דוגמא לפסק דין בנושא ביטול צ'קים שכר דירה: 1. התובע, שהינו גם הנתבע שכנגד (שייקרא להלן:"התובע") מייחס לנתבע, שהוא גם התובע שכנגד (שייקרא להלן:"הנתבע") הפרת חוזה מיום 24.4.12 אשר באה לידי ביטוי בביטול שיקים, עזיבת המושכר בטרם תום תקופת השכירות וגרימת עוגמת נפש ובגין כך, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 5,000 ₪. להצדקת סכום התביעה, מעלה התובע את הטענות העיקריות הבאות: א. הנתבע פינה את הדירה והשאיר אותה מזוהמת ועם חורים בחדר השינה, הנתבע הוציא פריטים, כגון: שטיחונים לאמבטיה, הוצאת מתקן לסבונים. עוד מציין התובע, כי הוציא הוצאות דלק על מנת להשכיר את הדירה, הפסיד ימי עבודה. ב. בנוסף לכל האמור לעיל, לא שילם הנתבע הוצאות חשמל, לעירייה וגם לא החזיר לתובע תו דייר. באותה עת, הייתה אשתו של התובע בהריון והתנהגותו של הנתבע גרמה להם טרטורים. 2. הנתבע הגיש כתב הגנה, בו ביקש לדחות את תביעת התובע, בהיותה קנטרנית וטורדנית ובשל כך, שהתובע מנסה להוציא מהנתבע כספים שלא כדין. לא רק, שהנתבע ביקש לדחות את התביעה, אלא הגיש גם תביעה שכנגד, בה ביקש לחייב התובע לשלם לו סך של 10,000 ₪, הכולל בחובו: תשלומי שכ"ד עבור חודשיים בסכום כולל של 7,200 ₪, תשלום ארנונה בעד חודשיים בסך 650 ₪, תשלום וועד הבית עבור 4 חודשים בסך 360 ₪, עמלות ביטול שיקים בסך 261 ₪, הוצאות עו"ד בסך 1,500 ₪. להצדקת הבקשה לדחיית תביעת התובע ולקבלת התביעה שכנגד, מעלה הנתבע, בין היתר, את הטענות הבאות: א. התובע הטעה את הנתבע בעת שהציג לו הדירה שלא כפי שהיא במציאות ובעצם, הייתה שוכרת נוספת בשם:" רותם סודרי", (להלן:"גב' סודרי") שגם אותה היה צריך התובע לכלול בתביעתו. התובע השכיר הדירה לדיירים אחרים ביום 1.7.12 ועד ליום זה שילם הנתבע דמי שכירות, למרות שביום 24.5.12 הודיע הנתבע לתובע, באמצעות ב"כ על ביטול החוזה. ב. הנתבע שילם את כל החשבונות עד יום פינוי הדירה,כולל תשלומים לוועד הבית והשאיר הדירה נקייה ומסודרת, למרות שקיבל אותה מלוכלכת ומעופשת. גם תו הדייר הוחזר לתובע. ג. בכתב התביעה שכנגד, מדגיש הנתבע את הבטחותיו של התובע לגבי מצב הדירה ומפרט את הליקויים שמצא בדירה, עם כניסתו לדירה. לאור מצב הדירה ומאחר והתובע לא קיים הבטחותיו לתקן הליקויים, הודיע הנתבע על ביטול החוזה ואף ביקש שיחזיר השיקים שהיו מצויים בידי התובע. בשל התנהלותו של התובע וכתוצאה מהפרת הבטחותיו של התובע, נגרמו לנתבע הוצאות - כפי שפורטו בסעיף 2 לפסק הדין והנתבע מבקש בתביעה שכנגד לחייב את התובע להשיב לו סכום ההוצאות הנ"ל. 3. התובע השיב על כתב התביעה שכנגד והסביר כיצד ניסה הנתבע, לאורך כל הדרך, להשתחרר מהסכם השכירות, תוך העלאת טענות שקריות. בטרם חתם הנתבע על החוזה, הוא ביקר בדירה 3 פעמים בשעות היום והערב ותנאי השכירות היו ידועים לנתבע וחתימתו על החוזה מצביעה, שהוא קיבל את התנאים. עוד מוסיף התובע, שהנתבע לא ביקש תיקונים ובמקום זה החליט לעזוב את הדירה, תוך שהשאיר אותה בצורה מטונפת, מזוהמת עם חורים בקיר חדר השינה. הנתבע גם לא שילם את כל המסים שהיה עליו לשלם ובאשר לטענת הנתבע, שהיה צריך להגיש התביעה גם נגד גב' סודרי, משיב התובע, שהיות והנתבע לקח על עצמו את התשלומים בגין שכר דירה - לא היה מקום לצרף גם את גב' סודרי, משום שממילא היה על הנתבע להתחשבן עם גב' סודרי. 4. בחנתי היטב את טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי הן בכתבי הטענות והן בעדויות בבית המשפט ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אשר צורף ואשר הוגש במהלך הדיון, אני קובע, שיש לדחות את התביעה העיקרית זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) התובע הגיש תביעה סתמית בה תבע סך שרירותי של 5,000 ₪ מבלי לפרט כיצד הגיע התובע לסכום הנתבע. ב) התובע מציין בכתב התביעה שהנתבע גרם לנזקים בדירה. כל שמצא התובע לנכון לצרף לכתב התביעה הוא תמונה או שתיים להראות חורים בקיר, אך תמונות אלה אין בהן כדי להוכיח שנזקים אלה נגרמו על ידי הנתבע תוך תקופת השכירות. התובע גם לא הציג מסמך כלשהו, המוכיח תיקון הנזק ועלות התיקון. כמו כן, ציין התובע בכתב התביעה נזקים נוספים בעקבות הוצאת פריטים, הוצאות דלק ועוד, אך התובע כלל לא הוכיח טענות אלו. ב. תובע אינו יכול להגיש תביעה, כפי שהגיש ולהטיל על בית המשפט "לחפש" עבורו ראיות בין המסמכים שצרף התובע לכתב התביעה. תובע, שהוא בבחינת המוציא מחברו, עליו להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה וכמובן, שעליו להוכיח את הסעד המבוקש. ג. א) התובע גם צרף חשבונות חשמל, לתקופה 30.4.12- 2.8.12 ע"ס 235.50 ₪, לתקופה 3.6.12- 6.5.12 עבור 4 ימים ע"ס 15.02 ₪ וחשבון חשמל נוסף ליום אחד - 10.7.12 בסך 280.42 ש"ח. כמו כן, צרף התובע חשבון עירייה עבור מים וארנונה בסכום של 743.40 ₪ לתקופה 1.5.12- 4.6.12 וחשבון גז ע"ס 134.52 ₪. ב) מכתבי הטענות עולה, שהנתבע שילם דמי שכירות עד 1.7.12 ומיום זה הושכרה הדירה למאן דהוא אחר ולכן, אין מקום לחייב את הנתבע לשלם בעד תקופה, שהוא כבר לא החזיק המושכר. זאת ועוד, הנתבע צרף לכתב ההגנה את חשבוניות התשלום ואני מקבל את טענתו, שהוא סילק את החובות עד יום שהוא פינה את הדירה. לעניין זה, מאשר גם התובע - בכתב ההגנה לתביעה שכנגד- שבסופו של יום, לאחר ששלח לעורך דינו של הנתבע את החשבונות - שילם הנתבע את החשבונות. (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה הנ"ל). ד. בכתב התביעה, מלין התובע על כך, שהנתבע עזב הדירה בטרם נסתיימה תקופה השכירות, ביטל צ'קים. אם אכן הנתבע פינה הדירה בטרם תמה תקופת השכירות, לא הוסבר על ידי התובע מדוע נתבע הנתבע לשלם רק 5,000 ₪, עבור נזקים אחרים ומדוע התובע לא תבע על הפרת החוזה - כפי שניתנה לו האפשרות על פי סעיף 3ג לחוזה וכפי שגם כתב במכתב ששלח התובע ביום 28.5.12? ה. לאור האמור לעיל, מאחר והתובע לא הוכיח את העובדות ואת הנזקים הנטענים בכתב התביעה - אני מחליט לדחות את תביעת התובע מר וולשטיין נאור נגד קובני שלומי. 5. כשם שנדחתה תביעת התובע ומאותם נימוקים, יש לדחות גם התביעה הנגדית, משום שהנתבע לא הוכיח את העובדות וגם לא את הנזקים הנטענים. התובע הגיש תביעה ע"ס 5,000 ₪ ואילו הנתבע הכפיל סכום זה והגיש תביעה ע"ס 10,000 ₪ תוך ציון סכומים בלתי מוכחים ובלתי מוסברים - הכל כפי שיפורט להלן: א. באשר לטענת הנתבע, שהתובע לא הכניס את גב' סודרי לכתב התביעה, משיב התובע, שהחוזה שנחתם ביום 24.4.12 נחתם אמנם על ידי הנתבע וגב' סודרי, ברם הוסכם, שהתשלומים בגין שכר הדירה ישולמו אך ורק על ידי הנתבע ובצ'קים על שמו בלבד וכי גב' סודרי תתחשבן עם הנתבע ולכן, הייתה גם כל ההתנהלות בנושא הדירה עם הנתבע. עוד מוסיף התובע וטוען, שנודע לו מאחת השכנות, שגב' סודרי עזבה את הדירה לאחר כחודש. צודק הנתבע בטענה, שאם החוזה נחתם על ידו ועל ידי הגב' סודרי, היה מקום להגיש התביעה נגד שניהם, אך לאור העובדה, שבכותרת החוזה צוין שהתחייבויות החוזה חלות על: "כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד", אין כל פגם בהגשת התביעה כפי שהוגשה ובנוסף לכך, לאור התוצאה אליה הגעתי לגבי תביעת התובע - אין כבר נפקא מינה לשאלה זו. ב. לגופה של התביעה שכנגד, מודה הנתבע, שהוא ביקש לבטל החוזה ואף ביקש מהתובע להחזיר לו הצ'קים ואין חולק בין הצדדים, שהנתבע אכן עזב את הדירה בטרם תקופת השכירות ולא מובן וגם לא מוסבר, מדוע על התובע להשיב לנתבע 2 תשלומים בגין שני חודשי שכירות בסכום כולל של 7,200 ₪ ואין לדעת כלל עבור אילו חודשי שכירות נדרשה דרישה זו. כך גם לא הוכיח הנתבע, מדוע על התובע להשיב לו את סכומי הארנונה, וועד הבית ועמלות ביטול צ'קים - כאשר הנתבע היה זה אשר החליט לבטל הצ'קים. ג. הנתבע מביא לידיעת בית המשפט, שהתובע השכיר את הדירה בעת שהוא עצמו לא היה בעליה אלא הייתה רשומה על שם אביו, אך הנתבע מאשר גם שלאחר חתימת החוזה הציג לו התובע נייר בו רשום ייפוי כוח מצד אביו למתן רשות להשכיר הדירה. מהמסמך מיום 3.5.12 שצרף הנתבע לכתב התביעה שכנגד לא עולה שהוא סתם פתק, אלא יפוי כוח שנחתם על ידי אביו של התובע - אם כי אין זה יפוי כוח משפטי. לטענת התובע, היה מודע הנתבע לעובדה, שהוא עצמו גר בדירה במשך שנים רבות לפני השכרתה והדירה רשומה על שמו בצוואה. מכל מקום, מטענות הנתבע עולה, שלא סיבת רישום הדירה על שם אביו של התובע היא זו אשר גרמה לו לפנותה בטרם תמה תקופה השכירות ובנוסף לכך, הציג התובע מסמך רשמי, המאשר שהדירה הועברה על שמו. (ראה ת/1). ד. א) הנתבע בא בטענות כנגד התובע, על אי קיום הבטחות התובע למסור הדירה בצורה תקינה ולתקן את הליקויים בה, אך בעניין זה מקבל אנוכי את טענת התובע, שהנתבע ביקר בדירה פעמים מספר בטרם שכר את הדירה, בדק אותה ואת פנים הדירה על אביזריה ורק לאחר מכן, חתם על החוזה. הנתבע מאשר בעדותו בבית המשפט, שאכן נכנס לדירה, התובע הציג לו את הדירה וכדבריו:" באתי, ראיתי, נכון, פתחתי מים והכל..." (עמ' 2 לפ', ש' 4- 5). בסעיף 12 לחוזה מאשר הנתבע, שהוא ראה את המושכר לפני קבלתו ומצאו תקין וכל אביזריו פועלים כיאות והכלים הסניטרים במצב טוב ותקין וראוי לשימוש ומתאים לצרכיו והינו מוותר על טענות כלשהן ביחס לטיב המושכר, מצבו ותכונותיו. ב) טענה נוספת מעלה הנתבע - והיא טענה חשובה כשלעצמה- שהתובע הצהיר בפניו שגודל הדירה 90 מ"ר וכך גם פרסם במודעה, (ראה שתי המודעות שהוגשו על ידי הנתבע - נ/1) אך התברר, שגודל הדירה היה 63 מ"ר ועוד מוסיף הנתבע, שבעצם גבה התובע דמי שכירות בסך של 3,600 ₪ לפי גודל דירה של 90 מ"ר ולא על גודל דירה של 63 מ"ר. לטענות אלו של הנתבע, עלי להשיב לו בשניים אלה: ראשית, אכן מהמסמך שצרף הנתבע לתביעה שכנגד עולה שגודל הדירה 63 מ"ר, (ראה גם אותו מסמך שהוגש במהלך הדיון - נ/2) ,ואכן יש בפרסום גודל הדירה בשתי המודעות הנ"ל, משום הטעייה בפרסום, אך הנתבע לא הוכיח, שהתובע הציג בפניו מצג שווא שגודל הדירה הוא 90 מ"ר ושדמי השכירות מושתתים על גודל זה. אם להתייחס לאותן מודעות, הרי שפורסם גם, שדמי השכירות המבוקשים הם 3,800 ₪ לחודש בעוד שהנתבע שכר הדירה בדמי שכירות של 3,600 ₪ לחודש. ג) אילו היה מוכח בפני, שהתובע אמר לנתבע שהוא מעמיד את גובה דמי השכירות בהתייחס לגודל הדירה, אין ספק שהייתי שוקל שאלת גובה דמי השכירות, אך טענה זו לא הועלתה באופן מפורש וגם לא הוכח שהייתה דרישה כזאת מהתובע. שנית, הנתבע התקשר בחוזה, בו נקבעו תנאי ההתקשרות ובכלל זה נקבע גם גובה דמי שכירות. בטרם חתם הנתבע על החוזה, הוא בדק את הדירה וראה את גודלה ואת מה שיש בה ובמקרה כזה, יכול היה להסכים לגובה דמי השכירות או שלא להסכים. ד) הטענה בדבר האירועים המתייחסים לתו החנייה, אינה גוררת עילת תביעה, יען כי בסופו של יום הנתבע קיבל תו חניה ובכתב התביעה שכנגד, גם אין הנתבע מבקש סעד כלשהו בגין אירוע זה. ה. גם טענת הנתבע בדבר בעיית החשמל אשר הופנתה לתובע אינה מוכחת. לא הוכח שהייתה בעיית חשמל בעת שהתובע קיבל להחזקתו של הדירה, שאם הייתה בעיה כזאת, היה עליו לרשום קיומה של הבעיה בתנאי ההסכם ולחייב את התובע לתקן את הטעון תיקון. עם זאת, מקבל אנוכי את טענת הנתבע, שהוא אכן פנה אל התובע בנדון דנן, אך אני מקבל גם את טענת התובע - כפי שטענה זו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה לתביעה שכנגד- שהנתבע אכן הלין בפניו על ליקויי החשמל, אך מוסיף וטוען, שהוא אמר לתובע שאם ימציא לו אסמכתא של איש מקצוע על קיומם של הליקויים, הוא ייתקן אותם מיידית, אך הנתבע לא הוכיח שהמציא חוות דעת כלשהי או הצעת מחיר לתיקון הליקוי. במקום להמציא אסמכתא על קיומם של הליקויים ובמקום לאפשר לתובע לתקן הליקויים - אם יימצאו כאלה- עזב הנתבע את הדירה עוד בטרם תמה תקופת השכירות המוסכמת בחוזה. ו. העולה מהאמור לעיל הוא, שהנתבע לא הוכיח את תביעתו הנגדית, קל וחומר שלא הוכיח את הסעדים המבוקשים על ידו. הנתבע עזב את הדירה בטרם תמה תקופה השכירות ולא הציג בפני בית המשפט הסכמה כלשהי של התובע לפינוי מוקדם זה ולכן, אם שילם הנתבע תשלומים הנתבעים על ידו בתביעה שכנגד - הרי הוא שילם אותם במסגרת תקופת השכירות בה החזיק במושכר ואין מקום לחייב התובע להשיב לו סכומים ששילם מכוח התחייבויותיו בחוזה השכירות. 6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לדחות את תביעתו של מר נאור וולשטיין נגד מר קובני שלומי וכן לדחות את התביעה הנגדית שהגיש מר קובני שלומי נגד מר נאור וולטשטיין - זאת ללא צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. שיקיםמקרקעיןשכירותדמי שכירות