דוגמא לפסק דין בנושא אי תשלום לעורך דין: מבוא 1. התובע שימש כעורך דינם של הנתבעים במספר הזדמנויות, כאשר, לטענתו, בשני המקרים האחרונים, בהם נתן להם שירות משפטי וייצוג משפטי, לא קיבל את שכר טרחתו, ועל כן, הגיש תביעה זו כנגדם. התובע טען, כי ייצג את הנתבעים בתובענה שהוגשה כנגדם לאכיפתו של זיכרון דברים עם מר שמעון שיטרית, בו התחייבו לכאורה למכור לו שתי דירות במרינה בהרצליה. התובע טוען, כי בעבור ייצוגם בתובענה זו, סוכם על שכר טרחה של 20,000 דולר, אותו לא שילמו הנתבעים במלואו. הנתבעים, מצידם, מכחישים את הסיכום וטוענים, כי הכספים שקיבל התובע עד כה, הם שכר הטרחה המגיע לתובע כשכר טרחה ראוי, ואין הם חייבים לו דבר. במקרה אחר בו ייצג התובע, לטענתו, את נתבע 1, לא שולם לו שכר טרחה בגין ניהול תכתובת בעניין כישלונה של עסקת ייבוא מכונית, לאחר שהאחרון עמד בפני תביעה משפטית בעניין זה. התובע תובע שכר טרחה ראוי לפי היקף עבודתו בעניין. הנתבעים טוענים, מאידך, כי שכר הטרחה אשר דורש התובע בעניין זה רחוק מלהיות שכר טרחה ראוי, שכן פועלו בעניין התכתובות היה מזערי ושולי. טענות הצדדים 2. התובע טוען, כי בחודש מרץ חתמו הנתבעים, שלא בשיתופו, על שני מסמכי זיכרון דברים בהם הם מתחייבים למכור למר שמעון שיטרית את שתי הדירות שלהם במרינה בהרצליה, תמורת 1,300,000 דולר. התובע הצהיר, כי בין הנתבעים למר שיטרית נתגלעו חילוקי דעות כבדים אשר הובילו להגשת תובענה מצד מר שיטרית כנגד הנתבעים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר תכליתה לאכוף את מכירת הדירות. כן הצהיר התובע, כי הנתבעים פנו אליו על מנת שייצגם בהליך, והיו מבוהלים ביותר מההליכים שנפתחו כנגדם, שכן עמדו בפני סיכון של הפסד של למעלה ממיליון דולר, הנובע מעליית ערך הדירות, ומן העובדה, כי סוכם בזיכרון הדברים המחיר של 1,300,000 ש"ח בעוד התמורה האמיתית שסוכמה בין הצדדים הייתה 1,950,000 ₪. התובע אף הצהיר, כי ביום 10.7.2007 הגיע עם הנתבעים להסכמה, כי הייצוג יעשה על ידו ועל ידי עו"ד טליה אבני, העובדת במשרדו, תמורת סכום קבוע ובלתי ניתן לשינוי של 20,000 דולר. התובע הצהיר בתצהירו, כי ביום 1.8.2007 שלח לנתבעים מכתב, אותו ניסח יחד עם עו"ד אבני, כי לאור העובדה שנקבעה ישיבת קדם משפט ראשונה, הינם מוזמנים לפגישת הכנה ומתבקשים לשלם מקדמה על חשבון שכר הטרחה המוסכם, בסך של 30,000 ₪, ואף למכתב האמור צורפה חשבונית עסקה על מלוא סכום שכר הטרחה בסך של 98,377 ₪. התובע ציין בתצהירו, כי הנתבעים לא חלקו על המכתב ולא ביקשו את הפסקת הייצוג. עוד הצהיר התובע, כי הפגישה עם הנתבעים התקיימה ביום 20.8.2007, בה שילמו השניים רק 10,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה המוסכם, והתחייבו לשלם את היתרה עם מכירת אחת משתי הדירות, אך לא יאוחר מ-18 חודשים מיום 20.8.2007. התובע אף ציין, כי באותו מעמד בו סיכמו את תנאי התשלום, לא חלקו הנתבעים על גובה שכר הטרחה. התובע אף הצהיר, כי סיכום הפגישה בדבר תנאי התשלום, המציין גם את גובה שכר הטרחה, הועלה על הכתב ונשלח לנתבעים, ואילו אלה לא חלקו עליו. התובע הצהיר, כי במסגרת ייצוג הנתבעים, בשלהי ההליך, בו ביקש מבית המשפט, בשם לקוחותיו, לפסוק להם הוצאות, קיבל את רשותו של נתבע 1 מפורשות, לציין בפני בית המשפט כי שכר הטרחה שהוסכם, בינו ובין הנתבעים, הוא 20,000 דולר, כדי שבית המשפט ייקח זאת בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. התובע הצהיר, כי לאחר סיום ההליכים בתיק, הציעו הנתבעים, בפגישה ביום 31.5.2009, כי ישלמו את שכר הטרחה המלא לאחר שתימכר אחת משלושת דירותיהם, אך לכך הוא לא הסכים. עוד ציין, כי גם בפגישה זו לא כפרו הנתבעים בגובה שכר הטרחה המוסכם. התובע הצהיר, כי ביום 9.8.2009 התקיימה שוב פגישה בין הצדדים בעניין שכר הטרחה, בה הציעו הנתבעים 2,000 דולר בלבד, בעוד חובם עומד על 92,979 ₪, וכאשר דחה התובע את הצעתם התפרץ עליו הנתבע 1 בחרפות וגידופים. התובע הצהיר, כי גבה סכום של 19,861 ₪ בהליך הוצאה לפועל בעניין הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים בהליך האמור, ולאחר שהפחית את הסכום של 2,212 ₪ בגין אגרת הוצל"פ ששילם, הפחית מחובם של הנתבעים סכום של 17,649 ₪ בהתאמה. כן הצהיר התובע, כי נתבע 1 העביר לטיפולו עניין נוסף, בגין סכסוך שנפל בינו ובין עורכי הדין דנה ושרון אמיר, בעניין הליכים לייבוא רכב. התובע הצהיר, כי נתבע 1 פנה אליו לאחר שקיבל מכתב דרישה מהם על סך 52,000 דולר וסכום נוסף של 20,000 ₪. עוד הצהיר התובע, כי החליף מספר מכתבים עם בני הזוג אמיר ולצורך תשובותיו נעזר בבנו של הנתבע 1, שהיה מתמחה במשפטים, והכיר את נושא הליכי יבוא רכב. כן הצהיר התובע, כי נתבע 1 ובני הזוג אמיר, הגיעו לפשרה, אשר התובע לא היה שותף לה ובמסגרת טיפולו בעניין זה השקיע 6.39 שעות עבודה. התובע הצהיר, כי חישב את שעות העבודה ועל פי שכר הטרחה המופחת של 150 דולר לשעה, שלח חשבון עסקה בסך 3,969 ₪ בעבור שכר טרחה ראוי וכן 15 ₪ הוצאות, ובסך הכול 4,602 ₪. עוד הצהירה מטעם התובע עו"ד טליה אבני. עו"ד אבני הצהירה, כי היא עובדת במשרדו של התובע מאז 1996 והצהירה, כי הכירה את הנתבעים כלקוחות המשרד. עוד הצהירה עו"ד אבני, כי טיפלה יחד עם התובע, בייצוגם של הנתבעים בעניין התובענה שהוגשה נגדם על ידי מר שמעון שיטרית ואישרה בתצהירה, כי סיכמה עם התובע, כי יש להציע לנתבעים את הטיפול בעניין תמורת שכר טרחה של 20,000 דולר. עו"ד אבני הצהירה, כי הפגישה בין התובע לנתבעים ביום 10.7.2007 נערכה בנוכחותה ובה סוכם כי שכר הטרחה עבור ייצוג הנתבעים על ידי התובע ועל ידה בעניין יעמוד על 20,000 דולר. כן הצהירה עו"ד אבני, כי את המכתב אשר שלח התובע ביום 1.8.2007, ניסחו השניים יחד ולא היה ידוע לה על כל התנגדות מצד הנתבעים לעניין גובה שכר הטרחה המוסכם. עוד הצהירה עו"ד אבני, כי בפגישה ביום 20.8.2007 בה שילמו הנתבעים 10,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה, סוכמו תנאי התשלום, אך הנתבעים לא חלקו על גובה שכר הטרחה. לבסוף, הצהירה עו"ד אבני, כי ביום 31.5.2009 נתקיימה פגישה בין התובע ובין הנתבעים, בנוכחותה, אשר במהלכה לא חלקו הנתבעים על גובה שכר הטרחה, אלא ביקשו לשנות את תנאי התשלום, כך שישלמו את יתרת חובם לאחר שתימכר אחת משלוש דירותיהם במרינה בהרצליה. התובע הגיש חוות דעת מומחה, עו"ד אבי אברמוביץ'. עו"ד אברמוביץ' הצהיר, כי הוא עורך דין ותיק ומנוסה והוא הבעלים והמנהל של משרד עורכי דין המעסיק עשרה עורכי דין ושני מתמחים. עו"ד אברמוביץ' הצהיר, כי לאחר שעיין בכתבי בי הדין בקשר עם התובענה שבין שמעון שיטרית לבין הנתבעים, ובירר פרטים נוספים עם התובע בקשר עם נסיבות הסכסוך של הנתבעים עם מר שיטרית, ולאחר שהביא בחשבון את הוותק והניסיון של התובע ועו"ד אבני, הגיע למסקנה, כי שכר הטרחה שנקבע על סך 20,000 דולר הוא שכר טרחה ראוי והוגן, ואף נמוך משכר הטרחה המקובל בנסיבות המקרה. 3. הנתבע 1 הצהיר כי אכן ייצג התובע, אותו ואת אשתו במספר הזדמנויות, אך מעולם לא נקבע שכר טרחה מראש, אלא תמיד התנהל משא ומתן בסוף ההליך. הנתבע הצהיר, כי מעולם לא טען התובע, כי הוא מייצג את הנתבעים יחד עם עו"ד אבני, ומעולם לא נתנו הסכמתם שזו תייצגם. הנתבע הוסיף והצהיר, כי לא סוכם והם (הוא ואשתו) לא הסכימו לשלם לתובע שכר טרחה בשיעור 20,000 דולר, ואף לא קרוב לכך, ואף לא כי יישאו בהוצאות. כל שסוכם הוא כי הצדדים, כמו במקרים הקודמים, ישוחחו על מנת להגיע לסכום מוסכם. הנתבע הוסיף והצהיר, כי במעמד תשלום 10,000 ₪ כמקדמה על חשבון שכר הטרחה הכולל עליו יוסכם בין הצדדים לא נכחה עו"ד אבני, ואף לא נכחה בשום פגישה שהייתה קשורה לנושאי שכר טרחה ותשלומים. הנתבע הצהיר, כי הודיע לתובע בעקבות המכתב וחשבון העסקה שנשלחו אליו כי הסכום לא הוסכם ואין בכוונתם לשלמו, ועל כן מעולם לא בוצע קיבול להצעתו של התובע. הנתבע הצהיר, כי בכל שיחה שהייתה לו עם התובע הבהיר לו כי אינו מסכים לשכר הטרחה הנ"ל. הנתבע הוסיף והצהיר, כי הובהר לו על ידי התובע עצמו כי בנסיבות סיומה של "תביעת שיטרית" בשלב מוקדם של שני דיוני קדם משפט בלבד, שכר הטרחה יקבע בהתאם לכמות העבודה שהושקעה בפועל. כן הצהיר הנתבע, כי שכר הטרחה ששולם עד כה לתובע מהווה את שכר הטרחה הראוי לו הוא זכאי. הנתבע הוסיף והצהיר, כי הסכום של 2,212 ₪ אותו קיזז התובע לטובת אגרה ששילם, קיזז מבלי שהיה זכאי לכך וביצע גזל. הנתבע הצהיר, כי בעניין תביעת שרון אמיר, היה זה התובע אשר אמר כי אינו רוצה להתעסק עם הנושא הסבוך של ייבוא רכבים, והסכים אך לעבור על המכתבים שכתב בנו של הנתבע לפני שליחתם, ומכאן שחשבון העסקה ששלח התובע בעניין זה אינו מתיישב עם הזמן המצומצם ביותר שהשקיע התובע בעניין זה, מה גם שמעולם לא הוסכם על שכר שעת עבודה של 150 דולר. הנתבעת 2, הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה הדומה לתצהירו של הנתבע 1, וחזרה על גרסתו. מר אור קמינסקי, בנם של הנתבעים, הגיש תצהיר עדות ראשית, וטען כי כאשר התעוררה תביעת שרון היה מתמחה במשרד עורכי דין, והתובע מסר לו כי אינו רוצה להתעסק עם נושא זה של ייבוא רכבים. מר אור קמינסקי הצהיר, כי מאחר והתובע ידע על היותו מתמחה במשפטים ועל בקיאותו בנושא יבוא רכבים הציע, כי הוא יכין את המכתבים שיישלחו והתובע יעבור עליהם ויבצע תיקונים במידת הצורך, ואכן היו אלה תיקונים קלים אשר ביצע התובע, חתם ושלח את המכתבים. מר אור קמינסקי הצהיר, כי הוא סבור כי הזמן שהשקיע התובע בעניין מצומצם ביותר ואינו מתיישב עם חשבון העסקה בעניין. מטעם הנתבעים הגיש עורך הדין אילן דסאו חוות דעת של מומחה, כחוות דעת נגדית לחוות דעת שהגיש התובע. עורך הדין דסאו נתן חוות דעתו בשאלה האם שכר הטרחה של 20,000 דולר בנסיבות העניין הוא שכר טרחה ראוי. עורך הדין דסאו עיין בכתבי בי-הדין ובפרטי הסכסוך כפי שנמסרו לו מפי הנתבעים והביא בחשבון את היקף העבודה, מורכבות העניין, ומהותו ואת שוויו של מושא השירות ואמד את ההשקעה שניתנה בעניין הסכסוך בין הנתבעים למר שיטרית ב-23 שעות עבודה. עורך הדין דסאו חישב, כי שוויין של 23 שעות העבודה, על פי תעריף של 150 דולר לשעה ב 12,765 ₪ + מע"מ. דיון והכרעה 4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה. תיק שטרית התובע טוען, כי ביום 10.7.07 הודיע לנתבעים, כי שכר הטרחה בגין ייצוגם בתיק שטרית יועמד על סכום של 20,000 דולר בצירוף מע"מ, כשכר טרחה קבוע עבור הטיפול המשפטי בתיק שטרית, ולטענתו הנתבעים הסכימו לסכום זה. הנתבעים טוענים, כי לא סוכם שכר טרחה מראש וכי הנוהג היה לקיים משא ומתן על גובה שכר הטרחה ולשלמו בסוף ההליך. לאחר שמיעת עדויות הצדדים והתרשמותי מהעדויות, הנני מקבלת את גרסת התובע, כי הוסכם בעל-פה בין התובע לנתבעים בנוגע לשכר הטרחה בסכום של 20,000 דולר בגין ייצוגם בתיק שטרית. ראשית, ניתן ללמוד מן המכתבים שצורפו לכתב תביעתו של התובע בהם הוא מציין במכתביו באופן מפורש, כי הסכום שסוכם לשכר טרחתו הינו 20,000 דולר. שנית, בפגישה שנערכה ביום 22.8.07, בין התובעים לנתבעים נכחה עו"ד טליה אבני שעובדת עם התובע לאחר שזה הציע לה להצטרף לייצוג הנתבעים. עו"ד אבני העידה בחקירתה, כי הייתה שותפה לפגישה שבה סוכם על 20,000 דולר, והיא הפנתה לסעיפים 9-11 ו-17 לתצהירה ובעדותה העידה כי בפגישה האמורה נקבע שכר טרחה קבוע שאינו ניתן לשינוי. (ראה עמ' 9 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 10.9.12). הסיכון בתיק שטרית היה לטענתה, כי שכר הטרחה יעמוד בסכום הנקוב בזכרון הדברים בעוד שערך הדירות היה גבוה בהרבה. אמנם, העיד הנתבע בעדותו, כי במעמד תשלום 10,000 ₪ כמקדמה על חשבון שכר הטרחה הכולל עליו יוסכם בין הצדדים לא נכחה עו"ד אבני, אלא, שאני מקבלת את גרסתו של התובע, ושל עו"ד אבני, שהפגישה שכללה את עניין שכר הטרחה, התקיימה בנוכחותה, והיא הייתה שותפה לפגישה. גם גרסת הנתבעת 2 תומכת בטענת התובע בעניין שכר הטרחה. הנתבעת 2 העידה בחקירתה, כי מספר חודשים אחרי שהתחיל התיק של שטרית, התובע ביקש 20,000 דולר, ואף טענה כי יכול להיות שהוא ביקש זאת בכתב. (ראה עמ' 26 שורות 5-9 לפרוטוקול מיום 10.09.12). למרות דרישת התובע את שכר טרחתו המפורש בסך 20,000 דולר, הנתבעים לא הודיעו לו בכל דרך שהיא בכתב או בעל פה, כי דרישתו אינה מקובלת עליהם. הנתבעת 2 אף העידה כי הנתבעים אמרו לתובע: "נתקדם ואז נחליט". לנוכח דרישת התובע את שכר טרחתו, הנתבעים הסכימו מכללא לדרישה זו, ואף לא פיטרו את התובע ולא הפסיקו את ייצוגו למרות דרישתו לשכר טרחה בסך של 20,000 דולר. כפי שהעידה הנתבעת 2, לא ענו הנתבעים בכתב לדרישות הכספיות של התובע, ולא הגיבו לתובע במייל, בפקס או במכתב. הנתבעת 2 העידה: "ש. למרות זאת, לא חשבת לנכון לפטר אותו כי הוא ניסה להוציא ממך כספים שלא מגיעים לו? ת. לא. המשכנו ואמרנו לו שתיגמר הפרשה, וכמו תמיד נחליט על סכום והיינו מחליטים על סכום". (ראה עמ' 27 שורות 7-8 לפרוטוקול מיום 10.09.12). אין מקום לקבל את הסברה של הנתבעת 2, אשר איננו מתיישב עם המסמכים והעדויות לפיהן התובע חזר ודרש בעל-פה ובכתב מהנתבעים את סכום שכר הטרחה, והנתבעים ידעו שזו דרישתו, ובסכום קבוע של 20,000 דולר, ולא הפסיקו את הייצוג. למרות זאת, רק לאחר שנסתיימו ההליכים המשפטיים, החליטו הנתבעים שסכום שכר הטרחה הינו מוגזם, והתנערו מחובתם לשלם אותו, למרות שהמשיכו להיות מיוצגים על ידי התובע. לאור האמור לעיל, הקיבול הינו במעשה בהסכמה, על דרך של שתיקת הנתבעים ועצימת עיניים נוכח דרישת התובע, ומתן האפשרות לתובע להמשיך ולפעול בייצוגם. עוד טוענים הנתבעים, כי השכר שהתובע ביקש אינו ראוי ואינו הוגן, ולשם חיזוק טענתם זו העיד מומחה מטעמם. אלא, שגם חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, אין בה כדי להועיל לטענת הנתבעים. ראשית, התובע הביא ראייה מטעמו באמצעות חוות דעת של מומחה מטעמו, אשר העיד כי השכר של 20,000 דולר, הינו שכר ראוי בנסיבות בו התיק שבו טיפל התובע. (ראה עמ' 7 שורות 13-15 לפרוטוקול מיום 10.9.12). שנית, גם המומחה מטעם הנתבעים בעניין השכר הראוי, העיד כי אילו היה עושה הערכת שווי כספי של התיק ורמת הסיכון, היה קובע את שכר הטרחה בין 10,000 דולר ל - 20,000 דולר כשכר ראוי בנסיבות התיק שבו טיפל התובע. העד העיד: "ש. בתיק הזה, אני אומר לך כרגע שעוה"ד המטפל בהנחה שזה המצב אצלך, אתה מעריך שיש סיכון בתיק והלקוח בעצמו חושש שיש סיכון בתיק. כל שאר התנאים הם כפי שתיארתי. איזה שכר טרחה היית קובע בתיק זה? ת. התשובה שלי היא בעירבון. זה כל כך חובבני ולא מקצועי. אני אומר מראש אל תתייחס אלי ברצינות. זה נגד העקרונות שלי. בהמשך לעניין הזה, הייתי קובע משהו בין 10 ל-20 אלף דולר." (ראה עמ' 21 שורות 14-15 לפרוטוקול מיום 10.09.12). אמנם, העד סייג את דבריו כי מדובר באומדנה בלבד, ובהערכה לא מקצועית, אולם הסכום שלגביו העיד בחקירתו הנגדית, איננו רחוק מהסכום שאותו תבע התובע. ייתכן, שהמומחה מטעם הנתבעים היה קובע אף סכום גבוה יותר, אילו עיין בכל המסמכים הנחוצים, אליהם נדרש התובע בטיפולו בתיק. אלא, שהמומחה מטעם הנתבעים העיד בחקירתו, כי לא ראה קיומם של מסמכים רבים, לא תגובה, לא בקשה להפקדת ערובה, לא כתב הגנה, לא את הודעות משותפות של הצדדים, לא את תשובת המבקש לתגובת הנתבעים, וכן לא ראה תמלילי שיחה. (ראה עמ' 18 שורות 30-32 ועמ' 19 שורות 1-28 פרוטוקול מיום 10.9.12). המומחה מטעם הנתבעים העיד, כי אם היה רואה את המסמכים, הדבר היה משפיע עליו מבחינת שעות עבודה נוספות: "ש. כל כתבי הטענות האלה על נספחיהם, אם זה היה בפניך, יכול להיות שזה היה משפיע עליך? ת. זה היה משפיע עלי ולקחת בחשבון עוד שעות עבודה." (ראה עמ' 19 שורות 19-20 לפרוטוקול מיום 10.9.12). לפיכך, הוכח כי המומחה מטעם הנתבעים לא ראה מסמכי בי-דין רבים וכן חומר אחר שהצריך טיפול משפטי של התובע. לכן, חוות דעתו, איננה מביאה בחשבון מבחינת סכומה, את כל הטיפול המשפטי שנדרש בתיק. לא זו אף זו, המומחה מטעם הנתבעים לא שוחח כלל עם הנתבעים, אלא ערך את חוות דעתו רק ממסמכים שראה, ורק משיחה עם עו"ד נפתלי, ב"כ הנתבעים. על כן, לא קיבל נתונים עובדתיים אמיתיים בעניין שעות העבודה או שעות ההכנה אלא פעל לפי אומדנה בלבד, ואומדנה זו אינה מדויקת, ואיננה מכילה את עבודת התובע בכללותה. לאור האמור לעיל, הסכום שמבקש התובע בסך של 20,000 דולר לתשלום שכר טרחה מהווה שכר טרחה ראוי ומקובל בנסיבות העניין. התובע טוען, כי הינו עו"ד ותיק, בעל שם ומוניטין ההולכים לפניו. הנתבעים טוענים, כי בהתאם למוצג נ/2, החלטת בית המשפט המחוזי, אין דברי בית המשפט מצביעים על מוניטין חיובי. לאחר שעיינתי בנ/2, לא ראיתי כי יש באמור בו כדי לערער על המוניטין של התובע כעו"ד, ואין בו כדי להשליך על גובה שכר הטרחה שהתובע דורש בתביעה זו. יתרה מזו, גם המומחה מטעם הנתבעים קבע כי התובע הינו בעל מוניטין של עורך דין מנוסה, ויש לו רק דברים טובים לומר עליו. (עמ' 22 שורות 9-3 לפרוטוקול מיום 10.9.12). התובע טוען, כי היו מקרים שנתן הנחה בשכר טרחה בתיקים מסוימים, והנתבעים לא הכחישו את חובתם בתשלום שכר הטרחה, אלא רק ביקשו אורכה, והתובע העיד כי נתן אורכה של שנה וחצי. (ראה עמ' 16 שורות 20-24, ועמוד 17, שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 10.9.12). לפיכך, אני מקבלת את עדותו של התובע בעניין גובה שכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים, שנתמך, הן בעדויות, והן בהתכתבויות, וזכותו של התובע לקבל את שכר טרחתו, הן כשכר מוסכם, והן כשכר ראוי. תיק שרון אמיר התובע טוען, כי השקיע בייצוגו של הנתבע 1 בתיק שרון אמיר, 6.39 שעות עבודה, לפי חיוב של 150 דולר לשעת עבודה. על כן, חייב התובע את הנתבע 1 בסך כולל של 3,969 ₪ כשכ"ט עו"ד, בצירוף 15 ₪ בגין הוצאות, ובתוספת מע"מ. תביעת התובע בעניין תיק זה, עומדת על סך כולל של 4,602 ₪, בהתאם לחשבון עסקה 3477. הנתבע 1 טוען, כי התובע השקיע זמן מצומצם ביותר, שאינו מתיישב עם חשבון העסקה, ומעולם לא הסכים לשכר טרחה בשיעור של 150 דולר לשעה. בנוסף, טוען הנתבע 1, כי בפעמים בהן ייצג אותו התובע, שכר הטרחה תמיד היה משולם בסוף הטיפול. אמינותו של הנתבע 1, לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, כאשר נשאל האם הורשע בעבירה מרמה, וענה כי אינו זוכר, ולא ברור כיצד הנתבע 1 איננו זוכר עובדה רצינית וחשובה בנושא השאלה שנשאל, ובנוסף לא פירט מהו הדבר "פחות הערך", אליו הוא התייחס, ונראה, כי תשובתו זו אינה מוסיפה לאמינותו. יתר על כן, הנתבע עצמו העיד כי שכר של 150 דולר לשעה, בנסיבות העניין, לעו"ד כמו התובע, הינו שכר סביר, ומקובל. (ראה עמוד 31, שורות 1-7 לפרוטוקול מיום 10/09/12). לפיכך, לא ברור מדוע לא שילם הנתבע 1, אם הדרישה של 150 דולר לשעה הינה סבירה גם בעיניו. בנם של הנתבעים העיד כי להערכתו, התובע השקיע 5 שעות עבודה בתיק זה, והדבר מעיד על השקעת שעות מאד קרובה לשעות העבודה שדרש התובע בתצהירו בעניין זה, 6.39 שעות עבודה. לפיכך, ולאור האמור לעיל, הנני קובעת כי פירוט החשבון שערך התובע, בעניין תיק אמיר שרון הינו סביר והגיוני, וגם הסכום שדרש התובע לשעת עבודה של 150 דולר הינו סביר בנסיבות העניין. סיכום 5. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בזה. הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע סך של 69,111 ₪, ובנוסף, הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 4,602 ₪, כאשר שני הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע הוצאות משפט, כולל הוצאות המומחה, וכולל שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 25,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. עורך דין