנטרלת חשש זה ומבטיחה את התייצבותו אם לחקירה ואם להמשך ההליכים בעניינו, ואזכיר כי אף לדיון בפני לא התייצב כלל. יתרה מכך, הנימוקים אותם העלתה ב"כ המשיב לביטולו של צו איסור היציאה מן הארץ נראים לי ערטילאיים, עד כדי כך שיש בהם עצמם כדי לעורר חשד בדבר מניעיו של המשיב לצאת את הארץ. ובמה דברים אמורים: לטענת המשיב יש לו משפחה בחו"ל כמו כן הוא עובד מול גורמים בארה"ב, דא-עקא כי לדברי באת כוחו לא ניתן לפרט במה הוא עובד ומה עיסוקו מול אותם גורמים. בכל הכבוד הראוי, משבחר המשיב לגלות טפח ולהסתיר טפחיים, לא לתמוך טענותיו במסמכים כלשהם או לבססן באופן קונקרטי, העצים את החשש שמא מבקש לצאת את הארץ מסיבות השמורות עמו. בענין זה אדגיש ואציין כי החקירה נשוא הדיון הינה חקירה סבוכה מורכבת ורחבת היקף בין היתר נוכח מספרם הרב של המעורבים בה, והיות חלק משמעותי מהם תושבי חוץ ואזרחי חוץ (כשהחשוד העיקרי - מר אברהם ישראל הוא אזרח ארה"ב וחלק גדול מהפעילות הלא חוקית התנהלה ממקום מושבו שם). בנסיבות הללו קם ועולה חשש סביר כי המשך ההליכים ישובשו באם יבוטל די איסור היציאה מן הארץ באופן שהמשיב יוכל לבוא במגע עם אותם מעורבים. באופן טבעי ככל שהליכי החקירה בעניינו של המשיב מתקדמים, ואף קיימת המלצה של הגוף החוקר להעמידו לדין, כך גובר החשש שמא המשיב ינצל את יציאתו לחו"ל לצורך שיבוש ההליכים, ואף לא יתייצב להמשכם. עוד אציין כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב כי אין כל אינדיקציה לחשד לשיבוש הליכים מצד המשיב, הרי שמהחומר שהוצג לעיוני במ/2 עמ' 42 ובמ/3, עולה מפורשות כי יש גם יש בסיס לחשש בדבר שיבוש הליכים מצד המשיב. אשר להפקדה במזומן, גם בעניין זה סבורני כי העילות שהביאו להטלתה מלכתחילה עדיין שרירות וקיימות. בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות למשיב, לסכומי הכסף הקשורים בביצוע עבירות אלה, ולראיה שהוצגה בפני לפיה בתאריך 4.04.12 (זמן קצר לפני מעצר המשיב) הועבר לחשבונו הפרטי של המשיב סכום של למעלה מ- 40,000 $ שעל פי החשד מקורו בעבירות נשוא החקירה (ראה במ/3 על נספחיו) מצאתי לנכון כי יש מקום להשארת ההפקדה במזומן, שהינה מידתית ביותר, על כנה. בנסיבות בהן החשוד לא מספק כל הסבר לסכומי כסף גדולים שנכנסו לחשבונו (על פי החשד מביצוע העבירות) אך ימים טרם מעצרו, מתקשה אני לקבלת טענתו כי הסכום שהפקיד כתנאי לשחרורו גוזל פת-לחם מפי בני משפחתו. סוף דבר שאני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת תוקף הערבויות, לרבות איסור היציאה מן הארץ למשך 180 יום נוספים מהיום. בשולי החלטתי אציין כי ככל שירצה המשיב לעזוב את הארץ לצורך קונקרטי ברור ומוכח, פתוחה לו הדרך לפנות בבקשה מתאימה תוך הצגת חלופות סבירות שיבטיחו חזרתו וינטרלו החשש להימלטות ושיבוש הליכים. מזכירות בית המשפט תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים. החומר הסודי שהוגש לי ע"י המבקשת, יוכנס לכספת בית המשפט ולפי דרישת נציג המבקשת יוחזר לידיו לאחר שיזדהה כדבעי. ערבותמעצר