דוגמא להחלטה בנושא אי הרשעה פלילית בניסיון לשקם את הנאשם: ביום י' אדר תשע"ב - 04.03.2012, הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה, בניגוד לסעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן נסיון לקבלת דבר במרמה, בניגוד לאותו סעיף ביחד עם סעיף 29 לאותו חוק. לאחר ששמעתי טעוני הצדדים בנוגע להרשעת הנאשמת, הנני להורות על ביטול ההרשעה, תוך שהנני לקבוע, כי הנאשמת עברה העבירות הנ"ל אך נמנע מהרשיעהּ בדין. נימוקי ההחלטה בפסק הדין להלן. הנאשמת שבפני נותנת את הדין בגין ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, בניגוד לסעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן נסיון לקבלת דבר במרמה, בניגוד לאותו סעיף ביחד עם סעיף 29 לאותו חוק. השתלשלות ההליך עד כה עובדות כתב האישום המתוקן, בתמצית, כי בשת 2006 פנתה הנאשמת לאחרת, שזהותה נותרה עלומה, במטרה כי תבחן במקומה במבחן "אמיר" באנגלית, וזאת לצורך קבלת פטור מאנגלית בלימודים אקדמיים - חינוך לגיל הרך (גננת). אותה אחרת נבחנה במקום הנאשמת, זכתה לציון גבוה, ואולם בהמשך, במהלך לימודיה של הנאשמת, נתגלה פער בין הציון בבחינה לבין רמתה של הנאשמת, מה שהוביל לזימונה של האחרונה לבחינה נוספת, ולאחר מכן לגילוי הזיוף ופסילת הציון שהושג. כתב האישום בתיק זה הוגש בחודש 04/11. ביום י' אדר תשע"ב - 04.03.2012, הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טעון, על פיו הופנתה לחקירת שירות המבחן כאשר נקבע, כי התביעה תעתור לעונש מאסר מותנה ולקנס כספי, בעוד שההגנה תוכל לעתור כרצונה, לרבות לעונש שיקומי ללא הרשעה. ביום כד' אלול תשע"ב - 11.09.2012 הוגש תסקיר שירות המבחן. ביום כח' תשרי תשע"ג - 14.10.2012 נשמעו טעוני הצדדים בענין ההרשעה והעונש וכן דברה האחרון של הנאשמת. תסקיר שירות המבחן כפי שסוכם במסגרת ההסדר, הופנתה הנאשמת לחקירת שירות המבחן למבוגרים. שירות המבחן הגיש תסקיר, המפרט נסיבותיה האישיות של הנאשמת, אשר באה מרקע לא פשוט. הנאשמת, כבת 36, נשואה ואם לשני ילדים, בתוך משפחה פוליגמית, כרעיה רביעית של בעל מבוגר ממנה בשנים רבות. גם אביה של הנאשמת היה נשוי למספר נשים ולה מספר רב של אחים ואחים למחצה. הנאשמת גדלה במשפחה במצב סוציו-אקונומי בעיתי, וסבלה מחסכים רבים בגידולה ובחינוכה. על אף האמור, הפגינה הנאשמת מחשבה עצמאית, יצאה לעבוד וכן נרשמה ללימודים במכללה, לדבריה היתה היחידה מכל בנות השבט שעשתה כן. על כך, שילמה מחירים בתחום האישי, ובין היתר, השיא אותה אביה לגבר מבוגר, כאמור כאשה רביעית. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת נקלעה לביצוע העבירה על רקע התמודדות עם קשיים בלימודיה, בנתוניה, והפחד מכישלון בתחום זה, תחום שבניוגד לתחומים אחרים, בו היתה לה סוג של שליטה על חייה. שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת לקחה אחריות מלאה על מעשיה, כי מעשים אלה אינם מאפיינים אותה, כי היא מחוברת לעבודתה כגננת (בשל אי-השלמת התואר עקב הסתבכותה, עובדת כגננת לא מוסמכת) מעונינת להשקיע בעבודתה את כל כוחותיה ובעלת פוטנציאל להתקדם בתחום זה. שירות המבחן המליץ לנקוט עם הנאשמת במסלול שיקומי של ענישה ללא הרשעה, על מנת שלא לפגוע בסיכויי השתלבותה במשרד החינוך. כאן המקום לציין, כי לדברי ההגנה בטיעוניה ואף הנאשמת בדברה האחרון, נתונה הנאשמת בהשעיה ממשרד החינוך עד לתוצאות ההליך הפלילי דנן. טעוני הצדדים התביעה עתרה להותיר הרשעת הנאשמת על כנה ולהטיל עליה עונש צופה פני עתיד וכן קנס כספי. התביעה הדגישה את העובדה, כי המדובר במעשה רמיה, שבוצע לאחר תכנון, כי הסיכוי להתפס בעבירות אלה נמוך, וכי לולא נתפסה הנאשמת בעבירה, היתה מקבלת התואר בלא הכשרה מתאימה. התביעה טענה, כי רף הענישה המירבי אליו טוענת במסגרת ההסדר, כבר לקח בחשבון נסיבותיה האישיות של הנאשמת. כלעומת זאת, הדגישה ההגנה את הרקע הבעיתי ממנו הגיעה הנאשמת, את הקשיים שחוותה בחייה ובלמודיה, את הנסיבות בהן נקלעה לבצוע העבירה, את המלצות התסקיר החיוביות. עוד הביעה ההגנה נכונות להפקיד סך בן 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, שיועבר כתרומה למטרה ציבורית ראויה או כהוצאות לטובת המדינה, וזאת להמחשת נטילת החרטה של הנאשמת. ההגנה עתרה להמנע מהרשעת הנאשמת, על מנת לאפשר לה לשוב ולהשתלב בעבודה בתחום החינוך. דיון והכרעה העבירה שבצעה הנאשמת חמורה. צודקת התביעה, כי מדובר בעבירת רמיה, בעלת פוטנציאל לפגוע בציבור, הן מתוך הצבת אדם שאינו מוכשר כדין לתפקיד רגיש ועדין של חינוך ילדים; הן משום שהמדובר בתכנון מראש. הוסף לכך, היעדר שיתוף פעולה מלא מצד הנאשמת, המתבטא בכך שעד היום טרם מסרה זהות מי ששיתפה עמה פעולה. עוד יש לזכור, כי הנאשמת מועסקת בתחום החינוך, תחום בו עליה לשמש דוגמא לילדים רכים החוסים בצילה; תחום בו אמינות ויושרה הן תכונות שאין ניתן לוותר עליהן, באשר הילדים נותרים עם המחנך לבדם, תחת חסותו, בלא פיקוח חיצוני. מכל הסיבות האלה, ראוי היה, בדרך כלל, להרשיע נאשם בעבירה מסוג זה על מנת להזהיר הציבור מפניו. דא עקא, לנאשמת נסיבות חיים מיוחדות, אשר פורטו לעיל בפרק הנוגע לתסקיר שירות המבחן. הנאשמת יצאה מנקודת התחלה נמוכה ביותר, עשתה מאמצים כבירים להתקדם בחברה ולהפוך לאזרח יצרני ותורם, וניתן להבין את המצוקה אליה נקלעה משלא עלה בידה להצליח בלימודי האנגלית, אם גם - בוודאי - לא לקבל או להסכים להתנהגות זו. העבירה שביצעה הנאשמת נושנה, כתב האישום הוגש כחמש שנים לאחר ביצועה, בלא שנשמע כל הסבר לענין זה, וכעת מצויים אנו לא פחות משש שנים לאחר ביצוע העבירה, זמן ניכר שהיה בו כדי להוכיח, כי הנאשמת לא שבה להסתבך בענין כלשהו, כפי שאף לא הסתבכה לפני כן. לכל אלה יש להוסיף נכונותה של הנאשמת לנקוט בפעולה, במישור המעשה, ולתרום סכום של ממש למטרה ציבורית ראויה, כאשר בדיון היום עתרה להעביר הסכום כתרומה למחלקה כירורגית ילדים במרכז הרפואי האוניברסיטאי ע"ש סורוקה. בשים בית המשפט לנגד עיניו את השיקולים השונים בתיק זה, הרי על אף היות מעידתהּ של הנאשמת חמורה, בהיותה מעידה יחידית ויוצאת דפן, רואה בית המשפט ליתן לנאשמת הזדמנות לשקם עצמה ולהמשיך בדרך בה החלה, כאזרח יצרני ותורם, העובד למחיתו ותורם לסביבתו, מתוך הנחה, כי הנאשמת למדה את הלקח כתוצאה מהסתבכותה ולא תחזור על טעויות דומות. קיים אינטרס חברתי ממעלה ראשונה, לשקם נאשם במקרים המתאימים, וליתן לו אפשרות להשתלב בצד הנורמטיבי של החברה, חלף היותו מעמסה על החברה. ויפים לענין זה דברי כב' השופטת ט. שטרסברג כהן ב-ע.פ. 9090/00 בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל: ההתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, עומד לפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי כי יורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה, לפיו אין להקל עם מי שעובר עבירה כה חמורה. מצד שני, אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה במקרה זה תשמש מכשול בהמשך דרך חייו של המערער ותפריע לו הן בגיוסו לצה"ל והן בחייו האזרחיים בעתיד. עומד לפנינו אדם צעיר, שנכשל באופן חד-פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ. האינטרס של המערער בשיקומו אינה רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא, לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך. ודוק: שם היה מדובר על עבירות חמורות יותר, של צעיר אשר הצטייד בנשק חם ויצא לבצע שוד. בית המשפט העליון ביטל הרשעה שניתנה בבית המשפט המחוזי על מנת להימנע מפגיעה בעתידו של המערער. לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים, ראיתי, איפוא, להמנע מהרשעת הנאשמת, ולהטיל עליה ענישה שיקומית של שעות של"צ, אם כי בהיקף גדול יותר מזה שהומלץ על ידי שירות המבחן, ואשר מתאים לעבירה דנן. סוף דבר, הנני להטיל על הנאשמת כדלקמן: א. הנאשמת תבצע עבודות של"צ בהיקף 300 שעות, בהתאם לתכנית כמפורט בתסקיר שירות המבחן. מובהרת לנאשמת חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, והאפשרות להפקיע צו השל"צ ולדון מחדש בגזר הדין, במידה שלא תבצע המוטל עליה או לא תשמע להוראות; ב. סך בן 10,000 ₪ שהופקד על ידי הנאשמת, יועבר כתרומה אל מחלקת כירורגית ילדים במרכז הרפואי האוניברסיטאי ע"ש סורוקה; ג. הנאשמת תחתום על התחיבות להמנע מבצוע כל עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק ט' סימנים א' ב' ד' ה'; פרק יא' סימנים ו' ז'; פרק יב', וזאת ע"ס 10,000 ₪ למשך שנה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט פליליהרשעהאי הרשעה