פיטורים עקב סירוב לעבוד שעות נוספות

האם מותר לפטר עובד שלא הסכים לעבוד שעות נוספות ? התובע התבקש להישאר שעות נוספות על מנת לסיים את העבודה, וסרב, בטענה כי צריך הוא להביא את בנו לטקס בקרית מוצקין. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים עקב סירוב לעבוד שעות נוספות: כללי 1. התובע הועסק ע"י הנתבעת בתפקיד חשמלאי מיום 19.8.97 ועד לפיטוריו ביום 30.4.09. בהתאם למוסכמות שגובשו ע"י הצדדים בישיבת 28.12.09, התובע היה עובד בשכר שעתי ומתכונת עבודתו הייתה 5 ימים בשבוע. התובע החתים כרטיס נוכחות בכניסתו לעבודה וביציאה ממנה ושכרו שולם עפ"י תלושי השכר שהונפקו לו. ביום 28.4.09 נאמר לתובע לא להגיע לעבודה עד ליום 30.4.09, שאז ישוחחו התובע ומנהל הנתבעת. בעקבות השיחה שנערכה ביניהם, הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו לאלתר. 2. בפנינו תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי קיום שימוע, תביעה להפרש שעות נוספות, פדיון חופשה, חגים והפרשות חסרות לפנסיה. תביעת התובע הסתכמה בסך של 120,000 ₪. 3. מנגד, הגישה הנתבעת תביעה לחייב את התובע לשלם לה הפסדים ונזקים שנגרמו לה, לטענתה, ע"י התובע כתוצאה מביצוע עבודות פרטיות על ידו והפסד רווחים מלקוחותיה בסך כולל של כ - 58,000 ₪. הפלוגתאות 4. הפלוגתאות בתיק, בהתאם להחלטת כב' הרשם הראל (כתוארו אז) הינן כדלקמן: א. האם נסיבות פיטורי התובע הן כאלה המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים? ב. מהו שיעורם של פיצויי הפיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים, ככל שהתובע זכאי להם. האם במסגרת השכר הקובע יש לכלול את ימי חג, מחלה, חופשה ושעות נוספות בתעריף בסיס. ג. תחולת צו ההרחבה בענף החשמל. ככל שחל צו זה, האם מדובר בצו הרחבה המרחיב את ההסכם שנחתם עם התאחדות בעלי המלאכה, או שמא את ההסכם שנחתם עם התאחדות התעשיינים. ד. האם קויים לתובע שימוע עובר לפיטוריו? זכאותו לפיצוי בגין אי קיום שימוע. ה. זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות; פיצוי בגין הפרשת כספים בחסר לפנסיה; פדיון חופשה; חגים. ו. זכאות הנתבעת לפיצויים הנתבעים על ידה בשל טענתה כי התובע ביצע עבודות פרטיות אצל לקוחותיה בעת שעבד אצלה. הכרעה 5. נדון תחילה בנסיבות פיטורי התובע ובתביעות הנתבעות בגינם לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי קיום שימוע. בהמשך, נדון בשאלת חלות צווי ההרחבה ויתר הזכויות הכספיות הנתבעות ע"י התובע ולסיום נעסוק בתביעה שכנגד. נסיבות פיטורי התובע 6. ביום 27.4.09, ערב יום הזיכרון, עבד התובע יחד עם צוות עובדים בביצוע עבודות חשמל במסעדת "על הים". התובע התבקש להישאר שעות נוספות על מנת לסיים את העבודה, וסרב, בטענה כי צריך הוא להביא את בנו לטקס בקרית מוצקין. התובע הודה בתמליל שיחה מיום 30.4.09 כי אמר למנהל הנתבעת כי לא יכול היה להישאר שעות נוספות מסיבה זו (עמ' 8 לתמליל). 7. התובע חזר למפעל הנתבעת, החתים כרטיס ונסע. מנהל הנתבעת, אשר תשובתו של התובע נשמעה לו חשודה, עקב ברכבו אחרי רכב החברה הנהוג ע"י התובע ומצא כי זה לא נסע לביתו אלא לכיוון ההפוך ממקום מגוריו - לאזור תעשיה עכו דרום. אין חולק כי התובע נסע ללקוח בשם "פרייבט ליין". לטענת הנתבעת, התובע נצפה משוחח עם בעל העסק, מוציא כלי עבודה מרכבו ועולה לגלריה שבעסקו של הלקוח. לטענת הנתבעת, מנהל הנתבעת עלה בעקבות התובע לגלריה ומצא אותו מבצע עבודות חשמל. באותו מעמד כעס מנהל הנתבעת על התובע, אמר לו כי לא מקובל עליו שהתובע מבצע עבודות פרטיות וכי יגיע למחרת יום העצמאות למשרד - לשימוע. 8. בהמשך, התובע התקשר למנהל הנתבעת והשיחה שנערכה ביניהם באותו היום הוקלטה ע"י מנהל הנתבעת. ההקלטה והתימלול הוגשו כראיה לתיק בית הדין. 9. ביום 30.4.09 ערך מנהל הנתבעת שימוע לתובע, שהוקלט ותומלל אף הוא והוגש לתיק בית הדין. בסיומו של השימוע החליט מנהל הנתבעת על פיטוריו לאלתר של התובע, בשל כך שהתובע ביצע אצל הלקוח עבודות פרטיות בעוד שנתבקש להמשיך בעבודה עבור הנתבעת וסרב בתואנה כי עליו להגיע לטכס יום הזיכרון. 10. מהראיות שבפנינו שוכנענו כי התובע אכן נסע לבצע עבודה פרטית ב "פרייבט ליין". התובע הציג מספר גרסאות באשר לסיבת נסיעתו לפרייבט ליין. בתביעתו טען התובע כי ביקר ב "פרייבט ליין" "ביקור אישי" וכי לאחר השעה 18:00 לערך הגיע למקום מנהל הנתבעת. התובע אישר במסגרת ישיבת הדיון המוקדם כי הגיע לחב' "פרייבט ליין" לבדיקת חשמל כי "משהו כל הזמן קופץ שם". בעדותו הודה התובע כי נוהל העבודה היה, כי לפני כל עבודה קיבל אישור ממר ברדוגו, מנהל הנתבעת, ואחרי הביצוע מילא דו"ח שירות. ביום העבודה האחרון הודה התובע כי לא קיבל אישור מראש ממר ברדוגו, אולם טען כי לא ביצע עבודה. בהמשך עדותו טען כי גם בדיקה לא עשה (עמ' 9 לפרוטוקול). 11. מעדיפים אנו את עדותו האחידה של מר ברדוגו בעניין זה, אשר עשתה עלינו רושם מהימן, כי התובע נצפה מוציא כלי עבודה מהרכב ומבצע עבודה אצל הלקוח "פרייבט ליין", וכי עבודה זו לא קיבלה אישור מהנתבעת ובוצעה באופן עצמאי על דעת התובע, בעוד שהנתבעת דרשה ממנו כי באותו הזמן יסיים את עבודתו אצל הלקוח במסעדת "על הים". 12. גרסתו של התובע כי סרב להישאר בעבודה אצל הלקוח "על הים" כי מיהר לטקס אינה מתיישבת עם נסיעתו ל"פרייבט ליין" שאינה בכיוון נסיעתו, ועבודתו שם. ניסיון התובע לטעון, בחקירתו הנגדית, כי הביקור ב"פרייבט ליין" היה בכיוון נסיעתו ו"על הדרך" שכן הקפיץ חבר לעבודה לעכו - לא הועלתה בתצהיר או בתמליל השיחה או השימוע ואינה מהימנה עלינו. 13. אף טענתו של התובע כי לא הסכים לבצע שעות נוספות בעבודה אצל הלקוח "על הים" הואיל ומיהר לקחת את בנו לטקס ים הזיכרון אינה מתיישבת עם העובדה כי היה ב"פרייבט ליין" לאחר השעה 18:00, ומועד שיחתו עם מנהל הנתבעת היה בסביבות 18:15, דהיינו, התובע לא מיהר לביתו לאחר סיום העבודה ב"על הים". 14. התובע לא הביא איש מאנשי "פרייבט ליין" להעיד מטעמו לחיזוק טענתו כי לא ביצע אצלם עבודות או עבודה ביום 27.4.09 והדבר פועל לחובתו. עדותו של התובע בעניין זה לא עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מעדיפים את גרסת הנתבעת שהייתה אמינה ואחידה, ואף נתמכת בתיעוד. כמו כן, חשדות הנתבעת כי התובע מבצע עבודות פרטיות ללא אישורה אצל לקוחות שקבלו ממנה שירותים בעבר מקבלות חיזוק מה מתמלילי שיחות שבין אותם לקוחות למנהל הנתבעת, כאשר אותם לקוחות התקשרו לפלאפון שהיה ברשות התובע והוחזר לנתבעת לאחר גמר עבודתו אצלה. מתמלילי השיחות עולה האפשרות כי אותם לקוחות חיפשו את התובע לצורך ביצוע עבודות ונסוגו מהעניין משהסתבר להם כי מדובר בנתבעת. 15. עוד ביום 27.4.09 ביקש מר ברדוגו מהתובע להגיע למשרד ביום 30.4.09 לשימוע. התובע הודה בעדותו כי ידע שהוא מוזמן לשימוע מכיוון שמר ברדוגו רוצה לפטרו. בישיבת השימוע, שהוקלטה ותומללה, העלה מר ברדוגו טענותיו בפני התובע והתובע השיב ונתן הסברים משלו, אף כי הכחיש שהוא מבצע עבודות פרטיות אצל לקוחות או לקוחות לשעבר של הנתבעת. בסיום השיחה, החליט מר ברדוגו על פיטורי התובע לאלתר וביקש ממנו להחזיר את הפלאפון, המפתחות והציוד שהיו ברשותו. בהמשך, הוצא לתובע מכתב פיטורים נושא תאריך 30.4.09. האם נסיבות הפיטורים מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת? 16. בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי הפיטורים, רשאי ביה"ד לקבוע כי פיטורי עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. בעניין זה יונחה בית הדין על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. 17. בעניינו, מששוכנענו כי העובד סרב לעבוד בשעות נוספות בתואנת שווא, ובאותו הזמן פנה לבצע עבודה אחרת -פרטית- שלא על דעת הנתבעת, ללא ידיעתה, ללא הזמנת עבודה ומבלי שיכלה לקבל תגמול עבור כך, הרי שבהתנהגות זו יש משום הפרת חובות האמון שלו אל מול הנתבעת, והפרת משמעת חמורה. 18. בנסיבות העניין, בהתחשב, מחד, בתקופת עבודתו הממושכת של התובע, ומאידך, משאין בידינו להעריך ואף לא הוכח היקף הנזק לנתבעת וכן לא הוכח באופן חד משמעי ובמידה הנדרשת כי התובע נהג לעשות כן כדבר שבשגרה, מוצאים אנו כי יש מקום לשלילה חלקית של פיצויי הפיטורים ובהתאמה, של דמי ההודעה המוקדמת (בהתאם לסע' 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א - 2001). שיעור הפיצויים וההודעה המוקדמת 19. אין חולק כי התובע עבד על בסיס שכר שעתי של 33 ₪. לפי תקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) תשכ"ד-1964, רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה לצורך פיצויי פיטורים הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר ותוספת משפחה. פסיקת בתי הדין קובעת כי שכר עבודה הינו "כסף או שווה כסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו מהיחסים החוזיים שביניהם...מכאן שתשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה...הם בגדר שכר עבודה" (דב"ע ל"ח/146-0 המוסד לביטוח לאומי נ. לבנה נבוקוב, פדע י' 271) אף בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, תשלום דמי חופשה דינו לכל דבר כדין שכר עבודה. מכאן, שבחישוב ממוצע שכרו של התובע ב - 12 החודשים האחרונים לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, יש להביא בחשבון גם סכומים ששולמו בגין חגים ודמי חופשה המהווים חלק מהשכר הרגיל. שכרו הקובע של התובע, לצורך פיצויים, עומד אפוא על 6,138 ₪ (לפי חישוב התובע הכולל דמי חגים ודמי חופשה). אין להביא בחשבון פיצויי הפיטורים רכיב שעות נוספות שאינו חלק מן השכר הרגיל לצורך העניין אלא תוספת לשכר היסוד בשיעור משתנה מידי חודש לפי כמות השעות הנוספות המבוצעות באותו החודש. 20. בהתחשב בותק עבודתו של התובע, סך פיצויי הפיטורים בשיעור 100% הינו כנתבע ע"י התובע 71,866 ₪. לנוכח קביעתנו כי יש לשלול מהתובע שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, קובעים אנו כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 55,000 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך 4,700 ₪ בלבד. לנוכח המחלוקת בין הצדדים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה. הסכומים ישולמו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/09 ועד התשלום בפועל. האם קוים לתובע שימוע וזכאותו לפיצוי ככל שלא קויים 21. כפי שקבענו לעיל, הוכח בפנינו כי התובע זומן לשימוע, ידע כי על הפרק נושא פיטוריו, שמע ממעסיקו על החשדות ואבדן האמון כלפיו המהווים את עילת הפיטורין, ונתן את התייחסותו לכך. בסיום השימוע הוחלט על ידי מנהל הנתבעת, על פיטורי התובע. משקוים שימוע, אף כי תוצאותיו אינן מוסכמות על התובע, הרי שדין התביעה ברכיב זה להדחות. תחולת צו ההרחבה בענף החשמל 22. לטענת התובע, על היחסים שבין הצדדים חלות ההוראות שבצווי ההרחבה בתעשיית המתכת, חשמל ואלקטרוניקה משנת 1973 ומשנת 2004. 23. בצו הרחבה משנת 1973 נקבע, כי הצו יחול "על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף המתכת, החשמל, האלקטרוניקה והתוכנה, בתעשיה ובמלאכה..." "מפעל" מוגדר: "כל מפעל בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור, הרכבה או שירות". לעומת זאת, צו ההרחבה משנת 2004 קובע כי הוראותיו יחולו על העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה ובמלאכה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה עד וכולל 20 עובדים למפעל. "מפעל" מוגדר: "כל מפעל, מעסיק בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים הבאים..." 24. נטל ההוכחה בדבר תחולת צו ההרחבה על יחסי הצדדים, שהיא טענה שבעובדה, מוטל על התובע (ר' דב"ע ש"נ/ 7-1 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45). בעוד שצו ההרחבה משנת 1973 חל על כל מפעל בענף החשמל המעסיק שכירים אף לשם שירות, בזה עיסוקה של הנתבעת, הרי שהצו משנת 2004 החיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על מפעלים המעסיקים עד 20 עובדים בלבד וכן, העוסקים בייצור או הרכבה. תחום השירות שהיה כלול בצו משנת 1973 הושמט מצו הרחבה זה. על מנת להוכיח תחולת הצו משנת 2004 יש להוכיח כי מדובר במעסיק המעסיק עד 20 עובדים, וכי המעסיק מעסיק עובדים לשם ייצור או הרכבה, להבדיל ממתן שירותי תחזוקה אצל לקוחות. 25. מנהל הנתבעת העיד: "לשאלתך במה העסק שלי עוסק אני משיב שאנו מציעים שירות, תיקונים, אחזקה... השירות הוא של אחזקת מפעלים של חשמל... אני שירות אחזקה ותיקונים של מכונות, מערכות... אני לא מייצר שום דבר..." (עמ' 21 לפרוט'). 26. לנוכח האמור קובעים אנו, כי צו ההרחבה משנת 2004 אינו חל על היחסים שבין הצדדים. לעומת זאת, הצו משנת 1973 חל על הצדדים, משנכללו בו במפורש גם מפעלים העוסקים במתן שירות. בהתחשב בתקופת ההתיישנות, הרי שככל שמגיעות לתובע זכויות מכוח צו ההרחבה הראשון יחושבו אלו לתקופה שמחודש 6/02 ועד תחולה צו ההרחבה החדש ב- 27/9/04 בלבד. זכאות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות 27. התובע מבסס תביעתו ברכיב זה על תלושי השכר בהם מופיע כי התובע עבד בלמעלה מ - 186 שעות לחודש. התביעה מתייחסת לתקופה שמ-8/02 ואילך. 28. לטענת הנתבעת, לתובע שולמו שעות נוספות בתלוש השכר וככל שקיימים הפרשים קטנים, הרי שמדובר בטעות כנה ואין לחייבה בפיצויי הלנה. בנוסף טוענת היא, כי התובע היה יוצא להפסקות במהלך יום העבודה, בלי להעביר את כרטיס הנוכחות, ושעות היעדרות אלה מתקזזות למעשה אל מול תביעתו של התובע לשעות נוספות. 29. צודק התובע בתביעתו לקבלת גמול שעות נוספות בגין שעות העבודה שמעבר ל - 186 שעות חודשיות. תחשיב התובע התבסס על ההפרש בין השעות הנוספות שעבד על פי מס' השעות שבתלוש השכר, לשעות הנוספות בגינן קיבל תמורה. אשר על כן, ובהתבסס על תלושי השכר ותחשיב התובע, על הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות כנתבע בסעיף 13 לתביעה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהראשון לכל חודש מהחודשים המפורטים ועד התשלום בפועל. 30. איננו מקבלים טענתה הכללית של הנתבעת כי יש לקזז את שעות ההפסקה מהשעות הנוספות המגיעות לתובע, משהנתבעת לשיטתה לא עמדה על החתמת כרטיס הנוכחות כנדרש ובכך ויתרה למעשה על הפחתת שעות ההפסקה, ככל שהיו, ואף ציינה את שעות העבודה בגינן יש לשלם לתובע שכר בתלוש השכר. למעלה מן הצורך, ואף אם היה מקום להתחשבות בשעות ההפסקה, הרי שהנתבעת לא הציגה כל נתונים בעניין זה ודין טענתה להדחות. התביעה לפיצוי בגין הפרשת כספים בחסר לפנסיה 31. לטענת התובע, על פי צווי ההרחבה שצויינו לעיל, היה על הנתבעת להפריש עבורו לגמל 6% משכרו. הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח מנהלים והפרישה לגמל 5% בלבד משכרו , לא כולל דמי חופשה. התובע מבקש פיצוי בגובה ההפרש, בסך 4093 ₪ לכל תקופת עבודתו, תוך התחשבות בתקופת התיישנות. 32. לטענת הנתבעת, צווי ההרחבה אינם חלים וכמו כן, הצו משנת 1973 אינו מחייב בהפרשות לגמל בגובה 6%. מלוא כספי הגמל המגיעים לתובע צבורים בביטוח מנהלים שעל שמו, שפתחה לו הנתבעת לפנים משורת הדין וכהסדר מיטיב. 33. כפי שקבענו לעיל, צו ההרחבה משנת 2004 אינו חל על הצדדים. באשר לצו משנת 1973, לא מצאנו כי בצו זה ישנו חיוב הפרשות לפנסיה מקיפה בשיעור 6% כנטען ע"י התובע. (ר' בעניין זה גם עב' (ב"ש) 1337/05 פסיצ'ניק סרגיי נ. לינטרוניקס בע"מ). אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית. התביעה לתשלום הפרש ימי חג 34. לטענת התובע, זכאי הוא ל-10 ימי חג בשנה על פי צו ההרחבה. התובע תובע בגין 7 שנות עבודתו האחרונות 70 ימי חג מהם מפחית הוא את ימי החג שקיבל, ותביעתו עומדת על סך 8241 ₪. 35. לטענת הנתבעת, התובע, כעובד שעתי, הזכאי לדמי חגים רק לאחר 3 חודשי עבודה ובלבד שעבד יום לפני החג ויום לאחריו. הנתבעת אף חולקת על מספר ימי החג המגיעים לתובע לשנת עבודה, טוענת שקיבל מלוא ימי החג המגיעים לו וככל שלא קיבל תשלום עבור יום חג הרי שהסיבה לכך היא כי לא עבד יום לפניו ויום אחריו. 36. התובע לא ציין עבור אילו ימי חג לא קיבל תשלום ולא הוכיח כי עמד בתנאים לקבלתם- עבודה יום לפני החג ויום לאחריו. התובע קיבל מידי חודש את תלושי השכר, בהם מופיעים תשלומים בגין ימי חג, וככל שלא קיבל תשלום המגיע לו- יכול היה לפנות ולדרוש זאת בזמן אמת ואזי גם ניתן היה לברר האם עבד יום לפני ויום אחרי החג והאם הסיבה לאי עבודתו נעוצה בו או שהמניעה באה מצד הנתבעת. משלא פרט ולא הוכיח התובע מהם ימי החג שלטענתו לא קיבל, ולא ניתן לבחון האם עבד יום לפני החג ויום לאחריו, דין התביעה ברכיב זה להדחות. נציין, כי היה באפשרות התובע לפרט את אותם ימי חג שלטענתו לא קיבל, ולבקש מהנתבעת גילוי רישום ימי העבודה למועדים הרלוונטיים. משלא עשה כן, אל לו לבוא בטענות לנתבעת שכן הנטל בעניין זה מוטל על שכמו. התביעה לפדיון ימי חופשה 37. בהתאם להוראות ההתיישנות שבחוק חופשה שנתית וכפי שנפסק בפסיקת בתי הדין, יכול התובע לתבוע פדיון חופשה בגין שנת עבודתו השוטפת ועוד 3 שנים. הצדדים הסכימו כי לתובע שולמו 63.5 ימי חופשה במהלך התקופה 7/07 עד סוף תקופת ההעסקה. התובע טוען כי ב-4 השנים האחרונות זכאי הוא ל-92 ימי חופשה וכי בהתחשב בסכומים ששלומו לו קיים הפרש של 1836 ₪ שעל הנתבעת לשלם לו. הנתבעת, מצדה, אינה מציינת באופן ברור מהו מספר הימים שהגיעו לו, ומהו מספר הימים שקיבל. 38. הנטל להוכיח כי התובע קיבל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו מוטל על הנתבעת. הנתבעת אינה מפרטת מהו מס' ימי החופשה המגיעים לתובע וכמה קיבל בפועל אלא מפנה לתלושי השכר וטוענת כי קיבל כל המגיע לו. בתלושים לא מפורט כמה ימי חופשה מגיעים לתובע מידי שנה אולם ניתן ללמוד על כך מהצבירה החודשית שהינה 1/12 מסך ימי החופשה המגיעים לשנה. הצבירה מלמדת כי עד 7/07 זיכתה הנתבעת את התובע ב-14 ימי חופשה לשנה בלבד (1.17 לחודש) ומאז 8/07 זיכתה הנתבעת את התובע ב-21 ימי חופשה לשנה בלבד (1.75 לחודש) בעוד שעל פי ויתקו ועל פי הוראות חוק חופשה שנתית זכאי היה ליותר מכך (גם בהתחשב בעובדה שעבד 5 ימים בשבוע ). 39. אשר על כן, מתקבלת התביעה ברכיב זה ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 1,836 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/09 ועד התשלום בפועל. התביעה לדמי הבראה 40. בשנת 2007 (ביוני וביולי) קיבל התובע 7 ימי הבראה, בשנת 2008 (ביוני וביולי) 8 ימים וב- 5/09 6 ימים (עבור חלק מהשנה שעד 4/09). התובע טוען כי לפי ויתקו זכאי היה בשנתיים האחרונות ל-20 ימי הבראה בסך 6,360 ₪. התובע טוען כי את ההבראה ששולמה לו יש לייחס לשנים אחורה ששולמו בחסר ולחלופין, לשלם לו ההפרש בין הסך המגיע לו לסך ששולם לו בשנתיים האחרונות וההפרש עולה כדי 1590 ₪. 41. לטענת הנתבעת, על פי הוראות צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום הבראה ונופש, ניתן לתבוע הבראה בגין שנתיים אחרונות בלבד ועל תקופה קודמת חלה התיישנות ומשכך, לא ניתן לייחס את הסכומים ששולמו לתובע באותן שנתיים- לשנים עברו. 42. לא ברור על סמך מה מבסס התובע את הזכאות ל- 20 ימי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו. על פי צו ההרחבה הכללי, משנה רביעית עד עשירית יש זכאות ל- 7 ימי הבראה ומהשנה ה-11 עד השנה ה-15 יש זכאות ל-8 ימי הבראה. מששולם לתובע המגיע לו, תביעתו ברכיב זה נדחית. התביעה שכנגד 43. הנתבעת תבעה מהתובע הפסדי הכנסות שנגרמו לה בהתבסס על הטענה, כי 2 לקוחות לשעבר שלה חדלו להזמין שירותיה וקיבלו שירותים במישרין מהתובע. סכום התביעה התבסס על ממוצע ההכנסות שהיה לנתבעת בעבר מאותם לקוחות. כמו כן טענה התובעת כי לקוח נוסף שביקש ממנה הצעת מחיר לא הזמין את העבודה אצלה אלא אצל התובע וסכום הנזק מלקוח זה הוערך בסכום הצעת המחיר שניתנה ללקוח. 44. התובע הכחיש ביצוע עבודות פרטיות אצל הלקוחות, קבלת כספים מהם, ואת סכום התביעה הנטען. 45. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הלקוחות בגינם תבעה קיבלו שירותים מהתובע במישרין, ובאיזה היקף. הנתבעת לא זימנה לעדות מי מאותם לקוחות לשעבר לתמוך בטענה כי הזמינו עבודות אצל התובע במישרין, כי קיבלו ממנו שירות וכי שילמו לו עקב כך. טענות הנתבעת מבוססות בעיקר על העובדה כי קיים רישום שיחות טלפון של התובע עם אותם לקוחות, אולם אין באמור די כדי להוכיח את טענות הנתבעת כי אותם לקוחות הפסיקו את ההתקשרות איתה מאחר והחלו לקבל שירות במישרין מהתובע או כי קיבלו שירות כזה. ודאי שאין באמור להוכיח את גובה ה"הפסד" לתובעת. אף תמלילי השיחות שצורפו אין בהם כדי לבסס בצורה מספקת את טענות הנתבעת והנזקים הנתבעים על ידה. כפי שכבר ציינו לעיל, יש בשיחות כדי לרמוז על קשרים בין הלקוחות והתובע אולם לא ברמה הנדרשת לבסס את הטענות בדבר ביצוע עבודות, משכן והיקפן ואף לא את הסכומים הנתבעים. אשר על כן, התביעה שכנגד נדחית. לסיכום 46. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כמפורט בסעיפים 20, 29, ו-39 לעיל. התביעה שכנגד נדחית. הנתבע ת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן ישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 47. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. שעות נוספותפיטוריםסירוב עבודה