דוגמא לפסק דין בנושא דמי כניסה לכנרת: המבקשים קובלים על כי המשיבות גובות דמי כניסה באחד מחופי הכנרת שלא כדין. מכאן בקשתם לאישור תביעה ייצוגית שהם מבקשים להגיש, ובה הם עותרים ליתן צו הצהרתי אודות אי-חוקיות הגביה, ותובעים פיצויים בסך של כעשרה מיליון ₪, השבה של דמי כניסה שנגבו שלא כחוק. סעיף 8 לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד-1964 אוסר על גביית דמי כניסה למקום רחצה בים וכד'. מכאן האיסור לגביית דמי כניסה לחוף מחופי הכינרת. עם זאת מתיר סעיף זה שבחוק לגבות דמי כניסה, בתנאים שנקבעו בו, ובאישור שר הפנים. המשיבה 2 היא תאגיד עירוני מייסודה של המשיבה 1 (להלן - העיריה), והיא מנהלת עבור העיריה את החוף מושא התובענה. היא גבתה דמי כניסה בחוף, אף שלא היה בידיה אישור של משרד הפנים, ומכאן שהגביה נעשתה שלא כדין. אלא שמכתב התשובה של המשיבות עולה, כי בשנת 2012, עובר להגשת הבקשה שלפנינו (זו הוגשה ביום 8.8.2012), נתעוררה סוגיית חוקיות גביית דמי הכניסה, שאז החלה העיריה פועלת להסדרת חוקיות הגבייה, על ידי פניה למשרד הפנים שנעשתה בחודש יולי 2012, ובה בקשה לקבלת אישורו לגביה. ביום 29.7.2012 המליץ צוות מקצועי במשרד הפנים לאשר את הגביה. אישורו של שר הפנים לגבייה ניתן ביום 30.8.2012. מכאן ואילך אין חולק, כי הגביה של דמי הכניסה לחוף נעשית כדין. על רקע הדברים הללו חלוקים בעלי הדין בשאלה, האם יש עוד מקום לאישורה של התביעה הייצוגית, ואפילו לא תאושר, האם מתקיימת הצדקה לתשלום גמול למבקשים. סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק) מורה כך: (א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה - המועד הקובע). (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא - (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23. 6. המשיבות מבקשות להיתלות בהוראות סעיף זה על מנת לומר, כי עניין לנו בתובענה נגד רשות, ולכן יש להחיל עליה את האמור בס"ק 9(ב), כיוון שבינתיים תוקנה חוקיות הגביה, ואותה יש לראות כחדילה מגביה (בלתי חוקית). המבקשים טוענים, בתורם, כי אין להוראת הסעיף תחולה, הואיל והמשיבה 2 אינה בבחינת "רשות" כמשמעה בחוק, ולגופה של טענה - אין מדובר בהפסקת גביה כי אם בהכשרתה של גביה בלתי חוקית. 7. כעולה מן הדברים הללו, שאלה ראשונה שיש ליתן עליה את הדעת עניינה בתחולתה של הוראת ס' 9 לחוק על המשיבה 2. ובכן, סעיף 3(א) לחוק מורה, כי לעניין סעיף 9 לחוק, משמעה של "רשות" הוא "כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים". ס' 2 לחוק זה מגדיר: "רשות" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין; המבקשים בחרו לתבוע את המשיבה 2 בבית משפט לעניינים מינהליים. משעשו כן - הם הביעו דעתם כי בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה נגדה, משמע מתקיימת בה הגדרת "רשות". על כן, בלא שאתן את דעתי לשאלה האם "תאגיד עירוני" (כמשיבה 2) כמשמעו בסעיף 249א לפקודת העיריות (נוסח חדש) הוא בבחינת "גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין" (כמאמר ס' 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים), הרי שמשבחרו המבקשים לתבוע את המשיבה 2 בבית משפט זה, הם מנועים מלטעון כי אין הוא מוסמך לדון בתובענתם, וממילא אין בידיהם לטעון כי סעיף 9 לחוק איננו חל ביחס למשיבה 2. 8. אנו באים כדי כך, שהוראת סעיף 9 חלה על שתי המשיבות כאחת. מכאן לשאלה, האם בנסיבות העניין שלפנינו יש לראות את המשיבות כמי שדחלו מן הגביה, אף שהגביה של דמי הכניסה לחוף ממשיכה, לאחר שנתקבל אישורו של משרד הפנים. במחלוקת שנפלה בין בעלי הדין דעתי כדעת המשיבות. בין לפי פשוטם של מילות החוק ובין לפי התכלית שמבקש החוק להשיג, הכשרה של גביה בלתי חוקית יש לראות כהפסקת הגביה, כמשמעה בסעיף 9 לחוק. אשר ללשון החוק, יש לומר על המשיבות כי הן חדלו מלגבות דמי כניסה, משמע גביה בלתי חוקית, שהרי מכאן ואילך הן גובות את דמי הכניסה כדין, על כך אין חולק. ואף את תכלית החקיקה משיגה פרשנות זו. הוראת סעיף 9 ביקשה להשיג את התכלית העומדת מאחורי תובענה ייצוגית באשר היא, משמע "אכיפה פרטית". תכלית זו מושגת על ידי כפיית הרשות שלא להמשיך בגביית דמי כניסה שלא כדין. התכלית האחרת העומדת ביסודה של הוראת החוק נעוצה בחשש מפני פגיעה כלכלית נרחבת ברשות (אם תיאלץ להשיב תשלומים שנגבו שלא כדין בעבר), וזאת מושגת על ידי הימנעות מאישורה של תביעה ייצוגית בגין גביה בלתי חוקית בעבר, ובלבד שהרשות תחדל מכאן ואילך. תכליות אלה מושגות, מקל וחומר, כאשר הרשות מכשירה את פעולת הגביה הבלתי חוקית, כפי שארע בעניין שלפנינו. 9. הוראת סעיף 9 לחוק חלה, אפוא, בענייננו, ומשנמצא כי המשיבות חדלו מן הגביה הבלתי חוקית, על ידי הכשרתה של גביית דמי הכניסה, אין לאשר את התובענה הייצוגית, כך מצוות ס"ק 9(ב) לחוק. אנו נותרים עם השאלה, האם מתקיימת הצדקה לפסיקת גמול למבקש, ושכר טרחה לבא כוחו. פסיקה זו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. הוראת חוק זו תכליתה לאזן בין הרצון לעודד את האזרח לפעול כנגד הרשות הפועלת שלא כדין, על ידי הגשת תביעה ייצוגית, לבין הפטור שניתן לרשות מפני התובענה הייצוגית אם רק תחדל לגבות תשלום שלא כדין. בנסיבות העניין שלפנינו סברתי, כי לא מתקיימת הצדקה ליתן גמול למבקשים, כמו גם שכר טרחה לבא כוחם. למסקנה זו הגעתי משהשתכנעתי, כי לא הגשתה של הבקשה לאישור התביעה הייצוגית היא שכפתה את המשיבות לחדול מן הגביה הבלתי חוקית. כפי שראינו, הבקשה הוגשה ביום 8.8.2012. אלא שכבר בחודש יולי 2012 החלה העיריה בפעולה להכשרת הגביה, וכבר ביום 29.7.2012, קרי לפני הגשת הבקשה שלפנינו, המליץ צוות מקצועי במשרד הפנים על מתן אישור לגביה. האישור של משרד הפנים ניתן אמנם כשלושה שבועות לאחר הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, אלא שלא היתה זו הבקשה שהניעה את התהליך, שיצא לדרכו - ולמעשה הסתיים (בהמלצת הצוות המקצועי) - עוד בטרם הוגשה הבקשה. 10. על כך אוסיף, כי דמי הכניסה אמנם נגבו שלא כחוק עד לקבלת אישור משרד הפנים. יחד עם זאת, המשיבות סיפקו לבאי החוף שירותים מגוונים, ובהם שירותי הצלה, מקלחות, מקררים, מנגלים, כסאות, שולחנות, שמשיות, נקודות חשמל ועוד. דברים אלה אינני מציין על מנת להצדיק את הגבייה הבלתי חוקית, כי אם על מנת לומר, כי נודעת להם השלכה על הפעלת שיקול הדעת בפסיקת הגמול למבקשים. השירותים המגוונים שסיפקו המשיבות לבאי החוק - עלות לצידם. כפי שעולה מעמדת המשיבות שלא נסתרה, דמי הכניסה אף לא כיסו את העלות הכרוכה במתן השירותים הללו. פשיטא שכל אלה עמדו לנגד עיני משרד הפנים כאשר אישר את דמי הכניסה. יוצא אפוא, המבקשים שילמו דמי כניסה, ואף שהדבר נעשה שלא כדין, הם קיבלו שירותים, שעלינו להניח כי עלותם מכוסה על ידי תשלום דמי הכניסה ששולמו, אותם שירותים שמקבל היום מי שנכנס לחוף, ועבורם הוא משלם אותם דמי כניסה. 11. סיכומם של דברים, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית. לא מצאתי ליתן גמול או שכר טרחה למבקשים. בנסיבות העניין לא אתן צו להוצאות גם לטובת המשיבות. כנרתתביעה ייצוגיתחוף הים