דוגמא לפסק דין בנושא 20% נכות מביטוח לאומי: לפניי תובענה שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. 1. התובעת, ילידת 27.9.79, בת 33 היום, נפגעה ביום 12.8.97, עת הייתה בת שבע עשרה ואחד עשר חודשים וחצי בתאונת דרכים, אשר הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. 2. ביום 25.1.10 קבעה ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי תקנה 48(2)(ו)(III) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - "תקנות הביטוח הלאומי") וזאת החל מיום 25.12.06. עוד קודם לכן, ביום 10.7.05, קבע המל"ל לתובעת נכות בשיעור של 10% וזאת לתקופה שמיום 20.8.01 ועד 24.12.06 (עד מועד קביעת נכותה הצמיתה הנוכחית). 3. בעקבות התאונה אושפזה התובעת למשך חמישה ימים, ובהמשך אושפזה למשך שישה ימים (בחודש דצמבר 2000) לניתוח בברך הפגועה. התובעת ניסתה לקשור אשפוזים נוספים (כמו גם תקופות אי כושר שונות) לתאונה דנן, אך יאמר כבר כעת, כי אינני מקבלת טענותיה; בהתחשב בנכות הרפואית שנקבעה לתובעת בפועל, ניכר, כי התובעת מגזימה בתיאורי סבלה ונזקיה, אף מבקשת לייחס נזקיה בגין תאונות מאוחרות יותר לתאונה דנן, ולעניין זה אתייחס בהמשך. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי האירוע בו נפגעה התובעת הינו תאונת דרכים, והנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") אינה מכחישה חבותה בתשלום נזקיה של התובעת, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "החוק"). הצדדים חלוקים בשאלת גובה נזקיה של התובעת. 5. בדיון שהתקיים לפניי ביום 23.9.12 נחקרו התובעת ובעלה על תצהיריהם, בסיומו נקבעו מועדי הגשת סיכומי הצדדים, אשר הוארכו מעת לעת, לבקשת הצדדים. התובעת הגישה סיכומיה ביום 20.3.13. הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 19.5.13. 6. נכות רפואית ותפקודית 6.1 המוסד לביטוח לאומי קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% וזאת החל מיום 25.12.06; כאמור בתקופה שמיום 20.8.01 ועד 24.12.06 נקבעה לתובעת נכות בשיעור של 10%. מתיק המל"ל שצורף עולה, כי קודם לקביעה זו נדחו מספר רב של תביעות התובעת לקביעת נכות, לרבות עררים שהוגשו על תביעות אלה. 6.2 קביעת המל"ל מחייבת בתביעה זו מכח הוראות סע' 6ב' לחוק; בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור, נדחתה בהחלטת המותב הקודם אשר דן בתיק זה (כב' השופט פיש) מיום 26.7.11 (במסגרת בקשה מס' 12). 6.3 בחינת נסיבותיה של תובעת זו, כפי שעולה מחומר הראיות ומעדותה לפניי, אינן מצדיקות סטייה מן החזקה אשר נקבעה בפסיקה שלפיה שיעור הנכות הרפואית משקף בדרך כלל את שיעור הנכות התפקודית (וראו: ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב(3) 792). 6.4 אמנם, לתובעת תלונות רבות מאד, והיא אף הכבירה בצירוף חומר רפואי כחלק מחומר ראיותיה; תצהיר עדותה הראשית כולל שני קלסרים גדושים בעמודי נספחים, רובם המכריע - מסמכים רפואיים של התובעת; על מספרם המדויק של העמודים שצורפו, ניתן ללמוד מנספחי תחשיב הנזק שהוגש מטעמה של התובעת, המהווה חלק מנספחי תצהירה, ואשר כוללים יותר מאלף עמודים (!). אך עיון בחומר הראיות, לרבות המסמכים שהובאו ע"י הנתבעת בתיק מוצגיה מיום 22.7.12, מלמד כי מצבה הבריאותי של התובעת נובע, בחלקו, ממצבה עובר לתאונה (כך גם עולה מההחלטה מיום 26.7.11, ומהחלטות המוסד לביטוח לאומי), וחלק רב ונוסף ממנו נובע מתאונות נוספות אשר עברה לאחריה, אשר אינן בינן לבין התאונה דנן כל קשר; עיון במסמכים שצורפו בקשר עם אותן תאונות (נספחים ה', ו' ו-ז' לתיק המוצגים של הנתבעת), שאירעו ביום 21.2.02, 14.2.05, 20.1.08 ו-4.2.09, מלמד כי לאחר כל פגיעה, קלה ככל שתהא, התלוננה התובעת כי נפגעה קשות וחמורות, אף טענה כי מצבה הקשה נגרם "עקב" אותן תאונות מאוחרות, ולא עקב התאונה דנן. 6.5 לפיכך, אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור של 20%, כשיעור נכותה הרפואית. 7. כאב וסבל 7.1 תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 קובעות אופן חישוב כאב וסבל. 7.2 בהתאם לתקנות אלה, ועל בסיס הנתונים שהובאו לעיל בנוגע לתובעת (20% נכות רפואית, 11 ימי אשפוז), עומד הפיצוי בגין כאב וסבל על הסך של 65,000 ש"ח (מעוגל) נכון להיום. 8. בסיס השכר 8.1 התובעת אמנם נפגעה עת הייתה קטינה. לו הייתה תביעתה מוגשת ומוכרעת אז, ייתכן והיה מקום לקביעת בסיס שכר עפ"י השכר הממוצע במשק (וראו: ע"א 10064/02 מגדל נ' אבו חנא, ע"א 4022/08 אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור), בלא שיהא כל צורך בכל ראיה נוספת מצידה של התובעת בעניין זה. 8.2 ואולם, מאז פגיעתה ועד היום חלפו קרוב ל-16 שנים, במהלכן עבדה התובעת בעבודות שונות, כעולה מדו"ח הרציפות בעבודה שלה (נספח ח' למוצגי הנתבעת), ו'סיפור חייה' התעסוקתי מגובש ביותר. 8.3 ניתוח דו"ח הרציפות בעבודה של התובעת, ממועד שחרורה מצה"ל ועד סוף שנת 2011, כאשר בודקים את מקומות העבודה העיקריים בהם עבדה מהלך תקופה זו (ובמונח 'מקומות עבודה עיקריים', הכוונה למקומות בהם עבדה התובעת ארבעה חודשים לפחות), מעלה את הנתונים הבאים: תקופת עבודה מס' חודשיעבודה גיל התובעתבתקופתהעבודה הכנסה במהלך כל תקופתהעבודה שכר חודשי שכר חודשיצמוד להיום 3/00 - 12/00 10 20 23,906 2,390 3,126 4/02 - 12/02 9 22 23,813 2,646 3,334 8/03 - 12/03 5 24 12,703 2,540 3,077 1/03 - 4/03 4 23 10,580 2,645 3,180 3/04 - 6/04 4 25 20,257 5,064 6,234 1/05 - 6/05 6 26 26,199 4,367 5,307 1/06 - 6/06 6 27 26,711 4,452 5,269 5/07 - 12/07 8 28 41,518 5,190 6,175 1/08 - 12/08 12 29 81,185 6,765 7,811 1/09 - 11/09 11 30 80,389 7,308 8,074 11/10 - 12/11 14 31 140,69214,733+125,959 10,050 10,495 8.4 שכרה הממוצע של התובעת, במומה, משנת 2000 ועד סוף 2011 עומד על כ- 5,644 ש"ח נכון להיום, כאשר שכרה הממוצע של התובעת, במומה, מגיל 25 ועד היום עומד על כ- 7,052 ש"ח בלבד (ברוטו); אלמלא נכותה של התובעת, היה שכרה הממוצע של התובעת (מגיל 25) אמור לעמוד על הסך של כ-8,462 ש"ח (7,052 * 1.2). 8.5 מכאן, ששכרה של התובעת, מעולם לא היה מגיע, אף אלמלא מומה, לשכר הממוצע במשק, ולכאורה אין מקום לחשב את בסיס השכר על יסוד השכר הממוצע במשק או על בסיס שכר גבוה יותר, כנטען ע"י התובעת בסיכומיה. 8.6 יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה, כי בעבודתה האחרונה של התובעת, אשר נמשכה תקופה ארוכה ביותר ביחס ליתר מקומות עבודתה, השתכרה התובעת שכר העולה על השכר הממוצע במשק. 8.7 בשים לב לכל הנתונים שלעיל, הן נתוני השכר עצמם והן העובדה כי התובעת עבדה כמעט לכל אורך התקופה שמאז שחרורה מהצבא ועד היום, וכן התרשמותי מהתובעת כאדם חרוץ, אשר לא ישקוט על שמריו ויעבוד, מצאתי להעמיד את בסיס השכר של התובעת על הסך של 9,000 ש"ח (נטו) נכון להיום. 9. ימי מחלה 9.1 מדו"ח הרציפות בעבודה של התובעת מהמוסד לביטוח לאומי (נספח ח' למוצגי הנתבעת) עולה, כי התובעת התגייסה לצה"ל לשירות סדיר בחודש דצמבר 1997 ושירתה עד ספטמבר 1999. מהדו"ח עולה, כי במהלך שירותה הצבאי עבדה התובעת במשרות חלקיות ולסירוגין; התובעת אישרה בעדותה, כי שירתה שירות צבאי מלא, וכי הפרופיל הצבאי שנקבע לה (64) נובע מתיקון מום מולד בליבה (עמ' 10 ש' 21-24). 9.2 התובעת צירפה לתחשיב הנזק מטעמה (נספח ט', המהווה חלק מראיותיה עפ"י האמור בסע' 11 לתצהיר עדותה הראשית) אישורי מחלה רבים, אך התעודות הרפואיות מתחילות רק בחודש דצמבר 1999, שלושה חודשים תמימים לאחר שהתובעת סיימה את שירותה הצבאי, במסגרתו עבדה במקביל כאמור, כשנתיים וחצי לאחר התאונה דנן. 9.3 התובעת לא צירפה כל תעודת מחלה לתקופה שעובר לתום שירותה הצבאי, או ממועד סמוך לאחר התאונה. 9.4 בהתאם למסמכים שצורפו ע"י התובעת, היא עברה ניתוח בברך ימין בסוף חודש דצמבר 2000, ולשם כך אושפזה מיום 19.12.00 ועד ליום 24.12.00. בהמשך, ועפ"י תעודות מחלה שצורפו ע"י התובעת (נספח ט' לתחשיב הנזק שלה), בחודש מרץ 2001 הייתה באי כושר מלא במשך חמישה ימים, ומחודש יוני 2001 ועד 5.3.02 הייתה באי כושר מלא גם כן (כעשרה חודשים). בהתאם לדו"ח רציפות בעבודה (נספח ח' למוצגי הנתבעת) למעט בחודשים יולי 2001 ודצמבר 2001, התובעת אמנם לא עבדה בכל התקופה לגבי צורפו תעודות המחלה. מכאן שהתובעת הייתה באי כושר מלא במשך שבעה חודשים (יוני 2001, אוגוסט 2001 עד נובמבר 2001, ינואר 2002 ופברואר 2002), תקופה בה לא עבדה בפועל, אף לא יכולה הייתה לעבוד בפועל, בהתאם לאישורי המחלה שצורפו, ואי כושר זה נבע מהניתוח שעברה בברך שנפגעה בתאונה דנן. 9.5 נכותה הצמיתה של התובעת נקבעה החל מיום 25.12.06, כאשר עובר למועד זה נקבעה לתובעת נכות זמנית. 9.6 ממועד התאונה (12.8.97) ועד ליום 20.8.01 לא נקבעה לתובעת כל נכות. מיום 20.8.01 ועד ליום 24.12.06, ולמעט התקופה בה הייתה התובעת באי כושר מלא כמפורט לעיל (שבעה חודשים: יוני 2001, אוגוסט 2001 עד נובמבר 2001, ינואר 2002 ופברואר 2002), עמדה נכותה הזמנית של התובעת על 10%. מיום 25.12.06 עומדת נכותה הצמיתה של התובעת על 20%. 10. הפסדי השתכרות לעבר 10.1 הואיל ולתובעת לא נקבעה נכות ממועד התאונה ועד ליום 19.8.01, ובין היתר בשים לב לכך שבחלק מהתקופה הייתה בשירות צבאי, אין לתובעת הפסדי השתכרות בתקופה זו. 10.2 על בסיס השכר שקבעתי, לתקופה שמיום 20.8.01 ועד ליום 24.12.06 (חמש שנים וארבע חודשים, שהם 64 חודשים), בהפחתת תקופת שבעת החודשים בהם הייתה באי כושר מלא במהלך שנת 2001, עומדים הפסדי השתכרותה של התובעת לתקופה הנ"ל על הסך של 51,300 ש"ח (9,000 * 57 חודשים * 10%); סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה (24.4.04) הינו הסך של 66,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל). 10.3 על בסיס השכר הנ"ל, ונוכח אישורי אי כושר מלא למשך 7 חודשים במהלך שנת 2001, עומדים הפסדי השתכרותה של התובעת לתקופת אי הכושר המלא על 63,000 ש"ח (9,000 * 7); סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה (15.10.01) הינו הסך של 91,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל). 10.4 על בסיס השכר הנ"ל ועל יסוד שיעור נכותה התפקודית הצמיתה של התובעת מיום 25.12.06 ועד היום (6 שנים ו-4 חודשים, שהם 77 חודשים), עומדים הפסדי השתכרותה של התובעת לתקופה הנ"ל על הסך של 138,600 ש"ח (9,000 * 77 * 20%); סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה (23.2.10) הינו הסך של 145,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל). 10.5 סך כל הפסדי השתכרותה של התובעת לעבר עומדים על 302,000 ש"ח נכון להיום. 11. הפסדי השתכרות לעתיד 11.1 נוכח משכורתה הקובעת של התובעת, בשים לב לגילה ושיעור נכותה, אני קובעת כי הפסד השתכרותה של התובעת לעתיד הינה בסך של 455,000 ש"ח (במעוגל). 11.2 לאחר סיום הבאת ראיותיה, הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיה נוספת - מכתב פיטורין ממקום עבודתה האחרון מיום 24.9.12. לאחר קבלת תגובת הנתבעת אישרתי לתובעת לצרף המסמך (החלטה מיום 5.2.13 בבקשה מס' 29). במכתב שצורף צוין, כי מעסיקה של התובעת מעתיק את מקום עסקו מחיפה לעתלית; במכתב מפורטות סיבות נוספות בעטין מופסקת עבודתה של התובעת, רובן ככולן פגימותיה בגין התאונה דנן. עיון במכתב שצורף, בפרט כאשר משווים אותו ליתר מכתבי הפיטורין שצירפה התובעת לראיותיה, מעורר את הרושם הבולט ביותר, כי הוא "הוכן" לצרכיה של תביעה זו, ולטעמי אין ליתן לאמירותיו של מעסיקה במכתב, בדבר קשייה של התובעת או הטענה כי היא יוצאת לטיפולים רפואיים במהלך היום, כל משקל. ברור, שאם מעסיקה של התובעת מעתיק את מקום עסקו מחיפה לעתלית, החלטה אשר אין בינה לבין פגיעתה של התובעת דבר, יש בכך כדי להוסיף על זמני הנסיעות אל העבודה וממנה עבור התובעת, המתגוררת בקרית אתא; סביר להניח כי גם שיקולים כספיים בדמות תשלום החזרי נסיעות לתובעת, אשר מוכפלים, אם לא מעבר לכך, היו במסגרת שיקוליו של מעסיקה, הגם שברור כי לא נרשמו על ידו ב"ראיה" החדשה. 11.3 מעדותה של התובעת והראיות שהובאו, עלה כי היא אדם חרוץ (עמ' 11 ש' 26 - דברי ב"כ הנתבעת); הואיל והתובעת עבדה תמיד, ומאחר ונכותה לא גרמה בעבר, אף לא סביר כי תגרום בעתיד, לחוסר יכולת מוחלט לעבוד, יש להניח כי התובעת תמצא מקום עבודה חדש, אם לא עשתה כן עד כה, ולא מצאתי כי פיטוריה האחרונים צריכים לשנות מהתחשיב שלעיל. 12. הפסדי פנסיה הפסדי הפנסיה של התובעת הינם בסך 85,000 ש"ח (במעוגל; החישוב נעשה לפי 10% הפסדי פנסיה בגין הפסדי השתכרות בעבר בתוספת 12% הפסדי פנסיה בגין הפסדי השתכרות בעתיד). 13. הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 13.1 התובעת צירפה קבלות רבות בגין כל הוצאותיה הרפואיות מאז התאונה ועד 2011; בין ההוצאות נמצאו גם תוספי תזונה שנטלה התובעת בהריונותיה (חומצה פולית, למשל), וברור לחלוטין, כי התובעת לא נזקקה לכל התרופות המפורטות בגין התאונה דנן. לא ניתן להתחמק מן התחושה, כי אף בעניין זה, מפריזה התובעת במכאוביה, כאשר הוצאות בשיעור הקרוב ל-50,000 ש"ח (סע' 30 לסיכומיה) בוודאי שאינן סבירות בנסיבות העניין. 13.2 בנסיבות העניין, מצאתי כי התובעת הוכיחה הוצאות רפואיות, הקשורות לתאונה דנן, בגין העבר בסכום של 15,000 ש"ח בלבד. 13.3 אשר להוצאות רפואיות לעתיד, בשים לב לנכותה הרפואית של התובעת, הטיפולים להם נדרשה, ומתוך הנחה כי מרבית ההוצאות מכוסות בסל הבריאות ובהתחשב בהוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010) התשס"ט - 2009, אני קובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של - 5,000 ש"ח, נכון להיום, לעתיד. 13.4 לא מצאתי כל ראיה להוצאות מוגברות בגין ניידות. התובעת טוענת בתצהירה (סע' 56), כי בשל מגבלתה בברך היא אינה מסוגלת לעשות שימוש בתחבורה ציבורית, ועל כן נגרמות לה הוצאות ניידות מוגברות, והוסיפה בסיכומיה (סע' 33) כי היא מתקשה בנסיעות ארוכות. בחקירתה לפניי אישרה התובעת כי משך זמן הנסיעה מביתה למקום עבודתה בחיפה הוא כחצי שעה, ואף פחות (עמ' 15 ש' 6-9); מכאן שהתובעת כלל אינה נזקקת לנסיעות ארוכות לצורך עבודתה. 14. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) 14.1 בתצהירה טוענת התובעת, כי היא נזקקת לעזרת צד ג' בכל הנוגע לפעילותה היומיומית בטיפול במשק הבית ובשני ילדיה, וכי כאשר בני משפחתה אינם יכולים לסייע לה, היא פונה לעזרה בשכר. 14.2 התובעת אינה מצרפת כל אסמכתא להוצאה כאמור, ומודה כי מפאת מצבה הכלכלי אינה יכולה להרשות לעצמה לשכור שירותים של עוזרת קבועה (סע' 51 לתצהירה). 14.3 בעדותו לפניי, אישר בעלה של התובעת, כי אין הם נעזרים באופן קבוע "זה יכול להיות פעם בחודש ויכול להיות פעם בשבוע" (עמ' 6 ש' 28-29). 14.4 מכאן, שהתובעת לא הביאה כל ראיה להוצאות בגין עזרת צד ג' בעבר, אף מעדותו של בעלה עולה כי נכון להיום העזרה לה נזקקת התובעת אינה מעבר לעזרה הסבירה שזוג צעיר עם שני ילדים נזקק לה (פעם בשבוע עד פעם בחודש). 14.5 יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (וראו: ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פד"י כח (1)277, ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פד"י מ"ד (4) 168). 14.6 על כן, ועל אף שמדובר בנזק מיוחד שחובה להוכיחו, בשים לב לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, למהות הפגיעה, הטיפולים להם נדרשה התובעת ולמוגבלותה בעקבותיהם, אני סבורה כי התובעת נזקקה לעזרת צד ג' בתקופה שלאחר כל אחד מהניתוחים שעברה (בדצמבר 2000 ובינואר 2004), וזאת לעבר בלבד, וקובעת פיצוי על דרך האומדנא בסך של 40,000 ש"ח (לפי חישוב של כ-1,700 ש"ח לחודש * 24 חודשים). לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין העתיד. 15. ניכויי מל"ל בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה ע"י הנתבעת כנספח י' למוצגיה, יש לבצע ניכויי מל"ל בסך של 423,811 ש"ח נכון ליום 31.5.11. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד על הסך של 447,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל). 16. התוצאה לסיכום יובאו רכיבי הפיצוי של התובעת וסכומם: כאב וסבל - 65,000 ש"ח (סע' 7), הפסדי שכר לעבר - 302,000 ש"ח (סע' 10), הפסדי שכר לעתיד - 455,000 ש"ח (סע' 11), הפסדי פנסיה - 85,000 ש"ח (סע' 12), הוצאות רפואיות - 20,000 ש"ח (סע' 13), עזרת צד ג' - 40,000 ש"ח (סע' 14), סך הכל: 967,000 ש"ח, ובהפחתת ניכויי המל"ל מתקבל הסך של 520,000 ש"ח. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 520,000 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%, ואגרת משפט משוערכת, אם שולמה. כן אני מחייבת את הנתבעת לשאת ביתרת אגרה, אם חלה. החיובים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. נכותביטוח לאומי