דוגמא לפסק דין בנושא אשרת שהייה למי שלומד בישראל: 1. העותר אזרח גאנה, נכנס לישראל לראשונה ביום 16.4.09 ועזב לאחר שישה ימים, ביום 16.4.09. ביום 11.8.09 נכנס העותר בשנית לישראל וקיבל אשרת שהייה למשך שבועיים. ביום 17.9.09, לאחר שהמציא אישור כי הוא מתעתד ללמוד במרכז הבינתחומי בהרצליה, ניתנה לעותר אשרה שהייה מסוג א/2 "משתלם" עד ליום 17.9.10 ואשרה זו הוארכה מעת לעת עד יום 31.7.11. העותר יצא מהארץ ביום 25.3.11 ושב ביום 29.3.11. ביום 11.4.11 קיבל אשרת א/2 חדשה שעמדה בתוקף עד יום 30.9.12. 2. ביום 3.9.12 הגיש העותר בקשה לקבל מעמד א/2 לתקופה נוספת. לטענתו הוא מבקש להשלים מסלול לימודים לדוקטורט בישראל. לבקשתו צירף אישור מ"המכללה הישראלית לביטחון וחקירות" וקבלה ע"ס 12,000 ₪ עבור תשלום למכללה. במכתב לוואי הסביר העותר כי הוא מעוניין לעבור קורס בישראל בו יוכשר להיות יועץ מודיעין כדי לעבוד במקצוע זה בארצו. 3. ביום 12.9.12 נדחתה בקשתו מהטעם שהמכללה בה מבקש העותר ללמוד איננה מוסד מוכר ע"י משרד החינוך, ועל פי נוהל מס' 5.08.0003 "נוהל מתן רישיון שהיה מסוג א/2 לתלמידים ולסטודנטים זרים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה" (להלן: "הנוהל"") על הסטודנטים המבקשים ללמוד בישראל, ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מוכרים. 4. העותר ערר על ההחלטה ועררו נדחה ביום 28.11.12. 5. לטענת העותר הוא החל, הלכה למעשה, את לימודיו במסגרת התכנית אך בעקבות מכתב הדחיה הקפיא את לימודיו והוא ממתין לתוצאות העתירה. לטענתו, ההחלטה לסרב לבקשתו מקורה בטעות בפרשנות הנוהל. 6. לטענת העותר, הוא סטודנט מצטיין ושכר לימודיו ממומן מכספים שנשלחים אליו ע"י בן דודו האמיד שחי באיטליה. העותר מעולם לא היווה נטל כלכלי על המדינה ולא ביקש לעבוד בישראל. המכללה הישראלית לביטחון וחקירות, בה מבקש העותר להמשיך את לימודיו לתואר Ph.D היא שלוחה של אוניברסיטת יורק בקליפורניה - ארה"ב, תואר זה שעוסק בבטחון הוא תואר מבוקש ומוכר בכל העולם בעיקר בשל העובדה שניתן בישראל המוערכת בעולם בתחום לימודי הבטחון. 7. המכללה בה הוא מבקש להשלים את לימודיו מוכרת על ידי רשויות שונות בישראל ובתוכם משרד התמ"ת, רשות הטבע והגנים, משטרת ישראל ועוד. לטענת העותר, סעיף ב' 5 לנוהל קובע כי רשיון שהייה מסוג א/2 יוענק למי שלומד "... במוסד מוכר להשכלה גבוהה או תלמיד אשר יציג אישור שהתקבל ללימודים במוסד מוכר". הנוהל אינו קובע כי על המוסד להיות מוכר על ידי גוף ספציפי בישראל אלא כי על המוסד להיות מוכר, דהיינו על ידי מי מרשויות המדינה, וכך המצב בענייננו. תכליתו של הנוהל היא לאשר שהייה של תושבים זרים לצורך לימודים במטרה לעודד תיירות סטודנטיאלית דבר שיביא להכנסת כספים לקופת המדינה. העותר מהווה דוגמא לאדם ממדינת עולם שלישי ששואף להתקדם ולהשתדרג. 8. המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטתו ויש לדחות את העתירה. בקשת העותר נבחנה בהתאם לנוהל שמטרתו "לקבוע את השיטה לטיפול בהזמנת והארכת רשיונות שהייה הניתנות לתלמידים במוסדות מוכרים (תלמידי ישיבות, תכניות הסוכנות היהודית וכדומה) וסטודנטים המבקשים ללמוד לתארים במוסדות להשכלה גבוהה המוכרים במדינת ישראל". 9. המכללה הישראלית לבטחון וחקירות אינה נמנית על המוסדות המוכרים בישראל בהתאם לרשימה שפורסמה על ידי המועצה להשכלה גבוהה, והעותר לא הציג אישור לימודים ממוסד מוכר. מדף האינטרנט של המכללה אשר צורף לעתירה ניתן ללמוד כי מדובר בתכנית לימודים מרחוק ואף צוין מפורשות כי "הנושא בתואר האקדמי מודע לכך, שבגלל מגבלת החוק, אין התואר מוכר לצורך דירוג שכר ע"י המחלקה להענקת תארים במשרד החינוך, ואף אינו מוכר לצורך המשך לימודים בישראל". דיון והכרעה 10. דין העתירה להידחות. הסמכות להענקת אשרות או דחיית בקשות להענקת אשרות מסורה לשר הפנים ושקול הדעת המסור לו בעניינים אלה רחב. מאידך, היקף התערבותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בהחלטות הרשות המנהלית מצומצמת וביהמ"ש לא נועד לבוא בנעלי הרשות המנהלית. עמד על כך לאחרונה ביהמ"ש העליון בעע"מ 4662/11 מדינת ישראל נ' אסנת זהר (מיום 19.6.12): "עקרון הפרדת הרשויות מחייב איפוק שיפוטי, על מנת שלא להסיג את גבולן של רשויות המינהל. אכיפת אמת-מידה של "לפנים משורת הדין" אינה עולה בקנה אחד עם הריסון הנדרש, לא מטעמי כבוד גרידא, אלא מפאת המומחיות והכלים שבידי רשויות המינהל, לשקול את העניין לגופו על רקע התמונה הכוללת, ובכך יתרונו על פני בית המשפט. אכיפת אמת-מידה של "לפנים משורת הדין", יכולה גם לקלקל את השורה. מכוח המחוייבות לעקרון השוויון, עלול להפוך עד מהרה מה שלפנים משורת הדין, לשורת הדין עצמה. בין לבין, מבוכה ומבולקה, פגיעה בוודאות המשפט, בבהירותו וביציבותו. טשטוש בין "משפט" לבין אמת-מידה לבר-משפטית צפוי לפגוע ביחידים ובציבור, לבקוע בקיעים במדיניות הכוללת שהיתוותה הרשות. בהצטברות מקרים פרטניים שכאלה, כנטען, יש כדי לפורר את מדיניותה של הרשות המינהלית; וכזאת לא יֵעשה. כידוע, הביקורת השיפוטית בגִדרה של עילת הסבירות אינה מבקשת לקבוע מהי ההחלטה שעל הרשות המינהלית היה לקבל, לא לקבוע אם ניתן היה לקבל החלטה נבונה או יעילה יותר, אלא להגדיר מיתחם שבמסגרתו כל איזון שתעשה הרשות המינהלית יהא ראוי וכל החלטה תהא סבירה. רק חריגה ממיתחם הסבירות מצדיקה את התערבותו של בית המשפט. משלא חרגה החלטת משרד הפנים בעניינם של המשיבים ממיתחם הסבירות (גם לדעת בית המשפט לעניינים מינהליים), ומשלא נמצאה עילה אחרת להתערב בה ולשנותה, היה על בית המשפט לכבּדהּ ולדחות את העתירה." 11. מן הכלל אל הפרט: בעניינו לא נפל כל פגם בהחלטת הרשות המסרבת להעניק לעותר אשרה לצורך לימודים בהיות המוסד בו הוא מתכוון ללמוד מוסד שאינו מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה ואני דוחה את טענת העותר ולפיה היות המכללה בה הוא מתעתד ללמוד הוא מוסד מוכר על ידי רשויות שונות במדינת ישראל. מוסד מוכר הוא מוסד המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה התשי"ח - 1958 ולפיכך, העותר אינו עומד בשני המבחנים שנקבעו בנוהל המוסד בו הוא מבקש ללמוד איננו מוסד המוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה והוא לא הצביע על כל מקור מחיה פרט להצהרתו כי דודו האמיד באיטליה יכלכל אותו. לענין זה יצוין כי העותר הגיש בקשה לפטור אותו מאגרה בעת הגשת העתירה מחמת מצבו הכלכלי. העותר גם לא הציג כל פגם בהחלטת המשיב המצדיק את התערבות בימ"ש לעניינים מנהליים או סטייה מהוראות הנוהל. בעת"מ 2223/06 Kumas נ' משרד הפנים (פורסם ביום 21.11.06) התייחס בית המשפט (כב' השופטת רובנישטיין) לענין דומה ואמר: "עסקינן במקרה חריג, בו הגיעה קבוצה של סטודנטים להשתתף בתוכנית חקלאית מיוחדת, פרי שתוף פעולה בין-משרדי ובין מדינתי, ולאחר שסיימה את לימודיה החליטו חלק מחברי אותה קבוצה, העותרים שלפנינו, להמשיך כאיש אחד לשנה נוספת של לימודים, הפעם במסגרת פרטית ובמוסד לימודים חדש, שהסכים לקבלם. אכן, למשרד הפנים יש נוהל שקובע שיטה לטיפול בהזמנת תלמידים וסטודנטים בתחום ההשכלה הגבוהה ובהארכות האשרה. על פי נוהל זה, אם עומד הסטודנט בכל הקריטריונים הקבועים בו, הרי שבסופו של יום, במידה והבקשה מאושרת, ניתנת למבקש אשרה לשנה א/2 או מוארכת אשרה קודמת. במקרה דנן נדחתה בקשתם של העותרים על הסף, בנימוק כי האשרה שנתנה להם היתה עבור פרויקט מיוחד ועל כן אין מקום לשקול הארכתה, מה עוד שהיה על הסטודנטים לעזוב את הארץ כשהסתיימה התוכנית וזאת לא נעשה. השאלה שניצבת בפני הינה, האם החלטה זו סבירה או שמא יש מקום כי בית משפט זה יתערב בה? הנחת המוצא אשר צריכה לעמוד אל מול עיני בית המשפט בעתירות מסוג זה הינה כי לעותרים, כמו לכל מי שאינו אזרח ישראלי או עולה מכוח השבות, אין כל זכות קנויה להיכנס בשעריה של המדינה או לשהות בה. ודאי שאין לו גם זכות קנויה ללמוד בה, כפי שמנסים לטעון העותרים. שקול הדעת אם להתיר כניסתו של אדם לישראל אם לאו או אם להאריך שהייתו, מסורה לשר הפנים וזאת על פי הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. בית המשפט אינו מחליף את שקול דעתו של שר הפנים בשקול דעתו שלו אלא בוחן האם החלטתו של השר היתה בלתי סבירה. ....... הנה כי כן - על מנת להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של שר הפנים, צריכים היו העותרים להצביע על שיקולים זרים, שרירותיים או לכל הפחות על אי סבירות חמורה היורדת לשורשי החלט שר הפנים נשוא העתירה". לאור האמור אני דוחה את העתירה. המזכירות תשגר לצדדים עותק מפסק הדין. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת שהייה