לטענת החברה התובע גרם במהלך עבודתו לנזק גדול עקב בניית גדר בפרויקט במיקום לא נכון, והוא אחראי לנזק זה על פי הסכם העבודה; הוסכם בין הצדדים כי התובע יתפטר מעבודתו תוך שהוא מתחייב כי אין לו כל תביעות או טענות כלפי החברה לרבות בגין שכר עבודה, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פטורים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סירוב לשלם פיצויים לעובד שגרם נזק: התובע עבד בנתבעת 1 (להלן - החברה) מיום 12/11/06 וסיים עבודתו בפועל ביום 15/7/2008. יש מחלוקת בין הצדדים על מועד סיום קשר העבודה ועל נסיבות קשר העבודה. הנתבע 2 (להלן - ארז) הוא בעלים ומנהל של החברה. על פי האמור בתצהירו הוא יזם נדל"ן ומנהל מספר פרויקטים במקביל, כאשר משיקולים חשבונאיים וניהולים כל פרוייקט הוא מפעיל כתאגיד נפרד. החברה הנתבעת עסקה בבניית פרוייקט בן 5 קוטג'ים ביהוד. לטענת התובע, לאחר סיום עבודתו נותרה החברה חייבת לו הפרשי שכר בעד חודש יולי ומחצית חודש אוגוסט 2008, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, הפרשות לקרן פנסיה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, ביגוד והחזר הוצאות. כן טען כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ולחייב את ארז בתשלום הכספים המגיעים לו מהחברה בעד עבודתו וסיום עבודתו. לטענת החברה התובע גרם במהלך עבודתו לנזק גדול עקב בניית גדר בפרויקט במיקום לא נכון, והוא אחראי לנזק זה על פי הסכם העבודה; הוסכם בין הצדדים כי התובע יתפטר מעבודתו תוך שהוא מתחייב כי אין לו כל תביעות או טענות כלפי החברה לרבות בגין שכר עבודה, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פטורים; מכל מקום, מראש סוכם עם התובע על שכר גלובלי ללא זכאות לגמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות אחרות. החברה הגישה תביעה שכנגד לפיצוי על הנזקים שגרם לה התובע, אשר הועמדה משיקולי אגרה על סך 150,000 ₪. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעים העידו ארז, הבעלים והמנהל של החברה; מר סלח אדין חוסני עומר אחמאד, אשר על פי האמור בתצהירו עובד אצל ארז שש שנים; גב' אורנה מורי, אשר על פי האמור בתצהירה היא מנהלת משרדו של ארז. הסכם העבודה: הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי הוסכם בין ארז לבין התובע כי התובע אחראי על הפרויקט, כאשר מצד אחד יש לו חופש פעולה מלא בניהול הפרויקט ומצד שני הוא ישא באחריות מלאה בכל הקשור לפרויקט, ובכלל זה אחריות אישית לכל נזק שיגרם בפרויקט עקב מעשה או מחדל שלו. כן הוסכם כי יעבוד ששה ימים בשבוע, "ללא הגבלת שעות ו/או זכות לתשלום שעות נוספות", על בסיס שכר גלובלי לחודש בסך 7500 ₪ נטו, ולפי בחירתו של התובע השכר גילם את כל תוספות השכר המגיעות לו על פי דין. לאחר שהתחיל לעבוד החליט התובע להפסיק לעבוד בימי שישי, ובהסכמה קוזזו ימים אלו מימי החופש ושאר רכיבי השכר המגיעים לו על פי דין. התובע הכחיש בכתב התשובה את גרסת החברה כי הוסכם שהוא ישא באחריות לכל נזק, וטען כי שימש בתפקיד מנהל עבודה בכפיפות לארז וכן קיבל הנחיות מגברת מורי וממהנדס הבניין. כן טען כי לא הסכים לניכוי משכרו בגין העדרות בימי ו', והוא זכאי לכל הזכויות המגיעות לו על פי דין. לאחר בחינת טענות הצדדים ועל יסוד התרשמותנו מהעדויות אנו קובעים כמפורט להלן. בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב, ולא ניתנה לתובע הודעה על תנאי עבודתו כמתחייב מהוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002. בהתאם לפסיקה עובדה זו שוקלת לחובת החברה ועשויה להעביר אליה את נטל ההוכחה [ע"ע (ארצי) 154/10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, מיום 3/5/2011; ע"ע (ארצי) 52949-05-10 ליליה וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיקוח בע"מ, מיום 28/3/2012]. אין בידינו לקבל את גרסת החברה בעניין התחייבות התובע לאחריות מוחלטת לנזקים שייגרמו במהלך העבודה. מדובר בהסכמה חריגה ביותר בהסכם בין עובד לבין מעביד, שכן ככלל עובד אינו אחראי באופן מוחלט לנזקים שנגרמים במקום העבודה. עוד יש לציין כי התובע השתכר שכר מקובל למנהל עבודה וגם מסיבה זו טענת החברה אינה סבירה. בהעדר ראיה בכתב או כל ראיה נוספת על עדותו של ארז אנו קובעים כי לא הורם נטל הראיה הדרוש להוכחת הסכמה חריגה כזו. על כן, התובע אחראי לנזקים, ככל שנגרמו, אם יוכח כי ביצע את עבודתו תוך הפרת החובה החוזית כלפי המעביד לבצע את עבודתו במיומנות סבירה ולנהוג בשיקול דעת ובזהירות סבירים [דב"ע (ארצי) נ"א/1-3 יוסי עזר - אי.אר.די בע"מ, פד"ע כג' 372]. בהתייחס לטענה על ההסכמה הנטענת לתשלום משכורת גלובלית, ללא זכאות לתשלום גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות, הרי שגם אם היתה הסכמה כזו אין לה תוקף, לנוכח העובדה שאין תוקף לויתורו של עובד על זכויות מכוח החוק או מכוח צו ההרחבה החל עליו. נסיבות סיום עבודתו של התובע: לגרסת התובע, בחודשי עבודתו האחרונים נקלעה החברה לקשיים, הלינה את שכרו ולעיתים שולמה משכורתו בתשלומים, בשיקים של אדם פרטי שהוסבו לטובתו או בכסף מזומן. ביום 15.7.2008 לאחר שטרם שולמה לו משכורת חודש יוני 2008 הודיע לו ארז כי עקב צמצומים בחברה עבודתו תסתיים ביום 15.8.2008. התובע אף הציג מכתב שנמסר לו על ידי החברה בו נכתב כי עקב צמצומים בחברה הוחלט על הפסקת עבודתו מיום 15.8.2008 (נספח ג' לכתב התביעה). לגרסת ארז בתצהירו התובע לקח על עצמו את כל האחריות לנזק שנגרם עקב בניית הגדר במיקום לא נכון, וסיים את עבודתו מרצונו תוך שהוא מתחייב כי אין לו טענות ותביעות כולל שכר העבודה בעד מחצית חודש יולי 2008 ודמי הודעה מוקדמת. זאת, כנגד הסכמת החברה שלא לתובעו באופן אישי בגין המחדל אלא אם יוגשו תביעות נגד החברה או אם יגרם לחברה נזק ממוני. התובע ביקש לפנים משורת הדין מכתב פיטורים כדי שיוכל לקבל דמי אבטלה וכדי שיוכל להתקבל לעבודה במקומות אחרים בלי שיצטרך להסביר מדוע פוטר. התובע עבד בפועל עד יום 15.7.2008, אולם ביקש מכתב פטורים עד יום 15.8.2008 באופן שיכלול דמי הודעה מוקדמת וכך ירוויח חודש נוסף כלפי שירות התעסוקה. על יסוד התרשמותנו מן העדויות ומכלל חומר הראיות אין בידינו לקבל את גרסת החברה באשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע ואנו מעדיפים את גרסתו של התובע, הנתמכת אף במסמך בכתב - מכתב פיטורים שניתן לו על ידי החברה בזמן אמת. בהתאם לפסיקה מכתב הפיטורים מהווה ראייה לכאורה לאמור בו, ולכן משהצהיר המעביד כי העובד פוטר מעבודתו, קיימת חזקה כי העובד פוטר מעבודתו והנטל על המעביד להוכיח את ההיפך [ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים ( 1992) בע"מ - מיימון תורגמן]. נוסיף, כי ארז גם הודה בעדותו כי חלק משכרו של התובע שולם לו בשיקים של צד ג' או במזומן וכי לפחות פעם אחת חל איחור בתשלום שכרו של התובע (עמוד 9 שורות 12 - 18). כן אישר בעדותו כי חשבון הבנק של החברה מוגבל (עמוד 13 שורה 23). עדות זו של ארז יש בה כדי לתמוך בגרסת התובע כי פוטר עקב בעיות כספיות של החברה. לעניין ההסכמה הנטענת בקשר לסיום עבודתו של התובע, הרי שאין זה סביר בעינינו שהסכם כה מהותי בין התובע לבין החברה, במיוחד כשניתן לתובע מסמך בכתב הסותר את תוכן ההסכם הנטען, לא נערך בכתב וכי החברה לא דאגה שיהיה תיעוד בכתב להסכמה הנטענת בינה לבין התובע. יתר על כן. בעוד שבתצהירו של ארז נטען כי התובע "לא חדל מלהביע את צערו" והפסיק את עבודתו מרצונו, בעדותו בחקירה נגדית העיד כי התנהל בינו לבין התובע מו"מ לגבי התקלה וסוכם שבמקום שהחברה תתבע את התובע על נזקים שנגרמו לה הוא יוותר על תשלומים המגיעים לו (ע' 9 ש' 19 - 27), ואף העיד כי התובע פוטר בשל הנזקים שגרם (עמ' 10 שורה 2). גם הגרסה כי התובע ביקש שבמכתב הפטורים יאמר כי סיים את עבודתו ביום 15.8.2008 כדי "להרוויח" חודש נוסף כלפי שירות התעסוקה תמוהה, שכן בכך נשללה מן התובע זכאות לדמי אבטלה בעד חודש בו לא עבד. לאור האמור זכאי התובע לפיצויי פיטורים. נציין כי החברה לא טענה בכתב ההגנה כי התובע פוטר בנסיבות השוללות את זכותו לפיצויי פטורים והודעה מוקדמת על פי החוק. שכר היסוד של התובע במועד סיום עבודתו עמד על 8,746 ₪ ברוטו (תלושי שכר נספח א/15 עד א/20 לתצהירו של התובע) ולא 9,300 ₪ כנטען על ידי התובע בכתב התביעה. על פי מכתב החברה נספח ג' לכתב התביעה התובע עבד מיום 12.11.2006 עד יום 15.8.2008, דהיינו 21 חודשים. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 15,305 ₪. כפי שיפורט בהמשך, גם אם התובע אינו אחראי לפצות את החברה על הנזק שנגרם בשל בניית הגדר במיקום לא נכון, הייתה לו בודאי תרומה לנזק שנגרם. בנסיבות אלה, טענת הקיזוז שהעלתה החברה אכן מעידה על מחלוקת של ממש על עצם החבות, ולכן אין מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה. לפיכך, הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.2008 עד למועד התשלום בפועל. התביעה להפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר: התובע תבע שכר בעד התקופה מיום 1.7.2008 עד יום 15.8.2008, המורכב משכר בעד המחצית הראשונה של יולי 2008 ודמי הודעה מוקדמת עד יום 15.8.2008. הנתבעים לא הכחישו כי לא שולם לתובע שכר בעד תקופה זו אלא טענו כי ויתר על השכר בעד תקופה זו במסגרת ההסכמה אליה הגיעו עם סיום עבודתו. לאור קביעתנו כי לא הוכחה ההסכמה הנטענת על ידי הנתבעים התובע זכאי לשכר בעד חודש יולי 2008 בסך של 9,097 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2008 וסך של 4,548 ₪ בעד שכר מחצית חודש אוגוסט 2008 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2008. נבהיר, כי לנוכח העובדה שבמכתב הפיטורים נקבע כי מועד סיום קשר העבודה הוא יום 15.8.2008, התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת, דהיינו השכר הרגיל שהיה משולם לו בעד תקופת ההודעה המוקדמת, ולא לפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת. איננו פוסקים פיצויי הלנה מהנימוקים שפורטו בסעיף 17 לעיל. התובע טען בתצהירו כי משכורות חודש מרץ 2008, אפריל 2008, מאי 2008 ויוני 2008 שולמו לו באיחור ותבע פיצויי הלנת שכר בעד חודשים אלה. דין התביעה להדחות מהטעם שהתובע לא הוכיח את המועד בו לטענתו שולם לו שכר כל חודש ומהטעם שהתובע לא כימת את תביעתו זו. התביעה לגמול שעות נוספות: התובע טען בתצהירו כי עבד בשעות נוספות במסגרת עבודתו וכי ערך רישום לפיו עבד 931 שעות נוספות בחלק מתקופת עבודתו בנתבעת. התובע לא צירף לתצהירו את הרישומים שערך או כל מסמך אחר המעיד עליהם, ואפילו לא צירף לתצהירו את נספח ד' לכתב התביעה, שהוא על פי הנטען סיכום הרישומים. על פי עדותו בחקירה נגדית ערך את נספח ד' על פי דיווח שעות שהיה מגיש מידי שבוע לגב' ארנה מורי, תחילה בכתב ואחר כך במייל (ע' 3 ש' 15 - 21). כאמור, דיווחים אלה לא הוגשו על ידי התובע, וגב' מורי לא נחקרה בחקירה נגדית על דיווחים אלה. ארז העיד בתצהירו כי התובע התקבל לעבודה בשכר גלובלי כאשר סוכם עימו מראש שיעבוד ללא הגבלת שעות/ו/או זכות לתשלום שעות נוספות. לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים כי דין התביעה להדחות. כאמור, אין תוקף להסכמה כי ישולם לעובד שכר גלובלי ללא זכאות לגמול שנות נוספות. לפיכך יש לדחות את טענת החברה כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות בשל הסכמה נטענת זו. באשר לתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 על התובע, הרי שהחברה לא הוכיחה כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה בעניין בסט ביי [ע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת - בסט ביי רשתות שיווק בע"מ; מיום 4.1.09] לא חלו על העובד הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, ובכלל זה לא הוכח כי התובע היה חלק מההנהלה הבכירה של החברה ובעל סמכות לקבוע מדיניות וכי ניתנו לו תנאי שכר חריגים. כפי שעולה גם מעדותו של ארז, תפקידו של התובע היה לנהל את הפרויקט על פי תוכניות העבודה שנמסרו לו ולנהל את העבודה באתר, ובכלל זה להזמין חומרי עבודה ולאשר תשלום כספים לבעלי מקצוע (ע' 8, ש' 2 - 11). מהאמור עולה כי לתובע היו אחריות וסמכויות, אולם תפקידו לא היה בגדר תפקיד הנהלה. נסיבות מקרה זה דומות לנסיבות שנדונו בעניין בוג'ו, שם נפסק על ידי בית הדין הארצי כי מנהל עבודה באתר בנייה אינו בגדר עובד בתפקיד הנהלה [ע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, מיום 28.11.2010]. משנקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע, עלינו לבחון אם התובע הוכיח את תביעתו. יודגש, כי תקופת עבודתו של התובע קדמה לחודש ינואר 2009, מועד כניסתו של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. בהתאם לפסיקה בעניין ימית [ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, מיום 12.11.2008] היעדר רישומים על שעות עבודתו של העובד, כמתחייב מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר גם בנוסחם בטרם נכנס לתוקפו תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, מעביר את נטל ההוכחה למעביד. אולם, על מנת שיועבר נטל הראייה נדרש שהעובד יציג גרסה, ולו כללית, שאותה על המעסיק להפריך. במקרה הנדון, התובע לא הציג בתצהירו גרסה לעניין היקף עבודתו בשעות נוספות, אלא טען באופן סתמי כי על פי רישום שערך עבד 931 שעות נוספות. התובע לא צירף לתצהירו רישומים כלשהם, ואפילו לא צירף לתצהירו את נספח ד' לכתב התביעה. בנסיבות אלה, בהן התובע לא הציג גרסה בתצהירו ולא צירף לתצהירו רישומים כלשהם, אין מנוס מלדחות את התביעה בשל היעדר הוכחה ולו מינימאלית על היקף עבודתו של התובע בשעות נוספות. הפרשות לקרן פנסיה: על התובע חל צו הרחבה בענף הבנייה המחייב הפרשות לתגמולים בשיעור 6% מהשכר. זכות התובע לפי צו ההרחבה היא זכות קוגנטית שאינה ניתנת לויתור, ולכן יש לדחות את טענת הנתבעים כי התובע אינו זכאי לפיצוי על הימנעות החברה מלהפריש לזכותו דמי גמולים לקרן הפנסיה. התובע זכאי לפיצוי כמפורט להלן: חודש נובמבר 2006: 6% מ 4,926 ₪ - 296 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.2006. חודש דצמבר 2006: 6% מ 9,059 ₪ - 543 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2007 עד למועד התשלום בפועל. בעד שנת 2007: 6% X 9,205 ₪ כפול X 12 = 6,627 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2007 עד למועד התשלום (לשם הנוחיות חושבו הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה). בעד שנת 2008: 6% X 8747 ₪ X 7.5 = 3,936 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.008 עד למועד התשלום בפועל (לשם הנוחיות חושבו הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה). פדיון חופשה: התובע טען בתצהירו כי לא שולם לו פדיון חופשה בגין ימי החופשה המגיעים לו עקב עבודתו והיה זכאי ל - 21 ימי חופשה. הנתבעים טענו כי הוסכם עם התובע כי ממועד מסוים לא יעבוד בימי שישי כפי שסוכם עם תחילת עבודתו, וכי ימי השישי בהם יעדר ייזקפו על חשבון ימי החופשה. כידוע, נטל ההוכחה כי העובד קיבל את החופשה השנתית המגיעה לו מוטל על המעביד. החברה לא הציגה פנקס חופשה או כל רישום אחר ממנו עולה מאיזה מועד חדל התובע לעבוד בימי שישי, כך שניתן יהיה לבחון אם כנטען על ידי החברה התובע ניצל את מלוא מכסת החופשה השנתית על פי החוק. הנתבעים גם לא הציגו תחשיב שונה מהתחשיב שהוצג בכתב התביעה. לפיכך, התביעה לפדיון חופשה מתקבלת, והתובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 8,877 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.2008 עד למועד התשלום בפועל. בגדי עבודה: התובע טען בתצהירו כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הוא היה זכאי לבגדי עבודה ולכן הוא זכאי לשווי בגדי העבודה בכתב התביעה נטען כי שווי בגדי העבודה עומד על סך 1200 ₪. דין התביעה להדחות. ראשית, בהתאם לפסיקה הזכות לביגוד היא זכות נלווית ואינה ניתנת לפדיון עם סיום קשר העבודה [ע"ע (ארצי) 300080/98 כהן אברהם נגד דביר קבלנים בניה פיתוח בע"מ מיום 13.9.2001). שנית, התובע לא הגיש כל ראייה לסכום הנתבע על ידו. התביעה להחזר הוצאות: התובע טען בתצהירו כי לאורך כל תקופת עבודתו הוציא מכיסו במהלך ביצוע העבודה הוצאות שונות עבור נסיעות, חנייה, השלמת חומרי בניין, תיקוני תקרים ברכב הנתבעת וכו'. לטענתו ארז התחייב להשיב לו כספים עבור ההוצאות אולם הוצאות אלה מעולם לא הושבו. מכתב התביעה הועמדה תביעה זו על סך של 750 ₪ וזאת על יסוד הערכה. דין התביעה להדחות מהטעם שהתובע לא הביא ראיות כגון קבלות להוצאות אותן הוציא בקשר לעבודתו בחברה. טענת הרמת מסך: בכתב התביעה טען התובע כי יש לחייב את ארז באופן אישי בסכומים המגיעים לו כיון שארז הוא הבעלים והמנהל היחיד של החברה; החברה מצויה בקשיים כלכליים כבדים ולמרות זאת המשיכה להעסיק את התובע ולהציג בפניו מצג שווא כאילו ביכולתה לשלם לו את שכרו וזכויותיו; ארז ניהל את החברה על דרך של מימון דק; ארז נמנע מלפרק את החברה למרות שבכך היה מאפשר לתובע לקבל לידיו לפחות חלק מחוב החברה. בתצהירו חזר על טענות אלה למעט הטענה כי ארז ניהל את החברה על דרך של מימון דק. אין בידינו לקבל טענה זו של התובע. ראשית, היות אדם בעלים ומנהל יחיד של החברה אינה כשלעצמה עילה להרמת מסך. גם עצם העובדה שחברה נקלעה לקשיים כלכליים אינה עילה להרמת מסך ויש להוכיח עילה המצדיקה הרמת מסך (עירוב נכסים, תרמית, שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, חוסר תום לב וכיו"ב). שנית, לא הוכחה הטענה בדבר ניהול החברה על דרך של מימון דק, והתובע אפילו לא חזר על טענה זו בתצהירו. שלישית, כפי שאישר התובע בעדותו וכעולה מתביעתו, למעט משכורות חודש יולי 2008 וחודש אוגוסט 2008, אשר לא שולמו עקב חילוקי דעות בדבר זכאותו של התובע לתשלום משכורות אלה לנוכח הנזק שנגרם עקב בניית הגדר במיקום לא נכון, שולמו לתובע כל המשכורות שהגיעו לו. לפיכך, לא הוכחה גם הטענה כי החברה המשיכה להעסיק את התובע בידיעה שאין ביכולתה לשלם לתובע את שכרו. כללו של דבר: לא הוכחה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין ארז, ולכן אין מקום לחייב את ארז בחובות החברה. התביעה שכנגד: הנתבעים טענו כי התובע היה אחראי לביצוע תוכניות העבודה בפרויקט והיה בקשר ישיר עם מהנדס הפרויקט, אדריכל הפרויקט, המודד וכל אנשי המקצוע; במסגרת זו, היה זה מתפקידו של התובע לזמן את המודד לסימון גבולות המגרש לפני ביצוע הקמת עבודות הגדר. התובע ברשלנות רבתי בנה את גדר חזיתות הבתים בפרויקט בסטייה מהמיקום על פי התוכנית. בקטע של חזית בית אחד הסטייה היא כמטר ובשאר חזיתות הבתים הסטייה היא כ - 40 ס"מ. התובע במודע לא הביא לידיעת מי מהחברה את הטעות אשר התגלתה לראשונה בעת ביקורת של מפקח העירייה לקבלת טופס 4, וזאת בסמוך למועד סיום עבודתו של התובע. בשל כך עד היום הפרויקט אינו יכול לקבל טופס 4, דבר המעכב את סיום הפרויקט ומסירתו כדין. במאמצים רבים הצליחה החברה להשיג אישור זמני לחיבור חשמל ולמסור את החזקה לדיירים. עקב מחדליו ומעשיו של התובע נגרמו לחברה נזקים רבים, שכן על מנת להסדיר את הנושא עליה לפרק את הגדר הקיימת ולבנות מחדש את הגדר במיקום הנכון. לתצהירו של ארז צורפה חוות דעת מומחה של מר איתי גורגני, הנדסאי בניין, לפיה עלות פירוק הגדר הקיימת היא 18,300 ₪ ועלות הקמת הגדר היא 690 ₪ למ"ר. כמו כן טענו הנתבעים כי צפויות תביעות של רוכשים. עוד טען ארז בתצהירו כי סיום עבודתו של התובע גרם לחברה נזק מצטבר של העדר מנהל עבודה, ואילץ את ארז לעסוק בהשלמת הפרויקט, ובכך נגזל מן החברה זמן טיפול בפרויקטים אחרים ונזק זה הוערך בסך של 50,000 ₪. לצרכי אגרה העמידה החברה את התביעה שכנגד על סך 150,000 ₪. מר סלח אדין חוסני עומאר אחמד אשר עבד בפרוייקט. העיד בתצהירו כי הגדר נבנתה על פי הוראותיו של התובע אשר הסתכל בתוכניות וסימן היכן לבנות. כן העיד כי כבר בהכנה לבניית הגדר אמר התובע שהמיקום לא מתאים לתוכנית והורה לבנות לפי הגדר של השכן ושל אבן השפה של העיריה. במועד מאוחר יותר התובע סיפר לו שיש טעות במיקום של הגדר ויש חריגה. בעדותו בחקירה הנגדית אישר כי קיבל הוראות מהתובע (ע' 16 ש' 25, ע' 17 ש' 7) ולא נחקר במישרין על גרסתו בעניין בניית הגדר. גברת אורנה מורי העידה כי התובע הודה בפניה שהגדר נבנתה על פי הוראותיו בחריגה ממיקומה על פי התוכנית. כן העידה בתצהירה כי בשל העובדה שהגדר נבנתה במיקום לא נכון לא ניתן לקבל את טופס 4. גברת מורי לא נחקרה על גרסתה כי התובע הודה בפניה שהגדר נבנתה על פי הוראותיו בחריגה מהמיקום על פי התוכנית. התובע בתצהירו לא התייחס כלל לעניין הגדר. בחקירתו הנגדית העיד שאינו יודע אם אכן בנה את הגדר לא לפי התוכנית ולא נאמר לו דבר בעניין עד לאחר הגשת התביעה. כן טען כי ארז הנחה אותו היכן לבנות את הגדר על פי הסימון של המודד שנעשה בעבר. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות אנו קובעים כמפורט להלן: שוכנענו כי הגדר אכן נבנתה במיקום לא נכון על פי התוכניות. זאת, על יסוד חוות דעתו של המומחה אשר התובע לא ביקש לחקור אותו, ועדותם של גברת מורי וארז שלא נסתרה. יחד עם זאת, לא הורם הנטל להוכיח כי התובע אחראי לנזק שנגרם. לא הוברר מהעדויות בפנינו כיצד התרחשה הטעות וכי מדובר בטעות שהתובע היה אמור לגלות ולמנוע אותה בעבודה במיומנות סבירה. בחוות דעת מומחה נקבע כי "ככל הנראה הדבר נגרם עקב העובדה שלא נערכה מדידה לסימון גבולות המגרש בסמוך לביצוע עבודות הקמת הגדר. יצוין כי מתפקיד מנהל העבודה באתר לזמן את המודד לצורך סימון זה דבר אשר ככל הנראה לא בוצע". אין די בהשערה כי הטעות נגרמה עקב העובדה שלא בוצעה מדידה כדי להוכיח כיצד התרחשה הטעות ואת אחריותו של התובע לנזק שנגרם. גם אין די בכך שהגדר נבנתה על פי הנחיות שנתן התובע כדי להוכיח כי ביצע את עבודתו באופן לא סביר. לפיכך, לא הוכח כי התובע אחראי לבניית הגדר במיקום לא נכון. מעבר לכך, החברה לא הביאה ראיות כי ביצעה את התיקון ונשאה בעלויות הכרוכות בכך, ולכן לא הוכח אם בפועל נגרם נזק על פי התחשיב שהוצג בחוות דעתו של המומחה מטעם החברה. הנזקים הנוספים שנטענו, דהיינו הנזק שנגרם כי ארז עסק בטיפול בפרויקט ובכך נמנע ממנו לעסוק בפרויקטים אחרים שהיו מביאים רווח לחברה) נטענו בעלמא ללא שהובאה כל ראייה לנזקים שנגרמו לשיעורם. לפיכך, התביעה שכנגד נדחית. סוף דבר: אנו מחייבים את החברה לשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין, כמפורט להלן: פיצויי פיטורים בסך 15,305 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.2008 עד למועד התשלום בפועל. שכר חודש יולי 2008 בסך 9,097 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2008 עד למועד התשלום בפועל. שכר חודש אוגוסט 2008 בסך 4,548 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2008 עד למועד התשלום בפועל. פיצוי בעד הפרשות לקרן פנסיה: חודש נובמבר 2006: 6% מ - 4,926 ₪ - 296 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.2006. חודש דצמבר 2006: 6% מ - 9,059 ₪ - 543 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2007 עד למועד התשלום בפועל. בעד שנת 2007: 6% X 9,205 ₪ כפול X 12 = 6,627 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2007 עד למועד התשלום (לשם הנוחיות חושבו הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה) בעד שנת: 2008 6% X 8747 ₪ X 7.5 = 3,936 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.008 עד למועד התשלום בפועל (לשם הנוחיות חושבו הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה). פדיון חופשה בסך 8,877 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.2008 עד למועד התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה, קבלה חלקית של התביעה ודחיית התביעה נגד ארז, תשלם החברה לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. פיצוייםגרימת נזק על ידי עובד