5% נכות מתאונת דרכים - הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי

בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי העריך המומחה את דרגת נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור כדלקמן: 5% בגין הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(5) א'. דוגמא לפסק דין בנושא 5% נכות מתאונת דרכים - הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי: התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף, ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה, 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 1. התובעת הינה ילידת 07/01/56. עבדה עובר לתאונה כטבחית בבית מלון. בעת התאונה הייתה התובעת בת 50 ועתה הינה בת 57 שנים. 2. הנתבע 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב, מס' רישוי 29-199-29. נתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 3. ביום 16/11/06 בהיותה הולכת רגל נפגעה התובעת בתאונת דרכים, בעת שעמדה מאחורי רכבו של נתבע 1. 4. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, ובעיקר בראשה, בית החזה, בצווארה, ובעמוד השדרה הצווארי. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מכאבים מתמידים בראשה, בצווארה ובבית החזה, ובנוסף לכאביה סובלת אף ממגבלות תנועה בצוואר ובגב המותני. התובעת מוסיפה כי טופלה במסגרת קופת חולים ונזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה, טיפולי רפואה משלימה, ואף למשככי כאבים שגרמו לה לתופעות לוואי גסטרולוגיות. עוד ציינה התובעת כי כתוצאה מן התאונה נפגעה אף בתחום הנפשי עקב קשיי הסתגלות לאחר התאונה. נתבעת 2 מודה בכיסוי הביטוחי על פי החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק והפיצוי בגינו. הנכות הרפואית: 5. התובעת נבדקה על ידי מומחה לכירורגיה אורתופדית, מטעם בית המשפט, פרופסור אברהם גנאל, אשר מצא בבדיקתו כי "התלבשה והתפשטה מבלי שנצפו הגבלות בטווח התנועה". עוד הוסיף המומחה כי "נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, בחלק מכיווני התנועה. את סך ההגבלה אני מגדיר כהגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי". בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי העריך המומחה את דרגת נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור כדלקמן: 5% בגין הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(5) א'. בנוסף, המליץ המומחה לקבוע לתקופות הבאות נכות זמנית בשיעור 100% בתחום האורתופדי: 08/02/07 - 17/11/06, 28/07/07 - 22/07/07, 28/10/07 - 08/10/07, 21/05/08 - 17/05/08, 27/06/08 - 25/06/08, 15/08/08, 11/08/08, 07/11/08 - 04/11/08, 31/01/09 - 28/01/09, 21/02/09 - 08/02/09. 6. התובעת נבדקה אף על ידי מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה, ד"ר א. גילון, לאור לטענתה כי כתוצאה מהתאונה היא מקבלת טיפול תרופתי של משככי כאבים מסוג NSAID'S אשר גרמו לה לבעיות גסטרואנטרולוגיות. עוד אציין כי גם המומחה בתחום האורתופדי, פרופסור אברהם גנאל, ציין שייתכן מצב שהבעיות הגסטרואנטרולוגיות הן כתוצאה ממשככי הכאבים אשר התובעת נוטלת. המומחה, ד"ר א. גילון, מצא בבדיקתה כי "התרופות לא גרמו למחלות מערכת העיכול שנתגלו בבדיקות והיו בוודאי קיימות לפני התאונה מבלי לבוא לביטוי קליני". עוד הוסיף המומחה כי "אין קשר סיבתי בין התאונה למחלות שנתגלו בבדיקות שבוצעו בתקופה שלאחר התאונה". המומחה קבע כי לתובעת אין כל נכות צמיתה במערכת העיכול הקשורה לתאונה נושא התביעה. 7. במקרה דנן, מומחים רפואיים אלו לא נחקרו ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתם, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחים (מעבר לשאלה למומחה בתחום האורתפדי הקשורה לתחום הגסטרואנטרולוגיה), כך שהאמור בחוות דעתם לא נסתר. 8. זאת ועוד, התובעת אף נבדקה, על ידי פסיכיאטר מומחה, מטעם בית המשפט, ד"ר דני פישר, לאור טענתה לפגיעה בתחום הנפש עקב התאונה. לטענתה. המומחה מצא בבדיקתו כי "בעברה ידוע כי הגיבה בדיכאון לאירועי חיים קשים, עלייה ארצה עם ירידה ניכרת במעמדה החברתי וכנראה גם הכלכלי". עוד הוסיף המומחה כי להערכתו, "למצבי רוחה הדיכאוניים עובר לתאונה אין השפעה על מצב רוחה כיום". עוד קבע המומחה כי "בבדיקתי התרשמתי כי לוקה בהפרעת הסתגלות עם תגובה דיכאונית מוארכת ומתסמונת בתר חבלתית קלה". בהסתמך על קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי העריך המומחה את דרגת נכותה לצמיתות בשיעור כדלקמן: 10% בגין הפרעת הסתגלות בה התובעת לוקה לפי סעיף 34ב' לתקנות המל"ל. תחילתה כ-6 חודשים לאחר התאונה. בנוסף, המליץ המומחה כי התובעת תמשיך להיות מטופלת ובמעקב בתחום הנפשי בהתאם לטיפול אשר קיבלה עד היום. 9. הנתבעים חלקו על קביעת המומחה הפסיכיאטרי, ד"ר דני פישר, וטענו כי חוות דעתו לא נכונה ואין לקבלה. לטענתם, על בית המשפט לקבוע כי הנכות הנפשית של התובעת מיוחסת לעברה, עובר לתאונה, וכי לא נותרה לה אף נכות נפשית כתוצאה מהתאונה. המומחה, לשיטתם, קיבל מידע מהתובעת באמצעות בתה, ומצב זה אינו רצוי. בנוסף, המומחה לא נתן דעתו ליחסיה הזוגיים המורכבים של התובעת עם בן זוגה וחמותה, נתונים אשר רלוונטיים להערכת מצבה הנפשי. לטענתם, המומחה אף לא התייחס לתרופות ההרגעה שנטלה התובעת עובר לתאונה. מעבר לכך, לטענת הנתבעים, היה מקום לשלוח את התובעת למבחנים אובייקטיבים על ידי המומחה, דבר אשר הוא לא עשה. 10. אציין שאיני מוצא מקום שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי, ד"ר דני פישר. המומחה בדק וראיין את התובעת והיו בפניו, לטענתו, כל המסמכים הרלוונטים. הגם כי אישר כי לא נתן דעתו לפרטים מסוימים (יחסיה הזוגיים המורכבים, נטילת תרופת "ואבן"), בעת בדיקתו, הרי שהוא עומת עם פרטים אלו בחקירתו בבית המשפט ודבק בחוות דעתו. לשיטתו, אף לו היה מודע לפרטים אלו במעמד כתיבת חוות דעתו, החלטתו לא הייתה משתנה, וכי על אף כי תלונותיה סובייקטיביות הן תואמות ממצאי בדיקה של רופאים אחרים ואופייניות לאחר תאונה כזו (פרוטוקול הדיון מיום 07/03/13 עמ' 21 ש' 25, עמ' 22 ש' 14-15). (ראה פרוטוקול חקירה נגדית בבית המשפט- 07/03/13). זאת ועוד, לטענתו תגובתה לפטירת האב הינה נורמטיבית ומשקפת מצב טבעי של אבל (למשל עמ' 22 ש' 22-26) והיחסים המורכבים עם בן הזוג והחמות הינם שכיחים ואינם מהווים במקרה דנן בסיס המקנה אחוזי נכות בתחום הנפש. עדותו של המומחה אם כן לא נסתרה, והוא חזר על קביעותיו המקצועיות לאורך כל החקירה. 11. זאת ועוד, בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 12. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות הדעת של המומחים. יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות משוקללת בשיעור 14.5% כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 13. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה ו/או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. ודוק, אחוזי הנכות הרפואית אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ו2- אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". ראה גם ע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק שם: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי לא בהכרח יש תיאום בין שנים אלה, והכל תלוי במהות הפגיעה. עיסוקו של הנפגע, יכולת אדפטציה שלו, כושר שיקום, תנאי שוק בעבודה וכדומה גורמים שאין צורך לעמוד עליהם כאן". בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800-801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו". 14. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה. המחלוקת סובבת בעיקרו של דבר סביב השאלה אם נכות זו היא תפקודית במידה חלקית, במידה מלאה או שמא יש לקבוע כי הנכות התפקודית של התובעת עולה על זו הרפואית. 15. לטענת התובעת, עובר לתאונה היא עבדה כעובדת מטבח במלון "שרתון מוריה" בתל אביב, ובשל אי יכולתה להמשיך בעבודה לאור מגבלותיה כתוצאה מהתאונה היא פוטרה. לטענתה, עובר לתאונה היא הייתה בעלת יכולת לעמוד בכל דרישות התפקיד, הן הגופניות והן המנטליות. התובעת מבקשת אם כן כי נכותה התפקודית תיקבע בשיעור שלא יפחת מ-14.5%, וזאת משום שנכותה התפקודית עולה, לגישתה, על נכותה הרפואית. 16. לעומתה טוענים הנתבעים כי לתובעת נכות אורתופדית מזערית כתוצאה מהתאונה שאינה פוגעת ביכולתה התפקודית. לטענתם לתובעת עבר רפואי עשיר וללא קשר לתאונה, לרבות בעיות מחלות לב, בעיות קיבה, שומנים בדם ואף אורטופדיות בגפיה. לטעמם, ככל שהתובעת מתקשה בביצוע עבודתה הרי שקושי זה נובע ממגבלותיה ללא קשר לתאונה. לטענתם, התובעת מפריזה בכאביה ובמגבלותיה ומנסה ליחסם לתאונה. לגישתם, התובעת מנסה ליצור בפני בית המשפט, מצג שווא והטעייה כאילו שהיא פוטרה מעבודתה כתוצאה ממגבלותיה שנוצרו עקב התאונה, כאשר בפועל, בהתאם לממצאי התעודה הרפואית של הרופאה התעסוקתית, התובעת פוטרה מעבודתה עקב בעיה רפואית ביד ימין, וזאת ללא קשר לתאונה. לא זו אף זו, לאחר התאונה התובעת חזרה לעבוד ולתפקד כרגיל ואף שכרה עלה. דיון: 17. נכותה הרפואית של התובעת מורכבת משילוב נכויות אורתופדיות ונפשיות. 18. אכן הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה 25/07/10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. 19. התובעת במקצועה, עובר לתאונה, טבחית בבית מלון. אין ספק כי ביחס לעבודה זו, לנכותה האורתופדית של התובעת יש השלכה תפקודית, שכן מדובר בעבודה פיזית בחלקה. עבודה אשר מצריכה מאמץ פיזי. 20. בנוסף אף לא נסתרו ע"י הנתבעים קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותה הקבועה הן בתחום הנפש והן בתחום האורטופדיה כתוצאה מתאונה זו. ברי כי התובעת תידרש בכל עבודה בתחום בו עבדה, לעבודה קבועה ומעייפת הכרוכה בהפעלת שרירי גופה, ולמגבלות בתנועות ע"ש צווארי ובתחום הנפש עלולות להיות השלכה כלשהי כאשר אין ציפייה לשיפור המצב. 21. יחד עם זאת, הגם כי ניתן בהחלט להניח כי התובעת אכן סובלת כטענתה מכאבים והגבלה קלה בתנועה המקנים לה שיעור נכות אורתופדית וכן מקשיי הסתגלות המקנים לה נכות נפשית, הרי שהשלכת נכות זו על תפקודה לא הוכחה כדבעי. 22. בראש ובראשונה אציין כי טענתה העיקרית של התובעת הינה כי נאלצה לעזוב עבודתה עקב מגבלותיה בעקבות התאונה, אך בפועל בהתאם לתעודה הרפואית של הרופאה התעסוקתית, ד"ר אולגה גורדון, ניכר כי התובעת התקשתה בעבודתה ממכלול גורמים אשר כללו בעיקר כאבים בשורש כף היד הימנית, שהינה ידה הדומיננטית (עקב תסמונת התעלה הקרפלית), ובנוסף בעיות גסטרואונטרולוגיות, סחרחורות, כאבי גב ועוד. אמנם צויין בתעודה כי התובעת סבלה אף ממצב ורוח ירוד ומכאבי גב שיתכן וניתן ליחסם לתאונה, אך התובעת סבלה מכאבי גב גם עובר לתאונה, ולא הוכח קשר סיבתי דווקא בין הפגיעה הקלה נשוא תאונה זו לבין פיטוריה (ראה נ/1). 23. נוסף על כך, אציין כי מעיון בתלושי השכר של התובעת מעבודתה של התובעת במלון "שרתון מוריה" בתל אביב, לא ניתן לראות ירידה בשכר, לאחר התאונה, בשנת 2007 יתרה מכך, ניתן לראות אף עליה קלה בשכר. משכך, ניתן בהחלט להסיק כי התאונה דנן לא פגעה ביכולתה של התובעת להשתכר. 24. יתרה מכך, מתלושי שכר אלה, ניתן לראות שלאחר התאונה התובעת ביצעה שעות נוספות רבות, לרבות 240 שעות נוספות בחודש. התובעת עומתה עם נתון זה בחקירה הנגדית בבית המשפט, והיא הסבירה עובדה זו בטענה כי חלק מהזמן היא הייתה בהפסקות, כיון שלא יכלה לעבוד בשל כאבי הגב (פרוטוקול הדיון מיום 07/03/13 עמ' 16 ש' 21-28). אציין כי התובעת לא הביאה אף מסמך או עד אשר מאשר עובדה זו. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 08/01/90). 25. זאת ועוד, התובעת עובדת כיום בעבודה חדשה עם בן זוגה, כמחלקת עיתונים. עבודה זו דורשת מאמץ פיזי מסוים ואף ניידות, והגם שלטענתה בן זוגה הוא שמבצע את העליות במדרגות לדירות היא עצמה גם נוטלת חלק בעבודה זו. לזאת אציין כי בן זוגה לא הובא להעיד כי כך אכן מתנהלת החלוקה ביניהם, ואף לא צורפו תלושי שכר בגין עבודתה החדשה כמחלקת עיתונים. 26. לא זו אף זו, התובעת אישרה כי מטפלת בכל יום בנכדתה בת ה-6, משעות הצהריים ועד שעות הערב עת שבים הוריה מן העבודה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 07/03/13 חקירה נגדית בבית המשפט- עמ' 17 ש' 28-31). 27. לאור האמור לעיל, בנסיבות העניין, אני מוצא מקום לקבוע את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 5% בגין הנכות האורתופדית והנפשית יחדיו. ראשי הנזק: הפסד השתכרות לעבר - 28. שכרה של התובעת, עובר לתאונה, עמד בממוצע (בהתאם לנתונים שהומצאו, ראה מוצג טו בתיק המוצגים של התובעת) על סך 4,365 ₪ לחודש ובשערוך לפי "תוכנת המשערכת" נכון להיום 5,256 ₪. 29. תקופות אי הכושר נקבעו באופן הבא: החל מיום 16/11/06 נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 5%. החל מיום 16/05/07 נכות נפשית צמיתה בשיעור 10%. הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובעת הינה 14.5%. בנוסף, אני מוצא לנכון כאמור לקבל את המלצתו של פרופסור אברהם גנאל, המומחה האורתופדי, בענייו הנכויות הזמניות וקובע לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% בתקופות הבאות: מיום 17/11/06 עד ליום 08/02/07. מיום 22/07/07 עד יום 28/07/07. מיום 08/10/07 עד יום 28/10/07. מיום 17/05/08 עד יום 21/05/08. מיום 25/06/08 עד יום 27/06/08. מיום 11/08/08 עד יום 15/08/08. מיום 04/11/08 עד יום 07/11/08. מיום 28/01/09 עד יום 31/01/09. מיום 08/02/09 עד יום 21/02/09. 30. לפיכך הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות לעבר יקבע כדלקמן: על פי תקופות אי הכושר הזמניות, כפי שאושרו בחוות דעת המומחה האורתופדי, סוכמו סך הכל כ-6 חודשים ב100% נכות זמנית 6 X 5,256 ₪ = 31,536 ₪ ובתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה 33,035 ₪. 31. עיון בתלושי השכר, שלאחר התאונה, מעלה כי לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר. 32. לא קיבלתי את טענת התובעת לגבי הפסקת עבודתה בבית המלון עקב התאונה, ומשכך לא מצאתי לנכון לפסוק לה הפסדי שכר בגין תקופה זו. אף על פי כן לאור העובדה כי לא ניתן לשלול כי לתאונה הייתה תרומה כלשהי להפסקת עבודתה של התובעת חרף תחלואיה האחרים, אני מוצא לנכון לפסוק לתובעת פיצויי גלובאלי נוסף על הפסדיה בתקופת הנכויות הזמניות בסך 8,000 ₪. סך הכל הפסדי שכר לעבר- 41,035 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 33. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה". (ע"א 3049/93 גירגויסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800-801 (08/06/95). 34. התובעת טוענת להפסד השתכרות של 3,550 ₪ לחודש עד גיל הפנסיה. 35. הנתבעים טוענים שלתובעת, כאמור, אין נכות תפקודית, ונכותה המזערית אינה פוגעת בתפקודה, ומשכך אין מקום לפיצוי. 36. לא קיבלתי כמפורט לעיל את טענת התובעת כי הפסקת עבודתה בבית המלון נגרמה עקב התאונה, שכן המשיכה לעבוד שם כשלוש שנים לאחר התאונה, ולא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין הפסקת עבודתה שם. 37. עם זאת, הגם שלתובעת עבר רפואי עשיר האמנתי לתובעת כי ביצעה עובר לפיטוריה את עבודתה לאט יותר ונטלה הפסקות תכופות גם עקב מצבה בשל התאונה. מצבה בעבודתה ב"שרתון מוריה" ישקף את עבודתה בעתיד בכל עבודה אשר תעבוד בה בתחום זה. משהאמנתי לה כי התקשתה יותר, וקצב עבודתה איטי יותר, המשמעות היא שקיימת פגיעה מסוימת בכושר השתכרותה שנגרמה בשל תאונה זו. פגיעה זו תבוא לידי ביטוי כשתתור אחר עבודה. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23/11/94. 38. לפיכך, נוכח הקשיים שפורטו, המסקנה היא כי יש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס חישוב גלובאלי ולא אקטוארי. לאור זאת אני פוסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 10,000₪. הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה: 39. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו (וראה ע"א 525/74 אסבסטים וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ, ל(3) 281 (10/06/76) שם נקבע: "נזק מיוחד' חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת, ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק אלא גם את היקפו או שיעורו". במקרה דנן התובעת הציגה קבלות אודות הוצאות רפואיות אשר הוציאה לאחר התאונה (ראה מוצג יט' לתיק המוצגים של התובעת). 40. אני מעריך את ההוצאות הרפואיות לעבר באופן גלובאלי, על פי הקבלות שאני מוצא לנכון כרלוונטיות, על סך 2,500 ₪. 41. לא הוצגו לי קבלות אודות הוצאות נסיעה לעבר, אך מקובלת עלי הטענה כי בגין הפגיעה נאלצה ותיאלץ התובעת לעשות שימוש רב יותר במידה מסוימת במוניות לטיפולים רפואיים, ובראש נזק זה ראוי לפסוק לה סכום גלובאלי אותו אני מעריך לעבר ולעתיד בסך של 2,000 ₪. 42. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרפואיים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופת החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, וכך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. גם הזמן הרב שעבר מאז הטיפולים הפיזיותרפים האחרונים והתרופות שניתנו מצביע על העדר הזדקקות לטיפול בעתיד. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 500 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 43. פיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792). התובעת לא צריכה ראיות כלשהן בגין עזרת צד ג' לה היא טוענת, ובכל מקרה אין המדובר בטיפול החורג מן הטיפול הסביר שחייב בן משפחה, וזה ניתן ללא כל ציפייה לתמורה. 44. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לאור חומרת הפגיעה, נזקקה התובעת לסיוע מוגבר. גם בקביעת המומחה הרפואי כי לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% למשך תקופה ממושכת במצטבר יש כדי להעיד כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת כלשהי. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( 19/11/97) הנזכר שם בעמ' 829). ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12/05) אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 5,000 ₪. כאב וסבל: 45. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל- 14.5% נכות רפואית, בגיל התובעת, ועל כך אין חולק, זכאית התובעת לפיצוי בסך 23,086 ₪. סוף דבר: 46. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 84,121 ₪. 47. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 48. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין. נכותעמוד השדרהצווארתאונת דרכים