דוגמא להחלטה בנושא הארכת מועד כניסה לתוקף של צו הריסה: בפני בקשה להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שהושת בתיק זה במסגרת גזר הדין מיום 17.5.2007, ואשר מועד כניסתו לתוקף הוארך מעת לעת עד ליום 30.11.2012. כעולה מגזר הדין, שניתן על ידי כב' השופט אקסלרד, מדובר היה ב - 5 מבנים בשטח כולל של למעלה מ- 500 מ"ר, אשר נבנו במועדים שונים. כעולה מגזר הדין, המבנים נשוא הבקשה, נבנו בחטא על קרקעות מדינה. אחד מן המבנים נהרס עובר למתן גזר הדין. בית המשפט קבע, כי הגם שהמבנים נבנו בחטא, נדחה מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה "למועד כזה אשר יאפשר לנאשם לבצע את כל ההתארגנות הדרושה, על מנת למצוא לעצמו פתרון מגורים הולם, תחת המשך ישיבתו במבנים שנבנו בצורה בלתי חוקית". הנאשם נידון בנוסף במסגרת גזר הדין לקנס בסך 70,000 ₪ או 700 ימי מאסר תמורתו, ולהתחייבות. בגזר הדין נתן בית המשפט משקל של ממש לתרומתו של המבקש למדינה ולביטחונה בעבר. מאז מתן גזר הדין ועד עתה הוארך מעת לעת משך הארכה שניתנה למבקש לשם ביצוע צו ההריסה. בבקשה שבפני פירט ב"כ המבקש את השתלשלות העניינים בכל הקשור לטיפול המדינה לאכלוסם של המבקש ובני משפחתו. עיון בבקשה מלמד, כי לדברי המבקש בחודש ינואר 2013 אמורה להתאכלס שכונה בשגב שלום, אליה חפצים המבקש ובני משפחתו לעקור, וכי ההתקדמות היחידה שחלה הינה כי ב"כ המבקש פנה ביום 28.10.2012, למנהל המרחב אצל המשיבה, באשר לשאלה היכן עומד אכלוס שכונה 6 בשגב שלום וכן הישוב ואדי א נעים אך טרם נענה. לדברי ב"כ המבקש: "לאור כך שבשל מחדלי המשיבה, על אף היענות המבקש לא ניתן מענה למשפחת המבקש למעבר לישוב קבע, מבקש המבקש מכב' בית המשפט להאריך את עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 31.5.2013, זו על מנת שהרשות תוכל להציג בפני המבקש הצעה עונה על צרכיו ועל לכידות המתיישבים באזור שיהיו בהתאם לכללי האכלוס המקובלים לאורך השנים לגבי המעבר לישוב קבע של בני הפזורה הבדואית... ... לא ניתן לכפות על (ככל הנראה צ.ל - המבקש) לעבור לשכונה עבריינית שבה לא יוכל לחיות בשלווה". ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, ב"כ המשיבה הדגיש בתגובתו, כי אין מחלוקת כי המבנים נשוא הבקשה נבנו בניגוד לחוק ובלא היתר וכי אין כל אופק תכנוני בעניינם ודינם להיהרס. לדברי ב"כ המשיבה, המבקש מודה בבקשתו כי הליכי המו"מ נמשכים משך שנים, וכי מו"מ אינו מהווה עילה לעיכוב ביצועם של צווים. המשיבה הדגישה, כי המבקש לא השכיל לנצל את הארכות הרבות שניתנו לו לצורך מציאת פתרון חלופי למגוריו. ב"כ המשיבה הדגיש כי: "בפני המבקש הוצעו הצעות והונחו פתרונות ישימים, ברם, המבקש משיקוליו הפרטיים בחר לדחות את ההצעות". כעולה מתגובת המשיבה, המבקש נהנה עד כה לארכות נכבדות לביצוע הצו. ב"כ המשיבה הדגיש, כי כתב האישום הוגש בשנת 2003, וכי נוכח עקרון סופיות הדיון ודחיית בקשה קודמת של המבקש, המבקש אינו יכול לשוב ולהגיש שוב בקשה זהה לאחר שכבר מיצה את זכותו בבקשה זו, וזו נדחתה. ב"כ המשיבה הדגיש, כי מאז הדיון בבית המשפט המחוזי במסגרת הערעור שהוגש על ההחלטה הקודמת ועד עתה: "לא חל כל שינוי מהותי במצב הדברים... ...המבקש הגיע להסכמה עם המשיבה מתוך כוונה להשהות את ביצוע הצו, ולא מתוך כוונה אמיתית לפנות את המבנים או לבצע את הצו". לדברי ב"כ המשיבה, פניית ב"כ המבקש למר יגאל בוסקילה נעשתה ימים ספורים עובר לבקשה, ובפניה זו ניסה ב"כ המבקש להחיות מחדש פתרונות שנדונו ונדחו בשנת 2011. ב"כ המשיבה יחד מקום ניכר בטיעוניו לטענתו בדבר התמשכות הליכי המו"מ משך תקופה ארוכה מחמת חוסר מעש והתנהלות לקויה של המבקש, לטענת המשיבה. ב"כ המשיבה הדגיש, כי הוצע למבקש פתרון זמני תוך שמירה על זכאותו בשכונה 6, בשגב שלום, וכי המבקש דחה פתרון זה מטעמיו שלו. דיון אין מחלוקת, בין הצדדים, כי המבנים נשוא הבקשה, נבנו בניגוד לחוק, ללא היתר, וכי אין כל אופק תכנוני בעניינם, ודינם להיהרס. משזוהי נקודת המוצא, הרי שהטעם העיקרי, בעטיו, ככלל, ניתנות ארכות מכוח סעיף 207, איננו רלוונטי לענייננו. במקרה דנן, עסקינן במבנים אשר כתב האישום בגין בנייתם בחטא הוגש כבר בשנת 2003 (לפני כמעט כעשור) ומאז מתן גזר הדין וצו ההריסה בתיק זה, חלפו כבר 5.5 שנים. המדיניות שהותוותה על ידי ביהמ"ש העליון היא שצווים להריסת מבנים יש לבצע במועד וכי על בתי המשפט להאריך מועד ביצועם רק כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד: "הלכה היא, כי צו הריסה מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד" (רע"פ 974/07 ג'מל אלשמאלי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 2229 , 2230 ((2007) "נוכח העובדה שצו ההריסה משמש כאמצעי עיקרי לאכיפת דיני התכנון והבניה... ...אין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן עד לסיום הליכי התכנון, כאשר ספק אם אלו יצלחו..." (רע"פ 3774/04 אל סאנע יוסף נ' מדינת ישראל, תק-על (2004(3), 290 , 291 (200 במקרה דנן, המקרקעין עליהן בנויים המבנים, הינם קרקעות מדינה. הותרת מבנה שנבנה תוך פלישה למקרקעי ציבור, בניגוד ליעודם התכנוני תגרום לתוצאה לפיה: "...עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר" ..." (ע"פ 3490/97 אליהו יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד נב(1), 136 , 142-143 (1998)). נטען בבקשה כי המבקש מקיים מו"מ עם הרשויות באשר לישובו מחדש. אמנם המו"מ לא הסתיים, ואולם נקבע כבר כי: "קיום מו"מ אינו מאפשר לעבור על החוק בייחוד כאשר המו"מ לא הבשיל לכדי החלטה או למתן רישיון בניה למערער" (ע"פ (מחוזי ב"ש) 4541/07 אחואסה מוחמד נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(1), 12753 , 12755 (2008)). הווה אומר, שעצם העובדה שהמו"מ עודנו מתנהל, אינו מקנה למבקש חסינות מפני פינוי מבנים שנבנו ללא היתרים, על מקרקעי ציבור, ובלא כל אופק תכנוני אפשרי להכשרתם. ודוק, קיומו של המו"מ אינו שולל את זכותו של המבקש, ככל אזרח, לנסות לשכור או לקנות מקום מגורים חליפי בכל רחבי הארץ מכספו שלו. העובדה שהמשיבה מוכנה לקבל, את הרעיון, של מתן פתרון מגורים אשר יש בו כדי לענות על צרכיו של המבקש, אינו, בהכרח, מכשיר את עמידתם על תילם של מבנים שנבנו בחטא רק בשל העובדה, כי אכן מתקיימים מגעים למציאת פתרון שכזה. הדברים יפים קל וחומר משכעולה מתגובת המשיבה, המשיבה אף הציעה למבקש פתרון מגורים זמני אך המבקש דחה הצעה זו. דומה כי די בעצם העובדה שאין כל סיכוי, כי המבנים יוכשרו באופן בו יוכלו להיוותר על תילם, כחוק ובהיתר, בכדי להורות על דחיית הבקשה, גם אם עניינם של המבקש ובני משפחתו טרם הוסדר: “ הצורך לפתור את בעיית יישובם של הבדואים בנגב אינו חדש ומדובר בבעיה ידועה, שהמדינה פועלת כדי להסדירה עוד משנות ה-70. גם העתירה שהוזכרה היא חלק מהתהליך למציאת פתרון לבעיה. מבקשת המבקשים עולה מצוקתם הנובעת מעצם יישובם במבנים זמניים ללא תשתיות מסודרות והרצון לעבור לגור במבני קבע, שהוא גם אינטרס של המדינה. ואכן ראוי היה, שהמדינה תפעל לזירוז עניינם. ואולם, עם כל ההבנה למצוקתם, אין בידי להיענות לבקשת המבקשים. כאמור, אף המבקשים אינם חולקים על כך, שלמבנה הוצא צו הריסה שיפוטי כדין, שכן נבנה ללא היתר וכי בנייתו לא תוכשר בעתיד. בנסיבות אלה, אין עוד מקום לעכב את ביצועו של צו ההריסה. גם לא מצאתי, כי יש בדברי המדינה שנאמרו במסגרת העתירה שהוגשה לבית-משפט זה, הכשר לבנייה הלא-חוקית, ובוודאי שלא טעם מיוחד ליתן ארכה לביצועו של צו ההריסה שהוצא עוד בשנת 2002.” (רע"פ 9206/05 מחמד אבו קוידר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אזור הדרום, תק-על 2006(2), 3252 , 3253 (2006)). ור' גם: "בהתחשב בכל הנסיבות, ומתוך ראייה כוללת של ההתפתחויות ההיסטוריות שהיו מנת חלקם של הבדואים באזור הנדון, הרי קשה שלא להרגיש מידה של אהדה לאנשים אלה ורצון לסייע בידם במצוקה שנקלעו לתוכה, וניכר שזו הייתה אף התחושה של רבות מהרשויות שטיפלו בבעיה זו, לרבות חברי ועדת מרקוביץ. אך אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים, שנבנו שלא כחוק, או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה" (בג"צ 2678/91 "אלצנעא ואח' נ' היועמ"ש"). ור' גם: "אין לבית משפט זה אפשרות לבחון נכונות מצוקת הדיור של העותרים או השהיית פעולות תכנון מטעם הרשויות, אם מוצדקת היא ואם לאו; אך ככל שהמדובר הוא בעתירה לבטל צווי הריסה אדמיניסטרטיביים אין בידי בית משפט זה להועיל לעותרים. כל אחד מהם הקים מבנים שלא כדין ועל אדמה אשר לפחות בשלב הנוכחי אינה מיועדת לבניה. משכך הדבר היה בסמכותו ואולי מחובתו של המשיב להוציא צווי הריסה מינהליים כשם שפעל, ולא היה בידי העותרים להצביע על כל נימוק או צידוק לפיו יכול בית משפט זה לבטל צווי ההריסה או להגיש לעותרים סעד אחר כמבוקש בעתירתם". (בג"צ 654/88 - עלי סולימאן זברגה נ' יו"ר הועדה המחוזית .תק-על 88(3), 94). מאז מאז הגשת כתב האישום חלף כמעט כעשור. הוצאת צו ההריסה חלפו כחמש וחצי שנים. המבקש לא יכול להניח כי יוכל להימנע מקיום צו ההריסה עד אין קץ, רק בשל מגעיו עם רשויות המדינה. השיקול המרכזי שהנחה את בית המשפט במתן הארכה הראשונית, היה לאפשר למבקש (הנאשם) להתארגן. דומה כי חמש וחצי שנים הן פרק זמן ארוך דיו, שהיה בו בכדי לאפשר למבקש להתארגן, וגם אם לא הגיע להסכמה עם הרשויות אודות הפתרון הרצוי בעיניו, יכול היה בפרק זמן זה לדאוג לעצמו לפתרון חליפי חוקי, ולו זמני, גם אם אולי היה בו בכדי לגרוע מרצונו כי תוצג בפניו "הצעה העונה על צרכיו ועל לכידות המתיישבים באזור...". סוף דבר, אני דוחה את הבקשה. נוכח פרק הזמן שחלף, ולשם התארגנות בלבד לשם ביצוע פינוי, ניתנת ארכה עד ליום 1.1.2013 לביצוע צו ההריסה. לאחר מועד זה, תהווה הותרת המבנים על תילם, עבירה של אי קיום צו שיפוטי, מצידו של המבקש. המשיבה הוסמכה בגזר הדין להרוס את המבנים בעצמה, ורשאית לעשות כן החל ממועד זה, אם המבקש לא ידאג להריסתם כפי שנצטווה. אין בהסמכת המשיבה לביצוע ההריסה בעצמה בכדי לגרוע מחובת המבקש לקיים את צו ההריסה ומאחריות המבקש מכוח סעיף 210 לחוק באם לא ידאג לקיים את צו ההריסה. הארכת מועדהריסת מבנהצו הריסהצווים