דוגמא לפסק דין בנושא ערעור על ביטול דוח חניה על מדרכה: לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט גיא הימן) מיום 23/9/12 בתיק 85479509 ולפיו זוכה המשיב מעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. המשיב קיבל דו"ח חניה ולפיו ביום 15/6/10 בשעה 09:51 חנה רכבו על מדרכה ליד בית מס' 9 ברחוב הפרדס בתל אביב. גובה הקנס היה 500 ₪. המשיב ביקש להישפט, ונשמעו הראיות בתיק. 3. בבית משפט קמא העיד המפקח מטעם המערערת. מעדותו עלה, כי המקום משמש כמדרכה לכל דבר ועניין וזאת מזה שנים רבות והוא לא משמש כמקום חניה לכלי רכב ואין תמרור המתיר חניית כלי רכב על המדרכה במקום שבו חנה המשיב. הנאשם - המשיב העיד אף הוא. הוא הגיש את התמונה נ/1 על מנת להמחיש, כי ניתן לראות סימנים לקיומם של מקומות חנייה במקום. הוא אישר, כי ישנן אבני שפה מונמכות צבועות בכחול לבן וכי תמרור כחול לבן מיועד לחנייה בתשלום. הוא סבר, כי באותו מקום ניתן לחנות ואף העיד, כי הוא מניח שהוא שילם את דמי החניה באמצעות פנגו. 4. בית משפט קמא לא חלק על העובדה שמדובר ב"מדרכה" כהגדרתה בתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. יחד עם זאת סבר, כי יש מקום לזכות את הנאשם מהמיוחס לו וזאת כיוון שבמקום הספציפי היו סימנים רבים העלולים להטעות את החונה הסביר לחשוב שמדובר במקום חניה מותר, ואלו הם הסימנים: א) מדובר במפרץ עמוק המצוי בין העצים. ב) אבני השפה הסמוכות אליו, שלא כביתר הרחוב, הן מונמכות. ג) ניתן לראות בתמונה שרידים ברורים של מחסומי ברזל על המדרכה. סימנים אלו מתיישבים עם הערכה, כי המקום שימש בעבר לחנייה והנותר בשטח עלול להטעות. כב' השופט ציין, כי מהתמונה שצולמה על ידי הפקח בזמן אמת ת/1, ניתן לראות, כי כאשר חנה הנאשם על המדרכה היה מאחורי מכוניתו של הנאשם מקום פנוי לחנייה ליד שפת מדרכה המסומנת בכחול לבן. עוד ציין, כי מהתמונה שצירפה המאשימה ת/3 ניתן לראות, כי כלי רכב שחונים ליד הסימון כחול לבן חוסמים אף הם חלק ניכר מרוחבה של המדרכה כאשר הם חונים על המדרכה עם שני גלגלים. בפסק הדין נכתב: "ראוי היה איפא לדאוג לכך שחונה סביר לא יטעה. מכל מקום, לאחר שמסקנתי היא כי טעות כזו התרחשה, אין מקום להודעת הקנס והנאשם זכאי". 5. המערערת טוענת, כי לא היה מקום לזכות את המשיב. מדובר במקום חניה אסור על מדרכה ולא נטען אחרת. המערערת טוענת, כי לא היתה כל הטעייה של החונה הסביר לחשוב שמדובר במקום חנייה מותר. לא הובאה ראיה לכך שהמקום שימש בעבר לחנייה מותרת וסימני שרידי עמודי הברזל לא מוכיחים כלל, כי המקום שימש בעבר לחנייה מותרת ובהחלט יתכן ובעבר הוצבו במקום עמודים באופן לא חוקי ולכן הוסרו. צוין, כי עבירות חניה הן עבירות מסוג אחריות קפידה. עוד נטען ביחס לנאמר בפסק הדין ולפיו מכוניות חנו ליד אבני שפה הצבועות בכחול - לבן עם שני גלגלים על המדרכה, כי בתחילת הרחוב נמצא תמרור המתיר חנייה במקביל למדרכה עם שני גלגלים בלבד ואילו המשיב חנה כאשר ארבעת הגלגלים על המדרכה נצבו אליה. 6. לאחר שעיינתי בטיעונים ובתיק בית משפט קמא, מצאתי לנכון לקבל את הערעור. א) בראשית דברי אציין, כי נטיית ליבי האינסטינקטיבית היתה לדחות את הערעור. דבריו של המשיב - הנאשם הותירו רושם כנה ונראה היה כי אין זה הגון לחייבו לשלם בנסיבות שתוארו על ידו. יחד עם זאת, ולאחר שהגעתי למסקנה ולפיה זיכויו מאשמה הוא זיכוי שגוי, לטעמי, מבחינה משפטית ועובדתית כאחד, לא היה מנוס מקבלת הערעור. ויש להתחשב בנסיבות המיוחדות שתוארו, בכל הקשור לגזר הדין אך לא ביחס להכרעת הדין. ב) צודקת המערערת בטענה ולפיה עסקינן בעבירות מסוג אחריות קפידה ואין צורך בהוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. כמו כן, אין מחלוקת על העובדה ולפיה המערער חנה על "מדרכה" כהגדרתה בתקנות התעבורה. כך גם נקבע ע"י כב' השופט הנכבד. ג) בסעיף 22 (ב) לחוק העונשין נכתב: "לא ישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה. הטוען טענה כאמור - עליו הראיה". כלומר, על מנת לפטור את הנאשם מאחריות, אין די בכך שלא היתה לו מחשבה פלילית וכי הוא לא נהג ברשלנות אלא עליו להוכיח שהוא עשה כל שניתן למנוע את העבירה. ד) במקרה דנן, אני סבורה, כי הנאשם - המשיב לא הוכיח כי הוא עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. טענתו ולפיה בעבר היה מותר לחנות במקום וכי שרידי העמודים המצויים על המדרכה היו חלק ממחסום, לא הוכחה. זו השערה שלו, כי בעבר ניתן היה לחנות במקום וכי שרידי העמודים מלמדים על כך שבעבר היה אפשר לחנות במקום. צודקת המערערת בטענה ולפיה בהחלט יתכן שבעבר התקין, מי שהתקין במקום, עמודים בלתי חוקיים, ואילו הוסרו. כמו כן לא הוכח, כי בעבר לא נתנו דו"חות לחונים במקום וכי כאשר המשיב קיבל את הדו"ח זה היה בעקבות מדיניות חדשה של העירייה. יש לזכור, כי הפקח עמד על כך בעדותו, שמזה שנים המקום משמש כמדרכה לכל דבר ועניין ואין כל תימרור המעיד על חנייה במדרכה. עדות זו לא נסתרה. ה) כאשר אני מעיינת באותן תמונות, בהן עיין בית משפט קמא, אינני מקבלת את הרושם ולפיו מדובר ב"מפרץ עמוק המצוי בין עצים" ולכן ניתן לחשוב שמדובר במקום חנייה מותר. מהתמונה ת/2 עולה, כי מדובר ב"מדרכה" לכל דבר ועניין. כמו כן, עצם העובדה שבמקום מסוים אבני השפה נמוכות, מיתר אבני השפה של המדרכה איננה מעידה על כך שמותר לחנות על המדרכה. כך למשל, מונמכות, לא אחת, חלק מאבני שפה על מנת לאפשר כניסת רכבי חירום או לאפשר חנייה בשעות מסוימות (כאשר יש תימרור מתאים), אך עצם הנמכת אבני השפה לא מובילה להתרת חנייה על מדרכה. זאת ועוד, העובדה שהמערערת מתירה בחלק מקטע הרחוב לחנות על מדרכה עם שני גלגלים על המדרכה, אין בה שום היתר או הצדקה לכך שכלי רכב יעלו על המדרכה עם ארבעת הגלגלים ויחנו במקום שבו חנה הנאשם. העובדה שהנאשם לא הפיק רווח מהחנייה, כיוון שהיה מקום פנוי ב"כחול לבן " מאחורי המקום שבו חנה, אין בה אף היא משום טענת הגנה המובילה לזיכויו. אין חולק על כך, שהוא פעל בתום לב ללא כוונה פלילית, אך כאמור, אין די בכך כאשר מדובר בעבירת קפידה מהסוג שלפנינו. ו) לפיכך, כאשר עסקינן בחנייה ברורה על מדרכה, כאשר אין תמרור המתיר חנייה עם ארבעת גלגלים על מדרכה, ומשלא הוכח (ע"י הנאשם), כי במועד שבו חנה על המדרכה היו סימנים אשר מובילים למסקנה סבירה ולפיה החניה במקום מותרת, אינני סבורה שהיה מקום לזכות את הנאשם ולפיכך, יש לקבל את הערעור ולהרשיע את הנאשם. ז) באשר לגזר הדין: הנסיבות אשר ציין הנאשם, אמנם לא מביאות לזיכויו, אך אני סבורה, כי בנסיבות העניין, משביקש הנאשם עוד לפני שהגיש את הבקשה להישפט, לבטל את הודעת תשלום הקנס או להפחית את סכום הקנס ל- 100 ₪ על יסוד הטיעונים שטען, ובהתחשב בכך שהוא סבר בטעות, כי מדובר במקום חנייה מותר, היה ראוי לקבל את בקשתו ולא להגיש כלל את כתב האישום, ולחלופין, להעמידו לדין ולהסכים לתשלום קנס מופחת. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות של הנאשם - המשיב, ובשים לב להוצאות הרבות אליהן נקלע בשל הצורך בביזבוז ימי עבודה, ובשל העובדה שאני אכן מאמינה לכך שהוא פעל בתום לב, אני מעמידה את סכום הקנס על סך 100 ₪ בלבד. הסכום ישולם בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין. משפט תעבורהחניהדוח חניה