אפליה מחמת טיפולי פוריות

דוגמא לפסק דין בנושא אפליה מחמת טיפולי פוריות: 1. התובעת שמשה כמנהלת מכירות אצל הנתבעת, המנהלת רשת של בתי מלון בישראל. השאלה העיקרית העומדת לדיון בתובענה זו היא האם התובעת פוטרה מעבודתה בשל טיפולי פוריות שעברה וזאת בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות). 2. להלן הרקע העובדתי, כמוסכם על הצדדים וכעולה מכתבי הטענות - א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמנהלת מכירות, מיום 30.10.05 ועד יום 13.8.08, מועד בו פוטרה לאלתר על ידי הנתבעת. ב. הצדדים חתמו על הסכם עבודה אישי (ת/1 לתצהיר התובעת, להלן - החוזה). בנוסף, חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. ג. התובעת התקבלה לעבודה על ידי מר שאולי דור, שהיה מנכ"ל הנתבעת ופוטר מעבודתו מספר חודשים לפני פיטורי התובעת, ביום 27.4.08 (להלן - דור). לאחר פיטוריו של דור, התובעת היתה כפופה לחשב הנתבעת, מר יעקב יקותיאל (להלן - יקותיאל). ד. ביום 13.5.08 התובעת שלחה ליקותיאל הודעת דוא"ל בה מסרה שהיא עוברת טיפולי הפריה. יקותיאל השיב לתובעת בדוא"ל חוזר מיום 18.5.08. ה. ביום 13.8.08 התקיימה בין התובעת לבין יקותיאל שיחה בנושא תפקודה. באותו היום גם נשלח לתובעת מכתב פיטורים, בחתימת יקותיאל, ובו נמסר לתובעת כי היא מפוטרת באופן מיידי. 3. להלן תמצית טענות התובעת - א. התובעת פוטרה אך בשל טיפולי הפוריות אשר עברה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. אף לא נערך לה שימוע כדין טרם פיטוריה. התובעת התקשתה למצוא עבודה ונאלצה להתפשר עת מצאה עבודה בחודש 2/09 בתפקיד שאינו הולם את כישוריה. ב. שכרה של התובעת חולק באופן פיקטיבי לשכר ותוספת שכר בגין עבודה בשעות נוספות. על כן התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים, והודעה מוקדמת על בסיס שכרה, לרבות התוספת הקבועה בגין עבודה בשעות נוספות. ג. דמי גמולים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות של התובעת שולמו בחסר או שנוכו משכרה ולא הועברו ליעדם. ד. בנוסף התובעת זכאית לדמי ביגוד, שכר עבודה שנוכה שלא כדין ואשר נרשם בתלוש השכר כ"מפרעות", הוצאות דלק לחודש 8/08, פיצוי בגין תשלום עבור תיקון רכב חברה ודמי חופשה שנוכו שלא כדין. 4. להלן תמצית טענות הנתבעת - א. התובעת פוטרה כדין, לאחר שנערך שימוע בעניינה, ומאחר שלא מילאה תפקידה כראוי ואף נהגה עם הנתבעת בחוסר יושר עת נעדרה מהעבודה ומילאה דו"חות נוכחות כוזבים. ב. פיצויי הפיטורים שולמו לתובעת במלואם, שכן שכר העבודה שולם לפי שכר יסוד. תוספת השכר בגין עבודה בשעות נוספות, בחגים ובשבתות אינה חלק מהשכר הרגיל. ג. מעת שפוטרה התובעת אין היא זכאית להחזרי דלק. בעניין תיקון הרכב, נטען כי נודע לנתבעת כי התובעת העבירה לבעלה את השימוש ברכב, מבלי שניתנה לה רשות מהנתבעת, והלה עבר תאונה עם הרכב בגינה נאלצה הנתבעת לשלם 2,263.80 ₪ (כהשתתפות עצמית). על כן הנתבעת רשאית לקזז סכום זה. ד. התובעת אף אינה זכאית לשאר רכיבי התביעה, דמי הגמולים הועברו כדין וכל יתר רכיבי השכר שולמה לה על פי זכאותה. 5. בפנינו העידו התובעת, דור וכן גב' כרמית וייסברוד, שהתובעת היתה ממונה עליה. נציין כי איננו מוצאים שיש ליתן משקל משמעותי לעדותם של דור או של הגב' וייסברוד וזאת מאחר ששניהם פוטרו מהנתבעת ודור אף תבע את הנתבעת לאחר פיטוריו. בנוסף, באשר גב' וייסברוד, מאחר שהיתה כפופה לתובעת, ספק בעינינו מה מידת המודעות שלה לכלל איכות עבודתה של התובעת או לשביעות רצונם של הממונים עליה. מטעם הנתבעת העידו יקותיאל, אשר פיטר את התובעת, וכן גב' אור ברקת שהחליפה את התובעת בתפקידה ומר ארמין גרונוולד, שהיה מנכ"ל מלון נווה אילן בתקופה הרלוונטית, אחד ממלונות הנתבעת. ביחס לעדותה של הגב' ברקת, נציין כי מאחר שמדובר במי שהיא עובדת הנתבעת ואף החליפה את התובעת בתפקידה, אך טבעי בעינינו כי בעדותה מצאנו הטייה של הערכת עבודתה, תוך ביקורת על תפקודה של התובעת. מטעם זה, איננו נותנים לעדות זו משקל משמעותי. להלן נדון ברכיבי התביעה ובראשית הדברים בטענה כי נפל פגם בפיטורי התובעת. פיטורי התובעת 6. בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות נקבע - "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: ..... (5) פיטורים או פיצויי פיטורים..." בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, שעניינו נטל ההוכחה, נקבע - "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) .... (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו." על פי ההלכה הפסוקה, על הטוען להפלייה לפי סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות להביא ראשית ראיה לכך כי לא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו, על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתבי המעביד, להוכיח כי לא פעל מתוך הפליה אסורה על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק שיוויון הזדמנויות (דב"ע נו/3-129 פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481 (1999); ע"ע (ארצי) 627/06 מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ, ( 16.3.08; להלן - פרשת מורי). 7. שני הנוכחים בשיחת הפיטורים שנערכה לתובעת ביום 13.5.08 העידו בפנינו - התובעת ויקותיאל. מעדותו של יקותיאל עולה, כי גם אם העובדה שהתובעת עוברת טיפולי פוריות לא היתה הסיבה להזמנתה לשיחת הפיטורים, הרי שבמהלך השיחה עובדה זו הועלתה על ידי התובעת והיא שלמעשה הביאה להחלטה על פיטורי התובעת לאלתר. בלשונו של יקותיאל (עמוד 18 לפרוטוקול, החל משורה 1, ההדגשה הוספה) - "גם ב - 13.5.08 לא תכננתי לפטר אותה. ש. אז למה פיטרת אותה? ת. כי אני קורא לה לסדר, אני אומר לה שהעסק לא עובד וזה לא מוצא חן בעיני ואם המצב ימשיך להיות ככה אז איאלץ לפטר אותה, היא אמרה לי אני לא יכול לפטר אותה, היא לא אמרה לי שהיא תשתדל או תשתפר. ... ... ש. אתה התיעצת עם מישהו לגבי הפיטורים? ת. ברגע שהיא אמרה לי תשמע אתה לא יכול לפטר אותי, היא יצאה וראיתי שאין מה לעשות. ואז החלטתי לפטר אותה. ש. באותו יום נתת לה את מכתב הפיטורים? ת. היא קמה והלכה, הסתכלתי בזה אם אני יכול לפטר אותה. ש. במה הסתכלת? ת. היא אמרה לי שהיא בטיפולים ושאני לא יכול לפטר אותה, פתחתי את הספר וראיתי שאני יכול לפטר אותה לפי החוק, יש לה שני ילדים, ראיתי שאני יכול, אמרתי לה שולי תודה רבה, אני אתן לך את כל מה שמגיע לך ותקבלי." הנה כי כן, מעדות זו עולה, כי גם אם הרקע לזימון לשיחת הפיטורים היה טענות הנתבעת לגבי עבודתה של התובעת, הרי שההחלטה לפטרה לאלתר נפלה במהלך שיחת הפיטורים, בתגובה לטענת התובעת שלא ניתן לפטרה בשל טיפולי ההפריה. 8. בהקשר זה נוסיף ונעיר כי אף אם יקותיאל לא זכר שהתובעת עוברת טפולי הפריה, כפי שהעיד, שעה שהתובעת העלתה עובדה זו במהלך שיחת הפיטורים, העובדה שקודם לכן לא זכר זאת, אינה רלוונטית. מעבר לכך יש להעיר כי מהראיות עולה שהתובעת הודיעה ליקותיאל על הטיפולים עוד בחודש מאי 2008, כך שהעדות בנושא זה אינה משכנעת. 9. בנסיבות אלה, אנו רואים עצמנו פטורים מלהכריע בשאלה אם התובעת אכן ביצעה את תפקידה היטב או לא. לצורך ההכרעה בשאלה שבפנינו, שהיא האם התובעת פוטרה תוך הפרת חוק שוויון ההזדמנויות, די בכך שאחד השיקולים לפיטורי התובעת (במיוחד כפי שנעשו, לאלתר), היה העובדה שהיא עוברת טיפולי הפריה. בנושא זה נפסק בפרשת מורי - "גם אם היתה הצדקה עניינית כלשהי לפיטוריו של העובד, ואחד השיקולים שלקח המעביד בחשבון במסגרת מכלול השיקולים המלא היה שיקול פסול שמבוסס על הפליה אסורה על פי אחת מהעילות המופיעות בסעיף 2 לחוק, יש בכך משום הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות המקימה זכות לפיצוי עבור העובד. עצם ההפליה הפסולה היא התנהגות לא ראויה." 10. בשולי הדברים נציין כי כל צד הצביע על דוחות ונתונים שיש בהם לתמוך בגרסתו ביחס לאיכות עבודתה של התובעת. כך, למשל, התובעת צירפה לתצהירה דו"חות המשווים את סך ההכנסות בבתי המלון תחת אחריותה, מהם עולה כי סך ההכנסות בשנת 2008 לעומת 2007 גדל בכל המלונות (נספחים ת/5-7 לתצהיר התובעת). התובעת לא נחקרה בחקירה נגדית אודות הדו"חות האמורים, אלא שהנתבעת טענה כי שנת 2008 הייתה שנת תיירות טובה במיוחד, ולפיכך, היה על תוצאות עבודתה של התובעת להיות טובות בהרבה מכפי שהיו בפועל. כתימוכין הביאה התובעת כתבות שונות מהעיתונות השוטפת. לעומת ראיות אלה, הנתבעת הציגה בין השאר, דוחות עמידה ביעדים וכן השוואה של רווחי מלונות הנתבעת לשנת 2008 מול 2009 ומכתב מסמנכ"ל הנתבעת בנושא ייעול עבודת הרשת, בו צוינה אי שביעות רצון ממחלקת השיווק, שהייתה באחריות התובעת. גם עדותו של מר גרונוולד תומכת בגרסת הנתבעת לפיה לא היתה שביעות רצון מהתחום עליו התובעת היתה מופקדת (נעיר שבניגוד לטענת התובעת, לא מצאנו שעדותו לא היתה מהימנה וגם אם היתה מחלוקת מקצועית בין התובעת ובין המלון בניהולו של מר גרונוולד, אין הדבר תומך במסקנה לגבי מהימנות העד, מה עוד שמדובר במחלוקת מקצועית ולא אישית). כאמור, רואים אנו את עצמנו פטורים מלהכריע במחלוקת לגבי איכות עבודתה של התובעת. יחד עם זאת, מראיות הנתבעת עולה כי מבחינת הנתבעת, היה בסיס להחלטה לפטר את התובעת, על רקע טענות של אי שביעות רצון מרמת המכירות. נזכיר כי זמן קצר לפני פיטורי התובעת, פוטר דור, שהיה ממונה על התובעת ויש בכך להעיד על מידת שביעות הרצון של הנהלת הנתבעת ממצב הרשת. 11. לא מצאנו שיש ממש בטענת הנתבעת לפיה אחת הסיבות להחלטה על פיטורי התובעת היתה העדרויות רבות ללא אישור. די בכך שהטענה הועלתה בתצהיר ללא ראיה שתתמוך בכך. מעבר לכך, הוצג אישור רפואי מיום 26.5.08 (ת/4) ולעומתו דו"ח נוכחות לאותו חודש (נ/1) הסותרים טענה זו. 12. התובעת הוסיפה וטענה כי לא נערך לה שימוע טרם פיטוריה. בעניין זה אנו מקבלים את טענות התובעת. על פי ההלכה הפסוקה, אין לראות בשימוע טקס שיש לקיים, כדי לצאת ידי חובה, אלא יש ליתן לעובד לפרוש טיעוניו, תוך שהמעביד יתן דעתו אליהם בלב פתוח ובנפץ חפצה. כן יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו, וליידעו על הטענות שיישמעו כנגדו (עע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003); עע (ארצי) 415/06 מלכה - שופרסל בע"מ ( 15.7.2007)). השיחה היחידה שאין מחלוקת לגבי קיומה היא השיחה מיום 13.8.08 בין התובעת ובין יקותיאל. זו אינה יכולה להחשב כשיחת שימוע. התובעת לא יודעה מראש מה יהיה נושא השיחה ולא ניתנה לה הזדמנות אמיתית לשנות את דעתו של מעבידה בטרם תתקבל החלטה בעניינה. מעדותו של יקותיאל עולה כי מדובר היה בשיחה חפוזה, בלי שהצדדים בחנו נתונים הנוגעים להישגי התובעת או לעבודתה, ובסיום השיחה או בסמוך אליה כבר באותו היום, שוגר לתובעת מכתב שעניינו סיום עבודתה לאלתר. בחקירתו הנגדית של יקותיאל, הוא הוסיף והעיד שהתקיימה שיחה נוספת, קודמת לשיחת הפיטורים מיום 13.8.08 (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 30-31). מדובר בטענה שעלתה לראשונה בחקירה הנגדית ואין לגרסה זו זכר בתצהירו של יקותיאל. בנסיבות אלה, כאשר אין כל ראיה שתתמוך בעדות כבושה זו, לא שוכנענו כי קדמה לשיחת הפיטורים ביום 13.8.08 שיחה נוספת. לאור המפורט לעיל, הגענו למסקנה כי לתובעת לא נערך שימוע כדין, מאחר שלא ניתנה לה הזדמנות להציג את טיעוניה והנתבעת אף לא פעלה כמי שהיתה מוכנה לשקול אותם בנפש חפצה. 13. על פי ההלכה הפסוקה, "לא בכל מקרה בו מופרת זכות השימוע די בהפרה זו כשלעצמה כדי לזכות את העובד בפיצוי כספי עקב הפרת הסכם העבודה." (ע"ע (ארצי) 573/09 זיידמן - אי סי איי טלקום בע"מ, ( 16.12.10); ע"ע (ארצי) 93/07 ארבל - נ.א.ס.ס. נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין סיסטם בע"מ, ( 19.11.08)). עוד נפסק כי: "...על כל פנים, גם אם נפל פגם באי מתן זכות שימוע, הרי מכח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך." (ע"ע (ארצי) 659/07 צים חברת השייט הישראלית בע"מ - לוי, (17.5.09) ור' גם ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר, ( 13.1.11)). בנסיבות העניין, בשים לב לתקופת עבודתה (כשלוש שנים) וכאשר נסיבות הפיטורים לאלתר קשורות לדעתנו לטיפולי ההפריה שהתובעת עברה, ובגין כך נתבעו גם פיצויים בגין נזק ממוני ובלתי ממוני, הפגם שבהליך פיטורי התובעת, בכך שלא נערך שימוע כדין, נלקח בחשבון בפסיקת הפיצויי הבלתי ממוני ולא יפסק בגין רכיב זה פיצוי נפרד. 14. התובעת הוסיפה ותבעה גם פיצויים בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לה בגין הפיטורים, בגובה הפסד השכר עד שמצאה מקום עבודה אחר, בניכוי דמי אבטלה שקיבלה. הנתונים ברכיב זה לא נסתרו על ידי הנתבעת, למעט גובה השכר, אשר יידון להלן בסעיפים 16-21 לפסק הדין. לאור פסיקת בית הדין הארצי בנושא (ע"ע (ארצי) 456/06 אוניברסיטת תל אביב - אלישע, ( 27.2.08)), אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה, בהסתייגות לגבי גובה השכר (ר' סעיפים 16-21 לפסק הדין). כמו כן מצאנו להפחית את הפיצויי הממוני במחצית, בהתחשב בכך שהנתבעת מסרה בידי התובעת מכתב המלצה לאחר פיטוריה, ובכך נהגה בהגינות כלפי התובעת ואף היה בכך לסייע בידי התובעת במציאת עבודה לאחר הפיטורים. עובדה זו שוקלת לזכות הנתבעת, בהערכת תום ליבה במכלול התנהגותה ביחס לפיטורי התובעת. 15. לסיכום כל האמור לעיל בנושא נסיבות פיטורי התובעת, הגענו למסקנה כי התובעת זכאית לפיצויים כדלקמן - א. פיצויי ממוני בסך 14,824 ₪ (מחצית מהחישוב הבא: 10,500 ₪X 5.5 חודשי אבטלה, בניכוי 28,102 ₪ דמי אבטלה). ב. פיצוי בלתי ממוני בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות והפרת זכות השימוע לתובעת, בסך 25,000 ₪. שכרה של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ותמורת הודעה מוקדמת 16. בחוזה העבודה בין הצדדים (ת/1 לתצהיר התובעת), נקבעו ההוראות הבאות בנושא השכר - "7. תמורת כל התחייבויותיו של המנהל בהתאם לחוזה עבודה אישי זה, ישלם לו המלון את התשלומים הבאים: א. שכר משולב (כולל תוספת יוקר ככתוב בהסכם הקיבוצי) 9000 ₪ ברוטו לחודש ב. תוספת עבור עבודה בימים פנויים ושעות נוספות 3,000 ש"ח ברוטו לחודש. 8. חישוב התשלומים בעד כל הזכויות הסוציאליות יעשה לפי השכר המשולב." כך אף שולם השכר בפועל לתובעת, כעולה מתלושי השכר. הצדדים חלוקים מהו השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, האם כטענת התובעת, הפיצול שנעשה בתלושי השכר הינו פיקטיבי ודינו להתבטל, או שהפיצול נעשה כדין. 17. משהנתבעת שלמה לתובעת תוספת שעות נוספות, שהיא במהותה תוספת שעות נוספות גלובלית, יש בכך הודאת בעל דין כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 חלות על התובעת. בנוסף, על פי הפסיקה יש לפרש את החריגים לחוק באופן מצומצם (ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו-יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000)) ועל פי הראיות לא נראה כי התובעת נכללת בגדרי חריגים אלה (ר' בעדות יקותיאל - "עם הבכירים אני צריך לדעת כל שניה איפה הם נמצאים" בעמוד 17 לפרוטוקול, שורה 16 ור' גם "אני יודע כל יום איפה היא נמצאת כל יום, אני מקבל ממנה דו"ח. אני צריך להיות מדווח", שם בשורה 27). 18. אין מניעה על פי הדין כי מעביד ישלם לעובד תוספת גלובליות בגין עבודה בשעות נוספות ובלבד שאין בכך גריעה מזכויותיו על פי החקיקה הקוגנטית (דב"ע מד/ 3-34 אלון - בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984); דב"ע נו/ 224 - 3 רושו - כרמל מערכות מיכלים בע"מ, עבודה ארצי, כרך כט(1) 97(1996)). 19. בנסיבות אלה, לאור לשון החוזה ומאחר שצדדים נהגו על פיו משך כל תקופת העבודה, מוטל על התובעת להראות כי מדובר היה בפיקציה וכי הלכה למעשה לא עבדה בשעות נוספות. התובעת לא עמדה בנטל זה וזאת מאחר שמחקירתה הנגדית עולה כי לעיתים נדרשה לעבוד בשעות נוספות, גם אם לא היה זה דבר שבשגרה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 4-9): "ש. אם היה צריך לבוא באופן דחוף ביום שישי לעבודה, היפוטתית, האם היית מוכנה להגיע? ת. אני לא הייתי אוהבת את זה, אבל יכול להיות, תלוי בסיטואציה. ש. ולגבי שעות נוספות מעבר לעבודה? ת. אני הקפדתי לעשות את שעות העבודה שלי, אני אמא לילדים וזה משהו שהיה לי מאוד חשוב, תלוי בסיטואציה, אם היה צריך משהו חריג מאוד, וזה לא משהו שהוא כל שני וחמישי, אז כן, לא התייחסתי לזה כשעות נוספות אלא התייחסתי לזה להשלים את העבודה שלי." 20. איננו מוצאים להסתמך בנושא זה על עדותו של דור, שהעיד שמדובר בסעיף פיקטיבי שיושלם בעתיד וכי הפיצול בשכר נועד לצורכי מיסוי. מחקירתו הנגדית של דור עולה שכך אף התייחס לשכרו ועל כך, בין היתר, התקיים הליך משפטי בינו לבין הנתבעת, שסיומו בהסכם פשרה (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 6-12). כבר ציינו לעיל כי מאחר שדור פוטר על ידי הנתבעת ואף תבע אותה, איננו נותנים משקל רב לעדותו. בנוסף, הסבר זה שניתם על ידו לא עלה בתצהירו, אלא רק בחקירה הנגדית, והוא בבחינת עדות כבושה. כמו כן, ההסבר שניתן על ידי דור (כי פיצול השכר נועד למטרות מיסוי), אינו מתיישב עם הדין או עם הגיון עסקי, שהרי בכל מקרה מדובר בשכר החייב במס. 21. למרות מסקנתנו לעיל, לפיה לא נפלה טעות במשכורתה הקובעת של התובעת, יש לקבל את טענות התובעת לגבי הפרשי פיצויי פיטורים להם היא זכאית, והדברים עולים מחישוב פיצויי הפיטורים על פי חוק והשוואתם לסכומים שהתובעת קיבלה בפועל. נבהיר כי הנתבעת לא התייחסה לטענה זו בסיכומיה ועל כן יש לראות בה כמי שאינה מתנגדת לחישובי התובעת בנושא זה. התובעת קיבלה המחאה מחברת הביטוח בסך 25,629.35 ₪ בגין פיצויי פיטורים (ת/16 לתצהיר התובעת), בעוד שלפי טופס 161 שהנתבעת ערכה (ת/17 לתצהיר התובעת), שכרה לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא 10,500 ₪, היינו היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 29,312.5 ₪ (בגין 33.5 חודשי עבודה). כלומר, קיים הפרש של 3,683 ₪ לזכות התובעת. 22. לסיכום האמור לעיל, נדחית התביעה להפרשים בגין תמורת הודעה מוקדמת ואילו התביעה להפרשי פיצויי פיטורים מתקבלת באופן חלקי כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשים בסך 3,683 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל. 23. התובעת הוסיפה ותבעה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לאור העובדה שקיבלה את פיצויי הפיטורים מחברת הביטוח שבעה חודשים לאחר פיטוריה. מאחר שהמועד לבחינת שאלת ההלנה, שעה שפיצויי הפיטורים הופקדו בקופת גמל, הוא מועד משלוח מכתב השחרור לקופה (סעיף 20(ה) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963), ובעניין זה לא הוצגו ראיות (הוצג צ'ק מחברת הביטוח, טופס 161 לא הוצג במלואו ובנוסף התאריך עליו אינו קריא), התביעה ברכיב זה נדחית. הפרשים בדמי גמולים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות 24. מאחר שדחינו את טענות התובעת לגבי גובה השכר ומשמעות תוספת השעות הנוספות ששולמה לה, נדחות גם הטענות לגבי הפרשי דמי גמולים על יסוד אתה טענה. 25. בנוסף, לטענת התובעת, היה על הנתבעת להפריש 6% כחלק המעביד לביטוח הפנסיוני. משהתובעת בוטחה בפוליסת ביטוח מנהלים, ידיעת דיינים היא שהפקדת המעביד לחברת הביטוח היא בשיעור של 5% ומכל מקום, התובעת לא צירפה את הפוליסה ולא הצביעה על מקור נורמטיבי שיתמוך בתביעה ברכיב זה. נעיר שהצדדים לא צירפו את הוראות ההסכם הקיבוצי הענפי אשר היה בתוקף במועדים הרלוונטיים לתביעה זו. לענייננו, די בכך שגם על פי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות אשר בתוקף כיום (פסטרנק, "הסכמים קיבוציים" כרך שני, חוצץ 12.4.2), קיימת אפשרות לבטח את העובדים בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים ושיעור ההפקדות מפורט בהסכם והוא כפי שפירטנו לעיל. מעבר לכך, לא הוכח שהתובעת הלינה על גובה ההפרשות במשך תקופת עבודתה וגם בכך יש להעיד שהסכימה לשיעור ההפקדות. 26. התובעת הוסיפה וטענה בנושא כי הנתבעת ניכתה משכרה סכומים לטובת ביטוח המנהלים ואולם לא העבירה אותם לחברת הביטוח, בחודשים 12/05 ו - 2/2008. עיון בחומר הראיות מעלה כי על אף שהנתבעת לא הפרישה את הסכומים לטובת הביטוח הפנסיוני של התובעת לחודש 12/05 במועד, עשתה כן במועד מאוחר יותר. מדו"ח מסכם לשנת 2006 של חברת הביטוח מנורה, שצורף על ידי הנתבעת, עולה כי בשנת 2006 שולם חוב בגין תקופה קודמת, על חודש 12/05. בעניין חודש 2/2008, מהדו"חות שצורפו על-ידי הצדדים לא ברור אם הופרשו הסכומים לחברת הביטוח. בדוחות שהנתבעת הציגה אכן חסרה הפקדה לחודש 2/08, אך מופיעה הפקדה כפולה בגין חודש יוני 2008. ניתן לראות בכך תשלום בגין חודש 2/08, שהרי לא תתכן הפקדה כפולה בגין אותו חודש קלנדרי. כך או כך, מהדוחות עולה כי היו עיכובים בהעברת דמי הגמולים לחברת הביטוח, אך אין בהם לתמוך בטענת התובעת בדבר ניכויים משכרה שלא הועברו ליעדם. 27. ביחס להפקדות לקרן ההשתלמות, משדחינו לעיל את הטענות לגבי השכר המבוטח, נותרה הטענה שלא הועברו דמי גמולים לחודשים נובמבר 2005 - פברואר 2006. מדו"ח הקרן שהתובעת צירפה (ת/28 לתצהירה) עולה כי ההפקדה הראשונה נערכה בחודש 3/06. בכך יש לתמוך בטענתה לגבי ארבע הפקות חסרות. מאחר שכל שהנתבעת צירפה בנושא הוא כרטסת הנהלת חשבונות שלה ולא דוחות מקרן ההשתלמות, שיעידו על קבלת הכספים, התביעה ברכיב זה מתקבלת, ברם על פי השכר המבוטח והמוסכם בחוזה העבודה ולא כפי שנתבע. התובעת זכאית לדמי גמולים לקרן השתלמות, בשיעור 10% משכרה (חלק העובד וחלק המעביד), בגין ארבעה חודשים מנובמבר 2005 ועד פברואר 2006, בסך 3,600 ₪ (9,000 ₪ X 10% X 4 חודשים). התביעה בנושא הרכב - דלק ופיצוי בגין תיקון רכב החברה 28. טענת התובעת כי הובטח לה החזר הוצאות דלק גם לאחר פיטוריה (נותר ברשותה רכב לפרק זמן שלאחר הפיטורים), לא הוכחה. נעיר שהשתתפות בהוצאות דלק של עובד לאחר שפוטר מהווה חריג למקובל ועל הטוען לו, להוכיחו. גם לא הוצגו קבלות שיעידו על גובה הוצאות הדלק בפועל. לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית. 29. בדומה, גם לא הוכחת טענת התובעת לפיה הובטח לה שיוחזר לה סכום של 1,300 ₪ בגין תיקון הרכב הצמוד שניתן לה, לאחר שזה נפגע בתאונה. משאין חולק שהרכב היה ברשות התובעת בעת התאונה ואף לטענת התובעת, הנתבעת החזירה לה חלק מהוצאות התיקון, לא מצאנו מקור לחיוב הנתבעת בכלל ההוצאות התיקון. אין תימוכין בראיות לטענה זו של התובעת. 30. אף טענת קיזוז של הנתבעת, לגבי השתתפות עצמית ששילמה בגין התאונה, נדחית משלא הוצגה ראיה שתתמוך בגובה הקיזוז או בתשלום בפועל שהנתבעת נשאה בגין השתתפות עצמית. 31. ביגוד - בסעיף 9(ט) לחוזה העבודה נקבע: "המנהלת תהיה רשאית לקבלת ביגוד בגובה 1,000 ₪ לשנה. התשלום יחולק ל-2 תשלומים וישולם בחודשים אפריל ובספטמבר". לטענת התובעת, היא מעולם לא קיבלה תוספת זו. כך עולה גם מתלושי השכר. לטענת הנתבעת, רכיב זה שולם כנגד קבלות. מאחר שטענת הנתבעת אינה מתיישבת עם הוראות חוזה העבודה, אנו מקבלים את טענות התובעת בנושא והתביעה ברכיב זה מתקבלת במלואה, בהתחשב בכך שהנתבעת לא הציגה חישוב מטעמה ולא הצביעה על טעות בחישובי התובעת. 32. חופשה - לטענת התובעת, משכרה נוכה שכר שני ימים בחודשים ינואר, אפריל ומאי 2007, למרות שלא יצאה לחופשה בחודשים אלה. משלא הוצג פנקס חופשה, ומאחר שנטל ההוכחה בנושא חופשה הוא על המעביד, התביעה ברכיב זה מתקבלת, בכפוף לגובה השכר כפי שנפסק בפסק דין זה, כלומר 818 ש"ח (2 ימים X 22 ימי עבודה בחודש / 9,000 ₪). 33. מפרעות שנוכו מהשכר שלא כדין - לטענת התובעת, משכרה נוכו שלא כדין סכומים שכונו בתלושי השכר "מפרעות" שלא שולמו לה. לא הוצגה כל ראיה שתתמוך בגרסת התובעת (כגון דפי חשבון בנק) ומאחר שעל הטוען כנגד התלוש להוכיח טענותיו, התביעה ברכיב זה נדחית. 34. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצוי בלתי ממוני בגין פיטורים בניגוד לדין ותוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, וכן בגין הפרת זכות השימוע, בסך 25,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק; ב. פיצוי ממוני בגין פיטורי התובעת תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, בסך 14,824 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל; ג. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3,683 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון חופשה בסך 818 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות ביגוד בסך 2,792 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל; ו. דמי גמולים לקרן השתלמות בסך 3,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד התשלום בפועל; ז. הוצאות התובעת בסך 8,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הריוןהפליה / אפליהאפליה בעבודהטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות