דוגמא לפסק דין בנושא אי הצהרה על מחלה בביטוח משכנתא: לפני תביעה לקבלת החזרי תשלומי הלוואות משכנתא שניתנה על ידי נתבע 1, וששולמו על ידי התובעים. על פי הנטען, תשלומים אלו היו אמורים להיפרע במקרה הביטוח על ידי הנתבעת 2, על פי פוליסת ביטוח חיים שהונפקה לטובתם בה הנתבע 1 היה המוטב. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 19.3.95 חתמו התובעים עם נתבע 1 על חוזה לקבלת הלוואה/משכנתא בסכום של 200,000 ₪. חוב המשכנתא נפרש על פני שתי הלוואות נפרדות כאשר שתיהן יחד הנם בסך של 200,000 ₪. בהתאם לדרישת נתבע 1 ועל פי חוזה ההלוואה נדרשו התובעים לחתום על פוליסת ביטוח חיים דרך נתבעת 2 - המשיבה הפורמאלית. לפי תנאי ההלוואות והפוליסה במקרה של מות אחד מהלווים, תשלם המבטחת לבנק, לאחר הודעת פטירה ואישור התביעה, את יתרת סכום הביטוח ובכך יתבטלו חוזי ההלוואות גם כלפי יתר הלווים. אבי התובע, שהיה אחד הלווים על פי מסמכי ההתקשרות, מר X רפאל ז"ל, נפטר ביום 5.12.00 לאחר שחווה אירוע פתאומי של הפרעת קצב לאחר כחצי שעה מתום צנתור שעבר. חרף אירוע המוות המשיך התובע לשלם את תשלומי ההלוואות עד שנודע לו כי פוליסת ביטוח החיים שהונפקה לו הייתה אמורה לכסות את יתרת ההלוואות בגין מותו של אביו, משכך הוגשה התביעה. התובע 1 מר יעקב X, נפטר בנסיבות טראגיות לאחר ששם קץ לחייו ובטרם נחקר על האמור בכתב התביעה. לפיכך, מטעם התביעה העידה אחות התובע ז"ל ובתו של המנוח מר רפאל X ז"ל, הגברת רחל תורג'מן. טענות התובעים בכתב התביעה: התובע 1 תיאר בכתב התביעה את מהלך חתימתו על הסכמי ההלוואות: הוא הגיע לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו האישי ובירר לגבי הלוואת משכנתא. התובע טוען כי הוא הופנה לנציג מטעם בנק לאומי למשכנתאות שישב בעמדה קבועה בבנק ושהיה אחראי על תחום המשכנתאות. התובע טוען כי נציג הבנק דרש ממנו למשכן את בית אביו בנוסף למשכון הבית אותו ביקש לרכוש, ובהתאם לכך נדרש אביו לחתום כלווה שני למשכנתא וכן שניהם התבקשו לחתום על פוליסת ביטוח חיים של מקבלי משכנתאות דרך נתבעת 2. התובעים טוענים כי, לא הוסברה להם העובדה כי בעת מות אחד הלווים חברת הביטוח היא זו הפורעת את תשלומי חוב ההלוואה לטובת נתבע 1. מר X רפאל ז"ל (אביו של תובע 1) אשר עזבונו הנו התובע 2, נפטר ביום 5.12.00, על כן פנה תובע 1 לנתבע 1 והודיע לו דבר המוות וכן ביקש לבחון זכויותיו וחובותיו כלפי נתבע 1. חרף ההודעה לא עדכן מי מטעמו של נתבע 1 את התובעים דבר זכויותיהם בכל הנוגע לפירעון חוב ההלוואה ולא העביר המידע למבטחת. במקביל להודעה על מות אביו המשיך התובע 1 לשלם את פירעון ההלוואה. התובע 1 טוען כי נודע לו רק בסמוך לחודש מרץ בשנת 2007 כי במקרה של מות אחד הלווים תשלם המבטחת את פירעון ההלוואה. אולם כאשר פנה במועד זה למבטחת לשם הסדרת העניין הלה הודיעה לו כי חלפה תקופת ההתיישנות ולפיכך דחתה את פנייתו. התובע טוען כי הנתבע 1 הודיע לו כי הוא יטפל בהעברת החשבונות וכן יודיע לו מצב זכויותיו וחובותיו בעקבות מות אביו. התובע טוען כי במקביל להודעה על מות אביו שניתנה בשנת 2000, התמיד בהחזר התשלומים ופרע ההלוואה ואף העביר לנתבע 1 סך של 187,000 ₪ במזומן במהלך שנת 2002 על פי דרישת הנתבע 1 לצמצום יתרת החוב בהלוואה וזאת חרף קבלת הודעת הפטירה של אביו אצל הנתבע 1. עד שלאחרונה הובא לידיעתו במקרה כי פוליסת הביטוח הייתה אמורה לכסות יתרת החוב ממועד פטירתו של אביו. התובע פנה לנתבע 1 במרץ 2007 להחזרת התשלומים ששילם ואילו נתבע 1 השיב לו במכתב מיום 11.3.07 כי בקשתו נדחתה, וזאת לאחר שהנתבעת 2 הודיע כי התביעה התיישנה וגם מן הטעם כי אביו של התובע לא גילה כי עובר לחתימתו על פוליסת הביטוח היה חולה במחלת עצבים וביתר לחץ דם. בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבע 1 התרשל בהעברת המידע על מותו של אביו לנתבעת 2 ובנוסף ציין כי אביו היה איש בריא אשר במעמד קבלת ההלוואות לא סבל מכל מחלה. בנוסף פוליסת הביטוח נחתמה אל מול נציגי הנתבע 1 אשר שאלו שאלות כלליות ושגרתיות אודות מצבו הרפואי של אביו והתמקדו רק ביכולת לפירעון החוב. התובע מייחס לנתבע 1 רשלנות מכח פקודת הנזיקין וכן על פי כללי הבנקאות (שירות ללקוח) גילוי נאות ומסירת מסמכים, התשנ"ב 1992. התובעים מבקשים כי בית המשפט יורה על החזרת כספי משכנתא ששולמו ביתר שכן לטענתם נתבע 1 התרשל בהעברת מידע לנתבעת 2 ולתובעים ואלמלא התרשלותו, הרי שנתבעת 2 הייתה משלמת את פירעון חוב המשכנתא, היא ולא התובעים. עילות התביעה כנגד הבנק המנויות בכתב התביעה: רשלנות הבנק - בכך שלא הסביר לתובעים במעמד מסמכי חתימת המשכנתא דבר למעט בירור יכולתם הכלכלית, כך למשל לא הסביר תקופת ההתיישנות של הפוליסה. רשלנות הבנק- בכך שלא העביר מידע אודות פטירתו של מר רפאל X ז"ל, הגם שידע אודות הפטירה כבר בשנת 2000. רשלנות הבנק- בכך שלא שאל באופן ספציפי את הלווה רפאל X ז"ל אודות מחלות עצבים או לחץ דם או כל מחלה ספציפית אחרת מעבר לשאלות כלליות. נתבע 1 כתב ההגנה: נתבע 1 טוען כי כלל לא הומצאה לו הודעת הפטירה בשנת 2000. התובעים לא המציאו שום מסמך לבנק ולא הודיעו על פטירת אב התובע עד לשנת 2007 - אז הודיע התובע לבנק לראשונה על מותו של אביו, על כן לא יכול היה להעביר הודעת הפטירה לנתבעת 2. רק לאחר קבלת הודעת הפטירה בשנת 2007 העביר הבנק הודעה לנתבעת 2 והלה טענה כי הדרישה התיישנה ולפנים משורת הדין דרשה מסמכים לצורך בדיקת התביעה הביטוחית. בנוסף טוען הנתבע כי על פי חוזה ההלוואה הוא פטור מכל טענה כלפיו בנוגע לאי תשלום על פי פוליסת הביטוח מכל סיבה שהיא. ניתנה לתובעים האפשרות לערוך ביטוח חיים דרך כל חברה והם מרצונם בחרו בנתבעת 2. הנתבע טוען כי חוזי ההלוואות נחתמו בסניף דקר ולא בסניף בלפור כפי שנטען בכתב התביעה. הנתבע טוען כי טרם מילוי בקשת ההצטרפות הביא פקיד הבנק אשר טיפל בעניינם של התובעים לידיעת כל הלווים את תוכנו של טופס ההצטרפות והסביר את הצורך והחשיבות במתן פרטים מדויקים בהצהרת הבריאות. בנוסף שאל הפקיד כל אחד מהלווים אודות מצבו הרפואי באופן כללי וכן אם כל אחד מהם סובל מהמחלות המפורטות בבקשת ההצטרפות שהייתה בפניהם. הנתבע טוען כי אם התשובה של אחד הלווים לאחת מהשאלות הייתה חיובית - לווה זה לא היה מתקבל לביטוח החיים הקבוצתי . שני הלווים חתמו על הצהרת בריאות לפיהם אינם סובלים מכל מחלה. נתבעת 2 כתב ההגנה: נתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה ולפיו יש לדחות התביעה מחמת התיישנות (טענה זו הוכרעה בהחלטה קודמת). הנתבעת טוענת כי עובר לכניסת אביו של התובע לפוליסת הביטוח סבל ממחלת עצבים-סכיזופרניה ולחץ דם מוגבר ואף אושפז בבית החולים וטופל בתרופות באופן קבוע עליהן כלל לא הצהיר בעת חתימתו על פוליסת הביטוח- על כן חלה עליו חובת גילוי יזומה. הנתבעת טוענת כי יש לפטור אותה מכל תשלום בגין הסתרת המידע הרפואי המהותי אודות מצבו של אביו של התובע ומתן תשובות שאינן אמת תוך הסתרת מידע מהותי. אם הנתבעת הייתה יודעת מהו מצבו הרפואי של התובע לא הייתה מתקשרת איתו בפוליסה כשם שמבטח סביר לא היה עושה כן אף בדמי ביטוח מרובים יותר. דיון: האם ידע הבנק אודות מותו של מר רפאל בשאי ז"ל בשנת 2000? האם הודיע המנוח מר יעקב X על פטירת אביו מר רפאל X ז"ל אודות הפטירה לבנק בסמוך לאחר מועד הפטירה (5.12.00)? גברת רחל תורג'מן: אחות התובע 1 ובתו של התובע 2, העידה כי ליוותה את אחיה לבנקים, לא הייתה במועד החתימה בבנק. לא קראה את מסמכי ההלוואה. לא יודעת אם אחיה ואביה קראו את המסמכים עובר לחתימתם. אחרי הפטירה העידה כי הלכה עם אחיה לסניף הבנק בבת ים ניגשו לפקיד, הביאו צו ירושה ואז התבשרו כי הם צריכים לשלם 180,000 ₪ ,העידה כי נציגי הבנק הפעילו לחץ משפחתי עליהם לשאת בתשלום. לא ידעה כי קיים הבדל בין בנק לאומי למשכנתאות לבין בנק לאומי, ישבה אצל הפקיד אשר העביר את חשבונות אביה לחשבונות אמה. אף לא אחד מנציג הבנק הדריך אותם ואמר להם על פוליסת ביטוח החיים. הנתבע 1 טוען כי על פי מסמכי ההלוואה היה על הלווים להציג את תעודת הפטירה בפני המבטחת ולא בפני הבנק, ואילו הבנק העביר לפנים משורת הדין בשנת 2007 את תעודת הפטירה למבטחת. תעודת הפטירה הונפקה כחודש לאחר מותו של מר רפאל X ז"ל וצו הירושה הוצא כשלושה חודשים לאחר מכן. ובכל מקרה בנק לאומי למשכנתאות אינו מטפל בחשבונות עו"ש של הלווים אלא בנק לאומי שהוא נפרד לכן ממילא כל אישור אם הוצג בפני בנק לאומי לא הוצג בפני בנק לאומי למשכנתאות. חקירת מר יקיר וייס: מורשה חתימה אצל הנתבע 1, את ההודעה הראשונה על מות אביו לנתבע 1, מר יעקב X העביר באמצעות שיחה טלפונית במרץ בשנת 2007 על פי מוקדי השיחות. בעקבות שיחה זו מר X יעקב התבקש להעביר תעודת פטירה ולאחר קבלת תעודת הפטירה היא הועברה למגדל. לאחר פטירתו של מר יעקב X מגדל פרעה את יתרת ההלוואה ושילמה 38,947.69 ₪ לאחר ניכוי הפרמיה. לאחר שמגדל הכירה בתביעה של אחד הלווים ההלוואה מתבטלת כלפי שאר הלווים. מחד טענה הגברת רחל, ואני מאמין לעדותה כי היא ואחיה מסרו הודעת הפטירה לבנק לאומי, מאידך טוען מר יקיר וייס כי אין כל תיעוד על הודעת פטירה בבנק לאומי למשכנתאות. סבורני כי התובע 1 ז"ל ואחותו אכן הגיעו לבנק לאומי והציגו את הודעת הפטירה כבר בשנת 2002 בטרם סילקו את יתרת החוב על פי ההלוואה. הואיל וגם ההפקדות של ההלוואות נעשו בבנק לאומי, נראה כי בצדק סברה גברת רחל כי הודיעה לבנק כשורה על מות אביה. האם קיבלו הלווים הסברים על פוליסת הביטוח במעמד חתימתם? במעמד מילוי בקשת ההצטרפות לביטוח חיים הקבוצתי מולא טופס הצהרת בריאות לשני הלווים יחד, על ידי פקיד הבנק מר יוסי יחד עם מר רפאל X ז"ל ויחד עם מר יעקב X ז"ל. עיון בטופס מלמד כי מדובר בעמוד אחד בו כתובים פרטיהם האישיים של שני הלווים וכאשר בחלקו בעליון בחלק הראשון תחת הכותרת : "הצהרת בריאות" נכתב כי הצהרת בריאות זו תחול על כל אחד מהלווים המוזכרים בעמוד, לפיה גם הלווים מצהירים כי הם בריאים ומצב בריאותם תקין, וכי לא סבלו בעבר ואינם סובלים במועד חתימתם על מחלות מפורטות בהן לחץ דם מוגבר ומחלת עצבים. ליד כל מחלה נכתבה המילה "לא". בחלק השישי באותו עמוד תחת הכותרת "ויתור על סודיות רפואית" נכתבו פרטיהם של שני הלווים כפי שנגבו מפקיד הבנק, מר יעקב X ז"ל הוחתם על גבי הטופס ביום 28/3/95 ואילו אביו מר רפאל X ז"ל הוחתם על גבי הטופס ביום 29/3/95. נתבע 1 טוען כי הפקיד יוסי סואט אשר טיפל בהחתמת הלווים דאג ליידע אותו גם בע"פ על זכותם לערוך ביטוח חיים בכל חברת ביטוח חיצונית בה יבחרו, זכות אשר צוינה גם במסמכי ההתקשרות. בנוסף על פי תצהיר עדותו הראשית, הפקיד יוסי סואט הסביר להם את קיומה של מגבלת הבריאות ואת החשיבות להצהרת הבריאות בעל פה ובכתב. מר סואט הסביר על היתרונות וחשיבות ביטוח החיים, הקריא לכל אחד מהלווים את רשימת המחלות ורק לאחר שהלווה השיב על כל שאלות באופן שלילי היה מחתים אותו ואם היה משיב בשלילה היה מודיע כי לא ניתן לקבלו לביטוח. הנתבע מורה על פרטי קופת החולים והפרטים האישיים אשר לא יכול היה הפקיד לגבות מהלווים ללא תשאולם, כתמיכה בעובדה כי הוסברו ללווים החשיבות של הצהרת הבריאות המלאה. כמו כן הלווים שניהם חתמו על גבי הטופס דבר המקים חזקה כי הבינו וידעו את חשיבות תוכנו. מה הסביר פקיד הבנק, מר סואט יוסף, ללווים טרם חתימתם? על פי עדותו הלה הקריא לכל אחד מהלווים מולו את רשימות המחלות המנויות בהצהרת הבריאות ורק לאחר שמי מהם היה משיב בשלילה על כל הרשימה היה מחתים אותו על הצהרת הבריאות. אם היה משיב בחיוב על אחת מהשאלות לא היה מצרף אותו ולא היה מחתים אותו בכלל ומודיע כי לא ניתן לקבלו לפוליסת הביטוח. אם בכל זאת היה מבקש למרות שהשיב בחיוב על אחת המחלות היה נוהג לכתוב זאת לגבי הלווה הספציפי ואז מחלקת הביטוח הייתה בודקת אם לצרפו או לא. מר סואט יוסף, העיד כי הצטרפות לביטוח חיים נעשית רק על ידי שני לווים גם אם היו בהלוואות יותר לווים. הלווים שחותמים על פוליסות הביטוח אינם חייבים להגיע יחד לחתימה. העד ציין כי הוא שאל את הלווים אודות מצבם הבריאותי וסימן בטפסים על פי תשובותיהם. העד נשאל מדוע היה חשוב לבנק כי יהיה לווה נוסף ועל כך השיב כי: "...זה ביטחון של הבנק. הביטחון של הבנק הוא שיהיו, , מרבית הלווים, אם לא כולם מבוטחים בביטוח חיים הסיבה: שאם חלילה נפטר אחד אז הביטוח, הלווה שנותר יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא. המטרה היא לטובת הלווים...". ולאחר מכן השיב על אותה שאלה: "...הזכויות הן שאם חלילה, אחד הלווה..נשאר בחיים נותר אז החברה, חברת הביטוח מכסה את המשכנתא". ולשאלה: האם הסברת להם מה הם צריכים לעשות במקרה של פטירה של מישהו מהלווים? השיב כי: "אני אישית לא צריך לפנות אליהם, זה שירות לקוחות שלאחר ביצוע. אני לא, זה דברים שנכנסו אליהם בהסדר. הם ברור, ברור שהם מה שכן נאמר להם שהם מצרפים לחברת ביטוח, שחברת הביטוח היא מגדל...". וכן: "...אני לא יכול להסביר את כל הפרטים שקשורים לביטוח כיוון שאני לא איש ביטוח". כמו כן העיד כי בעת חתימתם על פוליסת הביטוח לא היה בסניף נציג חברת הביטוח או נציג בנק לאומי למשכנתאות. מעדותו עולה כי הוא היה הפקיד שהחתים את הלווים על טפסי ההצעה לביטוח. התרשמתי כי העד, לא ידע להסביר בעדותו מה הלווים צריכים לעשות במקרה של פטירה וכן לא הסביר על תקופת ההתיישנות. העיד כי הקריא את רשימת המחלות לכל אחד מהלווים על פי נוהג עבודתו, העיד כי על פי הטופס הלווים חתמו במועדים שונים על גבי אותו הטופס. ב"כ התובעים טוען כי על אשר נדרש מר רפאל X ז"ל לעשות, יום לאחר חתימת בנו על הטופס, הוא לחתום על סעיף 6 בטופס, כלומר רק על ויתור הסודיות הרפואית מבלי שנשאל על מצבו הרפואי שהיה ידוע לנתבע 1 כי הוא נתמך על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות בהן שני הלווים נפטרו ולא העידו לגבי מה הוסבר להם ומה לא, מה הבינו ומה לא, בנסיבות בהן רק הלווים ופקיד הבנק היו נוכחים במעמד חתימתם על טופס הצהרת הבריאות איני יכול לקבוע כי גרסתו של פקיד הבנק אינה נכונה וכי לא הוקראה לכל אחד מהלווים בנפרד רשימת המחלות המנויות בטופס הצהרת הבריאות, עליו אין מחלוקת כי שני הלווים חתמו. באשר לטענה כי הנתבע ידע כי מר רפאל X ז"ל היה נכה הנתמך בקצבת הנכות מטעם ביטוח לאומי, טענה זו לא הוזכרה בכתב התביעה והיא הועלתה לראשונה בסיכומי התובעים ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. יתירה מזאת בכתב התביעה צוין כי מר X רפאל ז"ל היה בריא במעמד קבלת המשכנתא ולא סבל מכל מחלה. ככל העולה מעדותו של פקיד הבנק, התרשמתי כי הפקיד הקריא את רשימת המחלות וציון תשובותיהם על גבי הטופס, אולם לא הסביר דבר על פוליסת הביטוח מעבר להיותה חיונית, לא הסביר להם את דרך ההתמודדות של הלווים עם מקרה הביטוח על פי הפוליסה, ומה עליהם לעשות ולמי עליהם לפנות. הואיל ופקיד הבנק היה הגורם מולו חתמו הלווים ואשר אישש כי לא נכח נציג בנק לאומי למשכנתאות או איש ביטוח אחר אשר יכול היה להסביר ללווים את תנאי הפוליסה ואת משמעותה, הרי שהתרשמתי כי הלווים לא קיבלו הסברים יעילים וממצים לגבי הפוליסה אותה רכשו. משכך, התרשמתי כי הלווים לא ידעו כי במקרה של מות אחד מהם יוכלו להגיש תביעה לתשלומי התגמולים על פי הפוליסה. אולם איני יכול לקבוע כי הלווים לא קיבלו הסברים באשר לזכותם להצטרף לפוליסת ביטוח אחרת או לא כמו גם לחשיבות הצהרתם לעניין המחלות עליהם נשאלו, שכן פקיד הבנק העיד כי נהג להסביר פרט זה. בהעדר כל ראיה אחרת לא עלה בידי התובעים להוכיח אחרת מגרסה זו. האם היה מתקבל מר רפאל X ז"ל לביטוח לו היה מציין עברו הרפואי בטופס הצהרת הבריאות? הנתבע 1 טוען כי המנוח מר רפאל X ז"ל, הסתיר את דבר מחלתו וכי במועד החתימה סבל ממחלת הסכיזופרניה אשר בגינה אושפז פעמים רבות בעבר וכן ממחלת לחץ דם וממילא לא היה מתקבל לביטוח. לעניין קבלתו או אי קבלתו של מר X רפאל לפוליסת הביטוח העידו נציגי הנתבעת 2. על פי חקירת הגברת ברינצקי נורית: ראש מחלקת חיתום במגדל, מקבלים מבוטחים בביטוח קולקטיבי דרך הבנק עד גיל 55 ובכלליות שלא דרך הבנק עד גיל 65. כמו כן ישנה דרישה לחתום על טופס ויתור סודיות רפואית, על מנת שבמקרה של תביעה יוכלו לבחון את עברו הרפואי של המבוטח. בנוסף מחתימים על הצהרת בריאות. במקרה של אב התובע שהיה בן 53 במועד כריתת הפוליסה, עובדה זו לבדה לא הצריכה בדיקה מיוחדת. העידה כי על פי הנוהל עם הבנק: "במקרה שהייתה איזושהי בעיה בהצהרת הבריאות לא היו מקבלים לביטוח קבוצתי". העידה כי על פי המסמכים אב התובע סבל מנכות 100% בשל מחלת הסכיזופרניה, עם מחשבות אובדניות ואשפוזים. במצב כזה לא היו מקבלים את בקשת ההצטרפות לפוליסת ביטוח. חקירת פרופ' קרסיק: החתם הראשי אצל נתבעת 2:העיד כי תפקידו לקבוע בתיקים ספציפיים את ההחלטה בדבר תנאי קבלה לביטוח וכן שותף לניסוח בהחלטה לגבי מדיניות קבלת מבוטחים לביטוח. העיד כי ישנם רישומים בתיקו של מר רפאל X כי צרך תרופות פסיכיאטריות החל משנת 1972 ועד שנת 1986. בשנת 98 נכתב בדו"ח אשפוז כי מר רפאל X לא נוטל תרופות במהלך עשר שנים. לדעתו מר X הזניח את מחלתו ועל כן לא נטל תרופות. בשנת 1984 היו סימנים למחלת לב. העיד כי אם המבוטח לא השיב בהצהרת הבריאות כי הוא בריא וכי אין לו את האחת מהמחלות המוזכרות, אזי יש למלא טופס הצהרת בריאות בנפרד המפרט את כל המחלות. לא ברור מתי בדיוק חתם מר X על הצטרפותו לפוליסה ביום 28 לחודש או ביום 29 לחודש. בחקירתו החוזרת ציין העד כי אדם בן 53 עם עבר רפואי כשל מר רפאל X לא היה מתקבל לביטוח קבוצתי. באותה תקופה למחלת הסכיזופרניה לא היו טיפולים כפי שיש היום אשר החולה יכול היה לשלוט במחלתו למשך תקופה ארוכה יותר. העיד כי חולה סכיזופרניה עם נטיות אובדניות לא היה מתקבל לביטוח קבוצתי גם בגין קיצור תוחלת החיים אשר קצרה בהרבה אצל החולים מאצל שאר האוכלוסייה. העיד כי יש הבדל בין הצהרת הבריאות הקבוצתית לבין הצהרת הבריאות הנדרשת בביטוח פרטי בעיקר בכך שישנו ניסיון להפריד בין מבוטחים בריאים לחלוטין לבין מבוטחים עם תחלואה. ברגע שעונים על אחת מהשאלות בהצהרת הבריאות הקבוצתית בחיוב אז יש לעבור למלא הצהרת בריאות מהסוג של ביטוחי פרט. העיד כי המבוטח מר רפאל X כפי שעולה מתיקו הרפואי משנת 1984 לא היה מתקבל לביטוח. אולם אם המידע האחרון היה מתקבל משנת 1986 חברת הביטוח הייתה מבקשת מידע נוסף ואם הייתה מוצאת כי המבוטח בריא אזי אולי היה מתקבל לביטוח. סוף דבר: על פי הראיות שהובאו בפניי לא נסתרה גרסתו של פקיד הבנק בכל ראיה, לפיה שאל את כל אחד מהלווים לגבי רשימת המחלות בטופס וציין כי שני הלווים השיבו לו בשלילה לגבי כל אחת מהמחלות ובפרט על מחלת העצבים ועל מחלת לחץ הדם. משכך העביר הטופס לאישור על פי נהלי עבודתו. כמו כן לא נסתרה גרסתו לפיה אם מי מהלווים היה משיב בחיוב ומודיע על קיום אחת מהמחלות בהווה או בעברו היה יכול לציין זאת על גבי הטופס ולנסות לבקש אישור הפוליסה מחברת הביטוח. הואיל ושני הלווים נפטרו והם היו הנוכחים היחידים במעמד, איני יכול לדעת מה הבינו ומה הוסבר להם לעניין חשיבות הצהרת הבריאות ולכוונתם בתשובותיהם. במצב דברים זה בו הוצהר על גבי טופס הצהרת הבריאות כי מר רפאל X ז"ל לא סבל עובר ובסמוך לחתימתו ממחלות העצבים ולחץ הדם, במצב בו על פי התיעוד הרפואי ישנו תיעוד עשיר על קיום מחלות אלה עובר לחתימתו, ומצב בו לא התבקש אישור מיוחד להנפיק פוליסה על פי מצבו הרפואי, אני נאלץ לקבוע כי ממילא לא היה מתקבלת התביעה על פי הפוליסה, וזאת על הצהרת הבריאות של מר רפאל X ז"ל עליו הוא חתום ובכך מתנתק הקשר הסיבתי ואין מנוס מלדחות התביעה. התביעה נדחית. בנסיבות מקרה זה מצאתי לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין. רפואהמשכנתאמקרקעין