מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות עובדים באתר אינטרנט / פיטורי עובד באתר אינטרנט: פתיח לפנינו תביעתה של התובעת, כנגד מי שהיתה מעבידתה בתקופה הרלבנטית לתביעה - חב' "נענע 10 בע"מ" (להלן: הנתבעת ו/או החברה), המנהלת אתר אינטרנט. בבסיס התביעה עומדות דרישת התובעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בשל היעדר שימוע לפני הפסקת עבודתה בנתבעת, וכן לפיצוי בהתאם לחוק שיוויון ההזדמויות בעבודה, התשמ"ח-1988, מאחר שפוטרה, לדבריה, רק בשל היותה אם חד-הורית. העובדות ותמצית טענות הצדדים בדיון המוקדם בפני הרשמת, ביום 2.2.11 [עמ' 1], הוסכמו העובדות הבאות: התובעת החלה עבודתה בנתבעת ביום 21.8.06. יום עבודתה האחרון של התובעת, בפועל, היה 3.3.2010. התובעת פוטרה מעבודתה. בסוף תקופת העבודה עבדה התובעת לפי שכר שעתי בסך 32 ₪. לאחר שהתרשמנו מהצדדים, קראנו סיכומיהם, חזרנו ועברנו על מכלול החומר שהונח בפנינו ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן - אנו קובעים עובדות נוספות, הדרושות לענייננו, ואלה הן: התובעת עבדה באתר האינטרנט "נענע 10" (להלן: האתר), שהופעל ע"י הנתבעת, כשלוש וחצי שנים (להלן: תקופת העבודה), בתפקיד עורכת תוכן משנית במחלקת האינדקס. התובעת עבדה בהתאם להסכם עבודה אישי, שנחתם תחילה בינה לבין חב' נטוויז'ן ועודכן במהלך השנים, מול הנתבעת [נספח א' לתביעה (להלן: הסכם העבודה)]. לפי הסכם העבודה היו שעות עבודתה של התובעת מהשעה 8:00 עד השעה 17:00, חמישה ימים בשבוע, כאשר עבודה מעבר לכך, ביום ו', נחשבה "עבודה בשעות נוספות", אם השלימה 43 שעות עבודה בשבוע. בתאריך 22.1.07 נמסר לתובעת מכתב מהחברה, עליו חתמה והסכימה, ולפיו - בעקבות ההתארגנות חדשה בחב' נטוויז'ן בע"מ, ובהמשך לשיחות עמה, החל מיום 1.1.07 היא עוברת לעבוד בנתבעת, באותם תנאים; באותו מועד יסתיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין נטוויז'ן, אך, יישמרו לה כל הזכויות והוותק הרלבנטי להן, לרבות לתשלום פיצויי פיטורים, אם וכאשר עבודתה תסתיים בנסיבות המזכות בהם. [נספח ב' לתביעה]. בתאריך 22.8.07 עודכן שכרה של התובעת, ממשכורת על בסיס של 25 ₪ לשעה למשכורת על בסיס 30 ₪ לשעה [נספח ג' לתביעה]. בתאריך 7.11.07 נמסרה לתובעת הודעה על שינוי בתנאי העבודה, שהינו מעבר למשכורת גלובאלית, שתעמוד על 5,700 ₪ לחודש, ובנוסף 200 ₪ עבור נסיעות [נספח ד' לתביעה]. בתאריך 6.1.08 קיבלה התובעת הודעה נוספת מהחברה על שינוי בתנאי העסקתה, כך ששכרה עודכן והועמד על סך 6,000 ₪, ברוטו, לחודש בתוספת 200 ₪, עבור נסיעות [נספח ה' לכתב התביעה]. בתאריך 2.9.08 ילדה התובעת את בנה, כמשפחה חד-הורית. בזמן חופשת הלידה, התובעת הוחלפה בעבודה על ידי גב' מורן לפיד, שהיתה בהריון באותה עת, והועסקה כפרילנסרית (להלן: מורן). בתאריך 15.3.09 חזרה התובעת מחופשת לידה, של חצי שנה, וההתקשרות עם מורן הסתיימה. בחודש 6/09 פוטר מהנתבעת מר ברק אלשק, שהיה הממונה הישיר על התובעת (להלן: ברק), מסיבות כלכליות, ומר ארי פנקס מונה במקומו, כמנהלה הישיר של התובעת, מבחינה אדמיניסטרטיבית (להלן: ארי). בחודש 7/09 החלה מורן לעבוד בחברה, במקום ברק, בתפקיד עורכת אינדקס, וזאת לאחר שילדה [תצהירה - נ/1, ס' 7 ונספח ג', חוזה העסקתה מיום 6.7.09]. נציין, כי התובעת הצהרה שמורן חזרה לעבוד בחודש יוני 2006 [ת/1, ס' 9(א)], אך, ככל הנראה, היתה טעות סופר, בנקודה זו, ועדיפים דברי מורן והחוזה עמה. באותה תקופה פוטרו שני עובדים נוספים במחלקת האינדקס בתאריך 21.7.09 נמסרה לתובעת הודעה מהנתבעת, לפיה - תנאי העסקתה שונו שוב, בהסכמתה, כך שהחל מיום 1.8.09, תחזור לעבוד במתכונת שעתית, בתעריף של 32 ₪ לשעה [נספח ו' לתביעה]. בתאריך 3.3.10 נקראה התובעת לשיחה עם ארי, במהלכה הודיע לה על כך שהוחלט לפטרה, עקב התייעלות ושינויים. הצדדים חלוקים בשאלה - האם נערך לתובעת "שימוע": (1) לטענת התובעת - ביום 3.3.10, בסיום העבודה, נקראה לשיחה עם ארי, ללא כל התראה מראש, אז אמר לה, כי נערכים צעדי התייעלות בחברה ושינויים במערך כוח האדם ולכן הוחלט לפטרה (להלן: השיחה). בסיום השיחה, הודיע לה ארי שמכתב פיטורים יהיה מוכן למחרת. לטענתה, השיהה היתה ביום בו שבה מחופשת מחלה בת שבוע [ת/1, ס' 11]. לגרסתה, במהלך השיחה נשאלה על ידי ארי אם תוכל להגיע לעבודה ל-4 ימים נוספים, על מנת להעביר את התפקיד לגב' שלי גרינברג, שתבצע את התפקיד במקומה (להלן: שלי). שלי עבדה באותה עת כנציגת מכירות של החברה, ולדברי התובעת - הוחלט שתעבוד בחצי משרה בתפקידה של התובעת, ובחצי השני, תמשיך בעבודתה כאשת מכירות [ת/1, ס' 13]. למחרת, 4.3.10, התקשר ארי לתובעת, אמר לה לא להגיע יותר לעבודה והציע לשלוח לה את מכתב הפיטורים בדואר. במהלך עשרת הימים שלאחר מכן, שוחחה טלפונית עוד 3 פעמים עם ארי ופעם אחת עם רכזת השכר, ואמרה שמכתב פיטורים לא הגיע אליה. ביום 16.3.10 שלחה התובעת פקס' למנכ"ל החברה, וטענה שלא נערך לה שימוע ואף לא נשלח לה מכתב פיטורים, כפי שהובטח. כמו כן, ציינה: "... הנני אם חד הורית. מחדלכם זה גורם לי נזק רב שכן איני יכולה לפנות לרשויות המתאימות ולמצות את זכויותיי." [נספח ז' לתביעה]. למחרת, 17.3.10, קיבלה התובעת מכתב פיטורים בדואר שליחים, ו"סיכום דברים" של השיחה, אשר לטענתה - אינו משקף אותה כלל [ת/1, נספחים ט' ו-י', בהתאמה]. לכן, שלחה התובעת מכתב למנכ"ל החברה, ביום 18.3.10, ובו התייחסה לסיכום הדברים, לרבות לטענה כאילו נערך לה שימוע [ת/1, נספח יב']. ביום 25.3.10 התקשר ארי לתובעת, וביקש שתבוא לעבוד עד סוף תקופת ההודעה המוקדמת, ותערוך חפיפה לעובדת שתחליפה - זאת, בניגוד לדבריו בשיחה - ורק ביום 29.3.10 הגיע אל התובעת מכתבו של ארי, לפיו היא מתבקשת לחזור לעבודה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, להעברת התפקיד באופן מסודר [ת/1, ס' 16, נספח יד']. בתגובה, שלחה התובעת מכתב למנכ"ל החברה, ביום 31.3.10, ובו טענה כנגד פיטוריה, מבלי שנערך לה שימוע, ועל רקע היעדרויותיה מהעבודה, מחמת מחלות בנה [ת/1, נספח טו']. (2) מנגד, לטענת החברה, בתצהירי ארי [נ/2] ומורן [נ/1] - פיטורי התובעת בשל צורך בהתייעלות, עקב ירידה בהכנסות ממחלקת האינדקס בכ-30%, בשנים 2009-2008, שאילצו צמצום בכח-אדם. לטענתם, כחלק מהליך הצמצומים, פוטרו גם שני עובדים זוטרים - גב' קארין לוי ומר אלכס גולדשטיין - והוחלט שמורן תרכז את מרבית העבודה אצלה, ועובד נוסף יעבוד בעיקר בהכנסת אתרים לאינדקס, על בסיס שעתי. לגרסת החברה, מתוך התחשבות במצבה של התובעת, כאם חד הורית ובכדי שעבודתה בנתבעת תישמר והיא לא תפוטר, הציע לה ארי סוג עבודה זה, והתובעת הסכימה לשינוי ברצון [נ/2, ס' 7(ג); ת/1, נספח ו']. לפיכך, נותרו במחלקת האינדקס 2 עובדות: התובעת ומורן, אשר נוכח יכולותיה המקצועיות הגבוהות לא ביצעה אותה עבודה כמו התובעת, אלא, מונתה להיות הממונה המקצועית שלה. אולם, על אף שבוצעו הקיצוצים הנ"ל, עדיין נדרש קיצוץ נוסף, והוחלט להעביר חלק ממשרתה של התובעת למורן, וחלק אחר לשלי, העובדת בתחום המכירות. כך שניתן היה לוותר על משרת התובעת, העובדת הזוטרה האחרונה במחלקת האינדקס. מפאת חשיבותה, נביא כלשונה את גרסתו של ארי [נ/2, ס' 10]: "לנוכח כוונת הנתבעת כאמור, זומנה התובעת לשיחת שימוע אצלי ביום 3.3.2010. במסגרת שיחה זו מסרתי לתובעת כי הנתבעת שוקלת לבצע את הליך הצמצומים כאמור, והוסבר לה כי במסגרת הליך זה נשקלים פיטוריה. אפשרתי לתובעת להגיב לדברי, ואמרתי לה כי היא רשאית לפרט את טענותיה בעניין שיחה זו, והיא אף יכולה לחשוב על הדברים בזמנה החופשי, ולהיפגש עימי ביום המחרת בכדי להביא בפני את תגובתה. התובעת טענה בתגובה, כי אין לה מה לומר, וכי כל רצונה לדעת מתי תוכל קבל מכתב פיטורין ומה הם הפיצויים המגיעים לה. נראה היה לי כי התובעת קיבלה את הבשורה בשוויון נפש, היא לא הגיעה לפגישה עימי ביום המחרת, ולא ניסתה לטעון בפני לגבי פיטוריה, כך שלמעשה ויתרה על זכותה להעלאת טענות כאמור. לפיכך הוצא לנתבעת ביום 4.3.2010 מכתב פיטורין, נספח ט' לתצהיר התובעת, ושולמו לה כל הזכויות שהגיעו לה מתוקף יחסי העבודה עם הנתבעת וסיומם.". לטענת ארי, למחרת השיחה, דיבר עם התובעת טלפונית, ודרש ממנה להגיע להעברת תפקידה וגם בשיחות נוספות נדרשה לזאת וכן להחזיר הציוד ולקחת מכתב פיטורים, אשר המתין לה בחברה. אולם, התובעת סירבה ורק לאחר שהובן, שלא תעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, נשלח אליה מכתב הפיטורים בדואר שליחים. בתאריך 25.3.10, שוחח ארי עם התובעת, הודיע לה שממתינה לה מתנה לפסח, וביקש ממנה לעלות לקבלה. התובעת העדיפה שלא להגיע למשרדי החברה, ולפיכך אחד מעובדי החברה ירד לחניון ומסר לה את המתנה. לאחר מכן, עוד באותו היום, התקשר ארי לתובעת, שוב, וביקש שתגיע לעבודה על מנת להעביר את תפקידה ומשלא נענתה בקשתו, נשלח אליה המכתב, מאותו תאריך, ובו דרישה להגיע לעבודה, בהתאם לחובתה, בתקופת ההודעה. לגרסת התובעת - היא זכאית לפיצוי בגובה 24 משכורות, בגין פיטורים שלא כדין, מאחר שפוטרה ללא מתן זכות שימוע, אבל - מטעמי אגרה העמידה פיצוי זה על 62,340 ₪, סה"כ [ת/1, ס' - 22(ג)]; יש לציין, כי בסיכומיה, נערך חישוב לפי משכורת קובעת אחרת וביקשו ברכיב זה 58,392 ₪, בלבד [שם, ס' 21(ד). בנוסף - נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק - בסך 50,000 ₪ - בשל הפרת חוק שוויון ההזדמויות בעבודה, עקב פיטורים רק מן הטעם שמדובר "באם חד-הורית". לגרסת החברה - ניתנה לתובעת ההזדמנות להגיב להודעה על פיטוריה ולהעלות טענותיה, הן במסגרת השיחה הראשונה עם ארי והן במסגרת פגישת ההמשך, שהיא זומנה אליה ביום למחרת. אולם, התובעת בחרה לא להעלות אף טיעון ולא להגיע לפגישה ביום המחרת, ובכך ויתרה על זכותה לטעון כנגד פיטוריה. מכיוון שהפיטורים היו מסיבה ראויה - לא זכאית התובעת לפיצוי נוסף, כלשהו, עקב האופן בו בוצעו. דיון והכרעה נקדים ונאמר, כי לא נתנו אמון מוחלט בגרסת אחד הצדדים, כל אחד הדגיש נקודות מסויימות והצניע אחרות; בסופו של יום - השתכנענו, שהפיטורים לא נבעו מאפליה כלשהי, על רקע ההורות של התובעת או הערויותיה, אולם, הליך הפיטורים לא קויים כהלכתו. משכך - דחינו את הטענות לפיצוי מכח חוק שוויון ההזדמויות בעבודה, אולם, מצאנו לנכון לפצות את התובעת על היעדר "שימוע", אם כי, לא במלוא ההיקף שתבעה. נימוקינו יובאו להלן. חוק שיוויון ההזדמויות בעבודה לבד מהעובדה, שהתובעת מגדלת ילד לבד, ואילו מורן, שעבדה כפרילנסרית בהיותה בהריון, וחזרה לעבוד בנתבעת בהיותה אם נשואה, וכמוה שלי - התובעת לא הוכיחה קשר בין ההחלטה לפטרה לבין מצבה האישי. לא די בעובדה שאת אם במשפחה חד-הורית כדי להעדיף את ההמשך העסקתך, בכל מחיר. התרשמנו, כי כל עוד ניתן היה - מבחינת החברה - היא המשיכה להעסיק את התובעת, דווקא מתוך רצון לעזור לה, במצבה, אולם, כאשר מצב החברה היה קשה, לאחר שפוטר עורך ותיק ופוטרו גם עובדים זוטרים במחלקה בה עבדה התובעת, ונאלצו להוסיף ולקצץ בהוצאות, תפקידה של התובע הוא זה שנראה היה, שניתן לחלקו בין שתי האחרות - מורן, שהיתה מעליה, כמנהלת העריכה, ושלי, שתפקידה היה בתחום המכירות. איננו מקבלים את עדותה של התובעת, שהיא ומורן ביצעו אותו תפקיד בנתבעת, ולדעתנו - זה נסיון של התובעת למצוא "אפליה" מקום בו אינה קיימת. לטענת התובעת, על אף ששעות עבודתה היו זהות לשעות עבודתה של מורן, היא קיבלה שכר לפי שעה, בעוד מורן השתכרה באופן גלובאלי. נמסר לה על ידי ארי שהשינוי בשכרה משכר גלובאלי לשכר שעתי, החל מיום 1.8.09, נובע מכך שאינה עובדת 9 שעות ביום, אלא, 8 שעות, בלבד, ולטענתה נתבעת הפלתה אותה בכך, והביאה לכך שכל היעדרות מהעבודה תפגע בשכרה [ת/1, ס' 10-9]. מאחר שמדובר בשינוי בהסכמה - ככתוב במפורש על מסמך שינוי התנאים, שהתובעת אף חתומה עליו [ת/1, נספח ו'] - ואף אין לפנינו תביעה ביחס לשכר השוטף, ברור לנו שאין קשר בין השינוי בשכר לבין פיטורי התובעת, יותר מחצי שנה לאר מכן. זאת ועוד, עם שינוי התגמול עלה השכר השעתי של התובעת ומכאן, שלא היתה כל כוונה לקפח אותה, נהפוך הוא. בנקודה זו, אנו מעדיפים, ללא כל היסוס, את העדויות מטעם הנתבעת, שפיטורי התובעת נבעו משיקולים ענייניים ובמסגרת צמצומים, ואין קשר בין היעדרויותיה של התובעת לבין פיטוריה. מאז שהתובעת ילדה ועד לפיטוריה חלפה כשנה וחצי, במהלכה קיבלה את כל זכויותיה, על אף היעדרויותיה. אבל, במהלך שמונת חודשי חופשת לידה, בהם החליפה מורן את התובעת, נוכחו בחברה ביכולותיה הגבוהות של מורן, מהבחינה המקצועית, שכן, עבדה במהירות, ביעילות ותוך "הגדלת ראש". לפיכך, לאחר פיטוריו של ברק, הוחלט להעסיק את מורן בתפקיד עורכת האינדקס, ולמנותה כמנהלת המקצועית של התובעת. מורן הצטיינה בתפקידה כעורכת, ואף זכתה בתואר "עובדת מצטיינת" לחודש אוקטובר 2009. עובדה היא, שלא גוייס שום עובד חדש, במקום התובעת, ועבודתה בנתבעת נחלקה בין שתי עובדות שכבר עבדו בחברה. אך טבעי הוא, כי כאשר נאלצו להוסיף ולקצץ משרות השאירו את המנהלת, מורן, אשר יכולה היתה לקחת על כתפיה גם את החלק של תפקידי העריכה, שבצעה התובעת. יחד עם עזרה מסויימת מעובדת אחת, שלי, שבנוסף לעבודתה במכירות הקדישה עד שעתיים ביום למטלה זו [נ/1, ס' 13-12]. לא מצאנו כל ביסוס לטענת התובעת, כי עם פיטוריה, חולקה משרתה בין מורן לבין שלי, חצי בחצי, או כי העדיפו את שלי, משום שהיתה רווקה ללא ילדים [ת/1, ס' 13]. אכן, לא הציעו לתובעת להישאר במקום שלי, אולם - אם סברה התובעת שכך צריך היה לעשות, אזי, היה מקום שתתבע החזרה לעבודה, ותצרף את שלי כצד, שכן, היא עלולה להיפגע מטענותיה. לא נעשה כן, מן הסתם, משום שתפקיד בתחום המכירות, כמו שביצעה שלי, שונה לחלוטין מתפקיד של עורכת משנה במחלקת האינדקס, אותו ביצעה התובעת, ולא מן הנמנע שהתובעת לא התאימה לתפקיד כזה ולא רצתה בו. מכל מקום, משלא העמידה זאת במבחן - אין לשמוע טרוניותיה, בהקשר זה, במיוחד, כששלי אינה צד למשפט. משלא הוכחה אפליה בפיטורי התובעת - נדחית התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, מכח סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. פיצוי בגין העדר "שימוע" על אף שקיבלנו את גרסת הנתבעת, באשר לסיבת הפיטורים, אנו דוחים את טענותיה בדבר תקינות ההליך שננקט כלפי התובעת. המכתב של ארי לתובעת, שהיא קראה לו "סיכום דברים" [ת/1, ס' 14(ד), נספח י', שם] והנתבעת כלל לא התייחסה אליו - משקף את התנהלות השיחה, לה קרא "שימוע", שם ובתצהירו, אך, בניגוד לאמור בתצהיר שלו, במכתבו מתאר ארי מהלך חד-צדדי של הודעת פיטורים, ללא התראה, מראש, בדבר נושא השיחה, באופן שיאפשר לתובעת להתכונן, וגם בדיעבד לא ניתן לשנות עובדה זאת; וכך כתב, ביום 16.3.10 [ההדגשות - שלנו]: "ביום 03/03/2010 נערכה עימך שיחה. בתחילת השיחה נאמר לך שמדובר בשיחת שימוע שבסופה תוכלי להגיב או להגיב ביום למחרת. בשיחה נאמר לך שבעקבות שינויים במערך כח האדם אנו נאלצים להודיעך על הפסקת עבודתך בחברה. אמרת לי שאין לך מה לאמר מעבר לשאלות לגבי אופן העזיבה. אמרתי לך שאני לא 'יכריח אותך' להגיע לעבודה לכל תקופת ההודעה המוקדמת אך התבקשת להגיע יום למחרת 04/03 להחזיר את הציוד שברשותך ולהעביר את תפקידך באופן מסודר אמרתי לך שאולי אזדקק לך למספר ימים. ..." מילותיו של ארי לא מותירות מקום לספק - הוא הודיע לתובעת על פיטוריה, לא שרק שוקלים אפשרות כזו, ואמירתו, כי התובעת תוכל להגיב בסופה או להגיב ביום למחרת היא חסרת משמעות של ממש, כאשר באותה נשימה ודה ארי שהודיע לתובעת שאינה ציכה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, אבל, כבר למחרת עליה להחזיר ציוד ולהעביר תפקיד - באותו יום בו עליה להגיב, כביכול, להחלטת הפיטורים. במצב דברים זה, לא פלא שהתובעת לא הגיבה באותו מעמד או למחרת, לעניין עצם הפטורים, כאשר הוצג לה מצג של החלטה מוגמרת, עם הנחיות מעשיות כיצד לסיים את התפקיד, מיד, ללא הצעה לתפקיד חלופי וללא אפשרות סבירה, בטווח הנראה לעין, לשנות את רוע הגזירה. כבר נפסק, כי זכות השימוע הינה זכות יסוד ויש לאפשר לעובד ההזדמנות הוגנת לשטוח את טענותיו טרם סיום העסקתו. עוד נקבע בפסיקה, כי זכותו של עובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ולאפשר לו להציג את עמדתו, מנקודת מבטו, בטרם יוחלט על פגיעה בזכויותיו. בית-הדין הארצי לעבודה חזר קבע, כי חובת השימוע בפיטורי עובד חלה גם על מעסיק פרטי וגם בנסיבות של התייעלות וצמצומים [ראו, למשל, עע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס נוירומסקולר אלקטריקל סטימיולשין (19.11.08, במאגר ממוחשב)]. בענייננו, בחקירתו העיד ארי על השיחה [עמ' 12, ש' 19-עמ' 13, ש' 29] וכך אמר: "... זה לא שיחת שימוע ואני כיניתי אותה כך בטעות. זאת היתה אמורה להיות השיחה שבה אני מודיע לתובעת על הכוונה לערוך לה שיחת שימוע למחרת ואני בטעות סופר וורבלית כיניתי כבר את השיחה הראשונה בשם 'שימוע'. ... כוונתי היתה לקיים את שיחת השימוע למחרת כמו שזימנתי אותה לשיחה, לאחר שאמרתי לה לשקול את הדברים. ... אני הבנתי מדבריה שהיא לא רוצה את ההליך הארוך של השימוע והיא בעצם היתה נחושה לשאול אותי מספר שאלות שהיא רצתה עליהם תשובה כגון מתי יהיה מכתב הפיטורים. לשאלת בית הדין - האם שאלותיה הפרקטיות אינן מתחייבות מהודעתי בדבר פיטוריה, אני משיב שלא הודעתי על פיטורים השיחה היתה ארוכה. במהלך כל אותה שיחה משכה אותי התובעת שוב ושוב 'אני רוצה את מכתב הפיטורים מהר', מבלי שאמרתי לה שהיא מפוטרת, היא 'קפצה כמוצאת שלל רב' וזה נראה לי טבעי לאחר שהיא כבר אמרה לי והיה ידוע לי שהיא מחפשת עבודה במקביל בחברת נטויז'ן שזו החברה שבמשרדיה אנחנו יושבים. לכן מה שהסקתי זה שהתובעת רוצה בפיטורים משהו שבא לה בזמן, כי לראיה בשיחות שקיימתי איתה בתקופה קודם לכן היא הביעה את חוסר שביעות רצונה מהתפקיד. לשאלת נציג הציבור - כשהיא מבקשת ממך מכתב פיטורים אתה לא מגיב: 'רגע, עוד לא פוטרת', אני משיב שקבעתי איתה להיפגש למחרת. דרשתי שתגיע להמשך שיחה. אבל אני מודה שהיה מובן וברור בגלל שהתובעת לא שאלה כלום מלבד מה שפרטתי ולא הגיבה ולא הציעה שכנראה מחר היא תבוא ותקבל מכב פיטורים." אף אם נלך לפי גרסה זו - שאיננו מקבלים אותה, בהיותה סותרת את העמדת הדברים על ידי ארי במכתבו מיום 16.3.10 - לא התקיים במקרה זה שימוע ראוי לפני פיטורי התובעת, משום שלא ניתו לצפות מעובד, שיגיב על הכוונה לפטרו, כאשר הוא נקרא אל הממונה בסוף יום העבודה, ומנחיתים על ראשו ידיעה מרעישה ומשמעותית מבחינתו ודורשים תגובה "מהרגע להרגע", ללא כל הכנה. לא היה מקום להסיק, כי התובעת מעוניינת בפיטוריה ובויתור על הליך שימוע, בשל העובדה ששאלה שאלות פרקטיות לגבי מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים. לדעתנו, טבעי שעובד, אשר מועלה בפניו במפתיע נושא של פיטוריו, ישאל שאלות פרקטיות ובסיסיות על מנת לכלכל את צעדיו ולדאוג לפרנסתו. כאמור, אנו סבורים שבמציאות קיבלה התובעת הודעה על פיטוריה ולא על כך ששוקלים כוונה לפטרה. כעולה ממכתבו ש ארי, הוא הלך קראת התובעת ולא דרש ממנה להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, רק רצה את עזרתה בחפיפה והחזרת ציוד, כבר למחרת. מכך ברור, שעניין הפיטורים היה מנוי וגמור אצלו, ולא מדובר רק בטעות "וורבלית", כלשונו. למרות זאת, משלא מדובר בפיטורים שלא כדין, משיקולים זרים, אנו סבורים שאין זה המקרה הראוי לפצות על הטעות של העדר שימוע בתשלום 24 משכורות, כפי שייעצו לתובעת, או 12, כפי שתבעה. התובעת לא השלימה 4 שנות עבודה בנתבעת ולטעמנו, פיצוי בסדר גודל של כ-4 משכורות, בעיגול, די בו. בהתאם - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪, נכון להיום, בשל העדר הזדמנות נאותה של "שימוע" עובר לפיטוריה. סיכום התובעת פוטרה בשל צמצומים ולא מחמת היותה אם במשפחה חד-הורית. עם זאת, פיטוריה הודעו לה לא מתן ההזדמנות להשמיע דבריה, בטרם ההחלטה. אשר על כן - נדחתה התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. עם זאת, בשל היעדר שימוע לפני ההחלטה על פיטורים, בשל צמצום בעסקי החברה - חייבנו את הנתבעת לפצות את התובעת בסך 20,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן - יש הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מאחר שהתביעה התקבלה ברכיב אחד, בחלקה, ונדחתה בחלקה האחר - כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום מקבלת פסק-הדין. מחשבים ואינטרנטפיטוריםדיני אינטרנט