דוגמא להחלטה בנושא הגשת תצהיר לא חתום: 1. האם יש להתיר למבקשת- התובעת להגיש, במקום תצהיר עדות ראשית ערוך ומאומת כדת וכדין - טיוטת תצהיר עדות ראשית לא חתום? זו השאלה מושא החלטה זו. התובעת, אזרחית תאילנדית ועובדת זרה, הגישה תביעה כנגד הנתבע, ובו נטען כי עבדה בשירותו בחוות עופות במשקו החקלאי החל מיום 06.03.2001 ועד ליום 01.08.2006, עת פוטרה מעבודתה בשל סגירת החווה. בתביעה נתבעו זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה בסך כולל של 135,159 ₪. 2.         הנתבע הגיש כתב הגנה ובמסגרתו ביקש לדחות את התביעה על כל חלקיה. בין היתר, נטען בכתב ההגנה כי ייפוי הכוח שניתן לבא כוח התובעת לא נחתם כדין וכי קיים פער עובדתי מהותי בין טענות התובעת בכתב התביעה לבין העובדות כפי שאירעו בפועל, דבר אשר מעיד, לגישתו, כי התביעה הוגשה ללא ידיעתה של התובעת עצמה, תוך שצד ג' בחר לעשות שימוש ציני בתביעה דנן. 3.         בדיון המוקדם שהתקיים בפני בית הדין, נקבע כי התובעת תגיש תצהיר עדות ראשית מאומת כדין, ולאחר מכן יקבע מועד להוכחות, ורק לאחר שתמציא התובעת אסמכתא לכך שנרכש על ידיה כרטיס טיסה לארץ בעבורה, יקום חיובו לערוך תצהיר עדות ראשית מטעמו. יוער, כי ההחלטה, על פרטיה, ניתנה בעקבות הערות שהושמעו מצד הנתבע ובא כוחו בדבר התופעה שלפיה מוגשות תביעות רבות עד מאוד מטעם עובדים תאילנדים שסיימו עבודתם בארץ זה מכבר, ובדיעבד מסתבר כי לא הייתה להם כל כוונה לתבוע את מעבידיהם לשעבר, והחשש שהובע, בנסיבות אלה, להוצאות מיותרות מצד הנתבע. בית הדין לא מצא להרחיב את האומר בפרוטוקול בהקשר זה, הגם שהתופעה האמורה נגלית גם לנגד עיניו, אולם נוכח החששות שהביע הנתבע ואשר פורטו גם בכתב ההגנה שלו, ומשהסתבר שעובדה מהותית לא גולתה בתביעת התובעת הגם שבא כוחה אישר אותה בפני בית הדין (והיא שהתובעת הגיעה לארץ בעקבות בעלה שעבד בשירות הנתבע, עבדה לצדו , ועזבה יחד עמו), מצא בית הדין לנכון לקבוע את המתכונת הדיונית שפורטה לעיל, לא מבלי שנתקבלה לכך הסכמת ב"כ התובעת. 4.         כשבועיים לאחר מועד הדיון המוקדם, הגיש ב"כ התובעת את הבקשה שבפנינו, שכותרתה "בקשה למתן היתר דיוני להגשת טיוטת תצהיר עדות ראשית", (להלן: "הבקשה"). בבקשה נטען כי התובעת היא אזרחית תאילנד שאיננה שוהה בארץ ומתגוררת במחוז אודון בתאילנד, המרוחק מאוד מבנגקוק שבה שוכנת שגרירות ישראל. לטענתה, עריכת תצהיר ואימותו כדין בארץ או בתאילנד תהא כרוכה בעלויות ניכרות ביותר בעבורה, אשר אין ביכולתה לממן. התובעת משתיתה את בקשתה בין היתר על ההלכה בע"ע 148/08, ע"ע 161/08 אשליק יוסוף - פרידמן חכשורי, (פורסם באתר הרשות השופטת, 8.12.2008) (להלן: "עניין אשליק"), אשר לגישתה התיר הגשת תצהיר "פגום" לתיק בית הדין, בכפוף להתייצבות התובעת לאימות התצהיר ולהיחקר בחקירה נגדית על האמור בו במועד שמיעת ההוכחות. לשיטת התובעת כך ירופא הפגם הפרוצדוראלי בהגשת התצהיר. 5.         הנתבע הודיע על התנגדותו לבקשה הן מטעמים פרוצדוראליים והן מטעמים מהותיים. הנתבע הפנה לכך שלא בכדי נקבע במסגרת הדיון המוקדם כי ראשית יוגש תצהיר העדות הראשית מאומת כדין, לאחר מכן יקבע מועד לדיון הוכחות ורק כאשר תמציא התובעת אסמכתא לכרטיס טיסה לארץ, יהא על המשיב להגיש תצהיר מטעמו. לטענתו מנגנון הגשת התצהירים שנקבע בהחלטת בית הדין נועד להסרת החשש הממשי ביותר כי המבקשת כלל אינה מודעת להליך דנן והתביעה כלל לא הוגשה על דעתה, וזאת הן נוכח העובדה כי אין ייפוי כוח חתום כדין בתיק והן לאור הפערים בין שתי הגרסאות. עוד נטען, כי הבקשה מחזקת את התחושה כי צדדי ג' שונים מבקשים להמשיך ולפעול בשמה של התובעת מבלי ליידע אותה. עוד ביקש בנתבע לקבוע, כי אי חתימה על תצהיר עדות ראשית בנסיבות תביעה זו כאשר כאמור קיימים פערים מהותיים ביותר בין הצדדים (לרבות פער של שנתיים וחצי בתקופת ההעסקה) יפתח פתח להבדלים בין גרסת התובעת בתצהיר לעומת גרסתה בחקירתה בבית הדין. המסגרת הנורמטיבית 6.  "תצהיר" מוגדר בתקנה 1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 , כהגדרתו בתקנות סדר הדין האזרחי, לאמור: " 'תצהיר' - תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם". בספר של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמוד 721, סוכמה ההלכה בעניין עריכת תצהיר מחוץ לגבולות המדינה, כדלקמן: "בחוץ לארץ ניתן לערוך תצהיר בשתי דרכים. מכח ההגדרה של תצהיר בתקנה 1, אפשר לערוך תצהיר בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל. ומכח סעיף 30 לפקודת הראיות הוסמכו גם נציגים דיפלומטיים וקונסולריים ישראליים בחוץ לארץ לאשר הצהרה שניתנה בהתאם לסעיף הנ"ל. אך תצהיר, כהגדרתו הנ"ל, כולל גם "הצהרה בכתב שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה" ואושרה בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, ולפיכך אפשר לערוך תצהיר בחוץ לארץ גם בפני רשות מרשויות המקום, ובלבד שעל פי דין המקום הוסכמה לכך. כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, יניח בית המשפט, כי האדם שלפניו נערך התצהיר בחוץ לארץ היה מוסמך לכך לפי חוקי ארצו: חזקה שאין רשות מוציאה מתחת ידה דבר שאינו מתוקן; אישור של הנציג הדיפלומטי או הקונסולרי, הנדרש עכשיו, כאמור, נותן משנה תוקף לחזקה האמורה" 7. לעניין האיזון בין זכות הגישה לערכאות ובין תקינות ההליך המשפטי נאמר בע"ע 424/08 נמלי סלאח - פרידמן חשכורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, (פורסם באתר הרשות השופטת, 11.03.09), הדברים הבאים- ""סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר" [ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין, 31.8.06 - פסק דינה של השופטת נאור]. אכן, ככל זכות אחרת אף זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטי, בשמירה על תקינות ההליך השיפוטי ובהגנה על התכליות המונחות בבסיס סדרי הדין, לרבות ודאות בניהול הליכי המשפט, בהירות, יעילות, וסדר. בהתאם, מותנית זכות הגישה לערכאות "בקיום חובות בסיסיות של בעל דין לקיים הליך שיפוטי תקין" [רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל, 5.6.05- בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה] כאשר על בעל הדין להראות "ממשות עניינית בבירור התביעה" [רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון, 27.2.01 - בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה]. על חובותיהם של בעלי הדין בניהול ההליך המשפטי, הנגזרים מכוח עקרון תום הלב, עמדה הנשיאה ד' בייניש בפסק הדין בעניין שנפ, במסגרתו נקבעו עקרונות אלה: על בעלי הדין "להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין". מכוח עקרון תום הלב אף נגזר איסור על בעלי הדין מפני ניצול לרעה של הליכי משפט, ותכליתו כפולה: "במישור הציבורי, מטרתו לשמור על התקינות והטוהר של ההליך השיפוטי ולמנוע מבעל דין להשתמש לרעה בבתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. במישור הפרטי, מטרתו למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי- הדין המתדיינים בפני בתי -המשפט". על כן "השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט; זאת, על-מנת לאפשר דיון והכרעה במחלוקות שהובאו בפני בית-המשפט, תוך הבטחת הליך שיפוטי תקין והוגן לפרט ולציבור בכללותו"[בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, 15.1.07 - בפסק דינה של הנשיאה ד' בייניש (להלן: עניין שנפ)]... ....... האיזון הנדרש במיצוי זכויותיהם של המתדיינים בהליך חל אף על מהגרי עבודה. בצד ההתחשבות בתנאים המיוחדים בהם הם מצויים שלא בטובתם, יקפיד בית הדין לעבודה, לבל יוּקְנֱה למהגר העבודה מעמד מועדף על פני בעל ריבו [עע 1333/04 Baloyo Teresita - יוסף לוגסי, 6.2.2006.]. שנאמר: ודל לא תהדר בריבו (שמות כג, ג)." 8. התובעת תולה את יהבה כאמור בעניין אשליק, שם הדיון נסב בין היתר אודות השאלה מה מעמדו של תצהיר עדות ראשית, שהחתימה עליו אושרה מחוץ לגבולות המדינה בידי עו"ד בעל רישיון עריכת דין ישראלי. באותו עניין נקבע, כי תובע שהגיש תצהיר שנחתם ואומת מחוץ לגבולות המדינה שלא על פי ההסדרים הקבועים בדין, יידרש להופיע לפני בית הדין, להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו ולאשר במסגרת זו את אמיתות תוכן הצהרתו. זאת, כתנאי להיות התצהיר ראיה בהליך, וככל שלא יעשה כן, יורה בית הדין על הוצאת התצהיר מתיק בית הדין. ענייננו שונה בתכלית. במקרה שלפנינו, מדובר בבקשה להתיר הגשת טיוטת תצהיר עדות ראשית אשר אף לא ייחתם ע"י התובעת עצמה, וזאת כאשר לכתחילה לא הוגש ייפוי כוח ערוך כדין ונתונים מהותיים לא הועלו בתביעה שהגישה.    9. בדיקת לוח הזמנים בענייננו, מעלה כי תביעתה של התובעת הוגשה לבית הדין ביום 31.05.12, דהיינו בחלוף כמעט שש שנים מאז הסתיימו יחסי עובדי ומעביד בין הצדדים. כאמור, נוכח הנסיבות שפורטו לעיל,הוחלט כי: "חרף המועדים שנקבעו לעיל וכדי שלא יווצר מצב בו יגרמו לנתבע הוצאות נוספות בטרם תקום וודאות שהדיון בתיק זה יתנהל, הרי שמובהר בזאת כי על התובעת להגיש את תצהיריה מאומתים כדין. עוד מובהר, כי לאחר הגשת תצהיר התובעת ובטרם יחל מניין הימים להגשת תצהירי הנתבע, ייקבע מועד להוכחות, והתובעת תחוייב להמציא, 60 ימים לפני המועד שנקבע להוכחות, אסמכתא לקיומו של כרטיס טיסה לארץ בידיה אשר באמצעותו תגיע להיחקר על תצהירה ומניין הימים להגשת תצהירי הנתבע יחל רק ביום המצאת עותק מהכרטיס." חרף האמור לעיל, הוגשה הבקשה, שכל שנטען לתמיכה בה הוא כי עריכת התצהיר ואימותו כדין תהא כרוכה בעלויות ניכרות לעובדת זרה "אשר הפרוטה אינה מצויה בכיסה" (כלשונו של ב"כ התובעת), לא הוסבר ולא הומצאו מסמכים המפרטים מדוע יש להיענות לבקשה, ומדוע טענה זו מופיעה רק בשלב זה ולא הועלתה מראש בטרם ניתנה החלטתו המפורשת של בית הדין. 10.        נוכח האמור לעיל, במצטבר, הבקשה נדחית. ניתנת לתובעת ארכה בת 60 יום מהיום להגיש את תצהיריה בהתאם להחלטת בית הדין. מסמכיםתצהיריםשאלות משפטיות