לטענת המבקשת, כתב התביעה לא הומצא לידיה באותו מועד, אלא בשנת 2004 לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ בגין אותו פס"ד שניתן בהעדרה. לטענתה, חשבה היא כי מדובר בחוב של מים. דוגמא להחלטה בנושא ביטול פסק דין בהעדר הגנה מחמת טעות: בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה שניתן ביום 28.10.02 ושבמסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 19,748.8 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות. המבקשת היא תושבת הארץ ופסק הדין ניתן לאחר שהוצג אישור מסירה ולאחר שפרשת התביעה לא נסתרה. בכתב התביעה נטען כי המשיבה הינה רשות מקומית הפועלת על פי דין. המבקשת הינה הבעלים או בעלת הזכויות בנכס המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה. המבקשת חייבת למשיבה את הסכום הנתבע בגין אגרות והיטלים עפ"י: חוק עזר לחולון (סלילת רחובות) תשל"ה- 1974, חוק עזר לחולון (תיעול) 1966, חוק עזר לחולון (אספקת מים) תשכ"א- 1961 וחוק עזר לחולון (ביוב) תשכ"ד- 1965. המשיבה השתמשה בסמכויותיה המוענקות לה מכח פקודת העיריות על מנת לגבות את החוב, אולם הדבר לא עלה בידיה. טענות המבקשת מחד: המבקשת טוענת כי נגדה ונגד בעלה, ממנו פרודה היא שנים רבות, הוגשה תביעה על ידי עיריית תל אביב בגין כספים שאותם הם חבים לגבי הבית הרשום על שם שניהם ברחוב וייצמן 14, חולון. לטענת המבקשת, כתב התביעה לא הומצא לידיה באותו מועד, אלא בשנת 2004 לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ בגין אותו פס"ד שניתן בהעדרה. לטענתה, חשבה היא כי מדובר בחוב של מים שלא שילמה ועל כן הגיעה להסדר תשלומים עם העירייה, בו התחייבה היא לשלם סך של 500 ₪ לחודש. סך הכל שילמה המבקשת- 12,000 ₪, כאשר גובה החוב הינו- 19,000 ₪. לטענתה, בעלה היה חייב לשלם את המחצית השניה, ולפי מיטב ידיעתה נעשה הסכם עם העירייה/המשיבה לגבי תשלומים בסך 150 ₪ לחודש. בדיעבד התברר לה כי לא מדובר בחובות של אגרת מים אלא בחיובי מיסים וסלילת כבישים, שירותים אשר לא קיבלה היא, ולכן הפסיקה את התשלומים. המבקשת מציינת כי היא אינה מחוברת לביוב והינה גרה במקלט מתחת לכביש. לטענת המבקשת, לאחרונה הוגשה תביעה על ידה, באמצעות הסיוע המשפטי למתן צו עשה לעירייה לחבר אותה לביוב המרכזי, מכאן שלא ניתנים לה השירותים שבגינם נתבעת היא. המבקשת מציינת כי בשנת 2007 הוגשה על ידה בקשה לביטול שני פסקי דין של העירייה. פסק דין אחד בוטל והשני נשאר תלוי ועומד- פסק הדין הנוכחי. בשנת 2009 הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין אולם לאחר אי הופעתה לדיון בשל בעיות כספיות שהיו לה ולא אפשרו לה לממן שירותי עורכי דין, התיק נסגר. כך שבפועל, לא היה למבקשת את יומה בביהמ"ש ודבריה לא נשמעו. לטענתה, הסכומים ששילמה וכל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדה, יש בהם כדי להצדיק את סגירת תיק ההוצאה לפועל והמשך הפעולות וההליכים נגד בעלה, אשר הגיע להסדר עם העירייה ואיננה יודעת אם ממשיך הוא לשאת בתשלומים. תגובת המשיבה מנגד: ראשית, המבקשת נוקטת בהליך שאינו מתיישב עם הוראות הדין ומגישה בקשה חוזרת לביטול פסק דין בהתעלמות מוחלטת מהעובדה כי הדיון בבקשתה הקודמת לביטול פסק הדין, נקבע בבית המשפט במהלך אוקטובר 2008, עת המבקשת לא התייצבה לדיון והבקשה נדחתה. במצב דברים זה היה על המבקשת לפעול במסגרת הגשת ערעור, במועדים הקבועים בדין, דבר שלא נעשה ועל כן לא יכולה המבקשת להלין אלא על עצמה. אליבא דמשיבה המבקשת גם לא הגישה בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדים, כפי המתחייב. שנית, המבקשת הודתה במלוא החוב עפ"י פסק הדין, עת הגיעה להסדר תשלומים עם המשיבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אף שלא עמדה לבסוף בהסדר זה. לעניין המצאת כתב התביעה- כתב התביעה נמסר למבקשת בכתובת: ויצמן חיים 14, חולון, באמצעות בעלה, ביום 24.9.02. גם מסירת אזהרה בתיק הוצל"פ בוצעה ביום 16.3.03 ונמסרה ישירות למבקשת, כשהיא חתומה על מסירת האזהרה. מכאן, שלכל המאוחר ידעה המבקשת על ההליכים המתנהלים נגדה ביום 16.3.03, דהיינו לפני שש שנים ומעלה. כמו כן, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לפחות פעמיים קודם לכן, בפעם האחרונה נקבעה לדיון ונדחתה בשל אי התייצבות המבקשת. באשר לטענות המבקשת המופנות אל בעלה- המשיבה תטען כי אין היא מתערבת ביחסים שבין המבקשת לבעלה ולכן אלה אינן רלוונטיות. על כן, מתבקש ביהמ"ש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשת בהוצאות. דיון : ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836). מן הכלל אל הפרט: במקרה דנן, ישנה מחלוקת האם המבקשת זומנה כדין או לא ובשל כך תעמוד לה הזכות לביטול מחובת הצדק. לאור כל האמור בכתב התביעה ובטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה, כי אף אם טענותיה של המבקשת כי בשל סכסוכה עם בעלה לא הגיע לידיה כתב התביעה, הרי שאין חולק כי האזהרה בתיק הוצל"פ שנפתח כנגדה- נמסרה לידיה ביום 16.3.03 ואף חתמה היא על קבלתה. לאור זאת לא עומדת למבקשת הזכות לביטול פסק הדין מחובת הצדק, כאשר מוכח כי ידעה היא על ההליך נגדה. משכך, דבר הביטול נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. לפיכך יש לבדוק: א. האם יש בפי המבקשת טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה. ב. האם יש למבקשת סיכוי הצלחה בתביעה, האם עומדת לה עילת הגנה בפני התובענה. ראשית, באשר להצדקת המבקשת את אי הגשת כתב ההגנה- המבקשת הגישה בקשה זו לביטול פסק דין, כפעמיים לפחות מאז ניתן פסק הדין ב2002. מאז קבלת האזהרה עברו כ-9 שנים כאשר במהלכן הגישה המבקשת בקשות שונות בתיק ההוצל"פ, שלמה כספים על חשבון החוב ואף הגיעה להסדר עם המשיבה, שבסוף לא עמדה בו. כמו כן, המבקשת הגישה פעמיים בקשה לביטול פסק הדין כאשר בפעם האחרונה מחק ביהמ"ש את הבקשה בשל אי התייצבות המבקשת. מכל הנאמר לעיל נלמד כי אילו חפצה המבקשת להמשיך ולנהל הליך, על אף שנידון כבר פעמיים, בפני ביהמ"ש, היה עליה לפעול בהתאם לדין ולא להמתין מספר שנים נוספות טרם חזרתה לביהמ"ש בבקשה לביטול פסק הדין. כמו כן, על המבקשת היה להגיש בקשה להארכת המועד המלווה בתצהיר, דבר אשר לא נעשה במקרה דנן ולא הובא לכך כל טעם מיוחד. הכללים הפרוצדוראליים, ובהם הכללים בדבר הגשת כתבי בי-דין, הינם חיוניים לקיומו של הליך תקין ובירור האמת, כנאמר: "באין כללים- אין משפט, ובאין משפט- אין צדק" (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד 22 (1999) ). ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי אין להקל ראש באי עמידה בלוחות הזמנים להגשת כתבי בי-דין נוכח חשיבותם: "ביהמ"ש לא יעתר כדבר שבשגרה לבקשת ביטול פסק דין וככל שהמבקש סבור כי בקשתו נדחתה עקב מחדל של בא כוחו, תרופתו הינה לתובע ממנו פיצויים... הרי שאין להקל ראש באי עמידה בלוחות הזמנים להגשת כתבי בי-דין נוכח חשיבותם". ( ע"א 10152/07 מרסל פדידיה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאלי שמואל ז"ל). לאור המקובץ, באתי לכלל מסקנה כי המבקשת לא הציגה כל בדל ראיה או הסבר אשר יש בהם כדי להצדיק את אי הגשת כתב ההגנה מטעמה, וטענותיה אינן מניחות את הדעת נוכח חשיבותם של לוחות הזמנים ועמידה בהם. שנית, באשר לסיכויי ההצלחה של המבקשת- המבקשת טוענת כי אינה מחוברת לביוב ולראיה אף מציינת כי היא הגישה תביעה נגד תאגיד המים. לכך יש לומר- המבקשת מנהלת תביעה כנגד תאגיד המים, אשר הינו גוף עצמאי שאינו קשור למשיבה, כל שכן כאשר פרטיו של הליך אינם ברורים. כמו כן, העובדה כי באחת מן ההחלטות, כפי שטוענת המבקשת, קבע ביהמ"ש כי היה ולמבקשת טענות בעניין תיק ההוצל"פ, עליה לפעול שלא במסגרת אותה תביעה אלא לשקול הליך נפרד, אין בה משום הכרעה שיפוטית או קביעה לגופו של עניין החוב. באשר לטענת המבקשת כי אינה חייבת ויש לגבות את החוב מבעלה, בהסתמך על פסק דין להוכחת דבריה- פסק הדין אשר צרפה המבקשת קבע אי אלו הסדרים בין המבקשת לבעלה, אולם אין בפסק דין זה כדי להשפיע על כל צד שלישי, אלא על הצדדים המעורבים בתיק בעצמם ולכל היותר יכול פסק דין זה להקים זכויות למבקשת אל מול בעלה, אולם לא כנגד המשיבה. לאור כל האמור לעיל עולה כי המבקשת לא הציגה כל טענת הגנה ביחס לתביעת המשיבה אשר יש בה כדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין על פי הוראות הדין הנוהגות. טענות המבקשת בדבר אי הידיעה על התביעה- הופרכו עם קבלת האזהרה על פתיחת תיק הוצל"פ וכן ע"י תשלומיה והגעה להסדר מצידה על פריסת החוב. כמו כן טענותיה בדבר חלוקת החוב עם בעלה אינן רלוונטיות כאשר המדובר בתביעה על ידי צד שלישי לחוב ולא בין בני הזוג עצמם. סיכומו של דבר : ראשית, המבקשת זומנה כדין, ואף אם טענותיה בדבר הסתרת מסמכי התביעה ע"י בעלה נכונות הן, אין חולק כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדה- נמסרה לידיה ונחתמה על ידה. שנית, המבקשת נוקטת בהליך שאינו מתיישב עם הוראות הדין ומגישה בקשה חוזרת לביטול פסק הדין, לאחר שבקשתה הקודמת לביטול זה- נדחתה. במידה ורצתה המבקשת לערער על פסק הדין שניתן נגדה, היה עליה לפעול במסגרת הגשת ערעור, במועדים הקבועים בדין . לחלופין, יכלה המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד המלווה בתצהיר, דבר אשר לא נעשה במקרה דנן ואף לא נרשם לכך כל טעם מיוחד. על כן, אין למבקשת להלין אלא על עצמה. שלישית, המבקשת הודתה במלוא החוב עפ"י פסק הדין, עת הגיעה להסדיר את חובה עם המשיבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. רביעית,טענותיה של המבקשת כי היא איננה חייבת ועל בעלה הנטל להסדיר את החוב למשיבה אין בהן כדי להואיל למבקשת, שכן פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ובעלה אין בו כדי להשפיע על צד ג' ולמנוע ממנו לגבות את חובו מן המבקשת. לכל היותר פסק דין זה מקים למבקשת זכויות אל מול בעלה, אך לא כנגד המשיבה. חמישית, אין בתביעתה של המבקשת אשר הוגשה כנגד תאגיד המים כדי להוות ראיה לסיכויי הצלחתה של המבקשת בתביעה דנן. תאגיד המים הינו גוף עצמאי אשר אינו קשור למשיבה ופרטי התביעה כנגדו אינן ברורים ומפורטים דיו. כמו כן, המבקשת מציינת כי באחת ההחלטות בבקשות הקודמות לביטול פסק הדין, קבע ביהמ"ש כי טענותיה של המבקשת בעניין תיק ההוצאה לפועל- ראויות להידון בהליך נפרד. אציין, כי קביעה זו של ביהמ"ש אין בה משום הכרעה שיפוטית או קביעה לגופו של עניין כנגד הליך ההוצאה לפועל, אלא ניסיון לעזור למבקשת ברמה הפרוצדוראלית מבלי לבחון את הסוגיה לעומקה. לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי לאור העובדה שלמבקשת לא עומד סעד של ביטול מחובת הצדק אשר מחייב את ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, וכן לא הציגה היא כל הסבר או בדל ראיה אשר יש בו כדי להצדיק את אי הגשת כתב ההגנה מטעמה במועדו ואף לא הוצגה טענת הגנה ביחס לתביעת המשיבה, אשר יש בה כדי להצביע על סיכויי הצלחתה בתביעה דנן וכן לא הוגשה בקשה להארכת מועד, כפי שפורט לעיל, לאור כל המקובץ- לא עמדה המבקשת בתנאים לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר. משכך, דין הבקשה להדחות, פסק הדין יוותר על כנו. לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במצבה של המבקשת- איני עושה צו להוצאות. ביטול פסק דין