לטענת החברה, לא היה איחור במסירה שכן יש להביא במניין את תקופת האיחור החוזית המותרת את העיכוב בגין העבודות הנוספות שהזמינה התובעת וכן את העיכוב מחמת המלחמה שהתרחשה בזמן הבנייה. דוגמא לפסק דין בנושא איחור במסירת דירה מקבלן עקב מלחמה: כללי 1. בין בעלי הדין, חברה קבלנית לביצוע עבודות בנייה אשר הקימה מיזם מגורים ורוכשת דירה בו, נתגלעו חילוקי דעות בגינם הוגשה התובענה דנן בה עותרת הרוכשת לפיצוי בעד הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו לה בעטיים של ליקויי בניה בדירה. העובדות 2. הנתבעת (להלן: חברת שרביב או החברה) הקימה מיזם מגורים בשכונת רמת אלון בחיפה. המיזם כלל שלושה מבנים רב-קומות (שסומנו באותיות L, M ו-R) אשר היו עתידים להיבנות על מקרקעין הידועים כמגרש מספר 2021 בגושים 11880, 11196 ו- 11197 (לאחר אישור תכנית איחוד וחלוקה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 43 בגוש 12695). 3. ביום 25.5.06 התקשרה התובעת בחוזה עם החברה, ולפיו רכשה דירה בקומת העשירית בבניין R (להלן: הדירה והבניין בהתאמה) שהוא הבניין הראשון שהוקם במיזם. 4. במועד כריתת החוזה טרם החלה הבניה, כך שהתובעת רכשה דירה "על הנייר". לפי המפרט המוצע תוכננה הדירה כדירה בת חמישה חדרים כולל מרחב מוגן דירתי (ממ"ד). תמורת הדירה התחייבה התובעת לשלם סך של 1,218,250 ₪. 5. החברה מצדה התחייבה להשלים את בניית הדירה ולמסור את החזקה בה לתובעת, כפוף לסייגים המנויים בחוזה, לא יאוחר מיום 31.12.06. 6. ביום 3.6.07 קבלה התובעת את החזקה בדירה. במועד זה טרם הותקנו בה הברזים והכלים הסניטריים. אין חולק כי התובעת הזמינה מהחברה עבודות נוספות ושינויים פנימיים וכי נוסף על כך ביצעה שינויים שכללו הנמכות תקרה והקמת מחיצות גבס וכן התקינה ארונות מטבח, וכל זאת על ידי קבלנים מטעמה. 7. כפי שהתברר, כבר לפני קבלת החזקה בדירה פנתה התובעת למהנדס אברהם בן עזרא כדי שיחווה דעה בנוגע לליקויים אפשריים בה. בעקבות זאת ביקר הלה בדירה יחד עם המהנדס יואל בן עזרא (אלא אם ייאמר אחרת, שניהם יחדיו ייקראו להלן: המהנדס בן עזרא). ביום 6.6.07 ערך המהנדס בן עזרא חוות דעת ראשונית, ולפיה נמצאו בדירה ליקויים המפורטים בה. 8. בעקבות זאת ביצעה החברה תיקונים בדירה. ביום 24.7.07 ערך המהנדס בן עזרא חוות דעת נוספת ולפיה נמצאו בדירה ליקויים שעלות תיקונם הסתכמה בסך 63,544 ₪. ההליך בבית המשפט 9. התובעת הגישה תובענה זו בה תבעה פיצוי בסך 139,365 ₪. סכום זה מורכב מעלות תיקון הליקויים לפי חוות דעת המהנדס בן עזרא (63,544 ₪); שכר טרחת המומחה (2500 ₪); פיצוי בגין ירידת ערך הדירה (20,000 ₪); הפיצוי המוסכם בגין איחור במסירת החזקה בדירה (13,361 ₪); פיצוי בגין עגמת נפש (20,000 ₪); פיצוי בגין דיור חלופי כולל פינוי התכולה (16,000 ₪) ועלות מנוי שנתי לחדר כושר (3960 ₪). לצרכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך של 100,000 ₪. 10. בכתב ההגנה כפרה החברה בטענות המפורטות בכתב התביעה, ולצד טענותיה לגוף העניין העלתה טענה מקדמית, ולפיה בהתאם לחוזה היה מחובתה של התובעת לפנות תחילה להליך גישור. 11. לפיכך הגישה בקשה לסילוק על הסף, ולחלופין לעיכוב ההליכים עד למיצוי הליכי הגישור. בעקבות זאת הסכימו הצדדים לעכב את ההליכים ולהפנות את המחלוקת לגישור אצל המגשרת עו"ד אורית אסנין. במסגרת הגישור מונה המהנדס והשמאי מיכאל קרבצ'יק כמומחה מוסכם (להלן: המומחה המוסכם). על סמך חוות דעתו ובהסכמת הצדדים ביצעה החברה תיקונים בדירה בסיומם שוב בדק המומחה המוסכם את הדירה ומצא כי חלק מהליקויים תוקנו כדבעי, חלקם לא תוקן כלל או תוקנו חלקית בלבד. 12. בעלי הדין לא השכילו לסיים את המחלוקת במסגרת הגישור, ועל כן הודיעה המגשרת עו"ד אורית אסנין על החזרת ההליך לבית המשפט. עיכוב ההליכים בוטל אפוא וההליך הוחזר לרשימת התיקים התלויים ועומדים. גדר המחלוקת 13. לגרסת התובעת הפרה החברה את החוזה עמה בכמה מישורים: האחד, איחור במסירת החזקה בדירה; השני, מסרה לה דירה שיש בה ליקויים וכתוצאה, נגרמה ירידת ערך; השלישי, בניגוד להתחייבותה לא הקימה החברה חדר כושר בבניין. 14. לטענת החברה, לא היה איחור במסירה שכן יש להביא במניין את תקופת האיחור החוזית המותרת את העיכוב בגין העבודות הנוספות שהזמינה התובעת וכן את העיכוב מחמת המלחמה שהתרחשה בזמן הבנייה. חרף זאת שילמה לתובעת - לפנים משורת הדין - פיצוי בסך 1832 ₪ בגין איחור במסירה. כן היא טוענת כי הבנייה היא באיכות מעולה והפגמים שמטבע הדברים קיימים בעבודות בניה אינם רבים והיא הסכימה לתקנם. בנוגע לחדר כושר טוענת החברה כי בשום שלב לא הבטיחה כי יוקם חדר כושר בבניין שבו מצויה הדירה וכי קיימה את התחייבותה החוזית ככתבה וכלשונה. 15. לפיכך על בית המשפט להכריע בטענות האמורות, לרבות בנושא ירידת ערך הדירה ובזכות התובעת לפיצוי בגין נזק, ממוני ובלתי ממוני. הליקויים - חוות דעת מומחים 16. כאמור ביום 29.5.07, לפני מסירת החזקה, בדק המהנדס בן עזרא את הדירה והוציא מתחת ידיו חוות דעת שעל פיה ביצעה החברה תיקונים. ביום 24.7.07 ערך חוות דעת נוספת, וזו צורפה לכתב התביעה. לפי חוות דעת זו עלות תיקון הליקויים מסתכמת בסך 63,544 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומס ערך מוסף. המהנדס בן עזרא ציין כי ליקויים אחדים (אותם פירט) אינם ניתנים לתיקון בלא שנקב בסכום שבו ירד ערך הדירה. 17. החברה לא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה, ובהליך דנן מבקשת להסתמך על חוות דעת המומחה המוסכם (המהנדס והשמאי מיכאל קרבצ'יק). 18. לפי תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) אם מונה מומחה מטעם בית משפט בהסכמת בעלי הדין יראו הסכמה זו כהסדר דיוני, ולכן לא תהא חוות דעת זולת חוות דעתו. במקרה דנן מונה המומחה במסגרת הליך הגישור, ולכן אינו מומחה מטעם בית המשפט, ברם הסכמת הצדדים למינויו יצרה הסדר דיוני המחייב את הצדדים בהליך דנן. 19. לכן, ראוי להחיל על חוות דעת המהנדס המוסכם את הכללים שהותוו בפסיקה בנוגע לחוות דעת של מומחה מטעם בית משפט, וככלל לאמץ את קביעותיו והערכותיו, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל שיצדיקו לסטות מהן. חוסר שביעות רצון מצד בעל-דין מקביעות המומחה היות שאלה אינן תואמות את ציפיותיו אינו נימוק כבד משקל ובולט לעין אשר יצדיק לסטות מקביעותיו והערכותיו של המומחה המוסכם (ראה ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב (4) 563 [1998]; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [לא פורסם] [31.12.08]). 20. בעקבות ביקורו מיום 24.2.09 חיווה המהנדס המוסכם דעה כי קיימים בדירה ליקויים שונים. את עלות תיקונם או את ירידת ערך הדירה בגין אותם ליקויים שאינם ניתנים לתיקון העריך בסך 16,484 ₪ כולל מס ערך מוסף (מלבד הפיצוי בגין ירידת ערך שאין להוסיף עליו מס ערך מוסף). בנספח לחוות דעתו הוסיף ליקויים שעלות תיקונם מגיעה לסך של 3,350 ₪ כולל מס ערך מוסף. סך הכול אפוא 19,834 ₪ (כולל ירידת ערך). התובעת הפנתה אליו שאלות הבהרה ובתשובתו נקב המומחה המוסכם בעלות תיקון ליקויים אחרים שפורטו בחוות דעת המהנדס בן עזרא ברם ציין כי אינו סבור שאלה קיימים.   21. כאמור, לאחר קבלת חוות הדעת ביצעה חברת שרביב תיקונים. בסיומם ביקר פעם נוספת המומחה המוסכם בדירה ומצא כי נותרו פגמים שעלות תיקונם וירידת ערך הדירה מסתכמים בסך 13,468 ₪. בנוגע לליקויים שפורטו בנספח לחוות הדעת ציין כי הפעם עלות תיקונם מגיעה לסך של 2,784 ₪ כולל מס ערך מוסף. סך הכול 16,252 ₪ (כולל ירידת ערך הדירה). 22. אף כי מונה מומחה מוסכם ובוצעו תיקונים בדירה ובסיומם נתן מומחה זה חוות דעת נוספת, בחרה התובעת לחזור בתצהיר עדותה הראשית על האמור בחוות דעת המהנדס בן עזרא. לטענות אלה אין יסוד. 23. בסיכומיה טענה באת כוח התובעת כי באותם עניינים שבהם טעה המומחה בפרשנות הוראות הדין או חרג מתחום מומחיותו יש להסתמך על חוות דעתו של המהנדס בן עזרא. עוד הוסיפה כי המומחה התעלם מהשאלה אם יש צורך בפיקוח הנדסי אם לאו, ומה עלותו. טענה אחרונה זו דינה להידחות, שכן המומחה ציין מפורשות כי אם העבודה תבוצע על ידי קבלן מזדמן מטעם התובעת יש להוסיף על הסכומים הנקובים 30%. שיעור זה משקף את העלויות הנוספות הנגרמות למי שאינו עוסק בעבודות בנייה, ובתוך כך עלות פיקוח הנדסי. 24. הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי על בסיס עלות להּ. לאחר מינוי המומחה המוסכם ביצעה החברה תיקונים, שברובם הגדול לא בוצעו כדבעי. הראיה, ההבדל בין חוות הדעת לפני ביצוע התיקונים ולאחריהם זניח למדיי. לכן יש להוסיף על הערכת המומחה המוסכם סך של 3,376 ₪ שהם 30% מעלות תיקון הליקויים. סך הכול זכאית אפוא התובעת לפיצוי בגין ליקויי בניה בסך 19,628 ₪ וירידת ערך (מעוגל נכון ליום 23.2.10). חוסר בריח רביעי בדלת הכניסה 25. לדעת המהנדס בן עזרא אין דלת הכניסה לדירה עומדת בדרישת סעיף 2.92 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 (להלן: תקנות התכנון והבנייה) שכן נדרש "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ..." [ראה סעיף 2.92 אמצעי (2) תת-סעיף (א)] ובמקרה דנן הבריחים הם בשלושה כיוונים בלבד. לדעתו אמצעי נעילה זה אינו מספק הגנה מספקת מפני פריצה. תימוכין לדעתו זו מוצא בספרו של המהנדס אברהם בן עזרא ובמכתבו של מנכ"ל חברת רב בריח בע"מ המצורף לחוות דעתו. 26. לפי חוות דעת המומחה המוסכם הותקנה בדירה דלת מחברת 'שריונית' שבה בריח נוסף בכיוון המזוזה ('לצד'). לדעתו 'היום לא מרכיבים עוקצים לרצפה והמנגנון הקיים עונה על הנדרש'. בתשובה על שאלת הבהרה הוסיף כי עלות הוספת בריח למנגנון הקיים היא 350 ₪. 27. בהתאם לסעיף 2.92 לתקנות התכנון והבנייה "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור - תהיה על מי שטוען כך.." מכאן, מותר אמצעי נעילה אחר, ובלבד שיהיה שווה ערך 'מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו..' לאמצעי הנעילה המפורטים בתקנות התכנון והבניה. עקרונית אפוא אמצעי נעילה שיש בו ארבעה בריחים שהותקנו בשלושה כיוונים בלבד, דוגמת זה המותקן בדירה, עונה על דרישות תקנות אלה. אין חולק כי הנטל להוכיח היותו שווה ערך לאמצעי הנעילה המצוינים שם מוטל על מי שטוען זאת. 28. הגעתי למסקנה כי יש בחומר הראיות די כדי לקבוע כי החברה עמדה בנטל זה. ראשית, זה שנים נהוג להתקין דלתות שבהן אמצעי הנעילה המותקן כולל בריחים בשלושה כיוונים בלבד (ראה נספח א' לחוות דעת המהנדס בן עזרא). חרף זאת אין ראיה כי הגורמים האמונים על קביעת כללי תקינה באו בדרישה לחדול מנוהג זה ולשוב ולייצר דלתות שבהן מותקנים בריחים בארבעה כיוונים. מכאן, ראו בו כשווה ערך לאמצעי נעילה המצוין בסעיף 2.92 אמצעי (2) (א) לתוספת השנייה. שנית, טרם מסירת החזקה בדירה פנתה התובעת למהנדס בן עזרא, אשר ביום 27.5.07 ביקר בדירה. בחוות דעתו הנושאת תאריך 6.6.07 מצוין כי חסרונו של בריח (עוקץ) אל הרצפה מהווה פגם שכן אינו מספק הגנה מספקת מפני פריצה (ראה סעיף 5.1 תחת הכותרת 'דלת הכניסה'). היות שביקור המהנדס בן עזרא נועד לאתר ליקויים הנסתרים מעין בלתי מקצועית ומאחר שביקורם של המהנדסים אברהם בן עזרא ויואל בן עזרא היה בנוכחות התובעת, סביר להניח כי גם אם קבלה את חוות הדעת הראשונית לאחר המסירה הוסבה תשומת לבה לליקויים הקיימים. חרף זאת, בפרוטוקול המסירה נרשמה הערה בנוגע לדלת הכניסה בזו הלשון: 'במשקוף דלת כניסה פתח מיותר לבדוק מול חוסם'. הא ותו לא. משמע, גם התובעת לא ראתה פגם בהיעדר בריח בכיוון מפתן הדלת. שלישית, המומחה המוסכם חיווה דעה כי אמצעי הנעילה הקיים עונה על הנדרש. רביעית, משקלה של חוות דעת המהנדס יואל בן עזרא כראיה לסתור - אפסי. מדובר במומחה 'מטעם' אשר התבסס על ספרו של ראש משרדו המהנדס אברהם בן עזרא, ולכן יש לראות באמירתו מעין 'חיזוק עצמי' שאינו קביל כראיה. גם ההתכתבות המצורפת בין בא כוח התובעת לבין מנכ"ל חברת רב בריח בע"מ אינה יכולה לסייע, שכן במקרה דנן הותקנה דלת מחברה מתחרה, ואין ראיה כי מנגנון הנעילה הנהוג בשתי החברות - זהה. 29. אשר על כן אני קובעת כי אמצעי הנעילה בדלת הכניסה עומד בדרישות סעיף 2.92 לתקנות התכנון והבניה. 30. התביעה בגין רכיב זה נדחית אפוא בזאת. חלון חדר שינה 31. בחלונות חדר שינה ישנו חלק תחתון קבוע באורך 1.9 מטרים. הקיר בנוי לגובה 45 ס"מ מהרצפה ומעליו לגובה 62 ס"מ נוספים מורכב חלקו הקבוע של חלון מזכוכית המשמש מעקה. לדעת המהנדס בן עזרא הזכוכית אינה מתאימה לשמש מעקה והיא בגדר סיכון בטיחותי. עוד הוסיף כי קיים קושי בניקוי החלון שאף הוא גורם לסיכון בטיחותי. בעדותה ציינה התובעת כי קיים ליקוי שכן מבנה החלון מקשה על ניקויו. 32. המומחה המוסכם לא מצא פגם, לא בטיחותי ולא אחר. לא מצאתי לסטות מחוות דעת המומחה המוסכם, ולכן דין חלק זה של תביעת התובעת להידחות. 33. לא זו אף זו, מלכתחילה ידעה התובעת על מידות החלון ומבנהו ועל הקושי בניקיונו (ככל שקיים) וחרף זאת בחרה להתקשר בחוזה. בנסיבות אלה אין לה להלין אלא על עצמה אם בחרה לרכוש דירה במיזם. ליקוי בדלת הכניסה 34. לטענת התובעת קיימים פגמים בדלת הכניסה, ולכן יש לחייב את החברה בפיצוי. 35. המומחה המוסכם אישר קיומם של פגמים בדלת הכניסה לדירה והעריך את עלות תיקונם בסך 1500 ₪. עם זאת, לא ראה להשית חיוב זה על החברה. לדעתו, לראשונה מצאו פגמים אלה ביטוי בחוות הדעת המאוחרת של המהנדס בן עזרא, וזכרם לא בא בחוות הדעת הראשונה שערך או בפרוטוקול המסירה. 36. באת כוח התובעת סבורה כי המומחה פלש לתחום לא לו ויש לקבל את גרסת התובעת, ולפיה הפגמים הם תוצאה של עבודה לקויה של חברת שרביב. 37. הגם שצודקת באת כוח התובעת, וקביעת המומחה המוסכם חורגת מתחום מומחיותו, מקובלת עליי דעתו. התובעת הצטיירה כמי שמקפידה על קלה כבחמורה, ואף בטרם קבלת החזקה בדירה הזמינה מומחה מטעמה, ומצוידת בחוות דעתו פנתה באמצעות עורך-דינה לחברת שרביב בדרישה לבצע תיקונים. אין זה סביר כי פגמים הנראים לעין נעלמו מעינם הפקוחה של שני מומחים מטעמה (המהנדסים אברהם בן עזרא ויואל בן עזרא) שבדקו בדיקה יסודית את דלת הכניסה (ראה פרק 5.1 לחוות דעתו מיום 6.6.07). 38. כמו-כן קשה להניח כי פגמים אלה נעלמו מעיני התובעת, אשר נכחה בעת ביקורם של המומחים מטעמה ובעת קבלת החזקה בדירה. מדובר בפגמים הנראים לעין (התובעת אף הצביעה עליהם בצילומים שהוצגו בבית המשפט) ובפרוטוקול המסירה נרשמה הערה בנוגע לפגם בדלת הכניסה, בלא שהוזכרו הפגמים הנטענים כיום. 39. ראוי לזכור כי לאחר המסירה בוצעו שינויים בדירה על ידי קבלנים מטעם התובעת (שינויים שכללו עבודות 'גסות' כגון הקמת מחיצות גבס והתקנת שיש וארונות מטבח) ועובדים רבים הלכו ובאו, כך שלא מן הנמנע כי מי מהם גרם נזק לדלת הכניסה. 40. בנסיבות אלה יש להסיק כי מקור הפגמים במעשה או מחדל שאירעו לאחר מסירת החזקה בדירה, ולכן אינם באחריות חברת שרביב. היעדר חדר כושר 41. בכתב התביעה נתבע סך של 3960 ₪ עלות מנוי שנתי במועדון כושר "הולמס פלייס". לטענת התובעת, החברה הבטיחה כי יוקם חדר כושר בבניין. חרף זאת רק לאחרונה עשתה כן, ולכן נאלצו היא ובן זוגה לרכוש מנוי במועדון כושר. 42. התובעת הגישה כראיה את העלון הפרסומי (מוצג ת/2) של המגדל השלישי שבנייתו החלה לאחר שבניית המגדל הראשון (בניין R שבו מצויה הדירה) הסתיימה והמגדל השני היה בשלבי בניה מתקדמים. מוצג נ/3 הוא העלון הפרסומי שהופק בתחילת המיזם. הן ממוצג ת/2 והן ממוצג נ/3 עולה כי החברה הבטיחה לרוכשים בכוח 'חדר כושר' במיזם בלא שהתחייבה או הבטיחה חדר כושר בכל אחד מבנייני המיזם. 43. זאת ועוד, מעיון בחוזה המכר עליו חתומה התובעת עולה כי המיזם מוגדר "הפרויקט" - "פרויקט בניה אשר ייבנה בשלבים לפי שיקול דעתה של החברה [חברת שרביב] המורכב מבניין R ("הבית" כהגדרתו להלן) ובו 68 דירות ושני בניינים M) ו-L) שלגביהם עדיין לא הוגשה בקשה להיתר בניה" ובתיאור הרכוש המשותף מצוין כי יכול שיהיה משותף לבניין מסוים או לכל הבניינים במיזם וכי אותם מתקנים ובהם "חדר/י כושר" "..[ה]מיועדים לשרת את כל הדירות או חלק מהן (אפילו אם הם בתחום דירה מסוימת או השטחים הצמודים אליה)." גם בתשריט המצורף לחוזה לא צוין חדר כושר, כי אם "חדר לפעילות משפחתית". 44. הנה-כי-כן, הן מעלוני הפרסום והן מלשון החוזה עולה בבירור, כי החברה התחייבה להקים חדר או חדרי כושר במיזם בלא שהתחייבה כי חדר זה יהיה בכל בנייני המיזם או בבניין מסוים בו. 45. יתרה מכך, במהלך המשא ומתן ובעת כריתת החוזה היתה התובעת מיוצגת על ידי עורך דין והערותיו מצאו ביטוי בחוזה. חרף זאת, אין למצוא אף לא הערה אחת בנוגע להיעדר התחייבות להקים חדר כושר בבניין שבו מצויה הדירה. 46. די בכך כדי לדחות תביעתה זו של התובעת. 47. מעבר לדרוש יצוין, כי העד מטעם חברת שרביב הסביר בעדותו מדוע מלכתחילה לא הוקם חדר כושר במגדל הראשון ומה הסיבה להתקנתו בשלב מאוחר יותר (עמדת נציגות הבית המשותף). הסבר זה מניח את הדעת ויש לקבלו. חריגת דלת המרחב המוגן הדירתי (ממ"ד) 48. מחוות דעת המומחה המוסכם עולה כי דלת הממ"ד בולטת ב-13 ס"מ לפרוזדור כך שלמעבר נותרים 62 ס"מ בלבד. דלת הממ"ד מסתירה חלקית את הכניסה לחדר-שינה-הורים. לדעתו הגם שבליטה זו מופיעה בתכניות האדריכלית אין הדבר מוחשי דיו ונוסף על כך מהתכנית אין לדעת מה מידת ההפרעה של הבליטה. היות שהדבר אינו ניתן לתיקון העריך המומחה את ירידת ערך הדירה בסך של 2,500 ₪. 49. חברת שרביב סבורה כי אין לקבל קביעתו זו של המומחה המוסכם, הן משום שהבליטה מופיעה בתכנית האדריכלית, שהיא חלק מחוזה המכר עליו חתמה התובעת, והן משום שהבליטה מותרת לפי סעיף 3.2.1.10 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה. אין אפוא ליקוי וממילא אין ירידת ערך הדירה. 50. אין לקבל את עמדת החברה. אמנם נכון, הבליטה מופיעה בתכנית האדריכלית ברם ספק אם הדיוט בתחום הבניה יכול היה להבחין בה. לא זו אף זו, אין ראיה כי נהוג לתכנן דלתות החוסמות חלקית פרוזדור סמוך. 51. לפיכך אם כולל התכנון דבר מה חריג, מן הראוי שהיזם ייסב את תשומת לבם של קונים בכוח. במקרה דנן סביר להניח כי בניהול משא ומתן לרכישת הדירה היתה התובעת מעלה עניין זה כדי להפחית ממחירה. 52. יתרה מכך, עצם העובדה שהתכנון תואם לתקנות התכנון והבניה אינה שוללת ירידת ערך הדירה. טול לדוגמה דירה שבה חדרים ששטחם 9 מ"ר לעומת דירה שבה חדרים בני 12 מ"ר. אלה ואלה עונים על דרישות הדין ברם סביר להניח כי מחיר הדירה ישתנה בהתאם. 53. לפיכך יש לקבל את הערכת המומחה המוסכם ולחייב את החברה בפיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסך 2,500 ₪. יתר הליקויים 54. לא ראיתי צורך לדון ביתר הטענות הנוגעות לליקויים. חוות דעת המומחה המוסכם מקובלת עליי, ויתר טענות הצדדים אינן מצדיקות התייחסות מיוחדת. למען הסר ספק יובהר, כי היעדר דיון בנוגע לליקוי זה או אחר משמע כי טענות הצד שהעלה אותן נדחו. עיכוב במסירת הדירה 55. בהתאם לסעיף 12 לחוזה המפנה לנספח 1 שבו, התחייבה החברה למסור לתובעת את החזקה בדירה ביום 31.12.06. 56. לפי סעיף 13 לחוזה הוסכם כי נוסף על עיכוב במסירת הדירה מהסיבות המנויות בסעיפים 14 ו-15 לחוזה, איחור בן חודשיים ללא צורך בסיבה או הנמקה לא ייחשב עיכוב המזכה את הקונה בפיצויים. 57. סעיף 14 לחוזה קובע כי במקרה של עיכוב בבנייה הנובע (בין היתר) מכוח עליון או "..עקב נסיבות שאין לחברה שליטה עליהם.." תהא החברה רשאית לדחות את סיום הבניה ואת מסירת החזקה "..למשך זמן שהוא כאורך תקופת העיכוב או מעבר לכך כפי שיתחייב בנסיבות..". 58. לפי סעיף 15 לחוזה, הזמנת שינויים מצדו של הקונה ידחה את מועד המסירה בהתאם. 59. לטענת התובעת היה איחור בן שישה חודשים במסירת החזקה בדירה (שנמסרה ביום 3.6.07). היות שבמועד זה טרם הסתיימה הבניה, נאלצה להסכים לתכתיבי חברת שרביב ולקבל את החזקה בדירה כאשר טרם הורכבו ברזים וכלים סניטריים. לכן יש לראות ביום 28.6.07, שהוא מועד הרכבת כלים סניטריים וברזים, כיום המסירה האמִתי. 60. אין לקבל טענה זו של התובעת. 61. במהלך שנת 2006 התרחשה מלחמת לבנון השנייה אשר החלה ביום 12.7.06 וביום 14.8.06 הסתיימה. מלחמה זו שִבשה את חיי התושבים בעיר חיפה ואת הפעילות הרגילה בכלל, ובתוך כך גם את העבודה באתרי הבניה. מדובר בסיכול שלפי סעיף 14 לחוזה דוחה את מועד המסירה. אין להביא אפוא בחשבון תקופה בת 32 ימים שבהם נבצר מהחברה לבצע עבודות בניה במיזם. 62. אין חולק כי התובעת הזמינה עבודות נוספות ושינויים מאת החברה. החברה מודה כי משך הביצוע הדרוש להשלמת עבודות אלה הסתכם בחמישה שבועות. בשים לב להיקף העבודות הנוספות, פרק זמן זה סביר. בהתאם לסעיף 15 לחוזה אין להביא אפוא בחשבון 35 ימים שבהם בוצעו העבודות הנוספות. 63. אין גם לקבל את עמדת התובעת בנוגע להיעדר מסירה בטרם הורכבו ברזים וכלים סניטריים. לגרסת החברה, אי-הרכבת ברזים וכלים סניטריים נעשתה בידיעת התובעת ובהסכמתה המלאה. התובעת היתה מעוניינת לבצע שינויים ותוספות גם באמצעות קבלנים משלה (בין היתר ארונות מטבח), ולכן כדי למנוע פגיעה בהם או גניבתם סוכם עמה כי הברזים והכלים הסניטריים יורכבו בתום עבודות אלה. 64. גרסת החברה מקובלת עליי. ראשית, לולא ההסכמה האמורה אין הסבר מדוע נאותה התובעת לקבל ביום 3.6.07 את החזקה בדירה, שהרי במועד זה היה בכוחה לדרוש השלמת החסר. שנית, לאחר המסירה פנה בא כוח התובעת לחברה בדרישה לתקן ליקויים, ואף כי בשלב זה טרם הורכבו ברזים וכלים סניטריים לא ציין במכתבו כי מסירת הדירה תחשב רק ממועד הרכבתם. 65. ראוי לציין כי דרישת החברה שבטרם מסירת החזקה בדירה לא יבוצעו עבודות על ידי קבלנים מטעם התובעת מתיישבת עם התניות החוזיות (ראה סעיף 15 לחוזה) והיא אף סבירה. 66. אני קובעת אפוא כי מועד המסירה היה ביום 3.6.07. 67. למותר לציין כי טענת התובעת כיום, ולפיה חפצה להיכנס להתגורר בדירה לפני הרכבת ארונות מטבח, ובשל היעדר ברזים וכלים סניטריים נבצר ממנה לעשות-כן אינה עולה בקנה אחד עם טענתה הנוספת, ולפיה כדי לבצע את התיקונים הפעוטים שמצא המומחה המוסכם יהא צורך בפינוי הדירה. 68. סעיף 52 לחוזה מסדיר את זכות הקונה (התובעת) לפיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה, וקובע לאמור: "מוסכם בזה כי אם למרות כל הדחיות והארכות המותרות לפי הסכם זה, לא תמסור החברה את החזקה בדירה לקונה במועד הנדחה, יהיה הקונה זכאי לקבל מהחברה עבור התקופה שמעבר לתקופות הארכה המותרות לפי סעיפים 13,14 ו-15 לעיל, פיצוי על הנזקים שנגרמו לו בגין איחור כזה, ובתנאי שפיצויים אלה אינם עולים על 15 דולר בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר לכל יום של איחור כזה, (מעבר לתקופת הארכה המותרת כאמור לעיל), ופיצוי זה יהיה הפיצוי היחיד שהקונה יהיה זכאי לקבל בגין הפרה זו של ההסכם." 69. סעיף 13 קובע ארכה מותרת עד חודשיים ימים; סעיף 14 קובע ארכה מותרת שבמקרה דנן היא בת 32 יום וסעיף 15 קובע ארכה מותרת שבמקרה דנן היא בת 35 יום. סך הכול מדובר אפוא בארכה מותרת עד ליום 6.5.07. 70. בפועל ביום 3.6.07 נמסרה חזקה הדירה, 28 יום מעל המותר. החברה שילמה לתובעת פיצוי בסך 1832 ₪ בגין 21 ימי איחור. לפיכך עליה לשלם פיצוי בגין שבעה ימי איחור נוספים. ביום 6.5.07 היה השער היציג של הדולר של ארצות הברית בסך 3.998 ₪. בהתאם לכך זכאית התובעת לפיצוי בסך 565.37 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין (15 דולר בשקלים חדשים על בסיס השער היציג שהיה ידוע ביום 6.5.07 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 [להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה] ממועד זה וכלה ביום מתן פסק הדין: 15*3.998= 59.97 ₪ *7= 419.79 ₪ משוערך להיום = 565.37 ₪). ירידת ערך הדירה 71. התובעת סבורה כי היא זכאית לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסך של 20,000 ₪. התובעת לא הגישה חוות דעת של שמאי, ולכן אין לקבל את טענתה זו, שאינה אלא טענה בעלמא ללא תימוכין בחומר הראיות. 72. למותר לציין כי המומחה המוסכם הוא בהכשרתו גם שמאי, העריך בחוות דעתו את ירידת ערך הדירה בגין אותם ליקויים שאינם ניתנים לתיקון וקבע כי יש לפצות את התובעת בסך 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. התובעת זכאית לפיצוי בסכום זה, ולא מעבר לכך. דיור חלופי והעברת רהיטים 73. התובעת סבורה כי יש לפסוק לה פיצוי בסך 16,000 ₪ בגין הצורך לפנות את הדירה בזמן ביצוע התיקונים. המומחה המוסכם ציין בחוות דעתו כי לשם כך אין צורך בפינוי הדירה, ודעתו זו לא נסתרה. על האי-נוחות שתגרם לתובעת ובני-משפחתה בזמן ביצוע התיקונים ניתן יהיה לפצות אותה במסגרת הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. נזק בלתי ממוני 74. אין חולק כי לאחר שהשקיעה התובעת ממיטב כספה ברכישת דירה חדשה, הייתה ציפייתה הסבירה כי יוכלו - היא ובני-משפחתה - להתגורר בדירה שאין בה ליקויים. חרף זאת גם לאחר ביצוע תיקונים נותרו בדירה ליקויים. בזמן ביצוע התיקונים בדירה תיגרם לתובעת ולבני ביתה אי-נוחות שכן יאלצו לשהות במחיצת פועלים, נוכחות הפוגעת בפרטיותם. עם זאת ראוי להדגיש כי היקף הליקויים קטן למדיי כך שניתן לומר כי הבניה בוצעה באיכות ראויה. 75. לצורך הערכת הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני יש להביא בחשבון בין היתר את היקפן הקטן של הליקויים וכי בגין אותם ליקויים שאינם ניתנים לתיקון זכאית התובעת לפיצוי נפרד. 76. על יסוד האמור לעיל אני מעריכה את הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 3,000 ₪, נכון ליום מתן פסק דין. סוף דבר 77. על יסוד האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כדלקמן: (א) סך של 19,628 ₪ פיצוי בגין ליקויי הבניה לרבות ירידת ערך. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 23.2.10 (תאריך חוות דעת המומחה המוסכם לאחר ביצוע התיקונים) וכלה ביום התשלום המלא בפועל. (ב) 565 ₪ (מעוגל) פיצוי בגין העיכוב במסירה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום מתן פסק הדין וכלה ביום התשלום המלא בפועל. (ג) 3000 ₪ פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום מתן פסק הדין וכלה ביום התשלום המלא בפועל. (ד) הוצאות משפט: שכר טרחת עורך דין בשיעור 17% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין; אגרת תביעה באופן יחסי לסכום הפסוק ושכר טרחת המהנדס בן עזרא בגין חוות הדעת מיום 24.7.07 (כנגד הצגת קבלה על התשלום). פרט לכך, כל צד יישא בהוצאותיו. איחור במסירת דירהמסירת דירה / איחור במסירת דירהמקרקעין