בקשה להורות על הגשת חוות דעת

דוגמא להחלטה בנושא בקשה להורות על הגשת חוות דעת: א. מבוא 1. עניינה של התביעה נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 30.11.10. נתבעת 1 הגישה כתב הגנה ביום 19.06.11 ונתבעת 2 הגישה כתב הגנה ביום 09.05.12. 2. נתבעת 2 הגישה ביום 08.12.11, בקשה, בהסכמת התובע, לדחיית קדם המשפט אשר היה קבוע ל- 11.12.11. בבקשה נטען כי מועד בדיקת התובע נדחה מטעמים שאינם תלויים בנתבעות ולכן טרם עלה בידן להשלים את חוות הדעת מטעמן. 3. ביום 11.03.12 הגיש התובע בקשה להורות לנתבעות להגיש את חוות הדעת הרפואית מטעמן. 4. נתבעת 2 הגישה ביום 14.03.12 תגובה לבקשת התובע, בה טענה כי הנתבעות לא מגישות חוות דעת משותפת וכל אחת מהן מגישה חוות דעת נפרדת. נתבעת 2 טענה כי היא פנתה למומחה מטעמה, ד"ר גד ביאליק, וכי התובע לא נענה לזימון שהפנה אליו ד"ר ביאליק לבדיקה לצורך עריכת חוות דעת. נתבעת 2 ביקשה כי בית המשפט יחייב את התובע להתייצב לבדיקה אצל ד"ר ביאליק. 5. ביום 15.03.12 הודיעה נתבעת 1 כי היא לא תגיש חוות דעת מטעמה. באותו יום הודיע התובע כי הוא מתנגד לבדיקת התובע מטעם נתבעת 2 מהטעם שחלפו 60 ימים מהמועד בו הומצא לנתבעת 2 כתב התביעה. 6. בדיון מיום 18.03.12 נעתרתי לבקשת נתבעת 2 והוריתי כי זו תגיש חוות דעת תוך 15 יום ממועד בדיקת התובע על ידי המומחה מטעמה. 7. על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור. (רע"א 7154-04-12). בדיון אשר התקיים בבקשת רשות הערעור ביום 06.06.12, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה: החלטתו של בית משפט זה מיום 18.03.12 מבוטלת. התובע רשאי להגיש בקשה לקבל את "חוות דעתו" של פרופ' סלעי לאחר שנבדק על ידו. הנתבעות או מי מהן רשאיות להגיש בקשה כי התובע ייבדק שוב למרות שכבר נבדק על ידי פרופ' סלעי, התובע יגיש תגובה לבקשה ובית המשפט ייתן, במידת הצורך, החלטה מנומקת. 8. ביום 13.06.12 הגיש התובע בקשה להורות על הגשת תחשיבי נזק וכן להורות לנתבעים להמציא לתובע את חוות הדעת של פרופ' סלעי. ביום 18.06.12 הגישה נתבעת 2 בקשה להתיר לה הגשת חוות דעת רפואית מטעמה. ב. בקשת התובע להורות לנתבעים להמציא לו את חוות דעת פרופ' סלעי 9. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעות להמציא לו את חוות דעתו של פרופ' סלעי משום שבית המשפט המחוזי קבע כי התובע רשאי לקבל אותה. התובע טען כי הוא נבדק על ידי פרופ' סלעי ולא ייתכן שפרופ' סלעי לא ערך חוות דעת. כן טען כי משהתובע נבדק על ידי פרופ' סלעי, על נתבעת 2 להגיש את חוות דעתו. התובע טען עוד כי נתבעת 2 הסכימה כי הבדיקה אליה הוזמן התובע לפרופ' סלעי, היא מטעם שתי הנתבעות יחד. כן טען כי לו חפצה נתבעת 2 להגיש חוות דעת מטעמה בלבד, היה עליה להעמיד את התובע לבדיקה מטעמה תוך 60 יום בהתאם לתקנה 128(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). לטענת התובע, פרופ' סלעי סבור כי לתובע נכות בשיעור 20%, כפי שקבע המומחה מטעם התובע, ולכן ויתרה נתבעת 1 על הגשת חוות דעת. התובע טען כי אי הגשת חוות דעת פרופ' סלעי נגועה בחוסר תום לב של נתבעת 2 ושימוש לרעה בזכויות דיוניות. 10. התובע טען, כאמור, כי בית המשפט המחוזי הנכבד, בהחלטתו מיום 06.06.12, קבע כי התובע רשאי לקבל את חוות דעתו של פרופ' סלעי. נתבעת 2 טענה כי לא כך קבע בית המשפט המחוזי. דינה של טענת נתבעת 2 להתקבל. אכן, בית המשפט המחוזי לא הורה לנתבעת 2 למסור לתובע את "חוות דעתו" של פרופ' סלעי. בית המשפט המחוזי הורה כי התובע רשאי להגיש בקשה לבית משפט זה לקבל את "חוות דעתו" של פרופ' סלעי. 11. נתבעת 2 טענה כי פרופ' סלעי ערך עבור נתבעת 1 מסמך בכתב שאינו חוות דעת. לטענתה, המסמך שערך פרופ' סלעי הינו מסמך פנימי שחל עליו חיסיון מכוח סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). נתבעת 2 טענה כי מאחר שפרופ' סלעי לא ערך חוות דעת אלא מסמך בכתב, ומאחר וזכותן של הנתבעות לכלכל הגנתן לאחר קבלת הייעוץ המתאים, חל על המסמך של פרופ' סלעי חיסיון. דיון 12. סעיף 48(א) לפקודת הראיות קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון;" מקובל לראות את החיסיון שעניינו יחסי עורך דין - לקוח, המופיע בסעיף 48 לפקודת הראיות, כחיסיון שבית המשפט אינו מוסמך להסירו. החיסיון בא להבטיח כי הלקוח יוכל למסור לעורך הדין את כל המידע שברשותו, ללא חשש שמידע זה יגיע לידי אחרים. הגנה זו נתפסת כתנאי לכך שעורך הדין יוכל להעניק שירות נאות ללקוחו. החיסיון הוא של הלקוח ולא של עורך הדין, ולכן, רק הלקוח רשאי לוותר עליו. כמו כן, הלכה פסוקה היא, שמסמך שבא לעולם לצורך הליכים משפטיים שהיו אותה שעה תלויים ועומדים, הוא חסוי. (ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כט(1) 169, 171. רע"א  5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו, 13.06.07). על הערכים העומדים בבסיס הכללים האמורים נאמר ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי: "הלכה פסוקה היא כי מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילוי [ע"א 327/86 זינגר נ' ביינון, פ"ד כב(2) 602; להלן: פרשת זינגר]. הטעם לכלל זה נעוץ בערך ההגנה על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את קווי עמדתו במשפט בלא הפרעה. במתח הקיים בין חובת הגילוי לצורך חשיפת האמת במשפט, לבין ההגנה על זכותו של בעל דין להיערך כראוי להציג את עמדתו במחלוקת עם יריבו בלא שיאלץ לחשוף את חומר ההכנה שהכין לצורך כך, גובר הערך האחרון."חיסיון מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תוכנו של המסמך ולעיון בו" [פרשת זינגר, שם]. מטרת החיסיון היא לאפשר לאדם להכין עצמו למשפט בלא חשש שפרי עמלו לצורכי הכנת עמדתו ייחשף לעיניו של הצד השני [פרשת אזולאי, שם; ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל, פ"ד כט1) 169, 171]. הערך המבקש לגונן על זכותו של אדם להכין את עמדתו לצורך התדיינות עם הצד שכנגד משתלב גם עם תפיסת ערך הפרטיות של האדם אשר קיבל מעמד חוקתי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 7). חומר הכנה כאמור שייך לפרטיותו של האדם, ול"רשות היחיד" שלו המובן הרחב והכולל של מושג זה. לחיסיון זה קשר ענייני הדוק וזיקה תכליתית לחיסיון הסטטוטורי הפרוש על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח [סעיף 48 לפקודת הראיות]. עם זאת, אין ביניהם זהות, והחיסיון על חומר הכנה למשפט הוא רחב ומקיף יותר". (פ"ד סא(2) 634). 13. פרופ' סלעי, מסר בתצהיר מיום 10.07.12, כי ערך עבור נתבעת 1 מסמך בכתב שאינו חוות דעת. לפיכך, פרופ' סלעי לא ערך בעניינו של התובע חוות דעת וגם לא טיוטת חוות דעת. מדובר במסמך שערך ושלח פרופ' סלעי עבור נתבעת 1, שעה שהמשפט תלוי ועומד ולצורך ההליכים המשפטיים. ככזה נהנה המסמך מחיסיון בפני גילוי במסגרת זכותה של נתבעת 1 להיערך למשפט מבלי לחשוף את חומר ההכנה. (ר' גם בש"א (מחוזי חי') 16484/06 קריגר נתן נ' בית החולים שערי צדק ירושלים, 12.02.07). 14. ב"כ התובע ביקש לחקור את פרופ' סלעי על תצהירו, על מנת לעמוד על היקף בדיקת התובע ומהות המסמך שערך. זכותו של בעל דין לחקור מומחה נתונה לו אם אותו מומחה הגיש חוות דעת (סעיף 130א. לתקנות סדר הדין האזרחי). פרופ' סלעי לא הגיש חוות דעת ולכן אין מקום לחקור אותו. אין גם לאפשר לתובע את הניסיון לחלץ מפרופ' סלעי חוות דעת רפואית שעה שהוא לא מסר כזאת לבית המשפט וכאשר נתבעת 2 החליטה שלא להגיש חוות דעת. (ר' ת"א (מחוזי י-ם) 15420/06 גבי כץ נ' בית חולים הדסה עין כרם, 01.04.09). היעתרות לבקשה גם תסכל את החיסיון, כאמור לעיל, על התוכן שהעביר פרופ' סלעי לנתבעת 1 ובאי כוחה. 15. הנסיבות בבש"א 6577/07 סיגלוביץ, עליו הסתמך התובע, אינן דומות למקרה דנן. בין השאר, באותו מקרה מומחה הנתבעים הכין חוות דעת. במקרה דנן, פרופ' סלעי לא ערך חוות דעת וגם לא טיוטת חוות דעת. 16. אשר על האמור, בקשת התובע להעביר לו את מכתב פרופ' סלעי נדחית. 17. התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות הדיון בבקשה בסך 1,500₪. ג. בקשת נתבעת 2 להגשת חוות דעת רפואית 18. נתבעת 2 טענה כי נתבעת 1 פנתה לפרופ' סלעי לקבלת חוות דעת נגדית לחוות הדעת שהגיש התובע והיא (נתבעת 2), הצטרפה לפנייה זו. פרופ' סלעי בדק את התובע אך לא ערך חוות דעת. לאחר זאת, ביקשה נתבעת 2 מהתובע לעמוד לבדיקת מומחה מטעמה, ד"ר ביאליק, וסורבה על ידי התובע. לטענת נתבעת 2, לפי סעיף 128(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, היא זכאית להגיש חוות דעת מטעמה. לטענתה, בעוד שעמידת התובע לבדיקת מומחה מטעמה תגרום לו אי נוחות הרי שמניעת הגשת חוות דעת מטעמה, תפגע באופן מהותי וקשה בהגנתה. 19. התובע טען כי הוא הוזמן לבדיקה אצל פרופ' סלעי מטעם שתי הנתבעות וככל שהיה ברצון נתבעת 2 להגיש חוות דעת נפרדת מטעמה, היה עליה להעמיד את התובע לבדיקת המומחה מטעמה במסגרת 60 הימים לפי תקנה 128(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד טען כי אי הגשת חוות דעת באמצעות פרופ' סלעי נגועה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בזכויות דיוניות. דיון 20. כאמור בסעיף 128(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הנתבעת הייתה רשאית להגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית מטעמה, תוך ששים ימים מהיום שהומצאה לה חוות הדעת מטעם התובע. 21. התובע נדרש לעמוד לבדיקת פרופ' סלעי, שהינו המומחה מטעם נתבעת 1. נתבעת 2 הצטרפה לנתבעת 1 והיא התכוונה להצטרף לחוות הדעת של פרופ' סלעי. ביום 14.03.12 הודיעה נתבעת 2, במסגרת תגובה לבקשת התובע, כי הנתבעות לא מגישות חוות דעת משותפת וכי כל אחת מהן מגישה חוות דעת נפרדת. יום למחרת, הודיעה נתבעת 1 כי היא החליטה לא להגיש חוות דעת מטעמה. 22. סבורני כי במצב הדברים שנוצר, לא יהא זה נכון למנוע מנתבעת 2 להגיש חוות דעת. נכון הדבר כי הנתבעות התכוונו להגיש חוות דעת משותפת והתובע היה מודע לכוונה זו. בסופו של דבר הייתה זו נתבעת 1 אשר החליטה לא להגיש חוות דעת ופרופ' סלעי הוא המומחה מטעמה. (ר' האמור בתצהיר פרופ' סלעי כי הוא ערך מסמך שאינו חוות דעת עבור נתבעת 1). באשר לטענת התובע כי התנהגות נתבעת 2 נגועה בחוסר תום לב ובשימוש לרעה בזכויות דיוניות, אין ביסוס לטענה זו. נתבעת 1 אינה חייבת בהתאם לדין להגיש חוות דעת נגדית. הגשת חוות דעת נגדית נתונה לבחירתה והחלטתה כפי שבחירה כזו נתונה לנתבעת 2. לבית המשפט לא הוגש כל הסדר דיוני אשר במסגרתו נתבעת 1 התחייבה או חויבה להגיש חוות דעת ואינני סבורה כי ניתן לחייב את נתבעת 2 בהחלטתה של נתבעת 1 שלא להגיש חוות דעת. אינני סבורה כי לתובע נגרם נזק בכך שהוא נדרש להעמיד את עצמו לבדיקת המומחה מטעם נתבעת 2, בנוסף לבדיקתו על ידי המומחה מטעם נתבעת 1, שכן מלכתחילה עמדה לכל אחת מהנתבעות זכות עצמאית להגיש חוות דעת. הקושי שנוצר נעוץ בכך שלנתבעת 2 נדרש, לאחר הודעת נתבעת 1, זמן נוסף להגשת חוות הדעת, דבר אשר גרם לעיכוב הבירור. 23. בנסיבות, באיזון בין אינטרס נתבעת 2 להתגונן מפני התביעה לבין אינטרס התובע שלא לעכב את בירור התביעה הנובע מאי הגשת חוות דעת משותפת על ידי הנתבעות, ובהתחשב בכך שהתביעה עודנה מצויה בשלבים מקדמיים, יש לאפשר לנתבעת 2 להגיש חוות דעת נגדית. אם לא כן, תמנע מנתבעת 2 כבר בשלב מקדמי זה האפשרות להתגונן ולהביא ראיה בעניין מהותי ומרכזי, הוא נכות התובע כתוצאה מהתאונה. בגין העיכוב בבירור, תחויב נתבעת 2 בהוצאות. 24. אשר על האמור, בקשת נתבעת 2 מתקבלת. נתבעת 2 תגיש חוות דעת רפואית מטעמה תוך 15 יום מבדיקת התובע. 25. נתבעת 2 תשלם לתובע הוצאות בסך 1,500₪. חוות דעת