דוגמא לפסק דין בנושא דחיית בקשה לאשרה על סמך חיים משותפים: בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים, ליתן לעותרת מעמד בישראל מכוח חיים משותפים ובהתאם לנוהל מתן מעמד בישראל לבני זוג, כאשר לא קיים ביניהם קשר של נישואין. העותר, אזרח ישראלי, יליד 1924 (בן כ-89 שנים). העותרת אזרחית מולדובה, ילידת 1973, ונכנסה לישראל כחוק לשם עבודה בתחום הסיעוד, ביום 1.5.07. העותרת הועסקה כעובדת סיעודית למשך התקופה המרבית המותרת בחוק, ולמעשה תוקף אשרת העבודה שלה היה עד ליום 30.6.12. כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו לבית המשפט, פנו העותרים בסמוך קודם למועד פקיעת אשרת העבודה של העותרת 2 אל המשיב, כדי לאפשר לעותרת לצאת מישראל ולהיכנס שוב לישראל, וזאת לאחר שתינשא בחו"ל לעותר. במסגרת השימוע שנערך לעותרים (שימוע מיום 11.12.11, להלן: "השימוע הראשון"), הבהיר העותר כי הוא נזקק לעזרה בביתו. לדבריו, אף ביקש אישור להעסקת עובד זר ונדחה על ידי הביטוח הלאומי, ולכן החליט להינשא לעותרת. עם זאת ציין העותר, כי העותרת למעשה, מסייעת לו וכי יש בכוונתו להינשא לה ואף סיפר כי לא גילה על דבר כוונותיו להינשא לעותרת לילדיו. העותרת ציינה באותו שימוע, כי העותר רוצה להינשא לה כדי שיוכלו לחיות יחד באופן שבו היא תוכל לעזור לו. בשימוע התברר כי אין לעותרת מידע על בני משפחתו. כפועל יוצא מנתונים אלו, דחה המשיב את בקשת העותרים, וזאת בהתאם למפורט בהחלטה מיום 20.12.11. בהמשך הגישו שוב העותרים בקשה לקבלת מעמד מכוח חיים משותפים, וכפועל יוצא מהגשת בקשה זו הוחל שוב בבחינת עניינם. יחד עם זאת, ולאחר שהוגשה הבקשה להסדרת מעמד מכוח חיים משותפים, הגישה העותרת באופן עצמאי בקשה לאשרת שהייה ועבודה בישראל בתחום הסיעוד (אשרה הדומה לזו שניתנה לה בעבר). במסגרת אותה אשרה היא ציינה כי אכן יש לה חבר ואולם באותה עת כתבה כי היא אינה מתגוררת עמו, מאחר והיא עובדת בטיפול סיעודי וצריכה לשהות עם המטופלת 24 שעות. לאחר שנבחנו בקשות אלה, נדחתה הבקשה להסדרת מעמד מכוח היותה של העותרת בת זוגו של העותר, וזאת, בין היתר, מהטעם שלא ניתן להסדיר מעמד בישראל מכוח שני נהלים שונים. ביום 15.7.12 פנו העותרים בפעם השלישית להסדרת מעמד, וטענו כי לא קיבלו החלטה בעניין פנייתם הקודמת. נמסרה להם ההחלטה, ובהמשך הומצא מזכר כי העותרת עזבה את עבודתה ביום 10.8.12. ביום 13.8.12 הגישו העותרים ערר על החלטת הלשכה, וטענו שהם למעשה חיים ביחד משנת 2008, כאשר החל מחודש יוני 2011 החלטו לנהל משק בית משותף תחת קורת גג אחת ואף ערכו הסכם ממון. ביום 9.9.12 ובמסגרת בירור הערר, נערך לעותרים שימוע נוסף. במועד זה התרשם עורך השימוע כי העותרים תודרכו קודם לשימוע, ובהתאם תשובותיהם לא היו כנות. כפועל יוצא מכך נדחה הערר. בסיכומו של הליך ולאחר שנשקלו כל הנסיבות, ובשים לב לפער הגילאים שבין העותרים, התקבלה החלטה, לפיה נדחית הבקשה מהטעמים שפורטו בהחלטה הנ"ל. בתמצית יצוין, כי המשיב התרשם כי הבקשה להסדרת מעמד מכוח קשר זוגי באה אך ורק כדי להסדיר את שהייתה של העותרת 2 אצל העותר 1 באופן שתוכל לטפל בו (וזאת לאחר שבקשתו לאישור מימון למטפלת לא אושרה) וכאשר בכל הנוגע לעותרת 2, היא מעוניינת בקבלת מעמד בישראל ולכן מוכנה להסדר זה. ייאמר מיד, כי מסקנות המשיב, בשים לב להשתלשלות הנסיבות כמפורט לעיל, אינן תלושות מהמציאות. עם זאת, יוער כי כבר מראשיתו של ההליך ומהשימוע הראשון, המסקנות שהתקבלו אינן בהכרח המסקנות היחידות אשר ניתן להסיק מאותו שימוע. בית המשפט עיין בגיליון השימוע. העותר אכן ציין כי הוא זקוק למטפלת, ואולם בד בבד ציין כבר אז, כי מתקיים בינו ובין העותרת קשר זוגי, ולדבריו "הם כמו זוג יונים". העותר ציין כי הוא מסתיר את מערכת היחסים שלו עם העותרת מילדיו. עובדה זו יכולה להסביר את תשובת העותרת 2, ממנה עלה כי אין לה מידע מדויק על ילדיו של העותר, כי הרי העותר מונע קשר ביניהם. עם זאת ציינה העותרת את מערכת היחסים ביניהם ואף ציינה כי התגרשה מבעלה בארץ מוצאה ומעוניינת להינשא לעותר. כידוע, כלל הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה: בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678 (1991); בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778 (1994); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל (פסק דין מיום 15.4.07); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות (פסק דין מיום 19.7.07). למשיב סמכות המעניקה לו שיקול דעת רחב ביותר לסרב לבקשות לרישיונות קבע ולאזרחות וכידוע, אין למבקשת על פי חוק זכות קנויה לרכישת מעמד בישראל. שיקול דעתו של שר הפנים בנושא זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת. ראה: בג"ץ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4), 522 (1997); בג"צ 9211/04 צביון איבורה נ' משרד הפנים (פסק דין מיום 18.7.05). עם זאת, בנסיבות המקרה דנן ולאור המפורט לעיל, סבורני כי האופן שבו ראה המשיב את תשובות העותרים ככאלה שאינן מתיישבות זו עם זו, אינה בהכרח המסקנה היחידה האפשרית. יודגש עוד, כי אין חולק שהבסיס להיכרות בין בני הזוג היה חיפושו של העותר אחר פתרון של סיוע במצוקותיו ומציאת אדם שיסייע בידו ויטפל בו. ואולם לא ניתן גם לשלול אפשרות כי במהלך התקופה הממושכת בה מצויים העותרים בקשרים ביניהם, וכאמור כבר בשימוע הראשון נטען כי העותר והעותרת חיים ביחד כארבע שנים, התפתח הקשר לכזה החורג מתחום של יחסי מטופל-מטפלת. עניין זה טעון היה בדיקה, והגם שיתכן שהאינטרס של העותר והאינטרס של העותרת בבסיס הקשר שונה, לא ניתן לשלול אפשרות כי התפתח קשר זוגי שיש מקום לאשרו, או לפחות להעמידו בבחינה ממושכת ויסודית יותר. יוער לעניין זה, כי גם אם יינתן לעותרת מעמד זמני מכוח היותה בת זוגו של העותר, הרי שמדובר בהליך מדורג אשר אמור להימשך מספר שנים, וככל שהקשר הזוגי יימשך כל אותה תקופה, ניתן יהיה להעמידו במבחן ולבדוק אותו מעת לעת. אשר על כן ובנסיבות העניין, אני מורה כדלקמן: אני מורה לבטל את החלטת המשיב, אשר הורתה לעותרת לצאת את הארץ. אני מורה למשיב לבחון שוב את עניינם של העותרים, באופן שבו תתבצע בחינה נוספת של מערכת הקשר בין העותרים, בתוך תקופה של עד שנה מהיום. לאחר שיבחן שוב הקשר בין העותרים לאורך זמן, כאמור, יגבש המשיב את עמדתו בכל הנוגע להחלת הנוהל ואישור תחילתו של הליך מדורג לצורך הסדרת מעמד לעותרת. יובהר כי מעבר להנחיה לבחון את עניינם של העותרים שוב ולאורך תקופה ממושכת, אינני מביע כל עמדה. בתום תקופת הבחינה הראשונית של כשנה, כאמור לעיל, ייתן המשיב את החלטתו בנוגע להחלת הנהל ותחילתו של הליך מדורג לקבלת מעמד לעותרת לפי מיטב שיקול דעתו. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםחיים משותפים