דוגמא להחלטה בנושא בקשה לפתוח מחדש תיק חקירת סיבות מוות: לפני בקשה לפתוח מחדש תיק חקירת סיבות מוות. למרות שהצדדים לא ביקשו זאת - מצאתי להשמיט מההחלטה את שמות הצדדים המלאים, מפאת כבודה של המנוחה ולאור שיפורט בהמשך לגבי בני משפחתה והחשדות העולים מצד בן משפחה אחד כלפי בן משפחה אחר. רקע וסקירת ההליכים הקודמים - ביום 25/3/2007 נמצאה ללא רוח חיים המנוחה ש. א. ז"ל (להלן: "המנוחה") בבית אימה בבנימינה. ההודעה בדבר מציאת גופת המנוחה נמסרה למשטרה על ידי בעלה של המנוחה, מר מ. א. (להלן: "הבעל"). ביום 26/3/2007 הגישה המשטרה בקשה לפתיחת תיק חקירה בנסיבות מותה של המנוחה, מכח סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק") ובמקביל, התבקש צו לנתיחת גופתה של המנוחה, מכח סעיף 26 לחוק. בדיון שהתקיים ביום 26/3/2007 ייצג את המשפחה אחד מהאחים של המנוחה, מר צ. מ. (להלן: "האח") ומסר כי האחים של המנוחה מתנגדים לנתיחת הגופה. השתתף בדיון גם מר יחזקאל פרקש מזק"א צפון אשר סייע בידי האח. עוד נמסר בדיון, ע"י נציג המשטרה, כי הגופה נמצאה על ידי הבעל וכי הנסיבות מחשידות שהמוות קשור בביצוע עבירה. עוד צויין כי הבעל הסכים לביצוע הנתיחה, בניגוד לאחים. בהחלטתי מאותו היום, קבעתי שלא הונחה תשתית לטענה שיש חשש שהמוות נגרם בעבירה ואף לא הונחת תשתית לכך שהנתיחה חיונית לצורך בירור סיבת המוות, לרבות בשל העדר ממצאים רפואיים לגבי מצב מציאת הגופה והצורך בנתיחה (וראו את ההחלטה המפורטת בפרוטוקול - עמ' 3-5). בסוף ההחלטה הוריתי על דחיית הבקשה לפתוח בחקירת סיבת המוות וממילא, על דחיית הבקשה למתן צו לנתיחת הגופה. למחרת, ביום 27/3/2007, הוגשה בקשה מחודשת לפתיחת התיק ולמתן צו לנתיחה - אליה צורפו שני מסמכים (דו"ח ביקור בזירה ומסמך מדר' נחמן, סגן הרופא המשפטי הראשי במרכז הלאומי לרפואה משפטית). התקיים שוב דיון בנוכחות נציג המשטרה ונציג זק"א (אם כי ללא נציג המשפחה), כאשר עיקרו היה סביב העובדה שנמצאו סימנים "בעייתיים" על פניה וצווארה של המנוחה. בתום הדיון החלטתי שלאור הממצאים החדשים יש לפתוח תיק חקירה בסיבות מותה של המנוחה, אך עמדתי לגבי צו הנתיחה נותרה על כנה ולא ניתן צו כמבוקש. חלף הנתיחה, הוריתי על ביצוע בדיקות טוקסולוגיות ובדיקות חיצוניות. במיוחד התבקש הבודק לבחון אם ישנם סימנים על הצוואר המלמדים על חנק (שהרי עסקינן בסימנים חיצוניים שחייבים להמצא על הגופה) ועוד הוא התבקש לבחון אם יש סימנים חיצוניים למהלומה או חבטה אשר יכולות לגרום למוות, ומן הסתם יהא אף להן ביטוי חיצוני מתאים. תוצאות הבדיקות הוגשו במהלך אפריל ומאי 2007, אך הגיעו לעיוני רק באוקטובר 2007. מהבדיקה הטוקסולוגית שבוצעה ע"י דר' זייצב מהמכון לרפואה משפטית עלה כי לא נמצאו בגופה של המנוחה שרידים של אלכוהול, סמים או תרופות או כל יסוד שעלול לבסס חשש להרעלה. מהבדיקה החיצונית עלה כי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות. לאור עמדתו של דר' זייצב - לפיה לא ניתן לקבוע מהי סיבת המוות - הוריתי על סגירת התיק, וזאת באוקטובר 2007. הבקשה הנוכחית - ביום 1/4/2012 שלח אח נוסף של המנוחה, מר ע. א. (להלן: "המבקש"), מכתב לקצין החקירות בתחנת המשטרה בזכרון יעקב, אשר שם התנהלה החקירה בשעתו. במכתב הוא מעלה את חשדו לגבי מעורבותו של הבעל במותה של המנוחה, מפרט באריכות מהם הממצאים אשר בבסיס חשד זה, ומבקש לפתוח שנית את תיק החקירה. יצויין כבר עתה כי המבקש אינו מתייחס במכתבו כלל לתיק החס"מ שנוהל בבהמ"ש ובקשתו (בסעיף 9) מופנית למשטרה, לאמור: "נבקש לפתוח את התיק מחדש ולבדוק את התיק בצורה מעמיקה ויסודית". ביום 3/5/2012 נשלח למבקש מכתב תשובה ובו נכתב כי כיון שבהמ"ש הורה על סגירת תיק החס"מ - יש להעביר את הבקשה לפתיחה מחודשת של החקירה לבהמ"ש. עוד מצוין, בבחינת הערת אגב, על ידי החתום על המכתב (סנ"צ שלמה מנחם, רענ"ח מחוז חוף), כי: "לכשעצמי עיינתי במכתבך ולא מצאתי כל עילה לפתיחת התיק מחדש". בהתאם להמלצת המשטרה, ביום 17/5/2012 הגיש המבקש בקשה לבהמ"ש אשר כותרתה "בקשה לפתיחת תיק מוות מחדש", אם כי בסעיף 14 לבקשה מציין המבקש כי למעשה בקשתו היא שאורה למשטרה לפתוח מחדש את התיק. הדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים - לאחר קבלת הבקשה, נשלח לצדדים זימון לדיון במעמד שני הצדדים - ובמהלך פרק הזמן שחלף עד לדיון, מצאה לנכון היחידה החוקרת לבצע פעולות חקירה נוספות בתיק, וטוב שכך עשתה. בדיון שהתקיים בפניי, חזרו הצדדים על עמדותיהם, כאשר המבקש פירט את הממצאים ה"חשודים" אשר לשיטתו מחייבים את המסקנה שיש לפתוח מחדש את התיק ולברר שמא הבעל קשור למות המנוחה. מנגד, חזרו נציגי היחידה החוקרת על עמדתם לפיה אין ממצאים המבססים חשד נגד הבעל תוך שהם מפרטים את ממצאי החקירה הנוספת שהם ביצעו בימים האחרונים. בנוסף, נטען כי אין לביהמ"ש סמכות לפתוח מחדש את התיק שנסגר. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהצטבר בתיק, עמדתי היא כי דין הבקשה להתקבל במובן שאני מורה למשטרה לפתוח מחדש את תיק החקירה, להשלים את החקירה, לרבות חקירה נוספת אפשרית של הבעל - ולאחר מכן תוכל היחידה החוקרת להחליט כל החלטה לפי מיטב שיקול דעתה - והכל מחמת הנימוקים המצטברים הבאים. האפשרות לפתוח מחדש את התיק בשלב זה - מקדמית, יש להתייחס בקצרה לטענה לפיה בהמ"ש אינו מוסמך לפתוח מחדש תיק חס"מ שנסגר. בשל קוצר היריעה, לא אפרט באשר להיסטוריה החקיקתית של החוק, באשר למטרותיו ובאשר ליישומו (ואפנה בהקשר זה לעבודתו המקיפה והמעמיקה של עמיתי, דר' מרדכי ארגמן, סגן נשיא - "חקירת סיבות מוות, פונקציות וסמכויות - מחקר משווה ביקורתי של המודל הישראלי בהשוואה למודלים שונים ברחבי העולם") - אך לעניין האפשרות להורות על חקירה מחודשת לגבי מקרה בו כבר הופסקה החקירה - אומר כי לא חל כלל "סופיות הדיון" לגבי חקירות שמתבצעות מכח החוק. משמע, שדחיית בקשה לפתוח בחקירה או פתיחת חקירה וסיומה בהחלטה המורה על סגירת התיק ללא ממצאים - אינן מהוות "מעשה בית דין" במובן שניתן לפתוח מחדש חקירה לגבי אותו המוות. לאור תכלית החוק, מטבע הדברים, חייבת להיות ביד בהמ"ש האפשרות לפתוח שוב בחקירה אם הנסיבות השתנו ואם התגלה מידע משמעותי חדש (והרי אין כל נפקות אמיתית להחליט שלא ניתן לפתוח מחדש תיק שנסגר שכן ממילא ניתן להגיש בקשה חדשה לקיום חקירה). בהיבט הזה יש מקום להשוות את החקירה שמכח החוק לחקירה משטרתית "רגילה", שהרי גם המשטרה יכולה עקרונית לפתוח מחדש בחקירה לגבי עבירה שכבר נחקרה, אף אם התיק נסגר, במקרה בו מתגלות ראיות חדשות משמעותיות). יש עוד לראות את הוראות סעיף 31 לחוק, לאמור: "היה שופט חוקר סבור כי סיבת המוות הוכחה, רשאי הוא לסרב לקבלת ראיות נוספות, ואם היה סבור כי סיבת המוות לא הוכחה, רשאי הוא לדחות את המשך החקירה עד שיובאו לפניו ראיות נוספות"; ואת סעיף 34 המורה כך - "נתן השופט החוקר החלטה לפי הסעיפים 30 או 32, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לבקש ממנו לחזור ולחקור ולקבל ראיות נוספות, ובלבד שבקשה כאמור לא תוגש לאחר שעברו חמש שנים מתאריך ההחלטה." כאשר ברי שהאמור בהם מחזק את המסקנה לגבי אי סופיות הדיון. ניתן היה אולי לומר שמהוראות סעיף 34 עולה כי רק היועמ"ש יכול לבקש לפתוח שנית את התיק (ולא קרוב משפחה) וניתן אולי לומר שחלה מגבלה של חמש שנים - אך יש לראות כי חמש שנים טרם עברו מיום ההחלטה שלי לסגור את התיק ולא ברור לי מדוע הזכות לבקש פתיחה מחדש שמורה רק ליועמ"ש. לכן, עקרונית - ניתן לפתוח מחדש תיק חס"מ, בנסיבות המתאימות, ואפנה בהקשר זה לבג"צ 159/68 רפאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(2) 776; בג"צ 224/73 הראל נ' השופט גלעדי ואח', פ"ד כח(1) 337 ובג"צ 66/81 המפקח הכללי של משטרת ישראל נ' שופט בית-משפט השלום ברמלה, פ"ד לה(4) 337, 350, מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז), לאמור (בסעיפים 20-22): "ההחלטה שלא לפתוח בחקירת סיבת המוות מעוגנת בגישתו של השופט החוקר, כי אין יסוד לחשש, שהמוות נגרם בעבירה. הכרעה זו מבוססת על החומר העובדתי, כפי שהוא קיים בעת מתן ההחלטה, ושהנו לרוב פרי החקירה המשטרתית. חומר זה הוא מטבעו נזיל, וחלים בו שינויים מהירים. עצם מהות ההכרעה המתקבלת מחייב, לדעתי, התייחסות לחומר החקירתי המעודכן ביותר. אין החלטת השופט החוקר באה, לרוב, בסופו של תהליך, לאחר שמוצו כל הליכי איסוף העובדות, אלא היא מהווה, לרוב, מבחינתה של המשטרה, אך חוליה בשרשרת החקירתית. בנסיבות אלה, כאשר מהות ההכרעה על רקע השלב בו היא מצויה מעוגנת בחומר עובדתי בעל רקע נזיל, לא מן הראוי הוא להפעיל את עקרון הסופיות. טול את המקרה, בו שופט מסרב להורות על מעצרו של אדם, שכן אין יסוד סביר להניח, שאותו אדם עבר עבירה. כלום יעלה על הדעת, ששופט לא יוכל לחזור ולעיין מחדש בהחלטתו, אם חל שינוי בחומר החקירתי, המצוי בידי המשטרה? הוא הדין בענייננו. אך מעבר לזאת: עקרון הסופיות מגן על האינטרס החשוב, לפיו יש לשים קץ להתדיינות. כנגד אינטרס זה קיים אינטרס אחר, והוא האינטרס של חשיפת האמת (ראה: [9] (1961) .civil aeronautics board v. Delta air lines inc). בהתנגשות זו יש שידו של אינטרס אחד על העליונה ויש שידו של האחר על העליונה (השווה: בג"צ 189/78 [4], בעמ', 647). בעניין שלפנינו מתנגש האינטרס של המשפחה, המבקשת לקבור בהקדם האפשרי את המת המוטל לפניה, עם האינטרס של הציבור בקיום חקירת סיבת המוות. בהתנגשות אינטרסים זו יש לתת, לדעתי, עדיפות לאינטרס של הציבור בחקירת סיבת המוות. אינטרס זה חיוני הוא וחשוב, ויש ליתן לו בכורה על-פני האינטרס, המובן כשלעצמו, של המשפחה, המבקשת לקיים את קבורת המת בהקדם האפשרי. מטעמים אלה נראה לי, כי שופט חוקר, שהחליט שלא לחקור בסיבת המוות, שכן, לדעתו, אין יסוד סביר לחשש, שהמוות נגרם בעבירה, רשאי לחזור ולדון בעניין מחדש, אם הפנייה המחודשת אליו מבוססת על הטענה, כי מצוי חומר חקירתי חדש, שיש בו, לדעת הפונה, כדי לבסס יסוד סביר כאמור. יודגש. כי איני דן במצב הדברים הקיים, לאחר שהשופט החוקר קבע, שיש יסוד סביר לחשש, כי המוות נגרם בעבירה, והמשיך וקבע, כי סיבת המוות ניתנת להוכחה או כי אינה ניתנת להוכחה (ראה סעיף 30 לחוק חקירת סיבות מוות), או כאשר הורה על הגשת אישום (סעיף 32). מצב דברים זה עוסק בשלב מתקדם הרבה יותר של פעולות השופט החוקר, וזאת לאחר שכבר נקבע, כי יש יסוד לחשש שהמוות נגרם בעבירה. בשלב זה מערכת השיקולים היא שונה. יצוין כי לעניין שלב זה מצויה הוראה מפורשת בסעיף 34 לחוק חקירת סיבת מוות, לפיה מוסמך השופט החוקר "לחזור ולחקור ולקבל ראיות נוספות". מזכיר אני עניין אחרון זה, שכן כבוד השופט ביקש ללמוד מה"הן" שבסעיף 34 לחוק חקירת סיבת מוות, על ה"לאו" בענייננו. כאמור, אין להקיש מהאחד לאחר, שהרי אלה הם שלבים שונים, אשר בהם השיקולים הם שונים". לכן, ניתן לדון מחדש בבקשה שנסגרה ולשקול אם יש מקום לתוצאות שונות. בשולי הדברים אוסיף עוד כי למעשה בתיק זה כבר בוצעה "פתיחה מחדש" שכן הבקשה מיום 26/3/2007 לפתוח בחקירה נדחתה, ולמחרת - הוגשה בקשה חוזרת ומצאתי לקבלה, לאור המסמכים החדשים שהוצגו. הבקשה החוזרת הקודמת היתה של המשטרה ולא ברור לי מדוע היום נטען מטעמה שלא ניתן לפתוח מחדש תיקים שנסגרו. עוד יש לציין כי עמדת המשטרה לגבי העדר האפשרות לפתוח מחדש את התיק אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבמכתב מיום 3/5/2012 המשטרה היתה זו אשר הפנתה את המבקש לבהמ"ש לצורך הגשת הבקשה לפתיחת התיק מחדש. עמדתי לאחר בחינת טענותיו של האח - אזכיר כי בהחלטה מאוקטובר 2007 קבעתי כי יש לסיים את החקירה כיון שלא מצאתי שיש בראיות כדי להוכיח את סיבת המוות. מסקנתי זו, אשר היתה מבוססת על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו - לא השתנתה, ואף היום אני סבורה כי לא ניתן לדעת מהי סיבת המוות בהיבט הרפואי. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לטענות האח אשר מחייבות בירור נוסף - על ידי היחידה החוקרת. לגבי תוצאה אפשרית זו, אפנה לפסה"ד המנחה בבג"צ 535/89 מלכה ריצ'וול נ' כב' שופט בית משפט השלום בחיפה, ד. גרשון, פ"ד מד (1) 441 , בעמ' 454-455, שם מפרט בהמ"ש את התוצאות האפשריות של חקירה ע"פ החוק, לאמור: "סיכומם של דברים, סיבת המוות כוללת תשובה לשאלות מי המת, ומתי, איך ואיפה נגרם מותו; ואם יש חשש שמותו נגרם בעבירה, מי החשוד בביצועה של העבירה, אם הוא ניתן לזיהוי או לגילוי. אם עולה בפני השופט החוקר טענה - לפי סעיף 19 - הנתמכת בראיות לכאורה, לפיה יש חשש שהמוות נגרם בעבירה, הרי על השופט להתייחס לכך במסקנותיו במסגרת קביעת עמדתו לגבי החשש האמור. המסקנה הסופית המנומקת של השופט החוקר יכולה ללבוש אחת מן הצורות העקרוניות הבאות: אין בראיות כדי להוכיח סיבת המוות. הראיות מצביעות על כך שהמוות היה טבעי. הראיות מצביעות על כך שאין מקום לחשש שהמוות נגרם בעבירה. הראיות שהובאו יש בהן כדי להוכיח מוות בלתי טבעי או מוות בעבירה, אך אין ראיות על זהות הממית (למשל בתאונת פגע וברח). השופט החוקר יכול להורות על פתיחת חקירה משטרתית או המשכה לשם נסיון לגלות ראיות נוספות. יש ראיות על זהות הממית ויש בו אשמה לכאורה והשופט החוקר מחליט לתת צו אישום לפי סעיף 32 לחוק הנ"ל. יש ראיות על זהות הממית ויש בו אשמה לכאורה, אולם השופט החוקר משאיר עניין האישום לשיקול דעת התביעה. יש ראיות לזהות הממית, אך בשל טעמים המפורטים בהחלטה אין מקום לצו אישום (למשל, המנוח המית את עצמו, או מעשהו של הממית היה חוקי וראה בג"צ 159/68 הנ"ל, עמ' 779, מול האות ז'). אין צורך בהמשך החקירה כי ננקטים הליכים משפטיים בקשר למוות; או שתלויה ועומדת חקירה משטרתית שיכולה לברר את יתרת הנקודות הטעונות בירור נוסף (ראה בג"צ 445/85, אזוב נ. שופט בית משפט שלום ירושלים, פד"י מ"ב(819 ,816 ,(1)." הינה כי כן, הפסיקה הכירה בכך שקיימות כמה תוצאות אפשריות לחקירה בסיבות מותו של פלוני. בשלב הקודם מסקנתי היתה רק בהתאם לסעיף קטן א' דלעיל, כלומר - שאין בראיות כדי להוכיח את סיבת המוות. עתה, אני סבורה שיש מקום להפעיל את האפשרות המנויה בסעיף קטן ה', ולהורות על המשכה של החקירה המשטרתית (וראו כי האפשרויות המנויות אינן בהכרח חלופיות היות שחלק מהן יכולות להתקיים במקביל ובמצטבר). ומדוע סבורני שיש מקום להמשיך ולחקור ? שכן המבקש מעלה תמיהות שמן הראוי להמשיך ולברר באופן יסודי ולא רק באופן חלקי כפי שבוצע ממועד קבלת הזימון לישיבה ועד מועד הישיבה. דוגמא אחת הינה טענתו לגבי עדה אשר שמעה לכאורה דברים שעשויים להיות קשורים לשיחה שהתנהלה ביום הפטירה בין המנוחה לבין הבעל - אך היא תוחקרה לגבי דברים אלו בטלפון ולא אישית. אינני יודעת אם חקירתה תניב ממצאים אלו או אחרים, אך ברי כי יש לבצע חקירה מסודרת ולא תשאול טלפוני. דוגמא שניה הינה ההערה שנרשמה בדו"ח הפעולה מס 1-002-0203-01 לגבי הקריאה ביום הפטירה, תחת הסעיף "העשרה מס' 2", באשר לדבריה של גב' בשם רונית ממד"א לגבי הדברים שמסר לה הבעל שעה שהזעיק את מד"א. דוגמא שלישית הינה המידע שמסר המבקש בחקירתו במשטרה ביום 31/5/2012, שורה 23, לגבי השעות בהן המידע באשר לפטירה הגיע לאזני בני המשפחה ביחס למועד בו היתה הקריאה הראשונה למשטרה או מד"א. ואלו רק דוגמאות. לכן, מצאתי כי יש מקום להורות למשטרה להמשיך בחקירה. יכולה להשאל השאלה - מדוע שלא ימשיך בהמ"ש בניהול החקירה, שהרי לבהמ"ש סמכות לזמן נחקרים וליתן הוראות אופרטיביות נוספות. לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי מוטב לו החקירה תתנהל ע"י צוות חוקרים מיומן, אשר כבר בקיא בפרטי החקירה, אשר בקיא בניהול חקירות שכאלו, ונדמה לי שזימון העדים הפוטנציאליים לבהמ"ש עשויה לפגוע בחקירה, להטיל עליהם מורא ואולי אף להעלות חשש מלפני הנחקרים הפוטנציאליים שמא בהמ"ש הגיע למסקנה שנפל רבב בהתנהלותם. מעבר לכך, כפי שכבר ציינתי - המבקש, בפנייתו המקורית למשטרה ובפנייתו לבהמ"ש לא עתר לכך שבהמ"ש יחקור שנית את נסיבות המוות אלא ביקש שהמשטרה תבצע חקירה נוספת (ויש לראות במיוחד שהמבקש עצמו הינו איש משטרה בדימ'). לשיטתי המשטרה היתה צריכה להתייחס למכתבו כאילו המדובר בהודעה של מתלונן החושד בפלוני ספציפי לגבי עבירה מסויימת, לבצע את אותה השלמת חקירה ולהגיע למסקנות ככל שתמצא לנכון. בשל מסקנתי דלעיל, לא מצאתי צורך להעמיק ולפרט את עמדתי לגבי החשדות שהעלה המבקש. אומר רק כי אין בהחלטתי זו כדי להביע כל עמדה לגבי האפשרות שאכן הבעל מעורב בהליך גרימת מותה של המנוחה. בהקשר זה, ובשינויים המתחייבים, אצטט מבג"ץ 445/85 דליה אזוב נ' שופט בית-משפט השלום בירושלים, פ"ד מב(1) 816, 820, אשר אף שם השופט החוקר הגיע למסקנה שאין מקום להמשיך את החקירה מטעמו (לגבי חשד לגרם מוות ברשלנות מצד הרופאים שטיפלו במנוחה דשם), ושופטי בג"ץ הורו למשטרה להמשיך ולחקור את הפרשה, תוך הפניה לשאלות ספציפיות שיש לברר, וכך נפסק - "אין ברשימת השאלות האמורות קביעת עמדה, אפילו ברמז, לאשמתם של הרופאים; גם אם הייתה רשלנות מטעמם, עדין מסור שיקול-דעת בידי הרשויות, אם יש מקום להגיש כתב-אישום נגד הרופאים אם לאו. על רשויות התביעה לשקול גם את ההיבטים המשפטים על הגשת כתב-אישום נגד הרופאים ואת רמת ההוכחה הנדרשת ... . ולבסוף עוד שתי הערות מסכמות: ראשית, מקובל על הכול, שאין בהחלטת השופט החוקר כדי למנוע את המשטרה אגב החקירה הנוספת שתערוך מלהגיע למסקנה הנוגדת את מסקנותיו של השופט החוקר לגבי גרם המוות, ואין מניעה שהמשטרה לא תתייחס לטענותיה של העותרת, שהרשלנות, אם הייתה, החישה את מותה של המנוחה. ...." בשולי הדברים, אבקש שוב להביע את צער כולנו על מותה של המנוחה בטרם עת. מקרי מוותחקירת נסיבות מוות