דוגמא לפסק דין בנושא בעיטה של סוס - תביעת פיצויים: האם סוס של הנתבעים, או מי מהם, פגע בתובע וגרם לו לנזק גוף? זו השאלה בה עלי להכריע בתיק זה בו פוצל הדיון בין שאלת החבות ושאלת הנזק. טענות הצדדים לטענת התובע, בתאריך 20.1.06 בשעות הבוקר, במהלך הליכה רגלית יחד עם חברו פרדי נאור (להלן: "פרדי"), בעת שהלכו לכיוון ביתו של התובע במושב לימן, לפתע הם שמעו קולות של סוס מאחור, התובע הסתובב ומיד הרגיש חבטה עצומה בפניו, וכתוצאה, הוא עף על גדר סמוכה ומשם לאדמה.התובע טוען כי הסוס שפגע בו הינו בבעלות נתבע מס' 1 (להלן: "דוד") והיה מוחזק באותה התקופה על ידי הנתבע מס' 2 (להלן: "רוני") אשר החזיק במספר סוסים באורווה שליד ביתו. יצויין כי במועדים הרלבנטיים הן התובע והן הנתבעים התגורר במושב לימן, וביתו של התובע היה מצוי בסמיכות לביתו של רוני (ביניהם הפריד בית אחד נוסף).לטענת התובע הוא זיהה את הסוס, אשר היה סייח צעיר בצבעים חום ולבן (להלן: "הסוס הפוגע"), כסוס המוחזק אצל רוני באורווה. עפ"י עדותו ועדות עדים מטעמו, קודם ליציאתם להליכה הם הבחינו ברוני יושב ברכב פרטי בצבע לבן על כביש המערכת הסובב את מושב לימן, כשלידו 3 סוסים וביניהם הסוס הפוגע, עומדים ואוכלים עשב. התובע מוסיף וטוען כי בסמוך לאחר האירוע, הוא ניגש לביתו של רוני לספר לו מה קרה, ומייד לאחר מכן הבחין ברוני אוסף את 3 הסוסים מהשטח הפתוח, קושר אותם לטנדר לבן פתוח, ומוביל אותם אל האורווה. לטענת הנתבעים, התובע לא נפגע מסוס שבבעלותם או בהחזקתם, שכן הסוסים שבבעלותם או בחזקתם, מצויים בתוך מכלאות בשטחי האורווה, ואינם מסתובבים ללא השגחה. לטענת הנתבעים במושב לימן ישנם לפחות 30 סוסים בבעלות תושבי המושב, ובנוסף, בשדות המושב משוטטים סוסים שזהותם איננה ידועה, והם אינם שייכים למי מתושבי לימן. כמו כן הוסיפו הנתבעים כי הסוסים שבבעלותם/החזקתם הינם סוסים טהורי גזע ושוויים הכולל מוערך בכ-25,000$, ולפיכך הם שומרים על הסוסים שמירה קפדנית, ואינם משחררים את הסוסים בשדות ללא השגחה, מחשש פן יגנבו. רוני מאשר כי ביום האירוע הנטען, בסמוך לשעה 9:30 בבוקר, הגיע התובע לביתו שוחח עם אשתו ועמו, וטען בפניהם כי סוס שבבעלותם נגח בפניו. לטענת רוני ואשתו, במעמד זה לא נראו סימני חבלה כלשהם על התובע, ורוני אף הציע לתובע להתלוות אליו לאורווה, לראות את הסוסים נעולים, אך התובע סירב והלך חזרה לכיוון ביתו. לטענת רוני ואשתו, לאחר שעזב התובע, הם יצאו מייד לכיוון האורווה וראו כי כל הסוסים סגורים ונעולים בתוך האורווה. מטעם התובע הובאו לעדות, העדים כדלהלן: התובע עצמו (תצהירו סומן ת/4), וכן הוגשה הודעתו במשטרה מיום 3.9.06 (נ/2). חברו של התובע, פרדי, אשר לטענתו צעד עם התובע והיה עד לאירוע נשוא כתב התביעה (תצהירו סומן ת/1), וכן הוגשה הודעה שנגבתה ממנו במשטרה ביום 8.2.07 (נ/1). המטפלת של התובע, עובדת זרה בשם דלוס סנטוס טרסיטה (להלן: "המטפלת"), שהעידה כי ראתה את האירוע מחצר ביתו של התובע ואף טיפלה בו לאחר שנפגע (תצהירה סומן ת/2). אשת התובע, הגב' גליקסמן ורונה (תצהירה סומן ת/5) מר דניאל כהן, אשר הנתבעים ויתרו על חקירתו, ושמתצהיר עדותו הראשית עולה כי רוני ביקש ממנו "לכנס פגישת סולחה" בינו לבין התובע (תצהירו סומן ת/3). מטעם הנתבעים הובאו לעדות העדים כדלקמן: הנתבעים עצמם, דוד ורוני (תצהירים סומנו נ/9 ו-נ/10 בהתאמה), כמו כן הוגשו השאלון והתשובות של שנתן רוני (נ/12 א' ו- ב'), והודעות הנתבעים במשטרה (נ/3, נ/4). אשת הנתבע 1, הגב' אוסנת טייב, אשר העידה על המפגש שלה עם התובע לאחר האירוע הנטען, ועל כך שטען בפניה כי "..החברים הטובים שלך יכולים לזהות את הסוס אבל אני לא יכול להבטיח לך שהסוס שפגע בי זה הסוס שלכם.." (תצהירה סומן נ/7) אשת נתבע 2, הגב' רחל ישראל, אשר תמכה בעדותו של בעלה (תצהירה סומן נ/8) המומחה מר אורן חובב, אשר העיד לעניין חו"ד שערך אשר עניינה התנהגות סוסים וסייחים במסגרת עדר ומול בני אדם (נ/4), וכן לעניין תעודת רישום/ייחוס של אחד הסוסים שבבעלותו של רוני (נ/5). מר יעקוב אובלס אשר העיד כי יש 4 סוסים דומים לסוס הפוגע (בצבעים חום לבן) במושב לימן, וזאת בנוסף לסוסים אחרים נוספים המשוטטים בשדות לימן. כמו כן מסר העד כי לעיתים קרובות הוא עובר ליד האורווה של נתבע 2 ורואה את סוסיו סגורים באורווה (תצהירו סומן נ/6). דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו, ובחנתי את טענות הצדדים כפי שהועלו בסיכומיהם, הגעתי למסקנה לפיה אין ממש בטענת התובע להיפוך נטל השכנוע, וכי לא היה בראיות שהובאו בפני כדי לאפשר לתובע לעמוד בנטל להוכיח כי סוס בבעלותם או בחזקתם של מי מהנתבעים גרם לנזקיו הנטענים, על אף שהשתכנעתי, במידה הנדרשת בתביעה אזרחית, כי התובע אכן נפגע מסוס במועד הנטען. מכאן, שדין התביעה כנגד הנתבעים להדחות. טענת היפוך נטל השכנוע 6. טענת התובע לפיה יש להפוך את נטל השכנוע, נסמכת על כך שלגישתו הסייח נשוא התובענה מהווה סכנה מעצם טבעו, ומשכך נכנס לגדר הדרישה של חיה המועדת לעשות את המעשה שגרם לנזק, בהתאם לסעיף 40 לפקודה. סעיף 40 לפקודת הנזיקין מאפשר חריגה מן הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" כאשר מדובר ברשלנות לגבי חיה, כדלקמן: חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה 40. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה: (1) הנזק נגרם על ידי חיית-בר, או על ידי חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק; (2) הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה. עיון בסעיף מעלה כי בכדי שנטל השכנוע יועבר מהתובע לנתבעים, צריכים להתקיים 2 תנאים מצטברים. ראשית על הנזק להיגרם ע"י חיה מן הסוגים המפורטים בסעיף 40(1), ושנית על הנתבעים, להיות הבעלים של החיה או הממונה עליה. מאחר ושאלת הבעלות והשליטה היוותה את סלע המחלוקת בין הצדדים בתיק זה, הרי שברור שאין לחזקה שבסעיף 40 לסייע לתובע שכן אין היא חלה חלה לגבי עצם הבעלות והשליטה (שיש להוכיח כתנאי לתחולת הסעיף) אלא רק לעניין ההתרשלות במידה והבעלות או השליטה הוכחו. משכך על התובע חל הנטל להוכיח את זהות הסוס הפוגע לרבות הוכחת זהות בעליו או הממונים עליו. 7. טענתו הנוספת של התובע הינה כי יש להטיל את נטל השכנוע על שכמם של הנתבעים, מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לטענתו, לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שהביאו למקרה שבעקבותיו גרם הסייח לנזק. סעיף 41 קובע כהאי לישנא: חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו 41.בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו; יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה. גם לצורך יישום סעיף 41 צריך להתקיים תנאי לפיו "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו", דהיינו שעד שלא יצלח התובע את הסף הנדרש להוכחת השליטה של הנתבעים או מי מהם בסוס הפוגע, אין כל תחולה להוראות סעיף זה. בחינת ראיות התובע 8. במהלך שמיעת פרשת התביעה התרשמתי מהעדים שהובאו לעדות מטעם התובע. מעבר להתרשמות לרעה מחלק מהעדים (כפי שיפורט לעיל) הרי שבין עדויות של עדים מרכזיים נמצאו סתירות מהותיות שאינן ניתנות לגישור, וכן הועלו גרסאות חדשות ומגמתיות לחיזוק טענות התובע. כמו כן, דרך התנהלותו של התובע בעיקר לגבי נסיבות הבאת המטפלת למתן עדות, וההסברים שנתן לעניין זה אשר לא נמצאו משכנעים, העיבו במידה רבה על עדות זו ומכאן על עדויות אחרות, הכל כפי שיפורט להלן. עדות המטפלת, הגב' דלוס סנטוס טרסיטה על עדה זו נודע לראשונה לבית המשפט (וממילא לנתבעים), בעקבות בקשת התובע מיום 1.12.09, בה התבקש בית המשפט לאשר לתובע להגיש את תצהיר העדות הראשית של העדה, וזאת לאחר שכל תצהירי העדים האחרים בתיק כבר הוגשו (דבר שהתארך לא מעט), ולאחר שהתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 23.12.09. עובר לבקשה זו, המטפלת לא הוזכרה על ידי התובע או ע"י מי מעדיו, לא כשמסרו את הודעותיהם במשטרה, לא במסגרת הערר שהגיש התובע על סגירת תיק החקירה המשטרתי, לא בכתב התביעה, ואף לא בתצהיריהם של מי מעדי התביעה!. נראה כי עדה זו הופיעה "יש מאין" בחודש 12/09, וכשנשאל התובע לפשר הדבר, ניסה להסביר זאת כדלקמן: "לשאלה מדוע לא מסרתי את פרטיה למשטרה אני משיב שאני ניסיתי לאתר אותה ולא הצלחתי אז לא מסרתי את פרטיה "(עמ' 10 ש' 7-8) תשובה זו, מעבר לכך שאיננה מסבירה מדוע לא מסר על עצם קיומה של העדה, להבדיל מאפשרות ההתקשרות עימה, גם אינה מסבירה מדוע, לו אכן היה התובע מעוניין לכאורה לאתר אותה, לא ביקש את עזרת המשטרה לעשות כן. בנוסף לכך, ובעצם בעיקר, תשובה זו התגלתה כבלתי מהימנה, שכן בתאריך בו מסר התובע את התלונה במשטרה, דהיינו 3.9.06, לא היה כל צורך לאתר את המטפלת, שכן במועד זה העדה עדיין הייתה מועסקת בביתו של התובע, כמטפלת האישית שלו, והיא המשיכה למלא את תפקידה זה לפחות חודשיים נוספים אחר כך עד חודש 11/2006, זאת כפי שעולה מאישור ההעסקה שהגיש התובע עצמו לבית המשפט במצורף להודעה מיום 8.3.10!!. באם אכן מדובר בעדות כה מרכזית, של עדת ראיה, לכאורה לארוע, הכיצד לא מצא לנכון התובע בשום שלב קודם להגשת תצהירה בחודש 12/09 לציין דבר קיומה? גם לגופה של העדות, לא מצאתי את העדות שמסרה עדה זו כמהימנה. בתצהירה ובעדותה העידה העדה כי ראתה את הסוס פוגע בתובע, ומסרה בעדותה לעניין זה כי: "...וכשיצאתי עוד פעם החוצה בשעה 9:30, 10:00 ראיתי את הסוס רץ ואת יוסי הולך על הכביש וראיתי את הסוס פוגע ביוסי" (ע' 6 ש' 1-2) אלא שתיאורה זה של המטפלת אינו עולה בקנה אחד עם עדותם של התובע ופרדי, שכן שניהם העידו בפירוש כי הסוס לא רץ, אלא הלך וכשהגיע אליהם נגח בתובע (עמ' 10 שורות 23-25, עמ' 4 שורות 22-23(. גם לעניין אופן הפגיעה לא ידעה המטפלת להשיב, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענתה כי חזתה בארוע במו עיניה. בנוסף, במהלך עדותה משהתבקשה לציין, בהמשך לאמור בסעיף 5 לתצהירה לפיו פניו וראשו של התובע היו מכוסים בפצעים מדממים (bloody wounds בנוסח באנגלית), עד כמה דימם התובע, ציינה בתשובתה הראשונה כי היה הרבה דם (עמ' 6 שורות 13-15) ורק לאחר העלאת התנגדות ב"כ התובע (לאחר שהתשובה כבר ניתנה...) תיקנה תשובתה וציינה שלא היה מדובר בכל כך הרבה דם (עמ' 7 שורה 3). בהתיחס לשאלה עד כמה היתה חמורה פגיעת התובע ומי טיפל בו אשוב בהמשך. מכלול דברים אלו, ודברים נוספים שיפורטו בהתיחס לעדים האחרים, מטילים צל כבד על עדותה של המטפלת ועל האופן והנסיבות בהן הובאה למתן עדות. כפועל יוצא הדבר כמובן משליך גם על מהימנותו של התובע שביקש להעיד אותה, ולא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע זכרה של עדה זו לא עלה קודם לחודש 12/09 בסמוך למועד שנקבע להוכחות, לא בחקירת המשטרה, לא בערר ולא בתצהיר התובע והעדים מטעמו. 10. עדותו של פרדי נאור עד זה הינו עד מרכזי מטעם התביעה וככלל עדותו עוררה את אמוני ביחס לעצם העובדה כי התובע נפגע באותו היום, ככל הנראה מסוס, במהלך הליכה משותפת. אלא שנסיונו של התובע להסתמך על עדות זו על מנת להוכיח כי הסוס הפוגע הינו סוס בבעלות/החזקת הנתבעים, דינו להיכשל. זיהוי הסוס הפוגע כסוס של הנתבעים, או יותר נכון, המוחזק על ידי רוני, נעשתה בעיקר על סמך תיאור פרדי, התובע ואשת התובע, כי קודם ליציאת פרדי והתובע להליכה יומית שלהם, ראו שלושתם את המחזה הבא: "..אדם היושב ברכב פרטי בצבע לבן כשהרכב עומד על הכביש. ליד הרכב עמדו 3 סוסים, ביניהם סוס צעיר בצבעים של חום לבן (להלן:"הסייח") כשהם משוחררים לגמרי" (כך תואר בת/1 סעיף 3). בהמשך תצהירו תיאר פרדי כיצד לטענתו נפגע התובע והוסיף: "לאחר מכן ניגש יוסי אל השכן רוני, בעל הסוסים, וסיפר לו את מה שקרה וזמן קצר אח"כ ראיתי את השכן רוני (אותו אדם אשר ישב בבוקר ברכבו ליד הסוסים ובניהם הסייח הצעיר שנגח בפניו של יוסי), מגיע עם טנדר לבן פתוח, אוסף את הסוסים, קושר אותם לרכבו ובנסיעה איטית עובר דרך ביתו של יוסי ולאחר מכן לחצר ביתו ומשם ישירות לאורווה" (ת/1 סעיף 7). מתצהירו של פרדי עולה אם כן, כי לא רק שהוא מכיר את רוני, אלא שהוא יודע שהסוסים שראה עוד בבוקר אותו היום שייכים לו. לעומת גירסתו המפורטת בתצהירו לא ניתן הסבר משכנע לעובדה שבהודעתו במשטרה שניתנה עוד ביום 8.2.07 (נ/1), (שנה לאחר האירוע) לא מצא פרדי לנכון לציין את כל השתלשלות העניינים, לפיה בבוקר בדרך לביתו של התובע נאלץ לעקוף את רכבו של רוני בעת שזה ישב ברכב כשסוסיו עומדים לידו, וכל שמצא לנכון לציין בקשר לסוסים היה כי "במקום הסתובבו סוסים באופן חופשי" (נ/1 שורה 3), וזאת מבלי לציין פרט כלשהו הקושר את רוני לאירוע או לסוסים. בהמשך עדותו במשטרה אף נשאל פרדי שאלה מפורשת לגבי זהות הבעלים של הסוס שלכאורה תקף את התובע, ותשובתו: שאלה: "האם אתה יודע למי שייך הסוס" תשובה: "ממש לא" (נ/1 ש' 8-9) הנה כי כן, רואים אנו שבעוד שבמשטרה, בסמוך יותר לארוע, שולל פרדי כל ידיעה אודות זהות הבעלים של הסוס, ואינו מזכיר, ולו ברמז, את נוכחותו של רוני בסביבת הסוסים ואת איסוף הסוסים על ידו לאחר הארוע, הרי שבחלוף שנה וחצי נוספים (עד למתן התצהיר) ועוד שנה וחצי עד לשמיעת העדות, מתאר פרדי פרטים הקושרים את רוני לסוסים. משנשאל פרדי בחקירתו הנגדית האם ידע ביום האירוע למי שייכים הסוסים, השיב שכן. אולם משעומת עם האמור בהודעתו במשטרה, ועם העובדה כי שם שלל ידיעה באשר לזהות הבעלים של הסוסים, השיב בדרך מתחמקת הסותרת את הדברים שמסר דקות קודם, באופן הבא: "אתה מציג בפני את עדותי במשטרה ומפנה אותי לשורות 8 ,9 ושואל למה לא אמרתי במשטרה שאני יודע של מי הסוסים, אני משיב שיכול להיות שלא זכרתי בדיוק של מי הסוסים. ידעתי שזה של שכן" מדובר בסתירה ברורה בין עדותו בפני לבין הודעתו במשטרה באשר לזיהוי רוני כבעל קשר לסוסים, ובעיקר לסוס הפוגע, ונוכחותו בסביבת הסוסים בבוקר ואיסוף הסוסים לאחר מכן, ונראה כי פרדי, בנסיונו לסייע לתובע לבסס את תביעתו, ניאות להוסיף בתצהירו את המידע הקושר בין רוני לבין הסוסים, שכן אין לכך כל הסבר סביר אחר. יצויין כי גם בהודעה שנגבתה מהתובע במשטרה (נ/2) לא ציין התובע דבר באשר לכך שהוא ואשתו צפו בבוקר ברוני יושב ברכב פרטי לבן על כביש המערכת של לימן, כשלצידו 3 סוסיו, וכן לא ציין כי לאחר האירוע שלושתם גם ראו את רוני אוסף את סוסיו באמצעות טנדר לבן ממקום האירוע לאורווה. אמנם טענת התובע לגבי איסוף הסוסים לאחר האירוע צוינה בעת הודעתו במשטרה (שורות 4-6 לנ/2), אולם הגרסה לגבי בוקר יום האירוע בו לכאורה נצפה רוני ברכבו ליד סוסיו, הופיעה לראשונה רק במסגרת הגשת תצהירי העדות הראשית של עדי התביעה בחודש 6/2008, כשנתיים וחצי לאחר האירוע הנטען. מכאן שקיים קושי של ממש לקבל את גירסת התובע ועדיו באשר לנוכחות רוני בבוקר ליד הסוסים ואיסופם לאחר הארוע, זאת משהתברר שעדותו של פרדי, שהוא אחד העדים בנושאים אלו, אינה מהימנה בהקשר זה. הגב' גליקסמן ורונה - אשתו של התובע עדה זו לא ראתה את האירוע נשוא כתב התביעה. לטענתה בעדותה, לאחר האירוע הנטען היא טיפלה בפצעיו של בעלה יחד עם המטפלת: "כשראיתי את בעלי אחרי, הייתי בשוק. הפיליפינית ניקתה אותו ואני תמכתי אותו וביקשתי ממנו שילך לבית חולים...היא ניקתה אותו משום שהיה לו לכלוך בפנים ודם והיא ניקתה אותו" (עמ' 11 שורות 25-27) לא למותר לציין כי בתצהירה (ת/5) אין זכר לדברים האמורים או לעצם נוכחותה של המטפלת, ויתירה מכך, בתצהירו של פרדי מציין הלה: "כשהגענו לביתו, יוסי רחץ את פניו ושם קרח על מקום הפגיעה. לאחר מכן ניגש יוסי אל השכן רוני" (ת/1 ס'7) מכאן, שאין התאמה בגרסאות העדים בנוגע לטיפול בתובע, באשר למצבו, מבחינת דימום, ובאשר לשאלה מי היה נוכח במקום והגיש את הסיוע. 12. באשר לעדותה כי ראתה את רוני יושב ברכב הלבן ליד הסוסים קודם ליציאת התובע ופרדי להליכה וכן ראתה את רוני אוסף את הסוסים לאחר הארוע (סעיפים 3 ו-7 לת/5), אינני מקבלת טענות הנתבעים כי הוכח שהדבר בלתי אפשרי שכן לא הוצגו ראיות מספקות באשר לזוית הראיה מחצר בית התובע לשדה בו מדובר (הסרטון שהוצג אפילו לא הוגש כראיה!). אולם, גם ללא ראיות כאלו, אין באפשרותי לתת אמון בעדות זו, ואין לי אלא לחזור על האמור ביחס לעדותו של פרדי בהקשר זה, למועד המאוחר של העלאת טענות אלו ואי אזכורן על ידי התובע בהודעתו במשטרה, ואף לא בערר שהגיש על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. ככל שהיה בידי התובע מידע כה מהותי הקושר את רוני לסוס הפוגע, ועדים התומכים בגרסה זו, איזה טעם מצא לנצור מידע זה ולא למוסרו למשטרה? מעבר לכך אל לנו לשכוח כי הלכת בית המשפט הורתנו כי: "הפסיקה ראתה, לעתים, עדות של בעל דין ובן זוגו כעדות אחת. כך, בע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 48,55 (1980), עמדו בפני בית המשפט עדות של הבעל ושל אשתו, אך בית המשפט ראה עדויות אלו כעדות אחת "לא משום שהאיש ואשתו היו לבשר אחד, כי אם משום שסיפורם סיפור אחד הוא המשותף לשניהם והמתואר ביניהם (בדרך הטבע, לא בדרך הקנוניה)". בדומה, יש לראות את עדותם של אחיו של המשיב ושל אשתו, כעדות אחת, בבחינת "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" (ישעיה מא, ו)." (כמובא בע"א (חי') 4367/07 ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' עלא אלדין מחאמיד (22.6.08)). יצויין בהקשר זה כי ההלכה בענין אינה כה חד-משמעית, כפי שגם ציין כב' השופט דותן בת.א. (הרצליה) 4614/00 לוי נ' עירית חולון (7.3.04), אולם למצער, גם באם אין לראות בעדויות בני זוג כעדות יחידה, הרי שיש להתיחס לעדות בזהירות המתחייבת (י' קדמי "על הראיות" (2009) בעמ' 473 למשל). לאור האמור, ובשים לב גם לחוסר האמון בעדות המטפלת, המסקנה המתבקשת הינה כי גם עדותה של אשת התובע הינה עדות מגמתית, דבר המטיל ספק ביחס לדברים עליהם ביקשה עדה זו להעיד, ובהחלט אלו שמבקשים לקשור בין הסוס הפוגע לבין הנתבעים. 13.זיהוי הסוס על ידי התובע משקבעתי שאינני נותנת אמון בעדותם של פרדי ואשת התובע ביחס לנוכחותו של רוני ליד הסוסים בשעת הבוקר ואיסופם לאחר הארוע, נותרת השאלה באם די בעדותו של התובע אשר זיהה את הסוס הפוגע כסוס של רוני, כאשר ציין כי בין שלושת הסוסים שראה היה אחד בוגר ושניים צעירים, האחד, צבעו חום-לבן והשני, צבעו שחור-לבן. התובע אף הצביע בתמונות שהוצגו על ידו על הסוס הפוגע ועל הסייח הצעיר הנוסף, שצבעו שחור-לבן (ראה עמ' 7 שורות 26-31, וכן ראה תמונה 9 בדף התמונות שצורף לת/4). אמנם נכון כי התובע לא יכול היה לנקוב במועד המדויק בו צולמו התמונות, ואף הודה כי הדבר לא היה מיד לאחר הארוע, אולם לטענתו הוא מכיר את הסוסים המוחזקים אצל רוני והוא מזהה שהסוס הצעיר בצבע חום-לבן הנראה בתמונות הוא הסוס הפוגע. צודקים הנתבעים כי גירסתו של התובע באשר לזיהוי הסוס הפוגע כסייח צעיר בצבע חום לבן, התפתחה בין הודעתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, כפי שפרטו הנתבעים בסעיף 6.2 לסיכומיהם, אולם בניגוד לנטען על ידם לא מצאתי סתירות בין הגרסאות שנמסרו, אלא התפתחות של גירסה אשר הפרטים הכלולים בה אינם סותרים הודעה קודמת. העובדה שבגירסה קודמת אין אזכור לעובדה שהסוס צעיר, ואין תיאור מדויק של שאר הסוסים שהיו בין 3 הסוסים שציין התובע במשטרה, אין בה ליצור סתירה בגרסאות. העובדה שהחוקר במשטרה לא עמד על קבלת פרטים מזהים ותיאור מדויק יותר של הסוסים האחרים, אין בה ליצור סתירה בין הגרסאות, מקום בו זו לא קיימת. אלא שמנגד, עדותו של התובע, באשר לזיהוי הסוס הפוגע על בסיס התמונות שהציג לבית המשפט, חשפה קושי אחר המונע הסתמכות על עדות זו (מלבד העובדה שהיא הפכה במידה מסוימת לעדות יחידה ביחס לזיהוי הסוס לאור האמור לעיל), והיא העובדה כי התובע טען כי בין שלושת הסוסים שהיו בשדה יחדיו קודם לארוע, היה נוכח גם סייח צעיר בצבעים שחור-לבן, הוא הסייח הנוסף הנראה בתמונות. לאור טענה זו, שבהחלט היתה טענה חדשה שלא עלתה מתוך תצהירי העדות הראשית, נעתרתי לבקשת הנתבעים להתיר להם להגיש ראיות משלימות, במסגרתן צורפה לתצהיר המשלים של רוני תעודת רישום מטעם "American Paint Hourse Association" ביחס לסוס עם כתמים שחור לבן, אשר עפ"י התעודה נולד ביום 23.2.06 (להלן: "תעודת הייחוס" - נ/5). בעדותו של המומחה מר אורן חובב, הוצגה בפניו התעודה המקורית, ולאחר שבחן אותה ציין העד כי התעודה נראית אותנטית. עוד ציין העד כי ניתן לזהות את הסוס לפי הפרטים בתעודה, לפי השוואת גיל וצבעים, אולם לשם זיהוי וודאי יש לערוך בדיקת דם. לטענת הנתבעים, העובדה, העולה מהתעודה, כי הסייח בצבע שחור-לבן הנראה בתמונות נולד למעלה מחודש לאחר הארוע, מקעקעת את גירסת התובע שכן לא יתכן שאותו סייח היה בין שלושת הסוסים שנצפו על ידי התובע ביום הארוע. (אוסיף במאמר מוסגר כי הנתבעים חוזרים בסיכומיהם וטוענים כי גם הסייח החום-לבן שנראה בתמונות נולד לאחר הארוע, אולם לטענה זו לא הובא כל ביסוס ראייתי מעבר לתצהירו המשלים של רוני נ/11, ודוד כלל לא יכול היה לנקוב במועד הלידה של הסייח שבבעלותו). אמנם נכונה טענת התובע כי לא ניתן לקבוע בוודאות שהסוס אליו מתיחסת תעודת הייחוס הינו אותו הסייח בצבע שחור-לבן הנראה בתמונות, אותו זיהה התובע כמי שהיה אחד משלושת הסוסים שהיו בשדה ביום הארוע, שכן התעודה יכולה להתיחס לסייח אחר באותם צבעים. אלא שבאותה מידה ניתן לומר כנגד עדותו של התובע, כי אין לו כל יכולת להצביע על סימן מזהה ברור המאפשר את זיהוי הסוס החום-לבן שבתמונה כסוס הפוגע, והסייח השחור-לבן שבתמונה, כזה שהיה עימו בין שלושת הסוסים, שכן יתכן ומדובר היה בכלל בסייחים אחרים באותם הצבעים. למעשה, בהתיחס לזיהוי הסוסים על ידי התובע, באם מתיחסים רק לזיהוי על פי הצבעים והתמונות (בניתוק מהשאלה באם רוני אכן היה נוכח לידם בבוקר ואסף אותם לאחר הארוע), לא ניתן להסתמך על עדות זו, שהינה עדות יחידה של בעל דין בהקשר זה, שכן אף אחד מהעדים האחרים לא התיימר לזהות את הסוס הפוגע על פי התמונות. ניתן להיווכח, ולו רק מעיון בתמונות שצרפו הנתבעים לתצהיריהם, עד כמה קשה לאדם שאינו בעל מקצוע, לזהות סוסים על פי צבעיהם בלבד. מאמינה אני שאדם שהוא בעל הסוס אכן יכול לזהות את הסוס על פי פיזור הכתמים הספציפי, אולם מתקשה אני, עד מאוד, לקבל כי התובע יכול היה לזהות את הסוס הפוגע באורווה בחלוף מספר חודשים לא ידוע ממועד הארוע. תצהירו של מר דניאל כהן (ת/3) - אמנם נכון כי הנתבעים ויתרו על חקירת עד זה ולפיכך תצהירו, הקצר, מתקבל במלואו, אולם מסכימה אני עם הנתבעים כי אין באמור בתצהיר כדי להוות חיזוק כלשהו לראיות התובע באשר לזיהוי הסוס. רוני לא הכחיש כי ביקש ממר כהן לקיים פגישה בינו לבין התובע על מנת "לסיים את הפרשה" אולם כופר בכך שהיה בכוונתו להענות לדרישת התובע לפיצוי כספי. מתצהיר מר כהן לא עולה כי רוני הודה בכך שסוס שלו פגע בתובע או כי רוני או דוד הסכימו לדרישות התובע לפיצוי, ומשכך, בהעדר הכחשה לגבי עצם הפניה לקיים פגישה, וקיום פגישה כזו, אין בתצהיר להעלות או להוריד. 16. מכל האמור לעיל עולה מסקנתי שאין די בראיות שהביא התובע, על מנת להטות את המאזניים, ולו גם במידה המועטה הנדרשת במשפט האזרחי, ולהוכיח, במאזן ההסתברויות כי סביר יותר שהסוס הפוגע אכן הינו סוס של הנתבעים או מי מהם. לאור מסקנתי זו, לכאורה אין עוד צורך שאבחן את עדויות הנתבעים. אולם על מנת שפסק הדין לא יצא חסר, אציין כי אילו הייתי צריכה לסמוך את הגנתם של הנתבעים על העדויות שהובאו מטעמם, דהיינו באם התובע היה עומד בנטל להוכיח את זיקתם לסוס הפוגע ואזי היתה תחולה להוראה בדבר העברת נטל השכנוע, ספק באם היו עומדים בו. בהקשר זה אציין רק בקצרה, שכן הדבר אינו נדרש למעשה לאור מסקנתי דלעיל, כי עדותו של המומחה מטעם הנתבעים, מר אורן חובב, על אף שהתרשמתי ממקצועיותו, לא שכנעה אותי כי הארוע שהתרחש כנטען על ידי התובע, לא יכול היה להתרחש. אמנם נכון כי המומחה הסביר כי אין מדובר בהתנהגות מצופה מסייח (התנתקות מאימו, "מרדף" אחר אדם ותקיפתו ללא כל סיבה נראית לעין וללא שהיתה לסייח סיבה לחוש מותקף) אולם גם המומחה, בהגינותו, לא שלל את האפשרות כי בנסיבות המתוארות, ועל אף שזו אינה התנהגות רגילה הצפויה מסייח, יכול והתובע נפגע מהסוס (עמ' 19 שורות 1-2) ובעדותו חזר וציין כי האמור בחוות דעתו מתיחס "לרוב המקרים", דהיינו שאין באמור בה לשלול את האפשרות לקיומם של מקרים החורגים מהכלל. משכך, ככל שהייתי משתכנעת שסוסים של הנתבעים שוטטו באופן חופשי בשדה והושארו שם ללא השגחה, היו הנתבעים מתקשים לשכנעני כי לא יתכן שהארוע ארע כנטען או כי אינם אחראים (לפחות רוני) להתרחשותו, אלא שלא זה מצב הדברים. 17. העדים המרכזיים שהעידו מטעם הנתבעים היו רוני ורעייתו הגב' רחל ישראל, שכן לעדי הגנה אלו הייתה מעורבות רבה יותר בכל הקשור לדין ודברים עם התובע לאחר האירוע הנטען. עדותם של עדים אלו הותירה רושם מהימן ולא נמצאו סתירות מהותיות בין הדברים שמסרו בתצהירם לבין דברים עליהם נחקרו בחקירתם הנגדית, וכן לא נמצאו סתירות בין עדויותיהם. יחד עם זאת גם ביחס לעדויות אלו יש להחיל את אותו הכלל הנוגע לעדות בני זוג, כפי שנזכר לעיל, ועל בית המשפט לנקוט באותה זהירות מתחייבת בעת בחינת העדויות. בהתאם לשתי העדויות בבוקר יום האירוע בסמוך לשעה 9:30, זמן קצר לאחר שרוני התעורר, ובעת שהכין קפה במטבח, הגיע לביתם התובע, והתלונן בפני רחל, שפתחה את הדלת, כי סוס שבבעלותם פגע בו. רחל קראה לרוני ושניהם לא הבחינו בסימני פציעה או חבלה בפני התובע, דבר המתיישב גם עם האמור בתעודה הרפואית שצורפה לכתב התביעה מטעם התובע בו אין אזכור לסימני חבלה כלשהם. בהמשך הוסיפו העדים כי הציעו לתובע להתלוות אליהם לאורווה כדי לראות האם חסר בה סוס, אך התובע סירב והלך לביתו. בשלב זה מסרו שניהם כי יצאו מיד לכיוון האורווה, וראו כי כל הסוסים סגורים ונעולים. לא מאתי סיבה להטיל ספק בעדויות אלו, וככל שיש בכך צורך, הרי שיש בהן לסתור את טענת התובע כי סוס שבחזקת רוני פגע בו. 18. בכל מקרה, וככל שמסקנתי היתה אחרת, יש לציין כי התובע לא ביסס כל קשר בין הסוס הפוגע לבין דוד, ולא הביא, ולו בדל ראיה, לכך שהסוס הפוגע הינו סוסו של דוד דווקא. אמנם נכון כי הנתבעים אישרו שסוס של דוד היה בהחזקה וטיפול באורווה של רוני, אולם אין די בכך כדי לקבוע שהסוס הפוגע (ככל שהיה אחד מהסוסים המוחזקים על ידי רוני) הינו דווקא סוסו של דוד. בהקשר זה יש לציין כי דוד לא זיהה את הסוס שלו כאחד משני הסוסים הנראים בתמונה 9, אלא ציין כי הסוס שלו הינו זה שמוחזק בתוך התא דווקא (עמ' 21 שורות 21-25). דברים אלו גם מתיישבים עם תצהירי הנתבעים לפיהם דוד של דוד היה כלוא בתא נפרד בתוך האורווה הסגורה. מעבר לכך יש לציין כי גם באם היה התובע משכנע כי מדובר בסוס המוחזק אצל רוני, הרי שגם הוא לא יכול היה לזהותו כסוס של דוד ולעניין זה רלבנטית עדותה של הגב' טייב אוסנת, אשתו של דוד, אשר לא נסתרה בחקירה נגדית, ומסרה בתצהירה (נ/7) כי שאלה את התובע אם הוא יכול לזהות את הסוס שפגע בו, ובתגובה השיב לה התובע כי: "החברים הטובים שלך יכולים לזהות את הסוס אבל אני לא יכול להבטיח לך שהסוס שפגע בי זה הסוס שלכם" (נ/7 ס'6) סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות מאחר והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי סוס שבבעלות או בחזקת מי מהנתבעים גרם לו לנזקים הנטענים. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בגין שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ (סכום הכולל גם את ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 10.12.09). הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםתאונות רכיבה על סוס