דמי לידה לאחר שנת שבתון

דוגמא לפסק דין בנושא דמי לידה לאחר שנת שבתון: זהו פס"ד בתביעת התובעת לקבלת השלמת דמי לידה מהביטוח הלאומי. הרקע לתביעה: א. התובעת עובדת כמורה במשרד החינוך שנים רבות. ב. התובעת יצאה לשבתון בשנת הלימודים תשע"א (9/10 עד 8/11), מכוח חברותה בקרן השתלמות למורים, ולאחר מכן חזרה לעבודה בהיקף של 31 ש"ש (משרת אם). ג. התובעת ילדה ב 23.4.12. ד. הבסיס לחשוב תשלום דמי הלידה על ידי הנתבע היה הכנסתה החייבת בתשלום דמי ביטוח לחודשים 1/1/12-1/3/12. ה. בדיון שקויים התברר, כי אין שאלות עובדתיות במחלוקת, ועל כן כל צד טען טענותיו בע"פ, ללא צורך בדיון להוכחות. עוד יצויין כי נציגי הציבור לא הופיעו לדיון, ועל כן קויים הדיון בהיעדרם. השאלה שבמחלוקת, כפי שגובשה בדיון המוקדם: האם יש למנות את תקופת השבתון כתקופת עבודה בשים לב לכך שהתובעת קיבלה תשלום מקרן ההשתלמות ובשים לב להוראות סעיף 50 (ב)(3) לחוק. דיון: א. בסעיף 50 לחוק הביטוח לאומי התשנ"ו-1995 (נוסח משולב) (להלן: החוק) נאמר: (א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה - (1) בעד פרק זמן של 14 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; (2) בעד פרק זמן של 7 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע. (ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1) תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 100%; (2) תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3) שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (ההדגשות לא במקור - יש.) בסעיף 48 לחוק נקבע מהו ה"יום הקובע" לצורך חישוב דמי לידה: "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה...". סעיף 53(א) קובע כיצד מחשבים את דמי הלידה: "(א) דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30". סעיף 54(א) קובע את אופן חישוב שכר העבודה הרגיל כדלקמן: "(א) שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים. (ב) לעניין סעיף זה, "הכנסה" - (1) בעובדת - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, וכן הכנסה מדמי הסתגלות מיוחדים, למעט הכנסותיה כעובדת עצמאית אלא אם כן היתה זכאות לדמי לידה אילו היתה עובדת עצמאית בלבד". ב. הנתבע לקח בחשבון , ע"פ סעיף 50(ב)(3) את שני החודשים הראשונים של השבתון כחודשים התואמים חופשה ללא תשלום (חל"ת), כשהתובעת הייתה בתקופת שבתון. לטענת התובעת, לא ניתן היה לראות בשבתון כחל"ת, כיוון שהשבתון הינו חלק מהעבודה, ומהווה מימוש של זכות המוקנית לה כמורה במשרד החינוך - דבר השונה במהותו מיציאה לחל"ת. השוני מתבטא בין היתר גם בכך שבניגוד ליציאה לחל"ת - שם הוותק לא נלקח בחשבון ואף אינה מקבלת כל זכות בגין תקופה זו - שנת השבתון נחשבת לה כשנת וותק והיא צוברת זכויות בגין תקופה זו. לכן הנתבע לא היה רשאי לערוך את החישובים כאילו יצאה לחל"ת. יתרה מכך, היציאה לשבתון נקבעה כזכות למורים, אך יש לכך חשיבות גם למערכת כולה , כשהמטרה היא שתחזור מהשבתון עם כוחות מחודשים ולאחר לימודים. לדבריה, אף אחד לא יידע אותה בביה"ס בו היא עובדת או במשרד החינוך, כי אם תצא בשנה זו לשבתון תאבד חלק מזכויותיה לקבלת דמי לידה, וכי חוקית ייחשב הדבר כחל"ת לצורך חישוב דמי לידה. בנוסף, גם קרן ההשתלמות שילמה לה באופן חלקי ביותר, כאשר לא הובא בחשבון כי בפועל נכנסה לתוקף לאחר יציאתה לחופשת לידה תוכנית "אופק חדש". ג. מנגד טוענת ב"כ הנתבע כי הנתבע פעל בהתאם להוראות החוק. היציאה לשבתון איננה דבר שנכפה עליה, אלא זו הייתה בחירה שלה לצאת לחופשה, ולא לעבוד בשנה זו. סעיף 50 ב' 3 קובע מפורשות שחל"ת לא נלקח בחשבון אלא רק שני החודשים הראשונים שלו, ואין זכאות לדמי לידה מלאים אלא רק למחצית התקופה (כשקרן ההשתלמות משלים את החצי השני). ע"פ הפסיקה, שבתון הוא בבחינת חל"ת, וגם אם מוסיפים את שני החודשים האלה אנחנו לא מגיעים ל - 10 חודשים. כמו כן, הגמלה לדמי לידה היא גמלה מחליפת שכר ואמורה לשמר את השכר שהיה קודם תקופת השבתון, ולא מעבר לכך. אמנם במהלך תקופת השבתון נכנסה לתוקפה תוכנית "אופק חדש" (בה שכרה היה גבוה יותר), אך לא ניתן להתחשב בכך על פי החוק, וכי הנתבע פעל ע"פ סעיף 50(ב)(3) לחוק. ד. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין מנוס מדחיית התביעה. אמנם מבחינת ותק (וגם בעניין זכויות אחרות) אין דינה של שנת שבתון כשנת חל"ת, אך מאידך, מדובר בשנה בה לא עבדה בפועל. נכון שזוהי זכותה החוקית של התובעת לממש את שנת השבתון (ולקבל עקב כך תשלומים מקרן ההשתלמות), אך מאידך, עשתה כן מרצונה החופשי וידעה כי בתקופת השבתון לא תרוויח את מלוא שכרה, אלא ע"פ חוק. ה. הפסיקה בעניין המוסד - סמדר וקנין (דב"ע מז/50-0 , פד"ע י"ט 197) קבעה כי עובדת ששהתה בשבתון ועבדה במשרה חלקית במהלך השבתון, תקבל דמי לידה לפי שכרה בפועל בתקופת השבתון, כשבית הדין הבהיר שם (בסעיף 11 לפסה"ד) כי: "הפועל היוצא הוא, שאלמלא עבדה המשיבה שש שעות שבועיות בשנת שבתון, לא היתה זוכה לדמי לידה כלל". אף שהפסיקה בעניינה של סמדר וקנין עוסקת בעובדות שונות במעט מבענייננו (כאשר שם התובעת עבדה חלקית בשבתון), ההשוואה שערך בית הדין הארצי בין השבתון לחל"ת היא השוואה מחייבת, ומלמדת על הכלל. ו. אכן, אין חולק כי התובעת קיבלה את דמי הלידה לפי השכר שקדם לשבתון (שהיה נמוך יותר משכרה העכשווי בשל כניסה לתוקף של תוכנית "אופק חדש") - אלא שאין בכך כדי לשנות את מצבה החוקי האמור לעיל. לא מן הנמנע כי אם היו מיידעים אותה במקום בו עבדה, בטרם צאתה לשבתון, על המצב החוקי - הייתה דוחה את השבתון לשנה נוספת (ואז אף הייתה מקבלת את דמי הלידה ביחס לסכומים שהייתה משתכרת ב"אופק חדש"), אלא, שבמצב שנוצר, ובמועד בו יצאה לשבתון בפועל - החישוב שערך הנתבע הוא חישוב נכון, התואם את לשון החוק והפסיקה. לכן, כאמור, אין מנוס מדחיית התביעה. סוף דבר: התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. לידהדמי לידהשבתוןשנת שבתון