דוגמא להחלטה בנושא בקשה להפסקת זיהום: בפני בקשה למתן סעדים זמניים הנדרשים, לטענת המבקשת, על מנת להפסיק את זיהום המט"ש המופעל על ידה, בשפכים המכילים מתכות כבדות בריכוזים העולים על המותר. ביתר פירוט התבקש בית המשפט ליתן את הסעדים הבאים: א. צו זמני האוסר על המשיבות 1-2 להזרים למט"ש המופעל על ידי המבקשת בסמוך לקריית גת, שפכים הכוללים מתכות בריכוזים העולים על המותר על פי דין. ב. צו זמני המורה למשיבות 1-2 לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי דין, על מנת לכוף את המפעלים המזרימים את שפכיהם למט"ש, במישרין או בעקיפין, להימנע מלהזרים שפכים הכוללים ריכוזי מתכות מעל המותר. ג. צו זמני המורה למשיבה 2 לפנות ללא דיחוי, מבלי להעמיד תנאים כלשהם ומבלי לפגוע במבקשת עקב כך, את כל הבוצה המצויה במט"ש, הכוללת מתכות בריכוז מעל למותר לאתר פסולת רעילה המאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה. ד. צו ארעי, במעמד צד אחד, המורה למשיבות לנקוט מיידית בכל האמצעים העומדים לרשותם על פי דין, על מנת לאכוף את המפעלים המזרימים במישרין ובעקיפין, את שפכיהם למט"ש, שלא להזרים שפכים הכוללים ריכוזי מתכות כבדות מעל המותר על פי דין. ה. צו ארעי, במעמד צד אחד, המורה למשיבות 1-2 להתחיל מיידית בפינוי הבוצה העודפת במט"ש, ללא כל תנאים מוקדמים ומבלי לפגוע במבקשת. ו. צו זמני המורה למשיבות להמציא לאלתר למבקשת את כל תוצאות ערכי המתכות שנתגלו על ידן בשלושת החודשים האחרונים בשפכים המצויים בצנרת המוליכה למט"ש, ובצנרת המוליכה לצנרת האמורה. ז. צו זמני, המורה למשיבות להמציא לאלתר למבקשת את כל תוצאות בדיקות השפכים ובדיקות הבוצה, לרבות בדיקות לגילוי מתכות שבוצעו על ידן בשלושת החודשים האחרונים בבוצה ובשפכים המצויים במט"ש, בצנרת המוליכה למט"ש ובצנרת המוליכה לצנרת האמורה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: המבקשת, חברת קל בנין, חברה פרטית המתמחה בתחום הבניה והתשתיות זכתה במכרז שפורסם על ידי עיריית קרית גת, במהלך שנת 2000, לביצוע תכנון הקמה, הפעלה, החזקה ומסירה (BOT) של מכון לטיפול בשפכים של העיר קרית גת. לאחר שהוכרזה כזוכה נחתם, בחודש דצמבר 2000, בינה לבין המשיבה 1 (להלן: "העירייה") נסכם במסגרתו נדרשה המבקשת, בין היתר, להקים מכון לטיפול בשפכים (המט"ש), להפעילו ולטפל בשפכים שיוזרמו אליו במשך 20 שנה ממועד הפעלתו. עם השלמת המט"ש הוא חובר לקו שפכי המשיבות והחל לפעול. במסגרת אותו הסכם צוין כי מרבית השפכים שיוזרמו למט"ש יהיו שפכים ביתיים ומיעוטם יהיה שפכים שמקורם בתעשייה. המשיבה 2, הינה חברה בבעלותה של העירייה, ואשר הוקמה ביום 23.12.08, מתוקף חוק תאגידי מים וביוב תשס"א - 2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב") ואשר עוסקת למן הקמתה בניהול משק המים והביוב בעיר קרית גת. בהתאם להוראות חוק תאגידי מים וביוב, החל ממועד הפעלתו, העירייה תעביר לתאגיד המים את זכויותיה וסמכויותיה לפי הסכמים, התקשרויות ועסקאות בכל הנוגע להפעלת מערכות המים והביוב ולמתן שירותי המים והביוב. עם זאת, סעיף 12 (א) לחוק תאגידי מים וביוב קובע כי העירייה תמשיך להיות אחראית כלפי המבקשת, חרף ביצוע העברה. במסגרת בקשה זו טענה המבקשת כלפי המשיבות 1 ו-2, כי הן עושות שימוש לרעה בהתקשרות החוזית עימה בכך שהן מזרימות מתכות כבדות למט"ש בשיעורים העולים בהרבה מהמותר, דבר הגורם לנזקים כבדים למט"ש, להכברת עלויות עתק ועלול לגרום לנזק סביבתי עצום. לטענת המבקשת דבר הזרמת המתכות הכבדות למט"ש נתגלה לאחרונה וזאת בעקבות תופעה חוזרת ונשנית ולפיה מידי פעם חלה ירידה חדה בחמצן עד כדי העלמות מלאה של החמצן בריאקטורים במט"ש, חמצן המאפשר את תנאי מחייתם של החיידקים המשמשים בתהליך הביולוגי כימי המופעל במט"ש והעדרו פגע בחיידקים אלו. עוד מציינת המבקשת כי מבדיקות שערכה התגלו ריכוזי מתכות כבדות בערכים הגבוהים משמעותית מערכים המותרים על פי דין, וזאת בדיגום של השפכים שנערך ביום 13.3.2012. לטענת המבקשת קיום מתכות בהיקפים שהצטברו בבוצה הנוצרת במט"ש יכול להיות אך ורק תולדה של שפכים המוזרמים למט"ש על ידי המשיבות 1, 2 כאשר להערכת המבקשת המדובר בשפכים המוזרמים ממפעלים הקיימים ברחבי העיר אשר תהליכי הייצור וחומרי הגלם בהם יכולים להוות מקור למתכות האמורות. עוד ציינה המבקשת כי כמחויב עליה הודיעה לכל הגורמים הנחוצים על נוכחות מעל התקן המותר של מתכות כבדות בשפכים ובבוצה ובעקבות דיווח זה הורו לה נציגי המשרד להגנת הסביבה לפנות את הבוצה לאתר פסולת רעילה וזאת במקום הטיפול הרגיל בבוצה במתקן הקומפוסט באתר והפיכת הבוצה לקומפוסט זמין ושמיש לחקלאות. לטענת המבקשת, הוצאות פינוי הבוצה לאתר פסולת רעילה מסתכמות בהון עתק שעלותו צפויה להסתכם בכחצי מיליון ₪ לחודש, שווה ערך כמעט לסכום התקבול החודשי ברוטו המתקבל מהתאגיד לפי ההסכם. לטענת המבקשת, בעקבות ההנחיה האמורה מהמשרד להגנת הסביבה, בדבר פינוי הבוצה לאתר הטמנה של פסולת רעילה, פנתה היא אל המשיבות 1 ו-2 בדרישה כי יפעלו לאלתר למציאת פתרון דחוף לסילוק הבוצה המזוהמת וזאת בהיותן אחראיות בלעדית לתוצאה האמורה, בין השאר בכך שאפשרו הזרמת שפכים באיכות פסולה ובהעדר פיקוח על ידי המשיבות 1 ו-2, על יצרני השפכים. עוד דרשו כי המשיבות ינקטו בכל הפעולות הנדרשות כדי להפסיק מיידית את הזרמת המתכות הכבדות למט"ש. המשיבות 1 ו-2 התנערו מאחריות לפיקוח על השפכים והטילו את מלוא האחריות לפינוי הבוצה על המבקשת ועוד טענו כי גורם אחר אחראי לקיומן של מתכות כבדות במט"ש ולאו דוקא מהשפכים המוזרמים למט"ש. בנסיבות האמורות טענה המבקשת כי משהוכיחה לכאורה כי למט"ש מוזרמות מתכות כבדות בהיקפים החורגים מהמותר על פי הדין, ובאופן הגורם להצטברות בוצה מזוהמת בהיקפים החורגים מהמותר, יש לראות במשיבות 1-2 כמי שהפרו חובותיהן על פי דין לדאוג לכך כי שפכי העיר לא יכילו ערכים מזהמים החורגים מן הדין. המבקשת בטיעונה זה מפנה להוראות סעיף 51 לחוק תאגידי מים וביוב. בנוסף, טענה המבקשת כי מעבר להפרת הוראות הדין נמצאות המשיבות 1-2 מפרות באופן שיטתי את הוראות ההסכם שבין הצדדים המטיל (לפי סעיף 9.4 להסכם) את החובה על המזמין לפעול כמיטב יכולתו שכל יצרני השפכים יזרימו למכון שפכים העומדים באיכות שנקבעה בחוקי העזר של עיריית קרית גת וכן יפעל בשקידה סבירה כדי לאכוף כללים אלה על כל תורמי השפכים. על בסיס האמור טענה המבקשת כי הזרמת שפכים מזוהמים במתכות כבדות גורם לה לנזקים עצומים ובנסיבות אלו מחייב מאזן הנוחיות הפסקה מיידית ומוחלטת של הזרמת השפכים המוזרמים במתכות כבדות בריכוזים העולים על התקן ובהתאם התבקשו הסעדים הזמניים. עת באה הבקשה בפני, לא מצאתי לנכון ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים הצהיר לפרוטוקול ב"כ המשיבה 2 כי מרשתו לוקחת על עצמה את האחריות לבצע את כל הבדיקות הנדרשות בהתאם להוראות הדין ובהתאם למתחייב בהנחיות של המשרד להגנת הסביבה, לאתר את הגורם המזהם, ככל שישנו, ולפעול ולנקוט בכל דרך ואפשרות שהדין מקנה לה על מנת למנוע ולטפל בגורם המזהם ככל שישנו. בנוסף, מסרו המשיבות 1-2 לידי המבקשת, במעמד הדיון, את תוצאות בדיקות השפכים ובדיקות הבוצה לרבות בדיקות לגילוי מתכות שנתגלו בשלושת החודשים האחרונים בשפכים המצויים בצנרת המוליכה למט"ש, המצויים במט"ש ובבוצה. מתוצאות הדיגומים האחרונים בקשו להציג תמונה לפיה, לא נמצאו ערכים חריגים של מתכות כבדות בשפכים. נמצא אפוא כי בהצהרה זו, מטעם המשיבה 2, מתייתר הדיון בכל הנוגע לסעדים אותם ביקשה המבקשת כלפי המשיבות 1 ו-2, ככל שיש בהן כדי למנוע הזרמת שפכים מזהמים למט"ש. הסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לבקשת המבקשת כי ינתן צו זמני המחייב את המשיבה 2 לשאת בעלויות של פינוי הבוצה העודפת שהצטברה במט"ש, הכוללת מתכות בריכוז מעל המותר לאתר פסולת רעילה המאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה, על פי דרישתו של המשרד להגנת הסביבה. בהסכמת הצדדים ניתנה לצדדים רשות לסכם בקצרה בסוגיה זו. המבקשת חזרה ודרשה כי ינתן סעד זמני כאמור אשר יחייב את המשיבות 1 ו-2 לשאת בעלויות אלו של פינוי הבוצה, עלות המגיעה לכחצי מיליון ₪, ואילו המשיבות ובפרט המשיבה 2 טענה כי אין להושיט סעד זמני כמבוקש, שהינו במהותו סעד זמני כספי הזהה במהותו לסעד הסופי המבוקש בתובענה העיקרית. עוד טענה המשיבה 2 כי במסגרת סעד זמני לא ניתן לברר עד תום האם נוכחות המתכת בבוצה מקורה באחריות המשיבות 1 ו-2 או שמא באחריות המבקשת, כשלטענת המשיבה 2 נוכחות המתכת נובעת מתהליכים כימיים הנוצרים בתוך הצנרת שבמט"ש. עוד טענה המשיבה 2 כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית לקיומה של זכות לקבלת סעד זמני ואף לא לכאורה מאחר ולא הניחה תשתית עובדתית לקיומה של מתכת בשפכים וגם לא הוכיחה כי מקורה בשפכים מזוהמים המוזרמים למט"ש. לטענתה, על בסיס בדיקות עדכניות שנעשו הוכח באופן חד משמעי העדר קיומן של מתכות כבדות בשפכים שמוזרמים למט"ש, ממצאים הנתמכים בממצאי המשרד להגנת הסביבה. ניתן לומר עד כה כי המבקשת קיבלה את מבוקשה ביחס ל-6 סעדים מתוך ה-7 להם עתרה במסגרת בקשה זו. נותרה לדיון השאלה אם זכאית המבקשת לצו עשה המורה למשיבה 2 לשאת בהוצאות פינוי הבוצה המצויה במט"ש לאתר פסולת רעילה המאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה. לאחר שחזרתי ובחנתי את טענות הצדדים סבורה אנכי כי לא ניתן להושיט למבקשת סעד זמני שכזה במסגרת בקשה זו. תחילה יאמר כי המבקשת לא הוכיחה במידה הנדרשת קיומה של זכות לכאורה לקבלת סעד זמני זה במובן זה, שלא הוכיחה שמקורה של הבוצה המזוהמת במתכות כבדות, ברמה שהינה מעל המותר, בשפכים מזוהמים ולא בתהליך עיבוד שנעשה אצלה. יתר על כן, גם אם היתה מוכיחה המבקשת קיומה של זכות לקבלת סעד זמני סבורה אנכי כי מקום שצו העשה המבוקש זהה לסעד הסופי והוא מימון עלות פינוי הבוצה אין להיעתר לסעד שכזה במסגרת צו זמני. (ראה רע"א 44002-01-08) גרבר נ' חביב (ניתן ביום 25.9.2011). בפני המבקשת פתוחה הדרך להוכיח תביעתה במסגרת ההליך העיקרי לדרוש החזר כספי של העלויות אליהן נחשפה, במידה ותוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש לקביעה כי מקורה של הבוצה המזוהמת הינו בשפכים מזוהמים המוזרמים למט"ש, כשהזרמת השפכים הינה באחריותן של המשיבות 1-2. סוף דבר, לטובת המבקשת ניתנים הסעדים הזמניים כמפורט בסעיפים א', ב' לבקשה. הצווים המבוקשים בסעיפים ד'-ז' לבקשה התייתרו בהתחשב בעובדה שצווים ארעיים לא ניתנו ומסמכים המתעדים תוצאות בדיקת ערכי המתכות בשפכים הועברו לידי המבקשת במעמד הדיון. הסעד הזמני המבוקש במסגרת סעיף ג' נדחה. צירופו של המשרד לאיכות הסביבה ורשות המים לבקשה היה מיותר, שהרי אין להן כל מעמד בסכסוך אזרחי זה שבין המזמין ונותן השירות. לאור עמדת המשרד לאיכות הסביבה ורשות המים אשר עמדו על חיוב בהוצאות, ובהתחשב בעובדה כי לא הגישו כל תגובה בכתב כי אם רק התייצבו לדיון, אני מחייבת את המבקשת בהוצאותיהם בסך כולל של 1,000 ₪. אשר להוצאות הדיון ביריבות שבין המבקשת לבין המשיבות 1-2, אין צו להוצאות. סוגיית ההוצאות, במידת הצורך, תבחן במסגרת התיק העיקרי. זיהום מיםמים