לטענת הנתבע בניגוד לנטען בכתב התביעה התובעים מעולם לא נתבקשו לעבוד בשישי ושבת כאשר המפעל בו עבדו אף היה סגור בימי שבת. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לעבוד בשישי ושבת: 1. לפניי תביעתם של התובעים לתשלום הפרשי שכר עבודה, גמול עבודה בשעות נוספות, נסיעות, ופדיון חופשה. 2 רכיב דמי הבראה שנכלל בכתב התביעה המתוקן נמחק לבקשת ב"כ התובעים במסגרת דיון מיום 14.7.11. רקע עובדתי 3. התובעים החלו עבודתם אצל הנתבע ביום 30.12.07 וסיימו עבודתם ביום 25.3.08. 4. שכרם של התובעים היה שכר יומי ועמד על 300 ₪ ליום. 5. הנתבע הינו קבלן לפירוק עופות והתובעים הועסקו מטעמו במפעל טיב טעם שבעמק חפר. 6. התובעים ערכו דוחות נוכחות יומיים במהלך כל תקופת עבודתם לרבות דוחות המתייחסים גם לשעות עבודת התובעים בימי שישי ושבת במהלך החודשים פברואר מרץ 2008. דוחות אלה שמולאו מידי יום ביומן רוכזו לדף שהוצג במסגרת כתב התביעה והיווה נספח לתצהיריי התובעים. הנתבע מנגד טען כי נערך רישום בכרטיסו של כל תובע על ידי מנהל העבודה אך לא הציג רישום כלשהו המתייחס לימי ושעות עבודת התובעים ואף לא הביא את מנהל החשבונות שיעיד על כך. מנהל העבודה אומנם, העיד כי ערך רישום יומיומי בכרטסת עבודה לגבי כל תובע אך לא הגיש תצהיר מטעמו על כך, לא הציג הרישום שערך, ועל כן כפי שיובהר בהמשך לא מצאתי כי יש ליתן משקל ראייתי כלשהו לעדותו במסגרת דיון שהתקיים בתיק לגביה לא נחקר. 7. החל ממועד מסוים קיבלו התובעים רכב ששימש אותם לצורך הגעתם לעבודה וחזרה. לטענת התובעים הרכב ניתן להם בחודש פברואר 2008 ולטענת הנתבע הרכב הועמד לרשותם כשבוע לאחר שהחלו עבודתם. קיימת מחלוקת בין הצדדים באם שולם להם בעבור תדלוק הרכב. טענות התובעים 8. תלושי השכר שהוצאו לתובעים אינם משקפים את ימי עבודתם ו/או השכר המוסכם שעמד על 300 ₪ ליום. 9. התובע מס' 1 עבד כמפורט להלן: בחודש 12/07, 2 ימי עבודה בעטיים שולם לו סך של 600 ₪. בחודש ינואר 2008, 22 ימים ושולם לו ביום 12.2.08 סך של 6,000 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 600 ₪. בחודש פברואר 2008, 23 ימי עבודה בגינם שולם לו סך של 6,000 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 900 ₪. בחודש מרץ 2008, 21 ימי עבודה בעטיים טרם שולם לו שכר בסך של 6,300 ₪. 10. התובע מס' 2 עבד כמפורט להלן: בחודש 12/07, 2 ימי עבודה ושולם לו סך של 600 ₪. בחודש ינואר 2008, 23 ימים ושולם לו ביום 12.2.08 סך של 6,000 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 900 ₪. בחודש פברואר 2008, 21 ימי עבודה בגינם שולם לו סך של 5,100 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 1,200 ₪. בחודש מרץ 2008, עבד התובע מס' 2, 21 ימי עבודה בעטיים טרם שולם לו שכר בסך של 6,300 ₪. 11. סוכם עם כל אחד מהתובעים כי ישולם להם בנוסף סך של 900 ₪ מידי חודש בגין דמי נסיעות. 12. התובעים עבדו שעות נוספות בימי שישי ושבת, משך 4 שעות בכל פעם, כאשר בעטיים של שעות נוספות אלה לא שולם להם שכר כלל. התובעים עבדו בימי שישי ושבת בתאריכים 16.2.08, 22.2.08, 29.2.08, 7.3.08, 14.3.08, ו-21.3.08. 13. כמו כן, לא שולם לתובעים דמי חופשה. טענות הנתבע 14. לטענת הנתבע בניגוד לנטען בכתב התביעה התובעים מעולם לא נתבקשו לעבוד בשישי ושבת כאשר המפעל בו עבדו אף היה סגור בימי שבת. התובעים קיבלו דמי חופשה מידי חודש במזומן בעבור יום חופש אחד. הנתבע העמיד לרשות התובעים שבוע לאחר שהחלו לעבוד אצלו רכב ששימש אותם לצורך הגעה לעבודה וחזרה ממנה וקיבלו בתקופת עבודתם את כל המגיע להם הן בגין שכר עבודה והן בגין זכויות נלוות. 15. במועד סיום עבודתם נעלמו התובעים ובידם הרכב שנמסר להם על ידי הנתבע בעטיו נדרש הנתבע להגיש כתב תביעה להחזרת הרכב שנשאר בידי התובעים וזאת במסגרת ת"א 3390-06-08. 16. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. כבר עתה יאמר כי עדותו של הנתבע לא הותירה עליי רושם מהימן היתה מתחמקת מלאת סתירות וחסרת מהימנות באופן המטיל דופי בטיעוניו שמצאתי אותם כלא סבירים כפי שיפורט להלן ועל כן לא מצאתי כי יש ליתן אמון בגרסתו ועדותו. לעומת גרסת עדות הנתבע גרסת התובעים ועדותם היתה אמינה עליי, עקבית ואף סבירה. דיון והכרעה לשאלת זכאות התובעים להפרשי שכר 17. במסגרת תצהירו טען התובע מס' 1 כדלקמן: בחודש 12/07, עבד 2 ימי עבודה בעטיים שולם לו סך של 600 ₪. בחודש ינואר 2008, עבד התובע מס' 1, 22 ימים ושולם לו ביום 12.2.08 סך של 6,000 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 600 ₪. בחודש פברואר 2008 עבד התובע מס' 1, 23 ימי עבודה בגינם שולם לו סך של 6,000 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 900 ₪. בחודש מרץ 2008 עבד התובע מס' 1, 21 ימי עבודה בעטיים טרם שולם לו שכר בסך של 6,300 ₪. ימי עבודתו של התובע מס' 1 נרשמו על ידו מידי יום ביומן והועתקו בצורה מרוכזת לדף שצורף לכתב התביעה ולתצהירו. תלושי השכר שהוציא הנתבע לתובע מס' 1 אינם משקפים את השכר שסוכם ושולם לו לרבות ימי העבודה המפורטים בהם שכן כמוסכם בין הצדדים שכר התובע היה יומי ועמד על 300 ₪ ליום עבודה. 18. במסגרת תצהירו טען התובע מס' 2 כדלקמן: בחודש 12/07, עבד 2 ימי עבודה ושולם לו סך של 600 ₪. בחודש ינואר 2008, עבד 23 ימים ושולם לו ביום 12.2.08 סך של 6,000 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 900 ₪. בחודש פברואר 2008, עבד 21 ימי עבודה בגינם שולם לו סך של 5,100 ₪ מכאן שהנתבע נותר חייב לו סך של 1,200 ₪. בחודש מרץ 2008, עבד התובע מס' 2, 21 ימי עבודה בעטיים טרם שולם לו שכר בסך של 6,300 ₪. גם התובע מס' 2 טען שימי עבודתו נרשמו מידי יום ביומן והועתקו בצורה מרוכזת לדף שצורף לכתב התביעה ולתצהירו. התובע מס' 2 הוסיף אף הוא, שתלושי השכר שהוציא הנתבע אינם משקפים את השכר שסוכם ושולם לו לרבות ימי העבודה המפורטים בהם שכן כמוסכם בין הצדדים שכר התובע היה יומי ועמד על 300 ₪ ליום עבודה. 19. לתצהירי עדותם הראשית צירפו התובעים רישום הנושא כותרת "תפריט ימי עבודה". לגבי רישום זה, טענו כאמור התובעים כי נרשמו בו ימי עבודתם בחודשים הרלבנטיים לתביעה. לטענת התובעים, הרישום נערך באופן יומיומי ביומן כאשר פרטים אלה הועתקו מתוך היומן לרישומים מרוכזים שהוצגו בפני ביה"ד. מרישומים אלה עולה כי התובע מס' 1 עבד בחודש 12/07 יומיים, בחודש ינואר 2008, 22 ימי עבודה, בחודש 2/08, 23 יום, ובחודש 3/08, 21 יום. התובע מס' 2 עבד בחודש 12/07 יומיים, בחודש 1/08, 23 ימי עבודה, בחודש 2/08, 21 ימי עבודה, ובחודש 3/08, 21 ימי עבודה. 20. כנגד רישומים אלה שהוצגו על ידי התובעים התואמים גרסתם, הנתבע לא הציג רישום כלשהו של ימי עבודת התובעים אצלו לא כל שכן רישום של מנהל העבודה שלטענתו ערך רישום יומיומי בהתייחס לימי עבודת התובעים, פרט לטענה שבמסגרת התלושים שהוצאו לתובעים נרשמו ימי עבודת התובעים. הנתבע טען כי האמור נסמך על רישום ביומן אלא שיומן כאמור לא הוצג בפנינו בשום שלב של הדיון (ראה פרוטוקול מיום 22.11.2010 עמ' 1 שורות 13-16). בסתירה לאמור ובמסגרת עדותו בפני ביה"ד סתר הנתבע טענותיו לעניין ההתאמה בין ימי עבודת התובעים לבין הרישום בתלושי השכר וטען כי הרישומים בתלושי השכר המתייחסים לימי עבודת התובעים בחודשים פברואר ומרץ 2008 יסודם בטעות כשגם הטענה באשר ל-19 ימי עבודה במהלך חודש מרץ, נטענה בעלמא מבלי שהובאה כל אסמכתא התומכת בטענה זו לעניין ימי עבודת התובעים בפועל. (פרוטוקול מיום 22.11.10 עמ' 1 שורה 28). נוכח סתירות אלה מצאתי כי אין ליתן אמון בתלושי השכר שהוצאו לתובעים כמשקפים את ימי עבודתם והשכר המוסכם עימם כפי שיפורט גם בהמשך. 21. תביעתם של התובעים מתייחסת לתקופה שטרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח -1958 מכאן שבהתאם להלכה שחלה שטרם התיקון נטל ההוכחה לעניין שעות עבודת התובעים חל על התובעים. 22. התובעים כאמור הציגו רישום המתייחס לימי עבודתם ומשעה שעמדו בנטל הוכחה זה עובר הנטל למעביד להוכיח את תקופת עבודתו. (ראה דב"ע נד/ 23-3 (ארצי) חיים פרינץ - נתי גפן ואח', פד"ע כו, עמ' 547 עמ' 553). הנתבע עצמו כאמור, טען ביחס לחודש 1/08 כי הרישום בתלוש אינו משקף את ימי עבודת התובע מס' 1 שכן נרשם בתלוש שתובע זה עבד 27 יום בעוד בפועל שני התובעים עבדו 20 יום וכך גם נטען ביחס לחודש מרץ 2008 לגביו נטען כי הרישום בתלוש היה טעות (פרוטוקול מיום 17.7.12 עמ' 22 שורות 24,27). 23. הנתבע לא הציג כל רישום של שעות עבודת התובעים ו/או רישום נוכחות לתקופה הרלבנטית וזאת פרט לתלושי השכר שלגביהם כאמור טען כי נפלו באלה טעויות ברישום ימי עבודת התובעים. הנתבע, אף לא טרח לזמן לעדות את מנהל העבודה שערך את הרישום היומיומי המתייחס לעבודת התובעים (התייחסות לאמור תינתן בהמשך לפסק דין) ו/או את חשב השכר שערך את תלושי השכר שהופקו לתובעים. 24. על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלושי שכר חזקה שהוא משקף את המציאות...אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת". (דב"ע מז/3-146 יוסף חווג'ירת - שלום גל, פד"ע כ, 19). 25. בנקודת מחלוקת זו נחה דעתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה בנוגע לימי עבודתם בתקופה הנטענת כעולה מהרישום שהוצג בפני ביה"ד, שעה שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה לסתור את טענות התובעים באשר לימי עבודתם. הלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה, נעוצה בהגיון, בשכל הישר ובנסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה בפני בית הדין ולא הוצגה בפניו. (ר ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד פ"ד מ"ד (1) 239, 245). הנתבע כאמור לא הציג כל ראיה המצביעה על ימי עבודת התובעים פרט לכך שטען שהתלושים משקפים את ימי העבודה דבר שהוכח כאינו נכון על ידי הנתבע עצמו. 26. משנמנע הנתבע מלהציג אסמכתא ו/או ראיה כלשהי המתייחסת לימי ושעות עבודת התובעים ומשהנתבע עצמו סתר טענתו לעניין השיקוף בתלושי השכר באשר לימי עבודת התובעים ושכרם של התובעים הנקוב בתלוש, כאשר מחד טען לשכר יומי שהוסכם עם התובעים ואשר שולם להם בפועל כששכר זה אינו מוצא ביטויו בתלושים בהם נרשם כי שכרם של התובעים היה שכר גלובאלי, הרי שלא מצאתי כי יש ליתן אמון בתלושי השכר שהוצאו לתובעים כמשקפים לטענת הנתבע את ימי עבודת התובעים ו/או את שכר התובעים. אוסיף לכך, כי לא ניתן למצוא בתלושי השכר פירוט כלשהו לגבי דמי חופשה שלטענת הנתבע שולם לתובעים במזומן /או רישום כלשהו לגבי חופש ואף לא לגבי דמי נסיעות שלגבי אלה נטען כי אף אלה שולמו במזומן. 27. משלא ניתן למצוא תימוכין לגרסתו זו של הנתבע, משלא הוצגו בפניי רישומים המתייחסים לימי עבודת התובעים כאשר מנגד הציגו התובעים רישומיהם לעניין ימי עבודתם בפועל, הרי שלא מצאתי כי יש ליתן אמון בתלושי השכר שהונפקו לתובעים כמשקפים את ימי עבודת התובעים. לפיכך, אין בידיי לקבל גרסת הנתבע לפיה ימי העבודה הינם כמפורט בתלושי השכר כאשר גרסת הנתבע לעניין רישום ימי עבודת התובעים בתלושי השכר נדחית והרישום שנערך על ידי התובעים ושהוצג בפניי מתקבל כמשקף את ימי עבודת התובעים בפועל בהתייחס לתקופת עבודתם אצל הנתבע כמפורט בדוחות הנוכחות שהוצגו לביה"ד ואשר צורפו לתצהיריהם. 28. אוסיף, שהמסמך שהציגו התובעים נחזה להיות מסמך אותנטי שיש בו לכאורה על פי הפסיקה להוכיח את ימי עבודת התובעים ועל כן מצאתי כי יש ליתן אמון במסמכים אלה. לציין שמסמכים אלה צורפו כבר לכתב התביעה שהוגש כאשר עדותו של התובע מס' 2 אחיו של התובע רק מחזקת את גרסתם של שני התובעים אל מול גרסת הנתבע שלא הציג ולו מסמך אחד המתעד רישום המתייחס לימי עבודת התובעים והסותרים רישומי התובעים. חישוב שכר העבודה 29. במסגרת דיון שהתקיים בתיק ביום 14.7.12 טען הנתבע כי שכר התובעים עמד על 300 ₪ ליום. האמור, נרשם אף כמוסכמה מפי הצדדים שאותה לא בקש הנתבע לשנות. עם זאת, בתצהיר שהגיש מטעמו שינה הנתבע מגרסתו וטען כי תחילה היו התובעים עובדים יומיים בסך של 300 ₪ ליום ולאחר מכן שולם להם שכרם בהתאם לשכר חודשי בסך של 3,500 ש"ח. עם זאת, במסגרת סיכומי הנתבע (סעיף 5) חזר הנתבע למוסכמה שנרשמה מפי הצדדים לפיה שכר התובעים היה יומי ועמד על 300 ₪. 30. נוכח העובדה כי הנתבע שינה מגרסתו לעניין גובה שכר התובעים ששונה משכר יומי לשכר גלובאלי (כאשר אף לא הוצג בפניי הסכם כתוב כלשהו המתייחס לתנאי עבודתם של התובעים אצל הנתבע) ונוכח העובדה כי הנתבע עצמו טען שתלושי השכר אינם משקפים השכר המוסכם עם התובעים ו/או ימי עבודתם בפועל מצאתי כי יש לקבל את גרסת התובעים לפיה שכרם היה שכר יומי ועמד על 300 ₪. 31. נוכח האמור ועל אף טענת הנתבע כי התובעים קיבלו את מלוא השכר המגיע להם ומשקבעתי כי אין לקבל הרישום בתלושי השכר לא ביחס לשכר המוסכם שעמד על 300 ₪ ליום ולא באשר לרישום ימי עבודת התובעים, יש לבחון באם שולם לתובעים מלוא שכרם בהתייחס לחודשים ששולם להם שכר חלקי כנטען על ידם ובהתייחס לחודש 3/08 לגביו נטען כי לא שולם שכר כלל. משכפרו התובעים בקבלת מלוא שכרם ואי קבלת שכר חודש 3/08 עבר נטל ההוכחה להוכחת התשלום לכתפי הנתבע. הנתבע כאמור, לא עמד בנטל זה של הוכחה שכן לא הוצגה בפניי כל אסמכתא לעניין עצם התשלום עצמו לגביו נטען כי שולם על ידי הנתבע. 32. נוכח האמור ומשנקבע כי מקובלים עליי רישומי התובעים באשר לימי עבודתם בתקופה הנטענת ושאינה שנויה במחלוקת המתייחסת לתקופת העבודה ומשקבעתי כי שכרם היומי של התובעים הינו כאמור בתביעה, מקובלים עליי אף חישובי התובעים באשר להפרשים בהם נותר הנתבע חב להם התואמים את רישומיהם ביחס לימי עבודתם והשכר הנטען כאמור לעיל. במאמר מוסגר אציין כי טענת הנתבע באשר למתן מפרעה לתובע מס' 1 עקב אירוסי הנ"ל בנוסף לתשלום השכר נטענה בעלמא והוכחשה על ידי התובע שטען כי הסכום שולם על חשבון השכר ששולם בפועל (משהנטל עבר לכתפי הנתבע שלא השכיל להוכיח כי סכום זה ניתן לתובע מס' 1 בנוסף לשכרו אין בידי לקבל טענות אלה. (במאמר מוסגר יצוין, כי גרסת הנתבע נדחית אף בשים לב לכך שהעד מטעם הנתבע טען לסכום אחר שניתן לתובע מס' 1 מזה שנטען על ידי הנתבע עצמו). 33. פועל יוצא מהאמור, כי על הנתבע לשלם לתובעים בגין הפרשי שכר כדלקמן: לתובע מס' 1: בגין חודש ינואר 2008 הפרשי שכר בסך 600 ₪. בגין חודש פברואר 2008 הפרשי שכר בסך של 900 ₪. בגין חודש מרץ 2008 שכר בסך של 6,300 ₪. לתובע מס' 2 : בגין חודש ינואר 2008 הפרשי שכר בסך 900 ₪. בגין חודש פברואר 2008 הפרשי שכר בסך של 1,200 ₪. בגין חודש מרץ 2008 שכר בסך של 6,300 ₪. 34. אציין, כי לא מצאתי שיש מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה, כאשר התנהלות הצדדים מלמדת על קיומה של מחלוקת בין הצדדים בשאלת עצם זכאותם של התובעים להפרשי שכר. נוכח האמור יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה מיום 24.5.10 ועד ליום התשלום בפועל. גמול עבור עבודה בשעות נוספות 35. התובעים טענו כי במשך 6 ימי שישי ושבת נדרשו לעבוד בכל משמרת 4 שעות יומיות ולא קיבלו שכר בגין שעות אלה בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. לציין, כי במסגרת תביעתם עשו התובעים אבחנה בין שבתות שעבדו לבין שבתות שלא עבדו כאשר במסגרת עדותם זו טענו כי עבודתם בשישי ושבת החלה רק מחודש פברואר ובמספר ימי שישי ושבת כמפורט בטבלה שצורפה מטעמם. 36. לעניין גמול עבודה בשעות נוספות נפסק במפורש כי "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד' עמ' 42-43. עם זאת קבע בית הדין הארצי בפסיקה עניפה כי ניתן במקרים מסוימים להגמיש את נטל הראיות בהוכחת מתכונת ההעסקה בכללותה ע"ע (ארצי) 1351/04 מראט זרצקי - שירותי אבטחה ושמירה (התשמ"ו) בע"מ, ניתן ביום 6.4.06. 37. לטענת התובעים הועסקו אלה מאמצע חודש פברואר 2008 בימי שישי ושבת בהתאם לרשימה שצורפה על ידם משך 4 שעות בכל פעם. אין מחלוקת כי התובעים הועסקו מטעם הנתבע במפעל טיב טעם בעמק חפר. התובעים טענו כאמור למתכונת העסקה קבועה בת 4 שעות בימי שישי ושבת בהתאם למועדים שפורטו ברשימה שצורפה לכתב התביעה ולתצהירים שהוגשו. מהעדויות שבפניי שוכנעתי בקיומה של מתכונת העסקה קבועה באותם ימים ורישומיהם נחזו כמהימנים. לטענת הנתבע המפעל בו עבדו התובעים היה סגור בימי שבת אולם טענה זו נטענה בעלמא, לא הובאה כל ראיה התומכת בטענתו זו של הנתבע ומכאן שדינה להידחות. אי הבאת ראיה התומכת בגרסת הנתבע פועלת לחיזוק גרסת התובעים ומחזקת את מסקנתי כאמור לעיל לפיה יש לקבל את רישומי התובעים כמהימנים וכמשקפים את עבודת התובעים וזאת בפרט כאמור שלא הובאה כל ראיה ו/או רישום נגדי ביחס לימי ושעות עבודת התובעים אצל הנתבע מטעם הנתבע. להלן תינתן התייחסות למסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לעניינם של התובע: 38. הוראות סעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה ומנוחה, התשי"א -1951 קובעות : "א. יום עבודה לא יעלה על 8 שעות". כאשר נקבע כי שבוע העבודה לא יעלה על 43 שעות שבועיות. "שעות נוספות" פירושו שעות העבודה העודפות (א) על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2, או על יום עבודה בסעיף 2 או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4". 39. כפי שנקבע שכרם של התובעים היה שכר יומי ועמד על 300 ₪ בגין 8 שעות עבודה יומיות (ראה עדותו של התובע מס' 2 פרוטוקול מיום 17.7.12 עמ' 17 שורה 24). מכאן שבמהלך חמישה ימי עבודה השלימו התובעים 40 שעות עבודה שבועיות ועבודתם במהלך ימי שישי במהלך שלוש השעות הראשונות אינה מהווה עבודה בשעות נוספות ויש לספור את השעות הנוספות רק החל מהשעה הרביעית. כאשר בגין עבודתם בימי שבת זכאים התובעים לתשלום בשיעור 150%. 40. נוכח האמור זכאים התובעים לתשלום בגין עבודתם בשישי ושבת כמפורט להלן: בגין עבודתם משך 4 שעות ביום שבת ה-16.2.08 זכאים התובעים לשכר בשיעור 150% בסך 225 ₪ לכל תובע. בגין עבודתם בימי שישי בתאריכים 22.2.08, 29.2.08, 7.3.08, 14.3.08 וה-21.3.08 בגין שלוש שעות ראשונות במהלך אותם חמשת ימי שישי זכאי כל אחד מהתובעים לסך של 562.5 ₪ (שהם שכר שעתי בשיעור 37.5 ₪ במכפלת שלוש שעות במכפלת 5 ימי שישי). ובגין השעה הרביעית במהלך אותם חמשת ימי השישי בהם עבדו 234 ₪ לכל תובע (שהם שכר שעתי בשיעור 125% בסך של 46.875 ₪ במכפלת חמישה ימי שישי). סה"כ זכאים כל אחד מהתובעים בגין עבודתם בימי שישי ושבת לסך של 1,021.5 ₪. 41. אציין, כי לא מצאתי שיש מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה, כאשר התנהלות הצדדים מלמדת על קיומה של מחלוקת בין הצדדים בשאלת עצם זכאותם של התובעים לגמול עבודה בשעות נוספות ושיעורן ועל כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.5.10 ועד מועד התשלום בפועל. התביעה לתשלום דמי חופשה 42. סע' 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א -1951 (להלן - חופשה שנתית) מטיל על המעביד חובה לנהל פנקס חופשה שנתית. בתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה) תשי"ז -1957 נקבעו הפרטים אשר יש לרשום בפנקס החופשה. במסגרת האמור נקבע, כי המעביד יפרט תאריך תחילת העבודה, מועד החופשה שניתנה או דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום וכן התאריך בו חדל העובד לעבוד. 43. בהתאם לפסיקה, בהעדר תיעוד בדבר ניצול ימי חופשה והימנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה, עובר אל המעביד נטל הראיה להוכחת יתרת החופשה של העובד. דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215, 219. 44. במקרה שפנינו טען הנתבע כי שולם לתובעים כל המגיע להם בהתאם למה שפורט בתלושי השכר שניתנו להם. הנתבע לא הציג רישום כלשהו לעניין ימי חופשה אותם נטלו התובעים ומעיון בתלושי השכר של התובעים שהוצגו לבית הדין עולה כי לא נעשה רישום כלשהו של ימי החופשה שנטלו התובעים ככל שאלה נטלו ימי חופש, לא ברובריקה העוסקת בניצול חופש/צבירת חופש ולא בעמודה העוסקת בתיאור התשלום. 45. מכאן כי עיון בתלושי השכר של התובעים אינו מגלה כי הנתבע שלם לתובעים תשלום מפורש בגין חופשה שנתית. מלבד הכחשה גורפת לעניין עצם התשלום לא צירף הנתבע הוכחה כלשהי שתתמוך בטענתו לפיה שולם לתובעים כל שמגיע להם לרבות פדיון חופש. לא פנקס חופשה לא כל שכן דו"ח נוכחות ממנו ניתן היה לאמוד את מספר הימים בהם עבדו התובעים ומספר הימים בעטיים שולם להם שכרם ככל ששולם להם מעבר לימים שעבדו בפועל. חובה היה על הנתבע לזמן לכל הפחות את מנהל החשבונות ולהציג את פנקס החופשות, דבר שלא נעשה על ידו. 46. כך, שבהעדר רישום על צבירת ימי חופשה בתלושי השכר לא ניתן להתייחס להיעדר רישומים אלה כפנקס חופשות ועל כן אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל ולא הוכיח במדויק את יתרת החופשה שהגיעה לתובעים ואף לא עמד בנטל הוכחת עצם התשלום עצמו שהוכחש על ידי התובעים. 47. התובעים הועסקו אצל הנתבע החל מיום 30.12.08 ועד ליום 25.3.2008 ובגין תקופת עבודתם הנ"ל זכאים התובעים לפדיון חופשה בגין 3 ימי חופשה כל אחד. דמי החופשה יהיו כאמור בסכום השווה לשכרם הרגיל של התובעים. מאחר והתובעים היו עובדים יומיים ושכר עבודתם היומי עמד על 300 ₪ ליום כפי שנקבע לעיל זכאים כל אחד מהתובעים ל-900 ₪ בגין פדיון חופש. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעים פדיון ימי חופשה בסך של 900 ₪ לכל תובע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 24.5.10 ועד מועד התשלום בפועל. נסיעות 48. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע העמיד לרשות התובעים רכב לשימושם. אלא שהמחלוקת בין הצדדים הינה בהתייחס למועד בו העמיד הנתבע לרשות התובעים את הרכב לשימושם ובהתייחס למימון הדלק ברכב ככל שמומן על ידי הנתבע. 49. לטענת התובעים רכב זה הועמד לרשותם סמוך לסיומם של יחסי עובד מעביד כאשר בכל מקרה נאלצו המה לתדלק הרכב על חשבונם לצורך הגעתם לעבודה וחזרה. מנגד טען הנתבע שהרכב הועמד לרשות התובעים סמוך לתחילת העסקתם כאשר ניתנו לתובעים תלושים לתדלוק הרכב ותחנת הדלק היתה סמוך למקום עבודת התובעים. טענות אלה של הנתבע הוכחשו על ידי התובעים הן לעניין מועד העמדת הרכב לרשותם והן לעניין קבלת תלושים ו/או תשלום מזומן לצורך תדלוק הרכב. משהוכחשו טענות הנתבע על ידי התובעים הועבר הנטל להוכחת טענותיו לכתפיו. אלא שהנתבע לא השכיל לעמוד בנטל זה שהוטל עליו לא הציג אסמכתאות למתן תלושי דלק ו/או תשלום מזומן ו/או הוכחה לעניין המועד בו הועמד הרכב לרשות התובעים כגון אישור מחברת השכרה/ליסינג ו/או אישור העברת בעלות וכיוצ"ב לא כל שכן רישום באמצעות תלושי השכר שישקפו העמדת הרכב לרשות התובעים על כל המשתמע מכך. 50. כפועל יוצא מהאמור, ומשלא הוכחה גרסת הנתבע לפיה ניתנו בידי התובעים תלושי דלק, ו/או מזומנים לתשלום הוצאות הדלק ו/או החזר הוצאות נסיעה כאשר בתלושי השכר לא הופיע מרכיב של נסיעות ומשמדובר בזכות מזכויות המגן ולא הוכח כי זו שולמה זכאים התובעים לתשלומה. 51. אשר לשיעור דמי הנסיעות, בעניין האמור לא מצאתי כי יש לקבל גרסת התובעים לפיה סוכם עימם החזר הוצאות בשיעור 900 ₪ שכן לא הוצג הסכם כלשהו התומך בגרסה זו כאשר נטל ההוכחה להוכחת ההסכמה בין הצדדים ביחס לשיעור החזר דמי הנסיעות מוטל על התובעים. בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, ההחזר המרבי המעודכן עבור יום עבודה עומד על סך של 23.70 ₪. משהתובע מס' 1 עבד 68 ימים (כעולה מהרישום שהוצג בפניי אותו מצאתי אמין כאמור לעיל) ולא הוכח כי היה באפשרותו לעשות שימוש בתחבורה ציבורית במחיר מוזל, הרי שהוא זכאי לדמי נסיעות בסך של 1,611.60 ₪ ולתובע מס' 2 שעבד 67 יום 1,587.90 ₪ סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.5.10 ועד מועד התשלום בפועל. עדותו של מר חשאן מנהל העבודה 52. במסגרת דיון שהתקיים בתיק ביום 10.5.12 אליו לא התייצבו התובעים ו/או בא כוחם הגיע הנתבע בלוויית מר חשאן ששמש מנהל העבודה של התובעים בתקופה הרלבנטית לתביעה. מר חשאן לא הגיש תצהיר ואף לא נחקר בחקירה ראשית ו/או נגדית כאשר מצאתי שאף בהתייחס לתוכן עדותו של הנ"ל אין לתת לה משקל ראייתי כלשהו. לא הוצג רישום כלשהו שנעשה על ידי מנהל העבודה המתייחס לימי עבודת התובעים. מר חשאן לא ידע להבהיר באם המפעל בו עבדו התובעים היה סגור בימי שישי או שבת (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 4-5). כמו כן, לא ידע מר חשאן להבהיר מה השכר שסוכם עם התובעים לא כל שכן לעניין תנאי עבודתם בשים לב לאמור לא מצאתי כי יש ליתן משקל כלשהו לגרסתו זו של מנהל העבודה כאשר גרסתו לעניין נסיבות סיום העסקה ו/או לעניין אי השבת הרכב שניתן לתובעים כפי שהוצגה על ידו במסגרת אותו דיון לא היתה כלל רלבנטית לתביעה. רכב שהועמד לרשות התובעים נשוא ת.א 3390-06-08 53. במאמר מוסגר יצוין, כי הרכב שהועמד לרשות התובעים עליו אין חולק שניתן לשימוש התובעים במסגרת עבודתם פרט למחלוקת באשר למועד העמדתו לרשות התובעים שזכתה להתייחסות בפרק שדן בנושא הנסיעות אינה חלק מרשימת הפלוגתאות בתיק על אף שהצדדים הרחיבו על כך. נושא זה נידון במסגרת ת.א 3390-06-08 ועל אף שבסופו של יום הוחזר הרכב לנתבע בהתאם להחלטה מיום 11.11.09 אין בה כדי לגרוע מחובת הנתבע לשלם לתובעים זכויותיהם המגיעות להם כמפורט בפסק דין זה. טענות בעניין האמור יכולות להוות אולי חלק מהשיקולים לעניין פסיקת פיצויי הלנת שכר או אם לאו ונושא זה הובא במסגרת שיקוליי לעניין אי החיוב בפיצויי הלנת שכר. סוף דבר 54. התביעה מתקבלת ברובה, הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה - בסך של 900 ₪ לתובע מס' 1 וסך של 900 ₪ לתובע מס' 2. ב. הפרשי שכר עבודה בגין החודשים ינואר - פברואר 2008 - לתובע מס' 1 1,500 ₪, לתובע מס' 2 2,100 ₪. ג. שכר עבודה בגין חודש מרץ 2008 - בסך של 6,300 ₪ לתובע מס' 1 וסך של 6,300 ₪ לתובע מס' 2. ד. בגין עבודתם בימי שישי ושבת זכאי התובע מס' 1 לסך של 1,021.5 ₪ ולתובע מס' 2 סך של 1,021.5 ש"ח. ה. דמי נסיעות - בסך של 1,611.6 ₪ לתובע מס' 1 וסך של 1,587.9 ₪ לתובע מס' 2. 55. הסכומים המפורטים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.5.10 ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לכל אחד מהתובעים הוצאות ההליך הנוכחי בסך 2,000 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד. על הנתבע לשלם החיובים שלעיל תוך 30 יום מהיום. 56. ערעור על פסק דין זה יש להגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וזאת תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. עבודה בשבת / חג