פיצויי פיטורים בפירוק שותפות

התובע השליך יהבו על הסכם השותפות, כאשר לגרסתו יש לראות את מכירת המשרד לרוכשים "כפרוק השותפות" ומשכך יש להחיל לשיטתו את ההוראות המעוגנות בסעיף 16.3 להסכם זה הקובעות את זכויותיו בנסיבות אלה ובכלל אלה – קבלת פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים על-פי דיני העבודה, פיצוי מיוחד בגין רווחי השנה שקדמה למועד פרוק השותפות ומימוש חלקו במוניטין. בנוסף, עתר התובע לתשלום רווחי עבר להם היה זכאי לטענתו על פי הסכם השותפות.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויי פיטורים בפירוק שותפות:

רקע כללי
1. מה היו הנסיבות שהובילו לסיום עבודתו של התובע, מה היו ההסכמים שחלו בין הצדדים עובר לסיום עבודתו, ומהן הזכויות והחובות החלות על הצדדים מכח הסכמים אלה. אלה הן השאלות המרכזיות הצריכות להכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד המונחות בפנינו.

להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה
2. התובע רו"ח במקצועו, הועסק בתקופה הרלבנטית לתביעה במשרד רואי חשבון פורת ושות' שהיה בבעלות המנוח צבי פורת ז"ל (להלן – המנוח; ולהלן – משרד פורת; או - המשרד).
הנתבעת הינה אלמנתו של המנוח והיורשת של זכויותיו במשרד מכוח צוואתו (ת/1).

3. למען שלמות התמונה, יצוין כי הסכסוך מושא דיוננו החל להתברר במסגרת הליך של "בקשה למתן הוראות" שהפנה בשעתו התובע למנהלי עיזבון המנוח בבית המשפט לענייניי משפחה (תע"ז 3960/05, בש"א 4128/08), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למנהלי העיזבון לסלק את חובות העיזבון על פי תביעת חוב שהגיש התובע מיום 29.5.05.
ההליך הנ"ל הסתיים בהחלטה שדחתה את הבקשה מטעמים של העדר סמכות עניינית, תוך שבית המשפט מוסיף וקובע כי "המקום לבירור טענות אלו [של התובע] יכול שיהיה במסגרת בית הדין לעבודה ו/או בית משפט אזרחי בהתאם, אך לא בבית משפט לענייני משפחה" (ראה - נספח ת/34 לתצהיר התובע מיום 30.11.08; להלן – תצהיר התובע 1).

על רקע אותה החלטה הוגשה אפוא תביעתו של התובע המונחת בפנינו, במסגרתה התבקש למעשה בית הדין להכריע בכל הטענות שהעלה בשעתו כנגד העיזבון על פי תביעת החוב כאמור, לרבות טענות המושתתות על הסכם השותפות שנערך בינו לבין המנוח, אליו נידרש בהמשך. הנתבעת עתרה אף היא, במסגרת התביעה שכנגד, לקבלת סעדים שונים בשל הפרה נטענת של הסכם השותפות מצד התובע.

4. לא למותר לציין, כי הנתבעת והתובעת שכנגד לא העלתה טענות הנוגעות לסמכותו של בית דין זה לדון בטענות העולות מהתביעה, המכוונות כלפיה ו/או בטענות הנוגעות לעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין המנוח במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה.
משכך, מכוח הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" ונוכח הוראות סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 ולאור עקרונות תום הלב הכריע אפוא בית-הדין בכל המחלוקות לגופן, לרבות אלה הנוגעות לפרשנותו ולאופן יישומו של הסכם השותפות שנערך בין המנוח לבין התובע.
זאת, על אף שהסכם זה עשוי לעורר שאלות באשר לעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים (להבדיל מיחסי שותפות) ומכאן גם ביחס לסמכותו העניינית של בית הדין להכריע בכל השאלות שבמחלוקת לו היה הסכסוך מובא בפנינו מלכתחילה (ראה - ע"ע (ארצי) 11504-10-10 רוזין סוכנות לביטוח (1997) בע"מ נ' רונן משיח (ניתן ביום 19.3.13))

מכאן לגופו של ענין -
5. התובע עבד במשרד פורת החל מחודש 5/1990 ועד לתום שנת 2004 כאשר נסיבות סיום ההתקשרות בינו לבין המנוח שנויות במחלוקת-
בעוד התובע טוען כי סיום ההתקשרות היה פועל יוצא של "פירוק השותפות" בינו לבין המנוח והעברת פעילות המשרד לצד ג', הרי שהנתבעת טוענת כי התובע "התפטר" טרם מיזוגה של פעילות המשרד עם פעילותו של משרד רואי-חשבון בבעלות צד ג'. עוד היא טוענת כי בכל מקרה, אין לראות במיזוג כאמור "פירוק שותפות" נוכח הוראות הסכם השותפות עצמו.

6. הסכם השותפות כאמור, נערך בין התובע לבין המנוח ביום 27.8.01, לאחר שהתובע השלים כ-11 שנות עבודה במשרד והוא נכנס לתוקף ביום 1.1.02. הסכם זה התייחס, על פי האמור בו, למשרד פורת וכן לתאגידים נוספים שהיו בשליטת המנוח (להלן - הסכם השותפות). בשל חשיבות הדברים להכרעה, מצאנו להביא את תוכן ההוראות שבהסכם הרלבנטיות להכרעה כדלקמן:
הנכסים מושא השותפות כללו את הרווחים (וההפסדים) של המשרד, את הרווחים התפעוליים (וההפסדים) של תאגידים שהיו בשליטת המנוח וכן, את מוניטין המשרד שנגזר מלקוחותיו (להלן - נכסי השותפות). הנכסים ההוניים של המשרד נותרו בבעלות המנוח.
חלקו של המנוח ברווחי השותפות והתאגידים עמד על 88% ואילו חלקו של התובע עמד על 12%.
הוסכם על מנגנון הגדלה של שיעור השתתפותו של התובע ברווחים כאמור עד לתקרה של 30%, בכפוף למילוי תנאים שנקבעו בהסכם. חלקו של התובע במוניטין המשרד עמד על 10%.
לתובע ניתנה אפשרות להגדיל את חלקו במוניטין, בכפוף להסכמת המנוח, הן לעצם ההגדלה והן לתמורה שתשולם בגינה על ידי התובע. נקבע מנגנון לחישוב ערך המוניטין במקרה של מחלוקת בין הצדדים, באמצעות חוות דעת של רו"ח מוסכם.
המנוח הופקד על "הניהול האסטרטגי" של המשרד ושל התאגידים והתובע הופקד על הפעילות השוטפת של המשרד, לרבות טיפול בעובדים ובלקוחות, בחשבונות בנק, בהכנת תקציב, יישומו ופיקוח על ביצועו.
לכל אחד מן הצדדים הייתה זכות חתימה בשם השותפות בכל דבר וענין, למעט מספר עניינים שסויגו בהסכם.
התובע התחייב לא לעשות שימוש, במישרין או בעקיפין, בקשרים העסקיים, ברעיונות ובסודות השותפות שהגיעו אליו במהלך פעילותו בה, לשם תחרות או סיוע לתחרות בעסקי השותפות או בעסקים אחרים שיהיו בשליטתה.
חובה זה חלה על התובע גם למשך תקופה של 12 חודשים לאחר פירוק השותפות.

אשר לשם השותפות – עניין בו טמון למעשה "זרע הסכסוך" שעתיד היה להתפתח בין המנוח לתובע - נכתב בהסכם כך:
"שם השותפות יהיה "פורת קידר ושות'" או כל שם אחר עליו יוסכם בין הצדדים החל מן המועד שיוסכם על הצדדים".

7. הסכם השותפות אף עיגן בחובו הוראות באשר לזכויות הצדדים במקרה של פרישה רצונית מן השותפות, בנסיבות של פרישה מרצון, "פיטורים", "פירוק השותפות" או מיזוגה כדלקמן:

לעניין פרישה רצונית של התובע הוטלה עליו [על התובע] הגבלת זמן לפיה, הוא לא יהיה רשאי לפרוש מן השותפות משך 5 שנים ממועד החתימה על הסכם השותפות, אלא אם ניתנה לכך הסכמה של המנוח מראש ובכתב. התובע אף נדרש לתן הודעה מוקדמת בכתב של תשעה חודשים על רצונו לפרוש.
כן הוסכם, כי במקרה של פרישה רצונית בנסיבות הללו, בכפוף לקיום התנאים כאמור, יהיה התובע זכאי לתמורה בעבור חלקו במוניטין. עם זאת הוסכם, כי ככל שהתובע יפרוש לאחר 3 שנים בלבד ממועד חתימת הסכם השותפות [בכפוף לתנאים דלעיל של הסכמת המנוח לפרישה המוקדמת ולמתן הודעה מוקדמת כנדרש] אזי שהוא יהיה זכאי לממש 50% בלבד מתוך חלקו במוניטין.
בנוסף הוסכם כי התובע לא יהיה זכאי בנסיבות אלה לפיצויים "ותשלומים נוספים כקבוע בדיני העבודה".

לעניין "פיטורים" או "פירוק השותפות" על-ידי המנוח נקבע בהסכם כך:
"16.3 במקרה של פיטורים או פרוק השותפות על ידי צד א' [המנוח] יחולו ההוראות הבאות:
16.3.1 צד ב' [התובע] יהיה זכאי לקבל פיצויים ותשלומים נוספים כקבוע בדיני העבודה.
16.3.2 כמו כן, יהיה זכאי צד ב' לקבל פיצוי מיוחד, בשיעור לו זכאי צד ב' במועד הפיטורים מתוך רווחי השנה שקדמה למועד הפיטורים או מועד פרוק השותפות, בהתאמה.
16.3.3 וכן יהיה זכאי לממש את חלקו במוניטין המשרד, כאמור בסעיף 3.6 להסכם על פי המנגנון הקבוע בסעיף 16.2.1 ו- 16.2.2 לעיל."

לעניין סיום היחסים בנסיבות של "מיזוג השותפות" נקבע, כדלקמן:
ככל שהתובע יבחר שלא להתפטר עקב המיזוג הוא יוכל לממש את חלקו במוניטין, בהתאם למנגנון המוסכם וככל שיבחר להתפטר עקב המיזוג יחולו ההוראות החלות על מקרה של פרישה רצונית (ראה – ת/1).

8. אין חולק כי טרם שחלפו 3 שנים ממועד עריכת הסכם השותפות עלו יחסיהם של התובע והמנוח על שרטון, כאשר במהלך שנת 2004 התדרדרה מערכת היחסים בין השניים לשפל חסר תקדים. על רקע מערכת יחסים עכורה זו - שעל גורמיה נעמוד בהמשך - בחנו הצדדים אפשרויות שונות הנוגעות לעתיד המשרד והמשך פעילותו. במסגרת בחינה זו אף חתמו הצדדים ביום 8.11.04 על הסכם (ת/3) בו נקבע, בין היתר, כי החל מיום 1.1.05 תועבר כל פעילות המשרד וכן פעילותו של אחד התאגידים לגופים/תאגידים בבעלות התובע. זאת, למעט פעילות של "לקוחות ביקורת" שתועבר לצד ג' (משרד רו"ח "לואי את לואי").
הצדדים הוסיפו והסכימו על התמורה לה יהיה זכאי המנוח מן התובע בעבור העברת הפעילות כאמור.
מהראיות עולה כי המנוח ביטל הסכם זה סמוך לאחר כריתתו ואילו התובע מצידו לא עמד על קיומו, לא דרש את אכיפתו ואף נטל חלק פעיל בהליכים שהובילו בסופו של יום להעברת פעילות המשרד לגורם אחר. משמע – התובע הסכין והסכמים למעשה, מכוח התנהגותו, לביטולו של ת/3.

9. זמן קצר לאחר מכן, ביום 23.11.04 נערך בין המנוח לבין רואי החשבון מנחם וקסלר ונחום קודנצ'יק הסכם למכירת פעילות המשרד, ללא פעילות התאגידים, (להלן - הרוכשים) בתוקף החל מיום 1.1.05.

עילות התביעה והמחלוקות שבין הצדדים
10. התובע השליך יהבו על הסכם השותפות, כאשר לגרסתו יש לראות את מכירת המשרד לרוכשים "כפרוק השותפות" ומשכך יש להחיל לשיטתו את ההוראות המעוגנות בסעיף 16.3 להסכם זה הקובעות את זכויותיו בנסיבות אלה ובכלל אלה – קבלת פיצויי פיטורים ותשלומים נוספים על-פי דיני העבודה, פיצוי מיוחד בגין רווחי השנה שקדמה למועד פרוק השותפות ומימוש חלקו במוניטין. בנוסף, עתר התובע לתשלום רווחי עבר להם היה זכאי לטענתו על פי הסכם השותפות.
הנתבעת טענה מנגד כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו עוד בחודש 9/04, זמן ניכר טרם עריכת ההסכם עם הרוכשים, לאחר "שהכין לכך את הקרקע" לפני כן וכי התפטרות זו היא, היא שגרמה למנוח למזג את המשרד עם משרד הרוכשים. כן טענה הנתבעת כי אין לראות את מכירת המשרד "כפרוק שותפות" כהגדרתה בהסכם, ומכל מקום - אף אם תתקבל טענת התובע בנושא הפרוק ותדחה טענתה בעניין ההתפטרות – אזי שהתובע אינו זכאי לתשלומים כלשהם על-פי הסכם השותפות מהטעם שהוא הפר הסכם זה. אשר לתביעה לתשלום בעבור רווחי עבר טענה הנתבעת כי הזכות לרווחים בהיקף הנתבע לא הוכחה וכי דווקא התובע הוא שקיבל לידיו רווחים בלא שהיה זכאי להם.

11. אשר לתביעה שכנגד – הרי שזו מבוססת על מספר עילות הסבות ברובן סביב הטענה לפיה התובע הפר את חובות האמון כלפי המנוח, הכין את הקרקע לעזיבתו ולגזלת לקוחות המשרד בעודו עובד בו. משכך, עתרה הנתבעת לתשלום פיצוי בגין גזל סוד מסחרי, לתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ולתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם השותפות נוכח התפטרותו של התובע, טרם חלוף 5 שנים ממועד חתימתו על הסכם השותפות.
כמו כן, עתרה הנתבעת להשבת סכומים שנטל התובע ללא אישורה, שהיו מופקדים בקופת הפיצויים במסגרת "ביטוח מנהלים", להשבת סכום שגבה מלקוחות השותפות "ושלשל" לכיסו, למתן צו המורה לתובע להשיב רכב שנקנה על חשבון השותפות והיה רשום על שמו ולהשבת הוצאות שהוציא על חשבון השותפות בגין - שימוש בדלקן ובכביש 6 וכן, להשבת תשלום בעבור ימי חופשה ששולם ביתר.
מטעם התובע העיד בפנינו התובע עצמו ומטעם הנתבעת העידו הנתבעת, רו"ח מיכאל וקסלר (אחד מן הרוכשים), רו"ח יובל פרידמן (שהועסק כרו"ח במשרד פורת מחודש 10/2004), רו"ח שי ואנה (ששימש כרו"ח במשרד פורת מחודש 5/2002 עד ליום 31.12.04), עו"ד דורון חכם (שהעניק שרותי ייעוץ משפטי למשרד פורת בתקופה הרלבנטית לתביעה) וכן עו"ד שי עופרי.

הכרעה
נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי סבורים אנו שיש לדחות את שתי התביעות במלואן, הן את תביעתו של התובע והן את התביעה שכנגד, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

תביעת התובע
אכיפה של הוראות הסכם השותפות בנסיבות של פירוק השותפות
12. חלק ניכר מתביעתו של התובע מושתת על הסכם השותפות ועל הטענה בדבר "פירוק השותפות" וחלותו של סעיף 16.3 להסכם זה. אותו סעיף המעגן לדבריו את זכויותיו בנסיבות אלה של "פרוק השותפות".
משמע - תביעתו הנ"ל של התובע נסמכת למעשה על הגרסה העובדתית, לפיה הפסקת פעילותו בשותפות הייתה פועל יוצא של החלטה חד צדדית שקיבל המנוח על העברת פעילות המשרד לידי הרוכשים. זאת בשונה מגרסת הנתבעת הטוענת כי הסכם המכירה היה פועל יוצא של עזיבת התובע והפסקת פעילותו במסגרת השותפות, בניגוד להתחייבותו על פי הסכם השותפות.

13. נקדים ונציין, כי לטעמנו מכלול הראיות מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת מאשר עם גרסתו של התובע וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

14. נראה כי התובע לא דק פורתא בגרסה הבלתי עקבית שמסר לבית הדין באשר לנסיבות ולסיבות שהובילו לסיום יחסי השותפות בינו לבין המנוח, תוך ניסיון להצניע את חלקו בסיום היחסים, את התמריץ שהיה לו להביאם לידי סיום ואת המועד בו התגבש תמריץ זה:
מהראיות עולה – ועל כך למעשה אין חולק - כי במהלך שנת 2004 חל קרע בין המנוח לבין התובע ומערכת היחסים היתה עכורה עד מאוד.
התובע נימק תחילה, במסגרת תצהירו, את המתיחות הרבה ששררה בינו לבין המנוח במגעים שניהל האחרון למכירת פעילותו של המשרד לצד ג' (רו"ח לואי את לואי) וזאת לדבריו, ללא התייעצות עימו. (ראה – סע' 5 לתצהיר התובע 1). דא עקא, שהתובע לא זימן לעדות איש ממשרד לואי את לואי על מנת לתמוך בגרסתו באשר לעצם קיום המו"מ הנטען ומועדו.
במהלך חקירתו הנגדית התחוור, מפי התובע, כי ההתדרדרות במערכת היחסים שבינו לבין המנוח לא היתה פועל יוצא של כוונת המנוח להעביר את פעילות המשרד לרוה"ח לואי את לואי - החלטה שהתגבשה לדבריו בחקירתו הנגדית רק בחודש 9/04 - אלא פועל יוצא של החלטה אחרת וקודמת בזמן של המנוח מתחילת שנת 2004, שלא להוסיף את שמו [של התובע] לשם המשרד, על מנת שלא לפגוע במוניטין שלו.

התובע מצדו נפגע עמוקות מהחלטה זו באופן שפגע קשות בתמריץ שהיה לו להמשיך ולקיים את יחסי השותפות עם המנוח, ובלשון התובע בפרוטוקול לאמור:
"באותה תקופה אני והמנוח היינו במערכת יחסים בעייתית בינינו, התקשורת היתה ירודה, בתחילת השנה ברבע הראשון של שנת 2004, המנוח הודיע שלא יוסיף את השם שלי לשם הפירמה.
כתוצאה מזה מערכת היחסים היתה מתוחה והלכה והדרדרה".
(ראה – עמ' 4 לפרוטוקול מיום 7.9.10 ש' 9-11; עמ' 6 ש' 9-11 וכן, ש' 16 שם)

15. הנתבעת ששימשה כעורכת הדין של השותפות והייתה מצויה היטב במתרחש בה העידה בהקשר זה כי על רקע זאת ובמהלך כל שנת 2004 נעדר התובע רבות מן העבודה באמתלות שונות ובזמנים שפקד את המשרד תפקד בצורה כושלת והעכיר את האווירה. כאסמכתא לכך הציגה הנתבעת נייר עבודה שנערך בשעתו על ידי המנוח ביום 13.11.04 (נ/4) המלמד על חוסר שביעות רצונו מתפקודו של התובע. גרסה זו של הנתבעת נתמכה גם בעדותם של רו"ח פרידמן ושל רו"ח ואנה (ראה – סע' 6 לתצהיר רו"ח פרידמן וסע' 7 לתצהיר מר ואנה וכן ראה – סע' 6-8 לתצהיר הנתבעת מיום 1.4.09; להלן - תצהיר הנתבעת הראשון).
מחקירתו הנגדית של התובע עלה גם כן כי בעקבות התדרדרותה של מערכת היחסים בינו לבין המנוח - שהחלה כבר בתחילת שנת 2004 - אכן נפגע תפקודו (ראה – עמ' 6 לפרוטוקול מיום 7.9.10 ש' 16-17).

גרסת הנתבעת לפיה המו"מ שהוביל לגיבוש הסכם הרכישה של פעילות המשרד מול הרוכשים, החל להתנהל רק לקראת סוף חודש 11/04 ורק לאחר שהתובע הודיע על עזיבתו נתמכת בראיות נוספות :
בנייר העבודה של המנוח (נ/4) מיום 13.11.04 נכתב כי התובע "עוזב" וכי הטיפול בתיקים שהיו באחריותו עובר לעובדים אחרים במשרד. במסגרת נ/4 הוסיף המנוח וכתב (ביום 13.11.04) כי יש לדאוג לייצוב המשרד טרם שניתן יהיה לטפל במיזוגו. מהראיות אף עולה כי במהלך חודש 9/04 במסגרת הניסיונות לייצוב המשרד, פנה המנוח לרו"ח פרידמן והציע לו להחליף את התובע נוכח "עזיבת" התובע (ראה - סעיף 3 לתצהירו של רו"ח פרידמן).
במהלך חקירתו הנגדית ובהתייחס ל- נ/4, העיד התובע כי הוא "לא היה אמור להימצא במשרד" במועד עריכתו; קרי - בסמוך ליום 13.11.04. תוך שהוא מסביר זאת בכך "שהיה ידוע" על מכירת פעילותו של המשרד לרוכשים כבר בחודש אוקטובר 2004 (ראה עמ' 11 לפרוטוקול מיום 7.9.10 ש' 9-11 ). הסבר זה אינו מתיישב כאמור עם מכלול הראיות לרבות נ/ 4, כמוסבר לעיל.
זאת ואף זאת, הסברו של התובע לפיו "היה ידוע" על הסכם הרכישה (מול הרוכשים) כבר בחודש 10/04 אף אינו מתיישב עם חתימתו שלו על הסכם רכישה של פעילות המשרד מול המנוח ביום 8.11.04 (ת/3). הסכם שבוטל כזכור ע"י המנוח סמוך לאחר חתימתו.

16. זאת ועוד אחרת, ביום 15.5.05 שלח התובע לנתבעת מכתב דרישה בו פירט את תנאי הפרישה להם היה זכאי לטענתו בשל הפסקת ההתקשרות עם המנוח.
התובע לא טען ולו ברמז כי הוא היה זכאי לקבלת זכויות בשל "פירוק השותפות" מכוח סעיף 16.3. להסכם השותפות. במסגרת מכתבו כאמור, טען התובע כי הוא זכאי לסך כולל של 457,700 ש"ח וכן לזכויות נוספות (דמי הבראה השלמת ההפרשות לביטוח מנהלים ולקרן ההשתלמות עד לחודש 12/04), זכויות שהסתכמו בסכום נמוך בהרבה מדרישותיו מכוח הסכם השותפות ואשר הושתתו כולן על "הבנות" נטענות ומאוחרות בינו לבין המנוח, בקשר עם סיום פעילותו במשרד לקראת סוף חודש 11/04 (ראה – נספח נ/1 לתצהיר הראשון של הנתבעת).

17. מן הראיות עולה עוד כי התובע אכן קיים פגישה עם המנוח ערב מותו במהלכה הציג בפניו [בפני המנוח] טיוטת הסכם שערך [התובע] (נ/2) המפרטת את דרישותיו אולם המנוח סירב לחתום עליה. עיון בטיוטה זו מלמד - כי גם במסגרתה לא טען המנוח לסיום עבודתו בשל "פירוק השותפות" ומשכך הוא אף לא השתית את דרישותיו על הסכם השותפות ועל סעיף 16.3. הימנו. נוכח האמור גם הסכומים אותם דרש התובע, כפי שציינו, במסגרת הטיוטה הסתכמו בסכום נמוך משמעותית מסכום התביעה. סכום התואם את זה המופיע במכתב הדרישה מיום 15.5.05 (נ/1).
יש להניח כי לו היה התובע מסיים עבודתו שלא מבחירה או בשל "פירוק השותפות" כאמור הוא לא היה מהסס להעלות בפני המנוח טענה זו בדבר "פרוק השותפות" בזמן אמת ולדרוש זכויות בהתאם על פי הסכם השותפות. משהתובע לא עשה כן - לא בעת פגישתו עם המנוח כאמור ואף לא לאחר מותו - במסגרת מכתב הדרישה הראשון מיום 15.5.05 - הרי שיש לדלות מכך חיזוק נוסף למסקנה לפיה, התובע הוא שיזם את הפסקת עבודתו בשותפות טרם שהוחלט על העברת פעילות המשרד לרוכשים. בנסיבות אלה היה אפוא ברור לו לתובע כי התנאים המזכים בהסכם השותפות לא התגבשו.

18. לבסוף יאמר - כי הנתבעת שהיתה כאמור, מעורה ומצויה היטב בענייני המשרד העידה כי התובע הוא שהודיע על התפטרותו מן המשרד לפני תחילת המו"מ שהוביל להסכם הרכישה. הנתבעת אף העידה כי הודעה זו ניחתה על המנוח "כרעם ביום בהיר". בחקירתה הנגדית התמציתית של הנתבעת לא היה כדי להוביל את בית הדין לפקפק בגרסתה בעניין זה ובמיוחד על רקע מכלול הראיות.

19. לנוכח כל אלה אנו קובעים אפוא כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה, התובע הודיע על עזיבתו ביוזמתו, טרם שהחל המו"מ להעברת פעילות המשרד לרוכשים וטרם שנכרת הסכם הרכישה. נוכח האמור, יש לדחות את טענותיו לפיהן הוא זכאי לזכויות שונות מכוח סעיף 16.3 להסכם השותפות ומכאן שיש לדחות את כל רכיבי התביעה המושתתים על הוראות סעיף זה ובכלל אלה: התביעה לתשלום "פיצוי מיוחד לפי סעיף 16.3.2. להסכם השותפות, לתשלום בגין מוניטין השותפות (לפי סעיף 16.3.3 הימנו) ולתשלום זכויות שונות מכוחו בהתאם לדיני העבודה ובכלל אלה אף הזכות לתשלום פדיון חופשה, פיצויי פיטורים (מחושבים על פי הוראות הדין) והפרשות לקופת גמל.

20. למעלה מן הצורך, יאמר - כי להבנתנו התובע אף אינו זכאי לקבלת זכויות, כפי שנקבע בהסכם הפרישה, למקרה של פרישה מן השותפות לרבות מימוש חלקו במוניטין המשרד. זאת משום שהזכאות לזכויות אלה הותנתה בכך שהתובע לא יפרוש מהשותפות טרם שחלפו 5 שנים ממועד הקמתה אלא בהסכמת הנתבע ובכפוף למתן הודעה מוקדמת בכתב של 9 חודשים כמצוין לעיל, תנאים שהתובע לא עמד בהם (ראה – סע' 16.1. ו- 16.2 להסכם השותפות).
לא למותר לחזור ולציין כי לעניות דעתנו ניתן להסיק מן הנסיבות כי כך גם ראה התובע עצמו את פני הדברים משדרש הן מן המנוח והן מן הנתבעת, לאחר מכן, לשלם לו זכויות שונות שאינן נסמכות כלל ועיקר על הסכם השותפות אלא על הסכמה מאוחרת נטענת עם המנוח אליה נדרש בהמשך (ראה - נ/1 ו- נ/2).

21. כסרח עודף יאמר - כי אף לו סברנו כי יש מקום להכיר ביחסים שבין התובע לבין המנוח כיחסי עובד ומעביד ביחס לכל הזכויות הנתבעות הנסמכות על חקיקת המגן הרי שלא היה מקום לזכותו, מכח הדין, בתשלומים להם הוא טען בגין פיצויי פיטורים ופדיון חופשה, וזאת מהטעמים הבאים:

א. אשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים - הרי שהתובע לא הצביע על עילה שבדין הנגזרת מחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 המזכה אותו בתשלום פיצויים כאמור נוכח התפטרותו.

ב. אשר לתביעה לתשלום פדיון חופשה מכח חוק חופשה שנתית התשי"א-1951, הרי שהתובע עתר לתשלום בעבור 133 ימי חופשה בסך כולל של 139,400 ש"ח. תביעה אותה השתית על תחשיב שצירף (ת/37) אשר נערך לדבריו ע"י מנהל החשבונות של המשרד מר חגי ברומברג.

מסמך זה אינו נושא חתימה או תאריך, אין מפורטים בו ימי החופשה שנוצלו והוא מתייחס לכל תקופת עבודתו של התובע. חרף זאת, התובע לא מצא לנכון לזמן לעדות את מר ברומברג ומשכך לא ניתן היה לבחון על יסוד אלו נתונים נערך המסמך ומכאן גם את אמיתות תוכנו.
מעבר לכך יצוין כי הרישום המופיע ב- ת/37 אינו עולה בקנה אחד עם הרישום המופיע בתלושי השכר של התובע, מהם עולה כי התובע היה מצוי ביתרת חובה של 10 ימי חופשה. בהקשר זה ערים אנו לגרסת התובע, לפיה – הרישום בתלושי השכר לא כלל רישום של צבירה אלא של ניצול בלבד, אלא שלדעתנו בנסיבות שכאלה היה על התובע להציג את מכלול המסמכים, והרישומים התומכים בטענותיו ובמיוחד נכון הדבר נוכח העובדה שהתובע, מתוקף מעמדו ותפקידו בשותפות, הוא שהיה אחראי על הטיפול באותם רישומים.

זכויות התובע על פי הסכם השותפות הנושאות פני עבר
22. במסגרת תביעתו עתר התובע לקבלת זכויות נוספות מכוח הסכם השותפות (מכח סעיף 3 הימנו) הנושאות פני עבר (תשלום רווחי עבר והפרשות לקופת הגמל). זכויות להן היה זכאי לטענתו לפי אותו הסכם ללא קשר לנסיבות סיום היחסים עם המנוח ועוד טרם שהגיעו יחסים אלה לסיומם.
אנו סבורים כי יש לדחות אף רכיבים אלה וזאת מהטעמים הבאים:

א. אשר לזכאות התובע לתשלום בגין רווחי העבר - הרי שהתובע השתית את תביעתו כאמור על תחשיב שערך לדבריו עם המנוח (ת/40).
דא עקא, שהתובע לא הוכיח כי ת/40 אכן נערך בינו לבין המנוח. מסמך זה אינו נושא תאריך או חתימה, לא של המנוח ולא של התובע. מדובר במסמך שערך התובע עצמו המושתת על נתונים כספיים נטענים כאשר הדוחות הכספיים עליהם הוא מבוסס כביכול לא הוצגו בפני בית הדין.
זה המקום לציין, כי התובע לא סיפק הסבר שיש בו להפיס את דעתו של בית הדין באשר לשאלה המתבקשת והיא - מדוע לא עתר לגילוי ולעיון במסמכים שיתמכו בטענתו ביחס להיקף הרווחים של השותפות וביחס להיקף הרווחים כפי ששולמו לו בעבר.

ב. אשר לתביעה לתשלום הפרשות לקופת הגמל - הרי שמחומר הראיות עולה כאמור כי עובר לסיום ההתקשרות התנהל בין המנוח לבין התובע מו"מ אשר נועד להסדיר את זכויות הצדדים, נוכח הנסיבות שנוצרו.
זאת, כאשר המנוח מצדו היה נכון לשלם לתובע סכומים שונים שהיקפם לא הוכח לבית הדין . סכומים שאת חלקם ויתכן שאף את כולם קיבל בסופו של יום התובע, כפי שיוסבר בהמשך. על רקע זאת, לא הוכח כי מעבר לסכומים שקיבל המנוח עובר לסיום ההתקשרות - ובכלל אלה גם סכום הפיצויים שנצבר לזכותו בקופת הגמל ושווי הרכב שנרכש בכספי השותפות - נותר עדיין חוב נוסף של המשרד לתובע.

23. בנוסף לכל הנ"ל, עתר התובע גם לסעד של מתן חשבונות המתיחסת לתאגידים שונים שנזכרו בהסכם השותפות. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת בענין חוסר הסמכות של בית-דין זה לדון בתובענה המכוונת כלפי התאגידים כאמור. זאת, מעבר לשאלת הסמכות עליה עמדנו בפתיח ומעבר לעובדה שהתובע ביקש סעדים כלפי צדדים שלא היו צד להליך.

התביעה שכנגד
24. במסגרת התביעה שכנגד עתרה הנתבעת למספר סעדים כספיים הנגזרים לשיטתה מהפרת האמונים המיוחסת לתובע שכללה לדבריה, נטילה של כספי השותפות שלא כדין ומטענות נוספות אודות הפרת הסכם השותפות. כמו כן עתרה הנתבעת להשבת סכומים שונים אותם נטל התובע לטענתה שלא כדין במהלך תקופת ההתקשרות עם המנוח.

25. כמצויין לעיל, סבורים אנו כי יש לדחות אף את התביעה שכנגד על כל רכיביה. שכן, הנתבעת לא השכילה לשכנע את בית הדין בהפרת אמונים מצד התובע ואף לא בתוכן ההסכמות המאוחרות שהיו בינו לבין המנוח עובר לפטירתו של המנוח. זאת שעה שהרושם המתקבל ממכלול הראיות הוא כי המנוח לא עמד על קיומו של הסכם השותפות וביצועו על-ידי התובע , כנראה לאור מערכת היחסים הבעייתית עם התובע, וכי הוא הגיע להבנות חדשות עם התובע לאחר שהתובע הודיע על עזיבתו.
משמע - הרושם המתקבל הוא כי נוכח מערכת היחסים הממושכת שבין התובע לבין המנוח ויתכן שאף משיקולים נוספים אותם שקל המנוח, שלא הובהרו לבית הדין, הסכים המנוח לשלם לתובע סכומים שונים חרף עזיבתו. סכומים ששיעורם המדויק לא הובהר לבית הדין.
בנסיבות אלה, אין מקום לחייב את התובע בהשבת נכסים שנטל מהשותפות מכוח אותן הסכמות. נכסים ששיעורם מוערך בשיעור פיצויי הפיטורים על-פי התחשיב הקבוע בחוק.

על רקע דברינו אלה אנו קובעים אפוא ביחס לרכיביה השונים של התביעה שכנגד כך:

א. אשר לתביעה לתשלום פיצויים בגין גזל סוד מסחרי - הרי שבתביעתה זו התבססה הנתבעת על הטענה לפיה התובע גזל שבעה לקוחות של המשרד המהווים "סוד מסחרי" וכי בכך הוא הפר למעשה את הוראות חוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 באופן המזכה אותה בפיצוי על פי חוק זה. אנו סבורים כי חרף מאמצי הנתבעת לא עלה בידיה להוכיח את טענת הגזל.

ב. אשר לתביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חובת האמון ותום הלב, ופיצויים בגין הפרת הסכם, טענה הנתבעת כאמור כי התובע התפטר טרם שחלפו 5 שנים ממועד עריכת הסכם השותפות ולפיכך יש לחייבו בתשלום פיצוי בגין הפרה זו.
אנו סבורים כי יש לדחות גם רכיב תביעה זה. שכן, לא הוכח כי המנוח עמד על קיומו של הסכם השותפות על רקע הנסיבות שנוצרו ואף לא הוכח מהו הנזק שנגרם, אם בכלל, עקב עזיבתו של התובע.

ג. אשר לתביעה להשבה של הסכום שנטל התובע מקופת הפיצויים (בסך של 201,814 ש"ח), טענה הנתבעת כי התובע לא היה זכאי לסכום זה וכי הוא נטל את כספי הפיצויים שנצברו על שמו במרמה, תוך ניצול זכויות החתימה שלו בשותפות.
כמצוין לעיל, ממכלול הראיות עולה כי נוכח הנסיבות שנוצרו, בהן התובע עזב את השותפות לאחר שיחסי הצדדים הגיעו למבוי סתום, ניהלו הצדדים מו"מ על תנאי הפרישה של התובע והגיעו להסכמות מסוימות שתוכנן לא הובהר לנו עד תום. זאת, בהנחה שהסכם השותפות אינו חל עוד. הרושם המתקבל הוא כי לפי הסכמה מאוחרת זו התובע היה זכאי לסכומים שונים ששיעורם עלה על 200,000 ש"ח והיה נמוך מזה שננקב במכתב הדרישה (נ/1) ובטיוטת ההסכם שערך התובע ואשר המנוח סירב לחתום עליה (נ/2).
על כך למדים אנו, בין היתר, ממכתבה של הנתבעת מיום 19.5.05 (ת/6) במסגרתו כתבה הנתבעת לאחד הרוכשים (רו"ח נחום קודנצ'יק) כי היא מאשרת תשלום בסך של 200,000 ש"ח לתובע "על חשבון" הסכומים "המגיעים" לו וזאת, עד לגמר עריכת ההתחשבנות עימו. משמע – ממכתב זה עולה כי הנתבעת, שהייתה מצויה היטב בענייני השותפות הייתה מודעת כנראה להסכמות עקרוניות שהתגבשו בין המנוח לבין התובע לפיהן ישולם לתובע סכום מסוים שלא על פי הסכם השותפות ובגין חלקו בה.
באמרנו זאת, ערים אנו לטענת הנתבעת ביחס לנסיבות כתיבת המכתב - טרם שחלפה חצי שנה מאז מותו הטרגי של המנוח וטרם שהתאוששה מתהליך האבל. כמו כן, ערים אנו לטענתה כי (ת/6) נכתב טרם שידעה על כך שהתובע פדה את סכום פיצויי הפיטורים.
עם זאת ובלא להקל ראש בטראומה הקשה שעברה הנתבעת, מתקשים אנו לקבל גרסה זו, לפיה המכתב (ת/6) נכתב ללא כל בחינה של מצב זכויותיו של התובע מצד הנתבעת. שכן הדבר אינו מתיישב עם העובדה עליה העידה הנתבעת עצמה לפיה היא (הנתבעת) נטלה חלק פעיל בהעברת הפעילות של המשרד אל הרוכשים סמוך לאחר פטירתו של המנוח ואף ניהלה שיחות רבות עם לקוחות המשרד לצורך "שימור לקוחות".
נוכח האמור אנו קובעים אפוא כי לא הוכח שהסכום שנצבר בקופת הפיצויים, אותו משך התובע, לא היה חלק מן ההסכמות שהיו בינו לבין המנוח לאחר ובעקבות עזיבתו של התובע.

ד. דברינו אלה כוחם יפה אף ביחס לתביעה להשבת שווי רכב השותפות שנטל התובע ולהחזר התשלום שנגבה מאחד הלקוחות לאחר מועד הפסקת ההתקשרות שבין הצדדים.
משמע - לא שוכנעו כי הטבות או סכומים אלה שקיבל התובע חרגו מתנאי הפרישה כפי שאלה סוכמו בין התובע לבין המנוח. נחזור ונזכיר בהקשר זה כי הטבות אלה, בצירוף סכום הפיצויים שהיה צבור בקופת הגמל הינם שווי ערך לסכום פיצויי הפיטורים, ככל שהתובע היה זכאי לפיצויי פיטורים על פי הדין.

ה. אשר לתביעה להשבה של חובות עבר בגין סכומים נטענים שנטל התובע משך השנים 2001-2005 ללא הרשאה בסך של 197,308 ש"ח - הרי שיש לדחות אף אותה. שכן, לא הוכח כי סכומים אלה שולמו לתובע ללא ידיעה וללא הסכמה של המנוח.

ו. אשר לתביעה להשבה של עלות פוליסת ביטוח בסך של 25,000 $ לצורך כיסוי תביעות בגין רשלנות מקצועית - הרי שהנתבעת לא השכילה להצביע על עילה משפטית לחיוב התובע בסכום הנתבע.

ז. אשר לתביעה להשבת תשלום בעבור דמי חופשה בעודף, המושתתת על הרישום בתלושי השכר, הרי שעיון בתלושים מלמד כי אין מופיע בהם רישום של ימי הצבירה ומשכך אין ניתן לעקוב אחר היקף הניצול לעומת היקף הצבירה.

26. לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי יש לדחות את תביעת התובע, במובן זה שהתובע אינו זכאי לתשלום סכומים נוספים מעבר לאלה אשר שולמו לו בפועל או שאותם קיבל עם סיום פעילותו במשרד רו"ח פורת ובסמוך לאחר מכן. כמו כן, אנו קובעים כי יש לדחות את התביעה שכנגד על כל רכיביה.
בנסיבות אלה אין צו להוצאות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מיסוי שותפות

  2. סיווג שותפות

  3. תקנות השותפות

  4. שותפות לא רשומה

  5. עורך דין שותפות

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. פירוק שותפות עסקית

  8. פירוק שותפות בחברה

  9. הסכם פירוק שותפות

  10. שותפים לחיצת יד

  11. בעלות משותפת במושע

  12. הסכם הפסקת פעילות שותפות

  13. פירוק שותפות לראיית חשבון

  14. הוצאת שותף משותפות

  15. תביעה כספית בפירוק שותפות

  16. מלכ''ר או עוסק מורשה

  17. הסכם שותפות מוסך מכונאות רכב

  18. חוזה שותפות מועדון לילה

  19. חלוקת נכסי שותפות בפירוק

  20. הפרת הסכם שותפות - התיישנות

  21. פיצויי פיטורים בפירוק שותפות

  22. תביעה על שותפות עסקית בכפיה - פרוטקשן

  23. תביעה לתשלום שעניינה הסכם פירוק שותפות

  24. פקודת השותפויות נוסח חדש תשל''ה – 1975

  25. קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית

  26. הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק ונחתם הסכם שותפות

  27. הסכם קונסיגנציה לפיו יספק לבית העסק שבבעלות משותפת משקאות חריפים במחירים מוסכמים

  28. סעיף 31 לחוק המקרקעין, כל שותף רשאי, בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון