דוגמא להחלטה בנושא בקשת עיכוב ביצוע פסק דין שהתקבלה באופן חלקי: לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בירושלים (יפה שטיין ונציגי הציבור מר נוריאל ממליה ומר יהושע ענר; תע"א 3236-08) מיום 31.7.12, בו התקבלה בעיקרה תביעת המשיבה לתשלומים שונים בשל תקופת עבודתה אצל המבקשת וסיומה. הרקע לבקשה: המבקשת הינה עמותה רשומה הפועלת למען קידום ענייניה של תנועת העבודה הציונית. המשיבה עבדה אצל המבקשת כמזכירה החל משנת 1981. תחילה עבדה המשיבה במרכז החינוכי ע"ש משה שרת, והחל משנת 1991 עבדה במישרין עבור המבקשת. ה"פיצול" בהעסקת המשיבה נעשה מטעמים ניהוליים של המבקשת, ומשמדובר בגופים הקשורים זה לזה - היה מוסכם על הצדדים כי מדובר בתקופת העסקה רצופה. במהלך כל תקופת עבודתה לא נחתם עם המשיבה הסכם עבודה. בשנת 2007 נפצעה המשיבה, ולתקופה של מספר חודשים מיולי 2007 ועד דצמבר 2007 היתה ב"אי כושר עבודה". בגין תקופה זו קיבלה המשיבה כספים הן מחברת הביטוח והן מהמבקשת. בשנת 2008 נקלעה המבקשת לקשיים כלכליים ובעקבותיהם הוחלט על צעדי הבראה ועל פרישתה המוקדמת של המשיבה. על רקע מציאות זו הוחלט על הקמת צוות, בראשות הגב' ליאת שוחט, שתפקידו לבחון ולהמליץ על דרכי יישום תוכנית ההבראה והגעה להסכם עם המשיבה על סיום עבודתה (להלן - הוועדה). ביום 17.6.08 התקיימה ישיבת הוועדה, בנושא תנאי פרישתה של המשיבה. מפרוטוקול הישיבה עולה כי הוועדה התכנסה "לצורך קבלת המלצה לגבי: הצמדת הליך פרישה להסכם האיגוד המקצועי של ההסתדרות או לחילופין הסוכנות היהודית/ קק"ל" וכן לגבי "אישור יתרות ימי מחלה/חופשה" (הדגשה הוספה - א.א.). בהחלטה מאותו יום התקבלה המלצה להצמיד את תנאי פרישתה של המשיבה לתנאי הפרישה הנהוגים באיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים, לאשר יתרת ימי מחלה (כ- 342) וימי חופשה (73) נכון ליום 17.6.08 לפדיון על פי הסכמי העבודה וכן להיעתר לבקשתה ולשלם למשיבה את ימי החופשה, כימי עבודה לכל דבר ועניין. עוד הוחלט כי המלצות אלה יוגשו לאישור המזכירות המבצעת. ביום 18.6.08 קיבלה המשיבה את מכתב הפיטורים. כחודש ימים לאחר מכן, הוציאה הגב' ליאת שוחט מכתב למר יגאל צחור, יו"ר המבקשת, שנושאו "הבהרת עמדה-צוות פרישה" ובו נכתב, בין היתר, כי החלטות הועדה הינן בגדר המלצה בלבד. לאחר מכן החלו מגעים בין הצדדים בדבר תנאי הפרישה של המשיבה. אולם המגעים הרבים לא נשאו פרי וכפועל יוצא מכך הגישה המשיבה לבית הדין האזורי תביעה בה עתרה לסעדים שונים המבוססים על הסכם הפרישה של האיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה לתנאי פרישתה של המשיבה. המשיבה טענה כי יש להצמיד את תנאי פרישתה לתנאי הפרישה הנהוגים באיגוד המקצועי של ההסתדרות משני טעמים: האחד, מכח התחייבותה של המשיבה כלפיה לאור מסקנות הועדה, והשני, מכח "הסכם ג'נטלמני" עימה לפיו מסקנות הועדה יאומצו על ידי המבקשת. מנגד טענה המבקשת כי מסקנות הועדה הינן בגדר "המלצות" בלבד, אשר היו טעונות אישור מזכירות המבקשת, ועל כן לא מחייבות. אשר ל"נוהג" או "הסכם ג'נטלמני" נטען כי המשיבה לא הוכיחה את קיומם, במיוחד כאשר המקרים עליהם הסתמכה התייחסו לפרישת עובדים משנת ה- 80. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בעיקרה וקבע כי על המבקשת היה להצמיד את תנאי פרישתה לתנאי הפרישה הנהוגים באיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים. בית הדין קבע כי התנהלות המבקשת לא היתה ראויה, במיוחד בנוגע למשיבה, אשר עבדה בשירותה למעלה מ- 28 שנים ללא הסכם עבודה בכתב, ומבלי שאף אחד הסביר לה מהם בדיוק תנאי העסקתה. כן נקבע כי גם אופן פיטוריה של המשיבה ואי הוודאות באשר לזכויות הפרישה שלה גרמו לפגיעה בכבודה וברגשותיה. בקשר לכך צויין כי מכתב הפיטורים המודיע על הפסקת עבודתה "הונח על שולחנה, במקום שתזומן לשיחה עם המזכ"ל שיסביר לה בעל-פה ויגיש לה את המכתב לידה", זאת בניגוד לאמור במכתב עצמו. עוד נקבע כי נושא שכרם של העובדים המועסקים בשכר נקבע על ידי ה"מתנדבים", דבר שמעיד על חוסר הסדר וחוסר השיטתיות בהתנהלות המבקשת. בית הדין דחה את טענת המבקשת לפיה חוסר הסדר נבע דווקא מהתנהלות המשיבה. בית הדין הגיע למסקנה שהיה על הועדה להמליץ על אחת החלופות שעמדו בפניה וכן לדון במתן אישור יתרות ימי מחלה/חופשה. עוד קבע בית הדין כי אמנם כל עוד לא אושרה ההמלצה - לא היה לה תוקף, אך היה על המבקשת לקבל חלופה אחרת מזו שהומלצה או להמשיך ולהעסיק את המשיבה עד למועד פרישתה. עוד נקבע כי לו היה מוסכם על הצדדים שהמשיבה תקבל אך ורק פיצויי פיטורים על פי החוק, לא היה צריך לכנס את הועדה. עוד נקבע, בהסתמך על עדות מר יגאל צחור, יו"ר המבקשת, כי היה הסכם ג'נטלמני בעל פה, כי ההמלצה תיושם. בית הדין דחה את טענת המבקשת לפיה אין להמלצות הועדה כל תוקף, שכן לא היה מדובר בגוף מקצועי, אשר ידע מה משמעות ההחלטה על קופת המבקשת. בקשר לכך נקבע כי אומנם היה מדובר ב"המלצה" אשר כפופה לאישור סופי של ה"אורגנים" הנוספים בארגון, הנוגעים לצד הכלכלי והמשפטי, אך אין מדובר בגוף חסר כל ערך וגם מתן או אי מתן "אישור" לאותה המלצה צריך להיעשות בתום לב, בשקיפות ומתוך טעמים עניינים. בקשר לכך נקבע, בהסתמך על עדותה של הגב' שוחט, כי מסקנות הוועדה נעשו על דעת כל חברי הוועדה ולאחר שמר מאיר ליאני, אשר היה כטענתה בעל ניסיון רב בנושא ההסתדרות והסכמי פרישה, בחר במסלול זה, בהיותו ההסכם הטוב ביותר למשיבה. לדעת בית הדין מסקנות הוועדה נשקלו בכובד ראש בטרם הגיעו אליהן ולא ניתן לבטלן במחי יד. בית הדין קבע כי מכתבה הנוסף של הגב' שוחט, בא כדי לטשטש את משמעות החלטת הוועדה ואת חשיבותה שאמורה היתה להגיע עם המשיבה להסכם. עוד נקבע כי נסיבות הוצאת המכתב כחודש לאחר הישיבה מעוררות סימני שאלה בהתנהלות המבקשת, במיוחד לאור העובדה שהגב' שוחט, נמצאה במועד כתיבת המכתב בחופשה באילת. כן נקבע כי מכתב זה הוצא על דעתה של הגב' שוחט, מבלי שהיתה כל התייעצות עם שאר חברי הוועדה. כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי מאחר שהמבקשת לא בחרה עבור המשיבה אחת מבין החלופות הרלבנטיות וגם לא החזירה אותה לעבודה עד למועד הפרישה, הרי שיש לראות בהמלצת הוועדה, בצירוף ההסכם הג'נטלמני, כהמלצה יחידה - וככזו - מחייבת. בית הדין קבע כי המשיבה קיבלה הודעה מוקדמת לפיטוריה, ועל כן התביעה בגין רכיב זה נדחתה. גם טענת המשיבה לפסיקת פיצויים מוגדלים נדחתה מהטעם שרכיב זה לא נכלל בכתב התביעה וטענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. אשר לגובה הסכום שהצטבר בקופות הפיצויים, קיבל בית הדין את תחשיבי המבקשת וקבע כי המשיבה זכאית ליתרת פיצויי פיטורים בסך של 42,899 ש"ח. כמו כן חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה מענק פרישה בסך 371,336 ₪, פדיון ימי חופשה בסך 24,891 ש"ח, פדיון ימי מחלה בסך 18,225 ש"ח, פיצוי חד פעמי בסך 5,000 ש"ח, מענק הסתגלות בסך 52,703 ש"ח וכן מענק יובל בסך 4,517 ש"ח, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.2008 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, קיבל בית הדין את טענת קיזוז של המבקשת וקבע כי על המשיבה להחזיר לה סך של 75,671 ש"ח שקיבלה ביתר, במהלך מספר חודשים בהם ירד אובדן אי כושר עבודה ל-50%, אך המשיכה לקבל משכורות מלאות. לאור התוצאה אליה הגיע חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 7,500 ש"ח. הבקשה וטענות הצדדים: שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 15.10.12, נעתר בית הדין האזורי לבקשה בחלקה, והורה כי המבקשת תשלם מחצית מהסכום הפסוק ישירות למשיבה, ואת המחצית השנייה תפקיד בנאמנות לידי בא כוח המשיבה, עד להכרעה בערעור. מכאן הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין במלואו. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן פסיקת בית הדין אינה נכונה ומביאה לתוצאה כלכלית חסרת הגיון. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי פסק הדין מושתת, רובו ככולו, על פרשנות בלתי נכונה של מסמכי הוועדה. לטענתה, טעה בית הדין בכך שקבע כי הועדה התבקשה להמליץ על אחת משתי חלופות והמעביד היה מחויב לבחור בין חלופות אלה בלבד, וכי לא היתה למעביד פררוגטיבה לבחור בחלופה שלישית. לטענתה, המעביד יכול למסור לגוף כלשהו, בין אם וועדה ובין אם כל גוף אחר, בקשה לתת לו המלצות בנושא מסויים וכי אין המעביד מחויב לקבל את ההמלצות. כן נטען כי טעה בית הדין בכך שלא נתן משקל לכך שגם לאחר קבלת המלצות הועדה, התקיימו ארבע ישיבות משא ומתן עם המשיבה, וכבר הוכן הסכם פרישה, אך המשיבה סירבה לחתום עליו. דבר זה מעיד על כך שהמבקשת ביקשה למצוא את הדרך בה תפרוש המשיבה בכבוד ומתוך מתן זכויות מעבר לדין, אלא שהמשיבה סירבה להצעותיה. כן צויין כי פסיקת בית הדין לפיה על המבקשת לשלם למשיבה מענק פרישה, פיצוי חד פעמי ומענק הסתגלות בסכום כולל של 429,039 ₪, עולה כמעט פי שניים מעלות העסקת המשיבה עד גיל פרישה אשר נאמדת בסך של כ- 189,730 ש"ח. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, אי הסכמתה לקבל את המלצותיה של הועדה הינה הגיונית וסבירה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם תשלם למשיבה את הסכום הפסוק, העומד על מאות אלפי שקלים, לא תוכל להיפרע ממנה אם בסופו של יום תזכה בערעור. זאת בהתחשב בכך שהמשיבה הינה כיום פנסיונרית, המתקיימת מקצבת זיקנה. עוד נטען כי המבקשת הפסיקה את פעילותה הכלכלית, וגיוס כספים לצורך ביצוע פסק הדין עשוי להכניס אותה להתחייבויות וחובות מיותרים. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ומבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מדובר בזכויות סוציאליות שהיה זכאית לקבלן מיום פיטוריה ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהיא זכאית להן. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. בקשר לכך נטען כי העובדות שהמשיבה פנסיונרית ומבקשת ליהנות מהכספים בעצמה, אין בהם כדי ללמד על העדר יכולתה להשיב את הכספים לידי המבקשת, ככל שכך יקבע. המשיבה מציינת כי היא מחזיקה בנכסים והמבקשת תוכל לגבות ממנה בחזרה את סכום פסק הדין שאכן אינו נמוך. לחילופין מבקשת המשיבה כי ככל שבית הדין ימצא להיעתר לבקשת המבקשת, כולו או חלקו, הרי שיש להפחית את הפגיעה בה בכך שיורה על העברת מלוא הכספים לידי בא כוח המשיבה בנאמנות, תוך מתן ערובה ראויה או כל פתרון אחר. זאת בהתחשב בקשייה הכלכליים של המבקשת, כטענתה. דיון והכרעה: הלכה פסוקה היא, כי הזוכה על פי פסק דין זכאי בדרך כלל לממשו ועצם הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע של פסק הדין, במיוחד כשמדובר בנזק כספי לו טוען המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע. על כתפי המבקש מוטל נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים, ומאזן הנוחות, היינו - קיומו של נזק שאינו ניתן לתיקון אם יתקבל הערעור. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ואלה טעמיי: על פני הדברים, תוצאת פסק הדין מעוררת קושי הנובע מכך שתנאי הפרישה שנפסקו עולים ביותר מפי שניים על עלות העסקתה של המשיבה אילו היתה מועסקת עד לפרישה. התוצאה זו התאפשרה נוכח מסקנת בית הדין כי ההמלצה מחייבת. אמנם ביסוד מסקנת בית הדין ביסוד החיוב לקבל את ההמלצה עמדו גם קביעות עובדתיות, אך גם לאור אלה אין לאמר כי סיכויי הערעור נמוכים. בהקשר ראויה להתברר, בין היתר, טענת המבקשת אודות המשקל שיש ליתן למשא ומתן שהתנהל לאחר שניתנו המלצות הועדה. בשים לב לכך שסיכויי הערעור אינם נמוכים, מאזן הנוחות יכול להבחן באספקלריה מקלה - ובכלל זה הקושי של גוף שחדל לפעול לגייס סכומים לא מבוטלים. לאור שיקולים אלה והודעת המבקשת מיום 22.11.12, החלטתי להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, למעט סכום של 75,000 ₪ - שהוא, לערך, עלות ההעסקה עד לפרישה בניכוי השכר ששולם ביתר ושבית הדין פסק כי ניתן לקזזו, וכן לקבוע את הדיון בערעור למועד קרוב. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 18. אין צו להוצאות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע