גביית תשלומים בהוצאה לפועל - תביעה ייצוגית

דוגמא להחלטה בנושא גביית תשלומים בהוצאה לפועל - תביעה ייצוגית: המבקשת הגישה נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה כייצוגית. בתובענה טענה המבקשת שהמשיבה גבתה ממנה, שלא כדין, תשלומים על פי סעיף 49א(א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז -1967 ("החוק"). בתמצית, נטען שהמשיבה גבתה את התשלומים, שהשבתם נתבעה, בגין בקשות להטלת עיקולים על נכסים הנמצאים בידי צדדים שלישיים, וזאת כאשר לא נתמלאו באותם צדדים שלישיים התנאים הקבועים בתקנה 4א' לתקנות ההוצאה לפועל [אגרות, שכר והוצאות] תשכ"ח-1968 ("התקנות"). לאחר שהוגשה בקשת האישור הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות"), ובהתאם לכך הוריתי כי הצדדים יגישו טיעון בנוגע לגמול ולשכר טרחה. הצדדים הגישו כתבי טענות בעניין זה, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי למסקנה שאין מקום לזכות את המבקשת בגמול, ואת באי כוחה, ככל שיש רלוונטיות למונח זה, בשכר טרחה. על אף יריעת הטענות הנרחבת, ולטעמי נרחבת מדי, של שני הצדדים, דומני כי העניין הוא בעיקרו פשוט למדי ומטעם זה לא מצאתי לנכון להתייחס לכל הטענות שהעלו הצדדים, מפני שבסופו של דבר ניתן להכריע בעניין על יסוד מספר מצומצם של נושאים, כפי שאסביר להלן. אפתח בכך שאציין כי לדעתי המשיבה צודקת בטענתה שתביעתה של המבקשת נעדרת כל עילה, ואם היה הדבר מגיע לכדי בירור היה מקום לשקול את מחיקת בקשת האישור מחמת העדר עילה בידי המבקשת, כנדרש בסעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. ובמה דברים אמורים? סעיף 49א(א) לחוק קובע כי "הוגשה בקשה לפי פרק זה לעיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי, ומתקיימים בצד השלישי התנאים שנקבעו לפי סעיף זה, ישלם מבקש העיקול לצד האמור, תשלום בהתאם להוראות סעיף זה." (ההדגשה הוספה, א"ק). בתקנה 4א' נקבעו התנאים להכרה בצד שלישי הזכאי לתשלום לפי סעיף 49א' האמור ובהתאם לכך, כאשר מוגשת בקשת עיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי שהוכר ככזה, גובה לשכת ההוצאה לפועל את התשלום שנקבע. מאידך, כאשר מוגשת בקשה לעיקול נכסי חייב בידי צד שלישי שלא הוכר - לא ניתן לגבות תשלום בגין ההליך. המבקשת טענה בתביעתה ובבקשתה שביום 3.6.12 חייבה המשיבה את חשבונה בסכום של 8,800 ₪ (בגין 1,100 בקשות עיקול, לפי 8 ₪ לכל בקשה) כתשלום לצדדים שלישיים מוכרים כמשמעם בסעיף 49א' לחוק. המבקשת טענה שהחיוב אינו כדין, שכן הבקשות התייחסו לנכסים בידי צדדים שלישיים שאינם מוכרים. בו ביום פנתה המבקשת למנהלת לשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ולאחר דין ודברים שכלל תכתובת דוא"ל ולאחר שהנושא לא בא על פתרונו הגישה המבקשת, ביום 12.6.12, את התובענה ואת הבקשה לאישור. ביום 4.9.12 הגישה המשיבה את הודעת החדילה, ועל רקע זה יש לבחון אם המבקשת זכאית לגמול ולשכר טרחה, וכפי שכבר ציינתי אני סבור שהתשובה לכך היא שלילית. כאמור, המשיבה טענה שלמבקשת אין כל עילת תביעה אישית וממילא אין באפשרותה לבקש לאשר תביעה בשם קבוצה כלשהי. כפי שציינה המבקשת עצמה, הבקשות שאותן היא הגישה הוגשו בשם בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ("בזק") (נספחים ו/1- ו/44 לבקשת האישור). במילים אחרות, לפי סעיף 49א' לחוק מבקש העיקול היא בזק, ולא המבקשת, ועילת ההשבה - ככל שקיימת כזו - היא של בזק ולא של המבקשת. אינני מתעלם מכך שמבחינה מעשית, מי ששילם למשיבה את התשלומים בגין בקשות העיקול היא המבקשת, אלא שהדבר הוא פועל יוצא של סדרי עבודה הקיימים בין המבקשת לבין לשכת ההוצאה לפועל והם נועדו, בין השאר, לנוחיותה של המבקשת. אולם אין בסדרי עבודה אלה לשנות את המסקנה ש"מבקש העיקול", כמשמעות המונח בסעיף 49א', היא בזק ולא המבקשת, ולכן יש לראות בבזק כמי ששילמה את התשלומים הנתבעים, ולמבקשת כבאת כוחה אין כל עילה לתבוע את השבתם, ודי בכך כדי לקבוע שלמבקשת אין עילת תביעה אישית משל עצמה והיה מקום לכן לדחות את בקשת האישור, ומכאן שיש לדחות את בקשתה לגמול ולשכר טרחה. מעבר לכך קיימים נימוקים נוספים המביאים לאותה תוצאה ואציין אותם אך בקצרה. אחד השיקולים שיש לשקול בקשר לפסיקת גמול ושכר טרחה, ולדעתי החשוב בהם כאשר מדובר בבקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד רשות וכשזו הגישה הודעת חדילה, הוא השיקול של הכוונה ציבורית. בגדר שיקול זה נבחנת תרומתו של ההליך לתיקון דרכיה של הרשות המנהלית (אלון קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות היצוגיות, התשס"ו - 2006", הפרקליט מט 131, 162 (2006)) ובמלים אחרות - אם, ועד כמה, היה היה צורך בהגשת התובענה ועד כמה היה זה התובע הייצוגי שהביא לכך שהרשות המנהלית חדלה מן הגבייה הבלתי חוקית המיוחסת לה. כשלעצמי, אני מוכן להניח שכאשר הרשות מודיעה על חדילה והיא עושה כן בעקבות הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, אזי בהעדר ראיה לסתור, קמה חזקה שהחדילה היא תוצאה של הגשת הבקשה לאישור. יחד עם זאת, חזקה כזאת ניתנת לסתירה ולא ניתן לשלול את האפשרות, שכמובן טעונה הוכחה, שהרשות המנהלית כבר החלה לפעול לתיקון דרכיה עוד בטרם החל ההליך הייצוגי. מכתבי הטענות שהוגשו עולה שבין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה אם הגשת הבקשה לאישור היא שהביאה את המשיבה לתקן את דרכיה. המבקשת טוענת שכאלה הם פני הדברים, ואילו המשיבה טוענת שבהינתן לוח הזמנים של ההתרחשויות הרלוונטיות, אין מנוס מן המסקנה שהמבקשת נחפזה להגיש את הבקשה מבלי לתת למשיבה הזדמנות לתקן את הטעון תיקון. בקשר לכך יצוין כי המשיבה טוענת שממילא, אף אם לא הייתה בקשת האישור מוגשת, היא הייתה פועלת לתקן את המצב, מפני שבאותם ימים ממש היא קיבלה פניות ממשרדי עורכי דין אחרים שהפנו את תשומת לבה לכך שהיא מחייבת בתשלומים בגין בקשות הנוגעות לצדדים שלישיים שאינם מוכרים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים דומני כי בנסיבות העניין שבפנינו עלה בידי המשיבה להטיל ספק, אם לא יותר מכך, בתקפותה של החזקה, ומשום כך החלטתי שהמבקשת אינה זכאית לגמול ולשכר טרחה. הפעולה שעליה הלינה המבקשת היא עדכון של מערכת המחשב שלה והוספת צדדים שלישיים כצדדים שלישיים מוכרים. פעולה זו נעשתה ביום 31.5.12, וההסבר לכך היה שבאותה עת סברה המשיבה שהוספת אותם צדדים שלישיים עולה בקנה אחד עם לשון התקנות. המבקשת העמידה את מנהלת לשכת ההוצאה לפועל בחיפה על כך שלדעתה הדבר אינו תקין וכפי שציינתי, במהלך התקופה שעד יום 12.6.12 התנהלה תכתובת דוא"ל בין המבקשת לבין עובדי המשיבה, ואין מחלוקת שבתכתובת זו לא ניתן למצוא מענה ענייני לטרוניותיה של המבקשת. בתאריכים 6.6.12 ו-7.6.12 שלחה המבקשת הודעות דוא"ל למר ד' שמש ("שמש"), שלטענת המשיבה הוא ממלא תפקיד של איש תמיכה במערכת המחשב של לשכת ההוצאה לפועל, ובהם העלתה את נושא השינויים בהגדרת צדדים שלישיים מוכרים ( ז/1-ז/2 לבקשת האישור). שמש השיב למבקשת בהודעת דוא"ל ביום 7.6.12 שפנייתה "הועברה לרשות אכיפה לטיפול והם מודעים לה. לא אני הכתובת לפניות מסוג זה". התובענה והבקשה לאישור הוגשו ביום 12.6.12, והשאלה היא אם בכך ניתן לראות את הגורם לשינוי בעמדתה של המשיבה. האחרונה טוענת שלא כך הדבר, וכי על רקע פניות המבקשת שקדמו להגשת הבקשה לאישור, כמו גם על רקע פניות עורכי דין אחרים שפנו אליה ממש באותם ימים, היא החלה בהליך בדיקה יסודית של הנושא, בדיקה שהסתיימה בסוף חודש יוני 2012, ומאותה עת היא חדלה לגבות תשלומים בגין עיקולים אצל אותם צדדים שלישיים. המשיבה טוענת, ולדעתי יש ממש בטענה, שהמבקשת לא פנתה לגורם המוסמך אצלה ולא המתינה לקבלת עמדתה המוסמכת של המשיבה. לטענתה, שכאמור היא מקובלת עליי, פניות בדוא"ל למנהלת לשכת ההוצאה לפועל בחיפה אינן תחליף לפנייה לגורם מוסמך ברשות האכיפה והגבייה, מה גם שאין טענה שזהותו של הגורם המוסמך אינה ידועה למבקשת, על רקע פעילותה האינטנסיבית בנושאי גבייה והוצאה לפועל. המבקשת טענה אמנם שמנהלת לשכת ההוצאה לפועל בחיפה היא "בבחינת "הגורם המתווך" בין פניות המבקשת ובא כוחה לבין הגורמים המקצועיים אצל המשיבה" (סעיף 8.1 לתשובה לתשובה) וכי הטיפול בפנייתה הצריך קרוב לחודש ימים, פרק זמן שהוא, בנסיבות העניין, ארוך יתר על המידה. טענה זו אין ביכולתי לקבל, שכן בראייה הכוללת של תיאור הנסיבות לא שוכנעתי שהמבקשת עשתה את כל הנדרש, ובכלל זה פנייה לגורם מוסמך אצל המשיבה והמתנה של פרק זמן סביר על מנת לקבל תשובה המשקפת את עמדתה של המשיבה לגופו של עניין. מן התכתובת שאליה הפנתה המבקשת ניכר שהיא לא המתינה לקבלת עמדתה של המשיבה, וכחלוף כעשרה ימים מיום פנייתה למנהלת לשכת ההוצאה לפועל בחיפה (וחמישה ימים מעת שהתקבלה תשובתו של שמש), שאף לא באחת מהן ננקטה עמדה לגופו של עניין, היא הגישה את התביעה ואת הבקשה לאישור. עובדה זו מבדילה את המקרה שבפנינו מן המקרה שנדון בת"מ (חי') 34531-01-10 שרון לוי נ'  עיריית חדרה (19.5.11), שם פנה התובע הייצוגי לעירייה, ורק לאחר שקיבל תשובה הדוחה את פנייתו הוא הגיש את התובענה והבקשה לאישור. בהקשר זה נראה לי לציין שמקובלים עליי ללא סייג הדברים שאמר השופט פרופ' ע' גרוסקופף בהחלטתו בת"צ (מרכז) 36086-07-11 עו׳׳ד אסף חרסט נ' ידיעות אינטרנט (19.9.12), ש"כאשר אינטרס הקבוצה נוגע בעיקר להתנהגותו העתידית של המשיב, ופניה מוקדמת אינה מעוררת חשש כי היא תאפשר "נטרול ממוקד" של המתלונן, ראוי להטיל על אדם המבקש להגיש תובענה ייצוגית נטל לבצע פניה מוקדמת למשיב...... [ו]כי ממה נפשך - אם פניה מוקדמת שכזו תיענה בחיוב, ותביא להפסקת ההתנהגות הבלתי חוקית, הרי שהיא תתברר הן כדרך היעילה והמהירה לפתרון הסכסוך והן כאמצעי המשרת בצורה המיטבית את טובת הקבוצה; אם, לעומת זאת, תדחה הפניה, הרי שהמבקש יוכל בלב שקט, ובידיים נקיות, לפנות לנתיב התובענה הייצוגית, ולא ניתן יהיה לטעון נגדו כי עשה בו שימוש נמהר ושלא לצורך." לדברים אלה אפשר להוסיף גם את הדברים שנאמרו בעניין תא (ת"א) 1189/08 ליאם מימון והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט (15.7.08) שלפיהם אין מקום לעודד או להמריץ תובענות ייצוגיות המוגשות בחיפזון, ונראה לי שהתובענה במקרה הנוכחי היא הדוגמה לתובענה כזו. סיכומו של דבר, אני מאשר את הודעת החדילה ודוחה את בקשת המבקשת לגמול ולשכר טרחה. תביעה ייצוגיתהוצאה לפועל