להלן פסק דין בסוגיית איבוד ציוד עבודה של המעסיק: פסק דין 1. בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין אובדן ציוד השייך לתובעת ובגין נזק שנגרם לרכבה של התובעת, עת נפרץ, בזמן שהיה ברשות הנתבעת. 2. להלן תמצית הטענות שהועלו בכתב ההגנה: א. הנזקים להם טוענת הנתבעת הינם מופרכים וגרסתה בדבק היקף הנזק וזהות הציוד שנגנב ואבד אינה מהימנה. יתרה מזאת, הסכומים הנתבעים מן הנתבעת בגין אובדן המכשירים גבוהים מן העלות שנדרשה התובעת עצמה לשלם עם רכישתם ובכך מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה של התובעת. ב. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בגין גניבתם של מכשירים אשר כלל לא נמסרו לתובעת ו/או כלל לא נגנבו ו/או שהנתבעת כלל לא התחייבה בגינם ולא חתמה על קבלתם. ג. "טופס החתמת ציוד פלאפון" (נספח ב' לכתב התביעה) עליו, בין היתר, נסמכת התובעת בתביעתה כלל אינו חתום במלואו על ידי הנתבעת ולפיכך אם יש לחייב את הנתבעת בגין אובדן מכשירים סלולאריים, דבר המוכחש, יש לחייבה, לכל היותר, בגין 9 מכשירים בלבד. ד. מסמכי ההתחייבות עליהם חתמה הנתבעת עם תחילת העסקתה במצורף לחוזה העסקתה (נספח א לכתב התביעה) הינם בבחינת חוזה אחיד המקפל בתוכו תניות מקפחות ולחילופין נוגד את תקנת הציבור ומכל מקום מעולם לא הוסברה לנתבעת משמעות חתימתה על אותם המסמכים, לרבות הבסיס לחישוב שווי הציוד בגינו התחייבה. ה. התובעת לא נקטה באמצעים הדרושים לצמצום הנזקים שעלולים היו להיגרם לרכושה תוך כדי ועקב שגרת העבודה, שהרי פריצה לרכב התובעת הינה חלק מהסיכונים שהתובעת היתה צריכה להיערך לקראתם במסגרת הפעלת עסקה. לפיכך, יש לייחס לתובעת "אשם תורם" בגרימת הנזק הנטען על ידה במידה המנתקת כל קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת לנזק שנגרם לתובעת. ו. התובעת נמנעה מלגלות כי קיזזה את מלוא שכרה של הנתבעת, ועל כן יש לקזז סכום זה מכל סכום אשר יפסק לזכות התובעת. כמו כן, משלא שולם לנתבעת כל שכר בגין חודש 5/02 אין מקום לחייבה ב"הוצאות יום עבודה" בגין יום הפריצה ודרישתה זו של התובעת היא בבחינת עזות מצח לשמה. 3. במסגרת כתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד ובו נטען כי הפסקת עבודתה של הנתבעת בתובעת נכפתה עליה עקב סירובה לחתום כל כתב התחייבות שעניינו "פרעון החוב בגין נזקי הגניבה ואובדן הציוד" שהיווה תנאי להמשך העסקתה, וכמוה כפיטורין בחוסר תום לב. עקב פיטורים נאלצה התובעת שכנגד להסתפק בעבודה בשכר נמוך יותר ובתנאים פחותים יותר מאלה שקיבלה בעת עבודתה בתובעת ועל הנתבעת שכנגד לפצותה בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו לה עקב כך. עוד נטען כי על הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד שכר חודש 5/02 וכן עמלות בעבור מכירת מכשירים בחודש זה. 4. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען: א. אין יסוד לטענת התובעת שכנגד לפיה לא יכולה היתה לאפסן את המכשירים שנותרו ברשותה בתום יום העבודה במשרדי הנתבעת שכנגד, וזאת עקב חזרתה בשעה מאוחרת בה משרדי החברה היו סגורים, באשר על פי נהלי החברה כל עובד יכול וצריך היה לאפסן את המכשירים בכספת בכל שעה משעות היום. ב. הנתבעת שכנגד לא התנתה את המשך עבודת התובעת שכנגד בכל תנאי שהוא. לחברה היה אינטרס כי התובעת שכנגד תמשיך עבודתה ואולם, היא זו שהפסיקה באופן חד צדדי את עבודתה ונעלמה. ג. התובעת שכנגד אינה זכאית לתשלום שכר חודש מאי, כנתבע על ידה, הן משום שעבדה בחודש זה כ - 20 ימים בלבד, והן משום שעל פי נהלי החברה, עמלה משולמת רק במכירה של למעלה מ- 100 מכשירים, בעוד שהתובעת שכנגד מכרה 98 מכשירים בלבד. למען הנוחות, תכונה להלן החברה המעסיקה בשם "התובעת" והעובדת בשם "הנתבעת". 5. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר שגיא רומנובסקי, אשר שימש כמנהל פרוייקטים בתובעת בתקופה הרלבנטית ובין היתר, כאחראי על פרוייקט מכירת מכשירי פלא-פון במסגרתו עבדה הנתבעת (להלן - מר רומנובסקי), של מר אבי ספקטור, סוכן ביטוח בחרת א' שני סוכנויות אשר באמצעותה בוטחה התובעת בחרת הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן - מר ספקטור) ושל מר שלמה דאובר, בעל מניות בתובעת ומנהלה בפועל (להלן - מר דאובר). מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר ירון זוהר, סוכן ביטוח (להלן- מר זוהר), של הגב' שירי ויסמן, אשר עבדה כנציגת מכירות בתובעת בתקופה הרלבנטית (להלן - גב' ויסמן) וכן של הנתבעת. 6. העובדות הצריכות לעניין כפי שעולות מחומר הראיות: א התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בקידום מכירות. ב. הנתבעת עבדה אצל התובעת בתפקיד נציגת מכירות של מכשירי פלאפון בעמדות ניידות בבסיסי צה"ל החל מיום 3.3.02 ועד ליום 23.5.02. ג. ביום 12.3.02 קבלה הנתבעת 2 מכשירי דמה מן התובעת. בנוסף קיבלה הנתבעת מצלמה דיגיטלית ששימשה אותה לצרכי מכירה. ד. ביום 2.5.02 ו/או בסמוך לו חתמה הנתבעת על מספר התחייבויויות בכתב בכל הנודע לנוהלי העבודה אצל התובעת, לרבות קבלת ציוד ומלאים שעיקריהם להלן: (1) "נספח לחוזה עבודה" "אני החתום מטה מצהיר בזאת שידוע לי כי ערך כל מכשיר סלולארי הנמסר לידיי הינו 200$. ידוע לי כי חברת "בנפיט" קד"מ בע"מ רכשה לצורך אחסון המכשירים הסלולארים ארון בטחון מיוחד. כמו כן אני החתום מטה יודע ומצהיר בזאת כי במידה ולא אאפסן את המכשירים במשרדי "בנפיט" קד"מ בתום יום העבודה אחויב בסך של 200$ בעבור כל מכשיר שייגנב או ינזק מכל סיבה שהיא." (2) נספח ג' - "אחריות עובד" במסגרת עבודתו העובד יהיה אחראי על ציוד יקר ערך הכולל ציוד סלולרי, מחשב נישא מצלמה דיגיטלית וכל ציוד אחר שיתווסף לפעילות המכירה בבסיסים. ... בכל מקרה של אובדן יחוייב העוד בשכרו בשווי אובדן הציוד." (3) נהלי עבודה פלאפון ... 7. נהלי ציוד אין להשאיר ציוד ברכב לאחר שעות הפעילות מלבד דוכן וציוד נלווה. חניה- יש להחנות רכבים במקום חניה מסודר. אין להשאיר ברכב: א. פלאפונים. ב. מכונות צילום. ג. ציוד יקר נוסף." (נספח א' לכתב התביעה) ה. ביום 19.5.02 חתמה הנתבעת על קבלת מכשירי הפלאפון המפורטים בעמוד 2 לטופס החתמת פלאפון. (נספח ב' לכתב התביעה) כמו כן, באותו יום, משסיימה את יום עבודתה בירושליים בשעת לילה מאוחרת, לא החזירה הנתבעת את ציוד התובעת, ששימש אותה באותו היום, לכספת שבמשרדי התובעת ובמקום זאת השאירה אותו ברכב התובעת, אשר נמסר לנתבעת לצרכי עבודתה, והחנתה אותו בחניית הבנין בו מתגוררת. בשעות הבוקר שלמחרת ירדה הנתבעת אל הרכב וגלתה כי נפרץ וכי ציוד שהיה בו נגנב. ו. ביום 20.5.02 נשלחה הודעה ע"י חברת פלאפון לתובעת ובו דרישה לפרעון חוב לחברת פלאפון תקשורת בגין המכשירים שנגנבו, בה נאמר: "1. בהמשך להודעתכם מיום 20.5.02, בדבר גניבת מכשירים שפרטיהם מפורטים בדו"ח שהועבר על ידכם והמצורף בזה, ברצוננו להביא לידיעתכם כי סכום חובכם בגין מכשירים אלה הינו 22,113 ₪ כולל מע"מ נכון ליום מכתבנו זה...." (נספח ו1 לתצהיר שגיא) ביום 10.12.02 נשלח מכתב נוסף באשר לגריעת מכשירים גנובים ממצבת המלאי של התובעת כדלקמן: "1. בעקבות הודעת שגיא מחברתכם על גניבת מכשירים מחנותכם ביום 20.5.02 ועל סמך רשימת האלקטרונים של המכשירים שנגנבו שהועברה אלינו על ידכם (להלן: המכשירים הגנובים), נגרעו המכשירים הגנובים ממצבת המלאי של חברתכם. 2. ב גין המכשירים הגנובים חוייבתם בסך כולל של 22,141 ₪, כולל מע"מ. 3. לנוחותכם, מצורפת רשימת האלקטרונים של המכשירים הגנובים, כפי שהועברה על ידכם." (נספח ו 2 לתצהיר שגיא) 7. השאלה שבמחלוקת היא האם הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כלפי התובעת ומהו שיעור הנזק שנגרם לתובעת עקב ההפרה הנטענת. לאחר שבחנתי טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות בתיק להלן החלטתי: 8. אין חולק, כאמור, כי הנתבעת לא החזירה את הציוד שהיה ברכבה ביום 19.5.02 עם סיום יום העבודה לכספת שיועדה לכך במשרדי התובעת.ואולם, לגרסת הנתבעת לא היתה לה כל אפשרות לעשות כן באותו מועד, כפי שמסרה בתצהירה: "לגופו של עניין ברצוני לציין כי ביום 19.5.02 סיימתי את עבודתי בירושלים והגעתי לביתי רק בשעה 12:30, שעה בה משרדי התובעת סגורים מזה מספר שעות ועל כן לא יכולתי לאפסן את המכשירים במשרדי התובעת. משכך, ולאור העובדה שהיתה זו שעת לילה מאוחרת החנתי את הרכב בחניה מוסדרת של הבניין בו התגוררתי ועליתי לביתי.... בהקשר זה ברצוני להבהיר כי לו היתה אפשרות לאפסן את הציוד במשרדי התובעת בשעה בה הגעתי לאזור הייתי שמחה לעשות כן, אלא שאפשרות כזו כלל לא עלתה בדעתחי נוכח סגירת משרדי התובעת....ומעולם לא הועלתה על ידי התובעת אפשרות וממילא לא דרישה, להתקשר בכל שעה שהיא על מנת לבוא למשרדיה ולאפסן בה את הציוד." (ר' סעיף 8 לתצהיר) מאידך, מסר מר דאובר בתצהירו כי על פי נהלי התובעת וההנחיות המפורשות כל עובד צריך ויכול לאפסן את המכשירים בכל שעה בה הוא מסיים את עבודתו, כולל בשעות הלילה, שכן מר רומנובקי מחזיק את מפתחות הכספת וההנחיה לכל העובדים היא להתקשר אליו ולקרוא לו לפתוח הכספת בכל שעה שהיא במהלך היממה. במהלך חקירתו הנגדית חזר מר דאובר והדגיש: "הנהלים הועברו גם על ידי, גם על ידי שגיא וגם עלי ידי שאר עובדי החברה במישרין בעקיפין ובכל דרך שהיא, עשרות פעמים. אני אישית גם הסברתי לעובדי החברה." (עמ' 14 לפרוטו') אף מר רומנובסקי נחקר בעניין זה וציין: "ש. כמה פעמים יצא לך לחזור מהבית כדי לפתוח את ארון הבטיחות? ת. הרבה. ללא ספק לכל אחד מהעובדים לפחות פעם אחת. ש. זה היה מקובל? ת. זה לא היה משהו שבשגרה, זה היה משהו שאפשרי לעשות ונעשה הרבה מאוד פעמים על פי שיקול דעתו של הנציג. שחד משמעית ממני ואני עובד 24 שעות ביממה ...והפלאפון שלי זמין בכל העת. ... ש. אתה היית חוזר לפתוח את ארון הבטיחות? ת. כן." (ר' עמ' 10 לפרוטו') למותר לציין כי בתמיכה לגרסתה של הנתבעת הוגש לתיק בית הדין גם תצהירה של הגב' ויסמן שמסרה כי מעולם לא הונחתה להשיב את המכשירים למשרדי התובעת בכל שעה בה מסיימת את עבודתה ואף לא נאמר לה על ידי מי מהתובעת כי עליה לפנות מחוץ לשעות פעילות משרדי התובעת למי מטעמה על מנת לתאם את פתיחת המשרד. לא הנתבעת, הן לא גב' ויסמן, נחקרו בדבר גרסאותיהם לעניין זה בתצהיר. לפיכך, לא מצאתי מקום להטיל דופי במהימנותן. מעיון בנהלי התובעת שהועלו על הכתב (נספח א' לכתב התביעה) עולה כי אין בהם כל איזכור, אם במפורש ואם במשתמע, בעניין חובת עובדי התובעת להחזיר, בכל שעה שהיא, את הציוד שנשאר ברשותם בתום יום המכירה למשרדי התובעת ו/או כי עליהם לתאם את פתיחת המשרד עם מר רומנובסקי. גם העברה של נהלים אלה בעל פה לא הוכחה בפני. על אף שלא שוכנעתי בדבר קיומו של נוהל פתיחת המשרד בכל שעה ביממה לצורך אפסנת ציוד, אין בעובדה זו כדי להפחית ממידת אחריותה של הנתבעת במקרה דנן. אין חולק כי הנתבעת חתמה על מסמכי התחייבות שונים בסמוך לאחר קבלתה לעבודה בתובעת, ובמסגרתם גם על ההוראה כי "אין להשאיר ציוד ברכב לאחר שעות הפעילות מלבד דוכן וציוד נלווה." לכל הפחות יכולה היתה הנתבעת, כחלק מאחריותה כלפי ציוד התובעת שהופקד בידיה, לאחסן את יתר הציוד שנשאר ברכב התובעת, זולת דוכן המכירות והציוד הנלווה, בביתה עד ליום למחרת. טענת הנתבעת כי לא הוסבר לה דבר וחצי דבר לגבי משמעותם של כתבי ההתחייבות טרם חתמה עליהם הופרכה בחקירתה הנגדית. כך, משנשאלה "אמרת שלא הסבירו לך על מה את חותמת...?" השיבה, "זה לא שלא היה ברור, לא כינסו אותנו בצורה מסודרת...לא קראתי לפני שחתמתי." (ר' עמ' 22 לפרוטו') ברי כי במצב דברים זה בו כל טענת הנתבעת בעניין "אי בהירות" כתבי ההתחייבות נובעת, למעשה, מכך שהלא טרחה לקרוא את תוכנם טרם חתימתה ולברר באותו המועד את משמעותם כלפיה, אין לה להלין אלא על עצמה, ועל כן אין בכך כדי לשמש להגנתה. בנסיבות המפורטות לעיל, סבורה אני כי הנתבעת הפרה את ההתחייבויות עליהם חתמה לשמור על הציוד יקר הערך שהופקד בידיה ולהימנע מהשארתו ברכב בתום יום העבודה. 9. אשר לרכיבי התביעה עצמה וכמות הציוד שנגנב: כפי שצויין לעיל, הנטל להוכחת היקף הנזק מוטל על כתפיה של התובעת. להלן, אבחן עמידתה בנטל ההוכחה ביחס לכל אחד ואחד מרכיבי תביעתה לפיצויים: (1) המכשרים הסלולריים גרסת התובעת בעניין כמות המכשירים שנגנבו נתגלתה כבלתי עיקבית ובלתי מהימנה. כך, למשל, בכתב התביעה עצמו עותרת התובעת לפיצוי בגין אובדן 19 מכשירים סלולריים ואילו בדוח פירוט הנזק שצורף כנספח ד' לכתב התביעה נתבעים פיצויים בגין אובדן, לכאורה, של 26 מכשירים סלולריים. כן יצויין, כי קיימת חוסר התאמה בין סוגי המכשירים המפורטים ב"טופס החתמת פלאפון", נספח ב' לכתב התביעה, לבין אלו המצויינים בדוח הנזק, הכולל סוגי מכשירים שכלל לא נמסרו לידי הנתבעת ובגינם לא התחייבה לדבר. ואם לא די בכך, אף לא אחד מעדי התובעת יכול היה להעיד פוזיטיבית מהו מספר המכשירים שאכן נגנבו מרכבה של התובעת ביום 19.5.02. מר רומנובסקי אישר בחקירתו הנגדית כי הוא זה שהורה לנתבעת לגשת למשטרה ולהגיש תלונה וכי לא ראה מי כתב בגוף התלונה את המספר 26. כן אישר כי לא צורפה כל רשימה של ציוד גנוב שצורפה לתלונה. (ר' עמ' 9 לפרוטו') אף מר דאובר כי אישר כי לא נכח במעמד הגשת התלונה במשטרה. הנתבעת סקרה במהלך חקירתה הנגדית את השתלשלות הארועים בסמוך לאחר גילוי הפריצה: "נכנסתי לבהלה ולחרדה,...התקשרתי לטל משה שהיה מנהל התפעול. הוא אמר לי לקחת את הרכב ישר למשטרה. נגשתי למשטרה וטל אמר לי שנגנבו 26 מכשירים, מה שאני אומר לך תעשי וכך דיוחתי...לא היה לי שמץ של מושג כמה מכשירים היו ברכב...אמר לי שאעשה בדיוק מה שהוא אומר לי. התקשר אליי פעמיים ואמר שאדווח על 26 מכשירים. לא בדק איתי אילו מכשירים נמכרו, רק אמר לי לדווח על 26 מכשירים. מכרתי מכשירים באותו יום. לא אמרתי לו שמכרתי, הוא בקושי דיבר איתי באותו בוקר של הפריצה." (ר' עמ' 20-21 לפרוטו') גרסת הנתבעת מהימנה בעיני, ולכן סבורה אני כי אין בעובדת ציון המספר "26" על כתב התלונה שהוגש למשטרה כדי לסייע בידי התובעת בהוכחת טענתה. כל זאת ועוד, הנתבעת מסרה בתצהירה כי ככל שנוגע ל"טופס החתמת פלאפון", חתמה היא רק על המכשירים המפורטים בעמוד השני מבין שני טפסי ההחתמה שצורפו לכתב התביעה. (ר' נספח ב' לכתב התביעה) מר רומנובסקי אישר בחקירתו כי הוא זה שהחתים את הנתבעת על מסמכי ההתחייבות ואולם בעניין הציוד הטלפוני שקיבלה הנתבעת לידיה מסר כדלקמן: "על נספח ב' ספציפית איני יכול להגיד שכן,...אבל לא ספציפית ראיתי אותה חותמת על נספח ב'..." ובהמשך, "פלאפון הוא דף נפרד אז חותמים עליו, זה יוצא כמקשה אחת מהמדפסת ולכן גם החתמתי על עמוד אחד...אני מחתים על הדף הראשון מחוסר ניסיון." (ר' עמ' 8 לפרוטו') לאור דברי מר רומנובסקי בחקירה הנגדית, לאור מהימנות גרסתה של הנתבעת, שלא הופרכה בחקירתה הנגדית, והיות שאין מחלוקת בין הצדדים כי המכשירים המפורטים ב"טופס החתמת פלאפון, ואשר לצידם סומן "0 ", לא נמכרו על ידי הנתבעת ונותרו בתוך הרכב, הרי שמדובר ב - 9 מכשירים בלבד. אשר על כן, נוכח מסקנתי דלעיל כי הנתבעת הפרה התחייבותה שלא להשאיר ציוד ברכב התובעת בתום יום העבודה, ובכלל זה מכשירים סלולריים שהופקדו בידיה, ולאור הצהרתה והתחייבותה במסגרת ה"נספח לחוזה העבודה" כי תשפה את התובעת בגין כל מכשיר סלולרי בכל מקרה של אובדן הנובע מהפרת ההתחייבויות המוטלות עליה ושבשווי של 200$, הריני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין אובדן תשעת המכשירים בסך של 1,800 $ שערכם בשקלים, בהתאם לשער היציג של הדולר ביום 20.5.02,עומד על סך של 8,737 ₪. (2) 2 מכשירי הדמה אין חולק כי הנתבעת קיבלה לידה שני מכשירי דמה, עם זאת גורסת הנתבעת כי הללו כלל לא נגנבו. יש בידי לקבל טענת הנתבעת. התובעת מצידה לא הביאה בדל של ראיה להוכחת גניבתם. נהפוך הוא - מר רומנובסקי אישר בחקירתו הנגדית כי אין בידיו כל ראיה או מסמך המאשרים כי התובעת חוייבה על ידי חברת פלאפון בגין אובדן מכשירי הדמה (ר' עמ' 8 לפרוטו' שורו' 29-30) כן לא צורף לתצהירים שהוגשו מטעם הנתבעת כל מסמך שיש בו כדי לבסס את שוויים הנטען של מכשירי הדמה במסגרת דו"ח הנזק שפורט בכתב התביעה. לאור האמור, התביעה בגיו רכיב תביעה זה נדחית. (3) אשר למצלמה הדיגיטלית אין עוררין על כך שהתובעת חתמה על כתב התחייבות בו נאמר מפורשות "במסגרת עבודתו העובד יהיה אחראי על ציוד יקר ערך הכולל ציוד סלולרי, מחשב נישא, מצלמה דיגיטלית...בכל מקרה של אובדן יחוייב העובד בשכרו בשווי אובדן הציוד". כמו כן, עלה בידי התובעת להוכיח בפני כי בגין רכישת המצלמה הדיגטלית שהופקדה בידי הנתבעת לצרכי עבודתה שולם סך של 1,290 ₪. (ר' נספח ד' לתצהיר רומנובסקי) לפיכך, משהפרה הנתבעת חובתה, כאמור, שלא להשאיר ציוד מסוג זה ברכב התובעת , בתום יום העבודה, זכאית התובעת לקבלת פיצוי בשווי הציוד שאבד, כפי שנתבע על ידה בכתב התביעה - קרי בגובה של 1,140 ₪. (4) אשר לחלון האחורי, מדבקה על החלון טענות התובעת בדבר זכאותה לפיצויים בגין הנזק שנגרם לחלון האחורי ברכב ולמדבקה שעליו, לא בא זכרן לא בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה, לא במהלך ישיבת ההוכחות שהתנהלה ביום 14.3.05 ולא בסיכומיה. על פי ההלכה הפסוקה דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה, או במכוון - כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה ( ר' ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311). משכך אין אנו מוצאים לנכון לדון ברכיבי תביעה אלו. (5) אשר למנעול דוכן המכירות לא הובאה בפני כל תשתית ראייתית כי מנעול הדוכן אכן ניזוק. בכך יש כדי לנתק כל קשר סיבתי בין ארוע הפריצה לרכב התובעת לבין רכיב נזק זה ועל כן אין לחייב את הנתבעת בגין הנזק הנטען בעניין ראש נזק זה. (6) צילומי תעודות החוגר כפי שיובהר להלן, לא עלה בידי התובעת להרים הנטל המוטל עליה להוכיח זכאותה לפיצוי בגין ראש נזק זה. מר רומנובסקי מסר בתצהירו כי הנזק בגין כל אחד מהצילומים הינו 165 ₪, שהוא סכום העמלה שהתובעת מקבלת מחברת פלאפון בגין כל מכשיר שנמכר, כאשר תשלום העמלה מותנה, על פי ההסכם עם חברת פלאפון, בהמצאת צילום תעודת חוגר של רוכש הפלאפון. אף שהסכם הכולל תנייה כאמור בין חברת פלאפון לתובעת לא הוצג בפני, הרי שעיון בדו"ח שהוצא על ידי חברת פלאפון בעבור התובעת מאשר גרסתו של מר רומנובסקי באשר לגובה העמלות. עם זאת, עדותו של מר רומנובסקי בחקירה הנגדית משמיטה הבסיס לחיובה של הנתבעת בגין עמלות אלו: "ש.כאשר פלא פון מקבלת את החתימה על המכשיר ואת החוגר הם מאשרים עמלה?" ת. כאשר הטופס מלא באופן מלא אז כן. אם לא...אז יש דחייה.. ש. איפה הדחייה ל - 30 מכשירים? ת. תהליך הדחייה הוא תהליך ארוך ומייגע...זה תהליך שלוקח מספר חודשים..." (ר' עמ' 10 לפרוטו') תמוהה בעיני העובדה שבחלוף למעלה משנתיים, מיום קרות ארוע הפריצה ועד למועד הגשת סיכומי הצדדים בתיק זה, טרם נתקבל במשרדי התובעת ו/או הומצא לבית הדין מכתב דחייה כאמור בגין 30 מכשירים שבעניינם לא צורף צילום תעודת החוגר, המאשר טענת התובעת כי עקב רשלנותה של הנתבעת נגרעו מן התובעת עמלות שהיתה צריכה לקבל מחברת פלאפון. לפיכך, משלא נתגבש כל "נזק" או "הפסד עמלות" כנטען על ידי התובעת, אין בידי אלא לדחות תביעת התובעת בעניין זה. 10. אשר לחובת התובעת להקטנת הנזק לגרסת הנתבעת, התרשלה התובעת בכך שלא נקטה בכל האמצעים הדרושים לצמצום הנזקים שעלולים להגרם לה בדרך הרגילה של ביצוע העבודה, וזאת משום שלא דאגה לבטח את הרכב ממנו נגנב הציוד בפוליסת ביטוח מתאימה ו/או למגנו באמצעי מיגון התואמים את אופי עיסוקה וטיב השימוש שנעשה ברכביה. רשלנות זו, גורסת הנתבעת, עולה כדי "אשם תורם" המגיע לכדי מאה אחוזים ומנתק כל קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת לנזק הנטען. לתמיכה בגרסתה הוגש תצהירו של מר זוהר אשר אישר בתצהירו כי ישנן פוליסות שונות אשר נועדו לביטוח סחורה בהעברה וכי במסגרת פוליסות אלו ישנו כיסוי ביטוחי למקרים של פריצות לרכב בשעות הלילה. לתצהירו צרף מר זוהר דוגמת פוליסת ביטוח עליה העיד בחקירתו הנגדית כדלהלן: "הפוליסה נקראת רימון עסקים. זוהי פוליסת גג לביטוח עסקים. בתוכה ישנם פרקים שונים והיא אמורה לבטח על פי בחירה בהתאם לצרכי המבוטח...כמומ למשל סחורה בהעברה של העסק ולהתאים את הביטוח בהתאם...מתחת לזה יש שרשרת הרחבות של הפוליסה למשל דברים נוספים כמו אש, פריצה...כתוב סחורב בהעברה כולל כיסוי פריצה גם בשעות הלילה. זה נותן כיסוי ביטוחי גם בלילה." (עמ' 15 לפרוטו') מר ספקטור אישר בחקירתו הנגדית כי במסגרת פוליסת הביטוח שנערכה לתובעת אין כיסוי בגין פריצה וגניבה לא ביום ולא בלילה. מר דאובר אישר בחקירתו הנגדית כי בהתאם להסכם נאמנות שנחתם בין התובעת לבין חב' פלאפון תקשורת בע"מ (להלן- חב' פלאפון) (ר' נ/3) התחייבה התובעת כדלקמן: "11.1 מבלי לגרוע מאחריות המשווק על פי דין ו/או על פי הסכם זה, המשווק יערוך וייקים על חשבונו במשך כל תקופת הסכם זה את הביטוחים המפורטים באישור ערכית הביטוח המצורף כנספח א/1 להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו... 11.4 המשווק מתחייב לערוך כל ביטוח אחר, אשר אינו מפורט באישור הביטוח, לשם מילוי התחייבויותיו על פי הסכם זה ו/או על פי כל דין" עם זאת, ציין מר דאובר: "אני עשיתי כל שעל ידי על מנת לכסות את החברה בנושא הביטוחי...לצערי לא הצלחנו למצוא כיסוי לסחורה בהעברה למכשירי פלאפון סלולרי." בתמיכה לטענתו זו, העולה בקנה אחד עם תצהירו, הציג מר דאובר מכתב תשובה ששוגר אליו על ידי מר ספקטור בו נאמר כדלקמן: "2. לפני ביצוע הפוליסה ביקשתם בין השאר כיסוי עבור מלאי הפלאפונים במסגרת סחורהה בהעברה כולל כיסוי פריצה/גניבה ברכבים של החברה. 3. בגלל רגישות הסחורה והסיכון הגבוה, החליטה חב' הביטוח שאין אפשרות לתת כיסוי פריצה/גניבה לסחורה מהסוג הזה ברכבים 4. בבדיקה שערכנו בחברות ביטוח נוספות, קיבלנו את אותה תגובה. 5. בפועל הופקה הפוליסה עם כיבוי סחורה בהעברה, ללא כיסוי פריצה/גניבה." (ר' נספח ב' לתצהירו) אף מר זוהר אישר בחקירתו הנגדית כי לא מן הנמנע שחברת ביטוח תסרב להוציא פוליסה שכוללת סיכוני פריצה, כדבריו: "חב' הביטוח לא חייבת לבטח כל אחד...לפי שיקול דעתם של החתמים בחברה." (ר' עמ' 17 לפרוטו') בנסיבות אלה, בהן פניות התובעת להכנסת כיסוי ביטוחי בגין פריצה לרכביה הושבו ריקם, גם לאחר שנבדקה האפשרות, על יד מר ספקטור, לבצעה בחברות ביטוח אחרות, אין לגלגל עובדת העדר כיסוי ביטוחי זה לפתחה של התובעת ולייחס לה בשל כך "אשם תורם" בנזק שנגרם לה עקב הפריצה. 11. 11. לתביעה שכנגד א. אשר לשכר חודש 5/02 אין מחלוקת שהנתבעת עבדה אצל התובעת עד לתאריך 23.5.02 ולא קיבלה שכר בגין חודש זה, שקוזז בטענה של חוב בגין אובדן ציוד. לגרסת הנתבעת שכר הבסיס לו היתה זכאית בגין חודש מאי עמד על שכר בסיס בגובה של 3,500 ₪ וכן עמלות בגין מכירת 98 מכשירי טלפון. מעיון בתלושי השכר עולה כי במסגרת עבודתה שולם לנתבעת שכר יסוד על בסיס שעתי. אלא מאי, הנתבעת לא הציגה בפני כל ראיה ו/או מסמך המפרטים את מספר השעות בהן עבדה הנתבעת בחודש 5/02 כן לא הציגה חוזי המכירה האשרים כי אכן מכרה 98 מכשירים כטענתה. לפיכך, ומכיוון שנטל ההוכחה לעניין תנאי השתכרותה של הנתבעת מוטל על כתפי הנתבעת (התובעת שכנגד) ומשלא הונחה בפני כל תשתית ראייתית לגובה השכר הנטען, אני מוצאת לנכון להעדיף את גרסת התובעת כי שכרה של הנתבעת לחודש 5/02 עמד על 2,258 ₪ (ר' נ/2). שכרה של התובעת לחודש זה לא שולם במועדו וזאת עקב חוב שנותרה הנתבעת חבה לתובעת בגין אובדן הציוד, חוב אשר בחלקו הוכח בבית הדין, כפי שפורט לעיל. בנסיבות אלה קמה לתובעת ההגנה בפני חיובה בפיצויי הלנת שכר חודש 5/02 והפיצוי בגין אי תשלומו במועד יהווה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד לתשלומו קרי, מיום 1.6.02. ב. אשר לפיצויי הנתבעת בגין פיטוריה גרסת הנתבעת כי אולצה לעזוב את עבודתה בתובעת וכי המשך עבודתה במשרדי התובעת הותנה בחתימתה על כתב התחייבות המסדיר את פרעון החוב (ר' נ/1) לא הוכחה בפני כדבעי. משנשאלה הנתבעת אודות עמדתה בעניין כתב ההתחייבות, השיבה, "אמרתי להם שאני צריכה להתייעץ עם בני המשפחה ואחזיר תשובה." (ר' עמ' 21 לפרוטו') ואולם, טענתה לפיה עקב סירובה לחתום על כתב ההתחייבות, בסופו של יום, נכפה עליה לעזוב את התובעת, כפייה השקולה לפיטורים שלא כדין, נטענה ללא פירוט ובהעדר כל ביסוס. לא זו אף זו, גם טענתה כי עקב הפסקת עבודתה בתובעת וקבלתה לעבודה חלופית בתנאי שכר פחותים נגרמו לה הפסדים ונזקים, לא הוכחה כלל ועיקר. לאור האמור, אין מנוס מדחיית רכיב תביעה זה. 12. 12. מכל האמור לעיל, בחישוב סכומי של הסכומים אותם חבה הנתבעת לתובעת מול הסכום אותו חבה התובעת לנתבעת עולה כי הנתבעת נותרה חבה לתובעת סך של 7,619 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.02 ועד לפרעון. 13. 13. לאור תוצאת פסק הדין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. החזרת ציוד