ביופסיה סיכונים - תביעת רשלנות רפואית

דוגמא לפסק דין בנושא ביופסיה סיכונים: לפני תביעה שעניינה הרשלנות הרפואית נטענת בנוגע לביצוע ניתוח ביופסיה (FNA) מהצוואר. התובע יליד 1973, הנדסאי אלקטרוניקה במקצועו. סבל מנפיחות בצוואר עובר לפנייתו אל רופאי הנתבעת. על כן, בתאריך 27/6/04 פנה התובע לד"ר קמינסקי לבדיקה- בתלונות על כאבים ונפיחות בצוואר. ד"ר קמינסקי מצאה בבדיקתה כי התובע סובל מנפיחות בבלוטת רוק תת לסתית משמאל והפנתה את התובע לבדיקת ביוכימיה והמטולוגיה וכן להתייעצות עם מומחה א.א.ג. ולמכון רנטגן. תוצאות בדיקת סונר בית השחי והצוואר הדגימה מספר רב של בלוטות לימפה, הגדולה מהם:4 ס"מ ורובם בצורה שאינה תקינה. ביום 29.6.04 בוצעה הכנה ל FNA ובאותו יום בוצעה בתובע בדיקת הביופסיה כמור מהצוואר. טענות התובע בכתב התביעה: התובע טוען כי לא תועד כהלכה ביצוע הליך הניקור על ידי ד"ר קמינסקי, אלא רק בדיעבד נכתבו ממצאי הבדיקה הגופנית ללא אזכור של מהלך הבדיקה. על פי תעודה רפואית מיום 29.6.04 תועד כי לתובע בוצעה בדיקת ניקור בקשרים בצוואר משמאל והחומר נשלח לבית החולים "מאיר". על פי התעודה נימוש גוש מוגדר יחסית בצוואר העליון משמאל מתחת לזווית הלסת התחתונה משמאל. לא נימושה הגדלה של קשרי הלימפה כפי שזו תוארה באולטרא סאונד של האונה הימנית של בלוטת המגן. על פי רישום במרפאה מיום 30.6.04 הופנה התובע על ידי ד"ר פרידמן לביצוע בדיקת CT צוואר ללא חומר ניגוד וכן לבדיקת מיפוי בלוטת המגן. על פי הרישום בתיעוד הרפואי מתעד ד"ר פרידמן כי התובע סובל חמישה ימים מחום והזעות לילה וכי התובע עבר ביופסיה. התובע מצביע גם על תיעוד רפואי מיום 5/7/04 שניתן על ידי ד"ר פרידמן לפיו התובע סובל מזה שבועיים לפחות מנפיחות, גוש בצוואר משמאל מלווה בחום, חולשה והזעות לילה. שם נכתב גם כי: "לפני כשבוע נלקח לתובע בדיקת ביופסיה והחומר נשלח לפתולוגיה בבית חולים מאיר אבד". על פי תעודת חדר מיון מיום 5/7/04 עולה כי התובע ביצע בדיקת ניקור FNA אך התשובה אינה בנמצא. על פי אבחנה שנכתבה על ידי רופא א.א.ג התובע סובל מלמפיודנוסתיה זיהומית והמלצתו לבצע סורולוגיה ל- EBV מחלת הנשיקה ול- CMV וכן לבדוק גורמים אחרים ללמפדיניטים. וגם בתעודת חדר המיון נכתב: "ולאחר מכן FNA התשובה אינה נמצאה". התובע טוען כי הבדיקה כאמור אבדה. התובע טוען כי בתיעוד הרפואי נכתב כי ניתנה תשובה טלפונית ביום 6/7/04 מאת ד"ר רוכוורגר כי יש חשד כי התובע סובל ממחלת ההודג'קין. בוצע בירור לגבי תוצאות בדיקת הניקור ונמסר לו כי הבדיקה ו/או התוצאות אבדו וכי מחר תהיה תשובה סופית. כאשר התובע שמע את החשד כי מחלת הסרטן מקוננת בו הוא נכנס ללחץ ומצבו הנפשי התדרדר שכן הוצג בפניו מצג כי ימיו ספורים. התובע הוחתם ביום 6.7.04 על טופס הסכמה לניתוח לכריתת חלק מהבלוטה בצוואר לצורך בדיקה פתולוגית. ביום 7/7/04 הוכנס התובע לניתוח בהרדמה כללית לשם הוצאת חלק מהגוש לשם ביצוע ביופסיה. על פי גיליון הניתוח בוצע חתך רוחבי בצוואר עליון משמאל, בוצעה הפרדה על פני שכבות, נמצאו קשרי לימפה מוגדלים, נלקחה דגימה מבלוטת הלימפה ובוצעה סגירה של האזור המנותח. התובע טוען כי, נוכח כך שבוצע בו ניקור, הניתוח היה מיותר והוא בוצע אך בשל מחדל הנתבעת אשר איבדה את חומר הבדיקה או את תוצאותיה כמו כן התובע טוען כי יכול היה להימנע גם מתקופת האשפוז, וזאת לו היו עורכים לתובע בדיקות דם כדי לברר את סיבת חומו והזעות הלילה והנפיחות בצוואר וכן לו היו בודקים את דגימת הניקור ולא היו מאבדים אותה. התובע טוען כי הוא נותח על בסיס החשד למחלת ההודג'קין לאחר בדיקת ניקור, ושישה ימים קודם נתן בדיקת דם, אולם לא צוין כי דם נלקח ממנו ולא צוינו תוצאות הבדיקה וכן על פי המסמך לא נמצאו סימנים לגידול, ואובחן כי מדובר בסימנים תגובתיים לדלקת. התובע טוען כי במכתב מיום 8/7/04 נכתבו בו ממצאים שהתגלו לתובעת רק לאחר חמישה ימים מיום הפקת המכתב, צוין כי התובע עבר בדיקת דם ביום 1/7/04 אך הפענוח נעשה ביום 1/7/04 וביום 12/7/04 ועל כן לא ברור לתובע כיצד יכולה הייתה הנתבעת לציין ביום 8/7/04 את תוצאות הבדיקה שהופקו חמישה ימים לאחר מכן- על כן טוען התובע לזיוף במסמך. התובע טוען כי במהלך כל התקופה סבל מהזעות ומחום ורופאי הנתבעת לא הצליחו לאבחן את מקור התופעות. לאחר הניתוח סבל התובע מהפרשות מוגלתיות מכאבים בזמן הבליעה . נאלץ להוציא התפרים ולהיות במעקב רפואי. התובע טוען כי רק ביום 1/8/04 אובחן כסובל ממחלת הנשיקה ואין לו כלל את מחלת ההודג'קין. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה כלפיו בכך שלא אבחנה כראוי את מחלתו וביצעה בו טיפולים חודרניים לשווא. התובע יטען כי הנתבעת לא ביקשה את הסכמתו לביצוע בדיקת הניקור, לא ביצעה בדיקות דם ולא פעלה בסבירות רפואית נדרשת. התובע טוען כי הנתבעת ביצעה בו מעשי תקיפה משביצעה בו טיפולים מיותרים וכן הוא טוען לפגיעה באוטונומיה. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בפענוח תוצאות, באיבוד הבדיקה שביצע בהתבסס על שיחה טלפונית בוצע בו ניתוח ובאי הפעלת שיקול דעת רפואי סביר בנסיבות העניין. התובע טוען כי במהלך כל הזמן הזה לא קיבל כל טיפול בגין מחלת הנשיקה ממנה סבל.התובע מבקש בתביעתו כי בית המשפט יפסוק לו פיצויים עונשים בגין רשלנותה של הנתבעת וכן בעבור הפסדי השכר בעבור החודשיים בהם לא עבד וכן בעבור הוצאות נסיעות והוצאות נלוות. טענות ההגנה: הנתבעת טוענת כי בדיקת ה-FNA לא אבדה כלל והייתה בידיעת הרופאים המטפלים ותוצאות הבדיקה אכן הראתה כי מדובר כנראה בחשד למחלת ההודג'קין ועל כן הומלץ לעשות בדיקת ביופסיה. הנתבעת טוענת כי רופאיה כלל לא התרשלו ופעלו על פי שיקול דעת רפואי סביר. הנתבעת מבקשת כי התביעה תידחה על הסף- התובע לא תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית כנדרש ולמעשה לא צרף חוות דעת כזו. בהעדר חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות הרפואיות שמעלה התובע בכתב תביעתו , וזאת בניגוד לתקנה 127 ותקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984. מסכת הראיות שעמדו בפני בית משפט זה: חקירת התובע: העיד כי חש בכאבים ונפיחות בצוואר בסמוך לסוף חודש יוני 2004, בתאריך 27, חש בנפיחות בצוואר בצד שמאל, כאבים בכתפיים, חולשה, הזעות בלילות חום נמוך שלאטו עלה. הגוש גם היה גלוי לעין והיה ניתן לראות כי הייתה נפיחות בצוואר. על כן פנה לרופאת המשפחה. ולאחר בדיקה אצלה הופנה לרופא א.א.ג. שלמחרת הבדיקה ביקר אצל ד"ר קמינסקי רופאת א.א.ג. . האחרונה הפנתה אותו לאחר בדיקתה לבדיקת אולטרא סאונד. את בדיקת האולטרא סאונד ביצע יום למחרת ההפניה. ויום לאחר מכן שב אליה עם התוצאות. באותו יום ביצעה לו את הבדיקה הציטולוגית FNA באמצעות מזרק דק הוציאה חומר במקום שהייתה הבלוטה. התובע העיד כי מדובר היה בבדיקה כואבת. לאחר מכן החומר נשלח למעבדה. ידע כי מדובר בבדיקה שתכליתה לבדוק במעבדה את החומר שנשאב ושזו תהיה בדיקה כואבת. למחרת העיד כי הלך לד"ר פרידמן, רופא משפחה, וביום 1.7.04 ביצע בדיקות דם. רופא המשפחה אמר כי הבדיקה של ד"ר קמינסקי אבדה ועליו לפנות למיון. התובע העיד כי ד"ר רוכנווגר טלפן למעבדה בנוכחותו. התובע העיד לעניין השיחה הטלפונית ששמע כי: "אני לא שמעתי מה הוא דיבר בטלפון, הוא אמר לי: אמרו לי תיסע מהר למאיר בשביל שיעשו לך ניתוח, יש חשד לסרטן. הוא אמר תיסע לבית החולים , צריכים לעשות לך ניתוח, צריך לעשות לך מהר, יש חשד להודג'קין" (פרוטוקול 31/1/2011 עמוד 46 ש' 17-23). על כן אושפז ב-6/7/04 ונותח ביום 7/7/04. התובע העיד כי אינו יכול לדעת אם הרופאים ביררו את תשובות הבדיקה או לא רק ידע כי אין מסמך כתוב לפניהם. תצהיר ד"ר מרינה קמינסקי: רופאת א.א.ג בקופת חולים כללית הצהירה כי התובע הגיע למרפאתה ביום 28.6.04 בעקבות הפנית רופאת משפחה. בבדיקתה מצאה גוש רך, נע במישוש ללא מעורבות של עור בצוואר עליון אמצעי משמאל בלוטות הרוק הפרישו רוק ולא נמושה אבן ברצפת הפה. הפנתה את התובע לבדיקת אולטרא סאונד ולמחרת הוא חזר אליה עם תוצאות הבדיקה אשר הדגימה מספר רב של בלוטות לימפה כאשר הגדולה ביניהן היתה 4 ס"מ , רובם בצורה לא תקינה. כמו כן נמצא קשר 0.5 ס"מ באונה ימנית של התירואיד. באותו ביקור הצהירה כי ביצעה אנדוסקופיה פיבר אופטי . הצהירה כי הממצאים בבדיקה הקלינית וכן בבדיקת האולטרא סאונד העלו מיד חשד מדאיג לגידול בצוואר הואיל והם מהווים ממצאים חריגים ומדאיגים . בנסיבות כאלה יש לבצע בדיקת FNA. ביצעה הבדיקה לאחר מתן הסבר והסכמת התובע. הצהירה כי בדיקת FNA היא בדיקה פשוטה המבוצעת במרפאה למעשה מדובר על ניקור הבלוטה לצורך שאיבת חומר מהמקום החשוד . החומר נשלח למעבדה לפענוח. מדובר בבדיקה אשר אינה שונה במהותה מבדיקת דם . הצהירה כי ממצאים של צבר בלוטות הלימפה בצוואר, חד צדדי המלווה בכאבים בכתפיים ללא כאבי לוע או חום בהתחשב בגילו של התובע העלה חשד לתהליך גידולי ואינו אופייני למחלת הנשיקה בשלב ראשוני זה. בנוסף, הצהירה כי גם אם הייתה מבצעת בדיקת דם לבירור מחלת הנשיקה הרי בשלבים מוקדמים אלו תוצאות הבדיקה לא היו יכולות להיות חד משמעיות ועל כן ממילא היה צורך לבצע את בדיקת ה- FNA נוכח החשד לגידול. הראיה לכך היא כי תוצאות הדם מבדיקת דם מיום 1.7.04 התקבלה תשובה שלילית בבדיקה הבודקת מחלת הנשיקה. חקירת ד"ר קמינסקי: העידה באשר להליך שליחת הבדיקה למעבדה: כי לאחר לקיחת החומר היא מוציאה סלייד עליו כתובים פרטי החולה והכל נכנס לשקית עם טופס נלווה. את השקית נותנת לאחות אשר אמונה על שליחתה למעבדה. העידה כי ראתה את התובע פעמיים, פעם ביום 28.6.04 אז שלחה אותו לבדיקת אולטרא סאונד ופעם ביום 29/6/04 באותו יום ביצעה בדיקת FNA וכן בדיקה אינדיסקופית עם סיב אופטי ושלחה אותו לצילום חזה ויותר מכך לא ראתה אותו. העידה כי היא לא המשיכה את הטיפול כי הייתה בהיריון מתקדם אבל רופא אחר במרפאה המשיך הטיפול. העידה כי החומר שנשאב היה תאים בודדים ובדיקה זו אמינה ואינה מסובכת מבדיקת דם . ההסכמה התקבלה בעל פה מהתובע לא נעשה דבר ללא הסכמת התובע. העידה כי התובע כגבר צעיר הגיע אליה עם בלוטות חד צדדיות מקרינות לכתף ללא חום ללא סימני דלקת, עשתה לו בדיקה גופנית ולא נמצאו סימני דלקת בשום מקום - על כן לא עלה החשש כי מדובר במחלה זיהומית בשלב הזה של האבחנה המבדלת. סבורה כי אם לא הייתה מבצעת את הניקור הייתה מתרשלת. העידה כי פגשה את התובע ב-16/7/04 לאחר הניתוח. העידה כי בדיקות דם בשלב הראשון אינן מורות על מחלת הנשיקה גם אם אדם חולה במחלה זו. העידה כי אם התובע היה מגיע אליה עם חום גבוה, כאבי גרון, שקדים מוגדלים עם תפליט מוגלתית עליהם ובלוטות לימפה צוואריות דו צדדיות - הייתה בהחלט שוקלת לבחון מחלות זיהומיות. אולם התובע הגיע אליה ללא כאבי גרון וללא מחלה זיהומית בלוע עם בלוטות לימפה חד צדדיות עם הוכחה באולטרא סאונד שהבלוטות מוגדלות עד 4 ס"מ בקוטר וצורתם הפתולוגית לא הייתה תקינה ועל כן היה חובה עליה לעשות ניקור FNA. תצהיר ד"ר רוכוורגר אדוארד - מומחה א.א.ג אצל הנתבעת: הצהיר כי ביום 6/7/04 בדק את התובע עקב תלונה על גושים בצוואר, נוכח כי אכן התובע סובל מגושים בצוואר מצד שמאל ומצד ימין. התובע סיפר לו כי בוצעה בו בדיקת ניקור וכי טרם התקבלה תוצאה. על כן יצר קשר עם מעבדת בית החולים מאיר ונאמר לו טלפונית כי הבדיקה מעלה חשד להודג'קין וכי רק ביום למחרת צפויה להתקבל תשובה סופית אחרי צביעות. נוכח תשובה זו הסביר לתובע כי עליו לבצע בדחיפות ביופסיה כי רק ביופסיה יכולה לאשר או לשלול קיומה של מחלת הודג'קין ועל כן הפנה באופן דחוף את התובע למרפאת חוץ א.א.ג בבית החולים מאיר. עוד הצהיר כי במקרה של חשד למחלת ההודג'קין ביצוע ביופסיה היא צעד הכרחי ויש חשיבות לביצועה בדחיפות על מנת שיהיה ניתן לאבחן ולטפל בהקדם האפשרי. למיטב ידיעתו זו ההפניה הנכונה וכל רופא סביר היה פועל כך ולצורך ההפניה די היה לו בשיחה הטלפונית ולא היה לו צורך לראות את תוצאת הבדיקה עצמה. חקירת ד"ר אדוארד רווכוורגר: העיד כי שוחח עם המזכירה הרפואית במחלקת פתולוגיה, לא ראה את התשובות הכתובות של בדיקת התובע, העיד כי לדעתו פעל בסבירות וכפי שהיה מצופה ממנו כאשר אובחן גוש ענק המקרין ליד, אובחנה קליניקה ברורה של אינפומה ועל כן כל רופא היה שולח לביופסיה. העיד כי כאשר יש הקרנה לכתף כמו במקרה של התובע - הדבר אינו מעיד על מחלה זיהומית. תצהיר ד"ר סיוון גושן: רופאת א.א.ג. בבית החולים מאיר: באשר להליך הפרוצדוראלי והתאריכים על גבי המסמכים הרפואיים: הצהירה כי בכל הנוגע לתוצאות בדיקת ה- FNA התאריך המצוין על גבי תוצאת הבדיקה הציטולוגית של התובע כמועד ביצוע הבדיקה- 8/7/04 הוא המועד בו הוקלדה התוצאה אך התוצאה הסופית הייתה קיימת עוד קודם, וזאת עקב מערכת טכנולוגית אשר הייתה קיימת אז והיה פער של יומיים בין מועד פענוח הבדיקה לבין מועד הקלדת התוצאה. על כן אם היו בדיקות שהיו ממתינים לתוצאותיהן היו נוהגים לטלפן למעבדה ולבקש התשובה עוד בטרם התקבלה ההחלטה כיצד לפעול. הצהירה כי על פי ממצאי הבדיקות והתשובה הטלפונית בעניינו של התובע לחשד להודג'קין פעלו בסבירות וכהלכה כאשר הפנו התובע לבדיקת ביופסיה. ביום 7/7/04 התובע קיבל הסברים אודות בדיקת הביופסיה וחתם על טופס ההסכמה לניתוח. במהלך הניתוח שבוצע על ידה ועל ידי ד"ר יניב אבנר, בוצע חתך קטן בצוואר , נחפשה קשרית לימפה גדולה ממנה חתכו פיסה של הבלוטה ושלחו אותה למעבדה. לאחר מכן התובע אושפז ללילה מעקב ולאחר מכן שוחרר. בהתאם לנוהל אז, עם קבלת תוצאת הביופסיה נערך "סיכום מחלה" המסכם את כל המידע שהיה מצוי באותה עת והעתקו נשלח לתובע. בסיכום המחלה ישנה התייחסות למלוא תוצאות הבדיקות לרבות ה-FNA , בדיקות דם והביופסיה. הצהירה כי נוהל עריכת מכתב שחרור עם שחרור החולה מהמחלקה ומכתב סיכום בהמשך היה הנוהל המקובל באותו מועד. חקירת ד"ר סיוון גושן: העידה כי ניתחה את התובע. במהלך הניתוח בוצע חתך בגודל 2-6 ס"מ. לגבי הליך הקלדת תוצאות המעבדה: העידה כי תוצאות המעבדה היו נכתבות בכתב יד על ידי הפתולוג מועברות לקלדנית והקלדנית אחרי שהתשובות היו כבר כתובות בכתב יד ובחתימתו הייתה מדפיסה אותם ושולחת אותם. יודעת זאת מניסיונה. כיום הכל מוקלד וממוחשב. לגבי תיעוד השיחה הטלפונית בה התקבלו תוצאות הבדיקות בע"פ: העידה כי ד"ר יניב מתעד ביום 6/7/04 יום לפני הניתוח כי הוא קיבל תשובת FNA עם חשד להודג'קין. לגבי מהות בדיקת FNA : העידה כי מדובר בבדיקה בה מנתרים עם מחט מאזור הצוואר ואת התאים הבודדים שנשאבו בודקים במעבדה. תוצאותיה אינן חד משמעיות. במקרה של התובע התוצאות היו ברורות על קיומם של תאים לימפוציטים ועל כן היה צורך בהמשך בירור על ידי בדיקת ביופסיה. לגבי הטענה כי הבדיקה אבדה: העידה כי הרופא היחיד שציין כי החומר אבד זה ד"ר פרידמן רופא משפחה. ד"ר אוכוורגר כתב בתיעוד הרפואי כי ישנה תשובה טלפונית באשר לממצאי הבדיקה- חשד להודג'קין ותתקבל תשובה סופית לאחר צביעות על כן הבדיקה כלל לא אבדה . באשר לכתיבת מכתב השחרור ומכתב הסיכום: הם לא נכתבו במועדים זהים. מכתב השחרור הוא מתאר את תהליך האשפוז מה נעשה בחולה ומהן המלצות בשחרור. לאחר קבלת כל תוצאות המעבדה רק אז נכתב סיכום המחלה ולכן בו ישנה התייחסות לכל תוצאות הבדיקות. לגבי השאלה: מדוע לא המתינו לתוצאות הכתובות בטרם ביצוע הביופסיה: השיבה כי, גם אם תוצאות בדיקת הדם היו ידועות לה, עדיין יש מקום לעשות ביופסיה. במקרה דנן בדיקות הדם התבררו כחיוביות ביחס ל- EBV ול- EGM ועל כן בכל מקרה הייתה ממליצה על ניתוח. היו לפניה סימנים של לימפומה , חום והזעות לילה , בלוטות מוגדלות, והגם שאלו סימנים המתאימים גם למחלת הנשיקה, יש לערוך בירור מקיף לחשד להודג'קין, דבר המלמד על נחיצות הביופסיה. העידה כי אם תוצאות הבדיקה הציטולוגית הייתה מורה על תאים דלקתיים לא הייתה מבצעת הביופסיה. אם הבדיקה הציטולוגית שנעשתה בו הייתה מרגיעה לא היה מכניסה אותו לביופסיה . דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית ואת טענות הצדדים בסיכומיהם, סבורני כי יש לדחות התביעה וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו בהמשך פסק הדין. בסעיף 73 לסיכומיו, ממקד התובע את המחלוקת לשיטתו בעשרה תתי סעיפים אשר רובם ככולם הנן שאלות בדבר רשלנות רפואית, בנושאים שהם למעשה: אבחון המחלה, נקיטת הליכים רפואיים סבירים ומקובלים, האם היה צורך בבדיקות נוספות חוץ מבדיקת הניקור לצורך אבחון המחלה, האם היה צורך לנתח התובע, האם ניתנו הסברים לתובע, האם דובר על הסכמה מדעת וליקויים בתרומות ובתיעוד הרפואי. חרף המחלוקות אותם הגדיר התובע בסיכומיו, עד לשלב זה לא צרף התובע חוות דעת רפואית כנדרש התומכת בטענותיו בדבר רשלנות הרפואית. הנה אם כן מונחת בפני בית המשפט, עדותו של התובע מחד, ועדותם של רופאי הנתבעת מאידך, וללא חוות דעת רפואית נדרש בית המשפט להכריע האם שיטות הרפואה, הבדיקות, האבחונים והממצאים בעניינו של התובע נעשו ברשלנות רפואית או לא. בדיקת הניקור FNA: השתכנעתי על פי מסכת העדויות והראיות כי ההחלטה לבצע הבדיקה הייתה ראויה וסבירה, ולא הוכחה טענתו של התובע בדבר רשלנות. ד"ר קמינסקי הסבירה בתצהירה ובעדותה כי בחרה בבדיקה זו בשל ממצאי בדיקתה הקלינית ובשל ממצאי בדיקת האולטרא סאונד שהעלו חשד לגידול בצוואר, ד"ר קמינסקי הסבירה כי בדיקה זו היא למעשה כבדיקת דם פשוטה שנעשית במרפאה בשעת ביקור התובע. ד"ר קמינסקי הסבירה כי אם לא הייתה עושה בדיקה זו אזי הייתה מתרשלת. ד"ר קמינסקי הסבירה כי בשלב הראשוני בו הגיע התובע אליה גם בדיקת דם פשוטה לא הייתה מגלה את מחלת הנשיקה ועל כן בכל מקרה הייתה מבצעת את בדיקת הניקור. האם בדיקת הניקור אבדה? התובע מסתמך על רישום רפואי שנעשה על ידי ד"ר פרידמן רופא משפחה לפיו הבדיקה אבדה. ד"ר פרידמן לא הובא למתן עדות להסביר מדוע כתב כך והיכן בירר דבר הבדיקה. מנגד טוענים ד"ר רוכוורגר אשר העיד כי בירר טלפונית עם המעבדה תוצאות הבדיקה, ד"ר גושן אשר גם היא ביררה טלפונית תוצאות בדיקת הניקור כי הבדיקה כלל לא אבדה ולמעשה פוענחה ובעת הבירור הטלפוני קיבלו תוצאות לחשד למחלת ההודג'קין. ממצאי הבדיקה נמצאו והוגשו כראיה לבית המשפט והטענה בדבר זיוף המסך לא הוכחה למעט העלתה על ידי התובע. עורך המסמך לא הוזמן לחקירה נגדית וממילא לא הוכח כי הרשומה המוסדית מזויפת ועל כן איני מקבל את טענת התובע כי תוצאות בדיקת הניקור אבדו. הפניית התובע לביופסיה: השתכנעתי כי רופאי הנתבעת פעלו בסבירות בעצם הפניית התובע לביופסיה בנסיבות העניין. ד"ר רווכרגר הצהיר והעיד על נחיצות ההפניה בזמנו, ואני מקבל את דבריו ומוצא אותם מהימנים. ד"ר רכוורגר הסביר כי לאחר בירור טלפוני עם מעבדת בית החולים מאיר, הליך עבודה נוהג ומקובל שהיה בשנת 2004, לאור ניסיונו והיכרותו עם עובדי מעבדת מאיר, בעת שעלה החשד למחלת ההודג'קין, הדרך הטובה ביותר לאשר או לשלול המחלה היא על ידי בדיקת הביופסיה. גם מהירות ביצוע ההפניות, הבירור המהיר, והבדיקות הרבות שנעשו בתובע מעידים כי רופאי הנתבעת פעלו במסירות ולא ברשלנות. הליך הביופסיה עצמו: ד"ר גושן אשר ניתחה את התובע העידה על ביצוע ההליך שנעשה לאחר נתינת הסברים לתובע . ד"ר גושן הסבירה כי נוהג העבודה בשנת 2004 היה כי די בקבלת תשובה טלפונית מהמעבדה בדבר תוצאות הבדיקה המעלה חשד למחלת ההודג'קין בכדי להתחיל לפעול רפואית. ד"ר גושן הסבירה כי נהלי העבודה פעלו כך הואיל ורופאי הנתבעת לא היו ממתינים להקלדת תוצאות המעבדה על ידי הקלדניות, כפי שעבדו אז, או לפענוח סופי של הבדיקות שהיה לוקח זמן ארוך יותר, ומשלא הוכח בפני אחרת, אני סבור כי נוהג עבודה זה היה סביר ביחס לעבודה בשנת 2004, שכאמור אז לא כל תלונה, בדיקה או הליך רפואי היה מוקלד במישרין למחשב. ד"ר גושן הסבירה מדוע יש הבדלים בתאריכים הנקובים במסמכים בשל שיטת העבודה ואני מקבל את הסבריה. לא אחזור עליהם הואיל ופרטתי אותם באריכות במסגרת עדותה. הסכמה מדעת: ד"ר קמינסקי הסבירה כי בדיקת הניקור היא כבדיקת דם מבחינת המורכבות שלה ומהותה. לא הובאו ראיות אחרות הסותרות טענה זו. משכך אני מקבל את עדותה וקובע כי בטרם ביצעה את בדיקת הניקור הסבירה לתובע מהי הבדיקה וקיבלה הסכמתו לבצעה. הליך הביופסיה נעשה על ידי ד"ר גושן אשר העידה כי הסבירה לתובע את ההליך וקיבלה הסכמתו בטרם הביצוע. סוף דבר: יש לזכור כי ענף הרפואה אינו מדע מדויק. צודק התובע כי כשלקה במחלת הנשיקה לא אבחנו זאת רופאי הנתבעת בתחילת המחלה אלא לאחר בדיקות קליניות ומעבדות הועלה חשד מיידי למחלת ההודג'קין. רופאי הנתבעת הסבירו ופרטו מדוע הועלה חשד למחלת הסרטן ולא למחלה הזיהומית, על ידי ממצאים שהתגלו בתובע מהבדיקות:בתחילה לא הופיע חום גבוה אלא חום שעלה במהלך הזמן, אובחנו בלוטות מוגדלות עם כאבים מקרינים לכתפיים וממצאים נוספים אשר מתאימים יותר למחלת ההודג'קין על פני מחלת הנשיקה הזיהומית. משלא הובאה חוות דעת על ידי התובע , נגדית המפריכה אנמנזה רפואית זו , אני מקבל את הסברי רופאי הנתבעת. אני סבור כי פנייתו הראשונה של התובע שנעשתה בסוף חודש יוני, והבדיקות השונות על ידי רופאי התובעת כולל ביצוע הליך הניתוח אשר נעשו במהלך השבוע וחצי שלאחר פנייתו הראשונה מהווים זמן סביר ואף מהיר בנסיבות העניין. איני סבור כי בוצע כל מעשי תקפה, או מעשה רפואי שנעשה ללא הסכמתו וללא הבנתו של התובע. למעשה שוכנעתי כי בכל שלב הסבירו רופאי הנתבעת את החשד שהתגלה, את הצורך בהפרכתו או אישורו ואת הטיפול המיידי בו יש לנקוט על מנת לטפל במהרה וביעילות. למעשה השתכנעתי כי רופאי הנתבעת פעלו באותו אופן שנדרש מרופאים סבירים ופעלו באופן ראוי. התובע לא הוכיח בחוות דעת רפואית לאורך כל התנהלות תיק זה כי הפרקטיקה הרפואית בה נקטו רופאי הנתבעת לא הייתה סבירה ולא הייתה מקובלת ביחס לשנת 2004. לא מבחינת תיעוד הרישום הרפואי, לא מבחינת נהלי קבלת תשובות מעבדה טלפוניות. יש לציין כי החשד שהועלה היה חשד למחלת הסרטן, מחלה קשה אשר מצריכה טיפול מהיר ומיידי על מנת למגרה. רופאי הנתבעת הסבירו כי הדרך היחידה בה היה עליהם לוודא אם התובע סובל ממחלה זו הייתה על ידי ביצוע בדיקת הביופסיה. למעשה שוכנעתי כי אם לא היו מבצעים הבדיקה היו נחשבים לרשלנים. התובע האריך בלמעלה מחמישים עמודי סיכום מדוע ההליכים הרפואיים, הפרקטיקה הרפואית ומעשי רופאי הנתבעת היו רשלניים אולם למעט טענותיו לא הובאו ראיות התומכות בטענת הרשלנות. לא שוכנעתי כי התובע לא הבין את ההליכים הרפואיים שנעשו בו. עצם העובדה כי התגלה כי התובע לא סבל ממחלת ההודג'קין אינה מהווה רשלנות רפואית, כי ממילא הועלה חשד שהצריך בדיקה-כפי שנעשה בפועל. לפיכך, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות משפטה של הנתבעת וכן בשכר טרחת עו"ד הנתבעת בסך של 20,000 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין. רפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות