דוגמא לפסק דין בנושא גירוש מסתננים חשודים בפלילים: כללי 1. העותר, נתין אריתראי, הסתנן לישראל ביום 6.4.12. מכח המדיניות שנהגה אז, הוא קיבל רישיון מסוג 2/א5. בתאריך 15.9.12, הוא נעצר על ידי המשטרה כחשוד ב"תקיפה סתם" וב"נסיון בעילה שלא בהסכמה". באותו יום הוא הובא בפני שופט, אשר האריך את מעצרו עד ליום 16.9.12. ביום 16.9.12, העבירה המשטרה למשרד הפנים בקשה להשמת העותר במשמורת, לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן:"החוק למניעת הסתננות") ונוהל טיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי, ובאותו יום נערך לעותר שימוע על ידי נציג מוסמך של המשיבה, הוחלט על ביטול רישיונו והוצא נגדו צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות. ביום 24.9.12 הובא העותר בפני ממונה ביקורת גבולות אשר החליט שלא מתקיימות בו נסיבות המצדיקות את שחרורו מהמשמורת. מאז, הובא העותר מספר פעמים לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, ובית הדין אישר את המשך החזקתו במשמורת. 2. בתאריך 18.3.13 הגיש העותר את העתירה שבפני, בה ביקש להורות על שחרורו מהמשמורת ולבטל את צו הגירוש שהוצא לו. טענותיו העיקריות הן, שנוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי מחייב מיצוי החקירה והבאת חשוד לדין; שחקירת המשטרה את החשדות שהופנו כלפיו, לא מוצתה; שהמשטרה מיהרה להעביר את עניינו אל המסלול המנהלי בעוד היה עליה להעמיד אותו לדין פלילי, שם ניתן היה לברר את העובדות כראוי ולאפשר לו להוכיח את חפותו; ושבנסיבות העניין, ההחלטה להעביר את עניינו למסלול המנהלי, היתה פוגענית וחסרת סבירות. 3. המשיבה ביקשה לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי בהגשתה וביקשה לדחותה גם לגופה. טענותיה העיקריות הן, שההחלטה לשים את העותר במשמורת התקבלה כבר ביום 16.9.12 ואילו העתירה הוגשה רק כעבור כחצי שנה, ביום 18.3.13; שחקירת החשדות שיוחסו לעותר, מוצתה; שההחלטה לסגור את תיק החקירה של העותר מ"חוסר עניין לציבור" ולהעביר את עניינו למסלול המנהלי, היתה עניינית וסבירה; שהראיות שהיו בפני אנשי המשיבה באשר למעשים הפליליים בהם נחשד העותר הצדיקו את הוצאת צו הגירוש נגדו ואת השמתו במשמורת; ושבנסיבות העניין החלטת המשיב היא חוקית, ראויה, מידתית וסבירה ואין עילה להתערב בה. דיון והכרעה 1. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבה לה על נספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי דין העתירה להתקבל. 2. בהתחשב בכך שנושא העתירה העיקרי הוא שחרור ממשמורת; שהעותר הוא נתין זר שאינו מכיר את שפת המקום והליכותיו; ושהעתירה מעלה עניינים מהותיים הראויים לדיון והכרעה, אינני מוצא לנכון לדחות את העתירה מחמת השיהוי בהגשתה. 3. סעיף 30(א) לחוק למניעת הסתננות, מסמיך את שר הבטחון או מי שהוסמך על ידיו, לצוות על גירושו של מסתנן, וקובע כי צו הגירוש ישמש אסמכתא חוקית להחזקת המסתנן במשמורת עד לגירושו. סעיף 30(ב), שהוכנס לחוק בשנת 2012 כהוראת שעה, קובע, כי מי שנכנס לישראל ללא רשות כניסה לפני תחילתו של החוק, ומותר בגלל זה לצוות על גירושו מישראל לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, יחולו עליו הוראות הסעיף כאילו נכנס לישראל לאחר תחילתו של החוק. הסעיף מתיר איפוא הוצאת צווי גירוש ובעקבותיהם החזקה במשמורת, גם נגד מסתננים שהסתננו לישראל עוד לפני תיקון החוק למניעת הסתננות. המדינה החליטה בשלב זה להשתמש באפשרות זו רק נגד מסתננים המעורבים בפלילים ונקבע נוהל לטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי - מספר 10.1.0010, (להלן:"הנוהל"), הקובע תנאים, דרכי פעולה, הליכים, וסמכויות של רשויות ובעלי תפקידים הנוגעים לעניין. 4. על פי הנוהל, ניתן להעביר את עניינו של חשוד בעבירה המצוי בידי המשטרה בסמוך לביצוע העבירה, לטיפול רשות האוכלוסין וההגירה (להלן:"הרשות"), בהתקיים תנאים מוגדרים. הנוהל קובע שניתן להעביר חשוד כאמור לטיפול הרשות, כשהחשד המיוחס לו הוא בעבירת עוון ונמצא כי אין עניין לציבור בהעמדתו לדין, או כשמדובר בחשד לעבירת עוון או פשע ואין די ראיות להעמדתו לדין פלילי. 5. בענייננו, המשיבה הצהירה כי העותר נחשד ב"תקיפה סתם" וב "נסיון בעילה ללא הסכמה" וכי תיקו נסגר "מחוסר עניין לציבור". סגירת התיק מחוסר עניין לציבור הוסברה בכך שנסיון המשטרה מלמד שהנאשמים בתיקים דוגמת עניינו של העותר אינם נעצרים עד לתום ההליכים המשפטיים אלא משוחררים בערבות ולאחר מכן מתעוררים קשיים באיתורם ובהבאתם לבית המשפט. מדברי המשיבה עולה, שהנחת המשטרה כאן היתה שיש בידיה די ראיות להבאת העותר לדין בעבירות בהן נחשד וכי מחמת הסיבה שהוזכרה היא העדיפה שלא להביאו לדין, ולהעביר את עניינו למסלול המנהלי. 6. עבירת "נסיון בעילה שלא בהסכמה", שהיא בעצם עבירה של "נסיון אינוס", היא עבירה מסוג פשע. 7. הנוהל, כאמור, מאפשר להעביר את עניינו של חשוד בעבירת פשע, שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, למסלול המנהלי, אך הוא אינו מאפשר סגירת תיק פשע מחוסר עניין לציבור והעברת הטיפול בחשוד לטיפול הרשות. במסמך מנחה שהוצא ע"י ראש חטיבת החקירות במשטרה, (נספח ב' לתגובת המשיבה), נקבעו הכללים הבאים: א. "ככלל, בעת מעצר מסתנן בחשד לביצוע עבירה פלילית, יש לפעול למיצוי החקירה, גיבוש ראיות והבאתו לדין" (סעיף 10(1)). ב. בעבירות עוון או פשע שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי, או בעבירת עוון שיש ראיות להעמדה לדין פלילי אך אין עניין ציבורי לכך, רשאי קצין החקירות הממונה על החקירה, באישורו של קצין האח"מ המחוזי או ראש ענף החקירות המחוזי, להורות על הפסקת ההליך הפלילי נגד המסתנן והעברתו לטיפול רשות האוכלוסין. ג. "במידה ומדובר בעבירה מסוג פשע ויש בתיק ראיות לכאורה.... בתום החקירה ובמסגרת ימי מעצר החשוד, יועבר התיק לעיון יחידת התביעה/פרקליטות" ( סעיף 11). 8. המסקנה מהאמור הינה, שסגירת תיקו של העותר מחוסר עניין לציבור והעברת עניינו לטיפול הרשות, נעשו שלא בהתאם לנוהל. 9. אין המדובר אך בחריגה פורמאלית מהוראות הנוהל, אלא בעניין מהותי. שכן, אם המשטרה והתביעה סבורות שבידיהן די ראיות להביא את העותר לדין בעבירת נסיון אינוס, הרי שעל פי הנוהל (ועל פי החוק) היה עליהן לעשות זאת. ואם הן סבורות שאין די ראיות להביא את העותר לדין בעבירה זו, עליהן להחליט שכך הוא המצב ולהעביר לגורמים המתאימים ברשות דיווח המשקף את המצב לאשורו. בנסיבות כבענייננו, העילה המאפשרת לרשויות לשים במשמורת מסתנן השוהה בישראל על פי היתר ישיבה שניתן לו, הינה מעורבותו במעשה עבירה. סוג העבירה המיוחסת למסתנן והראיות הקיימות נגדו, הם נתוני יסוד, שהשפעתם על ההחלטה שתתקבל, מכרעת. בהתחשב במעמדה האוטוריטי של המשטרה בתחום האכיפה והחקירות, הרי שיש להניח שפקיד הרשות המקבל מסמך, המוצא על דעתו של קצין משטרה בכיר, בו נאמר שפלוני חשוד בעבירה מסוימת ושקיימות נגדו ראיות המאפשרות הבאתו לדין פלילי, מתייחס לנתונים אלה כעובדה שאין להרהר אחריה. כך יש להניח, שאנשי הרשות שטיפלו בעניינו של העותר וקיבלו את ההחלטות הנוגעות אליו, יצאו מההנחה שקיימות נגדו ראיות טובות לביצוע עבירת מין חמורה ושרק שיקולים הנוגעים לעניין הציבורי הביאו לכך שהוא לא יועמד לדין. 10. בנסיבות ענייננו, קיומן של ראיות טובות להוכחת עבירת מין חמורה וסגירת התיק "מחוסר עניין לציבור", הן בבחינת תרתי דסתרי, שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. 11. האפשרות שההחלטה להוציא לעותר צו גירוש וההחלטה לשימו במשמורת עקב צו הגירוש, התקבלו על ידי המשיבה בהמשך להליכים לא תקינים של המשטרה, הנוגעים לסגירת התיק, או על יסוד תיאור לא מדויק של העבירה המיוחסת לעותר או של הראיות הקיימות לחובתו, היא ברמה המצדיקה את ביטול החלטות המשיבה להוציא לעותר צו גירוש ולשימו במשמורת. וכך אני מורה. 12. ההחלטה תיכנס לתוקף בתוך 7 ימים מהיום. 13. בנסיבות העניין ובהתחשב בין היתר בשיהוי בהגשת העתירה, אינני עושה צו להוצאות. 14. בשולי הדברים אני מוצא לנכון לציין, כי על פי הנוהל ועל פי הנחיות המשטרה, בקשות לביטול רישיון ישיבה זמני של מסתנן על רקע חשד למעורבותו בפלילים, מטופלות ומפוקחות על ידי גורמי משטרה בכירים ביותר - ראש ענף חקירות מחוזי וקצין אח"מ מחוזי. מעורבות בכירה כזו נחוצה בהתחשב בעניינים הכרוכים בבקשה, ובמשמעויותיה. כאן, הבקשה נחתמה "ב/ סנץ יצחק אלמוג..". לא ברור מי בפועל חתם על הבקשה והאם זה שבשמו היא נחתמה ראה אותה והוא שקיבל את ההחלטה המהותית בנוגע אליה. יתכן שבכך ניתן להסביר את האופן הלא תקין בו טופל תיקו של העותר. יש להיזהר ממצב בו אישור הבקשה על ידי הגורם המשטרתי הבכיר יהיה טכני ויתבטא אך בהוספת חתימתו עליה. הגורמים המתאימים במשטרה מתבקשים לתת דעתם לענין, שמא המדובר בתופעה. משפט פליליחשודמשרד הפניםמסתננים