האם פיטורים בעל פה תקפים ?

האם פיטורים בעל פה תקפים ? לטענת התובע עם חזרתו לעסק לאחר ההובלה ביום הסיום, התפתח ויכוח בינו לבין הנתבע, שבסופו אמר לו האחרון "שים את המפתחות ולך הביתה, אתה מפוטר". לשיטת התובע, התנהגותו זו של הנתבע מהווה מעשה של פיטורים ולכן יש לחייבו לשלם לו סכום של 24,382 ₪, בגין פיצויי פיטורים. דוגמא לפסק דין בנושא פיטורים בעל פה: 1. התובע, הועסק כנהג משאית אצל הנתבע, שלו עסק להובלות, החל מיום 14/7/08 ועד ליום 25/8/11. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב הטענה - האם בנסיבות סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו כטענתו או כמי שהתפטר כטענת הנתבע? במסגרת התביעה, ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה בגין חודש 8/11, הפרשי שכר, והפרשי ביטוח מנהלים. 2. מהלך הדיון ביום 20/3/12, התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשם מוסטפא קאסם, במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם. הואיל ועד שלב הסיכומים, הנתבע לא היה מיוצג, לא נדרשו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. ביום 21/10/12, התקיים דיון הוכחות לפנינו, במהלכו נחקרו התובע והנתבע. ביום 6/12/12 הגיש התובע את סיכומיו וביום 15/1/13 הגיש הנתבע, באמצעות עו"ד ויסמן, את סיכומיו. 3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מחומר הראיות ומהעדויות: א. הנתבע, הינו הבעלים והמנהל של עסק להובלות. ב. התובע עבד בשירות הנתבע, כנהג משאית, החל מיום 14/7/08 ועד יום 25/8/11 . ג. שכרו הקובע של התובע עמד על סך 7,827 ₪. ד. הנתבע, לא שילם לתובע את שכרו בגין חודש 8/11. ה. התובע, עבד בעבודה נוספת כנהג מונית. ו. הנתבע הפריש כספי פיצויים ותגמולים, וכן שילם את החלק של המעביד ואת חלק של העובד. ז. במשאית עליה נהג התובע, מותקן "טכוגרף", המתעד את שעות העבודה והמנוחה. ח. ביום 25/8/11 פרץ ויכוח בין התובע לבין הנתבע, אשר בעטיו הסתיימו היחסים בין הצדדים (להלן: "יום הסיום"). 4. להלן הסוגיות בהן עלינו להכריע: א. מה היו נסיבות סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים? ב. האם זכאי התובע להלנת פיצויי פיטורים? ג. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת? ג. האם זכאי התובע לתשלום שכרו בגין חודש 8/11? ד. האם זכאי התובע לגמול בגין השעות הנוספות? ה. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי ביטוח מנהלים? 5. מה היו נסיבות סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ? טענת התובע עם חזרתו לעסק לאחר ההובלה ביום הסיום, התפתח ויכוח בינו לבין הנתבע, שבסופו אמר לו האחרון "שים את המפתחות ולך הביתה, אתה מפוטר". לשיטת התובע, התנהגותו זו של הנתבע מהווה מעשה של פיטורים ולכן יש לחייבו לשלם לו סכום של 24,382 ₪, בגין פיצויי פיטורים. טענת הנתבע בתום הוויכוח שהיה בין הצדדים, החל התובע לנהוג באלימות, תוך שהוא זורק את מפתחות המשאית, וממשיך את דרכו לביתו מבלי לשוב לעבודתו, זאת מעבר לעובדה כי עוד קודם לכן, התנהג התובע כמי שזנח את עבודתו לאחר שהחל לעבוד כנהג מונית ופעל להסית עובדים אחרים כנגד הנתבע. לפיכך, יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו, כך שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים? האם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים? האם הוא הודיע זאת באופן אישי וברור לצד השני? כמו כן, כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם [ע"ע 184/03 עין בר מפעלי אפייה בעינת בע"מ - דוד יוסף, עמ' 8 (8/6/06), ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10), ע"ע 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' - יוסי שוורץ, עמ' 52 (13/2/11)]. יחד עם זאת, הפסיקה עמדה על כך שישנם מקרים, שבהם ניתן להסיק מהתנהגות הצדדים, אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות - גם מבלי שהדבר בא לידי ביטוי באמירה מפורשת בכתב או בעל פה. במקרים אלה נכנסת לתמונה הפרשנות המשפטית, אשר קובעת האם מערכת עובדתית מסוימת מעידה על פיטורים או שמא על התפטרות [ע"ע 584/08 פלונית - אלמונית, עמ' 17-21 והאסמכתאות שם (29/6/11)]. כמו כן, לעיתים ניתן לראות בזניחה של העבודה מצד העובד ביטוי להתפטרותו. שאלה זו תוכרע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. כך למשל, יש לבחון את התנהגותו של העובד ואת אורך הזמן של הזניחה [בג"ץ 525/84 נביל חטיב - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 682 (1986), ע"ע 656/08 ג'סיקה מוצניק - חברת לוי פמלי בע''מ, עמ' 6-7 (20/1/11)]. מן הכלל אל הפרט לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי באי כח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבע, וזאת כפי שיפורט להלן: שני הצדדים הסכימו כי עם הגיע התובע לעסק, ביום הסיום, לאחר שעה 12:00 התפתח וויכוח, בעקבותיו הסתיימו יחסי עובד- מעביד, ביניהם. לצד הסכמה זו, הציגו הצדדים גרסאות שונות בנוגע לחלק מן האירועים שהתרחשו ביום הסיום ונחלקו ביניהם בנוגע למילים בהן הסתיים הוויכוח. התובע טען, כי הנתבע אמר לו "שים את המפתחות ולך הביתה, אתה מפוטר". בעוד שהנתבע, טען כי התובע זרק את מפתחות המשאית, והסתלק לבלי שוב. במסגרת חקירתו הראשית, נשאל התובע באשר לנסיבות סיום היחסים בין הצדדים והשיב: "הנתבע, דרש ממני להפסיק את עבודתי אחר הצהרים, אחר יום העבודה, על מונית בטענה שזה פוגע בעבודה. אני אמרתי לו שלפי דעתי זה לא פוגע בעבודתי אצלו, הנתבע גם טען שאני מסיט את הנהגים נגדו, ואני מהיום והלאה אצטרך לעבוד כל יום שישי ואם אני מסיים לפני שחולפות 12 שעות עבודה, את יום העבודה, להגיע למשרד עד שיסתיימו 12 שעות העבודה. אמרתי לו שביום שישי למחרת לא אוכל לעבוד, הוא התחיל לצעוק ולנבל את הפה שלו, אמר לי "אתה מפוטר שים את המפתחות ולך הביתה". שמתי את המפתחות והלכתי הביתה ברגל, הנתבע נסע אחרי וביקש שאוציא את החפצים האישיים שלי מהמשאית" (עמ' 6 שורות 31-32 לפרוטוקול וכן שורות 1-5). מנגד, העיד הנתבע, במסגרת חקירתו הראשית כי בתום הוויכוח ולאחר שסירב התובע לעבוד ביום ששי, הוא אמר לו "תן לי את המפתחות, תשאיר את המשאית, תן לי את הטלפון, קח את החפצים שלך מהמשאית" (עמ' 12 שורות 9-10 לפרוטוקול). הנה כי כן, כבר בעדותו של הנתבע, יש כדי לבסס את טענתו של התובע לפיה נאמר לו "שים את המפתחות" וכן יש בה כדי להטיל ספק באשר לנכונות טענתו של הנתבע כי התובע זרק את המפתחות והסתלק מעבודתו, על דעת עצמו. בנוסף, מה שסייע לתובע להוכיח טענתו היו הגרסאות השונות שהציג הנתבע בנוגע למעמדו של התובע, הן בתמליל השיחה ת/11 והן במסגרת חקירתו. להלן גרסתו של הנתבע כפי שעלתה מתמליל השיחה ת/11: יוסי: אז הוא לא מפוטר ומגיע לעבודה לא הבנתי. מתי: הוא מפוטר הוא היתפוטר כמו שנקרא אתה מכיר את המילה היתפוטר. .............. יוסי: רגע הוא מגיע לעבודה הוא יכול להגיע לעבודה? מתי : לא, הוא לא יכול להגיע לעבודה הבן אדם בעונש השעיה לא מגיע לעבודה אצלנו. יוסי: עשית לו השעיה ? מתי: כן הבן אדם בהשעיה. יוסי : עד מתי בהשעיה? מתי : הבן אדם רמאי נוכל מסית נהגים כזה לא עובד אצלנו. בן אדם כזה לא רצה לעבוד אצלנו. יוסי : עד מתי הוא בהשעיה? עד מתי? מתי: הוא התפטר אבל הוא התפטר". ובמסגרת חקירתו העיד הנתבע כדלקמן: "ש. האם אמרת לו "אתה מושעה". "ת. לא. אמרתי לו "אם אתה לא רוצה לעבוד ביום שישי אז לך הביתה". (עמ' 13 שורות 27-28 לפרוטוקול). מהאמור לעיל עולה כי הנתבע, אשר לא היה מרוצה מהתנהלות התובע (עבודתו כנהג מונית, העדר נכונותו לעבוד בימי שישי, חשדות או מחשבות הנתבע כי הוא מסית עובדים אחרים בעסק), הגיע לנקודה, בה לא היה נכון להמשיך ולספוג התנהגות זו ולכן הודיע לתובע שילך הביתה. גם אם נתייחס לטענת הנתבע, כאילו השעה את התובע, הרי שאין בה כדי לסייע לו שהרי בהתאם לפסיקה, אין למעביד זכות מוחלטת להשעות את התובע בהיעדר הסכם קיבוצי או הסכם עבודה אישי המסמיך אותו להשעות אותו מעבודתו, ומכאן שגם אם התכוון הנתבע להשעות את התובע ולא לפטרו, הרי שבעצם ההשעיה, הביא הנתבע, בפועל, לסיום עבודתו של התובע במקום העבודה, שכן בנסיבות מסויימות תחשב השעיה כאקט של פיטורים (דב"ע לט/802-3, יצחק שבו - יוסף שמש, פד"ע יא 3). התייחסות לשתיים מטענותיו של הנתבע א. הנתבע ביסס את טענתו, לפיה התובע חיפש את פיטוריו על מעשים ומחדלים שייחס לו עובר לסיום היחסים בין הצדדים. כך למשל - בכתב הגנתו הוא ציין כי במהלך ששת החודשים האחרונים, ולאחר שפנייתו של התובע לקבלת הלוואה נענתה בשלילה, הוא שינה את התנהגותו לרעה כך שהוא עסק בהסתת חבריו לעבודה כנגדו, החל לפעול "בשביתה איטלקית" מה גם, הוא גרם לנזקים ולהפסדים כלכליים רבים, שנבעו מאיחוריו לסידורי עבודתו. הנתבע הדגיש, כי הוא הבהיר לתובע כי לעבוד בנהיגה ממושכת הן כנהג משאית והן כנהג מונית ולמעלה מ- 12 שעות ביום, עומדות בניגוד להנחיות משרד התחבורה. יתרה מכך, בדיון המוקדם, הנתבע הסביר כי ביום קודם ליום הסיום, הוא האזין לשיחת הטלפון שהתנהלה בין התובע לבין נהג אחר בשם משה אשר במהלכה טען התובע כי הוא מעוניין שהנתבע יפטרו מעבודתו על מנת שיקנה מונית (עמ' 3 שורות 13-15 לפרוטוקול). למרות שהנתבע, היה משכנע בדבריו, בכך שהתנהלותו של התובע עובר לסיום היחסים בין הצדדים, היתה בעייתית וכנראה נבעה מרצונו כי הנתבע יפטרו, הרי שלא די בכך, לאור העובדה שהנתבע לא העיד את הנהגים שנחשפו, לטענתו, להסתה ואף לא הביא מטעמו כל ראיה חיצונית לתמיכה בטענותיו, לרבות תיעוד היומן של התובע בתור נהג מונית, לו טען שיש בחזקתו (עמ' 3 שורה 1 לפרוטוקול). לפיכך הרינו קובעים כי אין בטענותיו הנ"ל של הנתבע כדי להוות הוכחה שהתובע הוא שהתפטר מעבודתו. ב. בסיכומיו, ביקש הנתבע, לראשונה, לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים מהטעם שהתובע הפר את חובת תום הלב. לשיטתו, עובר לסיום היחסים בין הצדדים, התאפיינה התנהגותו של התובע, במעשים ובמחדלים העולים כדי הפרות משמעת, הסותרים את קיום הסכם העבודה עימו, ואשר גרמו נזקים לנתבע ועלו כדי פגיעה חמורה באמון בין הצדדים. בנסיבות שלפנינו, הגם שמדובר בטענה שיתכן ויש בה ממש, הרי שלא נוכל להתייחס אליה, בהיותה הרחבת חזית. ראוי להדגיש טען הנתבע כי התובע "התפטר" ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולכן אין מקום לקבל את גרסתו העובדתית, החלופית (והמאוחר, כאמור) שמשמעותה שהתובע לא התפטר אלא פוטר תוך ביצוע הפרות משמעת, המצדיקות את שלילת פיצויי פיטוריו. לאור האמור לעיל, הרינו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו ביום 25/8/11. מהו סכום פיצויי הפיטורים, אשר לו זכאי התובע? אין חולק כי שכרו הקובע של התובע, לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, עומד על סך של 7,827 ₪. התובע עבד אצל הנתבע החל מיום 14/7/08 ועד יום 25/8/11 ומכאן שסכום פיצויי הפיטורים לו היה זכאי לקבל היה 24,338 ₪. מעיון בדו"ח ערכי פדיון וסילוק למבוטח אשר הופק ביום 1/1/13 והוגש על ידי הנתבע, עם הגשת סיכומיו ומסומן א', עולה כי נצברו לזכותו של התובע כספי פיצויים ותגמולים בסכום של 17,161 ₪. במצב דברים אלו, הרינו מקבלים את טענת הנתבע, כי יש לקזז מסכום הפיצויים שלו זכאי התובע את הסכום שכבר נצבר לזכותו בגין רכיב זה. לפיכך, הרינו מורים לנתבע לחתום לתובע על טופס בנוגע לשחרור הכספים שנצברו לזכותו ולשלם לו את יתרת פיצויי הפיטורים בסכום של 7,221 ₪. 6. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? בנסיבותיו של המקרה דנן, הרינו סבורים כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לעובד כתוצאה מ"חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין" לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, איננו מחייבים את הנתבע בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לתובע. 7. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת? טענת התובע הוא פוטר מעבודתו לאלתר ולכן זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסכום של 7,827 ₪. טענת הנתבע התובע עזב את עבודתו לאלתר והתפטר, ולכן עליו לשלם לנתבע חלף הודעה מוקדמת. דיון והכרעה כפי שקבענו בסעיף 5 לפסק דין זה, התובע פוטר מעבודתו, ושכרו החודשי עומד על סך של 7,827 ₪. לפיכך, ובהתאם לסעיף 7 (א) לחוק הודעה מוקדמת לפיצויים ולהתפטרות, התשס"א-2001, זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת בסכום של 7,827 ₪. 8. האם זכאי התובע לתשלום שכרו בגין חודש 8/11? טענת התובע מאחר והנתבע לא שילם לו את שכר חודש 8/11, עת ניכה לו שכר זה כנגד חלף הודעה מוקדמת, הרי שעליו לשלם לו שכר זה, בסכום של 7,827 ₪. טענת הנתבע התובע התפטר מעבודתו לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת, ולכן בדין ניכה הנתבע את שכרו בגין חודש 8/11. דיון והכרעה למעשה, באשר לרכיב זה, הנתבע לא חלק על עצם זכאותו של התובע ולא על הסכום לו הוא זכאי, אלא טען כי בדין ניכה לתובע את שכרו תמורת ההודעה מוקדמת. כתימוכין לכך, ניתן לראות כי הנתבע הנפיק תלוש שכר - נ/1 בגין אותו חודש. בנסיבות אלו, מאחר וקבענו לעיל, כי התובע היה זכאי לתשלום בגין הודעה מוקדמת, הרי שפועל יוצא מכך שלא בדין ניכה הנתבע את שכרו. לפיכך, הרינו קובעים כי התובע זכאי לתשלום שכרו בגין חודש 8/11 בסכום של 7,827 ₪. 9. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות? טענת התובע התובע, העמיד רכיב זה של תביעתו על סכום של 138,195 ₪, תוך שטען כי הוא זכאי להפרשי שכר בנוגע לכל תקופת עבודתו, במהלכה הועסק בשעות נוספות, שתמורתן לא שולם לו כל גמול. במצורף לסיכומיו, הגיש התובע, חישוב (טבלת אקסל) (ת/7) המבוסס על טכוגרפים חלקיים שמסר לו הנתבע, ולפיהם הוא זכאי לתשלום סכום של 55,524 ₪. טענת הנתבע התובע אינו זכאי לגמול בגין תשלום שעות הנוספות הן בשל אי תחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א- 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") על עניין העסקתו, והן משלא פנה התובע בדרישה לתשלום בכל תקופת עבודתו. לחילופין, במידה שיקבע ביה"ד כי התובע כן זכאי לתשלום בגין שעות נוספות הרי שאין לקבל את תחשיביו אלא את התחשיבים המדוייקים שביצע הנתבע במסגרת סיכומיו (המסומן נ/ב), אשר מלמדים כי לכל היותר זכאי התובע לסכום של 30,220 ₪, בגין שעות נוספות. דיון והכרעה -המסגרת הנורמטיבית כלל הוא שהתובע גמול עבודה בשעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. אולם, מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראיה החלים על התובע גמול שעות נוספות בנסיבות שונות כאשר די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העובדה בכללותה והוא אינו נדרש להוכחה מדוייקת של שעות עבודתו (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, לא פורסם, ניתן ביום 12.11.08) (להלן:"פסק דין ימית"). בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי יש להגמיש את נטל הראיה החל על העובד, עת הוא טוען לגמול שעות נוספות, למשל על ידי קבלת עדות על מתכונת העבודה בכללותה, חלף ראיות לגבי כל יום ויום. אולם, על העובד להביא ראשית ראיה על שעות עבודתו כדי לבסס תביעתו ולאפשר למעסיק להתגונן (ע"ע 1511/02 ארמילנדה לאחאטו - עזבון המנוחה ויקטוריה בן-בנימין ז"ל, פס"ד מיום  24.3.05, ע"ע 0305/05 אשר מאיר - החברה להגנת הטבע, פס"ד מיום 1.2.07). בנוסף, בשנת 2008 תוקן חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) התשס"ח-2008 (להלן: "תיקון חוק הגנת השכר ו/או תיקון החוק") ונקבע בו כי נטל ההוכחה בכל הנוגע לשעות העבודה עבר מכתפי העובד לכתפי המעביד דהיינו בתביעת עובד לגמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית שבה ישנה מחלוקת לגבי שעות העבודה, תהא על המעביד חובת ההוכחה כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה. יחד עם זאת נקבע כי נטל ההוכחה לעניין שעות נוספות הינו על המעביד רק בגין תביעה של עד 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות. תביעה בגין שעות נוספות מעבר למכסה של 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות - נטל ההוכחה ימשיך להיות על העובד. בהתאם לתיקון לחוק, על המעביד חובה לנהל "פנקס שכר" בו מפורטים שכר העבודה המגיע לעובד ופרטי השכר ששולם. על המעביד לנהל רישום דיגיטלי/אלקטרוני של שעות העבודה ובמידה ולא נערך רישום כזה, על העובד לחתום מידי יום על שעות העבודה והאחראי מטעם המעביד יאשר זאת. גם לגבי עובדים המקבלים תוספת שעות נוספות גלובלית, יש לבחון כי התוספת הגלובלית משקפת את השעות הנוספות המבוצעות בפועל. בענייננו תיקון חוק הגנת השכר נכנס לתוקפו ביום 1/2/09, קרי לאחר מועד בו החלק התובע לעבוד בשירות הנתבע מחודש 7/08 לכן נטל הוכחת שעות עבודה נוספות חל על התובע כנדרש בפסק דין ימית. וזאת גם ביחס לתקופה שלאחר התיקון וזאת בשל העובדה כי הוא תבע מעבר למכסה של 60 שעות נוספות חודשיות. על כן, עלינו להכריע בשאלה - האם בעניינו, השכיל התובע להוכיח כי עבד בשעות נוספות ללא תשלום. אין חולק כי הנתבע לא ניהל "פנקס שעות עבודה" ולא הציג רישומי נוכחות של התובע בכל מהלך תקופת העבודה. ובמקום, הוא מסר לתובע את כרטיסי הטכוגרף. לטענת התובע, הוא עבד, בממוצע, 12 שעות ביום. לטענתו ניתן ללמוד על שעות עבודתו הארוכות מנתוני הטכוגרף. מנגד, טען הנתבע, בסיכומיו, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע, משום שלא היה ניתן לפקח על שעות עבודתו כך שהתובע בא בגדר החריג הקבוע בסעיף 30 (א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה. ואף הוסיף לטענתו, כי שתיקתו של התובע יש לקרוא על רקע הסכמת הצדדים כי התובע ישתכר שכר גלובאלי, והנתבע לא יבוא עמו חשבון בשעות עבודתו. כבר בנקודה זו נציין, כי איננו מקבלים את טענת הנתבע באשר להיעדר פיקוח על עבודתו של התובע. כאמור, במשאית הותקן טכוגרף, אשר יכול להצביע על תנועת המשאית, קרי אם היא במצב נסיעה אם לאו, כמו כן המדובר בקווי חלוקה ללקוחות הנתבע, אשר היה ניתן לעקוב אחר שעות יציאתו של התובע מהבית, מועדי הגעתו למפעלים או האתרים השונים, ואף ניתן לפקח על המיקום בו הוא נמצא באמצעות טלפון נייד שנמסר לו על ידי הנתבע בעצמו. כמו כן, אין לקבל טענתו של הנתבע, לפיה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע, גם בשל העובדה שמדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומיו וככזו, הרי שהיא בבחינת הרחבת חזית אסורה, כמו כן למען הזהירות נציין, כי מעיון בתלושי השכר ת/1 מלמדים על רישום של שעות עבודה, משכך חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע. כאמור, לעניין הוכחת שעות עבודתו, מצדו, התבסס התובע גם הוא על כרטיסי הטכוגרף שנמסרו לו על ידי הנתבע. הוא הגיש בצירוף לסיכומיו חישוב ת/7 המפרט את שעות הנוספות להן הוא טען, אולם מעיון ב- ת/7 לא ברור על בסיס מה חישב התובע את השעות הנוספות משלא פורטו שעות עבודתו. נוסף על כך, מעיון בחישוב הנגדי נ/ב שהגיש הנתבע בהתאם לכרטיסי הטכוגרף מלמד אף הוא כי אין אחידות בשעות עבודתו של התובע, וקיים שוני בין הימים הן באשר לשעות תחילת עבודתו של התובע והן באשר לשעות סיום יום העבודה וחזרתו הביתה. לעניין שעות עבודתו של התובע, העיד הנתבע כי "היה צריך לעבוד 12 שעות לפי הטכוגרף, בפועל היו ימים שעבד 4 שעות, 6 שעות ואם עבד 8.76 זה בגלל שיום קודם עבד ארבע שעות" (עמ' 13 שורות 11-12 לפרוטוקול). כמו כן, במסגרת חקירתו העיד התובע כי המשאית עמדה לרשותו גם מעבר לשעות עבודתו והוא היה נוסע עמה לביתו (עמ' 8 שורות 11-12 לפרוטוקול). לאור האמור, לא ניתן להסתמך על נתוני כרטיסי הטכוגרף המצביעים על שעות עבודתו של התובע או שמא על סטייה מהדרך שבוצעה לצרכיו הפרטיים של התובע במשאית, מה גם שהטכוגרף אינו יכול להבחין בזהות המשתמש במשאית (עמ' 6 שורות 2-3 לפרוטוקול) מכאן הרישומים בכרטיסי הטכוגרף כוללים את זמן נסיעתו של התובע מביתו לעבודה ובחזרה ממנה, אשר איננו מהווה "שעות עבודה" כהגדרתן לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, על כן לא ניתן לקבוע מתכונת קבועה וברורה. בנסיבות אלו, הרינו קובעים כי התובע לא הוכיח כדבעי את השעות הנוספות להן הוא טען, והפנייתו לדו"חות הטכוגרף ת/7 כראייה יחידה לשעות עבודתו אין בה די. ומאחר וממילא, משלא הוכיח התובע מתכונת עבודה קבועה, הרי שהיה עליו להוכיח כי ביצע כל אחת ואחת משעות העבודה להן טען כאשר לא ניתן להסתפק רק בהפניה לכרטיסי הטכוגרף, (בשונה מדו"חות עבודה). לפיכך, הרינו דוחים את טענתו של התובע לעניין רכיב זה. 10. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי ביטוח מנהלים? טענת התובע הוא זכאי לתשלום בגין אי הפרשה מלאה לביטוח מנהלים בסכום של 1,408 ₪. טענת הנתבע התובע אינו זכאי להפרשי ביטוח מנהלים שכן ההפרשים נעשו בהתאם לשכרו. דיון והכרעה לעניין רכיב זה אין חולק כי הופרשו כספים לביטוח מנהלים. אולם, לטענת התובע, לא הופרשו סכומים לפי שכרו הקובע, שעמד על סך 7,827 ₪, אלא הופרשו לפי שכר של 6,700 ₪. לעניין זה, העיד התובע במסגרת חקירתו כדלקמן : "ש. לגבי תלוש השכר, אתה יודע בוודאות שהורדתי לך ביטוח מנהלים. ת. כן. רשום שם. ש. ואם משלמים את הביטוח מנהלים, אתה יודע שזה היה צריך לרדת מהסכום שהועבר לבנק, הכוונה להשתתפות שלך לביטוח המנהלים וזה ההפרש בין הרשום בתלוש לבין ההפקדות בבנק. אתה יודע על כך? ת. אני מודע לכך ומבקש להגיד כי מתחילת העבודה שלי ועד סיומה, יש הפרשים ואני קבלתי ביטוח מנהלים מיולי 2009. ז"א ששנה קודם, לא היה שום הפרשים של ביטוח מנהלים ולא היה שום דבר כמו שאתה טוען ובכל זאת יש הפרשים בין התלוש לבין ההפקדה, אני גם ביקשתי ממך שתסדר את התלושים כי ביקשתי משכנתא בבנק, כי לא אשרו לי מהבנק משכנתא בגלל ההפרשים האלה". (עמ' 10 שורות 1-10 לפרוטוקול) בכתב הגנתו, טען הנתבע כי הופרשו סכומים לפי שכרו של התובע אך לא הציג לפנינו כל מסמך או ראיה אחרת המוכיחה את טענתו. ובסיכומיו הוא זנח טענתו זו. לפיכך, הרינו קובעים כי התובע זכאי לתשלום הפרשי ביטוח מנהלים בסכום של 1,408 ₪. 11. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, לאחר שקבענו כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבע, לאחר שקיבלנו את תביעתו לדמי הודעה מוקדמת, לתשלום שכר בגין חודש 8/11 ולהפרשי ביטוח מנהלים ולאחר שדחינו את התביעה לתשלום הפרשי שכר - שעות נוספות. הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 7,221 ₪ בגין פיצויי פיטורים, במצורף למכתב שחרור כספי הפיצויים, שנצברו לזכותו. ב. סכום של 7,827 ₪ בגין הודעה מוקדמת. ג. סכום של 7,827 ₪ בגין שכר חודש 8/11. ד. סכום של 1,408 ₪ בגין הפרשי ביטוח מנהלים. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום 1/9/11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 12. הוצאות הנתבעת ישלם לתובע סכום של 500 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום 4,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם אל ישולמו בתוך 30 יום. 13. כל אחד מהצדדים, רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בעל פהשאלות משפטיותפיטורים